לפני:

נשיא רמי כהן

נציג ציבור (עובדים): עדי גולד

נציג ציבור (מעבידים): רפי גליק

פסק-דין

רקע:

1. לפנינו תביעתה של גב' אייזנברג חנן סבטלנה (להלן: "התובעת") לתשלום גמלת שמירת הריון (להלן: "הגמלה"), לתקופה שמיום 11.12.09 ועד ליום 13.02.10 (להלן: "התקופה הרלבנטית").

תביעת התובעת לתשלום הגמלה, לתקופה הרלבנטית נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") מהטעם המרכזי כי התובעת לא הפסיקה לעבוד לצורך שמירת הריון כאמור בסעיף 58 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"), ומכאן תביעתה זו (ראו מכתב הנתבע מיום 09.02.10).

יצוין, שהנתבע אישר לתובעת גמלת הריון לתקופה שמיום 14.02.10 ועד ליום הלידה.

2. נעיר, שתביעתה של התובעת הוגשה ביום 04.03.10, והתנהלה לפני מותב בראשות כב' השופטת מיכל אריסון-חילו. לאחר הגשת הסיכומים, נתברר למרבה הצער, שהמותב, לא יוכל לסיים את התיק ולהכריע בו.

הדיון בתיק הועבר למותב זה.הצדדים נתבקשו להודיע עמדתם לגבי השלב ממנו ימשך הדיון בתיק. בהודעתם המוסכמת של הצדדים מיום 13.11.12, הודיעו שמסכימים הם שהתיק יימשך מהשלב אליו הגיע (החלטת בית הדין מיום 13.11.12).

דיון:

3. ואלו הן העובדות הרלוונטיות לעניין (החלטת בית הדין מיום 26.07.11):

"א. התובעת ילידת 1984.

ב. התובעת ילדה (לידה ראשונה) ביום 11.04.10.

ג. טרם הלידה עבדה התובעת במסעדת דון אלברטו כמלצרית וכן בבית קפה שוקלד קפה בע"מ בכרמיאל, כמוכרת וכמלצרית.

ד. התובעת נעדרה מעבודתה מיום 11.12.09 ועד יום הלידה 11.04.10.

ה. התובעת הפסיקה עבודתה בשוקולד קפה ב-07.12.09 ובמסעדת דון אלברטו ב-11.12.09.

ו. לתובעת אושרה גמלת שמירת הריון מיום 14.02.10 ועד הלידה".

4. על יסוד העובדות שפורטו לעיל והחומר הרפואי שהומצא לבית הדין, מונה פרופ' יורם בייט, כמומחה יועץ רפואי לבית הדין (להלן: "המומחה"), והוא נתבקש להשיב לשאלות הבאות (החלטה מיום 26.07.11):

"א. ממה סבלה התובעת מיום 11.12.09 ועד ליום 13.02.10?

ב. האם היעדרותה של התובעת מעבודתה בתקופה שבין 11.12.09 ועד יום 13.02.10 התחייבה בשל מצבה הרפואי הנובע מההריון?

ג. האם מצב רפואי זה סיכן את התובעת ו/או את עוברה באופן שהצדיק היותה בשמירת הריון?".

5. בחוות דעתו מיום 21.08.11 (להלן: "חוות הדעת") השיב המומחה לשאלות הדין, כך:

"א. ממה סבלה התובעת מיום 11.12.09 ועד ליום 13.02.10?

תלונותיה של התובעת התמקדו בכאבי גב מהם סבלה.

כבר מגיל 10 וחצי, סבלה מכאבי גב ואובחנה על ידי אורתופדית כסובלת מסקוליוזיס בעמוד השדרה (עקמת). נבדקה מספר פעמים על ידי אורתופדים בתקופת התבגרותה, הן במרפאה מקצועית בכרמיאל ולאחר מכן בבי"ח רמב"ם בחיפה, ובבי"ח העמק בעפולה. טופלה אז באמצעים שונים, כולל חגורת גב.

מיחושים בגב התחתון הינה תופעה שכיחה עליה מתלוננות נשים רבות בשליש השלישי של ההריון.

במקרה של התובעת אין זה מפתיע כי כבר ב-11.12.09, בשבוע 22 להריון, בביקורה במרפאה התלוננה על כאבי גב. עוד לפני כן, ב-10.12.09, התייעצה עם אורתופד (ד"ר אמין) אשר התרשם מרגישות בגב והגבלה בתנועות ולכן המליץ על שמירת הריון.

התובעת נבדקה מספר רב של פעמים במרפאה (6 פעמים בתקופה הנדונה לעיל), בבדיקות מעקב הריון, וברוב הפעמים דווחה על כאבי גב.

לסיכום: בתקופה הנדונה התובעת סבלה מכאבי גב ומהגבלה בתנועות, אשר עליהם התלוננה עוד מילדותה.

ב. האם היעדרותה של התובעת מעבודתה בתקופה שבין 11.12.09 ועד יום 13.02.10 התחייבה בשל מצבה הרפואי הנובע מההריון?

