התובע הלווה כספים לנתבעת. האם התקיימו יחסי עובד ומעסיק בינו לנתבעת – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתי בתיק זה.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות

1. ההיכרות בין הצדדים החלה בשנת 2007.

2. הנתבעת 2 עוסקת בייבוא ושיווק בירה מרוסיה מהיצרן ברוסיה.

3. התובע עוסק בתחום המסחר הבינלאומי.

4. ביום 4.3.10 הוגשה תביעתו של התובע בבית משפט השלום, התביעה הועברה לביה"ד.

הצדדים חלוקים באם התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין הצדדים.

עדויות

שמעתי את עדות התובע ומטעם הנתבע העידו:

הנתבע בעצמו;

מר מילמן מרט, מנהל השיווק של הנתבע;

גב' ילנה שניידרמן, אשתו של הנתבע ופקידה בנתבעת.

הכרעה

לאחר ששמעתי את העדויות, עיינתי במסמכים שהוגשו ובחנתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

1. הטוען ליחסי עובד ומעסיק, עליו מוטל הנטל להוכיח זאת.
2. התובע בתביעתו לבית משפט השלום לא טען כלל ליחסי עובד ומעסיק. בתביעתו עתר התובע לתשלום פיצוי בגין הבטחה לצרפו כשותף בנתבעת או בעסקיה, תשלום בעבור העבודה שביצע התובע בעבור הבעלים של הנתבעת, מר ליאוניד שניידרמן, ושיפור וייעול דרכי הפעולה של הנתבעת והבעלים. התובע לא ביקש לתקן את תביעתו עת הועבר התיק לביה"ד, אשר על כן עינינו הרואות כי התובע לא ראה את עצמו כעובד הנתבעים או מי מהם.
3. בתיק נוסף שהתנהל בבית משפט השלום בתל-אביב, תבע התובע את מר שניידרמן בגין הלוואה שנתן התובע לשניידרמן באמצעות בן דודו, בוריס סמויאלוב, בסך של 660,000 ₪ (תיק 46748-03-10 וכן 12143-07-11).
4. בפסק הדין של כב' השופט י. גת נקבע כי כספי ההלוואה הועברו כהשקעה בנתבעת ולא כהלוואה באופן אישי לבעלים של הנתבעת (סעיף 75 לפסק הדין). עוד נקבע בפסק הדין כי הוסכם בין התובע למר שניידרמן כי אם ההשקעה לא תצלח ולא יועברו מניות לתובע, יושבו הכספים לתובע (סעיף 76 לפסק הדין). בית המשפט חִייב את מר שניידרמן להשיב לתובע 301,125 ₪ בתוספת ריבית והצמדה.
5. על פי פסק הדין של ביהמ"ש השלום הוכרעה השאלה בדבר מהות היחסים בין הצדדים בשאלת הלוואה שנתן התובע למר שניידרמן, לכן מושתקים בהליך דנא הצדדים מלהידיין לגבי סוגיה זו בשל השתק פלוגתא. בהליך בבית משפט השלום הוכרע כי הכספים שהשקיע התובע או מי מטעמו היו לצורך השקעה בנתבעת ולצורך קניית מניות הנתבעת ע"י התובע.
6. עדותו של התובע בתצהירו לא הרימה את התשתית העובדתית לצורך התקיימותם של יחסי עובד מעסיק. בתצהיר עדות ראשית של התובע אין כל התייחסות ליחסי עובד ומעסיק בינו לנתבעת.
7. התובע לא הצליח להראות את סוג העבודה שביצע, כל שהתחוור כי התובע ביקש להשקיע כסף בנתבעת ולשם כך בחן את יכולתה הכלכלית של הנתבעת:

"ש. אתה יכול להראות לי איזשהו מסמך שמראה פרודקט של העבודה שלך?

ת. כן. פרודקט של עבודה שלי זה קודם כל גיוס כספים.

ש. אתה יכול להראות מסמך, שכתבת לספקים בחו"ל, שקיבלת תשובה, משהו?

ת. בטח. א' זה תזרים מזומנים שהכנתי יחד עם הכלכלנית שזה די עבה.

זה עוד לא הכול.

ש. למה לא צירפתם את המסמכים שלכם?

ת. אף אחד לא אמר לי שצריך לצרף, אבל עכשיו אני אראה.

ש. את אותה תשובה נתת לי בדיון הקודם, למה לא מיהרת לצרף את זה?

