1. בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש במעמד צד אחד.

ברקע החלטה זו, תובענה כספית בסדר דין מקוצר, בסכום של 418,157 ₪, בגין חוב נטען בסך 291,800 ₪, הנסמך על כרטסת חיובים, ותוספת של ריבית בסך 126,357 ₪.

2. השתלשלות העניינים בקצרה מקורה בפסק דין שניתן כנגד המבקש בהעדר הגנה ביום 17.5.10 ובעתירה לביטולו בנימוק כי בקשת הרשות להתגונן הוכנה ואף נמסרה להגשה בבית המשפט במועד באמצעות שליח עימו עבד משרד ב"כ המבקש דאז, אולם למרבה הצער ורק בדיעבד, עם היעלמות עקבותיו של השליח, התברר כי המסירה לא הגיעה ליעדה. ניסיונות ב"כ המבקש להתחקות אחר עקבות השליח עלו לדבריה בתוהו.

ביום 3.2.11 התקיים דיון בעתירה הנ"ל ובסיומו ניתן צו להגשת סיכומים. אלא, שביום 18.5.11, לאחר שנוכח בית המשפט כי סיכומי המבקש אינם מצויים בתיק בית המשפט חרף חלוף המועד שנקצב להגשתם, נדחתה העתירה מסיבה זו.

ביום 31.5.11 עתר המבקש בבקשה לביטול ההחלטה מיום 18.5.11, עתירה במסגרתה הבהירה באת כוחו דאז כי בשל השבתת בית המשפט נוכח סידורי ביטחון במבנה נמסר ע"י משמר בית המשפט כי יש להגיש את הבקשות בפקס, ואכן כך עשתה. ב"כ המבקש אף צירפה עותק אישור הפקס, על גביו גם אישור טלפוני ממרכז המידע בדבר קליטת הסיכומים.

לתגובת המשיבה לבקשה זו נתבקשה ע"י בית המשפט תשובת המבקש, ומשזו לא נתקבלה עתרה המשיבה לאישור פסק הדין.

ביום 1.9.11, ובטרם אושר פסק הדין, עתר המבקש בבקשה למתן החלטה בבקשתו מיום 31.5.11, לביטול ההחלטה מיום 18.5.11. בו ביום ניתנה החלטה ולפיה לא ברור מדוע מוגשת בקשה למתן החלטה משלא השיב המבקש לתגובת המשיבה על אף החלטה המורה לו לעשות כן.

ביום 4.9.11, שלושה ימים לאחר מכן, אושר פסק הדין מחדש, לפי בקשת המשיבה מאותו יום.

ביום 25.10.11 עתר המבקש בבקשה מפורטת לביטול פסק דין, הנתמכת בתצהיר מפורט, ובמסגרתה הבהיר דבר התקלות שארעו מהלכו של תיק זה ועתר ליתן לו יומו בבית המשפט שכן מסיבות שונות ניתנו כנגדו עד כה החלטות בעלות אופי טכני בלבד, מבלי שנשקלו המחדלים הדיוניים למול נימוקי הגנתו.

החלטה זו ניתנת בעקבות דיון שהתקיים בפני ביום 24.9.12, במסגרתו נחקר המבקש והצדדים סיכמו טענותיהם. מאחר ובמסגרת הדיון שהתקיים בפני, במהלך חקירת המבקש ובסיכומי הצדדים, שנשמעו ארוכות בפני, ניתנה התייחסות לכלל ההליכים שהתנהלו בין הצדדים עד כה ואשר הביאונו עד הלום, הן מבחינת שאלת המחדל והן באשר לנימוקי ההגנה, תינתן החלטה זו בשאלת ביטול פסק הדין העומד כנגד המבקש, כמקשה אחת, ביחס לכלל הטענות והבקשות שעניינן בפסקי הדין וההחלטות שניתנו ללא נימוקים לגופם של דברים.

3. כידוע, בבקשות מסוג זה יש לבחון את סיבת המחדל וחשוב מכך, את שאלת סיכויי ההגנה.

