תחילתו של ההליך שבפניי בבקשה לביצוע שטר אותה הגיש התובע ביום 7.12.09 ביחס ל-3 שיקים המשוכים מחשבונה של הנתבעת בסך כולל של 47,260 ₪. הנתבעת הגישה התנגדות ובישיבת יום 24.10.10 הגיעו הצדדים להסכמה לפיה תתקבל התנגדותה. משכך, התאימו הצדדים את כתבי טענותיהם להליך של סדר דין מהיר, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמם ונקבע מועד לשמיעת הוכחות ליום 25.6.13.

להלן העובדות הרלוונטיות אשר אינן שנויות במחלוקת:

1. התובע הינו הבעלים של עסק משתלת עצי פרי בבלפוריה (להלן: "העסק" ו/או "המשתלה").
2. לערך בחודש 11/2008 פנה מר רפאל חן (להלן: "רפאל"), בעלה של הנתבעת, אל התובע לשם ביצוע הזמנת שתילים. התובע הפנה אותו למר מרדכי פחימה (להלן: "פחימה"), אשר לדברי התובע, בעל הידע המקצועי בעסק שלו.
3. הנתבעת ביצעה את הזמנתה, הצדדים סיכמו כי מחיר כל שתיל יהא 24 ש"ח וכי הנתבעת תשלם מקדמה ע"ס 5,000 ש"ח.
4. ביום 4.12.08 סיפק התובע לנתבעת 1,943 שתילים מסוגים שונים, לידי צחי, בנה של הנתבעת (להלן: "צחי").
5. ביום 9.12.08 הגיע התובע ומר פחימה לביתה של הנתבעת, באותו מעמד קיבל התובע לידיו 3 שיקים המשוכים מחשבונה של הנתבעת בסך כולל של 47,260 ₪ אשר מועד פירעונם בחודשים יוני, יולי ואוגוסט בשנת 2009.
6. הנתבעת נתנה לבנק הוראת ביטול לגבי השיקים הנ"ל.

טענות הנתבעת:

1. במסגרת העסקה בין הצדדים, התחייב התובע לספק לנתבעת שתילים איכותיים ונשירים בני שנתיים שיקבלו אישור של המרכז לחקלאות על פי התורה בע"מ (להלן: "המרכז לחקלאות"). חרף הבטחותיו של התובע ו/או של מרדכי למסור אישור מטעם הרבנות בדבר גילם של השתילים, לא התקבל אצל הנתבעת כל אישור בעניין זה.
2. לדברי הנתבעת, על אף שבמעמד קבלת הסחורה ראה צחי כי, השורש של כל שתיל עטוף בשקית, עובדה המצביעה על כך שהשתיל בן שנתיים, כפי הנהוג, שאל את פחימה מדוע אין חותמת של הרבנות על גבי תעודת המשלוח, ונענה כי הרב חולה וכי האישור יומצא לו בהמשך. גם לאחר נטיעת השתילים, כאשר הבחין רפאל שהצמיחה אינה עומדת בציפיות והתעורר בליבו החשד כי השתילים אינם בני שנתיים אלא צעירים יותר, גם אז, על אף שנתבקש לכך התובע, נמנע הוא ממסירת אישור לעניין גיל השתילים, למרות הבטחותיו.
3. ביום 14.2.10 פנה רפאל אל המרכז לחקלאות וביקש לברר האם השתילים שרכש מהתובע נמצאים בפיקוחם והאם ניתן להנפיק להם אישור נטיעה, אז נודע לו כי המרכז לחקלאות לא קיים כל פיקוח על השתילים במשתלה, וזו הסיבה בגינה לא מסר לו התובע את האישור.
4. לטענת הנתבעת, ביטלה את השיקים נשוא התביעה לאחר שהבינה כי, נגרמו לה נזקים כלכליים רבים לאור זאת שהסחורה שסופקה לה אינה תואמת להזמנתה.
5. לסיום מעלה הנתבעת טענה לפיה, יש להפחית מסך התמורה את סכום המקדמה אשר שולמה על ידה זה מכבר ע"ס 5,000 ש"ח, אשר שכחו להפחיתה במעמד מסירת השיקים.

