<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד מוטי בניטה

הנאשם ובא כחו עו"ד חיים יצחקי

פרוטוקול

עד תביעה מס' 4, מר אהרון טרופ, לאחר שהוזהר והתחייב כחוק –

חקירה ראשית

ש. ספר במה אתה עוסק ומה אתה עושה היום למחייתך

ת. אני משמש כראש ישיבה באחת משתי הישיבות התיכוניות שנמצאות בבית אל

ש. כמה זמן אתה מתגורר בישוב בית אל

ת. 15-16 שנים

ש. ממתי אתה מכיר את המקום בו נמצאת הבאר

ת. 10 שנים

ש. וממתי אתם נוהגים להגיע לאותו בור

ת. מאז

ש. ספר מה היה באותו יום באותו אירוע מרגע הגעתם למקום

ת. באותו יום כמנהגנו הלכנו לטייל שם ולקחנו איתנו את הסבא שיכיר את המקום. הגענו ועלינו לבור ולפתע ניגש אלינו אדם בערך בגילי ואולי צעיר ממני קצת והתחיל לצעוק ולקלל אמר "עופו מפה זה המקום שלי". אנחנו היינו מופתעים לחלוטין, מעולם אף אחד לא היה שם וסילק אותנו. אמרנו לו "מי אתה בכלל?" אמר שהוא הבעלים של המקום. ביקשנו ממנו איזה שהיא ראיה, משהו שיוכיח שזה המקום שלו והוא הגיב "מי אתם שאני אראה לכם בכלל?" אני לא זוכר את המילים המדוייקות. התחיל לקלל אותנו. בשטח עצמו יש בור מים מצד שמאל ויש מצד ימין יש חירב'ה (חורבה). ליד החורבה היה אדם זקן. הבן שלי ואני התעלמנו מהערבי הצעיר שצעק וקילל והמשכנו להתקדם לכיוון הבור. באיזה שהוא שלב הערבי הזקן הביא לבחור הצעיר מקוש, והצעיר עם המקוש בא בקללות ואיומים "אני אהרוג אותך אני אהרוג אותך". הבן שלי היה סמוך לבור המים ואני הייתי לידו, הצעיר הרים את המקוש מעל ראשו (מדגים) ובכוונה, כך זה נראה, להוריד את המקוש על הראש של הבן שלי. אני בלמתי אותו, תפסתי לו את היד עם המקוש בשתי ידיים (מדגים) אמרתי לו "תירגע, תפסיק , מה אתה עושה". תוך כדי שאני בולם אותו הגיעו חיילים וביקשו מכולנו לרדת. את הצעיר הם אזקו ובשלב זה אנחנו התלבטנו מה עושים – האם הולכים הבית או ממשיכים לטייל במקום – אז הקצין מהחיילים אמר לי שאני יכול להמשיך לטייל או לחזור הביתה אבל אם אני רוצה שהדבר לא יישנה עלי הגיש תלונה כדי שהדבר יטופל. חיכינו באותו מקום עד לבואה של המשטרה. כשהם הגיעו הכניסו את הצעיר האזוק לניידת וביקשו ממני לבוא להגיש תלונה במטה בנימין. אמר לי שאין אפשרות להגיש תלונה בשטח. אני מיוזמתי אמרתי לבן שלי שיצטרף אלי להגיש את התלונה ביחד שבעצם הוא המותקף. במשטרה החוקר בהתחלה ניסה להאשים אותנו בכניסה לשטח פרטי, בתקיפה, אבל מהר מאוד הוא הבין שאנחנו המותקפים. אותו חוקר לא היה בשטח. החוקר קיבל ממני את העדות ושיחרר אותנו.

ש. כשבלמת את הנאשם הגיעו חיילים למקום, ראית מהיכן הם הגיעו

ת. מהכביש. יש במקום כביש ויש עליה להר, משהו כמו 70-80 מטר והם הגיעו משם

ש. היתה להם סיבה להיות על הכביש

ת. לא. קראו להם. או שקראו להם או שהם הסתובבו שם. יש גם עמדה במרחק של 200 מטר ואולי החיילים שם קראו להם

ב"כ הנאשם: מדובר בהשערות של העד.

ש. כשהנאשם אמר לכם שהשטח שלו ואתם ביקשתם איזה הוכחה, אמרת שלא נעניתם לו, חדד את הקטע הזה של הנפת המקוש

ת. הוא עמד בדרך, ואנחנו עקפנו אותו והלכנו ובאיזה שהוא שלב ראיתי אותו מתקרב עם המקוש, אני ראיתי אותו לוקח את המקוש מהזקן ומגיע אלינו בחמת זעם וקללות ובאיום "אני אהרוג אותך, אני אהרוג אותך". לשאלת בית המשפט האם האיום היה כלפי או כלפי בני, אני אומר שהיינו ביחד והוא כל הזמן אמר "אני אהרוג אותך". אולי יותר מדוייק להגיד שאני לא זוכר

ש. היו עוד עדים לכך כשהנאשם הניף את המקוש

ת. כן. קודם כל הבן שלי שהיה במקום. הסבא אני חושב שגם ראה. הבנות היו במרחק של כמה עשרות מטרים אבל אני חושב שגם הן ראו והחיילים כמובן

ש. אמרת כשהנאשם הניף את המקוש ואתה בלמת אותו, מה אתה אמרת לו

ת. אמרתי לו "תפסיק, מה עשתה עושה?" זה לא ציטוט מדוייק זה היה רוח הדברים

ש. יכול להיות שמישהו דחף את הערבי המבוגר

ת. לא היה דבר כזה. לא שאני ראיתי

חקירה נגדית

ש. ב"כ המאשימה רענן את זכרונך בהודעתך

ת. כן

ש. זו הפעם השלישית שאתה מרוענן על ידי ב"כ המאשימה

ת. כן

ש. יהודית העידה כאן לפני שבועיים וחצי וגם הסבא שהוא אבי אשתך העיד לפני שבועיים וחצי, שוחחת איתם על העדות שלהם

