תחילתה של תביעה זו בבקשה לביצוע שטר שהגישה התובעת כנגד הנתבעים בגין שטר חוב שהיה בידם ואשר חתום על ידי הנתבע כ"עושה השטר" ועל ידי אשתו, הנתבעת, כערבה.

הצדדים:

1. התובעת הינה חברה העוסקת בין היתר באספקת תשומות חקלאיות, שיווק מוצרי חקלאות ומתן שירותים לענף החקלאות (להלן: "התובעת"). במסגרת עיסוקה זה, נוצר הקשר עם הנתבע.

הנתבעים מפעילים משק חקלאי ובמסגרת עיסוקם זה, נוצר הקשר עם התובעת ונחתם שטר הערבות (להלן: "הנתבע", "הנתבעת" ו"הנתבעים" בהתאמה).

שטר החוב נערך ביום 6/6/2004 על סך של 50,000 ₪, ללא ציון שם נפרע ומועד פירעון. על השטר חתומים שני הנתבעים, הנתבע כ"עושה השטר" והנתבעת, כערבה. מר רסיס יעקב חתום כמי שזיהה את החותמים (להלן: "השטר").

רקע כללי:

1. תחילת הקשר שבין הצדדים ובהתאם למסמכים שבפני, היה בשנת 2004, כאשר הנתבע רכש מוצרים מהתובעת. עם תחילת הקשר העסקי, חתם הנתבע ואשתו, הנתבעת, על שטר החוב נשוא תיק זה.

הנתבע הפעיל משק חקלאי ולצורך כך היה רוכש אצל התובעת מוצרים שונים ובעיקר מוצרי הדברה לחקלאות וקרטונים.

בהתאם למסמכים, ובמיוחד כרטסת הנהלת החשבונות שצורפה לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, עולה כי הנתבע הפסיק לרכוש מוצרים מהתובעת במהלך שנת 2007.

לטענת התובעת, נותר בשלב זה חוב על סך של כ-88,000 ₪ ולאחר שבמהלך שנת 2007 שולם סך של כ-27,000 ₪ נותר חוב של מעל ל - 50,000 ₪ ובגינו הוגש שטר החוב לביצוע.

הנתבעים טענו, כי התשלומים שבוצעו בשנת 2007 והמגיעים לכדי כ-27,000 ₪ היוו את סיום ההתחשבנות שבין הצדדים ומכאן שלא נותר כל חוב לתשלום.

בנוסף לאמור לעיל, טענו הצדדים טענות נוספות, כפי שיפורט להלן.

תמצית טענות התובעת:

1. מטעם התובעת הוגשו שני תצהירי עדות ראשית, האחד ע"י אלסטר ניסים (להלן: "אלסטר") – מנהל מחלקת אשראי ולקוחות אצל התובעת והשני ע"י מר יעקב רסיס (להלן: "רסיס") – כ"איש השטח" שהיה בקשר עם הנתבע.

לטענת התובעת, כפי שעולה מתצהיר אלסטר, היא סיפקה לנתבעים מוצרים בהתאם למחירים המופיעים בחשבוניות שנשלחו לנתבעים. להבטחת פירעון חובות הנתבעים לתובעת, נערך שטר החוב כשהוא חסר מועד פירעון וחתום ע"י הנתבע ובערבות הנתבעת.

מתאריך 27/2/2005 ועד לתאריך 11/5/2009 רכש הנתבע מהתובעת סחורות ושירותים בסכום כולל של 251,076 ₪ כמפורט בחשבוניות נספח ג' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת. בהתאם לכרטסת, וכמפורט בקבלות המצורפות כנספח ד', שולם על חשבון הרכישות סך של 214,531 ₪.

לאור האמור לעיל, נותר חוב אשר בצירוף הפרשי הצמדה וריבית פיגורים הגיע לסך של 88,192 ₪. בגין חוב זה, הוגש שטר הביטחון לביצוע (סעיפים 4-7 לתצהיר אלסטר).

1. תצהיר נוסף שהוגש ע"י התובעת היה של מר יעקב רסיס (להלן: "רסיס"), אשר היה בקשר ישיר עם הנתבע ואשר הגיב בתצהירו על טענות הנתבע בעניין החוב שנוצר. לטענת רסיס, המחירים בהם נמכרה הסחורה לנתבעים הם אלו הנקובים בחשבוניות ולא הובטח להם כל מחיר נמוך יותר. לכל היותר, ייתכן וקרו מקרים בהם נפלה טעות בחשבונית בהתייחס לגובה החיוב או לגבי הכמויות וכנגד טעות זו, אם קרתה, הוצאה חשבונית זיכוי. עוד מציין רסיס, כי הנתבעים היו נוהגים לשלם מעת לעת כפי יכולתם תוך הבטחה שישלימו את החסר לאחר מכן (סעיף 3 לתצהיר רסיס).