טענות התובע:

1. מעולם לא הצהיר בפני הנתבעת ו/או מי מטעמה כי, המשתלה שלו נמצאת תחת פיקוח המרכז לחקלאות תורנית, הגם שהנתבעת ו/או מי מטעמה כלל לא ביקשו אישור בדבר פיקוח והיה ידוע להם כי המשתלה אינה בפיקוח.
2. הנתבעת לא פנתה אליו אודות כוונתה לבטל את השיקים שנמסרו לו בגין הסחורה אשר סופקה במלואה, כך שביטולם נעשה בניגוד לדין, מעבר לכך שלא נשמעה מהנתבעת כל טענה ביחס לטיב ואיכות הסחורה.

הראיות שהוגשו בתיק:

התובע הגיש תצהיר מטעמו, העתק של שתי תעודות משלוח, קבלה ועותק צילומי של השיקים שהוגשו לביצוע. מטעם הנתבעת הוגשו שני תצהירים, תצהירו של מר רפאל חן, בעלה, וכן תצהיר מטעם מר צחי חן, בנה, שניהם, כנטען, ניהלו את המו"מ עם התובע לגבי רכישת השתילים והעובדות מצויות בידיעתם. כמו כן, הנתבעת צירפה להגנתה את המסמכים הבאים: רשימת משתלות עצי פרי בעלי רישיון להחזקת משתלה לשנת 2008-2009, העתק תשובת המרכז לחקלאות ביחס לפניית הנתבעת, העתק מכתבו של האגרונום מטעם הרבנות.

התקיים בפניי דיון ביום 25.6.13, במהלכו נחקרו המצהירים על תצהיריהם. במהלך הדיון, ולאחר שניתנה הסכמתי לכך, צירפה הנתבעת ראייה נוספת, הקלטה שנערכה בין רפאל וצחי לבין מרדכי (הוגש וסומן נ/1).

ב"כ הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

דיון ומסקנות:

1. אין מחלוקת כי, הצדדים בתיק זה הם צדדים קרובים בעסקת היסוד. על פי סעיף 29(א) לפקודת השטרות (נוסח חדש) ועל פי ההלכה, חזקה כי מי שחתימתו מצויה על שטר נעשה צד לו בעד ערך ומי שמבקש לטעון טענה לכישלון תמורה כנגד עסקת היסוד, מוטל עליו נטל הראיה.

לעניין זה מציין שלום לרנר בספרו דיני שטרות (מהדורה שנייה, 2007), עמ' 291 כדלקמן:

"לזכות נפרע האוחז בשטר עומדת חזקת התמורה שבסעיף 29(א) לפקודה. על פי הפרשנות המקובלת, חזקה זו מניחה הנחה כפולה: כי הוסכם מלכתחילה על מתן תמורה כנגד השטר, וכי תמורה זו ניתנה בפועל, ומקבל השטר קיים את חלקו בהסכם. משום כך רובץ הנטל על המושך להוכיח כי התמורה נכשלה".

וכן:

"התובע בעילה שטרית אינו חייב לפרט את העובדות שבמסגרתן נמשך או נעשה השטר, ואם עשה כך, יהיה על הנתבע להוכיח שתיים: שהשטר נמשך במסגרת עסקה פלונית, ושבאותה עסקה הפר האוחז את ההסכם והתמורה נכשלה" (שם, עמ' 292).

