<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה- עו"ד איילת השחר

נאשמים מס' 2 ו-3 - נוכחים

בשם נאשם מס' 1 - - עו"ד נאדר דיב

בשם נאשמים מס' 2 ו-3 – עו"ד הגב' אבו רחמון מרגרט

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:

אני מודיעה על תיקון כתב האישום, באופן שיירשם סעיף 204(א) במקום 204(ג).

תיקון כתב האישום יבוצע בכתב ידי בגוף כתב האישום.

ב"כ נאשם מס' 1:

נבצר ממרשי להתייצב היום מפאת נסיבה אישית דחופה. מבהיר כי הוא היה בדרכו לביהמ"ש ונאלץ לשוב. בנסיבות העניין, הריני להבהיר ולהצהיר מפי מרשי כי הוא מסכים לשפיטתו בהעדרו ובנוכחותי בלבד ואבקש שביהמ"ש יורה כן.

ב"כ המאשימה:

מסכימה.

<#3#>

החלטה

כמבוקש. <#4#>

ניתנה והודעה היום ט' כסלו תשע"ד, 12/11/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ נאשם מס' 1:

הקראתי לנאשם מס' 1 את עובדות כתב האישום והנאשם הבין את תוכנו והוא מודה בעובדות, אך ורק מכוח היותו משכיר הנכס בו נעשה שימוש בפועל על ידי אחרים - השוכרים. מבהיר כי הנאשם אינו עושה שימוש בפועל כמפעיל המסעדה, כי אם כמשכיר הנכס.

ב"כ המאשימה:

לאור הודאת נאשם מס' 1, אבקש להרשיעו בעבירות המפורטות בכתב האישום ולגזור את דינו היום. במידה וביהמ"ש כתוצאה מהפרדת הדיון בין הנאשמים יימחק את נאשמים מס' 2 ו-3 שומרת לעצמה המאשימה את הזכות להגיש נגדם כתב אישום בתיק נפרד.

<#5#>

החלטה

בהמשך לדברי ב"כ המאשימה כאמור לעיל, הריני להורות בדבר הפרדת הדיון בין נאשם מס' 1 לבין נאשמים מס' 2 ו-3 , ומשכך, הריני להורות בדבר מחיקת נאשמים מס' 2 ו-3 מכתב האישום בשלב של טרם הקראה, זאת בכפוף לדברי ב"כ המאשימה.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ט' כסלו תשע"ד, 12/11/2013 במעמד הנוכחים.

<#7#>

הכרעת דין נגד נאשם מס' 1

נאשם מס' 1 הודה בעובדות שבכתב האישום.

לפיכך - הנני מרשיעה את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, עבירה של שימוש, ללא היתר, לפי סעיף 145 (א) וסעיף 204 (א), לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ט' כסלו תשע"ד, 12/11/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

מדובר בשימוש משנת 2009 בארקדה שנסגרה וששטחה כ- 60 מ"ר לצורך עסק מסוג מסעדה כשנאשם מס' 1 הינה הבעלים של החברה שרכשה את הנכס וכיום הוא המשכיר של הנכס. הנאשם עשה דין לעצמו עת שהחליט לעשות שימוש ללא היתר ובכך לקח את החוק לידיים. הוגשה בקשה להיתר אולם אין החלטה בבקשה. מדובר בללא ספק בעבירה חמורה, נפוצה החותרת תחת שלטון החוק, תוך פגיעה בערך מוגן של שלטון החוק ובמערך התכנוני של מדינת ישראל. הנאשם הוזמן לחקירה בדצמבר 2009 בגין העבירה, כך שמאז ועד היום הוא יודע שאין לעשות שימוש בארקדה לצורך מסעדה, שכן ארקדה אמורה לשמש מעבר ציבורי פתוח. הוא גם יודע שאין מקום ואסור לסגור את הארקדה אלא על פי היתר. הנאשם כבר 4 שנים עושה דין לעצמו. לאחר שהנאשמים שנמחקו מכתב האישום עזבו את הנכס, שב הנאשם והשכיר את הנכס לגורם אחר. אחרי שמסעדת אל גאוצ'ו הפסיקה לעבוד, נפתחה שם מסעדת אמואג' ולאחר שהמסעדה הזו עזבה, נפתחה שם מסעדת מרין, וכרגע מדווח לי שגם היא נסגרה. כך אנו עוברים ממסעדה למסעדה וכל מסעדה עושה שימוש בארקדה בסגירה זו או אחרת מבלי שטורח נאשם מס' 1 שאסור להשתמש ללא היתר. פירוק הסגירה של הארקדה הוא עניין של מה בכך.

