1. התובעים (להלן: "זילברשטיין") הגישו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד הנתבעת, אשר מנהלת רשת דיור מוגן. הטענה שהועלתה בבקשה היא כי הנתבעת איננה מקיימת את הוראות ההסכם עם הדיירים בבתי האבות בכל הנוגע למנגנון ההצמדה של דמי האחזקה החודשיים: היא מעדכנת את מדד המחירים לצרכן רק כלפי מעלה, כאשר המדד עולה, אך איננה מורידה את שיעור דמי האחזקה כאשר המדד יורד. עילות התובענה היו הפרת הסכם וקיום הסכם בחוסר תום לב, נוסף על עשיית עושר ולא במשפט.

הקבוצה התובעת הוגדרה בבקשה ככוללת את כל הדיירים ו/או יורשיהם המשלמים או ששילמו לנתבעת דמי אחזקה חודשיים, ואשר הנתבעת לא זיכתה אותם בגין ירידת המדד במשך שבע השנים שקדמו להגשת התובענה. התובעים העריכו את הקבוצה ככוללת כ-4,800 דיירים. הנזק האישי שנגרם לזילברשטיין הוערך בסך של 6,252 ₪, ואילו הנזק לקבוצה התובעת הוערך בסך של 30,000,000 ₪. הסעדים שהתבקשו בתובענה הם החזר הסכומים שנגבו ביתר, ולחלופין – פיצוי לטובת הקבוצה ופסק-דין הצהרתי בנוגע לזכויות התובעים.

2. הנתבעת הגישה תשובה לבקשה לאישור התובענה, ובה נטען כי מנגנון ההצמדה שלפיו פעלה מעוגן בהסכמים עם הדיירים וכן בהיגיון הכלכלי העומד בבסיס הסכמים אלו. עוד נטען כי התובעים ידעו היטב כיצד מחושב מנגנון ההצמדה ולא הלינו על כך. כמו-כן טענה הנתבעת להעדר הומוגניות בקבוצה התובעת, הכוללת דיירים החתומים על חוזים בנוסחים שונים, כאשר חלקם חתמו על חוזים או נספחים המבהירים כי המדד יעודכן רק כלפי מעלה.

3. לאחר שהתקיימה בתיק ישיבה מקדמית ביום 27.9.11 והצדדים הבהירו את עמדותיהם, הוריתי לנתבעת להגיש תצהיר משלים שיפרט את הנקודות הטעונות הבהרה, באופן שיהיה ניתן גם להגדיר טוב יותר את הקבוצה התובעת. הנתבעת הגישה תצהיר משלים, שממנו עלה כי מספר הדיירים החתומים על הסכם הדומה לזה שעליו חתמו זילברשטיין, ואשר לא חתמו על נספח המציין כי דמי האחזקה "יועלו" לפי המנגנון שנקבע, הוא כ-300 איש. מן הקבוצה התובעת הופחתו 28 דיירים שאת דמי האחזקה שלהם משלמת המדינה, וכך הגיעו הצדדים להערכה כי מדובר בכ-300 איש. זה גם הבסיס להסדר הפשרה בין הצדדים.

4. לאור האמור לעיל, השאלות המהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה הן: האם האופן שבו הוצמדו דמי האחזקה תואם את ההסכמים עם חברי הקבוצה התובעת, כאשר התובענה מתמקדת בהסכם כדוגמת ההסכם עליו חתמו זילברשטיין, ואם התשובה על כך שלילית – מהו סכום הפיצוי המגיע לחברי הקבוצה התובעת.

5. ביום 5.4.12 הגישו הצדדים לבית המשפט בקשה משותפת לאישור הסדר פשרה. בעקבות זאת התקיים דיון בבית המשפט ביום 7.6.12, שבו קיבלתי הבהרות מן הצדדים והערתי להם כמה הערות לתיקון הסדר הפשרה, שהיו מקובלות עליהם. לאחר מכן הוגשה בקשה מתוקנת לאישור הסדר הפשרה, ביום 1.8.12, וביום 2.8.12 ניתן אישור ראשוני של ההסדר שהגישו הצדדים (להלן: "הסדר הפשרה"). במסגרת האישור הראשוני הוריתי לצדדים לפעול על-פי הפרוצדורה הקבועה בסעיפים 18 ו-25 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו–2006 (להלן: "החוק"), בכל הנוגע לאישור הסדר פשרה, לאחר שלא מצאתי טעם לדחות את ההסדר על הסף. בהתאמה פורסמו הודעות בעיתונים על אודות הסדר הפשרה, והעתק ההחלטה בדבר האישור הראשוני נשלח ליועץ המשפטי לממשלה, לממונה על הגנת הצרכן ולמנהל בתי המשפט.

