לפניי תובענה בדרך המרצה בה מתבקש בית המשפט:

א. להעביר את הבורר מתפקידו כבורר בין הצדדים, בהתאם לסעיף 11 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן: "חוק הבוררות").

ב. להצהיר על בטלות החלטה שניתנה ע"י הבורר ביום 21.1.10 וכל החלטה הנלווית לה החל מיום 30.7.07 ועד בכלל.

רקע

1. בין הצדדים התנהל הליך בוררות מזה קרוב ל-14 שנה בפני הבורר- המשיב 2, עו"ד אברהם איזמן (להלן: "הבורר").

2. לפני קרוב ל-20 שנה רכשו המבקש והמשיב, באמצעות חברת יעקובי את גורזאד לבניין בע"מ (להלן: "החברה") את המקרקעין שעל חוף הים של העיר נתניה הידועים כחלקה 193 בגוש 8247 (מספרים חדשים) (להלן: "המקרקעין"). בעת רכישת הקרקע מטרת הצדדים הייתה לפתח את המקרקעין ולהקים עליהם בנייני מגורים באמצעות החברה.

זמן לא רב יחסית לאחר שרכשו את הקרקע התגלעו בין הצדדים מחלוקות, מערכות היחסים התערערו ומטבע הדברים לא הצליחו לנהל עסקים במשותף ובכלל זה את החברה.

3. בנסיבות העניין החליטו הצדדים לפעול לפירוק השותפות שביניהם, לפירוקה של החברה, ולחלוקה בעין של הזכויות במקרקעין ולפיכך מונה בשנת 2001 הבורר במטרה ברורה להביא להפרדה מוחלטת בין הצדדים כך שכל אחד מהם יקבל לבעלותו חלק מהמקרקעין ויוכל לבנות עליו.

ההסכם

4. ביום 17.4.01 נחתם בין המבקש למשיב "פרוטוקול סיכום- הסכם" בקשר לחלוקת המקרקעין ופירוק החברה (להלן: "ההסכם").

בהסכם נקבע (סעיף 2 להסכם) כי:
"הצדדים מסכימים לחלק את המגרש חלוקה שווה שתיעשה על פי תשריט מודד וחלוקת מהנדס, שמאי מוסמך, לשני חלקים שווים לזכויותיהם ובצורה שווה ככל האפשר".

עוד נקבע בהסכם (סעיף 3 להסכם) כי:
"לאחר החלוקה תערך שמאות החלקים ע"י שמאי ואם הפרש הערך של חלק כלשהו יהיה גדול מ-10% - יימסר המגרש להצעת חלוקה אחרת עד אשר ההפרש בערך החלקים ביניהם לא יעלה על 10%".

הצדדים קבעו טכניקה לחלוקה (סעיף 4 להסכם) כי :
" לאחר חלוקה כאמור לעיל תעשה ע"י עו"ד איזמן הגרלה למי יהיה כל חלק. ההגרלה תיעשה ע"י רישום שני פתקים, כאשר יירשם על תכנית מוסכמת צד אחד א' והצד השני יירשם כ-ב'.

הפתקים יוכנסו לקופסה סגורה יתערבבו ולאחר מכן עו"ד אברהם איזמן יוציא הפתק ואת אשר יוציא כאשר יהיה בחלקו של גורזאד והחצי השני יהיה בחלקו של פרויז יעקב.

עדיין כל מהלך ההגרלה חייב להיעשות בנוכחות לפחות אחד ממשפחת גורזאד, של מר אפללו, של מר יעקובי ושל עו"ד איזמן".

למקרה שהחלקים לא יהיו שווים על פי ההגרלה נקבע (סעיף 5 להסכם) כי:
"צד אשר יזכה בהגרלה בחלק השווה יותר חייב לאזן את הצד השני ע"י תשלום מחצית ההפרש תוך 45 ימים מההגרלה. האיזון יהיה בסכום של על פי השמאות שבסופו של דבר בידי כל צד יהיה ערך של מחצית."

בהמשך לאותו הסכם קבעו הצדדים כי התוכנית תוגש לאישור הוועדה המקומית וכי כל צד יהא רשאי לבנות בחלקו ללא צורך בכל חתימה של הצד האחר וכי העברת החלקים תיעשה ע"י פירוק החברה.

לצורך הוצאתו של ההסכם אל הפועל מינו הצדדים (סעיף 9 להסכם):
"את עו"ד איזמן כבורר וכפוסק בכל דבר ועניין בנוגע לחלקה לחברה ו/או להסכם זה. הבורר יהיה פטור מדיני נוהל, מפרוטוקול ומהנמקת פסק דינו אא"כ הצדדים ידרשו זאת. בכל מקרה של סכסוך או מחלוקת הבורר יהיה רשאי ליתן צווי ביניים וסמכותו תהיה לעניין זה כסמכות בית משפט".

כמו כן מינו הצדדים את עו"ד איזמן כמיופה כח בלתי חוזר (סעיף 10.1 להסכם): "הצדדים חותמים בזאת על יפוי כח בלתי חזור למשרד עו"ד איזמן להיות בעל הסמכויות לקיום ולביטול הסכם זה על פי שיקול דעתו, אך אין הדבר פוטר צד להשתתף ו/או לחתום ו/או לקחת חלק בכל דבר ועניין בנדון".
כמו כן הסכימו הצדדים (סעיף 10.2 להסכם) כי :
"לאחר חלוקת המגרש יחתום כל צד על יפוי כח בלתי חוזר למשרד עו"ד איזמן כדי לאשר ביצוע האמור בסעיף 7.2" (סעיף 7.2 להסכם עוסק בבניית שני בניינים במכירת דירות מבלי להיות תלוי בצד האחר).

5. על ההסכם חתומים גם מר גולן יעקב אחיו של המבקש, וכן מר מאיר אפללו שותפו של המבקש בנכס אחר על אף שאינם בעלי מניות בחברה.

הסכם הבוררות הנוסף

6. ביום 16.5.01 התקיימה ישיבת בוררות בה נקבע מפורשות בראש פרוטוקול הדיון של אותו יום, החתום ע"י הצדדים כולם כי: "הבוררות תהיה בוררות נמשכת בכל עניין".

7. ביום 11.2.04 חתמו הצדדים על הסכם בוררות נוסף. הסכם בוררות זה התייחס גם לקרקע נוספת שיש לצדדים בחדרה וביוקנעם.

גם בהסכם זה, מונה עו"ד איזמן כבורר בכל סכסוך ומחלוקת בקשר לקרקע בחדרה, ביוקנעם ובנתניה ו/או בעניין שבין בעלי המניות שבחברה "וכן בכל מחלוקת אחרת בין כל החתומים על הסכם זה".
הצדדים אישרו בהסכם זה כי הם יודעים שהבורר מייצג את כולם או חלק מהם בעניינים נוספים וכי בכל מקרה שיש סתירה בין הסכם זה לבין ההסכם מיום 17.4.01 הסכם זה גובר (להלן: "הסכם הבוררות הנוסף").

הבוררות ופסק הבוררות

8. החל מיום 14.4.05 התקיימו ישיבות בוררות כאשר בסופן, ביום 2.8.05, הכריע הבורר בדבר אופן חלוקת המגרש וקבע כי על פי ההגרלה ובהתאם לתרשים של האדריכל צ'רלי דוראל חלקו של המבקש יהיה חלק המסומןB ואילו חלקו של המשיב יהיה חלק המסומן A .