במעקב בגליון המרפאה של התובעת דווח על הבעיות האורתופדיות מהן סבלה בילדות. במשך מספר לא מבוטל של שנים לא פנתה למרפאה בתלונות של כאבי גב, עד לתאריך 11.12.09.

סביר להניח כי כאבי הגב שהופיעו שוב בתקופה הנדונה (כבר בשבוע ה-22 להריון) הינם תוצאה מההריון המתפתח, לאור רקע של בעיות גב בעבר. בביקורי התובעת במרפאה, לאחר הלידה, לא נרשמה כל תלונה של כאבי גב, אשר כנראה חלפו לאחר הלידה.

לאור נתונים אלו, נראה לי כי מצבה הרפואי של התובעת חייב הימנעות מעבודה פיזית במלצרות.

ג. האם מצב רפואי זה סיכן את התובעת ו/או את עוברה באופן שהצדיק היותה בשמירת הריון?

המצב הרפואי ודאי לא סיכן את עוברה של התובעת, אך המשך עבודתה במלצרות היה עלול לגרום להחמרה בתופעת העקמת, כאבי הגב היו עלולים להחמיר, ובמקרה קיצוני ייתכן ואף היה צורך בהתערבות כירורגית בעתיד.

לאור זאת אכן הייתה הצדקה להורות של שמירת הריון".

6. הצדדים נתבקשו להגיש סיכומים (החלטה מיום 24.08.11), וכך עשו.

טענות הצדדים בסיכומיהם

7. התובעת טוענת, כי המומחה קבע מפורשות כי מצבה הרפואי הצדיק שמירת הריון, והמשך עבודתה סיכן את בריאותה. בהתאם לסעיף 58 לחוק, גם במקרים בהם הפגימה הרפואית כשלעצמה אינה נובעת מההיריון, אולם להריון יש השפעה על אותה פגימה, כפועל יוצא מכך קיים לתובעת סיכון, ועל כן, זכאית היא לגמלת שמירת הריון.

8. הנתבע טוען מנגד, כי בהתאם לסעיף 58 לחוק גמלת שמירת הריון נועדה אך ורק לאישה בהריון אשר נקלעה למצב רפואי כתוצאה מההיריון, שמסכן אותה או את עוברה. כאבי הגב של התובעת לא נבעו מההיריון, אלא, כתוצאה ממצבה הרפואי של התובעת עוד מילדות. בנוסף, כאבי הגב לא סיכנו אותה או את עוברה, ועל כן, לא מתקיימים בעניינה התנאים הקבועים בסעיף 58 לחוק.

הכרעה

9. בסעיף 58 לחוק מוגדרת גמלת שמירת הריון כך:

""שמירת הריון"- היעדרות מעבודה בתקופת הריון המתחייבת בשל מצב רפואי הנובע מההריון והמסכן את האישה או את עוברה, הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב".

ארבעה תנאים בהגדרת "שמירת הדיון" שבסעיף 58 לחוק:

א. היעדרות מהעבודה בתקופת ההריון - אין חולק שהתובעת עונה לתנאי זה שבחוק;

ב. ההיעדרות מתחייבת בשל המצב הרפואי הנובע מההריון - בעניין זה קבע מומחה בית הדין: "... סביר להניח כי כאבי הגב שהופיעו שוב בתקופה הנדונה (כבר בשבוע ה-22 להריון) הינם תוצאה מההריון המתפתח, לאור רקע של בעיות גב בעבר. בביקורי התובעת במרפאה, לאחר הלידה, לא נרשמה כל תלונה של כאבי גב, אשר כנראה חלפו לאחר הלידה".

הנה כי כן, המומחה, קובע שההיעדרות נבעה מכאבי הגב שהופיעו דווקא בהריון, והוכחה לכך הוא מצוא בכך שבביקורי התובע אחרי הלידה לא נרשמה תלונה על בעיות גב, אצל התובעת. המסקנה העולה מדבריו האמורים היא אחת. מצבה הרפואי של התובעת [כאבי הגב] היו תוצאה מההריון המתפתח. ונבעו ממנו.

במילים אחרות, המומחה קובע, שככל שההריון התפתח כאבי הגב אצל התובעת התקיימו, לאחר הלידה הכאבים חלפו מכאן שגם תנאי זה מתקיים בתובעת..

ג. "ההריון מסכן את האישה או עוברה" - בעניין זה קובע המומחה: "לאור נתונים אלו, נראה לי כי מצבה הרפואי של התובעת חייב הימנעות מעבודה פיזית במלצרות.

...

המצב הרפואי ודאי לא סיכן את עוברה של התובעת, אך המשך עבודתה במלצרות היה עלול לגרום להחמרה בתופעת העקמת, כאבי הגב היו עלולים להחמיר, ובמקרה קיצוני ייתכן ואף היה צורך בהתערבות כירורגית בעתיד.

לאור זאת אכן הייתה הצדקה להורות של שמירת הריון".

עולה שלדעתו של המומחה המשך עבודת התובעת במלצרות, סיכן את בריאותה של התובעת בכך, שהיה עלול להחמיר את מצב העקמת, ולהחמיר את מצב כאבי הגב מהם סבלה, ואף היה עלול - אמנם במקרה קיצוני - להביא לצורך בהתערבות כירורגית בעתיד.

