רקע עובדתי:

1. לפני תובענה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף אשר על פי הנטען נגרמו לתובע עקב תאונת דרכים שהתרחשה ביום 17/9/08 עת רכב על קטנוע מ.ר. 3817564.
2. הנתבעת, "הפול" המאגר הישראלי לביטוחי רכב, ביטחה רכב זה והוציאה עבורו פוליסת ביטוח חובה.
3. התובע הינו יליד 18/1/55, בעיסוקו עובר לתאונה עצמאי בתחום הטקסטיל. בעת קרות התאונה היה התובע בן 53 , ובן 61 שנים כיום.

4. ממקום התאונה התובע הובהל לבית החולים איכילוב כשהוא סובל מחבלה במרפק ובקרסול ימין. התובע אושפז בביה"ח ובוצעו שחזורים וקיבוע בגבס. יומיים לאחר מכן עבר התובע ניתוח קיבוע מרפק ימין וקרסול ימין בהרדמה מלאה ושוחרר מביה"ח ב-25.9.08. ביום 7.10.08 לאחר שאובחנה התרופפות המקבע ותזוזה עבר התובע ניתוח נוסף לשם קיבוע המרפק באמצעות המקבעים החיצוניים. לאור תלונות על חולשה וירידה תחושתית ביד עבר התובע ב-13.10.08 ניתוח נוסף לשחרור העצב, ושוחרר לביתו ביום ה-16.10.08. התובע עבר ניתוחים נוספים, וביניהם ביום 11.11.08 ניתוח להוצאת המקבעים, ב-8.2.09 ניתוח לשחרור העצב ועוד.

5. הנתבעת מודה בכיסוי הביטוחי עפ"י החוק.

דיון והכרעה

הנכות הרפואית

6. התאונה, מושא התובענה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

7. ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעורים:

20% בגין הפגיעה בקרסול בהתאם לסעיף 48(3) ב' לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956.

5% בגין הפגיעה במרפק בהתאם לסעיף 35 (1) א' לתקנות.

סה"כ 24% נכות רפואית משוקללת.

נוסף על כך הופעלה תקנה 15 כך שנכותו של התובע הועמדה החל מה-1.10.10 על 35%.

8. כמו כן קבעה הועדה נכויות זמניות כדלקמן:

18.12.08-12.5.09- 100%

13.5.09-31.8.09- 100%.

1.9.09-31.12.09 – 100%.

1.1.10-31.3.10- 100%.

1.4.10-30.6.10- 100%.

1.7.10-5.7.10- 50%.

6.7.10- 30.9.10- 100%.

9. לא הובאו ראית לסתור, ועל כן קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי דינה קביעה על פי דין, כאמור בס' 6 ב לחוק.

הנכות התפקודית:

נכות תפקודית אל מול נכות רפואית:

10. המונח "נכות תפקודית" מבטא מגבלה או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית. הגבלה זו נכון שתהא זהה או שונה מן הנכות הרפואית, כאשר הכוונה היא למידת ההשפעה של הנכות על התפקוד בכלל. אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאובדן מקביל של הכושר לתפקוד יום-יומי, לרבות הכושר לבצע עבודה.

קביעת שיעור הנכות התפקודית אינה מהווה סוף פסוק באשר לשיעור הפגיעה בכושר השתכרותו של הנפגע המסוים. ייתכן שגריעת כושר ההשתכרות עולה או פוחתת משיעור הנכות התפקודית.

בע"א 3049/93 סימואל גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח' פ"ד נב (3) 792, 800- 801 (08/06/95) נקבע כדלהלן:

"ראוי להביא בפני ביהמ"ש ראיה למידת ההשפעה של הנכות הרפואית על יכולת התפקוד בעבודה מסוימת, כולל בעבודות הקשורות במקצועו של התובע. הדבר עשוי לסייע לביהמ"ש להחליט עד כמה הנכות התפקודית שנגרמה לתובע עלולה להגביל אותו בעבודתו."