יתרה מכך, חברי הדגיש בבקשה לעיכוב הליכים שבמקום היתה מסעדה אחרת ושהיה לה רישיון עסק. אני מבהירה כי תשריט רישיון העסק של אותה מסעדה לא היתה כלולה הארקדה, כך שאכן ניתן רישיון אך הוא לא כלל בחובו את השימוש בארקדה.

קיימת ברשותי עדות של כיאל מחמוד שהיה אחד הבעלים של מסעדת מרין, אחד השוכרים של הנכס ואני מצטטת מעדותו בפנינו לפיה הוא הדגיש שדמי השכירות משולמים גם על שטח הארקדה, כך שברי שבצד ביצוע העבירה יש פן רווחי.

יתר על כן, יש ערך מוסף לשימוש בארקדה על רקע הנוף שניבט ממנה, כמו גם הגדלת השטח. גם אם הרווח הכלכלי מסתכם בזה שיותר קל להשכיר את המסעדה, הרי שקיים רווח כספי מובהק. בהסכם במסגרתו נקנה הנכס על ידי החברה שנאשם 1 הוא בעליה, לא נזכר עניין הארקדה.

בנסיבות, מתחם הענישה ההולם את מעשה העבירה הינו קנס כספי הולם שנע בין 20,000 ל-35,000 ש"ח, זאת אף שיכולתי לבקש קנס יומי של 1,400 ₪ בגין כל יום של ביצוע העבירה לאחר ההתראה שהיתה בדצמבר 2009, צו הריסה לסגירה של הארקדה, הכולל שערים, סגירת חורף, וצו הפסקת שימוש מידי עד לקבלת היתר או בכלל, חתימה על התחייבות כספית בסכום של 50,000 ₪ לפחות,

הסניגור טוען לעונש:

מדובר בבניין שנבנה והתאכלס בשנת 2005, כאשר בקומת קרקע ישנן חנויות מסחריות ששימשו כמסעדה אחת, עם מעבר צמוד בשטח של כ-60 מ"ר, שזוהי הארקדה הצמודה לחנויות ומהווה הגישה היחידה למסעדה, כאשר הכניסה עבור הדיירים לבניין היא ממקום אחר, משתי כניסות. יש חשיבות מרבית לארקדה עבור המסעדה זאת נוכח שתי סיבות, הארקדה משמשת מבט לים, והיא חוסמת כניסה של זרים לשטח המסחרי ובנוסף, היא מונעת כניסה של רוח וגשמים לתוך המסעדה ואפילו למעבר עצמו.

במהלך אוקטובר 2008, הגיע הנאשם יחד איתי למסעדה על מנת לרכוש אותה מהבעלים הקודם, היתה שם סגירה של הארקדה, דבר שאף ידוע לי מידיעה אישית נוכח העובדה שאני מתגורר שם. הארקדה לא נסגרה על ידי הנאשם אלא מיוחס לו השימוש בלבד בסגירה של הארקדה. כאן מדובר בשימוש ולא בבנייה וכשהגענו לנכס עצמו הסגירה היתה קיימת ונאמר לנו שיש רישיון עסק בר תוקף שניתן כמה חודשים לפני כן, כך שבזמנו המצג מבחינת הנאשם היא קיומו של רישיון עסק כדין.

משכך, נחתם ההסכם ושולמה התמורה בגין הנכס כמו שהוא, הכולל את הסגירה של הארקדה, אף שהיא לא נזכרת באופן מפורש בהסכם.

מיד לאחר הרכישה נחתם הסכם שכירות. מאחר והנאשם הוא בעלים של חברה שרוכשת נכסים, וזה היה הנכס הראשון שלה וגם היחיד מאז הסיפור.