ת. בגדול כן אבל לא לפרטים, כמו איך היה, כמה זמן היה ולמה זה נמרח כל כך הרבה זמן

ש. אני מבין שזה היה גם עם הסבא וגם עם יהודית

ת. עם הסבא בקושי שכן הוא נסע לחיפה ובטלפון לא יכול לדבר וסיכמנו פעם אחרת ומאז לא היתה פעם אחרת

ש. לגבי יהודית

ת. שאלתי אותה למה זה לקח כל כך הרבה זמן

ש. אתה אומר שכל מה שאמרה, שלא דיברה מילה על תוכן העדות שלה

ת. אכן כך

ש. כשאתם הגעתם לשם, איזה יום זה היה בשבוע

ת. לא זוכר. היה חופש פסח ואני לא זוכר אם ביום הראשון או אחר

ש. כשהסבא הגיע לביקור

ת. הוא הגיע ביחד עם אשתו לכמה ימים ... אני נזכר שיכול להיות שזה היה ערב שבת או ערב חג, כמעט בטוח שזה היה ערב שבת או ערב חג

ש. מכאן אני מבין שהוא בודאי נשאר אחר כך, כל שכן אם היה שבת לא יכל לנסוע הבית ונשאר לפחות יומיים אצלכם בבית

ת. כן

ש. אני מבין שהחיים בבית אל יותר סוערים, אני מניח שאירוע התקיפה כפי שתיארה בתך בבית המשפט "אירוע שבו ניצלו חייו" של בנך, זה אירוע חשוב שלא עוברים עליו בקלות , נכון

ת. נכון

ש. אתם באותו יום אחרי האירוע לכאורה נוסעים לתחנת המשטרה, איך אתם נוסעים

ת. אני נוסע באוטו שלי והבן שלי, נדמה לי שאיתי, והסבא, נדמה לי ... רגע אני רוצה להיזכר – אם אני זוכר נכון הבת הגדולה לקחה את האוטו שלנו וחזרה עם האוטו שלנו הביתה ואני, חמי והבן שלי נסענו באוטו של חמי

ש. אתם הגעתם לשם בשני רכבים

ת. לבור הגענו בשני רכבים ... בעצם לא – יכול להיות שאשתי הביאה את הרכב שלנו ... אני נזכר ... אנחנו הגעו עם הרכב של חמי לשם (לבור) כשהמשטרה ביקשה שאגיש תלונה במשטרת בנימין אז אשתי באה עם הרכב מהבית ואספה את הבנות חזרה לבית – ככה זכור לי. זכור לי שבאנו עם רכב אחד לבור

ש. איך אשתך ידעה שהיא צריכה להגיע, האם סיפרת לה מה היה

ת. בערך

ש. ואז היא מיד הגיעה ולקחה את הבנות הביתה

ת. כן

ש. אבא של אשתך מספר שלא רצו לספר לאשתך מה קרה שלא תילחץ ולכן הבנות נסעו הביתה ורק בשלב מאוחר יותר סיפרו לה

ת. ככה זה גם אני טוען, לזה התכוונתי, בטלפון אמרו לה להגיע מבלי להגיד לה למה

ש. וכשהגיעה

ת. היא נסעה עם הבנות

ש. מבלי לדעת על האירוע

ת. אנחנו היינו עסוקים עם המשטרה באותו זמן אז לא דיברנו. מתי הבנות דיברו איתה ומה אמרו לה לא הייתי נוכח. כשחזרתי הביתה אז סיפרתי לה

ש. ספר מי היו האנשים שמלכתחילה כשיצאתם לטיול, מי היתה החבורה שיצאה לטיול

ת. היה חמי, אני ובני, שתי הבנות הגדולות יהודית וחני ונדמה לי שגם אייל, שאז היה ילד קטן, נדמה לי שגם הוא היה

ש. ואתם מגיעים לשטח ומתרחש האירוע הזה ואני לא מצליח להבין מתי כן או לא סיפרתם על האירוע לאמא אבל באיזה שהוא שלב כולכם מתכנסים בבית ואני מניח שיש ארוחת ערב שישי או ארוחת חג אבל בשום שלב אתם לא מדברים ביניכם על פרטי האירוע

ת. בטח שדיברנו על זה

ש. בפרטים, אני מניח

ת. אני לא יודע אם בפרטי פרטים אבל לא ברזולוציה של השאלות שלך

ש. וגם בשיחה הזאת אני מניח שהשתתפו גם חני וגם יהודית וגם שרה שמעו את השיחה

ת. כן

ש. חודש אחר כך בערך יהודית וחני מוזמנות לחקירה במשטרה

ת. לא זוכר

ש. מתקשר אליך השוטר ג'יבריל גדבן ביום 14.5.09 ושואל אותך מי מבנותיך היו באירוע ומסרת לו שחני ויהודית וסיכמתם על תאריך חקירה

ת. לא זוכר

ב"כ המאשימה: לא אתנגד להגשת המזכר.

הערת בית המשפט: מדובר בנ/10 שהוגש לבית המשפט

ש. אבל אתה לא זוכר את זה

ת. לא זוכר

ש. יהודית מספרת שאתה זה שלקח אותה לחקירה, למשטרת בנימין, וכנראה שגם את אחותה חני לקחת

ת. אתה מצפה שאני אזכור את הדברים שקרו לפני 3 שנים, אם הם דברים שוליים ?

