זו תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין ארוע תאונתי מיום 19.8.08.

להלן עובדות המקרה:

1. התובעת הגישה לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה בעבודה מיום 19.8.08.

2. הנתבע דחה את תביעת התובעת בטענה כי לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובעת לבין בעלה, מר דוד תורג'מן, אשר בבעלותו עסק של אינסטלציה וחשמל בשם – "טל אור".

3. התובעת הגישה תביעה קודמת לביה"ד (בתיק בל 661-08). בהסכמת הצדדים התביעה נמחקה היות והנתבע ויתר על חוב בסך של 3,000 ₪ בגין התקופה עד אפריל 2006.

בפסה"ד שניתן בתיק הנ"ל ביום 8.1.09 נקבע כי על אף מחיקת התביעה, מאחר והתובעת הגישה תביעה חדשה אשר לא נבדקה לגופה במחלקת הגביה, על מחלקת הגביה לבדוק את טענות התובעת ביחס לקיום יחסי עובד-מעביד בינה לבין בעלה או כעובדת עצמאית בעסק משותף עם בעלה.

עוד נקבע כי, במידה ותידחה תביעתה של התובעת היא רשאית לפנות לביה"ד בתביעה חדשה.

4. בתאריך 25.10.09 פנה הנתבע במכתב לתובעת כי לצורך בחינת מעמדה כעובדת עצמאית בעסק של בעלה היא נדרשת להמציא פרטים חסרים.

בתאריך 3.10.10 נשלח מכתב לתובעת על פיו נקבע מעמדה כעובדת עצמאית בעסק משותף עם בעלה החל מיום 1.1.09.

טענות התובעת:

5. הנתבע לא הציג בפני ביה"ד כל טעם לקביעה כי התובעת הינה עובדת עצמאית.

6. מחקירתה של גב' יהודית לקר, סגנית מנהל תחום בכירה בנתבע, עולה כי אופי והיקף עבודתה של התובעת בעסק של בעלה חורגים מעזרה משפחתית.

7. הסיבה האמיתית לקביעת הנתבע כי התובעת הינה עצמאית נובעת מכך כי התובעת החלה לקבל שכר בעסק של בעלה רק בשנת 2005, לאחר השינוי בפקודת מס הכנסה אשר הכיר בתשלום שכר עבודה לבן זוג כהוצאה מוכרת, על אף שהתובעת עבדה בעסק של בעלה כבר משנת 1996, והיקף עבודתה, לטענת הנתבע, לא השתנה.

אף אם טענת הנתבע נכונה הרי שאין בין כך לבין הקביעה כי התובעת הינה עובדת עצמאית דבר.

8. קביעת הנתבע כי התובעת הינה עובדת עצמאית החל מינואר 2009 הינה קביעה שרירותית, מדוע לא נקבע כי התובעת עצמאית כבר משנת 2005 או קודם לכן, אם אכן הנתבע סבור כי לא חל שינוי בהיקף עבודתה של התובעת במהלך כל השנים.

9. שכרה של התובעת הופקד לחשבון הפרטי המשותף שלה ושל בעלה. ביצוע הפקדות השכר מעיד על יחסי עובד מעביד, ודרישת הנתבע כי שכרה של התובעת יופקד לחשבון אשר רק על שמה הינה מופרכת לחלוטין.

10. העסק של בעלה של התובעת הינו עסק לעבודות חשמל, אשר לו עבודה משרדית ענפה אותה ביצעה התובעת. כמו כן, התובעת נהגה להסיע את העובדים ורכשה חומרי גלם.

היקף עבודתה של התובעת גדל לאור הגידול שחל בעסק. התובעת עבדה חמישה ימים בשבוע לפחות 5-6 שעות, במשרד הממוקם בביתם של בני הזוג.

שעות עבודתה של התובעת לא היו קבועות מאחר ולעיתים את קניות חומרי הגלם היה צריך לעשות בשעות אחר הצהריים, ובשעות אחרות להסיע את העובדים.

