לפני: כב' השופט יוסף יוספי

הכרעת דין

1. בהתאם לסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), תשמ"ב – 1982, הנני מודיע כי החלטתי לזכות את הנאשם מביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

לנאשם יוחסו עבירות של העסקת עובד ללא היתר כדין, מבלי להתקשר עמו בחוזה עבודה, מבלי להסדיר לו ביטוח רפואי ומבלי להמציא לו תלוש שכר, והכל בניגוד להוראות סעיפים 2 (א) (1) ו- (2), 2 (ב) (2), 2 (ב) (3) ו- 2 (ב) (7) לחוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991.

העבירות יוחסו לנאשם ביחס לעובד זר שביום 1.6.04 נמצא מבצע עבודות הדבקת אבן על קיר נכס המצוי בפרוייקט האקליפטוס בקריית מלאכי (להלן: "האתר" או "הנכס").

2. בדיון ההקראה כפר הנאשם באישומים, ולכן התקיימה מסכת ראיות. בנוסף, הגיש הנאשם בקשה מקדמית ובה טען להתיישנות העבירות.

במסגרת החלטה שניתנה ע"י כב' הנשיאה אורלי סלע ביום 11.10.11, פורט כי תעודת עובד ציבור הוצאה ביום 28.1.07, ונקבע כי אין זה ברור אם במסגרת הנפקת התעודה בוצעה חקירה, ולא הובאו ראיות לבירור עניין זה. לפיכך, קבעה הנשיאה סלע כי ההליך ימשיך להתברר, אך "עם זאת, אין בכך כדי לפגוע בזכותו של המבקש להעלות טענה זו בתום שמיעת הראיות בתיק לאחר שיתבררו פעולות החקירה שבוצעו בעניינו".

3. לאור האמור לעיל, נדון להלן ראשית בנושא ההתיישנות, ואחר כך נבדוק את השלכות הכרעה זו על הטענות לגוף העניין.

התיישנות

4. נקדים אחרית לראשית, ונציין כי עולה שיש לזכות את הנאשם מחמת התיישנות, ונפרט.

5. כפי שפורט לעיל, כב' הנשיאה סלע קבעה כי לנאשם שמורה הזכות להעלות את טענת ההתיישנות בתום שמיעת הראיות. ואכן, הנאשם במסגרת סיכומיו העלה את טענת ההתיישנות באורח מפורט וסדור, תוך הפנייה אל החלטת כב' הנשיאה סלע, בשילוב עם הראיות שהובאו.

והנה, מסתבר כי המאשימה לא התייחסה כלל לנושא ההתיישנות בסיכומיה, ואף לא ביקשה להגיש סיכומי תשובה ביחס לסיכומי הנאשם. לפיכך, נותרו טיעוני הנאשם בנושא ללא מענה.

עם זאת, נבחן בכל זאת את טיעוני הנאשם בנושא ההתיישנות, וניווכח לדעת כי הצדק עמו בכל הנוגע לטענת ההתיישנות.

6. מן הראיות שנשמעו עולה, כי לא נעשו כל הליכי חקירה במסגרת הנפקת תעודת עובד הציבור בשנת 2007, ואף לא נטען אחרת.

העד יעקב ועקנין, הקבלן הראשי באתר, העיד כי מאז שנת 2004, מועד קרות האירועים, נציגי המאשימה לא היו עמו בקשר.

המפקח עודד פרץ העיד אף הוא שמאז שנת 2004 לא עשה כל פעולה בתיק. אמנם, המפקח הוסיף כי ערך דו"ח סיכום חקירה, אך ברור כי דו"ח שכזה אינו מהווה פעולת חקירה, מה גם שלא נאמר מתי נערך דו"ח סיכום כזה ומה הוא כלל, והדו"ח גם לא הוגש כראיה. לפיכך, לא ניתן להסתמך על דו"ח עלום זה, שלא הוגש ואין זה נהיר מתי נערך ומה נכתב בו.