המסעדה הושכרה לנאשמים מס' 2 ו-3, ושכשנחתם הסכם הרכישה, היה ידוע לנו שמשולמת ארנונה בגין הסגירה לעיריה, כך שזרוע אחת של העיריה הכירה בסגירה. העובדה הזו גרמה לנו לחשוב שמדובר בשימוש כדין ועניין העדר ההיתר התברר לאחר מכן ואלמנט חשוב זה נלקח בחשבון כאשר סוכם על תמורה בגין הרכישה.

להפתעתנו בחודש צדמבר 2009, כשנה לאחר רכישת הנכס, נודע לנו כי אין היתר לגבי הסגירה.

הנאשם ביחד עם נאשמים 2 ו-3 היו בחקירה בעניין זה. מיד הנאשמים ביקשו להביא את ההסכם שכירות לסיום על מנת שלא יאבדו את הזיכיון, כך שהנאשם הפסיד את השוכרים שניהלו את מסעדת אל גאוצ'ו. מגיש את רישיון העסק – סומן נ/1.

יום לאחר החקירה כבר פנה הנאשם למהנדס כדי שיוכל לטפל בתכניות להיתר וגם מטעמי זהירות. מציג מכתב מטעם המהנדסת - סומן נ/2. מגיש מכתב מטעם מחלקת רישוי עסקים, הכולל דו"ח ביקורת מפקח לגבי הסיבות שמונעות את קבלת ההיתר – סומן נ/3.

מאז ועד היום עדיין לא התקבל היתר כי כל פעם יש דרישות נוספות ומשיחה אישית שלי עם המהנדסת מיכל, שיש רשימה של כמה תיקונים שיש לעשות על מנת לקבל את ההיתר. הנושא נמצא בטיפול מאז ועד היום ואני מבהיר כי אין דרישה חד משמעית להריסת הסגירה של הארקדה, כי אם לביצוע מס' תיקונים בארקדה.

עובדה שריבוי שוכרים שנכנסים למבנה מעיד על כך שאין שוכר שמחזיק מעמד, דבר שפוגע בנאשם כלכלית וגורם לו להפסדים. המסעדה כיום סגורה. אין שוכר שנשאר יותר משנה. הדבר מוריד מערך הנכס וגם אם החברה שרוצה למכור את הנכס, לא יכולה למכור אותו במחיר שוק, מאחר ויש שם כמה מסעדות שנסגרו , דבר שנותן שמועה רעה, ומה גם שכולם יודעים שיש שם סגירה ללא היתר.

השוכרים לא שילמו כך שהנאשם יהיה חייב להמשיך ולהשכיר את הנכס. אני מצהיר כי יש חובות בגין שכירות של למעלה מ-150,000 ₪. לא ייתכן שהבעלים לא ישכיר את הנכס ובעלי המניות יממנו את ההלוואה, כאשר אותו רישיון עסק שניתן מטעה.

אבקש להתחשב ושהקנס יהיה נמוך ולפרוס אותו לתשלומים. אנו לקראת הגשת תביעה נזיקית בסכומים גבוהים נגד העיריה בגין מצג שווא על ידי רישיון העסק בזמנו שגרם לנזקים כספיים קשים לנאשם והמאשימה אף יודעת מזה. גם אם הפירוק הוא שעה, הרי הפירוק יביא לירידה דרסטית בערך הנכס ולהפסד בלתי הפיך.

אבקש לתת היתר לשימוש חורג על ידי המאשימה, דבר שיפתור את הבעייתיות.

אני מבהיר כי המסעדה לא עובדת בפועל, אך הסכם השכירות תקף. השוכר רוצה לשנות את טיב המסעדה וסוגה מבחינת פעילות.

<#9#>0

גזר דין נגד נאשם מס' 1

נאשם מס' 1 (להלן: "הנאשם") הורשע בעבירה של שימוש, ללא היתר, לפי סעיף 145 (א) וסעיף 204 (א), לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965.

הנאשם הורשע בביצוע עבירה, אשר יש להתייחס אליה בחומרה, הן נוכח העובדה שעסקינן בעבירה שיש בה משום פגיעה בשלטון החוק במדינת ישראל והן נוכח העובדה שעסקינן בעבירה הפוגעת במערך התכנוני של מדינת ישראל. שני הערכים הנ"ל הינם הערכים הנפגעים כתוצאה מביצוע העבירה במקרה שבפנינו.