בתקופת מחלתה של התובעת החליפה אותה בתה בעבודות משרדיות. בתה של התובעת לא ביצעה הסעות של עובדים ורכישת חומרי גלם.

11. בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקה לבחינת יחסי עובד-מעביד, התובעת הינה עובדת שכירה בעסק של בעלה. התובעת עבדה בהתאם להנחיות בעלה, ואין לה כל שליטה על ניהול העסק.

טענות הנתבע:

12. התובעת לא הייתה בבחינת עובדת במועד האירוע התאונתי הנטען, ולא הייתה מבוטחת כנדרש בסעיף 75 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה – 1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי).

13. עבודתה של התובעת בעסק המשפחתי הייתה לכל היותר בגדר של עזרה משפחתית, ולחילופין כעצמאית. אף אם מבחינת תנאי עבודתה הייתה התובעת עצמאית, הרי שעפ"י סעיף 77 לחוק הביטוח הלאומי על התובעת היה להיות רשומה כעצמאית במועד התאונה הנטענת, או לעשות את המוטל עליה על מנת להירשם ככזו.

14. בין התובעת לבין בעלה לא התקיימו יחסי עובד מעביד - המשרד נוהל מביתה של התובעת, תמוה כי חברה שיש לה מכשור, חומרים וכלים המוחזקים במקום מסוים לא מתלווה לכך גם משרד. משמעות הדבר כי לא נעשתה פעילות אמיתית במשרד בבית.

התובעת החלה לעבוד בעסק מתחילתו, היו זמנים בהם עבדה התובעת במקביל במקומות אחרים, והמשיכה לעזור בעסק. עד שנת 2005 לא קיבלה התובעת משכורת, ורק בשנת 2005 החלה לקבל שכר וזאת משיקולי מס. התובעת לא הוכיחה כי החלה לקבל משכורת בשל עבודה המחייבת תמורה.

לתובעת לא היו שעות עבודה קבועות, משכורתה נגזרה מהסכומים בהם הכיר מס הכנסה, ובכך יש כדי להצביע כי אין מדובר בתמורה עבור עבודה כעובדת, אלא שיתוף ברווחי העסק, דהיינו, עירוב נכסי התובעת עם נכסי העסק.

בתה של התובעת החליפה אותה רק בעבודת הניירת, משמעות הדבר כי לא היה מחליף לתובעת.

התובעת הוצגה בדו"חות המע"מ כשותפה.

שכרה של התובעת הועבר לחשבונם המשותף של התובעת ובעלה, כאשר בעלה לא קיבל כלל שכר. כלומר, היה עירוב בין שכרה לבין רווחי הבעל.

התובעת חתמה על שיקים של עובדים.

התובעת ביצעה הסעות עובדים ברכבה הפרטי, דבר המצביע בבירור על עירוב נכסיה הפרטיים בנכסי העסק.

15. התובעת לא הגישה בקשה להירשם כעצמאית, אלא הנתבע לאחר פסה"ד מיום 8.1.09 בדק את מעמדה של התובעת ואת הטענה בדבר קיום יחסי עובד מעביד בינה לבין בעלה. בדיקה זו שנערכה לאחר התאונה, אינה משפיעה על מעמדה של התובעת לפני התאונה.

16. לפני התאונה נקבע ע"י מחלקת הגביה כי עבודת התובעת הייתה בגדר עזרה משפחתית בעסק של בעלה.

17. התובעת לא ביצעה עבודה אשר אלמלא הייתה עושה אותה היו נזקקים לעובד אחר.

