1. העניין שבפני, בקשת התובעת לחייב הנתבעים בהוצאות משפט בגין בקשה לביטול פסק דין, אשר הנתבעים חזרו בהם ממנה.

השתלשלות ההליכים עד כה:

1. התובענה הוגשה בחודש מרץ 2010, וביום 13.9.2010 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, לאחר שהנתבעים קיבלו את כתב התביעה, ולא הגישו כתב הגנה במועד הקצוב לכך על פי דין.
2. ביום 10.1.2012 הוגשה בקשה לביטול פסק דין, בטענה לפיה כתב התביעה לא נמסר לנתבעת 1, וזאת מחובת הצדק, וללא העלאת כל טענת הגנה לגופו של עניין, ובצורה לקויה. הבקשה נמחקה, לאור הליקויים בה, באותו מועד.
3. ביום 21.2.2012 הוגשה בקשה מתוקנת לביטול פסק הדין. על פי החלטתי, התובעת השיבה לבקשה לביטול פסק דין ביום 15.4.2012. במסגרת התשובה כאמור, הצביעה התובעת על האיחור הניכר שבהגשת הבקשה לביטול פסק הדין, איחור היורד לשורשו של עניין, ובשים לבה לטענות ההגנה שהיו בלתי מפורטות דין (וזאת בלשון המעטה).
4. בהתאם לתגובה, נקבע מועד לדיון בבקשה לביטול פסק דין, ליום 19.9.2012, וביום 18.9.2012, יום לפני מועד הדיון (בראש השנה, וביום שאינו יום עבודה), חזרו בהם הנתבעים מבקשתם.

דיון :

1. הבקשה לביטול מועד הדיון אושרה, והבקשה לביטול פסק דין נמחקה, ואולם נתתי לצדדים שהות לטעון בהקשר של פסיקת הוצאות המשפט בגין הביטול כאמור.
2. לטענת התובעת, לבא כוחה נודע אודות הביטול רק בבוקרו של הדיון, כאשר מטבע הדברים, נאלץ להתכונן לדיון, וזאת במרוצת החג. ב"כ התובעת טוען, כי לנתבעת 1 היתה שהות די והותר לחזור בה מבקשתה, שהיתה לא מבוססת, לא מפורטת, ובעייתית עד מאוד, ואולם חרף חלוף שנתיים מאז מתן פסק הדין, בחרה הנתבעת 1 להמתין עד ליום הדיון ממש (בהתעלם מהגשת הבקשה ביום החג), ובשל האמור, לדעת התובעת, יש לחייב הנתבעת מס' 1 בהוצאות ההליך.
3. לאחר עיון בבקשה, ובהיעדר תגובה מטעם הנתבעת 1 לאחר שניתנה לה שהות להשיב לאמור, הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך 1,200 ₪.

ניתנה היום, י"ז תשרי תשע"ג, 03 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.