עמדת המוצא עפ"י ההלכה הנוהגת בסוגיה, גורסת כי יש להעדיף, דרך כלל, את השגת המטרה העיקרית של עשיית משפט צדק על פני מגמה של שמירה קפדנית על כללי הפרוצדורה.

אמנם, יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו, אולם הדבר נעשה תוך שימת לב לעקרון היסוד השזור בפסיקת בתי המשפט בדבר זכות הגישה לערכאות, הנתפסת כזכות בעלת אופי חוקתי, אשר אין לפגוע בה אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש, ולפיכך תוך מתן דגש על הצורך במתן יומו של בעל דין בבית המשפט.

יפים לענייננו דברי כב' הש' א' פרוקצ'יה ברע"א 00/ 8292 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון (ניתנה ביום 27.2.01, לא פורסמה):

"ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו." 

במסגרת השיקולים, יש להביא בחשבון גם את מידת הפגיעה בציפייתו של בעל הדין שכנגד ביחס לסופיות ההליכים, ובמקרה שלא נתגבשה ציפייה כאמור יש ואפשר להכיר אף בטעות של בעל הדין (ויש הגורסים שאף בטעות העולה כדי התרשלות מצידו).

ר' בש"א 5925/01 נסימי נ' הודיה מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ, פ"ד נ"ו (1) 193.

רבות נפסק באשר לצורך לנהוג גמישות ביישום הפרוצדורה כאשר שורת הצדק מחייבת כן, ובמיוחד מקום שניתן לרפא את הפגם ע"י פסיקת הוצאות הצד שכנגד.

עמדה כאמור, שיש בה מן האיזון הנדרש במצבים כגון אלה, הובעה בבש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 702:

"סדרי הדין הם משרת יעיל, אך אדון מסוכן. התעלמות מהם היא מסימני ההיכר של שיטה רופפת ופרומה, אך דבקות-יתר במקום שבו נדרשת התחשבות עלולה להיתפס כקפריזית ושרירותית. סדרי הדין נועדו לצנן אך לא להקפיא, לווסת ולנתב אך לא לשתק. בסופו של יום, סדרי הדין נועדו להגשים זכויות מהותיות, ואלה צריכות לעשות את שלהן. גישה מהותית מרחיבה, שתום-הלב הוא ממי התהום שלה, אינה יכולה להיות מלווה על-ידי סדרי דין קפוצים ונוקשים יתר על המידה. התרבות המשפטית נבחנת לא רק על-ידי הזכויות המוגנות; לעתים דווקא דרכי הגישה הן המהוות בבואה אמיתית למצבו של המתדיין."

4. אמנם, אין חולק כי לפתחו של המבקש רובצים מחדלים מספר, כולם במהותם הינם מחדלים שבאיחור בהגשת כתב טענות או במילוי אחר החלטות בית המשפט, כמוסבר על ידו, מסיבות שאינן תלויות בו ושלא מתוך זניחת ענייניו או זלזול חלילה בהליך.

כך הדבר באשר להגשת הבקשה למתן רשות להגן, אשר סוכלה כנטען ע"י שליח שלא מילא תפקידו כראוי, וכן באשר להגשת הסיכומים אשר סוכלה בשל השבתת בית המשפט (ההשבתה גופה אינה במחלוקת).

באשר להחלטה מיום 5.6.11, המורה למבקש להשיב לתגובת המשיבה, נטען כי ההחלטה ואף התגובה לא הועברו לב"כ המבקש ולא נתקבלו כלל במשרדה. לפיכך, נוצרה הסברה כי יש להמתין לקבלת החלטה, ולראיה, ביום 1.9.11 עתר המבקש באמצעות באת כוחו למתן החלטה בבקשה, מבלי ליתן כל התייחסות לדרישה למתן תשובה, וזאת מהסיבה הפשוטה כי אמנם לא ידעו על קיומה. מלבד כך, נטען כי מתן תשובה הינה זכות עפ"י הוראות התקנות ולא חובה, ולפיכך לא היה מקום על יסוד זה בלבד לדחות את הבקשה, ומכל מקום, תשובה לגופו של עניין ניתנה במסגרת הבקשה מיום 25.10.11 והתצהיר התומך בה, באופן שיש בו כדי לרפא את הפגם.