ש. לפני 3 שנים במאי 2009 – אייר תשס"ט – יהודית חיה בבית

ת. כן

ש. היום היא לא חיה בבית

ת. היתה תקופה שהיא גרה באיתמר

ש. חני

ת. לא גרה בבית, נשואה ויש לה ילדים

ש. אני מדבר אז

ת. לדעתי חני כבר היתה נשואה נדמה לי

ש. איפה חני כן גרה

ת. באלון מורה

ש. זאת אומרת האירוע יותר משמעותי שכן מדובר בבת שלא גרה בבית וצריכה להגיע לחקירה יש איזה סוג של מהלך ששוטר מתקשר אליך ואתה צריך להתקשר אל חני וחני צריכה להגיע באיזה שעה יעודה מאלון מורה לבית אל ואתם נוסעים ביחד למשטרה ואתה את כל זה לא זוכר

ת. יש לך הרבה הנחות יסוד שאני לא זוכר אם הן נכונות או לא, למשך ההנחה שהיא הגיעה במיוחד מאלון מורה ואולי באותם ימים היא באה לביקור של כמה ימים כפי שקורה הרבה פעמים במהלך השנה

ש. אתה אומר בחקירה שלך במשטרה שאתה באזור הזה מטייל וטובל כבר הרבה זמן וכל תושבי בית אל נוהגים לעשות כך, מקריא לך מהחקירה שלך משורה 1 – "בשעה 10:30 בערך עשינו טיול עם הילדים והסבא לגבעת האור מקום שכבר הרבה שנים אנו מטיילים וטובלים וכל הישוב בבית אל נוהג לעשות כך" – את זה אמרת

ת. כן

ש. אבל אתה גם אומר שאתה לא יודע שהחלקה הזאת שייכת לאותו ערבי

ת. נכון

ש. אגב, את הערבי אתה אומר שאתה לא מכיר

ת. לא הכרתי

ש. אני יכול להניח מהאמירה שלך היות שלא מדובר על ערבי ספציפי אתה בכלל לא יודע שיש טענה שהשטח הזה שייך לערבי כלשהו

ת. נכון

ש. אתה אדם מוכר בבית אל אתה "לא עוד תושב" בעל עמדה בקהילה ובעל עמדות שאתה לא מהסס להביע

ת. נכון

ש. אתה יודע שבמקום ההוא שאתם מכנים גבעת האור אתה יודע שהיה שם באיזה שהוא שלב סניף של בני עקיבא

ת. היה שם תנועת נוער

ש. ואחר כך כבר לא

ת. נכון

ש. למה

ת. כי הצבא אסר להיות שם מטעמים ביטחוניים

ש. את זה אתה יודע

ת. לא. את זה אני חושב. כפי שהצבא מסלק את החבר'ה שלנו מעשרות מקומות אחרים סביב הישוב

ש. אתה לא יודע את זה ביחס לחלקה הזאת

ת. המפקד לא טרח להסביר לי למה הוא המפקד העיף אותנו. אגב, המפקד אסר לשהות שם בלילה מעולם לא נאסר עלינו לטייל שם

ש. ומעולם לא שמעת גם על מקרים שבהם הוגשו תלונות כנגד תושבי בית אל אחרים שבילו שם

ת. למיטב ידיעתי עד לרגע זה מעולם לא הוגשה תלונה כזאת. ההיפך. אנשים מדברים על זה שהיו שם ומטיילים שם

ש. כשאני אומר הוגשה תלונה הכוונה היא הוגשה תלונה במשטרה

ת. אני מבין

ש. אתה גם לא מכיר שום אירוע שבו היה שם קטטות או התנגשויות כאלה או אחרות ברמה כזו או אחרת בין תושבים יהודים של האזור לבין תושבים לא יהודים שבאזור

ת. למיטב ידיעתי לא היה שום דבר כזה

ש. וגם לא בין תושבים יהודים שבאזור לבין מה שמכונה פעילי שמאל

ת. לא היה

ש. ואם יש שוטר שמעיד כאן שכל הדברים האלה התרחשו הרבה יותר מפעם אחת, כל זה נבצר מידיעתך

ת. נכון

ש. אני לא הייתי שם פיזית אבל הבנתי מחמיך בעדותו כאן כשנוסעים לבית אל עוברים את המקום הזה

ת. נכון, זה על הכביש של בית אל

ש. ואתה יוצא ונכנס בכביש הזה

ת. פעם בשבוע בערך

ש. מעולם לא ראית ולא שמעת

ת. הפוך. ראיתי חבר'ה שמטיילים בנינוחות וטובלים שם והיתה תקופה שבני נוער גרו שם, זה נקרא מאחז גבעת האור, זו היתה תקופה ארוכה אך איני זוכר אם שבועות או חודשים

ש. אתם נכנסים לשטח, כולכם, כמה אנשים

ת. אין שם שטח מוגדר. יצאנו מהאוטו כולנו, אנחנו הגברים יצאנו יותר מהר והבנות לקחו איתן את השקית עם בגדי ים ומגבות אולי. הן יצאנו מהאוטו אחרינו והלכו אחרינו בקצב שלהן

ש. ואז, מי הערבי הראשון שאתה רואה

ת. הצעיר

ש. אתה לא רואה את הערבי הזקן

ת. אני כן רואה אותו אבל לא היה לי דין ודברים איתו

ש. אתה מגיע לשטח ואז ישנם שם גם הערבי הזקן וגם הערבי הצעיר

ת. האדם הצעיר נמצא מולי ומעכב אותנו והזקן נמצא יותר לכיוון החורבה

ש. זאת אומרת הצעיר נמצא ממש מולך איך שאתה יורד מהאוטו

ת. לא. אני עולה בהר לכיוון הבור ובאיזה שהוא שלב הוא פתאום נעמד מולי ולא נותן לעבור

ש. והזקן איפה היה בשלב הזה

ת. מצד ימין לכיוון החורבה

ש. ובשלב הזה כשאתה רואה את הערבי הצעיר אתה רואה גם את הערבי הזקן

ת. באיזה שהוא שלב כן

ש. מה המרחק בין הערבי הצעיר לערבי הזקן

ת. 30 מטר

ש. אתה יוצא מהאוטו ומגיע לשטח שאתה צריך להתחיל לעלות

ת. מיד מהכביש צריך לעלות

ש. אני מניח כמו אדם סביר והגיוני כשאני רוצה לטפס על גבעה אני מרים את מבטי כלפי מעלה בכדי לראות את הדרך, אתה מרים את מבטך כלפי מעלה, האם זה קרה