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:

18. הלכה פסוקה היא, כי כאשר הצדדים הטוענים ליחסי עבודה הם קרובי משפחה, בית הדין בוחן בקפידת יתר את טיבם של היחסים שנוצרו: האם בפניו מערכת יחסים התנדבותית, המגלמת בתוכה עזרה משפחתית או שמא נוצר בין בני המשפחה קשר חוזי המסדיר מערכת של זכויות וחובות. לשם עמידה על טיב היחסים שנוצרו בין בני המשפחה, ייתן בית הדין את דעתו, לפרמטרים שונים, ובהם, בין היתר מסגרת שעות העבודה, האם השכר ששולם היה ריאלי או סמלי וכיו"ב. נקבע עוד כי הנטל להוכיח כי יחסים בין בני משפחה חורגים מגדר עזרה משפחתית וולונטרית ולובשים אופי של יחסי עובד - מעביד, מוטל על מי שטוען לקיומם ( עב"ל 78/08 מגרה יעקב נ' המל"ל (פורסם בנבו), ניתן ביום 8.4.08; עבל 20105/96 אורלי יהלום נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ל"ו 603 בעמ' 616; דב"ע לג/0-108 המוסד לביטוח לאומי נ' כץ, פד"ע ה', 31; דב"ע לג/0-159 מרקו נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה', 134).

הפסיקה קבעה שני תנאים מצטברים, שצריך שיתמלאו, על מנת ש"בן משפחה" שאין בינו לבין מפעל יחסי עובד - מעביד, ייחשב כעובד. האחד- עבודה במפעל באופן סדיר, והשני - אילולא נעשתה העבודה על ידי אותו קרוב - הייתה נעשית בידי עובד (דב"ע מז/ 6-0 מרדכי סרוסי נ' המוסד, פד"ע יח 434).

19. במקרה דנן התובעת טוענת כי עבדה בעסק של בעלה החל משנת 1996 במשרד שממוקם בביתם, בהנהלת חשבונות, הסעת עובדים ורכישת ציוד וחמרי גלם.

לטענת התובעת עם השנים וגידול העסק גדל גם היקף עבודתה, והיא עבדה 5 ימים בשבוע בין 5 ל- 6 שעות ביום, בשעות שאינן קבועות.

התובעת החלה לקבל שכר בסך של 2,500 ₪ ברוטו לחודש והונפקו לה תלושי שכר בהתאם, החל משנת 2005, עת שונתה פקודת מס הכנסה והכירו בהוצאה של בן זוג כהוצאה מוכרת.

20. העובדה כי התובעת ביצעה את העבודה ממשרד בביתם של בני הזוג, ולא ממשרד הקיים במחסן בו אוחסנו הכלים, הציוד וחומרי הגלם, וכי שכרה הועבר לחשבון הבנק הפרטי המשותף של בני הזוג, אין בכך בכדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד-מעביד, כטענת הנתבע.

21. יחד עם זאת, בחודש 3/06 או בסמוך לכך, לאור מחלת הסרטן, הפסיקה התובעת לעבוד בעסק המשפחתי למשך כשנה. בחקירתו של מר תורג'מן ביום 13.11.06 הוא טען כי בתם, אורלי, החליפה את התובעת ברוב עבודתה "נסיעות, קניות, עבודות מחשב, הצעות מחיר וניירת." מר תורג'מן טען כי אילולא נעשתה העבודה ע"י התובעת היה מעביר את כל עבודת הניירת להנהלת החשבונות, ואת הקניות היה עושה בעצמו.

מר תורג'מן הוסיף – "אני חושב גם ששילמתי לה פחות ממה שמגיע לה".

מחקירתו של מר תורג'מן עוד עולה כי בתם, אורלי, הייתה בתקופה הרלוונטית בשנת 2006, סטודנטית בטכניון ועבדה 3 ימים בשבוע, בימים בהם לא למדה.

22. בחקירתה של התובעת מיום 13.11.06 היא טענה בניגוד לאמור בחקירתו של מר תורג'מן, כי בתה אורלי החליפה אותה רק בעבודת הניירת ללא נסיעות, וכי את הנסיעות עושה בעלה. התובעת טענה כי בתה ביצעה את העבודה בזמן החופשה מהלימודים בלבד, מחודש 7/06 עד חודש 10/06, כאשר אז החלה לימודיה בטכניון.