בע"א 646/77 יהודה לוי נ' אברהם עמיאל ושני אח' לב (3) 589, (12/10/78) נפסק:

"הלכה פסוקה היא שאחוזי נכות רפואיים אינם מצביעים בהכרח על אובדן מקביל של הכושר לבצע עבודה. הכל תלוי בטיב עבודתו והתעסקותו של המערער ובטיב הפגיעה בבריאותו".

11. בענייננו הצדדים חלוקים ביניהם בכל הנוגע לשיעור נכותו התפקודית של התובע כתוצאה מן התאונה.

1. אליבא דגישת התובע מדובר בנכות רפואית המסבה לו מאז התאונה כאבים והגבלה קשה בטווחי תנועות יד ימין והקרסול, אי לכך הינו מוגבל בעבודה בה עסק עובר לתאונה בתחום הטקסטיל, עבודה שהצריכה נסיעות מרובות, נשיאת משאות ופריקתם ועוד.

התובע מבסס דבריו בנוגע לפגיעה תפקודית כה קשה לאחר התאונה בעיקר על הטענה לירידה דרסטית שחלה לשיטתו בהכנסות העסק בבעלותו לנוכח מצבו לאחר התאונה כאשר לשיטתו מעסק שעשה חיל בתחומו הפך העסק לעסק כושל אשר נסגר לאור מגבלותיו בעטייה של התאונה שנים ספורות לאחר מכן. כיום לטענתו עובד כשכיר בחנות בגדים בשכר פחות בהרבה מהכנסתו הממוצעת של העסק עובר לתאונה.

התובע עותר אם כן כי בית המשפט יקבע את נכותו התפקודית בשיעור שלא יפחת משיעור נכותו הרפואית כפי שנקבעה ע"י המל"ל.

13. לעומת זאת אליבא דגישת הנתבעת, הנכות התפקודית של התובע אינה מגעת כדי נכותו הרפואית, קיים פער של ממש בין מגבלותיו מבחינה רפואית לבין יכולתו לעבוד ולתפקד, ולמעשה לא נגרמה לתובע כל נכות תפקודית באשר מדובר בפגיעה מזערית. לטענתה, לא התאונה היא שגדעה את מסלול חייו של התובע, אלא ניהול העסק הכושל אשר אפיין את עסקיו של התובע כבר שנים קודם לכן. הנתבעת אף מתנגדת לטענת התובע ביחס לפגיעה בהכנסותיו וטוענת כי בבוא ביהמ"ש לחשב הפסדיו יש להתחשב בהצהרותיו הקודמות לפני גורמים רשמיים בנוגע לגובה ההכנסות וחלוקתם בין התובע ובת זוגו והצהרתו במל"ל לפיה העסק כשל בשל ירידה כללית ברווחי ענף הטקסטיל.

דיון

14. הנכות שנקבעה לתובע אינה בהכרח בעלת השפעה מלאה על תפקודו וכושר השתכרותו. אמנם הכלל הוא כי שיעור הנכות הרפואית הוא יסוד חשוב בהערכת הנכות התפקודית (ראו ע"א 4302/08 שלמייב נ' בדארנה (פורסם בנבו) 25.7.10 פסקה 8), אולם אין הוא מהווה את הפקטור היחידי. יש לבחון את נסיבותיו הפרטניות של כל נפגע, השכלתו, כישוריו, טיב הנכות והיכולת של נכות מעין זו להשפיע על אפיק זה או אחר של השתכרות.

1. עסקינן בתובע אשר הינו יליד שנת 1955 אשר עבד מיום עלייתו ארצה עד מועד התאונה בעסקים עצמאיים אותם פתח. תיאור הפן הפיזי של תפקידו בסעיפים 31-34 לתצהירו לא נסתר, ובהחלט מתקבל על הדעת כי במסגרת תפקידו נדרש התובע לשימוש קבוע בשתי רגליו ובשתי ידיו לצורך נסיעות רכש, לעמידה ממושכת על רגליו, ולנשיאת משאות, כגון בדים ובגדים, ממקום למקום. אמנם היה מצופה כי התובע יביא לעדות מי מהספקים עימם עבד עובר לתאונה אשר יעידו על המהות הפיזית של עבודה בתחום זה, אולם לא יכולה להיות מחלוקת אמיתית, לדעתי, כי למגבלותיו בעטייה של התאונה השפעה על תחום עיסוקו זה, ומגבלותיו בהחלט עלולות באופן עקרוני להסיט עסק מצליח ממסלולו.