ת. לא זוכר

ש. אתה רואה את הערבי הזקן

ת. לא זוכר

ש. אתה מתחיל לטפס ביחד עם בנך וחמיך כשמאחוריך שתי בנותיך ואנחנו לא יודעים מה קורה עם הילד אייל

ת. נדמה לי שהוא (אייל ) היה, אני לא זוכר

ש. אתה מתחיל לעלות וכשאתה עולה מאיפה פתאום מופיע הערבי הצעיר

ת. הוא יורד מכיוון הבור

ש. כשאתה יצאת מהאוטו, אילו היה עומד אדם על הבור האם היית רואה אותו, אני מתכוון האם הבור הוא מעבר לפסגה

ת. הבור לא מעבר לפסגה. איך שאני מכיר את הנתונים היום, אני משחזר כעת, והיה עומד שם אדם – אם הוא היה אדם גבוה אז אני מניח שהייתי מצליח לראות משהו, אם אתה אדם נמוך ובשכיבה או ישיבה לא. לא עשיתי בדיקות מדעיות אבל כך נדמה לי

ש. מבחינתך רגע אחד הערבי הצעיר איננו שם ורגע אחד הוא נמצא שם

ת. את זה לא אמרתי. אני לא זוכר באיזה שלב ראיתי אותו פעם ראשונה. ראיתי אותו יורד

ש. אתה ראית אותו יורד כלפיך בחמת זעם

ת. לא. חמת זעם היתה כשהוא הגיע עם המקוש לבור, שזה היה מאוחר יותר

ש. זאת אומרת שבעצם אתה אומר כשהתחלתם לטפס הוא ירד אליכם ובאיזה שהוא שלב הוא יורד ומגיע אליכם ואז יש איזה שהוא דו שיח שהוא אומר

ת. "לכו מכאן, עופו מפה, זה שטח שלי"

ש. ואתה מופתע לגמרי

ת. כן

ש. בשטח הזה הוא לא אמור להימצא

ת. זכותו לטייל שם בדיוק כמו שזכותי לטייל שם

ש. אבל לא שמעת מעולם על איזה שהוא ערבי, סתם אפילו, שיש לו איזה שהן טענות על השטח הזה

ת. לא מדוייק. ערבי שטוען שהשטח בבעלותו לא שמעתי מעולם. כמסתובבים שם לפעמים ערבים שמעתי גם שמעתי

ש. אני מדבר על ערבי ספציפי שהוא טוען לבעלות

ת. לא זוכר. אני יודע שיש שם ערבים

ש. מסתובבים שם תושבי בית אל, מתנחלים, אם הייתי שואל מנקודת מבט של ערבי, היה אומר שתושבי בית אל מסתובבים שם מבלי שיוכל להצביע על אדם ספציפי, ואני הופך את זה – שאתה יודע שיש שם ערבי ספציפי

ת. לא. אני יודע שיש ערבים ואני לא יודע שיש ערבי ספציפי

ש. אני אקראי לך מעמ' 2 שורה 29 להודעה שלך – שואל אותך השוטר "אמרת שאתה מטייל שם הרבה ואתה אמור להכיר את המקום ולשמוע על גבעת האור, הרי היא מפורסמת, איך אתה מסביר שאתה לא ידעת שהיא שייכת למקומי?" ואתה עונה "הוא מירושלים, יש לו מספר צהוב, שנית אני לא יודע, היו שמועות שמסתובב שם לפעמים ערבי. אך לא מעבר לזה" – אז היו שם שמועות שמסתובב שם ערבי

ת. בדיוק מה שאתה עושה במסמך משטרתי שיש בו כל כך הרבה שגיאות כתיב, אם אמרתי ערבי או ערבים, יש מעל 10 שגיאות כתיב במסמך הזה. בהחלט יכול להיות שאמרתי ערבים והוא כתב ערבי.

לא זוכר.

לשאלת בית המשפט אני משיב - כשהגענו לשטח והיתה שם מכונית עם לוחית זיהוי צהובה לכן חשבנו בכלל שיש שם יהודים נוספים. כשהשוטר, לאחר מעשה שואל אותי – האם השטח הוא שטח של ערבי מקומי אמרתי לו שזה בכלל ערבי מירושלים. כששוטר שואל אותי אם ערבי בא אליך ואומר שהשטח שלו למה אתה ממשיך ללכת. ואני עונה לשוטר שתי תשובות: (א) אני מבין שזה מכונית שלו, שזו מכונית מירושלים, זה קורה בזמן האירוע ולא היה לי מושג שזה הערבי שהיה שם בפעמים הקודמות והדבר השני – שואל אותי אם אני יודע שיש שם ערבי או ערבים ואני עונה שהיו שמועות שהיו שם ערבי או ערבים, אני לא זוכר ולכן מסוכן להסתובב שם ויש להגיע עם כמה חבר'ה ולא להסתובב לבד

ש. יש חקירה משטרתית, האם אתה קיבלת לקרוא אותה

ת. כן

ש. חתמת עליה

ת. כן

ש. ומה שבעצם חתמת עליו זה לא נכון

ת. לא. זה כן נכון

ש. ונכון שכתוב שם ערבי ולא ערבים

ת. נכון. יש גם 10 שגיאות

ש. המילה ערבי זה לא שגיאת כתיב

ת. עברתי על החומר הזה 3 פעמים קודם וזכרתי שכתוב – ערבי – ואף אל פי כן הייתי נאמן למה שאני זוכר שמסתובבים שם ערבים. לו הייתי רוצה לשקר כדבריך הייתי נצמד מילה במילה למה שכתוב, לא ייחסתי לזה משמעות וזה לא משנה כי בהיבט בטחוני זה לא משנה אם כתוב ערבי או ערבים

