לפני בקשת הנתבעת/תובעת שכנגד (להלן: "המבקשת" ) להורות, בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ( להלן: " התקנות"), על מחיקת כל הסעיפים בתצהירי התובעים/נתבעים שכנגד ( להלן: "המשיבים" ) שבאמצעותם מבקשים המשיבים "להוכיח", כהגדרת המבקשת, עובדות שפורטו בסעיפים שנמחקו מכתב התביעה, בניגוד לדין, ותוך הרחבת חזית אסורה.

המבקשת טוענת כי ביום 2.11.11 ( להלן: "ההחלטה" ) קבע מותב זה, כי פסק הדין בת"א 1185/05 (להלן: "פסק הדין" ) שניתן בבית המשפט בנתניה, לא בוטל וכי הממצאים העובדתיים והקביעות המשפטיות שנקבעו בפסק הדין מהווים מעשה בית דין כלפי המשיבים, ובהתאם לכך הורה על מחיקת סעיפים 11,12,14,15,16,17,19,21,22,23,38.39,40,41 מכתב התביעה. בכך, טוענת המבקשת, קבע בית המשפט בהחלטתו, עקרון מהותי לפיו לא תותר למשיבים, במהלך הליך משפטי זה לחזור על טענות שלגביהן נקבע כי יש בעניינן מעשה בית דין.

המבקשת טוענת, כי בתצהירי העדות הראשית מטעם המשיבים, חוזרים המשיבים על טענות עובדתיות שהם מנועים מלהוכיחם לאור מחיקתם מכתב התביעה. לטענתה, בסעיף 12 לתצהירי משיבים 1-2 מבקשים הם להוכיח טענות שהועלו בסעיפים 11-12 שנמחקו מכתב התביעה.

המבקשת טוענת כי בסעיפים 14 ו-16 בתצהירי המשיבים 1-2 מבקשים להוכיח טענות שהועלו בסעיפים 14-17 שנמחקו מכתב התביעה. בסעיפים 15 ו-31 לתצהיר המשיבה 1 ובסעיף 31 לתצהיר המשיב 2, מבקשים להוכיח טענות שהועלו בסעיפים 23 ו-40 שנמחקו מכתב התביעה. בסעיפים 35 ו- 20 בתצהירי המשיבים 1-2 מבקשים להוכיח טענות שהועלו בסעיפים 38-39 שנמחקו מכתב התביעה.

לפיכך, המבקשת עותרת למחיקת סעיפים 12,1415,16,20,31,35 מתצהירי המשיבים 1-2 וכן להורות על מחיקת כל אותם סעיפים וחלקי סעיפים שלגביהם נקבע כי קם מעשה בית דין.

המשיבים בתגובתם עותרים לדחיית הבקשה, שכן לטענתם תצהירי המשיבים 1-2 תואמים במדויק את כתב התביעה המתוקן, ולמעשה הם העתק של אותם סעיפים מכתב התביעה המתוקן, שהמבקשת עתרה למחיקתם בבקשה מיום 25.10.12. בקשה, אשר נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 23.12.12.

לטענתם, סעיף 12 לתצהיר המשיבה 1 אותו מבקשת המבקשת למחוק, הנו העתק מדוייק של סעיף 10 של כתב התביעה המתוקן. בנוסף, הבקשה למחיקת סעיפים 14-16 משוללת יסוד, שכן לטענת המשיבים בפסק הדין נקבע לשיטתם כי המנוח לא היה פולש אלא בר רשות.

עוד נטען, כי סעיף 14 לתצהיר המשיבה 1 לא מתייחס לסעיפים 14-17 לכתב התביעה, אלא לסעיף 8 לכתב התביעה שכנגד ונועד להפריך את טענות המבקשת לפיהן, כביכול היה המנוח , פולש.

לשיטת המשיבים, טענת המבקשת שהמנוח הוא פולש, בניגוד להכרעה בפסק הדין, פתחה בפני המשיבים את הדרך להתגונן כנגד הטענה כאילו המנוח היה פולש. לטענתם, סעיף 16 לתצהיר, אינו מתייחס לסעיפים 14-17 לכתב התביעה כי אם לסעיף 13 לכתב התביעה שכנגד. בנוסף נטען, כי בפסק הדין נקבע כממצא, שהתקיימה הפגישה לה נטען בסעיף 16 לתצהירי המשיבים וכן מדובר בטענה עובדתית חלוטה.

לדרישה למחיקת סעיף 15 לתצהירי משיבים 1-2 טוענים המשיבים, כי המבקשת הוציאה דברים מהקשרם, שכן סעיף זה מתייחס להימנעות המבקשת מהצגת המסמכים בתיק זה ולא למחדלי המבקשת המפורטים בסעיפים 23 ו-40, שנוגעים להימנעות המבקשת מהצגת תיק המנהל, במסגרת ההליך שהתנהל בבית המשפט בנתניה ולכן אין להחלטת מותב זה רלוונטיות לסעיף זה.

לדרישה למחיקת סעיף 35 לתצהיר המשיבים 1-2 נטען, כי הוא תואם במדוייק את הנטען בכתב התביעה ובכתב ההגנה שכנגד בסעיפים שלא נמחקו.