עוד נקבע באותה החלטה כי על פי המוסכם לנוכח ההגרלה ובהסתמך על השמאות של השמאי טיגרמן חייב המשיב לשלם למבקש סך של 17,500 דולר שישולם בעת מתן צו פירוק החברה (להלן: "פסק הבוררות").

הבקשה לביטול פסק הבוררות

9. המבקש פנה ביום 30.10.05 לבית המשפט המחוזי בת"א יפו (ה"פ 1211/05, 1020/05) בבקשה לביטול פסק הבוררות שניתן כאמור בעילות שונות ורבות המהוות לטעמו עילה לביטול (להלן: "הבקשה לביטול").

כב' השופטת ענת ברון שדנה בבקשה לביטול, נתנה ביום 30.7.07 פסק דין ארוך ומנומק לפיו דחה בית המשפט כל טענות המבקש וקבעה כי: "פסק הבוררות נותר אפוא על כנו ואני מאשרת אותו". (להלן: "פס"ד של השופטת ברון" או "פסק הדין").

10. בר"ע שהוגשה לבית המשפט העליון על פסק הדין של השופטת ברון נדחתה בגין אי הפקדת עירבון (רע"א 8307/07).

טענות המבקש- גורזארד יוסף

11. לטעמו של המבקש פסק הדין של כב' השופטת ברון עניינו בחלוקת החניונים התת קרקעיים בלבד (בהמשך חזר בו המבקש מגירסה זו ושינה טעמיו לכוון "הפרצלציה" כמפורט בסעיף 16.2 שלהלן) ולכן על מנת לסיים את המחלוקת הסכים לשוב לשולחן הדיונים בהשתתפות עו"ד איזמן: "על מנת להחליט על דרך חלוקת המקרקעין שמעל החניונים" (סע' 18 לבקשה).

לטעמו של המבקש על אף שדובר בישיבות עבודה בין הצדדים, התייחס עו"ד איזמן לישיבות כישיבות בוררות ונתן דרור לעצמו להוציא סיכומי דברים אותם הכתיר כהחלטות.

טענות המשיב- פרויז יעקבי

12. המשיב חולק על טענת המבקש כי החלטת הבורר ופסק הדין של כב' השופטת ברון התייחסו אך ורק לחניונים בלבד ולטענתו ההגרלה, הערכת השמאי, פסק הבוררות ופסק דינה של כב' השופטת ברון התייחסו לכלל זכויות הצדדים במגרש, כולל הבניינים עצמם וכל ניסיונות המבקש להכשיל את ההוצאה לפועל של פסק הבוררות, ובכלל זה תובענה זו, דינם להידחות.

דיון והכרעה

13. לאחר עיון בטענות הצדדים, בחינת הראיות שהוגשו ובכלל זה העדויות שנשמעו, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

14. מהעובדות המצויות לפני, ומהתנהלות המבקש עולה בבירור, כי הצדדים פנו בהסכמה לבוררות לצורך פירוק השיתוף וחלוקת מגרש שנרכש על ידיהם במשותף, באמצעות החברה בה לצדדים חלקים שווים.
פסק הבוררות ניתן ביום-2.8.05.
הבורר בהתייעצות עם שמאים ומודדים קבע את דרך חלוקת המגרש.
לאחר ביצוע החלוקה נערכה הגרלה על פיה נקבע מי מהצדדים זוכה בחלק זה או האחר. בהתאם להגרלה ניתן פסק הבורר כאמור הקובע את החלוקה ושיוך החלקים וכן את תשלומי האיזון.
המבקש אינו מרוצה, בלשון המעטה, מתוצאות ההגרלה שנערכה ומפסק הבוררות שניתן. המבקש הגיש התנגדות לאישור פסק הבורר.
לאחר דיון בבית המשפט המחוזי בת"א אושר פסק הבורר, בפסק דין חלוט שניתן ע"י כב' השופטת ברון ביום 30.7.07.
המבקש אינו משלים עם פסק הבורר, כפי שכבר היטיבה כב' השופטת ברון לתאר בקובעה בין היתר לפני כ- 7 שנים:

"גם בעניין זה נדמה כי המבקשים תרים אחר כל דרך כדי להתנער מפסק הבוררות, אך בלא בסיס ומשכך דרכם לא תצלח".
(עמ' 22 ש' 9-8 לפסק הדין) (ההדגשות בקו אינן במקור- י.ש.).

"במצב דברים זה, עצם העלאת הטענה על ידי המבקשים (הכוונה למשוא פנים מצד הבורר- י.ש.) כעילה לביטול פסק הדין, יש בה כדי להעיד על חוסר תום ליבם בניסיונם להתנער מהבוררות ומפסק הבוררות."
(עמ' 22 ש' 4-3 לפסק הדין) (ההדגשות בקו אינן במקור י.ש.).

פסק הבוררות שאושר ע"י כב' השופטת ברון, עוסק כאמור בחלוקת מגרש המצוי בבעלות משותפת של המבקש והמשיב, ומפאת חשיבותו, מובא פסק הבוררות ככתבו וכלשונו להלן:

פסק דין

"1. אני פוסק שעל פי המוסכם בין הצדדים ועל פי ההגרלה ובהתאם לתרשים של האדריכל צ'רלי דוראל, שהינו מוצג "תכנית הגרלה 3.8.05" חלקו של יוסף גורזאד בחלקה יהיה החלק המסומן B ואילו חלקו של פרויז יעקבי יהיה החלק המסומן A ואלו ירשמו על שמם לאחר שיבוצע פירוק החברה כדין.

2. על פי המוסכם ונוכח ההגרלה דלעיל ובהסתמך על השמאות, מוצג "טיגרמן 3.8.05-1אני מחייב את מר פרויז יעקבי לשלם למר יוסף גורזאד את הסך של 17,500$ (שבע עשרה וחצי אלף דולר) סכום זה ישולם במועד בו ינתן צו פירוק החברה.

הסכם יהיה צמוד לדולר ארה"ב או לאינדקס יוקר המחיה לפי הסכום הגבוה יותר.

• • 1. (-)

אברהם איזמן עו"ד

בורר"

המבקש בניסיון לשנות את תוצאות פסק הדין ומבחינתו בנסיון להעביר את "רוע הגזרה", עושה במשך 9 השנים האחרונות, כל שלאל ידו, כדי לבטל את פסק הבוררות ולצורך כך,"המטרה מקדשת את האמצעים", כל "דרך" וכל "רעיון" העולה בראשו או בראשו של אחר כלשהו, הוא לגיטימי, ו"המגרש" או "הבמה" הנכונים מבחינתו, לבחון רעיונות חדשים אלו, הינו בית המשפט ורשויות התכנון.

למרות שבתי המשפט הביעו דעתם באופן ברור ונחרץ לעניין טענותיו של המבקש (כפי שעוד יפורט ויצוטט בהמשך), הוא אינו נואש והליך זה שלפני, הינו אחד מאותם ניסיונות.

תחילה, בשנת 2005, ניסה המבקש מזלו בבית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק הבוררות, לפני כב' השופטת ברון כאמור. בשלב זה ביסס המבקש את טענתו על טענות דומות בחלקן לאלו שהעלה כאן (בין היתר), כי ההגרלה נערכה על בסיס תשריט שונה מזה שהוסכם עליו (ראו ס' 8 לפסק הדין).
המבקש נכשל כשלון חרוץ בבקשתו זו תוך שהשופטת "אינה חוסכת שבט בקורתה" ממנו הן לגופם של דברים והן לדרך התנהלותו.