6. לא הוגשו התנגדויות להסכם הפשרה מטעם מי מחברי הקבוצה או כל גורם אחר, ואיש לא הודיע על רצונו לצאת מהקבוצה. היועץ המשפטי לממשלה הגיש תגובה הכוללת כמה הערות להסכם הפשרה, אף כי ציין שאיננו מתנגד לאישורו. להערות אלו אתייחס בהמשך.

7. להלן פרטי הסדר הפשרה:

א) הגדרת הקבוצה – הקבוצה התובעת כוללת כל דייר של הנתבעת אשר חתם על הסכם דוגמת ההסכם שעליו חתמו זילברשטיין (נספח 3 להסכם הפשרה) בתקופה שבין חודש מאי 1988 ובין חודש אוקטובר 1993, והמשיך להתגורר באחד מבתי האבות של הנתבעת לאחר יום 7.3.03.

יובהר כי בסוף חודש אוקטובר 1993 שונה החוזה שעליו חתמו זילברשטיין, באופן שהחוזה החדש משתמש בביטוי "תוספת הפרשי הצמדה" וכותרת הסעיף הרלוונטי היא "העלאה בדמי האחזקה". נוסח זה שולל, כפי הנראה, את האפשרות לטעון כי היה צריך לעדכן את המדד גם כלפי מטה, ולכן הקבוצה התובעת איננה כוללת דיירים שחתמו על חוזים לאחר אוקטובר 1993. כמו-כן, לפני חודש מאי 1988 היה חוזה בנוסח שונה מן החוזה שעליו חתמו זילברשטיין, ולכן גם דיירים שחתמו על ההסכמים לפני מועד זה אינם חברים בקבוצה התובעת. עוד יש להבהיר כי הסדר הפשרה, הכולל החזר כספי, חל רק על דיירים ששילמו לנתבעת כספים לאחר יום 7.3.03, הואיל ותשלומים ששולמו קודם לכן לא ניתן לתבוע בשל תקופת ההתיישנות (שבע שנים לאחור ממועד הגשת התביעה).

ב) כאמור לעיל, הצדדים מעריכים כי הקבוצה התובעת, כהגדרתה לעיל, כוללת כ-300 דיירים בלבד, שרק חלקם מתגוררים עדיין בבתי האבות של הנתבעת, ואחרים עזבו או נפטרו.

ג) הצדדים מעריכים בהסדר הפשרה כי לוּ התקבלו כל טענות התובעים, היה סכום ההחזר הממוצע לכל אחד מהם בסך של כ-1,300 ₪, ולכן סכום הפיצוי הכולל לקבוצה הוא לכל היותר כ-390,000 ₪. הסדר הפשרה מבוסס על החזר של 70% מסכום זה, קרי: כ-273,000 ₪.

ויובהר: מספרם המדוייק של חברי הקבוצה התובעת איננו ידוע בשלב זה, שכן כאמור לעיל יש צורך בבדיקה של המערכת ההסכמית של כל דייר, כדי להשוותה לזו של זילברשטיין. נקודת המוצא להסדר היא שהקבוצה התובעת כוללת אך ורק דיירים שחתמו על הסכם הדומה להסכם זילברשטיין. הואיל ונקודה זו הטרידה, בצדק, את היועץ המשפטי לממשלה, אשר ציין כי לא ייתכן להותיר לנתבעת את המלאכה לקבוע מיהם חברי הקבוצה, אני מבהיר ומורה כי הקביעה הפרטנית בשאלה מי זכאי להיכל בקבוצה התובעת תיעשה בצוותא חדא בידי באי-כוח התובעים והנתבעת, ובכל מקרה של מחלוקת תוגש לבית המשפט בקשה בעניין זה.

נקודה נוספת שיש להבהיר לאור הערות בא-כוח היועץ המשפטי: הסדר הפשרה חל לא רק על מי שחתמו על הסכם הזהה להסכם שעליו חתמו זילברשטיין, אלא על כל דייר שחתם על הסכם הדומה להסכם זה, והדמיון שבו עסקינן נוגע למנגנון ההצמדה הקבוע בסעיף 10.1 להסכם זילברשטיין. כך עולה מתגובת הצדדים להודעת בא-כוח היועץ המשפטי, ויש לראות את הסדר הפשרה בהתאם לאמור לעיל.