עוד הוסיפה התובעת כי, עיקר עבודתה היה הסעות עובדים וקניות לעסק.

23. מהאמור לעיל עולה כי, קיימות סתירות בין עדויות התובעת ובעלה בפני חוקרי הנתבע ביחס לשנת 2006, באשר לעבודת בתם אורלי, בתקופה בה חלתה התובעת במחלת הסרטן ולא עבדה בעסק המשפחתי.

נראה כי במשך תקופה של כשנה, בעת מחלת התובעת, מר תורג'מן ביצע את ההסעות והקניות הנדרשות לעסק המשפחתי, ועבודת הניירת בוצעה רובה ככולה ע"י הנהלת החשבונות, שכן, בתה של התובעת, עבדה בעסק המשפחתי רק בתקופת החופשות מלימודיה.

כמו כן, מעדותו של מר תורג'מן עולה, כי אילולא לא הייתה התובעת מבצעת את העבודה, לא היה מעסיק עובד אחר במקומה, אלא מעביר את כל עבודת הניירת והאדמיניסטרציה להנהלת החשבונות, ואת ההסעות והקניות היה מבצע בעצמו.

24. בנוסף, מדו"ח מעסיקים שהומצא ע"י הנתבע עולה כי מחודש 3/97 עד חודש 1/02, תקופה של כ- 5 שנים, עבדה התובעת בחברת "אסף ומוטי העתקות הצפון".

מעדותה של התובעת עולה כי עבדה בחברה בעבודה פקידותית בהיקף של משרה מלאה.

(ראה פרוטוקול דיון מיום 28.6.11 עמ' 4).

בחודשים 5/07 – 7/07, ובשנת 2008 בחודשים ינואר, ומאי – יולי, עבדה התובעת בחברת "תגבור מאגר כח אדם בע"מ".

התובעת העידה כי שמרה בבחינות בגרות מס' ימים ושעות בחודש.

(שם, עמ' 5).

התובעת הוסיפה והעידה כי המשיכה לבצע את אותה עבודה לפני ואחרי שנת 2005, עת החלה לקבל שכר מהעסק המשפחתי.

(שם, עמ' 5).

היינו, במשך תקופה של כ- 5 שנים התובעת עבדה בהיקף של משרה מלאה אצל מעסיק אחר, כך שלא ברור מתי וכמה זמן, אם בכלל עבדה בעסק המשפחתי, ולא הועסק עובד אחר במקומה.

טענתו של מר תורג'מן כי התובעת עבדה באותה תקופה באותו היקף אולם ביצעה עבודתה בלילה, אינה סבירה. מעבר לכך, בהתאם לעדותה של התובעת עצמה בפני חוקר הנתבע משנת 2006 כאמור, עיקר עבודתה כללה הסעת עובדים וביצוע קניות לעסק, עבודה אותה לא ניתן לבצע, מן הסתם, בשעות הלילה.

גם בשנים 2007 ו- 2008, בחודשים בהם עבדה התובעת בחברת "תגבור" בשמירה בבחינות בגרות, לא הועסק עובד אחר במקומה של התובעת.

25. התובעת העידה כי, נהגה להסיע עובדים ולבצע קניות של ציוד וחומרי גלם, לעיתים ברכבה הפרטי, וכי לא שולמה לה תמורה עבור הנסיעות.

"כי שני הרכבים הם שלנו והעסק הוא שלנו."

(שם, עמ' 6).

עוד העידה התובעת כי שכרה נקבע בהתאם לסכומים אותם מכיר מס הכנסה כהוצאה מוכרת.

(שם, עמ' 6).