16. עם זאת השאלה הנשאלת הינה האם במקרה הנוכחי הוכיח התובע כי התאונה אכן פגעה בפועל בתפקודו ובכושר השתכרותו, ואם כן האם הפגיעה הינה בשיעורים המתוארים על ידיו:

17. בראש ובראשונה על מנת לבסס פגיעה בכושר תפקודו התובע כאמור מבקש להסתמך על דוחות רווח והפסד של העסק לשנים 2006 עד 2011 המראים שלשיטתו הכנסות העסק מרגע פתיחתו עד מועד התאונה עלו, ולאחר מכן החלו לרדת עד שסיים השנה בהפסד. התובע צרף חוות דעת מומחה בתחום החשבונאי אשר מגבה טענותיו. התובע אף הדגיש בסיכומיו כי כבר בראשית דרכו בארץ עשה התובע חיל בעסקיו.

אין ספק כי גורמים רבים עשויים להשפיע על הצלחת עסק ושגשוגו כאשר יש לבחון האם במקרה של התובע הוכח כי הליכתו של העסק מדחי לדחי בשנים שלאחר התאונה ולבסוף סגירתו הינם פועל יוצא בלעדי של התאונה.

במקרה הנוכחי אני סבור כי עלה בידיה של הנתבעת לכרסם במהימנות טענות התובע בנוגע להיות התאונה הסיבה הבלעדית לירידה בהכנסות העסק ולסגירתו בסופו של יום: הנתבעת הציגה בפני בית המשפט מסמך מיום 3.7.11 אשר הוגש באמצעות תעודת עובד ציבור, לפיו התובע עצמו טען בפני המל"ל ענף השיקום כי אחת הסיבות לאי רווחיות החנות ולסגירתה זאת לצד התאונה הינה ירידת שוק הטקסטיל (ראה נספח ג' לסיכומי הנתבעת).

הנתבעת אף הציגה מסמך אחר מטעם התובע למע"מ בו תיאר קשיי נזילות קשים וביקש פריסת תשלום המע"מ לחודשים 5-6.07 למקסימום האפשרי, נתון המותיר רושם כי עסקו של התובע חרף רווחיו היה נתון בקשיים (נספח ב' לסיכומי הנתבעת), מה שהיה בו מטבע הדברים להשפיע על גורל העסק.

נוסף על כך, בניגוד לטענות התובע על שגשוג עסקיו מרגע עלייתו ארצה הנתבעת אף הראתה כי עסק שפתח בשנת 2004 נסגר באותה שנה, כך לדברי התובע עצמו בפנייה לפקיד שומה ובתצהירו במהלך הליך פשיטת רגל שניהל (ראה נ/2, נספח א לסיכומי הנתבעת). לדברי חשבונאי מטעמו של התובע, העסק אשר נסגר בשנת 2004 הותיר את התובע עם חובות (פרוטוקול הדיון מיום 23.3.16 עמ' 6 ש' 5-8), כאשר אף התובע עצמו לא מכחיש כי היה נתון בחובות ואף נזקק להליך איחוד תיקים בהוצאה לפועל (פרוטוקול הדיון מיום 23.3.16 עמ' 8 ש' 2-6). לא ניתן לשלול כי חובות נגררים אלו עימם נאלץ התובע להתמודד בשנים הבאות לאחר סגירת עסקו הראשון הם שתרמו לבסוף לקריסת העסק החדש.