ש. אני מספר לך שאנחנו כאן עוסקים בדיני נפשות, משפט פלילי שחורץ דיני נפשות, על כתב האישום הזה כתוב שהתביעה תעתור לעונש מאסר. אני שואל האם כאשר נחקרת ידעת שאתה נחקר באזהרה

ת. כן

ש. ידעת שאתה נחקר באזהרה משום שאתה נחשד בשלב ההוא בהסגת גבול

ת. נכון

ש. יותר מזה, אפילו נחשד בתקיפה של הערבי הצעיר והערבי המבוגר

ת. כן. גם חתמתי על זה

ש. זה לא שגיאת כתיב

ת. נכון

ש. החקירה שלך במשטרה היא לא על כך שעוסקים בעניינים ביטחוניים אלא סביב השאלה האם המשטרה צריכה להמשיך ולחקור ולהמליץ או לא על הגשת כתב האישום נגדך ונגד חמיך – ידעת את כל זה

ת. כן

ש ולמרות זאת אתה אומר ערבי וערבים – הם אותם דברים ואתה חתמת בכל זאת

ת. די מהר החוקר הבין שאני הוזמנתי להעיד כנגד התוקף ורוב רובה של העדות מתיחס לתקיפה ולאיומים של הערבי הצעיר ובשלב שהשוטר שואל אותי אם לא ידעתי שמסתובב שם ערבי או ערבים אני עונה לו שידעתי שאכן מסתובבים שם וזה מסוכן בהיבט הביטחוני

ש. וכל זה לא נכתב

ת. נכון. זה היה ההקשר של הדיון שבו נאמרו הדברים ואי אפשר להוציא את הדברים מהקשרם

ש. אני הוטעיתי על ידי שניים שהטעו אותי, אני זה שלא יודע שום דבר ואני יודע שיש לי מסמך שנקרא "הודעת חשוד" שבו שאלות ותשובות ועליו חתום השוטר שגבה אותו שאומר שאכן כך היה וגם אתה חתום עליו, אתה מספר שבעצם חרף העובדה שאתה חתום עליו קרו דברים אחרים לגמרי

ת. אני טוען שמה שכתוב זה נכון. אין לי אפשרות לדייק במילים כי הכוונה בהקשר שהיה שם ערבי או ערבים בהקשר הביטחוני ולא מדובר בערבי כזה או כזה ספציפית. אם הייתי מבין אחרת היות וקראתי את העדות הזאת 3 פעמים וזכרתי היטב שכתוב שם "ערבים" ולא "ערבי" לא ייחסתי לכך שום משמעות שכן מבחינה ביטחונית אין לכך שום משמעות.

ש. איזה הקשר ביטוחני, אתה נמצא כאן בהקשר ביטחוני

ת. ודאי . תקפו את הבן שלי. סיכנו את חייו של בני

ש. את הבן שלך תקפו ערבים או ערבי

ת. ערבי

ש. זאת אומרת שאפשר להבחין

ת. כן

ש. כשאתה מדבר על מישהו ספציפי אתה תגיד "ערבי" וכשאתה מדבר על קבוצה כללית תגיד "ערבים"

ת. נכון. אבל כאשר אני קורא את מה שהשוטר סיכם בשעת החקירה לא התיחס לכל אות חסרה או קיימת כפי שלא התייחסתי במקרים רבים של שגיאות כתיב גם בעלות משמעות שונה שמשנה את הדברים, בכתב החקירה שלפנינו

ש. באיה שלב הבחנת שאתה לא באמת נחקר באזהרה

ת. לא בדיוק מבין ומודע מה משמעות של חקירה באזהרה. אני יכול לומר שבשלב מאוד מוקדם של החקירה השוטר הבין שאני המותקף .... שאנחנו המותקפים ולא התוקפים

ש. מתוך מה הבנת את זה

ת. הרגשה כללית

ש. אתם נכנסים לשטח ואותו ערבי, הצעיר, אתם עולי והוא יורד אליכם, לשלב שאנו מגיעים לטווח נגיעה, בשלב הזה הוא עושה איזה שהיא תנועה

ת. נדמה לי שעמד בתנוחה ש'נראה אותך מזיז אותי'

ש. לא החזיק מקוש ביד

ת. לא

ש. המקוש בשלב הזה לא ראית

ת. נכון

ש. האם הוא דוחף אותך

ת. לא

ש. אתה דוחף אותו

ת. לא

ש. יש מגע פיזי

ת. לא

ש. הוא דוחף את חמיך

ת. לא

ש. מישהו מכם דוחף אותו

ת. לא

ש. ובכלל באיזה שהוא שלב בכל האינטראקציה הזאת מלבד האירוע לכאורה שאתה מספר שהונף מקוש, באיזה שלב שהוא היה מגע פיזי

ת. כן. אני זוכר שהיה משהו אם זה אותי או את חמי, היו דחיפות אבל לא משהו משמעותי

ש. עד כדי כך לא משמעותי כשבאת להחקר המשטרה לא סיפרת את זה

ת. משהו מאוד מינורי ולא משמעותי

ש. ואתה לא החזרת

ת. נכון

ש. ואם אני אגיד לך שיש עדי ראיה שראו אותך דוחף

ת. אני אומר שזה לא נכון

ש. עדי הראיה האלה יעידו כאן כעדי תביעה

ת. אני אומר שזה לא נכון

ש. באיזה שלב הערבי המבוגר נכנס לאירוע

ת. הוא היה יותר ליד החורבה והתווכח שם עם חמי ואני זוכר אותו מגיע עם מקוש ביד

ש. ליד בור המים כל האירוע קרה

ת. כן. בין הבור לבין החורבה

ש. מה המרחק

ת. 40-50 מטר

ש. אתה גם אומר בעדות הראשית אמרת שהערבי הזקן הביא לצעיר את המקוש

ת. כן

ש. האם הביא לו את המקוש או נתן לו את המקוש

ת. ראיתי בודאות שהערבי המבוגר מביא איתו את המקוש. אני לא זוכר איך הופיע המקוש בסופו של דבר בידי הערבי הצעיר. האם לקח ממנו הצעיר את המקוש או שהמבוגר נתן לצעיר את המקוש