המבקש הגיש לבית המשפט העליון בשנת 2007, בקשת רשות ערעור על פסק דינה של כב' השופטת ברון, אך חזר בו מהערעור, כשלא הפקיד את הערבון וביום 5.12.07 נמחקה הבר"ע.

בשנת 2009 עשה המבקש ניסיון נוסף לאיין את פסק הבוררות, בדרך של הגשת בקשת פירוק של החברה כשהטעמים לאותה בקשה חופפים במידה רבה את טענותיו והסעדים המבוקשים בתובענה זו. ביום 18.3.10 כב' השופטת אלשייך דחתה את הבקשה, וגם היא, תוך מתיחת ביקורת על המבקש, על הבקשה שהגיש ועל דרך התנהלותו בחוסר תום לב והגשת ההליכים מצידו כרוחה ב Forum Shopping כפי שעוד שיפורט בהמשך.

על סמך פסק הבורר הוגשו התוכניות לאישור הועדה המקומית. המערער הגיש התנגדות לתוכנית שכללה טיעונים רבים מכל סוג אפשרי (קנייני, תכנוני וכד') והתנגדות זו נדחתה ביום 21.3.11. המבקש אינו משלים עם דחיית התנגדותו ומגיש ערר לועדה המחוזית שנדחה בהחלטה מנומקת ביום 6.2.12 (ביום 11.6.12 ניתנה החלטה משלימה לאור בקשה שהוגשה ע"י המבקש). המבקש ביקש הבהרה להחלטה ומשגם בקשה זו נדחתה הוא הגיש ביום 11.9.12 עתירה מנהלית כנגד החלטות הועדה המקומית וועדת הערר, אותה הוא מחק בהמלצת בית המשפט ביום 21.3.13.

כאמור חוסר שביעות הרצון של המבקש, מתוצאות ההגרלה ופסק הבוררות הינו בולט וברור שהתוצאה הרצויה מבחינתו היתה או שתהיה, שקו החלוקה שנקבע ע"י הבורר בפסק הדין יהיה שונה.

טענת המבקש כי פסק הבורר קבע רק חלוקה של החניונים התגלתה כטענה שלא רק שלא הוכחה, לא רק שאינה מתיישבת עם העובדות, אלא שבמהלך הדיון לפני, הלכה למעשה, הודה המבקש כי, החלוקה היא חלוקה של המגרשים והבניינים שיבנו עליהם ואין כל הבדל לדרך החלוקה, וכי הוא מבקש לשנותה מפאת חוסר שביעות רצונו עם קו החלוקה ותוצאות ההגרלה וכך אמר המבקש עצמו כשהעיד לפני:

"ש. אתה אומר שהחלוקה היא לא צודקת כי יש לך רצועה צרה יותר מול הים מאשר ליעקובי ?

ת. נכון" (עמ' 32 לפרוטוקול ש' 19), ובהמשך אמר:

"ש. אני מפנה אותך לנספח ד', פרוטוקול בפני כב' השופטת אלשייך, מה הכוונה לחלקים שווים ?

ת. אני אקבל אותו שטח שהוא יקבל ושלא יהיו לי 20 מטרים לים ולצד השני 40 מטרים לים" (עמ' 46 לפרוטוקול ש' 7-5).

15. מדברים אלו ברור כי בבסיס תובענתו של המבקש כאן, עומד חוסר שביעות רצונו מהתוצאה ולא מהספק לעניין פרשנותו של פסק הבורר- האם קו החלוקה כולל רק את החניונים (כטענתו) או שהוא מחלק את המגרשים בדרך של פרצלציה או במדרך של מושעא, לצורך העמדת הבניינים כל אחד בחלק בו זכה וכדי שכל אחד מהם לא יהיה קשור לרעהו (כטענת המשיב).

המבקש ביודעו כי בעניין החלוקה על פי פסק הבורר, קיים פסק דין חלוט, הוא לא תקף, את החלוקה עצמה אלא את תחולתה, משמע לטענתו חלוקה זו חלה רק על החניונים ולא על המגרש שמעליהם.

לא רק שמדברי המבקש עצמו ברור כי הוא מנסה להלך בין הטיפות (של גרסאותיו השונות) אלא שבחינת טענותיו מעוררת גם ספק לגבי הגיונה הצרוף של הטענה.
על פי חוות הדעת של טיגרמן, על בסיסה נערכה הגרלה, קומת המרתף של B בו זכה המבקש הינה עדיפה:

"פונקציונאלי יותר לניצול, מאפשר חלוקה טובה יותר למקומות חניה ובפועל מתוכננים בו 37 מקומות חניה, לעומת המרתף בבנין A (הדרומי) בו מתוכננים 33 מקומות חניה, וחלוקתו למקומות חניה פחות פונקציונאליים" (ס' 9 לחוו"ד של טיגרמן).

לפיכך קבע טיגרמן כי: "בקומת המרתף קיים יתרון למגרש הצפוני המוערך , בהפרש שווי של כ- 30,000$" (ס' 10 ב' לחוו"ד של טיגרמן).

בהמשך קבע כי בקומת המגורים קיים יתרון למגרש A בסך של 65,000$ ובקיזוז של שני הבניינים ההפרש הוא של 35,000 $ לטובת מגרש A ולכן מי שזכה במגרש B בהגרלה- המשיב, זכאי לקבל 17,500$.

כפי שניתן לראות, השמאי טיגרמן חישב את השווי בין 2 המגרשים בכלל ולא רק את שווי החניונים ודי היה בכך כדי לקבוע שיש לדחות את טענת המבקש החדשה, כי פסק הבורר וקו החלוקה התייחסו רק לחניונים. אלא, כאמור לא רק שטענה זו אינה מתיישבת עם העובדות אלא שיש בה חוסר הגיון שלא ניתן להסבירו. כאמור אם אכן מניח המבקש, שפסק הבורר וקו החלוקה חלים רק על החניון, לא ברור מדוע היה צריך לנהל מאבק עיקש וארוך לפני כב' השופטת ברון בעתירתו לבטל את הפסק שרק היטיב איתו שכן הוא זה שזכה בחלק החניון/המרתף, בחלק הטוב יותר ששויו עולה ב-30,000 $ על החלק השני בו זכה המשיב ?

ברור שהמבקש נבוך וטענותיו נעלמו כלא היו כשנשאל על כך בחקירתו הנגדית והתשובה המקסימלית שהשיב על כך, אם בכלל, היתה: "אני באמת לא יודע"...."אני לא זוכר למה התנגדתי, אבל זה שאתה אומר שהמצב שלי היה טוב יותר, זה היה בחניונים אבל לא במיקום של הדירות". (עמ' 44 ש' 32, עמ' 45 ש' 9 לפרוטוקול).

כלומר המבקש מודה שמצבו בחניונים היה טוב יותר, אבל לא יודע להסביר מדוע הגיש את ההתנגדות לאותו פסק דין שהיטיב איתו לכאורה, ומאידך מודה שלטעמו מצבו במיקום הדירות היה גרוע יותר, משמע מודה כי החלוקה התייחסה גם למיקום הדירות.

במאמר מוסגר יאמר כבר עתה כי גם מדברי המבקש עצמו עולה, כי מה שמטריד את המבקש באמת הינו, שווי ואיכות חלק המגרש שהוא קיבל, שהינו פחות טוב לטעמו, ולא טענות חדשות של דרך החלקה (אם בדרך פרצלציה או במושעא).