ת. חלק צירפתי. וחלק אתה גם שלחת לי."

(עמ' 19 לפ' שורות 22 – 29 לעדות התובע).

1. התובע לא ידע לציין אלו לקוחות הצטרפו בעקבות עבודתו:

"ש. איפה בתצהירך כתוב איזה לקוחות נוספים התוספו לחברה בעקבות פעילותך?

ת. בכתב התביעה כתוב. בכתב התביעה כתוב רשימה של כל העבודות שעשיתי.

ש. שאלתי על איזה לקוח התוסף בעקבות פעילותך?

ת. אני מפנה לס' 7 יש רשימה, כמעט 13 סעיפים.

ש. איזה לקוח נוסף התווסף ?

ת. עניתי לך.

ש. תגיד שם.

ת. לקוח לְמה?"

(עמ' 19 לפ' שורה 30 וכן עמ' 20 שורות 1 – 7 לעדות התובע).

1. התובע התקשה לפרט איזה מוצר התווסף למוצרים בעקבות פעילותו:

"ש. איזה מוצר נוסף התוסף למוצרי החברה בעקבות פעילותך?

ת. מליטא זה ליקרים, וודקה

ש. איזו וודקה?

ת. (העד מעלעל במסמכיו) אני אתן לך רשימה כל הסוגים שהוא בחר.

"שטרומברס" (STRUMBRAS) (התובע מחפש בניירותיו ובקלסרים שלו)".

(עמ­' 20 לפ' שורות 17-13 לעדות התובע).

1. כל שהתחוור הוא כי פעילותו של התובע הייתה השגת מימון לנתבעת:

"ש. תקשיב לשאלה. אמרת שהשגת מימון.

ת. זה אמרתי, נכון."

(עמ' 20 לפ' שורות 28-27 לעדות התובע).

1. אולם מקור המימון אף הוא לא ברור:

תחילה טען בתצהיר (סעיף 6 א'):

"בסוף שנת 2007 נתן ולדימיר סמואלוב, באמצעותי, לנתבע הלוואה בסך של 600,000 ₪ לתקופה של 12-18 חודשים"

ובהמשך טען שלא השיג את המימון מאחיו אלא מצד ג':

"ש. אתה טוען שהשגת מימון מאחיך, ולדימיר, שכנגדו היית צריך לקבל מניות בחברה החדשה?

ת. לא."

(עמ' 21 לפ' שורות 1 – 2 לעדות התובע).

1. עוד טוען התובע כי חלק מפעילותו בנתבעת הייתה מציאת מקום למחסני הנתבעים אולם התובע בעדותו לא ידע להצביע על מקום מדוייק שנמצא על ידו:

"ת. במסגרת העבודה שלי חיפשתי עבודה ויחד איתו בדקנו הרבה מקומות, בסופו של דבר הוא החליט ללכת לאיזשהו מתווך, זאת אומרת לא במקומות שאני הצעתי,

...

ש. האם אתה זה שמצאת את המקום במושב בן זכאי?

ת. בתוך חיפושים יחד איתו ראיתי הרבה מקומות."

(עמ' 23 לפ' שורות 6 – 7 וכן שורות 12 – 13 לעדות התובע).

קרי, התובע הודה למעשה שכלל לא מצא את המקום ששימש למחסנים.

סוג ההתקשרות בין הצדדים

1. התובע לא העיד ולוּ עד אחד כי אכן ביצע עבודה בעבור הנתבעת. עדי הנתבעת העידו כי התובע לא עבד בנתבעת:

"ת. אני לא ראיתי אותו בתור עובד."

(עמ' 31 לפ' שורה 23 לעדות מרט).

1. בין הצדדים התקיימה התקשרות עסקית ובן השאר ניהל הנתבע מו"מ עם משקיעים פוטנציאליים (עמ' 34 שורות 7 – 8 לעדות התובע) וייתכן אף שפנה לבנקים על מנת לקבל הלוואה, פנייה אשר לא צלחה.
2. התובע הגיש תצהירים אשר יש בהם כדי לתמוך בפעילותו למען הנתבעת אולם לא בקיומם של יחסי עובד ומעסיק בינו בין הנתבעת אולם בכל מקרה אין להם רלוונטיות כי התצהירים נמשכו ע"י התובע.

