בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

אין חולק, כי התאונה מיום 23.1.09 מהווה תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

מדובר בתובע יליד 10.2.90, בן 23 שנה ו- 11 חודשים.

הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש למתן פס"ד לפי סעיף 4ג' לחוק.

עקב טענתו של התובע לנזקים אורתופדיים, מינה ביהמ"ש את האורתופד ד"ר רייכל על מנת לבחון את מצבו של התובע.

ד"ר רייכל קבע בחוות דעתו, כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה.

בסעיף "דיון" נאמר על ידי המומחה:

"... נגרם לו שבר בעצם הבריח השמאלי. טופל שמרני ע"י מתלה ולאחר מכן בפיזיותרפיה. מתלונן על כאבים בכתף שמאל וקושי בהרמת משקל ביד שמאל. בבדיקה קיימת הגבלה קלה מאוד בתנועות כתף שמאל. בצילום רנטגן השבר אוחה בעמדה כמעט אנטומית ללא קיצור עם הרחבה קלה של העצם".

בסעיף "סיכום ומסקנות" נקבע ע"י המומחה:

"בהתאם לתיעוד הרפואי שעמד לעיוני, סיפור המעשה והבדיקה הקלינית, הנני בדיעה כי לחליל מוסטפא לא נותרה נכות צמיתה לאחר תאונת הדרכים מיום 23.1.09".

ד"ר רייכל לא נחקר על חוות דעתו וגם לא נשאלו לו שאלות הבהרה ע"י מי מהצדדים.

בנסיבות אלה ולאור העובדה שחוות הדעת לא נסתרה, אינני מוצא כל הצדקה לקבל את עמדת התובע בסיכומיו, לפיה יש לפצות את התובע לפי 10% נכות רפואית בגין ההגבלה ממנה הוא סובל ובהפסד השתכרות לעתיד, לפצותו על הפסד גלובאלי בסך 50,000 ₪.

משלא נסתרה חוות דעת המומחה, מדובר בתיק של 0% נכות.

לא מצאתי הצדקה לסטות מחוות הדעת של המומחה ולא מצאתי הצדקה לפצות את התובע על הפסד השתכרות לעתיד.

לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים, להלן פסיקתי:

כאב וסבל – בראש הנזק הלא ממוני טוען התובע כי יש לפצותו בסכום המקסימאלי של 18,806 ₪. הנתבעת מציעה סכום של 10,000 ₪ בלבד. יש לקחת בחשבון כי התובע אושפז על פי סיכום מחלה, בבי"ח נהריה, בין המועדים 24.1.09-28.1.09 וכי עבר שבר בגופו.

בנסיבות אלה ולאור העובדה שעבר שבר, כמו גם ביחס לתיעוד הרפואי שעמד בפניי ומסקנת הרופא על הגבלה קלה, החלטתי לפצותו בסכום של 17,000 ₪.

הפסד השתכרות בעבר – התובע היה באי כושר עבודה מתאריך התאונה 23.1.09 ועד 31.3.09, כלומר מדובר בסדר גודל של חודשיים ושבוע. לטענת התובע, עובר לתאונה עבד כסבל "בחבק המכולה בע"מ" והשתכר סך של 4,500 ₪ לחודש.

הנתבעת בסיכומיה מסבה את תשומת לב ביהמ"ש, כי לא מדובר על סך של 4,500 ₪ אלא בסכום של 3,600 ש"ח בלבד וכי התובע מצרף תלושי שכר (שלושה תלושים) מלפני התאונה, מבלי לצרף כל תלוש או אישור בדבר העדרות לאחר התאונה.

לטענת הנתבעת התלושים גם לא מדגימים כל הפסד שכר.

עברתי על טיעוני הצדדים בהקשר זה והחלטתי לתת אמון כי יש לפצות את התובע בגין הפסד השתכרות לעבר, אך זאת לפי סכום של 3,600 ₪ בלבד.

מדובר אפוא בהפסד של חודשיים ושבוע – סך של 9,000 ₪.

הוצאות ועזרת צד ג'­ – התובע טוען לפסיקה של 10,000 ₪ בגין העזרה האינטנסיבית לה נזקק ממשפחתו, הנתבעת מציעה סכום של 1,000 ₪ בלבד.

אני פוסק לתובע סך של 2,000 ₪ בגין ראש הנזק האמור .

סך כל הפיצוי הינו כדלקמן:

כאב וסבל – 17,000 ₪.

הפסד השתכרות בעבר – 9,000 ₪.

הוצאות ועזרת צד ג' בעבר – 2,000 ₪.

לסכומים האמורים יש להוסיף 11% שכ"ט עו"ד + מע"מ וכן אגרת בימ"ש אשר שולמה ע"י התובע.

סכומים אלה תשלם הנתבעת תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן בזה פטור מיתרת האגרה החלה.

ניתן היום, כ"ג אדר תשע"ד, 23 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.