ש. אתה לא ראית את הרגע שבו המקוש עבר מידי המבוגר לידי הצעיר

ת. לא אמרתי את זה, כרגע אני פשוט לא זוכר

ש. קודם אמרת שהביא לו את המקוש והיה איזה רגע שהצעיר לוקח את המקוש מידי המבוגר ומתקדם בריצה בחמת זעם וצועק "אני אהרוג אותך"

ת. כשאני אומר "לוקח" כוונתי לאו דווקא כשראיתי שהוא לקח מהזקן אלא ראיתי את הצעיר אוחז בידיו את המקוש שהיה לפני כן בידי הזקן ומתקדם

ש. יכול להיות שבלהט האירועים אתה לא זוכר והערבי הזקן הוא זה שתקף אותך

ת. אין מצב כזה. אני זוכר את הנאשם

ש. אתה זוכר גם את הערבי הזקן ותוכל לזהות אותו

ת. אני מניח שכן. אין לי כרגע את הפרצוף שלו. אם היתה תמונה אני מניח שכן

ש. מודע לזה שהזקן הוא אבא של הצעיר

ת. מודע לא. אני חשבתי שכן

ש. "הצעיר" הוא בגילך

ת. כן. בערך

ש. והזקן, אדם ממש זקן

ת. כן

ש. וגם הזקן לא דיבר לאורך האירוע

ת. הוא כן התווכח עם חמי ואני זוכר מילים "איך אתה מבוגר איך אתה לא מתבייש?" אני לא זוכר מי אמר את המשפט הזה

לשאלת בית המשפט – האם אתה לא התווכחת עם הזקן

ת. לא זוכר

ש. אתה כן זוכר התלהטות בין חמיך לבין הזקן ששם נאמר המשפט שהזכרת

ת. כן

ש. אתה לא זוכר שהזקן תקף את חמיך

ת. לא זוכר

ש. כמה זמן לקח כל האירוע הזה

ת. בלהט אירועים קשה לי להעריך זמנים, במהלך השחזור אני מעריך שזה היה בערך 5 דקת

ת. 5 דקות ממתי עד מתי

ת. מהרגע שהגענו לכיוון הבור עד שהחיילים ביקשו מכולנו לרדת

ש. עד הרגע שהיית באוטו שלך בחזרה כמה זמן עבר

ת. זה עבר הרבה זמן כי היינו בחוץ ודיברנו עם החיילים ואחר כך עם השוטרים

ש. מי קרא לשוטרים

ת. לא יודע. אני מניח שהחיילים ... רגע ... רגע ... לא. במפורש החיילים. אמרו לי שהם קראו למשטרה לעצור אותו והם מבקשים ממני אם אני מוכן למסור עדות נגדו

ש. אתה זוכר את שמו של הקצין

ת. כשראיתי בדו"ח נזכרתי ששמו שון

ש. באיזה דו"ח ראית את זה

ת. הדו"ח של החקירה

ש. בהודעה שלך

ת. כן

ש. את השם עמית אתה מכיר

ת. לא

ש. את השם סיסי אתה מכיר

ת. כן. היו שם שני קצינים, שון וסיסי

ש. אבל הם לא הגיעו ביחד

ת. הקצין הבכיר יותר הגיע מאוחר יותר

ש. מי מהם אמר לך שהצבא זה שקרא למשטרה

ת. נדמה לי שזה היה שון , אבל אני לא בטוח, אני לא זוכר

ש. ומי הוא זה שאמר שאתה יכול לחזור הביתה ולא להישאר

ת. אותו אחד, אני חושב שזה היה שון

ש. אני אקריא מהודעתך: "המפקד סיסי (עמ' 2 ש' 19) וגם נדמה לי המג"ד אמרו שאנו יכולים לחזור הביתה ולא להישאר אך אם אנו רוצים שהמשטרה תטפל בתוקף כדאי שנישאר כדי להגיש תלונה וכן נשארנו עד שהמשטרה הגיעה" – זה לא היה שון, זה היה כנראה סיסי

ת. יכול להיות. אני לא זוכר

ש. אבל סביר להניח שאם אמרת את זה במשטרה, זה נכון

ת. כן

ש. ואתה גם מסכים איתי שסיסי זה שהגיע מאוחר יותר

ש. שניהם יגיעו ויעידו כאן, תנסה להיזכר מי מהם הגיע קודם

ת. אני לא זוכר עכשיו מי זה סיסי ומי זה שון

ש. היה לך אקדח

ת. כן

ש. הנאשם ידע שיש לך אקדח

ת. לא

ש. עד סוף האירוע

ת. כן

ש. אתה זוכר באיזה שלב שרצת ונפלת

ת. בסוף האירוע החיילים ביקשו מאיתנו לרדת ואני ירדת ומעדתי

ש. אבל לא רצת

ת. לא זוכר. מעדתי ואז האקדח נפל

ש. לא נפל אלא נחשף

ת. נפל. נדמה לי שנפל

ש. אבל אתה לא זוכר למה רצת

ת. אני לא זוכר שרצתי אז בטח לא זוכר למה

ש. ובכל מקרה לפי טענתך השלב הזה הערבי הצעיר היה כבר אזוק

ת. כן

ש. אזוק באזיקים

ת. אזוק בידי החיילים. לא ראיתי. ראיתי שהחיילים עוצרים אותו

ש. לא ראית איה שלב שהערבי התחיל קודם לרדת למטה כדי לצלם אותך ואת הרכב, הסתובב כל הזמן עם מצלמה

ת. היתה לו מצלמה, אתה צודק

ש. מה הוא צילם, נוף ?