18. זאת ועוד היה בהחלט מצופה כי התובע, על מנת לתמוך בטענה כי התאונה היא שהסיטה עסקו ממסלול הצלחתו, יציג נתונים על אודות עסקים אחרים בתחום ויראה כי בהתאם למצב השוק בשנים לאחר התאונה הכנסות עסקים אחרים דומים בנתוניהם עלו, אך גם זאת לא נעשה, ולהפך התובע כאמור הצהיר כי ענף הטקסטיל היה דווקא בירידה.

19. זאת ועוד, על מנת לבסס פגיעה תפקודית מצופה היה כי התובע יזמן לעדות מי ממעסיקיו דהיום על מנת לתאר הקשיים בהם נתקל בעבודתו בעטייה של פגיעתו, אולם התובע נמנע מלהעיד את מעסיקו דהיום באשר למגבלות מהן הוא סובל, ולא הובא כל עד אחר מטעם התובע באשר למגבלות הכרוכות בביצוע עבודתו, ואף יתרה מכך, נ/3 מציג תמונות המלמדות כי התובע אינו מוגבל כביכול בעבודתו: התובע נראה מתכופף ומחזיק בארגזי בגדים.

"אי הבאת עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו וכי בעל דין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחקירתו שכנגד.... ככלל אי העדת עד רלבנטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו..." (ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ פ"ד (1) 239 עמ' 245 8.1.90 וראה גם ת.א. (ראשון לציון) 4712/01 ב.ג. את א. לוינשטיין בע"מ נ' צ'רבוס ניהול סחר וייעוץ בע"מ (פורסם בנבו) 30.5.02.

20. נוסף על כל אלו , פגיעה תפקודית בשיעור גבוה, כנטען על ידיו, הייתה באה לידי ביטוי עד היום בשימוש משמעותי ורב בתרופות משככות כאבים במשך השנים מאז התאונה. התובע לא הציג בפני ביהמ"ש מסמכים או אסמכתאות המעידים על שימוש מוגבר במשככי כאבים עד היום. התובע אף לא הראה כי נזקק לטיפולי פיזיותרפיה או ריפוי בעיסוק עד היום, והתיעוד היחיד אודות טיפולי ריפוי בעיסוק הינו מן התקופה הסמוכה יחסית לתאונה. בהחלט היה מצופה כי אדם הנתון בקשיים כה חמורים כמו אלו של התובע היה מנצל זכותו לטיפולים שנתיים לפי זכאותו בקופת חולים, ואף יתרה מכך,

21. הנתבעת אף הראתה כי בהתאם לדו"ח רציפות המל"ל (מקור נספח ג לתצהירי הנתבעת, דו"ח שצורף 22.3.16) התובע עבד בשנים 2013, בשתי עבודות במקביל, מה שאכן מותיר רושם כי פגיעתו התפקודית אינה חמורה כנטען על ידיו. התובע לפי הצהרתו אף נוהג כיום לרכוב על אופניים (ס' 14 לתצהיר המשלים מטעם התובע) נתון שכרסם אף הוא בטענתו לפגיעה תפקודית קשה.

לבסוף אציין כי מהנתונים שהוצגו לפני עולה כי שכרו של התובע הושבח לאחר התאונה כפי שיפורט בהמשך זאת מהשוואת הכנסותיו בשנים 2007 -2008 לשכרו דהיום: עפ"י דוחות מס בשנת 2007 הכנסתו 38,628 ₪ כלומר חודשי: 3219 ₪ משוערך ל-3859 ש"ח. ב2008 היחס הוא 25%:75% בינו לבת זוגו (ראה נ/1). שכרו החודשי מהכנסה שנתית של 101,502/12 הוא 8458 ומתוכם 75%= 6343, משוערך להיום 7370 ₪. ממוצע 2007,2008 : 6344+3219=9563/2= 4782 ₪ משוערך ל: 5614 ₪.