לטענת רסיס, הוא הופתע מטענות הנתבעים, שכן הוא בא לקראתם והיה איתם בקשר רצוף בדרישתו לשלם את החוב, אך נענה לבקשתם החוזרת ונשנית לדחות את מועד התשלום מסיבות בריאותיות. כאשר ביקשו הנתבעים לדחות את מועד התשלום עד אשר יקבלו כסף מהמדינה בגין אי גידול בשנת שמיטה, הבין כי הם אינם מתכוונים לעמוד בהתחייבותם ובעקבות כך הוחלט להגיש את השטר לביצוע.

תמצית טענות הנתבעים:

1. מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית ע"י כל אחד מהם. תצהיר הנתבעת התייחס במהותו להתנהלות החשבונאית, ואילו תצהיר הנתבע התמקד יותר בקשר העסקי.

אין מחלוקת כי בסביבות חודש 06/2004 התחיל הנתבע לרכוש מוצרים מהתובעת ובמעמד זה נחתם שטר החוב. הנתבע חתום על השטר כ"עושה השטר" והנתבעת כ"ערבה". לטענת הנתבעים, שטר החוב הוגש לביצוע בחודש 10/2009, כשנתיים לאחר סיום הקשר בין הנתבע לתובעת.

הנתבעת אשר טיפלה בהנהלת החשבונות טענה בתצהיר שהיה מוסכם בין הנתבעים ל"עמיר", כי מחיר המוצרים יהיה המחיר הנמוך ביותר בו יכול היה הנתבע לרכוש את אותם מוצרים בשוק. כאשר מחיר זה לא תאם את המחיר המצוין בחשבונית הייתה הנתבעת מתקנת את החשבונית ומשלמת בהתאם לתיקון. לטענת הנתבעת, החוב בכרטסת שהוצגה ע"י התובעת, נוצר מכך שהסכום לתשלום שתוקן בחשבוניות לא בא לידי ביטוי בכרטסת.

1. כמו כן, נובע החוב מריבית פיגורים שהנתבע לא ידע עליה ושאין לגביה הסכם בין הצדדים. לטענתה, התובעת במשך כשלוש שנים לא פנתה ולא ביקשה את תשלום החוב (סעיפים 5-6 לתצהיר הנתבעת).

לעניין שנת השמיטה, מציינת הנתבעת שהיא הייתה בשנת 2008 והנתבע הפסיק לרכוש מוצרים כבר משנת 2007.

לטענת הנתבעת, עם סיום הקשר עם התובעת נשלח אחד מסוכני המכירות של התובעת אל הנתבעים ודרש את יתרת החוב שעמדה על סך של 27,420 ₪. הנתבע מסר לאותו נציג שישה שיקים מעותדים החל מה-17/6/2007 ועד ל-15/11/2007 לסגירת החשבון עם התובעת. שיקים אלו נפרעו.

לטענת הנתבעת, היא לא שמרה לאחר מכן מסמכים בדבר הקשר שבינה לבין התובעת, שכן לא העלתה על דעתה שהתובעת תדרוש כל דרישת תשלום נוספת. לטענתה, משקיבלה את המסמכים שצורפו לתצהיר התובעת, ובדקה אותם, מצאה שמסמכים אלו לא נשלחו בזמן אמת לנתבעים, הם לא ראו את הכרטסת ולא היו מודעים לחיובי הריבית המופיעים בה (סעיף 7 לתצהיר הנתבעת).

דיון:

1. בנוסף לטענות העובדתית והמהותית לגופו של עניין כפי שפורט בתצהירי הצדדים, יש להתייחס בראש ובראשונה לטענות המקדמיות כפי שיפורט להלן.

דחייה על הסף

• 1. לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה על הסף, שכן התובעת נוסדה כחצי שנה לאחר המועד בו חתמו הנתבעים על השטר ולכן השטר לא יכול היה להיעשות לטובתה. מאחר ולא נטען כי השטר הוסב, הרי שלתובעת אין כל מעמד להגשת התביעה הנידונה. לטענת התובעת שהשטר הוסב במסירה, אין כל תימוכין.

מנגד, השיבה התובעת שהינה חברה בורסאית אשר מיזגה לתוכה את עסקיה של חברת "עמיר שיווק והשקעות בחקלאות בע"מ", אשר איתה יצר הנתבע את הקשר העסקי מלכתחילה.

