<

1. לפניי בקשה מטעמו של צד ד' לעיכוב ההליכים בהודעה לצד ד' לפי הוראות סעיף 5 לחוק הבוררות התשכ"ח - 1968.

2. צד ד' מפנה להוראות סעיף 12.2 להסכם אשר נחתם בינו לבין צד ג' ואחרים ביום 20/9/1997, הקובע מנגנון של בוררות, התקף לטענתו גם בסכסוך זה.

3. צד ג' מתנגדת לבקשה על בסיס מספר טענות כדלקמן:

א. ההליכים בתיק זה מערבים בעלי דין נוספים אשר אינם כפופים להסכם הבוררות. בירור המחלוקות מחייב דיון במעורבות כל הצדדים ומכאן שיש לנהלו במסגרתו של תיק זה.

ב. ניהול הליך הבוררות בנפרד יהיה לא יעיל ועלול אף להביא לתוצאות סותרות.

ג. ההודעה לצד ד' איננה נוגעת לתחומים שלגביהם מחייב ההסכם מנגנון של בוררות.

ד. צד ד' לא העלה את טענתו בהזדמנות הראשונה.

4. אף התובע הגיש תגובתו המתנגדת לבקשה, על בסיס טענות דומות לטענותיה של צד ג'.

דיון והכרעה

5. סעיף 5 לחוק הבוררות התשכ"ח - 1968, שכותרתו "עיכוב הליכים בבית המשפט", קובע כדלקמן:

"(א) הוגשה תובענה לבית-משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם, ובלבד שהמבקש היה מוכן לעשות כל הדרוש לקיום הבוררות ולהמשכה ועדיין הוא מוכן לכך.

(ב) בקשה לעיכוב הליכים יכול שתוגש בכתב הגנה או בדרך אחרת, אך לא יאוחר מהיום שטען המבקש לראשונה לגופו של ענין התובענה.

(ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות".

6. בתגובתה מפנה צד ג' לפסיקת בית המשפט העליון בעניין רע"א 985/93 אלרינה אינווסטמנט קורפוריישן ואח' נ' ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ ואח', דינים עליון 1993 (1) 1434, שם נקבע מפיו של כבוד השופט גולדברג המבחן הבא:

"השאיפה לריכוז התביעות בהליך אחד, אינה בנסיבות דנא, חזות הכל ואין בה לבדה לשמש "טעם מיוחד" שלא לעכב את ההליכים. סבורני כי עד שאנו באים ליישם שאיפה זו, עלינו לקיים מבחן דו-שלבי. ראשית, לבחון את "הנחיצות הדיונית", דהיינו, אם צורף לתובענה מי שאינו צד להסכם הבוררות, צירוף של אמת, או רק כדי שיהא בידי התובע עילה להתחמק מהתחייבותו ליישב את הסכסוך בבוררות (ספרה של פרופ' ס. אוטולנגי, בוררות, דין ונוהל, מהדורה שלישית מורחבת, בעמ' 138). בשלב השני תבחן "הנחיצות המהותית", שבקיום הליך אחד בבית המשפט כנגד הנתבעים כולם. דהיינו, אם חיוני הוא, כדי שיהא בידי התובע לזכות בסעד אפקטיבי, כי הדיון לא יפוצל ויתנהל כמקשה אחת. שאם עולה החשש כי פיצול הדיון ישאיר את התובע חסר סעד, על אף שיזכה באחד ההליכים, משום שעלולים להיקבע בהליך האחר ממצאים, מסקנות, או תוצאות סותרים -כי אז תקנת הציבור מחייבת שלא תגרם למתדיין תוצאת תיקו אשר כזאת".

7. בענייננו יוזם ההליך כלל איננו צד להסכם הבוררות הקובע את מנגנון הבוררות, כך שהשלב הראשון במבחן הדו שלבי, זה של "הנחיצות הדיונית", למעשה איננו רלוונטי.

8. אשר למבחן "הנחיצות המהותית", דעתי כדעתה של צד ג' כי הכרעה נכונה במחלוקות אשר בתיק זה מחייבת את שמיעת כל הצדדים תחת קורת גג אחת ולא באופן מפוצל. כך גם תימנע אפשרות לא רצויה של הכרעות סותרות בהליך זה ובהליך הבוררות.

9. נוכח מסקנתי זו לא ראיתי לנכון לדון ביתר טענותיה של צד ג'.

10. הבקשה נדחית. הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בעת מתן פסק הדין.

11. צד ד' יגיש את תצהירי העדות הראשית מטעמו עד לא יאוחר מיום 1/6/14.

ניתנה היום, י"ח ניסן תשע"ד, 18 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.