בשנת 2012 לאחר התאונה שכרו היה דומה לשכרו עובר לתאונה 5437 ₪ משוערך ל 5473 ₪. דו"ח רציפות מל"ל לשנת 2014 שצורף (נספח ג למוצגי הנתבעת) מראה כי שכרו הושבח בתחילת 2014 באופק אביב ל- 6522 ₪, משוערך ל-6620 ₪, ובהמשך בכרמל שירותי ספנות ל- 6820 ₪ משוערך ל-6882 ₪, אמנם בשנת 2015 ניכרת ירידת מה בשכרו בהשוואה לשכרו עובר לתאונה, כך בעבודתו בגול הרוויח 4782 ₪ לחודש משוערך ל4820 ₪, אולם עת בשנים קודמות אחרות לאחר התאונה השביח שכרו הרי שניכר כי יכולתו העקרונית לא נפגעה.

22. מנגד כאמור לא נשללה קביעת המל"ל בדבר נכותו הקבועה של התובע, ובהחלט סביר להניח כי פגיעה זו הינה בעלת השלכה על תפקודו בעבודה מהסוג בה עסק עובר לתאונה, ולראייה הופעלה אף תקנה 15.

23. לפיכך סבורני כי הגם שפגיעת התובע גרמה לו לקשיים מסוימים הרי שהנכות התפקודית ובעטייה גם הפגיעה בכושר ההשתכרות נמוכה מן הנכות הרפואית. בהתחשב בעובדות המקרה אני מעמיד את הנכות התפקודית בשיעור של 20%, אולם הפגיעה בכושר ההשתכרות נמוכה יותר שכן שכרו של התובע הושבח בחלק מן התקופה שלאחר התאונה.

הפסד השתכרות לעבר:

24. התובע טוען כאמור כי יש לחשב הפסדיו לעבר על בסיס הפגיעה בהכנסותיו לאור דוחות רווח והפסד שצרף ודוחות שומה כאשר כאמור לטענתו הכנסתו הממוצעת לשנת 2008 עובר לתאונה עמדה על 11,000 ₪, מתוכם יש לייחס לו 8,500 ₪ ולרעייתו את יתרת הסכום. התובע טוען אם כך כי יש לחשב הפסדיו על בסיס רווח כזה באופן מלא למשך שנתיים ימים, זאת בתוספת הפסדים בשל שכר העובדת אותה נאלץ לשכור ולאחר מכן למשך 75 חודשים על בסיס שכר של 10,000 ₪ המגלם את אפשרות העסק להשביח הכנסותיו ונכות תפקודית בשיעור 35%.

25. מנגד טוענת הנתבעת כי שכרו בשנים לאחר התאונה, לפי דו"ח רציפות המל"ל גבוה מהכנסתו הממוצעת לשנת 2007, השנה הרציפה האחרונה בה נוהל העסק עובר לתאונה הן אם ההכנסה תחושב בהתאם לשומה משותפת כאמור המתחלקת שווה בשווה בין התובע לבת זוגו ובין אם השומה המשותפת תחולק לפי שני שלישים לתובע ושליש לרעייתו. לפיכך לטענתה לא נגרם לתובע כל הפסד. הנתבעת מציעה פיצוי גלובלי בסך 25,000 ₪.

השכר החודשי אם כן בשנת התאונה עומד על סך של 6344 ₪. מן הראוי לציין כי על אף פגיעתו של התובע החנות פעלה גם בזמן שהתובע לא עבד, ואי לכך יש לחלק את סכום ההכנסה הכולל לאותה שנה בחודשי שנה שלמה כאשר ההפרש בהכנסות עובר לתאונה ולאחריה לא היה גדול.

עם זאת בהינתן כי התובע לא היה כשיר לעבודה כמעט שנתיים, ובהתחשב כי אילו היה עובד היה תורם לרווחיות העסק, וכן בהתחשב בתשלום ששולם לעובדת שנשכרה וכן בהתחשב בעובדה כי שכרו לאחר סגירת העסק בשנת 2015 היה נמוך מן ההכנסה מן העסק עובר לתאונה, אני פוסק סכום גלובאלי בסך של 180,000 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד

"אכן בחישוב פיצויים בגין הפסד כושר השתכרות לימים יבואו, נדמה אנו בעיננו כמו היינו מהלכים בארץ הפלאות של עליסה, ארץ בה ניחושים והשערות הן עובדות, ותקוות ומשאלות לב הן מציאות. הנטל עלינו לגלות את צפונות העתיד- עתיד שיהייה ועתיד שלא יהייה – ואנו לא נביאים אנו ולא בני נביאים" בע"א 2061/90 מרצלו נ' מ"י (פ"ד מז 1 802, 822 01/03/93).