לשיטת המשיבים , הטענה כי המנוח לא טען שהוא הבעלים אלא בר רשות תואמת לקביעת בית המשפט בנתניה בפסק הדין שקבע כי המנוח היה במעמד בר רשות. לגרסתם, טענתם לפיה האמור בסעיף 35 לתצהיר תואם לאמור בסעיפים 10,13,18 לכתב התביעה שלא נמחקו, הם מוסיפים ומעלים בסעיף 35 טענת הגנה לדרישה בכתב התביעה שכנגד לתשלום דמי שכירות.

לדרישה למחיקת סעיף 20 לתצהיר המשיבים 1-2, טוענים המשיבים, כי נוסח הסעיף הוא העתק מדוייק של סעיף 20 לכתב התביעה שלא נמחק. עוד נטען, כי הבקשה למחיקת הסעיף נדחתה בהחלטת ה-23.12.12.

המבקשת בתשובתה טוענת, כי קביעת בית המשפט מיום 2.11.11 ברורה ומובנת וכי טיעוני המשיבים הן התחכמויות הראויות לגנאי כהגדרתה.

לאמור בסעיף 9א' לתגובה, חוזרת המבקשת על טענתה לפיה מדובר בחזרה על האמור בסעיפי כתב התביעה, ולחילופין מדובר בחזרה על טענות עובדתיות שהוכרעו בפסק הדין. המבקשת מפנה לקביעת בית המשפט בנתניה, לפיה המנוח לא קיבל אישור לשהות במקום או התבקש לעשות כן ע"י נציגי המנהל.

להאמור בסעיף 9ב' לתגובה טוענת המבקשת, כי לא נקבע בפסק הדין שהמנוח הוא בר רשות שכן לא היה לו רישיון וגם אם היה, ניתן היה לפנותו בהתראה סבירה.

לאמור בסעיפים 14-16 לתצהיר המשיבים, טוענת המבקשת, כי מדובר בסעיפים שעוסקים בהסכמות והסכמים כהגדרתה, שהיו לכאורה בין המנוח למינהל. טענות שנדונו ונדחו בפסק הדין.

לגבי הפגישה שנערכה בין המינהל למנוח טוענת המבקשת, כי גרסת המשיבים שנטענת בסעיף 16 לתצהירם, כאילו נמסרה למנוח "טיוטת הסכם" נדחתה בפסק הדין.

לאמור בסעיף 9ג' לתגובה טוענת המבקשת, כי בין הצדדים התקיים הליך גילוי מסמכים מלא וכי בתגובתם נטענה הטענה לראשונה. מדובר בטענה כוזבת שעולה לכדי הרחבת חזית אסורה.

לאמור בסעיף 9ד' לתגובה, חוזרת המבקשת על טענתה, כי הקביעה לגבי מעמד המנוח במקרקעין הוכרע בפסק הדין ולכן העלאת טענה לפיה היה בר רשות מהווה סילוף של פסק הדין בנתניה. כן נטען בתשובה כי המשיבים מנועים מלטעון למצג של המנהל שעל בסיסו השקיע המנוח במקרקעין שכן טענה זו כלולה בסעיף 35 לתצהיר אשר נמחק.

לאמור בסעיף 9ה' לתגובה , חוזרת המבקשת וטוענת שהסעיף חוזר על טענות המשיבים בסעיף 39 לכתב התביעה שנמחק.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בבקשה בתגובה ובתשובה ובפסק הדין שניתן ביום 10.6.08 בבית המשפט בנתניה וכן בהתאם להחלטותי מיום 2.11.11 ומיום 23.12.12 שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל.

טענות המשיבים להכרה במעמדו של המנוח כבר רשות הוכרעה בפסק הדין, כך גם לעניין הדרישה לתשלום פיצויים בגין השקעות המנוח במקום ולשכר ראוי בגין שמירת המקום. מדובר בטענות שהוכרעו בפסק הדין.

לכן, מאחר והמשיבים חוזרים ומעלים טענות שהוכרעו זה מכבר בפסק הדין שניתן ע"י בית המשפט בנתניה, אני מורה, בהתאם לסמכותי לקבוע שמכתב התביעה המתוקן ומתצהירי המשיבים 1-2 ימחקו כל הסעיפים וחלקי סעיפים שחוזרים על גרסת המנוח שנדונה והוכרעה בפסק הדין.

"...כלל ידוע הוא כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה-בית-דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה לגביה בראשונה רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה (ע"א 450/64 איזנר נ' פינקלשטיין [1]; ע"א 161/73 ארדה בע"מ נ' סמסונוב [2]; ע"א 37/68 גינז נ' מאירי [3]). פשיטא, שנסיבות חדשות, אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית, פותחות פתח לשינויה על-ידי הערכאה שנתנה אותה (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [14], בעמ' 774). אולם אף אם לא חל שינוי בנסיבות, נתונה לערכאה שנתנה את החלטת הביניים הסמכות לשנותה, אם כי הדבר ייעשה אך במקרים נדירים..." בשא (ת"א) 19682/05 Transkaryotic Therapies Inc נ' Genzyme Corporation (פורסם בנבו, 05.01.2006)

סוף דבר:

הבקשה מתקבלת.

הסעיפים שמחיקתם מתבקשת ימחקו מתצהירי הנתבעים 1-2.

כן ימחקו כל הסעיפים בכתב התביעה בהם חוזרים הנתבעים על גרסת המנוח.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשע"ד, 16 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.