1. אחת מטענות ההגנה הנפוצות בדיני השטרות נגד אוחז בשטר היא טענת כישלון תמורה, בענייננו, טענת ההגנה של הנתבעת היא טענה המתיימרת להיות טענת כישלון תמורה חלקי, טענה אשר אינה מהווה, בדרך כלל, הגנה טובה בפני שטר, גם בין צדדים סמוכים לשטר, למעט במקרה שבו הכישלון החלקי מתבטא בסכום קצוב (ד.ב. אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה עשירית, (2011) מהדורת פרלשטיין- גינוסר, עמוד 272).
2. יצוין, כי משסופקו השתילים לנתבעת, והטענה היא לגבי טיבם, אין לומר כי היה כישלון תמורה מלא אלא כישלון תמורה חלקי. השאלה כעת היא האם מדובר בכישלון תמורה חלקי קצוב או שאינו קצוב, ולטעמי לא עלה בידי הנתבעת לקצוב את סכום התמורה שנכשל במסגרת העסקה בינה לבין התובע, הגם שלא הוגשה על ידה חוות דעת מקצועית כלשהי בעניין זה.
3. עם זאת, המגמה הרווחת כיום בפסיקה היא לשאוף לאחידות בין דיני השטרות לדיני החוזים, לפחות בכל הנוגע לצדדים קרובים לשטר. לכן, ככלל, צד קרוב לשטר יהא רשאי להעלות כנגד התביעה השיטרית טענות הגנה חוזיות מובהקות על פי עסקת היסוד, כדוגמת טענת קיזוז, טענת כישלון תמורה חלקי בלתי קצוב (לרנר, בעמ' 288-290, דנ"א 258/98 צמח נ' שלשבסקי, פ"ד נה(4) 193, 196, וכן- ת"א (ת"א) 53303/06 קלינטון סחר בינלאומי 2000 בע"מ נ' יצחק אילנה, (פורסם בנבו) ניתן ביום 19.9.07).

כבר נקבע ברע"א 6250/98 Nordland Papier Ag נ' מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים), פ"ד נג(2) 274, ע"י כב' הנשיא (כתוארו אז) א' ברק, כי אם מדובר על עסקה אחת, ניתן לקזז כנגד החיוב השטרי כל חוב כספי, בין קצוב ובין שאינו קצוב.

1. במקרה דנן, טוענת הנתבעת כאמור כי התובע הפר את התחייבויותיו ביחס לגילם של השתילים נשוא העסקה כאשר התברר שאינם בני שנתיים, וכי המשתלה כלל לא מצויה תחת פיקוח בעניין זה, כך שלמעשה מדובר בכישלון תמורה. כאמור לעיל, כאשר צד לשטר מעלה טענת הגנה מסוג זה, נטל ההוכחה רובץ לפתחו, במצב דברים זה, השאלה הנדרשת היא, האם עלה בידי הנתבעת להוכיח כי, התובע התחייב בפנייה או בפני מי מטעמה כי השתילים שנרכשו על ידה בני שנתיים ומצויים בפיקוח של המרכז לחקלאות, כך שאם הייתה התחייבות כאמור ויתברר שהשתילים אכן צעירים יותר, הפר למעשה התובע את התחייבותו, כתוצאה מכך נכשלה העסקה בגינה נמסרו השיקים נשוא התביעה.
2. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים כפי שעולים מתצהיריהם ולאחר שהתרשמתי מהעדויות והראיות שוכנעתי כי, הנתבעת כשלה מלהוכיח כי הייתה התחייבות מפורשת מצד התובע ו/או מרדכי לעניין גילם של השתילים, כמו כן לא שוכנעתי כי הייתה התחייבות מצד התובע להמציא לנתבעת ו/או מי מטעמה אישור של הרבנות ביחס לכך.
3. התובע העיד בפניי בעניין זה כי, כי כלל לא נתבקש על ידי הנתבעת להציג אישור זה בעת רכישת השתילים, אלא רק בדיעבד, לאחר שבוצעה העסקה וסופקה הסחורה. התובע העיד בפניי כי במועד הרכישה לא הייתה מצויה המשתלה שלו תחת פיקוח של משרד החקלאות, לפיכך לא יכול היה לספק לנתבעת את האישור הנדרש. זאת ועוד, התובע העיד כי, מבין את המשמעות של הפיקוח מבחינת ההלכה והשפעתה על חיי המסחר בתחום זה, יחד עם זה, לדבריו, הנתבעת קיבלה את כל הפרטים הרלוונטיים ממנו במהלך פגישתם שנערכה בביתה, והכל היה גלוי ביניהם, כך שאם הנתבעת מעוניינת לרכוש את השתילים על אף שאין אישור, אין זה מעניינו. במסגרת החקירה הנגדית נשאל התובע אודות ההקלטה שנערכה בין מרדכי, צחי ורפאל, והשיב כי משיחה זו כלל לא עולה כי הייתה הבטחה מפורשת של מרדכי כי ימציא להם את אישור הרבנות.

