<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד שרון מאור

הנאשמים וב"כ עו"ד ארנסט

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:

לאחר ניהול הוכחות חלקי בחרו הנאשמים להודות בכתב אישום והורשעו על פי הודאתם בתאריך 31/5/2012. כתב האישום שהוגש במרץ 2010 מייחס לנאשמים בניה של מבנה ללא היתר, בשטח של 30 מטרים ושימוש במבנה למגורים. הנאשמים הם האחראים הישירים לביצוע העבירה שניהם גם יחד. אזכיר לבית המשפט כי לנאשמת היו טענות ביחס לזיקתה לכתב האישום אולם לאחר מכן חזרה מכפירתה ולהודות במיוחס לה.

בקשתם להיתר של הנאשמים סורבה בקשר להיתר מאחר והוגשה בשטח גדול יותר על פי הטבע, הנאשמים ככל שידוע למאשימה לא הגישו ערר. הנאשמים הפרו ברגל גסה את הוראות החוק. לא מדובר בנסיבות אישיות הנובעות ממצוקת דיור שבשלם נבנה המבנה. השיטה של בניה היא פניה בדיעבד היא שיטה פסולה, ולא בכדי פורטה עבירת הבניה כמכת מדינה. עוד נפסק כי ענישה בעבירות על חוק התכנון והבניה צריכה להיות מחמירה, רע"פ 665/05 מריסאת נ' מ"י. יש להחמיר בעונשם של הנאשמים באשר לגובה הקנס, שכן זה העונש המרתיע בו לא מיוחסת להם הפרת צו של בימ"ש וכן לא יוטל מאסר על תנאי. ביתה משפט מבקש לשקף את היחס ההולם של חומרת העבירה, לבין נסיבות הנאשמים שהובילו לבניה ולשימושים הבלתי חוקיים. ואנו עותרים לעונשים הבאים: צווי הריסה ואיסור שימוש מיידים, רישום הצווים בטאבו בלשכת הרישום מקרקעין, קנס ומתחם ענישה בין 10,000 ₪ ל- 20,000 ₪ לכל אחד מהנאשמים, התחייבות בגובה כפל הקנס.

ב"כ הנאשם:

במקרים מסויימים מה שחברתי אמרה יכול להיות נכון ובמקרה הזה לגמרי לא מתאים לנסיבות היישוב הזה, והאנשים האלה. האנשים האלה הם מה שנקרא "מפונה תוחלת". כיוון שלא היו שם שדות נתנו להם לעשות עסקים, מחסנים והיתה בעיה של בניה, מכל מיני סיבות בירוקרטיות ולכן גם הוצבו אין ספור קרוואנים למגורים, עמוד 10 לפרוטוקול, דו"ח של המינהל שמתייחס לעתירת התושבים עמוד 10 לפרוטוקול. מעבר למקובל ביישוב, יש שכן, ואין על כך מחלוקת, ועל זה טענו "אכיפה בררנית", הוא קיבל היתר לקרוואן שלו והדברים אינו שנויים במחלוקת, ולנו עושים אין ספק בעיות בירוקרטיות, ניסינו להגיש בקשות ואחרי שהתחיל המשפט, נתנו לנו להגיש את הבקשה, חוץ מהמינהל להזיז את הגדרות, כל היישוב הזה, הוא לא מוסדר, אז אומרים היישוב לא מוסדר, אתם תסדירו את המחדל שלכם ואז נשקול אם ליתן לכם היתר או לא, וזה לא תקין לעניות דעתי וזה נקרא "הפלייה". המועצה עצמה הוציאה מסמך שבו אישרה את קיום כל המבנים הלא חוקיים. יכול להיות שיש שינויים מוסדרים, חדשים, אבל היישוב הזה, עם הנסיבות ההיסטוריות שלו, הכל בכתובים, יש לי ספר של ראש המועצה לשעבר אמנון זך. כיבדנו את הצעת בית המשפט וקיצרנו את ההליכים והטענות מתייחסות בעיקר לעונש. נדרש לנו זמן להוציא את ההיתר. זה לא יהיה קל לכן מתבקשת הארכה. "הגנה מן הצדק" לדעתי הראנו כי היחס שהלקוחות שלי קיבלו לא אותו יחס שקיבלו אנשים. היישוב הזה לא כל כך רוצה לאכוף אלא רוצה לחיות בשלום עם התושבים וזה בסדר, אז שיהיה בשלום גם עם הלקוחות שלי. מדובר בנאשמים מהמעמד הבינוני הנמוך.