ודוק: עסקינן בשימוש על ידי הנאשם בסגירה של ארקדה (מעבר) בשטח של כ-60 מ"ר, לצורך הפעלת עסק מסוג מסעדה, זאת ללא היתר כדין.

לפיכך, יש להוסיף לחובת הנאשם את הפן הכלכלי-רווחי המצוי בצד ביצוע העבירה במקרה שבפנינו, כפי שטענה ב"כ המאשימה בנקודה זו ובצדק.

לטובת הנאשם, עם זאת, יש לציין את טיעוני הסנגור בפניי באשר למאמציו של הנאשם להביא להכשרת הבנייה והשימוש הנעשה במבנה הנ"ל, ללא היתר כדין (ראה נ/2).

הסנגור הוסיף וטען, כי המבנה נשוא כתב האישום נרכש על ידי החברה שבבעלות הנאשם, תוך הצגת רישיון עסק לנאשם, אם כי, מנגד, טענה ב"כ המאשימה, כי רישיון העסק שניתן אינו כולל את הארקדה הנזכרת בכתב האישום.

עם זאת, מנגד, יש ליתן את הדעת לכך שהיה על הנאשם להפסיק את השימוש הלא חוקי בארקדה, מיד כשנודע לו בדבר ביצוע העבירה, דבר שלא נעשה על ידי הנאשם ועל כך אין חולק.

לטובת הנאשם יש לציין את העובדה כי הנאשם אינו הגורם שביצע את הבנייה הלא חוקית, דבר שעליו אין חולק.

מתחם הענישה ההולם במקרה שבפנינו כולל בחובו רכיב של קנס אשר ייתן את הדעת לנסיבותיו של תיק זה, כאמור לעיל, זאת בצד רכיבים נוספים של צו הריסה, צו איסור שימוש וחתימה על התחייבות כספית.

לטובת הנאשם, במסגרת קביעת העונש המתאים, יש לציין את הודאתו בהזדמנות הראשונה בעובדות כתב האישום. לאמור לעיל יש להוסיף, את טיעוני הסנגור באשר למצבו הכלכלי של הנאשם, אשר הפסיד כספית מההשקעה בנכס, כמו גם מאי יכולתו להשכיר את הנכס לתקופות ממושכות, זאת לטענת הסנגור.

לפיכך, לאחר ששקלתי את טיעוני באי כוח הצדדים, אני דנה את הנאשם, כדלקמן:

לתשלום קנס בסך 18,000 ש"ח או 90 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב - 20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, בסך 900₪ כל אחד, וזאת החל מיום 1/1/14 ואילך.

אי עמידה באחד מתשלומי הקנס במועדו, תביא את מלוא יתרת הקנס לפרעון מיידי.

הריני מחייבת את הנאשם להרוס את המבנה המתואר בכתב האישום וזאת עד ליום 12/9/14 , אלא אם כן ישיג הנאשם בינתיים היתר בניה כחוק.

אני מחייבת את הנאשם בהוצאות ביצוע ההריסה וכן מצווה אני שצו ההריסה ירשם בפנקסי המקרקעין ע"י המאשימה.

בתיתי את הדעת לטיעוני המאשימה, באשר לחשיבות בהפסקת השימוש העסקי במבנה נשוא כתב האישום, כמו גם לטיעוני הסנגור, לפיהם כיום לא נעשה שימוש עסקי בפועל במבנה נשוא כתב האישום, ניתן בזה צו איסור שימוש, המורה לנאשם להפסיק שימוש במבנה נשוא כתב האישום.

צו איסור השימוש ייכנס לתוקף ביום 12/12/13.

כמו כן, אני מורה לנאשם לחתום תוך 20 יום על התחייבות כספית ע"ס 27,000 ₪ להימנע למשך שלוש שנים מביצוע עבירה בניגוד לסעיף 204 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה - 1965.

כתב ההתחייבות הנ"ל ייחתם תוך 20 יום, שאם לא כן יאסר הנאשם למשך 30 יום.

זכות ערעור תוך 45 יום.

<#10#>

ניתנה והודעה היום ט' כסלו תשע"ד, 12/11/2013 במעמד הנוכחים.