שטר החוב נמסר ע"י הנתבעים ללא ציון שם הנפרע, וכאשר הוגש לביצוע ולאחר מועד עריכת השטר צוינה התובעת כנפרע ע"פ השטר. בהתאם לסעיף 19 (א) לפקודת השטרות, מחזיק בשטר רשאי למלא בו פרט מהותי שחסר בו ולרשום בו את שם הנפרע.

לטענת התובעת, סעיף 19 (א) לפקודת השטרות מאפשר למחזיק בשטר להשלים כל פרט מהותי ולפיכך יש להחילו גם על השלמת שם הנפרע כפי שנעשה במקרה הנדון.

• 1. סעיף 3 (א) לפקודת השטרות קובע כי היעדר שם נפרע בשטר ומועד עריכתו, מקנה לשטר מעמד של שטר למוכ"ז, דהיינו הוא מקנה זכויות למחזיק בו בפועל.
  2. במקרה הנדון אין מחלוקת כי התובעת נוסדה ב-12/2004 אך עובר להקמתה, ביצעו הנתבעים את הרכישות מחברת "עמיר חברה לאספקה של התאחדות האיכרים בישראל בע"מ" אשר נקלטה לתוך התובעת שהינה חברה בורסאית.
  3. בפועל, מלכתחילה הזמינו הנתבעים סחורה מ"עמיר חברה לאספקה של התאחדות האיכרים בישראל בע"מ" ולאחר מכן המשיכו באותה דרך עם התובעת. הנתבעים המשיכו לקבל חשבוניות מהתובעת והיו מודעים לכך כי ההתנהלות העסקית עברה לתובעת. בנסיבות אלו, הרי גם לאור הוראות פקודת השטרות וגם לאור התנהלות הצדדים, יש לדחות את הטענה לדחיית התביעה על הסף.
  4. לעניין טענה זו, אני מקבלת את טיעוני התובעת שיש לדחות את הטענה לדחייה על הסף, הן לאור הוראות פקודת השטרות, והן לאור התנהלות הצדדים. במקרה הנדון, לא ציינו הצדדים שם נפרע בשטר, כך שלמחזיק בשטר הייתה הזכות למלא את שם הנפרע במועד מאוחר יותר ולעניין זה, אין נפקא מינה אם אותו נפרע היה קיים במועד עשיית השטר, אם לאו (למרות שייתכן ובמסגרת הטיעונים לגופו של עניין, יכולה להיות לכך השלכה בבחינת מכלול היחסים שבין הצדדים).

במקרה הנדון, השתכנעתי שמדובר למעשה בהמשך עסקיה של החברה שהייתה קיימת במועד עשיית השטר והצדדים המשיכו לנהל מערכת יחסים כלכלית מספר שנים לאחר ייסוד החברה החדשה, באותם תנאים ובאותה פעילות עסקית. יצוין כי בחשבוניות על פיהם שילמו הנתבעים את התשלומים לתובעת צוין במפורש שיש לכתוב את ההמחאות לפקודת התובעת, כך שאין כל ספק שהנתבעים היו מודעים בתקופת הקשר העסקי למיזוג העסקים וקיבלו על עצמם בפועל ובמעשה לשלם עבור הסחורה שקבלו מהתובעת.

לאור האמור לעיל, הטענה בדבר דחייה על הסף נדחית ואתייחס לטענות לגופו של עניין.

לגופו של עניין קיימות שתי מחלוקות עובדתיות מהותיות. האחת, מתייחסת לדרך החישוב והשנייה לגובה הריבית.

א. דרך החישוב:

1. התובעת צירפה לתצהיריה כרטסת הנהלת חשבונות וחשבוניות המעידות על החוב שנוצר ואשר בעקבותיו (ולא על כולו) הוגש שטר החוב. הנתבעים טענו כי הכרטסת והחשבוניות שצורפו אינם מעידים על ההסכם שהיה בין הצדדים בפועל. לטענתם, הוסכם בין הצדדים כי התובעת תספק לנתבע את המוצרים במחיר הזול ביותר הניתן לקבל עבור מוצרים אלו בשוק.

עוד הוסכם כי היה וחשבוניות יוצאו על סמך מחירים גבוהים יותר, יינתן לנתבע זיכוי לאחר שימציא הוכחה על קיום מחיר נמוך יותר.

הנתבעים טענו כי הם היו נוהגים לתקן את החשבוניות בהתאם, ולשלם בהתאם לחשבוניות המתוקנות.