היינו, התמורה ששולמה לתובעת לא כללה תשלום בגין נסיעות שביצעה ברכבה הפרטי, בין אם לצורך הסעת עובדים ובין אם לצורך רכישת ציוד וחומרי גם לעסק, ואף ללא כל התחשבות באופי והיקף עבודתה, אלא בהתאם לסכומים המוכרים ע"י מס הכנסה.

26. בדו"חות המע"מ מצוין כי התובעת הינה שותפה בעסק של בעלה "תורג'מן דוד ו/או נוגה".

27. כמו כן, מר תורג'מן העיד כי התובעת חתמה על שיקים של עובדים וספקים.

(ראה פרוטוקול מיום 28.6.11 עמ' 9).

28. מר תורג'מן הוסיף והעיד כי שכרה של התובעת נקבע "בהתאם לכסף הפנוי ולפי עצת רואה החשבון...בהתחלה זה היה לפי המחזור והכספים שהיו לנו."

29. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים, כי לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובעת לבין בעלה, וכן לא התקיימו בתובעת היסודות הקבועים בהגדרה המרחיבה ל"עובד", בס' 1 לחוק הביטוח הלאומי, שכן לא הוכח כי התובעת עבדה בעסק המשפחתי באופן סדיר, ובעבודה שאלמלא עשתה אותה הייתה נעשית בידי עובד אחר.

30. נראה כי התובעת ובעלה הינם שותפים בעסק המשפחתי, כאשר כל אחד מהם אחראי על תחום אחר – התובעת אחראית על תחום האדמיניסטרציה והקניות, ואילו מר תורג'מן אחראי על התחום המקצועי וביצוע עבודות החשמל והאינסטלציה.

31. באשר לקביעת הנתבע, כי סיווג התובעת כעצמאית בעסק של בעלה הינו החל מחודש 1/09, הרי שהתובעת לא הגישה כל בקשה לנתבע להכיר בה כעצמאית.

הנתבע בחן את מעמדה של התובעת ואת טענתה לקיומם של יחסי עובד-מעביד, בהתאם לפסה"ד שניתן ביום 8.1.09.

בפסה"ד הנ"ל נקבע כדלקמן –

"...על מחלקת הגביה לבדוק את טענות התובעת לגופן ביחס לקיומם של יחסי עובד מעביד בינה לבין בעלה או כעובדת עצמאית בעסק משותף עם בעלה."

(הדגשות אינן במקור)

ממכתבו של הנתבע לתובעת מיום 25.10.09, עולה כי נדרשו מסמכים ו/או פרטים נוספים לצורך סיווג מעמדה של התובעת, בהתאם לפסה"ד.

התובעת שלחה לנתבע מכתב ביום 10.5.10 בו היא טוענת, כי המציאה את כל המסמכים והפרטים הנדרשים בתאריך 2.3.10.

אשר על כן, אנו קובעים כי קביעת הנתבע כי התובעת הינה המעמד של עצמאית בעסק משותף עם בעלה החל מחודש 1/09, התקבלה כדין.

32. לפיכך, במועד התאונה הנטענת מיום 19.8.08, התובעת לא היתה מבוטחת כ"עובדת", מאחר וכאמור לא התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין בעלה, ואף לא היתה מבוטחת כעובדת "עצמאית". התובעת לא עשתה דבר על מנת להירשם כעצמאית, ולא הגישה בקשה להכיר בה כעצמאית, אלא לאחר מתן פסק הדין מיום 8.1.09, והגשת המסמכים והפרטים הנדרשים רק ביום 2.3.10. התובעת פעלה בצורה הנ"ל חרף העובדה, כי ידעה כבר בשנת 2006, כי הנתבע אינו מכיר בקיומם של יחסי עבודה בינה לבין בעלה.

33. לאור כל האמור לעיל, אנו קובעים כי דין התביעה דנן – להידחות בזאת.

34. אין צו להוצאות.

הדיון נערך בהעדר אחד מנציגי הציבור.

ניתן היום, י' אלול תשע"ב, 28 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.