"מקום העבודה"

1. התובע לא ידע להצביע היכן לטענתו עבד בפועל אצל הנתבעת. התובע העיד: "אני עבדתי במשרד של החברה ברח' המסגר" (עמ' 21 שורה 15 לעדות התובע). אולם התברר כי הכתובת ברחוב המסגר היא רק הכתובת הרשומה של הנתבעת (כתובת רוה"ח של הנתבעת).

כשנשאל על סתירה זו השיב שעבד בשני המקומות.

"שכרו" הנטען

1. התובע טען כי הובטחו לו רווחים בשיעור של 30%:

"ש. אני מראה לך שיתרת הרווח ב- 2008 היתה 648,000 אתה מאשר לי את זה?

ת. אני צריך לאשר? זה מה שכתוב."

(עמ' 25 לפ' שורות 25-24 לעדות התובע)

1. אולם הוכח ע"י הנתבעת כי אין כל היגיון בטענתו זו של התובע:

"ש. אם החברה מראה למשל ב- 2007 שכל רווחיה היו 358,000 ₪, לשנה?

ת. אתה עושה עכשיו פבריקציה. אני ארגנתי לו מימון רק בסוף 2007, יש דבר שקוראים לו כרונולוגי, תוצאות זה הביא רק ב- 2008. אתה מציג את 2007, בטח שאין פה תוצאות שלי.

אני מציג לך את דוח רווח והפסד לשנת 2008. זה צורף לתיק מוצגים של הנתבעת.

ש. אני מראה לך שיתרת הרווח ב- 2008 היתה 648,000 אתה מאשר לי את זה?

ת. אני צריך לאשר? זה מה שכתוב.

ש. ואתה אומר שאתה רוצה מזה 468,000 ₪, נכון?

ת. מה שכתוב בתביעה זה מה שאני תובע.

ש. איך אדם שהוא עובד רוצה כמעט 100% מרווחי החברה?

ת. אני יכול להסביר לך: ב- 2007 חברה הייתה במצב שלא היה לה כסף לקנות משקאות, לא היה לה כסף להוביל בהובלה ימית, לא היה לה כסף לשחרר מהמכס, לא היה לה כסף לשלם שכירות מחסן ולא היה לה כסף לשלם לעובדים, רק אחריש הגיע הכסף שארגנתי... אילו לא היה מצליח לקבל ממקורות אחרים אז חברה כבר לא היתה קיימת."

(עמ' 25 לפ' שורות 28-20 וכן עמ' 26 שורות 4-1 לעדות התובע)

1. לא נעלם מעיניי כי לתובע הונפקו תלושי שכר:

"ש. האם הנפקת לבוריס תלושי שכר מהנתבעת?

ת. כן."

(עמ' 26 לפ' שורות 14 – 15 לעדות התובע)

1. מהעדויות עלה כי תלושי השכר היו פיקטיביים ולצורכי מס בלבד. התובע מודה בכך בכתב התביעה (סעיף 10 לכתב התביעה):

"התובע והנתבע בזמנו הסכימו כי עד לחתימת הסכם מפורט ביניהם יועסק התובע על ידי הנתבעת כעובד, וזאת לצורך מתן לגיטימציה והכשר לייצוגו את הנתבעים בכל נושאי הפעילויות שבהן עסק, מעמד שמנע לזות שפתיים ורכילות, על מעמדו של התובע בחברה הנתבעת, ולכן אף נקבע שכר מגוחך (3000 ₪ לחודש) בהתייחס ובהשוואה לעבודה ולשעות שהשקיע התובע."

1. למעט תלושי שכר אלו, כל הראיות מצביעות על כך שלא התקיימו יחסי עובד ומעסיק בין התובע לנתבעים, לרבות תצהירו של התובע וכתב תביעתו. התובע השקיע סך של 130,000 דולר בנתבעת בכובעו כמשקיע או כשליח של בן משפחתו והסתתר מאחורי זהות המשקיע בשל החוקים המחמירים בסוגיית הלבנת הון.

סיכום

1. ההתקשרות שהייתה בין הצדדים, לא היה בינה לבין יחסי עבודה דבר. התובע השקיע כספיו בחברה באמצעותו או באמצעות אחרים וברי שחלק מההתקשרות בין הצדדים נעשה לצורכי מס או לכאורה לצורך עקיפת חוק הלבנת הון, הכול ביוזמת התובע.
2. התביעה נדחית. התובע ישלח לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 1,000 ש"ח.
3. זכות ערעור לצדדים לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ‏ד' חשון תשע"ה (‏28 אוקטובר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

הוקלד ע"י: שני נעמן, אסף כהן