16. על מנת למנוע ספק (בייחוד כאשר המבקש גם במסגרת הליך זה חזר בו מטענה זו), תימוכין נוספים למסקנה כי פסק הבוררות כולל את חלוקת המגרש כולו גם לבניינים עצמם ולא רק לחניונים, ניתן למצוא גם בראיות ועובדות נוספות כדלקמן:

16.1 הסכם הבוררות התייחס במפורש להליך של חלוקת המגרש לשני חלקים לצורך יצירת ההפרדה בין המבקש למשיב בבניינים שיבנו בכל דרך שימצא הבורר כדרך נכונה ולפיכך מונה הבורר: "כבורר ופוסק בכל דבר ועניין בנוגע לחלקה לחברה ו/או להסכם זה" (ס' 9 להסכם).

סעיף 2 להסכם הבוררות קובע, כי הצדדים מסכימים בזאת, לחלק "את המגרש" חלוקה שווה, על פי תשריט של מודד וחלוקה של מהנדס שמאי מוסמך "בצורה שווה ככל האפשר".

בסעיף 4 להסכם נקבע כי לאחר חלוקת המגרש ע"י מודד ושמאי, תיערך ההגרלה בין הצדדים. חלוקה כאמור בוצעה קודם להגרלה והמבקש לא העלה כל טענה בקשר לחלוקה, כאשר לפני ההגרלה, איש מהצדדים לא ידע באיזה צד יזכה רעהו בהגרלה.

בסעיף 5 להסכם הבוררות נקבע כי כל צד אשר יזכה בהגרלה בחלק שווה יותר יצטרך לשלם תשלומי איזון לצד השני.

בסעיף 7 להסכם נקבע כי "הבעלויות של החלקות" לאחר ההגרלה תעשה ע"י פירוק "ובין בכל דרך אחרת" באופן שיתחלקו שני בעלי המניות באופן שווה בכפוף לזכות הפיצוי כאמור בס'5 .

אין לטעמי דרך אחרת ליצור "בעלויות" ב"חלקות" החדשות של הצדדים לאחר החלוקה, אלא בדרך של פרצלציה. זו בדיוק היתה מטרת הבוררות וניתנה לבורר הסמכות לקבוע את החלוקה ולהביא לביצועה ואם דרך זו לא תצלח יוכל הבורר לעשות את החלוקה "בכל דרך אחרת".

בסעיף 6 להסכם נקבע כי תוכנית חלוקה, לאחר שתאושר ע"י המהנדס והמודד, תוגש לוועדת בניין ערים, ותוכנית כזו כידוע הוכנה וחוות הדעת של טיגרמן ניתנה בטרם ההגרלה וכל שנותר כעת הוא ליישמה.

16.2 לצורך הכנת תכנית החלוקה, פנה הבורר אל האדריכל טטרו שהכין תכנית לחלוקת הבניינים על המגרש. בתכנית זו חסרה חלוקת הכניסה לחניונים, ועל רקע סירובו של המבקש לשאת בשכר טרחתו של טטרו, פנה הבורר אל האדריכל דוראל כדי שישלים את התכנית לגבי החניונים.

16.3 התכניות של דוראל ושל טטרו הינן זהות כאשר ההבדל היחידי הוא שבתכנית דוראל הושלם הקו המחלק את הכניסה לחניונים ששורטט ע"י דוראל לשם המחשה בלבד ועל כך קבעה כב' השופטת ברון :

"משהסכימו הצדדים כאמור, וברור מתוצאות ההגרלה באיזה חלק בחלקה זכה כל אחד משני הצדדים, הרי שאין עוד משמעות להשגתם של המבקשים על כי פסק הבוררות מאזכר את התרשים של האדריכל דוראל, ולא את התוכנית של האדריכל טטרו" (עמ' 18 ש' 20-17 לפסק הדין).

16.4 על מנת לקבוע את תשלומי האיזון נשלחה התכנית לשמאי טיגרמן אשר קבע את התשלומים לפני ההגרלה וחוות דעתו התייחסה לכלל המגרש ולא לחניונים בלבד, דבר המקבל ביטוי מפורש בחוות דעתו של טיגרמן.

בפתיח לחוות דעתו קבע טיגרמן כי חוות דעתו ומינויו ניתנים לצורך קביעת "הפרש ערך הזכויות בין שני המגרשים שנוצרו מחלוקה של החלקה שבנדון" ובס' 6 לחוות דעתו התייחס במפורש כי החלוקה נעשתה על פי תכנית מוצעת: "המאפשרת חלוקת החלקה ל-2 מגרשי בניה נפרדים" ובס' 10 לחוו"ד הוא מייחס להפרש השווי שבין 2 הבניינים בכל קומה (מרתף וקומות מגורים).

הבורר פעל על פי הסמכויות שהוקנו לו, גרם שתוכן תכנית חלוקה של המגרש לשני חלקים עליהם יוקמו שני בניינים, ועל בסיסה ביצע את ההגרלה. לא ייתכן שהבורר ביצע את ההגרלה רק לגבי החניונים שכן אין כל אינטרס והגיון לעשות חלוקה רק לגבי החניונים מבלי לדעת אילו בניינים שייכים למי מהצדדים ולפיכך טענה זו של המבקש לא רק שאינה נכונה, אלא גם אינה הגיונית.

16.5 עיון בבקשה שהוגשה ע"י המבקש לביטול פסק הבוררות (ה"פ 1211/05) ומבקשת רשות הערעור שהוגשה לבית המשפט העליון (רע"א 8307/07), אין בהם כל אזכור או טענה כאילו המחלוקת נגעה לחניונים בלבד וטענה זו כאילו פסק הבוררות חל רק לגבי החניונים הומצאה ע"י המבקש כעת כשכל טענותיו האחרות נדחו והוא מנוע מלהעלותן.

ההתייחסות היחידה לנושא החניונים מצויה בהחלטת ביניים של כב' השופטת ברון, במסגרת הדיון בבקשה לביטול פסק הבורר, בה הסכימו הצדדים כי התוספת של האדריכל דוראל לשרטוט תכנית החלוקה של החניונים, אינה משנה דבר לזכויות במגרשים עצמם "כפי שתוכנן על ידי האדריכל טטרו".

זו למעשה הבסיס היחיד עליו מבקש המבקש לבנות את טענתו, כאילו פסק הבורר דן והכריע רק בעניין החניונים. עיון בפרוטוקול בית המשפט של אותו דיון (לאחר שהוצג הפרוטוקול השלם ולא זה החסר שצוטט ע"י המבקש), מראה כי הצדדים הצהירו כי החלוקה שנעשתה בתכנית של דוראל לא באה לפגוע "בחלוקה והמיקום של שני הבניינים שיבנו" כפי שתוכנן ע"י האדריכל טטרו.

המבקש לא ידע ליתן הסבר בככל או לפחות מניח את הדעת, מדוע בס' 16 לכתב התובענה צוטט על ידו ציטוט חלקי מההחלטה שנתנה כב' השופטת ברון בעניין זה, משמע הושמטו המילים "כפי שתוכנן על ידי האדריכל טטרו".

כפי שכבר נקבע (והמבקש לא הציג כל טענה סותרת), טטרו הכין את תוכנית החלוקה שהיוותה את הבסיס להגרלה. מאחר ולא שולם לטטרו שכרו והיה צורך להשלים בתוכנית החלוקה את תכנון הכניסה לחניון, לפי בקשת הבורר השלים דוראל את התכנון כך שכלל את הכניסה לחניון.