26. לטענת ב"כ התובע, לנוכח מצבו יש לקבוע הפסדיו לפי חישוב אקטוארי על בסיס הפער בין הכנסה בסך 10,000 ₪ להכנסתו בפועל בסך 4,500 ₪ כיום ונכות בשיעור 35%.

27. הנתבעת טוענת כי לתובע לא ייגרמו כל הפסדי שכר בעתיד, ולמעשה אינו סובל כל פגיעה תפקודית ומציעה פיצוי כולל בסך 50,000 ₪.

28. כאמור עת התובע שב לעבודתו שכרו אף הושבח לתקופת מה, מה שמעיד כאמור כי תפקודו העקרוני לא נפגע. עם זאת, לא נסתרו ע"י הנתבעת קביעותיו של המומחה ביחס לשיעור נכותו. יש לזכור כי עפ"י הפסיקה יש לפסוק פיצוי בעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בלא הפסד השתכרות בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשייפלט מאותו מקום עבודה. (ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה פד"י מט (2) 257 23.11.94).

לפיכך הפיצוי יחושב לפי חישוב אקטוארי על בסיס הכנסה בסך 6643 ₪ ונכות תפקודית ששיעורה 20%, כאשר מתוך סכום זה יש לפצות את התובע ב-85% מן החישוב האקטוארי נוכח ההשבחה הזמנית בהכנסתו= 76,796 ₪ X85%= 65,276 ₪ .

29. בנוסף , אין גם ספק כי כתוצאה מהפסדי השכר שיגרמו לתובע בעתיד, יגרמו לו גם הפסדים של זכויות סוציאליות בגין אותם כספים שהמעביד ימנע מלהפריש עבורו באופן תואם לירידה בכושר השתכרותו.

לאור האמור לעיל מצאתי לנכון להעריך את נזקי התובע בגין הפסדי פנסיה בסך של 12% מהפסדי השכר ובסך כולל של 12%X 245,276=29,433 ₪.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד

30. התובע טוען כי נגרמו לו הוצאות לרבות כאלו החורגות מסל הבריאות בגין תרופות, טיפולים רפואיים, משלימים ופיזיותרפיים, וכן עבור עזרים אורטופדיים, ובכלל זה נעלים מיוחדות ומדרסים. התובע אף טוען כי הינו ממשיך לסבול מהשלכות התאונה על מצב בריאותו ויזדקק גם בעתיד לטיפולים רפואיים. הוא עותר אם כן לסך של 30,000 ₪ בגין ראש נזק של הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד.

31. לעומת זאת טוענת הנתבעת כי אין מקום לפצות את התובע בסכומים הנטענים על ידיו בראש נזק זה. הנתבעת הדגישה כי ההוצאות לעבר הינן בבחינת נזק מיוחד, ומשכך אין די בטענת התובע לבדה בהקשר זה, אלא יש לעגנה בראיות ובמסמכים, ומשלא צירף ראיות ו/או מסמכים להוכחת הפיצוי המגיע לו, אין מקום לפצותו בסכום הנטען בסיכומיו. בכל מקרה כנפגע תאונת עבודה הוצאותיו מכוסות ע"י המל"ל וקופת חולים. הנתבעת אף מוסיפה כי התובע צירף קבלות רבות שאינן רלוונטיות לתאונה.

32. ההוצאות לעבר הינן בבחינת נזק מיוחד, ומשכך אין די בטענת התובע בהקשר זה, אלא יש לעגנה בראיות ובמסמכים, ומשלא צירף ראיות ו/או מסמכים להוכחת מלוא הפיצוי המגיע לו אין מקום לפצותו בסכום הנטען בסיכומיו.

