לאחר עיון בבקשה, בתגובות מטעם בעלי התפקיד ולאחר שבחנתי את התנהלות החייבת לאורך ההליך, שוכנעתי כי דין הבקשה להדחות ויש להותיר את פסק הדין הדוחה את בקשת החייבת להכרזתה כפושטת רגל על כנו.

עיון בהחלטת בית משפט מיום 11.6.2012 במערכת נט המשפט מגלה כי ההחלטה כן נשלחה לב"כ החייבת .

באשר לטענת החייבת כי פסק הדין שניתן בעניינה ניתן מבלי שנתנה לה הזדמנות להגיב, אין בכך ממש: ביום 29.5.2011 התקיים דיון בעניינה בו טענה החייבת כי לא קיבלה לידיה את דו"ח המנהל המיוחד וניתנה לה ארכה להגיש תגובתה. ביום 10.7.2012 הוגשה תגובת החייבת. ב"כ הכונ"ר הגיש עמדתו ביום 23.10.2012 ואזי בית משפט נתן החלטתו והורה לחייבת כיצד לפעול על מנת להותיר את ההליך דנן על כנו. החייבת בקשה ארכה לביצוע החלטת בית משפט ביום 20.1.2012 וזו נתנה לה. ביום 12.2.2012 הגישה החייבת תגובתה אך לא הציגה אישורי מסירה על העברתה לידי בעלי התפקיד וכעולה מעמדת המנהל המיוחד, זו אכן לא הועברה לידו. בית משפט דרש בהחלטתו מיום 11.6.2012 מהחייבת לעשות כן ומשלא הוגשו אישורי מסירה כנדרש על אף הארכה שנתנה לחייבת לעשות כן, ניתן פסק הדין בעניינה ביום 31.7.2012.

בנסיבות אלו, עניינו הרואות כי ניהול התיק היה נתון בידי החייבת, ובית משפט העניק לה די והותר ארכות על מנת למצות את ההליך בעניינה, והיא זו שבחרה שלא לעשות כן.

מעבר לכך, עיון בדוחות בעלי התפקיד לגופם מעלה שאלות רבות בנוגע להתנהלות החייבת ותום ליבה לא רק במהלך ניהול ההליך אלא גם עובר לפתיחתו. בהתאם לתגובת ב"כ הכונ"ר החייבת טרם הסירה מחדליה וגם בכך די כדי להביא לדחית בקשתה.

בנסיבות אלו שוכנעתי כי אין מקום להעתר לבקשה וכי יש להותיר את פסק הדין מיום 31.7.2012 על כנו.

החלטה זו נתנה בפועלי כרשמת.

ניתנה היום, י' טבת תשע"ג, 23 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.