הנאשם חולה לב ועבר ניתוח מעקפים לפני מספר שנים.

אני חושב שזה המקרה המתאים לא להחמיר בקנס.

<#2#>

גזר דין

בפתח הדברים מצאתי להקדים ולהציב עקרון שאני סבור כי אף אם אקל עם הנאשמים במקרה דנן יש לשמור עליו, הקלה בדין כפי שיפורט להלן, אין בה ולו בשמץ כדי להצביע על הקלת ראש בתופעה.

כוונתי היא לתופעה של בניה ללא היתר, ומבלי שיהיה בידי האדם היתר בניה ובתוך כך פניה ובקשה לקבל היתרים בדיעבד. יש ממש בטענת התביעה שעל בתי המשפט לומר דברם באופן ברור ונחרץ כי יש לשרש תופעה זו וזאת יש לעשות באמצעות החמרה בענישה. משום כך, שמעתי טיעוניה של ב"כ התביעה, ויש בהם ממש.

אלא שכל משפט ובמיוחד המשפט הפלילי הרי הוא אינדיווידואלי והוא נצמד לגופו של עניין ולגופם של מתדיינים. במשפט זה שלפני טענו הנאשמים טענה של "הגנה מן הצדק" לפי שלדעתם ההליכים שננקטו נגדם יש בהם כדי אכיפה בררנית או הפליה. על פי טענה זו קיימים מספר רב של מקרים בהם המועצה המקומית "אזור" הדומים או זהים למקרה שלהם, והליכים לא ננקטו.

במהלך המשפט חזרו הנאשמים מכפירתם, ויש לומר על פי עצת בית משפט ומשום כך אני רואה במעשה זה כדי הפנמת המעשה האסור ואף בחרטה על המעשה האסור.

ככל שנאשם מודה ומפנים המיוחס לו יש לכך כדי נקודות זכות לטובתו. רבות הן הסיבות להקלה בדין במקרים אלה וככל שבמהות העניין שלפני עסקינן יש לדעתי להקל עם הנאשמים. אני סבור שההליך הפלילי לעצמו על פי התנהלותו ותוצאותיו יש בו כדי להגיע אל התכלית הרצויה.

באשר לטענת ה"הגנה מן הצדק" כטענה להקלה בדין יש בכך קושי מובנה שהרי יש להוכיח טענה זו בראיות אובייקטיביות. רוצה לומר, לא די בתחושה סובייקטיבית של אדם שנגרם לו עוול או פגעה בו הרשות ביחס לאחרים. מבחינה סובייקטיבית אני מקבל ב"כ הנאשמים כי זו תחושתם, אך אין בכך כדי לזכותם בדין, לעומת זאת אקח בשיקולי הענישה באופן מוגבל.

כפי שטען ב"כ הנאשמים מדובר בנאשמים מן המעמד הבינוני אשר ביצעו העבירות משום מצוקה מסויימת אליה נקלעו ובסופו של יום מצאתי לא להחמיר עימם הדין.

אני גוזר על כל אחד מהנאשמים קנס על סך 5,000 ₪, הקנס ישולם ב- 10 תשלומים, שווים, חודשיים ורצופים, כשהראשון שבהם יהא 4/11/2012.

אני מחייב על אחד מהנאשמים לחתום על התחייבות על סך 20,000 ₪ לפיה יתחייבו שמהמועד אשר אפרט להלן שבו יכנס לתוקפו צו ההריסה ואיסור השימוש לא יעבור עבירה על חוק התכנון והבניה.

לא יחתמו על ההתחייבות ייאסרו למשך 7 ימים.

אני מורה על הריסת המבנה כפי המפורט בכתב האישום.

אני מורה על איסור שימוש במבנה כאמור.

שני צווים אלה יכנסו לתוקפם ביום 15/6/2013.

ככל שקיים הסדר מקרקעין במקום היישוב המתייחס לנכס הנאשמים הרי אני מורה על רישום הצווים בלשכת רישום מקרקעין הרלוונטית למקום היישוב.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ח תשרי תשע"ג, 14/10/2012 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי יפעת מינאי