ד) הפיצוי לחברי הקבוצה כולל החזר של 70% מסכום ההפרש שבין דמי האחזקה ששולמו בפועל, לבין דמי האחזקה שהיו משתלמים לפי מנגנון הצמדה המתחשב גם בירידת המדד. סכום הפיצוי לכל חבר בקבוצה התובעת יחושב באופן פרטני בהתאם לאמור לעיל.

ה) הנתבעת תפנה לכל אחד מן הדיירים חברי הקבוצה שעדיין מתגוררים בבתי האבות שלה, ותחזיר לו את סכום הכסף על-פי האמור לעיל. הצדדים לא נקבו במועד לביצוע הוראה זו בהסדר הפשרה, ולפיכך אני קובע כי הדבר יבוצע בתוך שישה חודשים מהיום, לכל המאוחר. סכומי ההחזר יכללו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מן המועד שבו הגיע לדייר סכום ההחזר, בכל עת שלא נעשה חישוב לפי מנגנון הצמדה המביא בחשבון גם את ירידת המדד.

אשר לדיירים שאינם מתגוררים עוד בבתי האבות של הנתבעת – אלו או יורשיהם יהיו זכאים להחזר כספי רק אם יפנו אל הנתבעת בתוך שנה מהיום (הנוסח המקורי של ההסדר התייחס לחצי שנה, ועל-פי הערות בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה התקופה מתוקנת לשנה). עם תום שנה מהיום ייערך חישוב של הסכום הכולל שלא הוחזר לדיירים שעזבו את בתי האבות של הנתבעת או שנפטרו, משום שלא פנו אל הנתבעת, וסכום כולל זה ייחשב פיצוי לטובת הקבוצה בכללותה. פיצוי זה יינתן כהטבה לקבוצה התובעת, באמצעות השקעה כספית של הנתבעת בבתי האבות שלה, לפי המפורט בהסכם, והכוונה להשקעה כספית שהיא מעבר לתקציב השנתי המתוכנן, כפי שציינה הנתבעת בתגובתה להודעת בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה.

ו) הנתבעת מתחייבת לגבות את דמי האחזקה החודשיים מחברי הקבוצה שעדיין מתגוררים אצלה, אגב עדכון המדד הן בעלייתו הן בירידתו. כפי שציין בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה, תוצאה זו מתבקשת ממילא לאור תיקון מס' 4 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג–1982 (להלן: "חוק החוזים האחידים"), שנכנס לתוקפו ביום 12.11.12. ברם למען ההגינות, יש לציין כי הנתבעת הסכימה לתנאי האמור עוד לפני שתוקן החוק, מה גם שאין זה ברור מאליו שהתיקון לחוק חל על הסכמים שנחתמו לפני כניסתו לתוקף.

8. הצדדים לא קבעו מנגנון פיקוח על הסדר הפשרה, ומנגד הם מבקשים מבית המשפט להימנע ממינוי בודק. אמנם החלטתי להיעתר לבקשה שלא למנות בודק, וזאת בשל עלות שכרו ובהתחשב בהסדר הפשרה, הכולל פיצוי בסכום שאינו גבוה, מה גם שאינני סבור כי יש צורך בבודק לצורך הערכת סבירותו של ההסכם. ואולם צריך להיות פיקוח על ביצוע הסדר הפשרה, וזה ייעשה בשתי דרכים. ראשית, באי-כוח הקבוצה התובעת יפקחו על ביצוע ההסכם וידווחו לבית המשפט לאחר ביצועו על אופן ביצועו. שנית, הנתבעת תגיש בתום ביצוע הסדר הפשרה תצהיר של רואה-החשבון שלה המפרט ומאשר את דרך מתן ההטבה לדיירים שעזבו או נפטרו ושלא פנו אליה (םירוט ההשקעות בבתי האבות), ואת הסכומים ששולמו לדיירים שעודם מתגוררים בבתי האבות שלה. כמו-כן יאשר רואה-החשבון כי מדובר בהשקעות אשר נוספו על התקציב השנתי המתוכנן של הנתבעת. הנתבעת מציינת בהקשר זה כי היא חברה לתועלת הציבור, הפועלת ללא מטרת רווח.

