1. לפנינו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן על ידינו ביום 23/7/12 (להלן: "פסק הדין"), עד להכרעת בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בערעור שמספרו 16654-08-12, אשר, לא צורף לעותק הבקשה שהוגש לביה"ד אך נצפה במערכת נט-במשפט, באופן שאיפשר לנו לקרוא אותו, בטרם נתנו החלטתנו זו.

2. במסגרת פסק הדין, דחינו את טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת וחייבנו אותה לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. סכום של 4,900 ₪ בגין דמי הבראה.

ב. סכום של 1,155 ₪ בגין פידיון חופשה שנתית.

ג. סכום של 850 ₪ בגין יתרת שכר חודש 8/11.

ד. סכום של 1,314 ₪ בגין יתרת שכרו לחודש 12/08.

ה. סכום של 4,500 ₪ בגין שכר חודש 11/09.

ו. סכום של 4,500 ₪ בגין שכר חודש 12/09.

ז. סכום של 600 ₪ בגין הוצאות משפט.

ח. סכום של 3,500 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד.

3. ביום 27/8/12 הגישה הנתבעת בקשה דחופה לעיכוב פסק הדין (להלן:"הבקשה") וזאת לאחר שנדרשה להגיש את הבקשה שהגישה ביום 20/8/12, מחדש, בשל כך שלא צירפה לבקשתה המקורית את פסק הדין. ביום 29/8/12 הגיש התובע את תגובתו לבקשה (להלן:"התגובה") ועוד באותו היום השיבה הנתבעת לתגובת התובע (להלן:"התשובה").

4. בכל הקשור לעיכוב ביצוע, מוחלות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991.

הכלל על פי תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן:"התקנות") הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (כשבהתאם לתקנה 1 - "החלטה - פסק דין וכל החלטה אחרת של בית משפט"), עם זאת, מקנה תקנה 467 לבית הדין/בית המשפט שנתן את ההחלטה סמכות להורות על עיכובה עד להכרעה בערעור וזאת בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מן הכלל.

נסיבות מיוחדות אשר עשויות להצדיק עיכוב ביצוע קיימות כאשר מתברר בעליל, כי אם תבוצע ההחלטה, שוב לא יהיה ניתן להחזיר את המצב לקדמותו והזוכה בערעור לא יוכל להֵנות מפרי זכייתו. עניין נוסף שיש לשקול הוא סיכויי ההצלחה של הערעור, כמו כן, צריך בית הדין לשקול את מאזן הנוחות והאינטרסים של הצדדים ואת התוצאות שתִגרמנה לכל אחד מהם כתוצאה מההחלטה. מקום שנזקו של אחד יהיה קשה ואילו לצד שכנגד ייגרמו השהייה או נזק הניתן לפיצוי, תגבר הנטייה שלא ליצור עובדות מוגמרות [ראה: י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שישית , 2001, עמ' 513-511; י. לובוצקי, סדר הדין בבית הדין לעבודה, 217-215; ב"ש 396/86 שי שטיין - יעקב חזן, פ"ד מ(3) 133; ע"א 3191/99 אלי בראשי - אדוארד ויינשטיין, דינים עליון נו, 92; ב"ש 974/84 שיכון עובדים - מלובסקי, פ"ד לח(4) 572 בג"צ 5580/98 אליהו סופר - שר העבודה והרווחה ואח', פ"ד נד(4) 319].

במערך השיקולים המנויים לעיל, שמור מעמד בכורה לאינטרס של הזוכה להגשמת זכויותיו ולכן במקרה שהנזק העלול להיגרם לכל אחד מהצדדים עקב ההחלטה לעכב או לא לעכב ביצועו של פסק דין (או החלטה) הוא פחות או יותר דומה, גובר העיקרון של הביצוע המיידי [ע"א 3191/99 לעיל; בש"א 227/88 עיריית תל-אביב-יפו - מדינת ישראל, פ"ד מב(2) 764], כמו כן במקרה בו ניתן להחזיר את המצב לקדמותו, סיכויי ההצלחה בערעור ומאזן הנוחות אינם רלוונטיים [ע"א 3191/99 לעיל; ב"ש 227/83 גולדברג - גולדברג פ"ד לז 778].