ת .צילם אותנו

ש. אתה זוכר שניסה לרדת למטה לצלם את הרב שלכם

ת. לא זוכר

ש. אתה לא זוכר שיכול להיות שנפלת באותו רגע וגם נפצעת

ת. נפצעתי ביד כי מעדתי ולא הזכרתי את זה כי זה לא קשור לערבי

ש. כל זה לא עלה בעדות הראשית שלך, למרות שהתבקשת לתאר את האירועים

ת. נכון. גם לא תיארתי איזה כיפה לבשתי ואיזה נעליים נעלתי כי זה לא רלוונטי לאירוע. זה שנפלתי לא רלוונטי

ש. ואני אומר לך שמעדת בגלל שהיתה ריצה שלך להגיע לאוטו שלך כשראית שהערבי מנסה לצלם את האוטו

ת. לא זוכר

ש. אבל יכול להיות

ת. לא זוכר. נדמה לי שזה לא היה

ש. החיילים הגיעו לשטח לטעמך מיד לאחר הנפת המקוש

ת. לא. בזמן הנפת המקוש

ש. ומיד אזקו את הערבי

ת. לא. קודם ביקשו מכולנו לרדת ואז ירדנו וראיתי אותו אזוק. את האיזוק עצמו לא ראיתי

ש. איפה ראית אותו אזוק

ת. כשהייתי למטה

ש. את הנפת המקוש החיילים ראו

ת. כך שון אמר לי. אני עצרתי אותו ביד והוא הוריד את המקוש, אנחנו מתעמתים, ואז החיילים מגיעים ואומרים לכולם לרדת למטה

ש. החיילים כן או לא ראו את המקוש

ת. אני ראיתי שהחיילים מגיעים לשטח אלינו כשאני מתעמת מסביב למקוש. שון אמר לי שהוא ראה את הנפת המקוש ושאני בלמתי אותו

ש. באיזה שלב אמר לך את זה

ת. למטה

ש. אני אקרא מתוך מה שאמר שון במשטרה מהקטע שהוא מספר אחרי שהמקוש מסיים את תפקידו בעלילה (עמ' 1 ש' 7): "אני מיד פרקתי מהרכב ואז שניהם (אתה והערבי) הלכו הצידה, כל אחד לכיוון אחר ואז פתאום נשמעו במבטא ערבי 'אני אשחט אותך אני אהרוג אותך' בהגעתי צמוד למקום בו עמדו האנשים, אני הפרדתי ביניהם, לא נגעתי בהם פיזית. שמעתי את הערבי אומר 'אני קורא למשטרה' אמרתי לערבי 'אל תדאג אני כבר התקשרתי למשטרה' ותוך כדי שזה קורא הבחנתי ביהודים ממשיכים להסתובב בחלקה, סוג של גירוי כזה, הערבי המשיך להגיד 'אתה פולש לחלקה שלי' הוא דיבר עברית יפה. ביקשתי מהחבר'ה היהודים לרדת לכיוון הרכב ובזמן הזה מפקד הגזרה סגן ששי הגיע. כל היהודים החלו לרדת מהחלקה והערבי התחיל לצעוק 'תתפוס אותם אני קורא למשטרה'. הערבי דפק ריצה והתחיל לצלם את הרכב שלהם. היהודי גם דפק ריצה אחריו ותוך כדי שהיהודי רץ הוא נפל על הרצפה ... " מה אתה אומר שון משקר

ת. לא זוכר. אולי זה היה כמו שהוא מספר. אני רוצה להסביר – אחרי אירוע שבו הבן שלך מאויים ומותקף במקוש הציפיה לשים לב לכל פרט ולזכור כל פרט יותר מדהימה ומוזרה. אתה נמצא בהתרגשות עצומה. לא כל יום הבן מאויים ברצח וכשאתה מגן עליו אך טבעי וסביר שלא אפנה ליבי לזוטות.

ש. ואני, תתפלא, מסכים איתך ולכן לא יכולת להגיד את זה במשטרה כי לא זכרת שכן היית תחת הטראומה שבנך הותקף, אבל בכל זאת נפלת ובכל זאת נפצעת. אבל כשאתה הולך למשטרה זה לא האירוע החשוב ויש הבדל בין משהו שאדם לא זוכר, בכל זאת אירוע של ריצה ונפילה, לבין כאשר מזכירים לו את זה הוא גם לא זוכר. שאלתי את השאלה והזכרתי לך את האירוע ואתה עדיין לא זוכר – מבחינתך הגירסה שלך היא – ירדתי, נפלתי, מעדתי, נפצעתי ללא קשר לערבי כי הערבי כבר אזוק

ת. נכון עם הסתייגות שיכול להיות שאני זוכר עקב הטראומה שעברתי רק את אירוע התקיפה עצמו וייתכן שהקצין שון שהיה מחוץ לחוויית האירוע מדייק יותר בפרטים השוליים

ש. בכל אופן אתה אומר ששון ראה את האירוע של הנפת המקוש

ת. זה מה שהוא אמר לי

ש. מבחינתך שון ראה את הנפת המקוש והלך לאזוק את הערבי

ת. אני מדגיש שלא ראיתי את שון אוזק את הערבי אבל כן ראיתי את הערבי באיזה שהוא שלב אזוק, אני חושב שהוא נאזק למעלה ליד הבור וייתכן שאזקו אותו אחר כך. אינני יודע

ש. אתה מבחינתך מגיע חייל רואה או לא רואה את האירוע של הנפת המקוש, הוא אמר לך אבל אתה לא ראית אותו