לדעתנו, קביעתו החד משמעית האמורה של המומחה לעניין הסיכון הרפואי לתובעת, אלמלא שמירת ההריון, עונה על התנאי הנדרש בחוק. לא מצינו בסעיף 58 לחוק דרישה - העולה מהאמור בסיכומי הנתבע - לפיה הסיכון הרפואי הנבחן, לצורך אישור גמלת הריון הוא מצב רפואי חדש. לדעתנו, התכלית שביסוד גמלת שמירת הריון הוא למנוע סיכון רפואי מאישה, סיכון שהריונה מעמידה בפניו.

לכן לשאלה אם קיננה בתובעת מחלת ילדות לפני ההריון אם לאו אין רלבנטיות לעניינינו. לעניינינו ולתכלית הגמלה לשמירת הריון. התכלית העומדת ביסודה של גמלת שמירת ההיריון הינה, הגנה על העובדת והבטחת הכנסתה בתקופת שמירת ההיריון.

לכן די בכך שבגלל ההריון המחלה שבה וסיכנה את התובעת, עד כדי כך שבמקרה קיצוני הייתה יכולה לגרום לה לנזק בריאותי המגיע עד צורך בהתערבות כירורגית. - אם לא תמצא בשמירת הריון. זו הרי הסיבה שקבע המומחה שלא תוכל התובעת להמשיך עבודתה שבטרם ההריון.

בל נשכח גם שניים אלה: אחד מומחה בית הדין, לאחר שהשיב לשאלות בית הדין, קבע שהיה מקום לאשר לתובעת את גמלת שמירת ההריון; וכן את העובדה שהנתבע עצמו אישר לה גימלה לאחר התקופה הרלבנטית, ועד הלידה. לא הובהר מה השוני בין שתי התקופות. האם נמצאה בתובעת, בתקופה הרלבנטית, מחלה חדשה הנובעת מהריונה ?

הנה כי כן גם תנאי זה מתקיים בתובעת.

ד. התנאי הרביעי הכל בהתאם לאישור רפואי בכתב בודאי מתקיים בעניינינו.

10. נזכיר, כי הלכה פסוקה היא:

"בהליך שבמסגרתו מתמנה על ידי בית הדין קמא מומחה יועץ רפואי, דוגמת המקרה דנן, בית הדין קמא ואף בית דין זה, כערכאת ערעור, נוהגים דרך כלל, לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין. זאת, מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לפי בקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין" (דב"ע ל"ו/0-64 המוסד לביטוח לאומי-שרף, פד"ע ז 461).

11. עוד נוסיף בהקשר זה, כי על פי ההלכה פסוקה:

"... ככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו ע"י המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעת המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעל הדין" (עב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי נ' מרדכי בוארון (טרם פורסם, ניתן ביום 15/5/07)).

12. נסיבות המקרה שלפנינו, דומות מהבחינה המהותית לנסיבות אשר נדונו במסגרת תיק עב"ל 479/97 המוסד לביטוח לאומי נ' לימור גבאי, פדע לג (22) 31 (להלן: "פרשת לימור גבאי"), שם נדון עניינה של מבוטחת אשר שימשה כעוזרת גננת וסבלה מכאבי גב שהלכו והחריפו כתוצאה מהריונה.

מומחה שמינה בעניין בית הדין הארצי לעבודה מצא, כי גב' גבאי נחבלה בגיל 13 ומאז היא סובלת מכאבי גב תחתון.

אותו מומחה הגיע למסקנה, כי יתכן ואף סביר שסוגי עבודה מסוימים יחמירו מאוד את הכאבים, עד שלא ניתן לבצעם. לכן, אם אכן כאביה של גב' גבאי היו קשים מנשוא וקשורים לעבודה ואם אכן הימנעות מעבודה זו הקלה מאוד, הרי ההמלצה להימנעות מוחלטת מהעבודה עד הלידה הייתה סבירה, למרות שאינה תואמת את ההגדרה הכוללנית של 'שמירת הריון'.

בנוסף, סבר המומחה בפרשת לימור גבאי, שהעבודה כעוזרת גננת ללא ספק כרוכה במאמץ גופני הכולל הרמת ילדים ועוד. סביר שעבודה כעין זו תחמיר את כאבי הגב עד שלא ניתן לבצעה כיאות. לאור זאת, ההחלטה על הימנעות מהעבודה היא סבירה.

בהתבסס על חוות דעתו של המומחה, בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורו של המוסד לביטוח לאומי, ואישר את תביעתה של המבוטחת לגמלת שמירת הריון.

סוף דבר:

13. התביעה לתשלום גמלת שמירת הריון לתקופה שמיום 11/12/09 עד ליום 13/02/10- מתקבלת.

14. משהתובעת מיוצגת על ידי עורך דין מטעם הלשכה לסיוע משפטי

אין צו להוצאות.

ניתן היום, 02.12.12, בהעדר הצדדים וישלח אליהם.