מלבד המחלוקת באשר לטענות ההגנה, מתנגדת המשיבה נחרצות לביטול פסק הדין אף מן הטעמים הפרוצדוראליים, והדברים הגיעו לכדי האשמות במרמה ובזיוף מסמכים, ובהגשת תלונה במשטרה בשל כך.

כך, טענה המשיבה כי טענת המבקש בדבר משלוח הסיכומים בפקס לבית המשפט יסודה בנוכלות של ממש וטענה כי המדובר באישורי פקס מזויפים. לטענת המשיבה התלונה במשטרה לא נגנזה.

עוד טענה המשיבה כי אין לשעות לטענה התמוהה בעניין השליח וכי מכל מקום אין למבקש להלין בעניין זה אלא על עצמו משבחרה באת כוחו לעבוד עם שליח שאינו מהימן, כפי הנטען. בעניין זה אף העלתה המשיבה תהייה באשר למועד הכנת הבקשה, כנטען במהלך חודש מרץ 2010, בעוד שלבקשה המוצגת מצורפים מסמכים שהופקו בחודש אפריל 2010. לעמדת המשיבה אין המדובר אלא בניסיון מרמה והטעיית בית המשפט.

סיכומו של עניין, לעמדת המשיבה לוקה התנהלות המבקש בזלזול בפרוצדורה, המצדיק הותרת פסק הדין על כנו.

5. אמנם, כאמור, ערה אני לעובדה כי המבקש חדל משאיחר פעמים מספר את המועדים שנקצבו להשלמת הנדרש, ובכך הביא למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגדו, ולהשבתו על כנו לאחר בקשה שהגיש לביטולו.

אולם, למחדליו, ולמצער בחלקם, נתן המבקש הסברים שלא נסתרו במהותם והעשויים בנסיבות העניין להניח את הדעת, ולכל הפחות, באיזון בין משך האיחור וסיבתו למול זכות הגישה לערכאות הזוכה בצדק למעמד חוקתי, לא מצאתי בנסיבות העניין כי יהא זה נכון וצודק להותיר את פסק הדין שניתן כנגד המבקש ללא דיון לגופו של עניין, על כנו.

בחינת רצף האירועים מלמד כי כלל לא ניתן לומר כי המבקש התעלם כליל מן ההליך המשפטי או כי גילה יחס של זלזול כלפי חובתו כבעל דין, ואף לא מצאתי כי בנסיבות העניין הוסב למשיבה נזק הרובץ לפתחו של המבקש ושאינו ניתן לריפוי בפסיקת הוצאות.

(ר' בהקשר זה עדותו העקבית של המבקש כי התנהל לכל אורך ההליך בתום לב ולא בניסיון להתחמק או להונות איש).

כך למשל, בחינת המועדים הרלבנטית מעלה כי בקשת הרשות להגן הוגשה למעשה באיחור של כחודש ושלושה שבועות, עד למועד הגשתה בפועל במצורף לבקשה לביטול פסק הדין.

בהקשר זה ראוי לציין, כי שאלת הארכתם של מועדים נבחנת בכל מקרה לפי נסיבותיו על פי מכלול של שיקולים, ביניהם משך האיחור, הסתמכות בעל הדין שכנגד על סופיות ההליך וסיכוייו הלכאוריים. אף טעות של בעל דין באשר למצב המשפטי או העובדתי עשויה לעיתים לעלות כדי נסיבות מיוחדות המצדיקות הארכת המועד. (ר' א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהד' עשירית, בעמ' 770-771).

כאן המקום לציין, כי על אף המוסבר ע"י המבקש כי בקשת הרשות להגן יצאה למשלוח סמוך לאחר הכנתה, בשלהי חודש מרץ 2010, הרי שממילא המועד בו הונפק הנספח לבקשה, 11.4.10, חל בתוך המועד החוקי להגשת הבקשה, לאור פגרת הפסח, ולנוכח סמיכות המועדים לא מצאתי לדקדק עם המבקש דקדוק חסר פשרות תוך נעילת שערי בית המשפט בפניו בשל כך, כליל.