ת. אני ראיתי את החיילים מגיעים לשטח בזמן שהתעמתנו על המקוש

ש. אתה גם לא זוכר את הסיפור ששון מספר שאחרי האירוע המשכתם להסתובב שם מתוך התגרות, גם את זה אתה לא זוכר

ש. המשכנו להסתובב שם לעוד מספר שניות עד שהחיילים ביקשו מאיתנו לרדת ולא בגלל שרצינו להתגרות

שאלת בית המשפט – למה הסתובבתם שם

ת. למה לא ? היה אירוע ואתה סקרן לראות מה החיילים עושים איתו ואז החיילים מבקשים מאיתנו לרדת ואנחנו יורדים

ש. זה היה כמה שניות שהסתובבתם

ת. קשה מאוד לאמוד את הזמן בסיטואציות כאלה אך כך נדמה לי

ש. אתה לא זוכר את הערבי צועק 'תתפוס אותם אני קורא למשטרה'

ת. לא

ש. אתה זוכר שהוא צועק 'אני אהרוג אותך'

ת. כן. אהרוג אותך ואשחט אותך

ש. האם היה אזוק בידיים וברגליים

ת. בידיים מקדימה

ש. לא ראית את האזיקים

ת. לא ראיתי. החיילים ביקשו לא להתקרב

ש. אתם הסתובבתם שם כמה שניות ואז במקרה החלקת

ת. לא במקרה, זה שטח מסולע וקשה להליכה

ש. נפלת כמה שניות ואחר כך הגעת לרכב ... כל זה נמשך בערך 5 דקות

ש. מתחילת האירוע עד שהחיילים ביקשו מאיתנו לרדת לקח כמה דקות

ש. ואז אני מצרף לזה זמן הירידה שהוא בערך דקה

ת. כן

ש. ואז אתה מרים את הראש ורואה את הערבי אזוק

ת. כן

ש. אם שון מספר שהוא ראה אותך דוחף את הערבי, אז שון משקר

ת. לא זכור לי דבר כזה. הזמן שהתגוששנו על המקוש, אז התגוששנו. יש את השלב עד המקוש, עד שלב זה אין שום מגע פיזי ומרגע שהונף המקוש אני בלמתי אותו, יש התגוששות סביב המקוש

ש. שנמשכת כמה זמן

ת. שניות ספורות עד ששון מגיע. כששון מדבר על דחיפות והתגוששות, מדובר לאחר הנפת המקוש

ש. איך אתה יודע, הוא אמר לך

ת. הוא לא היה לפני כן ולא יכול להגיד מה היה לפני כן. כשאני אומר שלא היה שום מגע פיזי – זה לפני הנפת המקוש

ש. שון אומר שהיה מכות על הגבעה, מפנה לשורה 3 להודעה של שון " ...ואז החבר שלי אמר לי תסתכל יש מכות על הגבעה ואז הקפצתי את מפקד הגזרה ..." אז מישהו מהחיילים ראה מכות על הגבעה

ת. זה מסתדר אחד לאחד עם מה שאני אמרתי שהחייל מפנה את תשומת ליבו של שון להנפת המקוש ולהתגוששות שאחריה

ש. אבל אז איך שון ראה את הנפת המקוש

ת. החייל כנראה הפנה את תשומת ליבו של שון לאירוע בדיוק שהערבי הניף את המקוש

ש. אבל אתה אמרת ששון ראה את זה בזירה

ת. אז מי אמר שהוא ראה את זה בזירה? מסתבר שהוא ראה כבר את זה מהכביש ורץ למעלה והגיע בזמן ההתגוששות

ש. מסתבר שלא שון ולא אף חייל אחר לא היו בזירה בעת הנפת המקוש

ת. אני לא מייצג את שון אך ייתכן ששון ראה זאת מהכביש ומהעליה לבור אל הזירה ואולי אפילו מהזירה עצמה. לא יודע

ש. מתי היתה הפעם הראשונה שראית את שון בזירה

ת. בזמן ההתגוששות לאחר הנפת המקוש

ש. בזמן ההתגוששות היית מעל או מתחת לנאשם ביחס לגבעה, היית עם הפנים כלפי הרכב או פני כלפי מעלה

ת. אם אני זוכר נכון, חצי כלפי מעלה וחצי ... אני נזכר – אני עמדתי חצי כלפי הגבעה וחצי כלפי החורבה כשגבי כלפי הכביש

ש. מאיזה כיוון הגיע שון

ת. מלמטה

ש. האם זה מהכיוון ההפוך

ת. הוא בא מלמטה, מכיוון הגב שלי

ש. לכן כאשר אתה נשאל מי היה עד לתקיפה של המקוש והתשובה שלך היא "שון" זו כנראה השערה

ת. זה מה ששון אמר לי

ש. אתה היית בגבעת האור בעבר

ת. המון פעמים

חקירה חוזרת

ש. דיברנו על בני הנוער שהיו ישנים בחלקה, אתה יודע מתי נאסר עליהם לישון בחלקה

ת. זה היה לפני כן, סדר גודל של חודשים ולא זוכר להגיד כמה.

ב"כ המאשימה: אני מבקש לפסוק הוצאות לעד.

<#3#>

החלטה

הנני פוסק לעד הוצאותיו (מעל 4 שעות) בסך 450 ₪.

<#4#>

ניתנה והודעה היום י"ג כסלו תשע"ג, 27/11/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ הצדדים: אנו מבקשים מבית המשפט לקבוע מועד להמשך שמיעת הוכחות.

<#5#>

החלטה

נקבע להמשך שמיעת הוכחות ליום 27.5.13 (יח סיוון תשע"ג) בשעה 10:00.

ב"כ המאשימה תזמין את עדי התביעה.

הודע לנאשם שעליו להתייצב לדיון. אם לא יתייצב כאמור, ביהמ"ש רשאי להוציא צו הבאה נגדו.

<#6#>

ניתנה והודעה היום י"ג כסלו תשע"ג, 27/11/2012 במעמד הנוכחים.