בכתב התביעה, מטעמים שאינם ברורים, טען המבקש, כי על פי ההסכמה שהיתה בפני כב' השופטת ברון, אין בהשלמת שעשה דוראל בתוכנית, כדי לשנות את החלוקה, אך משום מה הושמט המשפט "כפי שתוכנן על ידי האדריכל טטרו".
כשנשאל ב"כ המבקש מדוע הושמטה פיסקה זו כל שהשיב היה :"אם טעינו אני מתנצל" (עמ' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 25.11.10) והמשיב עצמו כשנשאל על כך בחקירה נגדית השיב: "אני לא מחקתי דבר, עורך הדין שלי כותב את התביעה" (עמ' 44 ש'21 לפרוטוקול הדיון).

בעניין זה יש גם להעיר, כי מעיון בסקיצה של טטרו לעומת זו של דוראל (נספח יג/1-יג/2 לתגובת המשיב), עולה כי הלכה למעשה אין הבדל ממשי ביניהן, כאשר בסקיצה של דוראל לא שונתה החלוקה ורק הושלם הקו המחלק את הכניסה לחניונים (למסקנה זהה מגיע גם הבורר במכתבו מיום 26.4.09 מוצג נ/3 וכב' השופטת ברון בעמ' 18 ש' 20-17 לפסק הדין).

לסיום נקודה זו, יש לזכור כפי שכבר נאמר, אם לגירסת המבקש הייתה הסכמה בדיון אצל השופטת ברון, כי ההליך יתנהל רק ביחס לחניונים, נשאלת השאלה מדוע שימשיך המבקש בדיון ארוך ויקר כשהוא מנסה לבטל החלטה המיטיבה איתו לכאורה, גם לגירסתו, בעניין החניונים (ראו פירוט בס' 15 לעיל לגבי חוסר ההגיון שבטענה זו).

• 1. פסק הדין של כב' השופטת ברון מתייחס פעם אחר פעם לכך שההגרלה שנערכה קבעה את חלוקת המגרש ולא את חלוקת החניונים.

השופטת ברון התייחסה לטענותיו הכבושות של המבקש בקשר לניסיונותיו לבטל

את פסק הבוררות וקבעה כי דינן להידחות אחת לאחת, אך בצידן, כאמור כבר לעיל, גם האירה והעירה לעניין התנהלותו של המבקש במהלך הבוררות ובנסיונותיו אלו בדיון לפניה כדלקמן:

"טענה זו היא יותר ממיתממת לנוכח חומר הראיות שבתיק" (עמ' 15 ש' 1 לפסק הדין).

"ההתייחסות לפסק הבוררות כאל עניין טכני חוטאת לעובדות ולמציאות, מה גם שאינה מתיישבת עם התנהלות המבקשים במהלך הליך הבוררות" (עמ' 15 ש' 8- 9 לפסק הדין).

"ואולם המבקשים ובראשם גורזאד, באופן חד צדדי ותוך הפגנת זלזול בהליך הבוררות, החליטו להדיר רגליהם ממנו....ולא שעו להזדמנויות החוזרות ונשנות שפתח בפניהם הבורר בדחותו שוב ושוב את הדיונים עקב אי הופעתם" (עמ' 16 ש' 5-4, 17-16 לפסק הדין).

"ואולם, טענה זו אינה במקומה, בלשון המעטה, ואין לשעות לה לנוכח התנהלות המבקשים...מניסיונם להשהות את ההליך ולסכלו...במצב דברים זה אין המבקשים יכולים לעשות את התנהלותם- הימנעות מלהופיע לישיבות הבוררות-משום קרדום לחפור בו" (עמ' 19 ש' 24-18 לפסק הדין).

"אלא, שטענה זו נטענה בעלמא, תוך הטחת אשמות קשות בבורר, בלא שהונחה לדברים כל תשתית ראייתית" (עמ' 20 ש' 22-21 לפסק הדין).

"גם בעניין זה נדמה כי המבקשים תרים אחר כל דרך כדי להתנער מפסק הבוררות, אך בלא בסיס ומשכך דרכם לא תצלח" (עמ' 22 ש' 8-9 לפסק הדין).

עוד קבעה מפורשות לגופה של מחלוקת כי ההגרלה נערכה ביחס למגרש כולו עמ' 18-17 ס' 16 לפסק הדין:

"אשר לתכנית – בפסק הבוררות נאמר כי בהתאם להגרלה ולתוצאותיה, החלק בחלקה שיועד לגורזאד הוא החלק המסומן B ואילו חלקו של יעקובי יהיה החלק המסומן A, תוך שההתייחסות נעשתה לתרשים של האדריכל דוראל. לטענת המבקשים, היה מוסכם על הצדדים כי החלוקה תיעשה על בסיס תכנית שהכין האדריכל טטרו; ומשכך ומשנערכה ההגרלה על סמך תכנית שונה, אין לה תוקף וגם לא לפסק הבוררות שניתן בעקבותיה.

יעקובי טוען לעומתם, כי האדריכל דוראל בתשריט שהכין, לא שינה דבר מהתכנית של האדריכל טטרו, וכל שעשה זה להשלים את התכנון של הכניסות והיציאות מהחניון שעתיד לשמש את שני הבניינים שייבנו על החלקה; וכך עשה דוראל, משנתברר כי טטרו לא סיים את הכנת תכנית החניון, והבורר פנה לדוראל ביוזמתו ומכוח סמכותו על מנת שיסיימה.

משוויתרו הצדדים על חקירת המצהירים, אין בידי להכריע לגופה במחלוקת עובדתית זו שבין הצדדים. עם זאת, בפורטוקול הישיבה שהתקיימה לפניי ביום 18/12/06 הסכימו הצדדים כדלקמן, כפי שכבר צוין:

"עוד מוסכם בינינו שחלוקת החניון לשני חניונים עם שתי כניסות (כפי שתוכננה על ידי האדריכל שרל דוראל), אינה באה לשנות או לגזור לגבי החלוקה בין הצדדים של הקרקע שמעל החניונים, כמו גם לגבי החלוקה והמיקום של שני הבניינים שייבנו (כפי שתוכנן על ידי האדריכל טטרו)".

משהסכימו הצדדים כאמור, וברור מתוצאות ההגרלה באיזה חלק בחלקה זכה כל אחד משני הצדדים, הרי שאין עוד משמעות להשגתם של המבקשים על כי פסק הבוררות מאזכר את התרשים של האדריכל דוראל, ולא את התכנית של האדריכל טטרו.

עובדה היא גם, שהמבקשים אינם חולקים על גובה דמי האיזון שנקבע שהם זכאים להם (17,500$), לנוכח פער השווי בין שני חלקי החלקה שנוצרו". (ההדגשות בקו אינן במקור י.ש.).

16.7 בבקשת רשות הערעור שהוגשה על פס"ד של כב' השופטת ברון, מעלה המבקש טענות שונות אך אינו אומר דבר וחצי דבר בסוגיית החניונים בלבד. יתר על כן, ברור מלשון הבקשה כי המבקש עצמו רואה בפס"ד של כב' השופטת ברון כפסק דין המתייחס למקרקעין בכללם: "עניינה של "הבוררות" הינו חלוקת מקרקעין המצויים בבעלות חברה אשר בעלי מניותיה הם המבקש והמשיב... סוכם כי לאחר קביעת החלוקה תיערך הגרלה, על ידי עו"ד אברהם איזמן וקביעת חלקו של כל אחד מהצדדים...

