1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירות שלהלן: הסגת גבול לפי סעיף 447(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז – 1977 (להלן: חוק העונשין), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין וניסיון גניבה לפי סעיפים 384 ו-25 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 24.2.10 בשעה 10:30 או בסמוך לכך, הגיע הנאשם לבית בתחומי העיר רמלה וניסה להיכנס אליו במטרה לבצע גניבה, הנאשם הגיע למקום יחד עם נאשם נוסף בשם ארז אדרי (להלן: אדרי). בעקבות הודעה שנמסרה למשטרה על ניסיונם של הנאשם ואדרי להיכנס לבית, הגיע למקום שוטר אשר הבחין בנאשם כשהוא כורע על ברכיו וצעק לעברו "עצור משטרה". משהבחין הנאשם בשוטר החל להימלט מהמקום אולם נתפס לאחר מרדף קצר ברחוב סמוך.

2. ביום 23.2.12 הנאשם ואדרי הגיעו להסכמה עם המאשימה ואשר לפיה כתב האישום יתוקן על פי הנוסח שהובא לעיל. לגבי אדרי, הוסכם כי המאשימה תעתור בעניינו למאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות וכן ענישה נלוות וכי בטרם שלב הטיעונים לעונש יש לקבל חוות דעת מטעם הממונה על עבודות השירות לגבי התאמתו לביצוע עבודות שירות, ובעוד שההגנה תטען באופן פתוח. לגבי הנאשם, הוסכם בין הצדדים כי ישלח לקבלת תסקיר מטעם שירות המבחן וכי בכל מקרה אין הסכמה לעניין העונש, יהיה תוכנו של התסקיר אשר יהיה. הנאשמים הודו בכתב האישום המתוקן, וניתנו הוראות בהתאם לממונה על עבודות השירות ולשירות המבחן.

3. בחוות הדעת של הממונה על עבודות השירות שהגיעה בעניינו של אדרי, נמצא כי אדרי אינו מתאים לבצע עבודות שירות, וזאת לאור העובדה כי בעבר תפקודו במסגרת עבודות שירות שאותן ביצע בתיק אחר שבו הורשע, לא היה תקין. במועד הטיעונים לעונש אדרי היה נתון למשמורת חוקית ולכן הצדדים הגיעו להסדר חדש ואשר לפיו יושתו עליו חודשיים וחצי מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס בסך של 5000 ₪. ביום 6.11.12 נגזר דינו של אדרי והוטלו עליו העונשים שעליהם הסכימו הצדדים.

עברו הפלילי של הנאשם

4. לחובתו של הנאשם 25 הרשעות קודמות, כאשר הראשונה שבהן משנת 1982 והאחרונה משנת 2011. במהלך כשלושה עשורים הנאשם ביצע מגוון רחב של עבירות בתחום הרכוש, סמים, אלימות ואף ריצה מספר עונשי מאסר בפועל לפרקי זמן לא מבוטלים.

תסקירי שירות המבחן לגבי הנאשם

5. נתקבלו שני תסקירים מטעם שירות המבחן, הראשון מיום 20.9.12 והשני מיום 15.1.13. מהתסקירים עולה כי הנאשם הינו אדם נשוי ואב לארבעה ילדים אשר מכור לסמים קשים מזה שנים רבות ומנהל אורח חיים שולי ועברייני. הנאשם השתחרר ממאסרו האחרון לפני כמעט שנה ועובד מאז כשליח בחברה של הפצת עיתונים ועד היום. בשנת 2001 בעת ריצוי מאסר ממושך, הנאשם השתלב בפרויקט לגמילה מסמים בכלא "ניצן". הנאשם השתלב בהצלחה בתוכנית הטיפולית. עם שחרורו בשנת 2005, כאסיר ברישיון, השתלב בהוסטל של הרשות לשיקום האסיר ושהה שנה בהוסטל. לאחר שסיים את ההוסטל חזר לביתו והמשיך לעבוד בצורה סדירה. בשנת 2008, הנאשם נפצע בגבו והתקשה להשתלב מחדש במסגרת העבודה וחזר להשתמש בסמים. שירות המבחן התרשם כי היציבות התעסוקתית שהיתה בחייו של הנאשם עובר לשנת 2008, היוותה עבורו עוגן למניעת הידרדרות במצבו. הנאשם השתלב במרכז לטיפול בהתמכרויות ברמלה. מאינפורמציה שהגיעה לשירות המבחן מטעם העובדת הסוציאלית במרכז, עולה כי בדיקת שתן מה-4.10.12, בתחילת הטיפול, מלמדת על שימוש בסם מסוג אקסטזי. עם זאת, מאז אותו מועד ועד היום, הנאשם מקפיד להגיע לשיחות ולתת בדיקות שתן, אשר נמצאו כולן נקיות. הנאשם מצוי כיום לקראת ועדת אבחון שבה תיבנה תוכנית טיפולית מתאימה עבורו. בנוסף לטיפול הפרטני הנאשם התחיל טיפול קבוצתי ב-3.12.12. מדיווחי העובדת הסוציאלית לשירות המבחן, הנאשם משתף פעולה בטיפול, מגלה מוטיבציה גבוהה להיות בטיפול ולעשות שינוי בחייו. שירות המבחן התרשם כי הנאשם הפיק לקחים וחל שיפור במצבו הרגשי והמליץ על חלופת ענישה שיקומית בדמות צו מבחן למשך שנה ובתנאי שימשיך טיפול במרכז לטיפול בהתמכרויות ברמלה.