גם המפקח יחיאל מלכה העיד כי לאחר שנת 2004, לא ביצע שום פעולת חקירה.

7. מן האמור לעיל עולה, כי האירוע הנטען התרחש בשנת 2004, וכי לאחר מכן לא נערכה כל פעולת חקירה בתיק. כתב האישום הוגש בשנת 2010, לאחר שחלפו 5 שנים מקרות האירועים, ולפיכך יש לקבוע כי חלה התיישנות על העבירה.

8. למרות האמור לעיל, בחנתי את הראיות לגופן, והשכתנעתי שיש לזכות את הנאשם גם לגוף העניין, כפי שיפורט להלן.

זיכוי לגוף העניין

9. כפי שפורט לעיל, הנאשם מואשם בכך שהעסיק ביום 1.6.04 עובד זר בעבודות הדבקת אבן על קיר באתר נשוא כתב האישום, וזאת בניגוד לדין כפי שפורט בכתב האישום.

הנאשם גרס כי הוא לא העסיק את העובד נשוא כתב האישום, וסביב טענה זו

סבה מסכת הראיות.

לאחר שמיעת העדויות ולאחר הגשת הראיות, מתברר כי אכן עולה שהנאשם לא העסיק את העובד נשוא כתב האישום, כפי שיפורט להלן.

10. ראשית נציין, כי עדותו של הנאשם היתה מהימנה על בית הדין, ואני מקבל אותה במלואה. הנאשם העיד באופן כן ואמיתי, והשיב גם על שאלות שלא היו נוחות עבורו.

מעדות הנאשם עולה, כי לראשונה שמע על המקרה כשהגיעה אליו ניידת הביתה. הנאשם ניהל עסק שנקרא "סנדביץ בר"בתל אביב, והתמקד בעיסוק בנושא המזון. הנאשם לא עסק מעולם בעבודות אבן ושיש, אינו מתמצא בעבודות כאלה, ומעולם לא העסיק עובדים בתחום, לרבות העובד שנתפס באתר. הנאשם גם לא היה מעולם בקריית מלאכי, שם נמצא האתר.

המאשימה הציגה חוזה, אשר לכאורה נחתם בין הנאשם לבין מזמין העבודה (להלן: "החוזה"). הנאשם העיד, כי החתימה על החוזה אינה חתימתו, וכי לא ראה את המסמך הזה מעולם עד לניהול המשפט.

באשר לחשבונית שהוצגה, שהיא חשבונית על שם הנאשם, העיד הנאשם כי החתימה על החשבונית אינה חתימתו. הנאשם הוסיף כי באותה תקופה אביו היה במצב כלכלי קשה, ולפיכך הוא איפשר לאביו לעשות שימוש בחשבוניות על שמו. יחד עם זאת, לנאשם לא היתה כל מעורבות בהנפקת החשבונית ובעריכתה.

ובאשר למקום מגוריו, הנאשם העיד שהתגורר מעל לבית העסק שלו, ולפיכך לא קיבל את הזימונים והדרישות ששוגרו אליו לכתובות אחרות.

את עדותו דלעיל של הנאשם אני מקבל במלואה, ולפיכך יש לזכותו גם לגוף העניין. להלן נוסיף הערות נוספות המתייחסות לעדויות ולראיות האחרות בתיק, וניווכח לדעת כי למעשה אין כל ראיה התומכת באישום כלפי הנאשם.

11. אביו של הנאשם, מר יהודה פלח, העיד אף הוא. מעדות זו עולה, שהיא תומכת בגירסת הנאשם. מר פלח יהודה טען כי עשה שימוש בחשבוניות של הנאשם, וכי מלבד זאת לנאשם אין כל קשר לביצוע העבודות. כתב היד על גבי החשבוניות הוא כתב ידו של יהודה פלח, וכך גם החתימה עליהן. מר יהודה פלח היה שקוע בחובות כבדים, הגיע לחרפת רעב, ולכן עשה שימוש בחשבוניות של בנו.