תוצאות ההגרלה בקביעת חלקו של כל אחד מהצדדים היא למעשה תוכנו של פסק הבורר, נשוא פרשת הביטול ובקשת רשות ערעור זו".

16.8 גם לאחר שפסק הדין הפך לחלוט השתתף המבקש בישיבות בוררות רבות שעניינן היה היישום של חלוקת המגרשים והמבקש לא טען מעולם כי מדובר בחניונים בלבד, דבר שקיבל ביטוי גם בהחלטות הבורר בנוגע לדרך הביצוע של חלוקת המגרש כולו (ראו החלטה מיום 11.5.09, 19.5.09, 15.7.09, מכתב הבורר אל המבקש מיום 28.10.09).

16.9 לו היה ספק בדברים, הרי שמכתבו של האדריכל אהוד בסט שנשכר ע"י המבקש כדי ללוות את הליך הפרצלציה, מדבר בעד עצמו.
במכתב זה פונה האדריכל בסט אל עו"ד קפלאוי בקשר לחלוקת המגרש (ולא החניונים) משמע לצורך ביצוע בפועל של הפרצלציה וטוען כי:

"א. חסרה תכנית של החניון התת קרקעי שהוכנה ע"י האדריכל שרל גוראל, שפס"ד מתאריך 30.7.07 מתייחס אליו בסעיף 13

ב. חסרה תכנית בינוי (קומת הקרקע) של שני הבניינים שהוכנו ע"י האדריכל טטרו שפס"ד הנ"ל מתייחס אליו".
(ההדגשות בקו אינן במקור י.ש.).

16.10 המבקש הביע מעת לעת התנגדות, לתכניות המוצעות בהליך הבוררות, אלא שהתנגדויות אלה כולן נדחו ע"י הבורר, והמבקש מעולם לא טען כי תשלומי האיזון או תשריט החלוקה מתייחס לחניונים בלבד וטענה זו באה אל העולם לראשונה, במכתב של בא כוחו מיום 1.12.09 שנוכח שכל טענותיו האחרות נדחו על ידי הבורר ומשהוחלף הייצוג והועבר לבאי כוחו דהיום.

16.11 בין לבין הגיש המבקש במקביל בקשה לפירוק החברה בביהמ"ש המחוזי בת"א (פר"ק 17090-12-09). בבקשתו עתר המבקש לסעדים הדומים בחלקם הגדול לסעדים המתבקשים בתובענה זו.

בקשה זו נידונה ע"י כב' השופטת אלשיך שבהחלטתה מיום 18.3.10 דחתה אותה והעבירה ביקורת קשה על המבקש ועל דרך התנהלותו:

"זה המקום בעיני אולי לציין כי מצטייר בעיני מצב שמבקש אשר לא נכנע למציאות ובמידה מסויימת עושה SHOPPING בין הערכאות השיפוטיות והאפשרויות המשפטיות השונות. קודם פנה לבוררות. משלא נשאו חן בעיני תוצאות הבוררות ביקש להעביר את הבורר מתפקידו ופנה לשם כך לבית המשפט המחוזי בת"א. פסק דינה של כב' השופת ברון גם הוא כנראה לא נשא חן בעיני ועתה פתח הוא בהליכים בבית משפט המחוזי במחוז המרכז, הליכים הנוגעים לאותה קרקע ממש.

המצב שלפנינו הינו מצב בו ניתן פסק בורר לחלוקת הקרקע. פסק הבורר אושר על ידי בית המשפט המחוזי בפסק דין ארוך ומנומק ולכאורה כל שנותר הוא לבצע את חלוקת הקרקע ולפרק את החברה.

נראה בעליל כי מטרת בקשת הפירוק היא "לפתוח מחדש" את ההחלטה על חלוקת המגרש תוך עקיפת החלטות הבורר ובית המשפט המחוזי (כב' השופטת ברון) וזאת לאור חוסר הנחת ושביעות הרצון של המבקש אך ורק, כנראה, מתוצאות ההגרלה.

אני חייבת לומר כי התחושה המתקבלת היא גם לאחר ששמעתי את דבריו של ב"כ המבקש כי המבקש פועל בחוסר תום לב תוך ניצול לרעה של הליכי בית משפט". (ההדגשות בקו אינן במקור י.ש.).

כפי שניתן לראות בפסק הדין של כב' השופטת אלשיך לעניין החלוקה נקבעו דברים ברורים, אך גם כב' השופטת אלשייך מצאה להאיר ולהעיר הערותיה לעניין התנהלות המבקש. כב' השופטת אלשיך התרשמה "כי דווקא גרסתו של המשיב הינה הנכונה וכי המילים 'חניות' או 'חניונים' כלל לא מופיע בהחלטת הבורר ..." וכי ביחס למבקש עצמו והתנהלותו קבעה: "זה המקום בעיניי אולי לציין כי מצטייר בעיניי מצב של מבקש אשר לא נכנע למציאות ובמידה מסוימת עושה shopping בין הערכאות השיפוטיות והאפשרויות המשפטיות הבורר מתפקידו ופנה לשם כך לביהמ"ש המחוזי בת"א. פסק דינה של כב' השופט ברון גם הוא כנראה לא מצא חן בעיניי ועתה פתח הוא בהליכים בביהמ"ש המחוזי מרכז, הליכים הנוגעים לאותה קרקע ממש".

16.12 ולבסוף מבלי לגרוע מכל האמור,קשה מאד להסביר את טענותיו החדשות של המבקש בסיכומי התגובה שהגיש בתיק זה בקשר לעניין זה.

לאחר שנוכח שכל קו הגנתו או תקיפתו- בהתאמה, קרס והתגלה ככזה שאינו מתיישב עם הראיות, העובדות והשכל הישר, הנה בסיכומי התשובה, מציג המבקש שוב גרסה חדשה.

לאורך כל הדיון טענתו המרכזית של המבקש היתה כי פסק הבוררות שאושר בפסק דין חלוט, דן אך ורק על אופן חלוקת החניונים ועל מנת להסיר כל ספק מעניין זה יובאו להלן הדברים ככתבם וכלשונם:

" ויובהר היטב, כי חלוקת המרקעין נשוא החלטת בית המשפט נוגעת אך ורק

לחלוקת החניון ואינה חלה על אופן חלוקת המקרקעין מעל פני הקרקע. ניסיונם

הנואל של המשיב ועו"ד איזמן להפוך את החלטת בית המשפט לכזו שחלה על פני

הקרקע הינה חסרת תום לב".

(ס' 40 להמרצת הפתיחה שהוגשה כאן ע"י המבקש). (ההדגשה בקו אחד הינה במקור).

לנוכח דברים מפורשים אלו וטענות המבקש לאורך כל הדיון, קשה להבין (ואולי לא קשה) או קשה להסביר, את השינוי המהותי והדרסטי שהועלה רק בסיכומי התשובה כי:

"...יובהר, כי טענת המבקש הנה, כי פסק הבורר כן "חילק" את שני חלקי

החלקה לשני הצדדים, גם מעל פני הקרקע, אולם החלוקה היתה של שני אגפי

הבניין, כפי שתוכננו בבקשה להיתר בניה שהכין אדריכל טטרו (ת/5) משמע-

הקצאת אגף אחד של הבניין המתוכנן למבקש ואגף שני למשיב".

