1. בתאריך 11.3.12 ניתן על ידי גזר דין בגין הרשעת הנאשם בעקבות שימוש חורג בנכס ללא היתר.

במסגרת הטיעונים לעונש העלה ב"כ הנאשם טענת הגנה מן הצדק כאשר לטענתו קיימות באזור המועצה משתלות רבות נוספות שלאף אחת אין רישיון עסק. בגזר הדין נקבע על ידי שלא הוצגה כל תשתית ראייתית לעניין הטענה האמורה ובהכרעת הדין מיום 24.11.11 אף דחיתי את אותה טענה.

בהכרעת הדין ציינתי שדין הטענה להידחות שכן היא לא בוססה על עובדות שהוכחו.

בהכרעת הדין נאמר שעל הנאשם היה לבסס טענותיו תוך הבאת ראיות לגבי זהות או דמיון בין משתלת הנאשם ומשתלות אחרות, ומשלא הובאו, הרי לא ניתן לקבוע האם אכן מדובר במקרים דומים או זהים וכי מדובר באכיפה בררנית.

2. בפסק הדין בערעור פלילי 53207-03-12 קבע כב' השופט אליקים, כי מן הראוי לבחון את טענת המערער על סמך המסמכים שהוצגו בפני בימ"ש קמא.

בנסיבות אלה, בוטל פסק הדין על מנת שהתיק יוחזר לשלב הטיעונים לעונש ובאותו שלב יסומנו ספציפית כל המסמכים שהוגשו לבימ"ש ובימ"ש יפעל בהתאם להבנתו.

3. בדיון שהתקיים בפניי בתאריך 21.2.13 הציג בפניי ב"כ הנאשם מסמך ובו רשימת המשתלות באיזור שכולן על קרקע חקלאית ולכולן, לטענתו, אין רישיון עסק. כן צורפו תמונות של המשתלות.

ב"כ הנאשם מאשר כי אסופת המסמכים שהוגשה באותו דיון שהיה בפניי עובר למתן הכרעת הדין היא הרשימה הזו (סומנה ס/1) ולא נטען כי צורפו מסמכים נוספים מעבר לרשימה. בהסכמה צורפו גם תמונות.

ב"כ הנאשם, בסיכומיו, טוען שהמסמך שצורף הוא הבסיס לטענת ה"הגנה מן הצדק".

לטענת ב"כ הנאשם בהחזרת התיק לבימ"ש לא היתה כוונת בימ"ש המחוזי להסתפק בהגשת המסמך אלא לאפשר גם הוכחת הטענה ובכלל זה, חיזוק דברי הנאשם בזימון נציגת הועדה. ב"כ הנאשם סבור שיש לאפשר קבלת תמונה שלמה ע"י זימון נציגת הועדה.

4. ב"כ המאשימה מפנה להחלטת בימ"ש המחוזי ובה נקבע, לשיטתו, שיש לאפשר רק הצגת המסמכים שהוגשו ולא מעבר לכך, ומשלא הוצגו מסמכים נוספים, הרי שלב הטיעונים לעונש הסתיים. לדבריו, מן הראוי היה שהראיות יוגשו במועד המתאים (טרם מתן הכרעת הדין או לפחות טרם מתן גזר הדין) ומשלא נעשה כן, אין מקום לאפשר פתיחת הדיון לשמיעת ראיות נוספות.

5. אכן סבור אני שהחלטת בימ"ש המחוזי ברורה וחד משמעית ועל פיה התיק יוחזר אליי על מנת לבחון את טענת הנאשם על סמך המסמכים שהוצגו כאשר ההליך שבפניי, התקיים לאחר החלטת ביהמ"ש המחוזי וסומנו ספציפית כל המסמכים שהוגשו.

סבור אני שלאור כל האמור, אין לאפשר הבאת ראיות נוספות ו"פתיחת" התיק לשמיעה מחדש לעניין ההגנה מן הצדק שכן הוראת ביהמ"ש המחוזי, כאמור, הינה ברורה וחד משמעית.

6. נטל ההוכחה של טענת הגנה מן הצדק מוטל על הטוען אותה. דהיינו על הנאשם.

כל שהנאשם הציג בפניי הינו מסמך (ס/1) ובו רשימת משתלות שלטענתו, נמצאות בשטח המועצה ונמצאות על קרקע חקלאית ואין להן רישיון עסק. ולגבי אף אחת מהטענות שנטענו ביחס המשתלות לא הובאו לגביהן ראיות התומכות בטענה של אכיפה בררנית.

לא הוכח שהן נמצאות על קרקע חקלאית, לא הוכח שהן נמצאות בשטח המועצה ולא הוכח שאין להן רישיון עסק.

ככלל חזקת התקינות עומדת לרשות ציבורית – מנהלית ונקודת המוצא היא שהרשויות מפעילות את סמכויותיהן באופן שיווני וצודק. חזקה זו תקפה גם לפעולות הרשויות של אכיפת החוק.

על הטוען אחרת לשאת בנטל ההוכחה לסתירת החזקה.

בנסיבות מקרה זה, וכאמור, אכן אין הסבר מדוע הוגש כתב האישום נגד נאשם זה בלבד אך בהעדר הוכחה לפיה היה מוצדק לנקוט בהליכים פלילים גם נגד אחרים, ובהעדר הוכחה למניעים פסולים ולשיקולים זרים אשר הניעו את המאשימה להגיש כתב אישום נגד נאשם זה בלבד (בהנחה שאכן כך הם פני הדברים), הרי דין הטענה להידחות.

6. במצטבר כל האמור לעיל, דין טענת ההגנה מן הצדק, נדחית.

מאחר וגזר הדין בוטל ע"פ החלטת בית המשפט המחוזי, אני קובע התיק למתן גזר דין

ליום 7.4.13 שעה 09:30.

העתק החלטה זו יישלח לצדדים.

חובת התייצבות הצדדים למועד שנקבע למתן גזר דין.

ניתן היום, י"ז אדר תשע"ג, 27 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.