מזמין העבודה הזמין את העבודה מיהודה פלח ולא מהנאשם. יהודה פלח ביצע עבור מזמין העבודה מספר עבודות בעבר, ועבודה זו היתה עבודה נוספת בשרשרת העבודות.

באשר לחוזה שהציגה המאשימה, מר יהודה פלח טען כי אינו יודע של מי החתימה על גבי חוזה זה. בנושא זה התרשמתי כי מר יהודה פלח הוא זה שחתום על החוזה, אולם הוא חשש בעדותו להודות בכך מסיבות שונות.

בנוסף, מר יהודה פלח לא זכר בדיוק עם מי מהבנים שלו התייצב אצל מזמין העבודה כדי לסגור את העסקה, וגם אם העלה אפשרות בעדותו שהנאשם היה איתו, באותה נשימה אוסיף "אני לא זוכר אם הייתי עם אחד הבנים".

12. מר יעקב ועקנין הינו מזמין העבודה, ואף הוא העיד בתיק. מר ועקנין נחקר עוד בזמן אמת, ומסר עדות למפקח פרץ. במסגרת עדותו מסר למפקח פרץ כי "העובד הזר ניסים שמצאתם עובד כאן לא שייך אליי אלא לקבלן משנה שלי בשם יהודה פלח...הקבלן יהודה פלח מבצע עבורי ציפוי שיש בפרוייקט".

מעדות זו שנמסרה בזמן אמת ביום 1.6.04, עולה כי אכן לא הנאשם העסיק את העובד שנתפס, אלא אביו של הנאשם, מר יהודה פלח.

עוד במהלך מתן העדות למפקח, בשנת 2004, מסר מזמין העבודה כי יש לו חוזה עם יהודה פלח, והוא נדרש להמציאו. מאוחר יותר באותה שנה המציא מר פלח את החוזה באמצעות הפקסימיליה, כפי שנדרש. דא עקא, החוזה הגיע כשהוא אינו קריא במלואו.

למרות זאת, המאשימה לא ביקשה ממזמין העבודה להמציא חוזה קריא, וכך נותרו הדברים עד למועד ניהול המשפט.

במהלך מסכת הראיות הוגש החוזה, ונקבע כי הצדדים יטענו באשר למשקלו בתום ההליך. לאחר בחינת החוזה, ולאור הנסיבות, אני קובע כי משקלו הראייתי נמוך ביותר, מאחר והוא קטוע ואינו קריא במלואו.

בנוסף, המאשימה יכלה לפעול להמצאת עותק מקורי או קריא, באמצעות פנייה פשוטה למזמין העבודה, אך לא עשתה כן, והדבר אמור לשמש כנגדה.

המאשימה ביקשה בתום מסכת הראיות להפנות את החוזה לבדיקת גרפולוג, וניתנה החלטה מפורטת אשר דוחה בקשה זו. בהקשר זה נוסיף, כי ממילא נקבע לעיל כי ערכו הראייתי של החוזה נמוך ביותר, מה גם שמדובר בעותק שאינו קריא במלואו. אל מול אלה, ספק רב אם בדיקת גרפולוג היתה מסייעת. בנוסף, יש לזכור כי האישום דנן סב סביב השאלה מי העסיק את העובד באתר, ולא מי חתם על מסמך כזה או אחר. וראינו כבר, כי בפועל אביו של הנאשם הוא זה שביצע את העבודה באתר, אם כי עשה שימוש כזה או אחר במסמכים הקשורים לעסקו של הנאשם.