(ס' 5 לסיכומי התשובה. ההדגשה בקו אינה במקור- י.ש. ).

על כך נאמר מקרא הדברים "מדבר בעד עצמו" ו"כל המוסיף גורע".

17. כאמור כבר, את נכונות המבקש להמשיך ולהשתתף בהליכי הבוררות גם לאחר פסק דינה של כב' השופטת ברון, מסביר המבקש בכך, שהסכמתו להמשיך בישיבות שהתקיימו לפני עו"ד איזמן (לא במעמדו כבורר), נועדו לבחון את האפשרות של חלוקת המקרקעין בדרך של פרצלציה אך ורק אם לא ייפגעו זכויותיו דהיינו, בהתאם להסכם הצדדים (ראו דברי המבקש ובא כוחו בישיבת הבוררות מיום 1.12.08).

באותה ישיבה מופיעה גם הצהרתו של המשיב, שהוא מסכים לכך שזכויות המבקש לא תיפגענה בעקבות הפרצלציה: "אני מסכים לכך שהזכויות לא ייפגעו בקשר לפרצלציה ולבנייה על קו 0 בדרך של פרצלציה" .

ברור מהקשר הדברים כי המשיב הסכים שזכויות הבניה של הצדדים לא תפגענה עקב הפרצלציה לאחר החלוקה וכי הוא מסכים שבמצב שכזה, הוא לא יתנגד לכך שהמבקש יבנה בקו 0 למרות שהמגרשים ירשמו כשני מגרשים נפרדים. עמדה זו של המשיב רק מחזקת את המסקנה כי שני הצדדים הבינו היטב כי המשך הליכי הבוררות מטרתם להוציא לפועל את החלוקה בהתאם למוסכם.

לאור עמדתו של המבקש נקבע במפורש ע"י הבורר סעיף 4 להחלטתו מיום 11.5.09 כי: "החלקה תחולק לשני חלקים שווים בשטחם ובזכויותיהם", וביום 19.5.09, ניתנה החלטה מטעמו של עו"ד אייזנמן, לפיה משרדו של טטרו יטפל בהכנת תכנית חלוקה.

מהדברים האמורים עולה בבירור כי המבקש הסכים לחזור לדיונים ולמשא ומתן בפני עו"ד אייזנמן הבורר מתוך הבנה כי איזמן ממשיך בתפקידו כבורר (כל הפרוטוקולים הוגדרו כישיבות "בוררות", עו"ד איזמן חתם עליהם כ"בורר" הם נשלח למבקש וב"כ דאז ומעולם לא נשלחה השגה על כך) ומתוך הנחה, כי תוכנית החלוקה-הפרצלציה, מתיחסת למגרש כולו ולא רק לחניונים וכי מטרת ישיבות אלו לקבוע דרכים להוציא לפועל את החלוקה וקבלת ההיתרים הנדרשים מהרשויות.

18. טענה נוספת אותה ניסה המבקש לטעון הינה כי שווי המגרשים עולה על 10% ולכן החלוקה ופסק הבוררות אינם עומדים בתנאי ההסכם הקובעים כי השוווי לא יעלה על 10%.
הבורר בטרם נתן את פסק הדין איפשר לצדדים, בהחלטה מיום 27.6.05, להביא חוות דעת שמאית נגדית לשמאי שמונה ע"י הבורר- השמאי טיגרמן וזאת תוך 21 יום.

המבקש התעלם כל השנים מאפשרות זו ורק בחלוף כלמעלה מ-4.5 שנים (ישיבת הבוררות מיום 26.10.09), לאחר שנדחו כל טענותיו, מנסה המבקש בניסיון נוסף (אחד מיני רבים) למצוא מזור בחוות דעת שהגיש המציג שווי הגדול מ-10% בין המגרשים, דבר העומד לטענתו בסתירה להסכם הבוררות והמאיין את פסק הבוררות.

יש לדחות ניסיון זה העומד בסתירה לפסק דין חלוט שניתן והמאשר את החלוקה ולמבקש בעניין זה, אין אלא להלין על עצמו, כשלא שעה להזדמנויות הרבות שניתנו לו, כפי שקבעה כב' השופטת ברון בפסק הדין.

לצורך ההליך כאן מנוע המבקש מלהציג חוות דעת נגדית, מטעמי מעשה בית דין, מניעות והשתק. איני מביע דעתי בשלב זה לעניין קיומו של ההפרש ושיעורו, אך ברור כי טענה זו אינה יכולה לעמוד למבקש לצורך ההליך כאן כשבית משפט מוסמך קבע כבר את החלוקה על סמך חוות דעתו של טיגרמן ופסק הדין הפך לחלוט.

19. בחוות דעת של האדריכלית נורית ג'רבי שצורפה לבקשת המבקש נקבע באופן נחרץ כי קיים פער של 59% לטובת מגרש A שהינו המגרש של המשיב המהווה מגרש איכותי ומועדף על פני מגרש B. לטענת המבקש כאמור, קביעה זו מוכיחה כי התכנית עומדת בניגוד להסכמות הצדדים בהסכם, אשר אסר על פער של למעלה מ-10% לטובת אחת החלקות.

טענה זו אינה יכולה לעמוד למבקש בהליך זה כשהוא מבקש לבטל את החלטות הבורר ולהעביר אותו מתפקידו והליך החלוקה צריך להימשך בהתאם לפסק הבוררות שאושר וההחלטות שניתנו לביצועו ע"י הבורר.

למעלה מן הצורך גם אם היה נקבע כי יש מקום לעשות הערכה חדשה בין שני חלקי המגרש עקב תוכנית הפרצלציה (ראו טיעוני המבקש בס' 3-1 לסיכומי התשובה) ובעקבות כך יש מקום לקבל חוות דעת זו ומסקנותיה של השמאית ג'רבי, או אם היה נקבע כי ניתן להגיש את חוות הדעת הנגדית בשלב זה, או כי יש בה כדי לשלול את המסקנות והתוקף של חוות הדעת של טיגרמן, הרי שלכל היותר (ואיני קובע כי יש להשיב בחיוב לאף אחת מהתהיות או השאלות הנ"ל), הסעד האפשרי היה סעד הפיצוי הכספי לפי ס' 5 להסכם הבוררות, ולא סעד של עיכוב הליכי ההפרדה בדרך של פרצלציה שנקבעה ע"י הבורר, והאפשרות של כל אחד מהצדדים לממש זכויותיו בחלק בו זכה.

20. בא כוחו של המבקש פנה לעו"ד איזמן ביום 1.12.09 והודיע לו כי סמכותו כבורר הסתיימה והינו נדרש לחדול מכל פעילות הנוגעת לסכסוך ומטעם זה הוגשה גם הבקשה לפירוק החברה ביום 15.12.09. למרות האמור לעיל, לטענת המבקש, ממשיך להתעלם עו"ד אייזנמן מהדברים האמורים וממאן בתוקף להמתין להחלטת ביהמ"ש בבקשה לפירוק וחרף זאת משגר החלטות כאלה ואחרות (החלטה מיום 27.12.09 ומיום 21.1.10).
עוד טוען המבקש כי עו"ד איזמן משתף פעולה עם המשיב לקדם את תכנית החלוקה בועדות המקומיות והתכנית אף פורסמה להפקדה ביום 12.1.10 ללא הסכמת המבקש.