33. זאת ועוד, התאונה הוכרה כתאונת עבודה, ובשל כך זכאי התובע לקבלת מלוא הטיפולים הרפואיים, כמו גם נסיעות לטיפולים, כאשר המוסד לביטוח לאומי נושא בהוצאות (ראה סעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנה 1995).

מאז שנת 2010 הוא זכאי לקבלם במסגרת קופת החולים אליה הוא משתייך מכוחו של חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התוכנית הכלכלית לשנים 2009- 2010) התשס"ט 2009.

34. אי לכך אין מקום לפצותו לאור הוראת הפסיקה כי "אם יכול התובע לקבל טיפול רפואי ללא תמורה עליו לקבלו ולא לגולל על המזיק הוצאות שאינן נחוצות" (ע"א 5296/96 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' אבינועם כהן ואח' פורסם בנבו 05/02/95).

עוד אציין כי בע"א 570/75 דוד סייג ואח' נ' נתן לוי ואח' פד"י ל (2) 541 31/03/76, קבע השופט ברנזון כי "שיכול התובע לקבל טיפול רפואי מלא מן המוסד לא נגרם לו נזק בר פיצוי בגין טיפול רפואי".

במצב זה אין הצדקה לגלגל את ההוצאה על הנתבעת.

35. אף על פי כן עדיין שוכנעתי כי לאור הפגיעה ומהות הטיפולים להם נזקק התובע, סביר כי התובע נשא ויישא בעתיד בדמי השתתפות לטיפולים רפואיים מסוימים, ומצאתי כי יהיה זה נכון לפסוק לתובע בפריט של הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד, אף בהתחשב בצורך של התובע לרכוש מדרסים, פיצוי בסך כולל של 20,000 ₪.

באשר להוצאות נסיעה הרי שלאור טיב פגיעתו התובע לא בהכרח אינו יכול לרכב על אופנוע, ואף הצהיר כאמור כי רוכב על אופניים. כמו כן ביכולתו לנסוע בתחבורה ציבורית, ואף לא הוגשו חוו"ד על הפרשים באחזקת רכב.

עם זאת אין ספק כי לאור הפגיעה ברגלו התובע נשא ויישא בהוצאות ניידות מוגברות כלשהן. אני מעמיד פיצוי זה בסכום כולל לעבר ולעתיד בסך 20,000 ₪.

עזרת צד ג' בעבר ולעתיד

36. התובע טוען בסיכומיו כי יש לפצותו בגין הוצאות עזרת צד ג' לעבר ולעתיד. לטענתו, לאחר התאונה ובתקופה שאחרי כן ולמעשה עד היום נזקק לעזרה מוגברת מצד בני משפחתו, ובעיקר אשתו, כאשר גם בעתיד יהיה זקוק לעזרה מוגברת, במיוחד עם התקדמות הגיל. טענותיו גובו בדבריה של אשתו בתצהירה. הוא עותר לפיצוי בסך 100,000 ₪ לעבר ובסך 166,489₪ לעתיד בגין הזדקקות לסיוע בניהול משק הבית וניקיונו מעבר לסיוע אשתו.

37. לעומתו טוענת הנתבעת בסיכומיה כי אין לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרת צד ג'. לדבריה, התובע לא הוכיח בבדל ראייה עזרה כזו, הן עזרה בשכר והן ע"י אשתו שלא הגיעה לתמוך בטענותיו, ובכל מקרה היה עליו לפעול למיצוי זכויותיו באפיק זה במל"ל.

38. הלכה היא כי פיצויים בשל עזרה יפסקו רק בהסתמך על ראיות שיובאו בפני ביהמ"ש, וכאשר מדובר בפיצוי של עזרת הזולת פסק ביהמ"ש זה מכבר כי:

"מדובר בפיצוי בשל עזרת הזולת ועל כן ראוי להביא ראיות ברורות הן בדבר הצורך הרפואי בעזרה זו, הן בדבר מתן העזרה בפועל והן בדבר עלותה של העזרה. (ע"א 619/86 שחר זר מתכות בע"מ נ' שלום אטדגי תק-על 90(30) 551, 553 29.10.90).