9. לאחר שבחנתי את הסדר הפשרה, והבאתי בחשבון את הערות בא-כוח היועץ המשפטי לממשלה, שאינו מתנגד לאישור ההסדר, החלטתי לאשר את ההסדר, אשר נראה בעיניי סביר והוגן. אמנם עילת התביעה נראית חזקה, בעיקר לאור תיקון החוק שנעשה לאחר הגשתה. מן העבר האחר, התביעה לוקה בבעיה קשה של חוסר הומוגניות, שהייתה עלולה להכשילה. מערכת ההסכמים של הנתבעת עם דייריה, כפי שהונהגה במשך 25 השנים האחרונות, איננה אחידה. יש הסכמים בנוסחים שונים, ויש תוספות להסכמים שנחתמו בידי חלק מהדיירים. לכן נראה סביר בעיניי להתמקד, בסופו של יום, באותם דיירים שחתמו על הסכם דומה להסכם זילברשטיין, כפי שעשו הצדדים בהסכם הפשרה, ואלו יהיו זכאים להחזר בשיעור 70% מן הסכום שנגבה ביתר.

אינני מתעלם מכך שחלק מן הדיירים לא יזכו לקבל את ההחזר הכספי, מפני שחלק מן הדיירים עזבו או נפטרו וקשה לאתר אותם או את יורשיהם. לכן נקבע מנגנון הפיצוי החלופי, על דרך של הטבה לטובת הקבוצה, שתתבצע באמצעות השקעות לרווחת הדיירים בבתי האבות של הנתבעת. נראה לי שזה, פחות או יותר, המירב שהיה ניתן לעשות בנתוני תביעה זו. כך גם הבאתי בחשבון את העובדה שאלמלא הסדר הפשרה היה תיק זה יכול להימשך עוד תקופה לא-קצרה, גם אילו התקבלה הבקשה לאישור התובענה, ומדובר בדיירים של בתי אבות שמן הסתם אינם צעירים בגילם. הסדר הפשרה מבטיח שלפחות חלק מהם יוכלו ליהנות מסכום הפשרה כבר עתה, ולגבי אלו שעזבו או נפטרו – יורשיהם יהיו זכאים להחזר, או - בהדר פניה אל הנתבעת - עמיתיהם בבתי האבות ייהנו מן ההטבה, המבוצעת על דרך של השקעות נוספות במקום מגוריהם.

10. הסדר הפשרה כולל גמול בסך 15,000 ₪ לתובעים המייצגים, וסך של 55,000 ₪, בתוספת מע"מ כחוק, לבאי-כוח הקבוצה התובעת. סכום זה נראה בעיניי סביר לאור המאמצים שהושקעו בתובענה זו, הנראית מוצדקת לכאורה, ולאור הסיכון שנטלו התובעים ובאי-כוחם. אינני מתעלם מכך שסכום התביעה הייצוגית היה 30,000,000 ₪ (לא ברור על סמך מה) וסכום הפיצוי שעליו הוסכם מוערך בסך של 273,000 ₪. אך התובענה הביאה למודעות ציבורית לסוגיה זו, של עדכון המדד רק כלפי מעלה, ואולי גם עמדה בבסיס התיקון לחוק החוזים האחידים. יש אף לציין כי סכום זה איננו בא על חשבון הקבוצה. לפיכך אני מאשר את הסדר הגמול לתובעים ושכר הטרחה לבאי-כוחם, והוא ישולם נוסף לסכומי הפיצוי המפורטים לעיל.

11. לאור כל האמור אני מאשר סופית את הסדר הפשרה, אשר יכלול את האמור בפסק-דין זה, באותם עניינים שהיו טעונים הבהרה או תיקון.

12. אני מורה על פרסום הודעה לפי סעיף 25(4) לחוק, לפי נוסח שיובא לאישורי בתוך 14 יום. הפרסום יהיה בעיתונים שבהם פורסם האישור הראשוני של ההסדר ויכלול את הפרטים המפורטים בסעיף 25(א)(ד) לחוק, תוך ציון עילות התביעה, השאלות המהותיות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, הסעד שניתן ושיקולי בית המשפט בעניין אישור ההסדר. כמו-כן יצוין כי לא הוגשו התנגדויות, תגובות או הודעות הימנעות, למעט עמדת היועץ המשפטי לממשלה כמפורט לעיל.

13. המזכירות תשלח העתק פסק-הדין לבאי-כוח הצדדים, ובא-כוח התובעים ידאג כי העתק מפסק-הדין יישלח ליועץ המשפטי לממשלה ולמנהל בתי המשפט לשם רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות. כמו-כן ישלח בא-כוח התובעים העתק לממונה על הגנת הצרכן (הרשות לסחר הוגן).

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ג (30 בדצמבר 2012), בהעדר הצדדים.