הנתבעים לא צירפו כל חשבונית מתוקנת או כרטסת הנהלת חשבונות מסודרת מטעמם, בטענה שהם לא שמרו את המסמכים לאחר שלטענתם ביצעו גמר חשבון עם התובעת. ללא כל אסמכתאות כפי שהעידה הנתבעת:

ש. יש לך להראות לי הצעת מחיר שקיבלת?

ת. אין לי שום דבר.

(פרוטוקול עמ' 3, שורות 20-21)

אינני יכולה לקבל טענה זו של הנתבעים, אך יחד עם זאת, מצאתי כי יש ממש בטענתם שבחודש 06/2007 בוצע גמר חשבון בינם לבין התובעת באמצעות סוכן המכירות של התובעת. במעמד זה, שולם סכום של 27,420 ₪ בששה תשלומים, החל מ-06/06/2007 ועד ל-15/11/2007.

לעניין זה העידה הנתבעת :

ש. את השיקים בסך 27,000 למי נתת?

ת. בא נציג מהחברה, לא יודעת את שמו, הוא אמר שיעקב רסיס שלח אותו

לגבות הכסף, נתתם לו שישה שיקים ביוני 2007. מינואר 2007 זה היה

חשבונית אחרונה, 27,420 ₪ הוא קיבל את הכסף הלך, דיברנו עם יעקב

שאלנו אם קיבל השיקים אמר כן ואמר תודה רבה כל חודש התקשרתי

לוודא שקיבל הכסף, מעולם לא בא אלי הביתה לקבל הכסף תמיד בדואר

ש. אמרת שנתת לאותו סוכן, קבעת עם אותו סוכן או שהוא בא פתאום?

ת. כנראה שהוא בא, בפועל לא אני נתתי השיקים, בעלי במקרה הזה, רצה

לסגור החוב, בעלי רצה לסגור החוב

(פרוטוקול עמ' 4, שורות 16-23)

ובהמשך (פרוטוקול עמ' 5, שורות 4-8)

ש. עם מי נעשה הסכם שהחוב נסגר ב-27 אלף ₪?

ת. לפי חשבוניות אחרונות. חשבוניות של ינואר 07 הסתכמו ב- 27,420 ₪

מבחינתנו יעקב ומבחינתנו שהחוב שולם

ש. ומה עם חובות קודמים?

ת. חובות קודמים לא קיימים

לעניין זה העיד הנתבע:

ש. הסוכן שפגשת שמסרת לו השיקים תיאמת אתו מראש או הוא בא

במפתיע?

ת. יעקב דיבר איתי יום לפני כן אמרתי תשלח משהו, ביוזמתו, אמרתי תבוא

אני יכול לפרוס לתשלומים, אמרתי מה החוב הוא אמר 27,420 נתתי לו

שיקים בהסכמתו על שישה שיקים ופה זה נגמר הסיפור, לא היה לנו עוד

קשר, נותק הקשר ביוני 07 ביני לבין יעקב...

(פרוטוקול, עמ' 7, שורות 12-15).

אני מגיעה למסקנה זו מאחר ולא מצאתי כל הסבר אחר לתשלומים שבוצעו החל מ- 06/06/2007 ועד ל-15/11/2007 שכן מערכת היחסים העסקית שבין הצדדים הסתיימה באותו מועד. כל החיובים שמופיעים לאחר אותו מועד, בכרטסת של התובעת, הינם חיובי ריבית ללא כל חיוב בגין קניית מוצר זה או אחר. כמו כן, לא מצאתי במסמכי התובעת כל מכתב או הודעה או דרישה לתשלום הריבית השוטפת . טענת מר רסיס שהוא היה בקשר עם הנתבעים אשר הבטיחו לשלם את חובם והוא מתוך התחשבות האמין להם עד אשר ביקשו לדחות את התשלום עד לאחר הכספים שיתקבלו בגין חוסר פעילות בשנת השמיטה אין לה כל גיבוי במסמכים אשר הוצגו ע"י התובעת, מה גם ששנת השמיטה חלה לאחר שהסתיימה מערכת היחסים העסקית שבין הצדדים. כמו כן לא מצאתי בתצהיר התובעת ובעדויות מטעמה הסבר מדויק להתפלגות החוב מחד, ולמהות התשלום האחרון מאידך. בדיקת הכרטסת מעלה, כי הסכומים לתשלום, לאחר ביצוע תשלומים מיום 6/11/06 מסתכמים בסך של 26,610.10 ₪ (סכומי החובה מיום 24/11/06 ועד 31/05/07. את היתרה בסך של 820 ₪ אני מייחסת לריבית על התשלום בתשלומים עתידיים). חישוב זה תומך בגרסת הנתבעים, כי היה מדובר בגמר חשבון.