בעדותו בבית הדין ניסה מזמין העבודה לסטות מהעדות שמסר בזמן אמת, לפיה יהודה פלח היה קבלן המשנה שלו, וניסה לטעון כי גם הנאשם היה מעורב בצורה כזו או אחרת. דא עקא, אינני מקבל גירסה מאוחרת זו, שהתרשמתי שהיא באה לאחר שמזמין העבודה הבין כי בוצעה עבירה במקום, ולכן רצה מסיבות שונות שלא לסבך את עצמו. למרות זאת, מזמין העבודה נאלץ להודות בעדותו בבית הדין כי את החוזה חתם מול האב לאחר משא ומתן שניהל מולו, וכי הקשר שלו לאחר חתימת החוזה היה עם האב, ולא עם הנאשם. עוד נאלץ להודות, כי לא ראה את הנאשם בשטח, וכי אינו יכול לומר בוודאות אם בנו של יהודה פלח שהגיע איתו לחתום על החוזה היה הנאשם.

לסיכום, מעדות מזמין העבודה התרשמתי, כי הוא עבד מול יהודה פלח, ולא עם הנאשם, וכי על החוזה חתם עם יהודה פלח.

13. המפקח עודד פרץ העיד אף הוא. מעדותו עולה, כי לא שאל את העובד שנתפס מי העסיק אותו, מאחר ואינו דובר סינית. עוד הוסיף, כי מזמין העבודה טען שהעובד שייך לקבלן המשנה יהודה פלח.

14. המפקח יחיאל מלכה העיד אף הוא, והוא זה שערך את תיאור המקרה ואת רשימת העובדים.

מסתבר, שביומן החקירות ביום 31.10.04 כתב המפקח מלכה, כי יש לבטל את הדו"ח כנגד הנאשם. בעדותו מסר כי "זו היתה המלצה...סברתי מנקודת ראות שלי על סמך מה שהיה בידיעתי באותה עת". אחר כך הוסיף כי לא ניתן היה למצוא את הנאשם.

15. הנה כי כן, עדויות שני המפקחים אינן תורמות למאשימה, ולמעשה אין בהן כדי לקשור את הנאשם לביצוע העבירה.

מנגד, עדותו של מזמין העבודה דווקא תרמה להגנת הנאשם.

באשר לטענת המאשימה בדבר החזקה לפיה מי שעובד בחצריו של פלוני הרי שהוא מועסק על ידו; במקרה דנן אין לעשות שימוש בחזקה זו, מאחר והשתכנעתי כי לנאשם לא היה כל קשר לאתר, הוא לא זה שהאתר היה בשליטתו או תחת פיקוח, ודווקא אביו, יהודה פלח, הוא זה שביצע את העבודה במקום.

באשר לטענת המאשימה, כי הנאשם לא הביא כל ראיה להוכיח את טענתו לפיה החתימה על החוזה אינה חתימתו, כמו בדיקת גרפולוג; אין לקבל טענה זו. עסקינן במשפט פלילי, ונאשם שטוען שאינו חתום על החוזה לא אמור להוכיח טענתו זו, ובפרט לאור הנסיבות אשר פורטו לעיל בהכרעת דין זו.

16. לאור כל האמור לעיל, גם לגוף העניין אני קובע כי הנאשם לא העסיק את העובד שנתפס באתר.

17. בשולי הדברים נציין, כי בכתב האישום נטען כי העובד שנתפס "לא היה רשאי לעבוד בישראל בכלל ואצל הנאשם בפרט". דא עקא, מתעודת עובד הציבור, וכן מיתר המסמכים שהגישה המאשימה, עולה כי לעובד היתה אשרת עבודה באותה עת, אם כי על שם מעביד אחר שאינו הנאשם.

אחרית דבר

18. לאור כל האמור לעיל, אני קובע כי יש לזכות את הנאשם, מאחר וחלה התיישנות על העבירה, ולחילופין מאחר ולא ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

19. הכרעת דין זו תישלח לצדדים בדואר לפי בקשתם.

20. הדיון הקבוע בתיק מבוטל בזאת.

ניתנה היום, כ' אלול תשע"ד, (15 ספטמבר 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.