טיעוני הצדדים לעונש

6. המאשימה טענה כי יש לתת במקרה זה את הבכורה לעיקרון האחידות בענישה, ולהשוות את העונש שיינתן לנאשם לעונש שניתן לאדרי. לנאשם יש עבר פלילי מכביד ביותר, אף משמעותי יותר מזה שהיה לאדרי. המאשימה עתרה לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות השירות על מנת לבחון את שאלת התאמתו של הנאשם לביצוע עבודות שירות, עוד בטרם הטיעונים לעונש. בהחלטתי מיום 7.2.13 קבעתי כי מאחר ולא היתה הסכמה בין הצדדים לעניין עונש, לרבות הטלת עונש של מאסר בפועל שירוצה בדרך של עבודות שירות, אין מקום לקבל חוות דעת ממונה בטרם שמיעת הטיעונים לעונש. הנאשם עתר לאימוץ המלצות שירות המבחן.

עיקרון האחידות בענישה

7. עיקרון האחידות בענישה הינו בעל חשיבות רבה ומשקף את ערכי השוויון, ההגינות והצדק ואף את האינטרס לשמור על אמון הציבור בהליך הפלילי ובמערכת המשפט. בע"פ 5195/11 קריניאן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (28.3.12) נאמרו הדברים הבאים על ידי כבוד השופט הנדל (פסקה 5):

"המבחן הוא אם עסקינן בסיפור מעשה אחד. אין זה אומר, כמובן, שכל "השחקנים" בסיפור אמורים לקבל את אותו העונש – וודאי שלא. יש לבחון את נסיבות העושה והמעשה. ברם, נקודה חשובה היא, היחס בין עונשם של המעורבים במקרה על פי חומרת השתתפותם היחסית. האירוע המשותף מגביר את הצורך לבנות ענישה ראויה, הן כלפי הנאשם המסוים והן בהתחשב ביחס בינו לבין משתתפים אחרים. ודוק, עיקרון אחידות הענישה איננו כלל הכרעה סופי ומוחלט, מין "סרגל מכאני" שממנו אין לסטות (ע"פ 493/88 וותד נ' מדינת ישראל פ"ד מד (3) 133, 137 (1989)). אין לבצע פעולת "העתק - הדבק" מנאשם בתיק אחד לנאשם בתיק אחר רק בשם עיקרון אחידות הענישה. שומה על בית משפט לשקול היטב את הנסיבות המיוחדות של כל נאשם ונאשם, על מנת לחתור לענישה ההולמת את העבירה על פי אמות המידה המקובלות במשפטנו. הסתייגות זו מפני אחידות נוקשה ועיוורת הודגשה פעמים רבות בפסיקות שיצאו מבית משפט זה (ראו ע"פ 564/97 רייך נ' מדינת ישראל פ"ד נג (2) 433, 470 (1999); רע"פ 3173/03 פראגין נ' מדינת ישראל פסקה 6 [פורסם בנבו] (5.5.2009)). השתתפותם של נאשמים שונים באותו סיפור מקרה מניחה את התשתית לתחולת עיקרון אחידות הענישה. אך יש לזכור שכפי שאפליה ללא הצדקה בתוצאת גזר הדין פוגעת בעיקרון אחידות הענישה, כך גם שוויון מלאכותי בין נאשמים". (ראו גם רע"פ 9454/12 טקאטקה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 7.1.13, פסקה 9 להחלטתו של כבוד השופט שהם; ע"פ 7350/12 פלוני נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 14.1.13, פסקה 10 לפסק דינו של כבוד השופט דנצינגר; רע"פ 5326/12 סיאם נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 7.8.12, פסקה 15 לפסק דינו של כבוד השופט שהם).

8. עקרון האחידות בענישה אינו חזות הכל, וכלל זה אינו קובע, אפריורית, כי לכל המורשעים באותו סוג של עבירות קיים דין אחד. כלומר, בית משפט לא ילמד בהכרח, מהעונש שנגזר על פלוני לגבי העונש הראוי לאלמוני. כל מקרה ונסיבותיו הוא וכל נאשם ונסיבותיו הוא (רע"פ 7064/12 פנדו נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 14.10.12, פסקה 16 להחלטתו של כבוד השופט שהם). מקום בו קיימים הבדלים רלבנטיים בין נאשמים שונים לביצועה של עבירה, ההבחנה בין הנאשמים על בסיסם איננה עולה כדי פגיעה בשוויון (ע"פ 5677/12 מרעי נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 31.1.13, פסקה 6 לפסק דינו של כבוד השופט פוגלמן).