6. יש להדגיש, כי משטענה המשיבה למרמה, זיוף ונוכלות מצד המבקש ו/או באת כוחו דאז, ולנוכח חומרת הטענות, היה עליה להרים את הנטל להוכחתן. מלבד העובדה כי המדובר בטענות חמורות שהזהירות יפה להן, לא מצאתי כי אלה הוכחו בפני להנחת הדעת. אף לאחר שעיינתי עיין היטב בטענות לא מצאתי כי בוססו, לרבות לא במהלך חקירת המבקש והסיכומים שנשמעו בפניי, ומשלא הוצגו ממצאי חקירה כלשהם.

בעניין זה, טוענת המשיבה לזיוף לכאורה בהמצאה לבית המשפט (משלוח הפקס), וזאת על יסוד אפיזודה כלשהי במשלוח פקסים למשרדה. מלבד העובדה כי המדובר בהתייחסות למשלוח הפקס למשרד המשיבה ולא לבית המשפט, המצהירה מטעם המשיבה אף לא הועמדה לחקירה על תצהירה בעניין טענות אלה.

באשר למועד הגשת הבקשה מיום 25.10.11, אין מחלוקת כי פסה"ד מיום 4.9.11 הומצא לב"כ המבקש דאז ביום 11.9.11, ופער הזמנים מוסבר ע"י ב"כ המבקש בהתקיימותה של פגרת חג הסוכות.

7. בכל הנוגע לסיכויי ההגנה, כמובן מבלי שניתן יהא לקבוע דבר לגופה של התובענה בשלב זה, הרי שמעיון בטענות המבקש, ומבלי שתשתמע קביעת עמדה באשר לעניינים הטעונים הוכחה, עולה לכאורה תמונה של הגנה אפשרית, לפחות באשר לחלקן של הטענות, אשר יש בה כדי להצדיק במכלול הנסיבות מתן יומו של המבקש בבית המשפט ע"י ביטול פסק הדין שניתן נגדו במעמד צד אחד.

יש לזכור, כי אין המבקש חייב להראות כי הגנתו היא איתנה ובטוחה ודי לו אם יראה כי ההגנה אפשרית, כי שמיעת עמדתו בנושא המחלוקת אכן עשויה להוביל את בית המשפט ליתן החלטה שונה מזו שניתנה.

טענתו המרכזית של המבקש נעוצה בגרסה לפיה החוב הנתבע, למצער בחלקו, אינו חובו האישי, כי אם חובה של חברה, קומפוסט שילוני בע"מ, שהיתה בבעלותו (ייתכן בשותפות כזו או אחרת עם אחרים). המבקש טוען בעניין זה כי המדובר בהתנהלות קלוקלת של המשיבה אשר נהגה בערבוב בין החיובים השונים, של המבקש ושל החברה, והעבירה חובות של החברה כחיוב בכרטסת המבקש, בניסיון לגבות חוב זה ממנו.

לתמיכה בטענתו הציג המבקש לשם הדוגמה מספר חשבוניות על סך כולל של כ-66,000 ₪, אשר הוצאו לכתחילה על שם החברה אולם שונו ע"י מי מטעם המשיבה לשמו של המבקש.

המבקש טוען כי חוב החברה בכרטסת בסך של 217,238 ₪ הועבר לכרטסת המבקש כחוב פתיחה, בראשית הכרטסת על יסודה הוא נתבע.

אף באשר לבסיס חישוב הריבית טוען המבקש כי מעולם לא נקבע בין הצדדים מנגנון לחישוב הריבית או לשערוך אחר כלשהו. טענה זו לא נסתרה ע"י המשיבה בשלב זה, ובהעדר הסכם התקשרות בין הצדדים המדובר ברכיב טעון הוכחה ואשר ספק אם ראוי הוא להיתבע בנסיבות העניין במסגרת תביעה בסדר דין מקוצר.

עוד טען המבקש לקיומם של סכומים שונים המופיעים במסמכי המשיבה מעת לעת, ומפנה לשם הדוגמא לטענת המשיבה כי בחרה שלא לתבוע חוב החברה העומד על סך של 187,300 ₪, לעומת החוב המופיע בכרטסת החברה בסך של 217,238 ₪. המבקש בחקירתו עמד על גרסתו ושב והעיד באופן עקבי כי המדובר במהלכים שנעשו "מעל לראשו".