בבואנו לשקול האם יש מקום לעכב את ביצוע פסק דין, שהינו, במהותו פסק דין שעניינו חיוב כספי, עלינו לשקול את סיכויי הצלחת ערעורה של הנתבעת ואת השאלה מה יקרה אם תזכה הנתבעת בערעורה, לאחר שפסק הדין יבוצע, קרי האם יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו.

5. במסגרת הבקשה והתצהיר שצורף לה נטען כי מצבו הכלכלי של התובע הינו קשה ואף נפתח כנגדו תיק הוצל"פ וזאת בגין חוב שהוא חב לאחד - מר אלי טבה, חוב העומד על סכום של 11,500 ₪, נכון ליום 9/8/12, כאשר הטענה הינה במשך שנים לא הצליח בעל החוב לקבל את כספו מהתובע, שהינו חייב סדרתי.

במסגרת התצהיר שצורף לבקשה פירטה הנתבעת את טענותיה כנגד פסק דין, טענות, המצביעות, לדעתה, על סיכוייה הגבוהים לזכות בערעורה.

6. התובע התנגד לבקשה וביקש לדחותה על הסף תוך חיוב הנתבעת בהוצאותיו, וזאת מהטעמים הבאים:

א. בהתאם להלכה הפסוקה מי שזכה בדינו זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי כאשר הגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין.

ב. הואיל ומדובר בפסק דין הקובע חיוב כספי הרי שבהתאם להלכה הפסוקה רק במקרים חריגים יורה בית הדין על עיכובו, כאשר המקרה של התובע אינו נכנס לגדרם של אותם מקרים חריגים.

ג. אין כל בסיס לטענתה של הנתבעת כאילו חייב התובע כספין לאותו אלי טבה.

ד. אין לנתבעת סיכויים שערעורה יתקבל.

7. במסגרת תשובת הנתבעת היא טענה כי:

א. טענת התובע כי לא ידוע לו שהוא חייב כספים למר טבה, הינה מקוממת שכן מעיון בדף חשבון לתיק ההוצאה לפועל הרלוונטי (02-17256-06-9), הנכון ליום 29/8/12, עולה שמאז 10/12/08 לא ניתן היה לגבות מהתובע, שהוא חייב מקצוע, שקל אחד למרות פעולות שננקטו.

הנתבעת צירפה לתשובתה את דף החשבון עליו ביססה טענתה הנ"ל.

ב. לא בכדי לא מסר התובע ולו פרט אחד על איתנותו הכלכלית והתעלמותו מטענות הנתבעת בענין זה מהוות הודאה בנכונות טענות הנתבעת בדבר מצבו הכלכלי הקשה.

8. בשים לב להלכה הפסוקה ולאחר ששקלנו בדבר ומבלי להתייחס לסיכויי הערעור, שהרי את דעתנו, בנוגע לטענות ולראיות הנתבעת, כתבנו בפסק הדין, מצאנו כי יש בטענות הנתבעת לעניין חובו הנטען של התובע כלפי מר טבה והאסמכתא שצורפה בענין זה, כדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין, כפי שביקשה הנתבעת וזאת בכדי למנוע מצב שאם תזכה הנתבעת בערעורה יהיה לה קשה מאוד או בלתי אפשרי לקבל כפסים בחזרה מהתובע.

9. אשר על כן הרינו מורים על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעת בית הדין הארצי בערעור שהגישה הנתבעת.

10. התובע יהיה רשאי לטעון לענין ההוצאות שנגרמו לו במסגרת בקשה זו, עת יתברר, הערעור שהגישה הנתבעת.

ניתנה היום, כ"ב באלול תשע"ב, 09 בספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.