לאור האמור לעיל, אני מקבלת את טענת הנתבעים, כי הסכומים ששולמו החל מ-06/2007 וכלה ב-11/2007 היוו את סיום החשבון שבין הצדדים.

ב. גובה הריבית:

1. למעשה מתייתר הצורך לדון בשאלה זו, אך אתייחס אליה בקצרה.

התובעת טענה שיש לקבל את חישוביה לעניין הריבית מאחר והנתבעים לא הציגו כל חישוב אחר או חוות דעת התומכת בחישוב שונה.

אינני יכולה לקבל טענה זו, שכן חיובי ריבית אמורים להיות מוסכמים בין הצדדים או לחלופין, יחולו עליהם הוראות הדין.

לטענת התובעת, חיובי הריבית נקבעים בהתאם לחיובים הקיימים אצל "עמיר", והדבר מצוין בחלק האחורי של החשבונית, על כך העיר מר רסיס כך:

ש. תוכל להראות לנו חשבונית אחת שכתוב גובה הריבית?

ת. מעיין בחלק האחורי של החשבוניות, מקריא מתוך גב החשבונית

שהתשלום ששולם באיחור יחויב בריבית הנהוגה בעמיר

ש. איפה רשום גובה שיעור הריבית?

ת. זה מה שכתוב וזה מה שהקראתי

ש. מי זה הסוכן שקיבל מהם את 6 השיקים האחרונים ביולי 07?

ת. אני לא זוכר מי שהיה שקיבל, צריך להיות רשום בכרטיס".

(פרוטוקול עמ' 14, שורות 21-27)

בעדותו מסר מר אלסטר, כי מדובר בריבית הנעה בין 18% - 20% (פרוטוקול עמ' 12, שורות 7-8). לטענת התובעת, חשבוניות על חיובי ריבית נשלחו לנתבעים באופן קבוע, אלא שהתובעת לא יכלה להצביע ולו על חשבונית אחת, שיש לגביה אישור מסירה:

ש. מעבר להוצאת החשבונית אין לך שום אישור שהם קיבלו החשבונית

נכון?

ת. יש לי אישור כי הם דיברו על הריביות עם יעקב. איתי לא. איתי דיברו רק

שנפגשתי איתם לאחר מזה שנפגשתי איתם, אחרי תיק הוצל"פ,

ש. אתה אין לך שום אישור שקיבלו הודעות ריבית נכון?

ת. אין לי אישור.

(פרוטוקול עמ' 12, שורות 21-25).

מאידך, טענה הנתבעת:

"בית המשפט:

ש. אחרי ששילמת 27 אלף שקל לא קיבלת שום מסמך?

ת. שום דבר. כל החשבוניות שאחר כך ראינו הכל ריביות. לאורך כל הדרך לא

ידענו שמחייבים אותנו על ריבית. מעולם לא ראיתי חשבונית על ריבית"

(פרוטוקול עמוד 5 שורות 26-28).

אינני יכולה לקבל את טענות התובעת לגבי הריבית, שכן מדובר בריבית חריגה שיש לקבל לגביה הסכמה.

לא מצאתי על סמך מה נקבעה הריבית במקרה הנדון, ועל בסיס איזו הסכמה, ומכאן מסקנתי היא שיש להחיל על המקרה הנדון את חיובי הריבית הקבועים בחוק.

שיהוי:

1. לטענת הנתבעים, יש בהגשת התביעה כשנתיים וחצי לאחר סיום הקשר העסקי משום שיהוי וחוסר תום לב. במיוחד לאור העובדה שלא היו פניות קודמות לנתבעים לפני הגשת השטר לביצוע.

אכן, לא התקבל הסבר לפרק הזמן שעבר בין סיום הקשר העסקי שבין הצדדים להגשת השטר לביצוע, וזו הייתה גם אחת הסיבות שקיבלתי את טענת הנתבעים שב-06/2007 נערך ביניהם סיום חשבון ובעקבותיו שולם הסכום של 27,420 ₪. יחד עם זאת, לא מדובר בשיהוי המאיין את לגיטימיות הגשת התביעה, אם כי, לו הייתי מקבלת את התביעה הייתה לכך השלכה לגבי חישוב הריבית על הקרן.

סוף דבר:

1. לאחר שקיבלתי את טענת הנתבעים שב-06/2007 בוצע למעשה סיום חשבון ובהתאם שולם הסכום של 27,420 ₪ בשישה תשלומים, אשר כולם נפרעו, אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבעים סך של 7,000 ₪ בגין הוצאות ושכר טרחת עו"ד בגין הליך זה.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ג, 28 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.