באשר להצעת הפשרה שהוצעה ע"י המבקש ואשר הועלתה על הכתב וצורפה ע"י המשיבה לכתב התביעה, לנוכח הסבר המבקש כי המדובר היה בניסיון להביא להסדר כולל המתייחס גם לחוב החברה ומאחר והמדובר במסמך שנערך לצרכי מו"מ לפשרה בלבד, לא שוכנעתי בכלל נסיבות העניין כי יש על יסוד זה בלבד לדחות על הסף, כבר כעת, את טענותיו של המבקש מבלי לאפשר לו הבאת ראיותיו.

בנקודה זו יש לציין כי בשלב הנוכחי טרם הובאו אף ראיות התביעה, אשר אף מהן עשויות להילמד מסקנות אלה או אחרות אחר בירורן, ולפיכך בנסיבות העניין, ואף כי לכאורה עומדת בפני המבקש משוכת הוכחה שאינה מן הפשוטות, אין בכך הצדק מספק כדי לשלול כליל סיכוייו להוכחת גרסתו.

לאור כל האמור, ולנוכח ההלכה המקובלת לפיה יש בד"כ להעדיף את השגת המטרה העיקרית לעשיית משפט צדק על פני מגמה של שמירה קפדנית על כללי פרוצדורה, יש מקום בנסיבות העניין לשמר את זכות הפניה לערכאות ובאיזון הנכון לאפשר למבקש לקבל יומו בבית המשפט, במיוחד מקום שניתן לרפא הפגם בפסיקת הוצאות.

לפיכך, יבוטלו פסקי הדין שניתנו כנגד המבקש בכפוף לתשלום הוצאות המשיבה בסך כולל של 5,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

8. לאור המסקנה המתקבלת, משעסקינן בבקשת רשות להתגונן, במסגרת הדיון בה די בהגנה ולו בדוחק, ולנוכח הכלל הידוע כי הדיון בבקשת הרשות להתגונן אינו יכול לבוא במקום המשפט, וכי רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו, אז ורק אז תידחה בקשתו, מצאתי להתיר למבקש להתגונן בפני התובענה.

ר' האמור בספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) בעמ' 675:

"סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו; אין לקבוע שהעניין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה". הדיון בבקשת הרשות להתגונן אינו יכול לבוא במקום המשפט. הטעם הוא, שמצד התובע לא הוגשה לבית המשפט כל ראיה שהיא. אפילו המסמך המשמש ראיה לתביעה לא אומת בשבועה, והוא יכול להיות מזוייף".

ר' גם ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41.

טענות הנגד של המשיבה הינן טענות עובדתיות הטעונות בירור והוכחה, ובהינתן ראיות ולו חלקיות לקיומו של עירוב באופן כזה או אחר בין החברה למבקש (בדמות החשבוניות המוצגות), ומחלוקת בשאלה מיהו יוזם העירוב, וכן בהינתן השאלה לעניין החיוב בריבית, בהעדר הסכם התקשרות, לא ניתן לשלול כליל גרסת המבקש.

יש לזכור, כי במכלול הנסיבות והנתונים שהוצגו, כל תוצאה אחרת יהא בה כדי להכריע כעת בטענות הצדדים, תוך דחייתן של טענות המבקש על הסף הלכה למעשה, מבלי שתינתן לו הזדמנות להשמיען.

יחד עם זאת, ולנוכח חולשתן היחסית של טענות המבקש, בהינתן מכלול הנסיבות שהוצגו, מצאתי להתנות הרשות בחובת הפקדת סך של 10,000 ₪ בקופת בית המשפט בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו.

עם ביצוע התשלום וההפקדה יבוטלו פסקי הדין ותתקבל בקשת הרשות להגן, והתובענה תנותב לדיון, לפי סכומה, בסדר דין רגיל.

9. מזכירות בית המשפט מתבקשת להמציא החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ז' אדר תשע"ג, 17 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.