39. במקרה דנן מדובר בנכות רפואית לא מבוטלת בשיעור 24% רפואית ו-35% (לאחר הפעלת ת' 15). נכות זו הינה, כאמור, בעלת משמעות מסוימת מבחינה תפקודית, והתובע, לפי קביעת המל"ל, שהה באי כושר כמעט מלא למשך תקופה ארוכה. אין ספק כי בתקופה הסמוכה לאחר התאונה לאור מהות הפגיעה, הניתוחים הרבים שנאלץ לעבור ותקופת השיקום יזקק התובע לסיוע מוגבר, מצד בני משפחתו.

40. עזרה כזו היא עזרה מוכרת ע"י הדין בתור ברת פיצוי, אפילו לא הוציא בגינה הניזוק הוצאות, ואפילו הקרוב המסייע לו לא נפגע בהכנסתו שלו כתוצאה מהושטת הסיוע. (ר' קציר בספרו בעמ' 820,ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ (פורסם בנבו 19.11.97), הנזכר שם בעמ' 829. ההלכה היא כי המזיק אינו זכאי ליהנות מן העובדה שנפגע נעזר בבני משפחתו העושים מלאכתם ללא שכר (ע"א 1164/02 קרנית נ' בן חיון (פורסם בנבו) 4.8.05, ע"א 8380/03 קרנית נ' עבדאלולי (פורסם בנבו 8.12.05).

41. אם זאת יש לזכור כי התובע נמנע מלמצות זכויותיו במל"ל ולא הקטין נזקיו.

לאור שיקולים אלו אני מוצא לנכון לפסוק פיצוי לעבר בגין ראש נזק זה סכום גלובאלי של 25,000 ₪.

1. באשר לעתיד, מהחשש שמא עם התקדמות גילו של התובע למגבלותיו תהא השפעה על תפקודו אני מוצא לנכון לפסוק לו פיצוי בסך 15,000 ₪.

כאב וסבל

1. בהתאם לתקנה2(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון.9 התשל"ח 1976 ובהתאם ל24% נכות רפואית ובגיל התובע וב- 30 ימי אשפוז, זכאי התובע לפיצוי בסך 47,261₪.
2. הפיצוי הכולל המגיע לתובע בגין התאונה עומד על סך של 401,970 ₪ לפני הניכויים.

ניכויים

1. מן הסכום דנן יש לנכות את התשלומים שקבל התובע זה מכבר:

עפ"י הנתבעת: לתובע שולמו ע"י הנתבעת תשלומים תכופים בסך 39,452 ₪ ומשוערך להיום 47,228 ₪.

כן שולמו לו דמי אבטלה מאת המוסד לביטוח לאומי בסך 22 ,723 ₪ ומשוערך להיום 22,916 ₪

בנוסף קיבל התובע מן המוסד לביטוח לאומי תגמולים בסך .436,068.₪ מענף נפגעי עבודה ₪ וכן תגמולים בסך 20,127 ₪ מענף ניידות מענף נפגעי עבודה. סכומים אלו בהתאם לי חוות אקטוארית שצרפה הנתבעת והוגשה לביהמ"ש ביום 2.2.16)

עפ"י התובע תגמולי המל"ל מסתכמים ב-478,117 ₪

סוף דבר

1. יוצא אפוא כי תביעתו של התובע נבלעת בתשלומים שקיבל.

התובע אף אינו זכאי ל-25% מסכום הנזק כדברי בא כוחו בעמוד 4 שורה 18 לפרוטוקול הדיון מיום 23.3.16.

47. התביעה נדחית.

התובע ישיב לנתבעת את התשלומים התכופים שקיבל.

ניתן להגיש ערעור בתוך 45 ימים מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ו, 04 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.