שוכנעתי בעדות התובע אשר נשמעה אמינה בעיניי, כמו כן מצאתי כי עדותו הגיונית ומתיישבת עם הראיות בתיק. עיינתי בתמלול השיחה (נ/1) שנערכה בין המעורבים לעסקה ואכן לא מצאתי בתשובותיו של מרדכי תמיכה כלשהי לטענות הנתבעת, לכך שהוא ידע מראש אודות האישור הנדרש ביחס לגיל השתילים, וכי הייתה הבטחה כלשהי מצדו שהשתילים יעמדו בדרישותיה. תשובותיו של מרדכי היו מתחמקות, כך שלא ניתן לדלות מהן מידע חד משמעי אשר יתמוך בגרסתה של הנתבעת. לא ברור לי מדוע נמנעה הנתבעת מלזמן לעדות את מרדכי אשר עשוי היה לשפוך אור על גרסתה, שהרי, וכפי שעולה מטענות הצדדים, הוא היה ה"רוח החיה" בעסקה שנרקמה בין הצדדים.

סבורני כי, אם היה עניין זה, ביחס לגילם של השתילים והימצאות המשתלה תחת פיקוח, כה מהותי עבור הנתבעת, היה עליה לוודא זאת מראש, עובר לרכישת השתילים ואספקתם, במיוחד לאור העובדה שמדובר בכמות גדולה יחסית של שתילים המיועדת למסחר. לטעמי הנתבעת ו/או מי מטעמה לא עשתה די בעניין זה, וככל הנראה דרישותיה לא הוצגו בפני התובע ו/או בפני מר פחימה באופן מפורש, אלא מתוך הנחה כי הדבר "ברור מאליו".

1. אשר לטענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת ביחס למקדמה ע"ס 5000 ₪ ששילמה לתובע ואשר לטענתה לא הופחתה מסך התמורה, לאחר שהתרשמתי מעדויות הצדדים בנקודה זו אני קובע כי דין הטענה להידחות. לא שוכנעתי כי, נדרש היה להפחית את סכום המקדמה ששולמה מסכום התביעה השיטרית, הן לנוכח העובדה שטענה זו לא הועלתה על ידי הנתבעת במסגרת תצהירה התומך בהתנגדות אלא רק במסגרת תצהירי העדות הראשית מטעמה, והן לנוכח העובדה שלא הונחה בפניי תשתית ראייתית מספקת לעניין זה.
2. נוכח האמור, לאחר שהגעתי למסקנה לפיה כשלה הנתבעת להוכיח כי העסקה במסגרתה נמסרו השיקים לידי התובע, נכשלה, התוצאה היא כי התביעה השטרית מתקבלת.

כאן המקום להעיר כי, לנוכח העובדה שהנתבעת לא עתרה, באמצעות תביעה שכנגד או על ידי הגשת תביעה נפרדת, לעניין הנזקים שלכאורה נגרמו לה במסגרת העסקה, לאחר שבאת כוחה ציינה במפורש, בדיון שהתקיים בפניי ביום 26.11.12 כי, היא מעוניינת לעשות כן, לא היה כל צורך לדון בנזקים הנטענים על ידה, מקום שהנתבעת אף לא גיבתה טענותיה באסמכתאות כלשהן.

אם כן, התביעה מתקבלת.

הליכי ההוצל"פ בתיק מספר 10-07621-09-4 יימשכו כסדרם.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 6,000 ש"ח, זאת תוך 30 יום מהיום, אחרת יתווספו אליהם הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג שבט תשע"ד, 14 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.