1. לפני תביעה לפיצוי נזקי התובעת בגין נזק שנגרם לרכבה עקב תאונה שאירעה ביום 29/07/09.
2. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות לקרות התאונה.
3. הצדדים מציגים מסכת עובדתית דומה לפיה התאונה אירעה בצומת שבין שדרות ח"ן לרחוב הנביאים בתל אביב עת כלי הרכב של הצדדים נסעו בכיוונים מנוגדים, כאשר לטענת התובעת רכב הנתבע לא ציית לאור האדום ברמזור ומנגד טוען הנתבע כי החל בביצוע פניית פרסה מותרת מבלי להפריע לתנועה או לסכן עוברי אורח, כמעט השלים את פניית הפרסה כאשר לפתע נפגע רכבו בחוזקה בחלקו האחורי.
4. בדיון שהתקיים בפני העידו נהג רכב התובעת (להלן: "נהג התובעת") והנתבע. בנוסף, הוצגו לעיוני תמונות הנזק ברכב התובעת והדיווח לתובעת על התאונה.
5. נהג התובעת העיד כי עמד ברמזור אדום בצומת של שדרות ח"ן ורחוב הנביאים והחל בנסיעה כשהרמזור התחלף לירוק, עבר את הצומת באופן מלא ופתאום הרגיש חבטה מרכב שהגיע מצד שמאל שלו מכיוון רחוב הנביאים. לטענתו, שאל את הנתבע מה קרה לו והנתבע התנצל ואמר שחשב שהיה לו אור ירוק.
6. הנתבע העיד כי נסע בשדרות ח"ן מכיוון דרום לצפון, ביצע פנית פרסה וכמעט השלים אותה ומאחוריו שמע חריקת בלמים ולאחר מכן חש פגיעה ברכב. לטענתו פניית הפרסה במקום מותרת. בחקירתו הנגדית אישר הנתבע כי בנתיב הנסיעה שלו מסומן חץ שמורה ישר ועל הרמזור יש חצים שמראים ישר וימינה.
7. מן העדויות וטיעוני הצדדים עולה כי אין חולק בין הצדדים כי רכב התובעת נסע בחסות אור ירוק ברמזור וכי הנתבע ביצע פניית פרסה לנתיב הנסיעה של רכב התובעת. עוד אין חולק כי מיקום התאונה הינו בצומת.

הצדדים חלוקים בשאלת זכותו של הנתבע לבצע פניית הפרסה במקום שביצע.

תקנה 44(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") קובעת כי מותר לפנות פניית פרסה משמאל מנתיב לפנייה שמאלה וכל נתיב אחר שלא הוצב בו תמרור או סימון האוסר פניית פרסה.

בהסתמך על הוראת תקנה זו סבור הנתבע כי פניית הפרסה מותרת מכיוון נסיעתו וכי ביצע את פניית הפרסה בלי להפריע לתנועה או לסכן עוברי אורח והאחריות לתאונה רובצת לפתחו של נהג התובעת אשר פגע ברכבו של הנתבע לאחר שכבר כמעט וסיים את ביצוע פניית הפרסה.

מנגד סבורה התובעת כי הנתבע ביצע פניית פרסה אסורה במקום שאסורה בו הפנייה שמאלה ובדרך זו התפרץ לצומת, חסם את דרכו של נהג התובעת שנסע ישר כדין וגרם לתאונה.

במקרה זה אין חולק כי התמרור אליו מתכוון הנתבע עליו משורטט האיסור לבצע פניית פרסה או פנייה שמאלה אינו מצוי בצומת.

יחד עם זאת הנתבע אישר בעדותו כי על נתיב נסיעתו משורטט חץ ישר ועל הרמזור סימון של חץ ישר וימינה.

תקנה 1 לתקנות התעבורה מגדירה "תמרור" כדלקמן:

"כל סימון, אות או איתות לרבות רמזור, שקבעה רשות התמרור המרכזית ואשר הוצב או סומן על פי הסמכה או על פי הוראה מאת רשות תמרור כדי להסדיר את התנועה בדרכים או כדי להזהיר או להדריך עוברי דרך".

בנסיבות אלה ניתן לומר כי סימון החצים על נתיב הנסיעה של הנתבע ועל הרמזור עונים על הגדרת תקנה 1 לתקנות התעבורה.

תקנה 36(ד) לתקנות התעבורה קובעת כי:

"(ד) בכביש המחולק לנתיבים שבהם סומנו חצים המובילים לצומת, לא ייכנס הנהג לצומת, לא יעבור בו ולא יצא ממנו אלא בכיוון חץ שסומן בנתיב שממנו נכנס לצומת; לעניין תקנת משנה זו, "צומת" – לרבות מפגש עם כביש אחר".

בהיעדר חולק כי התאונה אירעה בצומת, שילוב התקנות 1, 44(ב) ו- 36(ד) מוביל למסקנה כי במקרה זה פניית הפרסה שמאלה כפי שביצע הנתבע אסורה ועל כן האשם המכריע לקרות התאונה רובץ לפתחו של הנתבע.

יותר מכך, גם אם הייתי סבורה כי הנתבע רשאי היה לבצע פניית פרסה במקום, הרי שמשמדובר בצומת ורכב התובעת נסע בחסות אור ירוק ברמזור ומשהנתבע ביצע פנייה שמאלה לתוך נתיב נסיעתו, אזי הוא הגיע במהלך ביצוע הפנייה מהכיוון החוצה את נתיב הנסיעה של רכב התובעת ועל כן בהכרח הרמזור מכיוון זה היה אדום ועל הנתבע היה לציית לו ולא לבצע את הפנייה בהתעלם ממנו.

יחד עם זאת, תמונות הנזק מלמדות כי רכב התובעת נפגע בחלקו הקדמי ונטען כי רכב הנתבע בחלקו האחורי עובדה המחזקת את גרסת הנתבע כי כבר עמד לסיים את פניית הפרסה. לא נטען בפניי כי קיימת בעיה של שדה ראיה לקוי בצומת או כי הייתה מניעה אחרת כי נהג התובעת יראה את רכב הנתבע נכנס לצומת וימנע מכניסה לצומת כשאינו פנוי. לפיכך, נראה כי נהג התובעת החל בנסיעה ונכנס לצומת כשאינו פנוי ועל כך אשמו התורם.

לפיכך אני מחלקת האחריות בין הצדדים באופן בו הנתבע נושא באחריות בשיעור 85% ולנהג התובעת אשם תורם בשיעור 15%.

1. אשר על כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 3,313 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה מיום 26.1.10 ועד למועד התשלום בפועל, אגרת בית משפט כפי ששולמה, שכר עד התובעת כפי שפסק בדיון בסך 250 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 2,000 ש"ח.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים דואר.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ד, 20 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.