9. יוזכר כי אדרי בחר מלכתחילה שתתקבל חוות דעת של הממונה על עבודות השירות בעניינו עוד בטרם שלב הטיעונים לעונש, וזאת להבדיל מהנאשם שבפני שבחר לקבל תסקיר של שירות המבחן שיבחן את סיכוייו להשתקם. בנוסף, אדרי נמצא בלתי מתאים לבצע עבודות שירות ולכן בחר להגיע להסדר שאליו הגיע, וזאת לא כל שכן לאור העובדה שבשלב הטיעונים לעונש היה במשמורת חוקית בגין תיק אחר שנפתח כנגדו. הנאשם שבפני, במהלך השנה שחלפה, קבע יתדות בשדה השיקום ובחר להיגמל מסמים וכן להשתלב במסגרת תעסוקתית קבועה אשר תסייע לו לצאת ממעגל הסמים ולחזור לחיק משפחתו בניסיונו לתפקד כבעל וכאב וכן כאזרח המצוי מחוץ לעולם העברייני ובתלם החיים הנורמטיביים. השיקולים הנ"ל הינם מהותיים לצורך עריכת ההבחנה בין הנאשם לבין אדרי, תוך הימנעות מאותו "סרגל מכאני" שבתי המשפט מצווים שלא לפעול על פיו.

מתחם העונש ההולם וסמכות בית משפט לחרוג ממנו

10. מקובלת עליי טענת המאשימה כי מתחם העונש ההולם לעבירות שבהן הורשע הנאשם נע בין תקופת מאסר קצרה שיכול ותרוצה בעבודות שירות לבין מאסר בפועל לתקופה ארוכה יותר. כך גם מקובלת עליי טענת המאשימה כי העונש שהושת על אדרי הוא העונש המתאים לנסיבותיו של אדרי ונסיבות ביצוע העבירה. עם זאת, תיקון 113 לחוק העונשין כולל בתוכו שני פרמטרים מרכזיים: הראשון, קביעת אחידות בדרכי הענישה (וזאת להבדיל מאחידות בעונשים) באמצעות עיקרון ההלימה והחובה לקבוע את מתחם העונש ההולם (ראו סעיפים 40ב ו-40ג לחוק העונשין). השני, שמירה על עצמאות שיקול הדעת של הרשות השופטת כפי שניתן ללמוד מהסיפא של סעיף 40ג(ב) לחוק העונשין ואשר מורה כדלקמן:

"בתוך מתחם העונש ההולם יגזור בית משפט את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבות שהינן קשורות בביצוע העבירה כאמור בסעיף 40יא, ואולם בית משפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי הוראות סעיפים 40ד ו-40ה".

(ההדגשה לא במקור)

11. המקרה שבפני מצדיק סטייה ממתחם העונש ההולם מטעמים של שיקום. הנני סבור כי את המלצות שירות המבחן בדבר צו מבחן טהור יש לאזן על ידי הוספת רכיב של מאסר על תנאי שיהיה בו בכדי להרתיע את הנאשם מהמשך ביצוען של עבירות נוספות, וזאת כאמור בסעיף 1(1)(ב) לפקודת המבחן [נוסח חדש] התשכ"ט 1969. כמו כן, יש להוסיף רכיב של פיצוי למתלוננת ואשר ייקח בחשבון את מצבו הכלכלי של הנאשם וכן את הנזק שנגרם ושהיה צפוי להיגרם מניסיונו להיכנס לביתה של המתלוננת במטרה לגזול את רכושה ותוך פגיעה בפרטיותה.

12. לאור כל האמור לעיל, הנני משית על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 5 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מהיום, הנאשם לא יבצע עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין או עבירת רכוש, למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין.
2. ניתן בזאת צו מבחן שתוקפו לשנה, החל מהיום.

הנאשם ישמור על קשר עם שירות המבחן ויגיע למלוא הפגישות. על פי סעיף 3 לפקודת המבחן [נוסח חדש] התשכ"ט 1969 , הנני מזהיר את הנאשם כי במידה ולא ימלא אחר הצו מכל בחינה שהיא, או יעבור עבירה נוספת, יהיה צפוי לעונש, או הרשעה ועונש על העבירות שבגינן ניתן הצו.

1. הנאשם ישלם פיצוי למתלוננת בסך של 1500 ₪. הפיצוי ישולם ב-4 תשלומים חודשיים שווים ורצופים כאשר הראשון שבהם עד ליום 15.3.13 והיתרה ב-15 לכל חודש שלאחריו. היה ואחד התשלומים לא ישולם במועד אזי יעמוד מלוא סכום הפיצוי לפירעון מידי.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, י' אדר תשע"ג, 20 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.