אין בידי לקבל גם טענה זו של המבקש.

ראשית בין לבין נדחתה גם בקשתו של המבקש לפירוק ונדחו כל טענותיו גם לפני מוסדות התכנון כך שאין לעו"ד איזמן למה להמתין והוא מקדם את ההליך כדין.

במסגרת הסכם הבוררות הוסמך עו"ד איזמן לקדם את החלוקה שתיקבע ולשם כך נתנו לו שני הצדדים יפוי כח בלתי חוזר.

הבוררות המשיכה להתנהל גם לאחר פסק הדין שאישר את פסק הבוררות, המבקש נטל חלק פעיל באותם ההליכים.

בהתאם למוסכם בין הצדדים הסכם הבוררות נמשך עד לחלוקה בפועל של המגרשים ומיצוי אפשרות קבלת זכויות בניה לכל אחד מחלקי המגרש המחולק.

בהסכם הצדדים קבעו הוראות ספציפיות לדרך העברת החלקים (ס' 7 להסכם) ובהמשך (בס' 8 להסכם ) הם קבעו הוראות לעניין החלוקה של ההוצאות.

לו רצה המבקש להפסיק הליכי הבוררות בניגוד להסכם, היה עליו לפנות מראש לבית המשפט בבקשה להעביר הבורר מתפקידו או בבקשה לבטל את הליך הבוררות ולא לעשות זאת בדיעבד- רק כשהסתבר לו שהחלטות הבורר הנוספות אינן נושאות חן בעיניו.

בעניין זה לבסוף, ואולי היה מקום לומר זאת כבר בתחילה, יש לזכור ולהאיר כי הצדדים עצמם קבעו מפורשות בראש פרוטוקול הדיון מיום 16.5.01 , החתום ע"י הצדדים כולם כי: "הבוררות תהיה בוררות נמשכת בכל עניין".

21. בניסיונותיו הרבים והמגוונים למנוע את יישום פסק הבוררות, פנה כאמור כבר לעיל, המבקש לוועדה המקומית והגיש התנגדות שהוגשה לה לאישור בהתאם לפסק הבורר.

ההתנגדות שהגיש לתוכנית כללה טיעונים רבים מכל סוג אפשרי (קנייני, תכנוני וכד') והתנגדות זו נדחתה ביום 21.3.11.

המבקש לא השלים עם דחיית התנגדותו והגיש ערר לועדה המחוזית שנדחה בהחלטה מנומקת ביום 6.2.12 (ביום 11.6.12 ניתנה החלטה משלימה לאור בקשה שהוגשה ע"י המבקש).

המבקש ביקש הבהרה להחלטה ומשגם בקשה זו נדחתה הוא הגיש ביום 11.9.12 עתירה מנהלית כנגד החלטות הועדה המקומית וועדת הערר, אותה הוא מוחק בהמלצת בית המשפט ביום 21.3.13 .

במסגרת החלטתה של ועדת הערר המחוזית (116/11 מיום 6.2.12 בעמ' 6-5), היא התיחסה לטענות המבקש בעניין קו החלוקה וקבעה:

"איננו מקבלים את טענת העוררים לפיה על וועדת התכנון להתעלם מהסכמים ומפסקי דין של ערכאות אחרות, היפוכם של דברים, גופי התכנון מצווים לטעמנו לפעול בהרמוניה עם מערכת המשפט שאם לא כן, תקום פגיעה של ממש הן בוודאות התכנונית מחד, והן בוודאות המשפטית מאידך גיסא.

שונים היו פני הדברים אילו היינו מגיעים למסקנה לפיה מדובר בתכנון לא טוב ולא סביר. דומה כי במצב דברים כזה, היה מקום לפנות לבית המשפט המוסמך בהליך כלשהו לברור הסוגיה.

אולם משמצאנו כי מדובר בתכנון סביר ואף נכון, עצם העובדה כי קיימות אופציות נוספות וסבירות לתכנון במקרקעין, אינה יכולה לאפשר לצדדים אשר בוחרים לנהל את ענייניהם במסגרת בוררות, לא כל שכן כזו אשר אושררה בידי בית משפט, ליחס לעצמם חירות שלא לנהוג על פי תוצאותיה באמתלות וטענות אחרות" (ההדגשות בקו אינן במקור י.ש.).

הנה, גם האינסטנציה התכנונית הגבוהה (ועדת הערר המחוזית) וגם הגוף הממונה על ענייני התכנון במרחב העירוני (הועדה המקומית) סבורים כי גם מבחינה תכנונית החלוקה- הפרצלציה, והתיכנון של הבנינים, סבירים ונכונים.

22. כאמור כבר לעיל, ויש גם לדחות את טענתו החדשה של המבקש כי החלוקה לא הייתה צריכה להיות בדרך של "פרצלציה" אלא חלוקה "במושעא".

ברור כי כל מהותו של ההליך עליו נאבקים הצדדים במשך שנים, הינו הליך של הפרדה, התפרדות ופירוק כך שהתוצאה תהיה שכל אחד מהצדדים יוכל לבנות את חלקו באופן עצמאי ללא תלות ברעהו. זו הכוונה העולה בבירור גם מההסכם וגם מיפוי הכח שניתן לעו"ד איזמן לפיו ניתנו לאחרון הסמכויות המלאות להחליט על כל דרך, לחלוקה בעין של המגרש.

כאמור כבר לעיל דבר זה קיבל ביטויו כבר בהסם שנכרת בין הצדדים עוד ביום 17.4.01 שם כבר קבעו הצדדים כי הליך ההפרדה ייעשה בדרך של פירוק החברה כאשר התוצאה בסופו של תהליך תהיה שתרשם "הבעליות של החלקות הינן 50% לכ"א...".
הדברים ברורים אך כדרכו של המבקש חוסר שביעות רצונו מתוצאות החלוקה נותן לו דרור להעלות טענות, גם כשהן עומדות בסתירה ואינן מתיישבת עם דרישותיו בעבר, ורק כדוגמה ניתן לראות כי דווקא עו"ד קפלאווי שייצג את המבקש במכתבו מיום 23.10.08 דרש בס' ב' ליתן עדיפות לביצוע הפרצלציה (בתנאי שלא תפגענה עקב הפרצלציה: זכויות הבניה, קווי הבניין ותתאפשר כניסה לכל מגרש ולחניות).

לנוכח האמור ברור שהמבקש הוא שראה כדרך זו כדרך עדיפה וקשה להבין כיצד המבקש טוען כי תוכנית הפרצלציה הוגשה ללא הסכמתו (ס' 4 לסיכומי התשובה של המבקש).

לו היה המבקש משתף פעולה עם הבורר במציאת הפתרון האופטימלי אזי ייתכן והיה אפשר למצוא גם פתרונות אחרים (כפי שרמזה ועדת הערר כמפורט בס' 21 לעיל).

כשהמבקש מנסה כל העת רק להכשיל את המהלכים שמטרתם להביא להפרדה, הרי שאין לו אלא להלין על עצמו גם בעניין זה של הפרצלציה, הגם וכפי שיפורט בהמשך, הלכה למעשה גם לדעתה של ג'רבי אין הבדל מהותי בין הפרצלציה לבין, רישום במושע עם הסכם שיתוף.

השמאית נורית ג' רבי אישרה בחקירתה כי אין כל קשר בין טענות המבקש בתובענה לבין השאלה אם החלקה תחולק בדרך פרצלציה או במושעא וכי אין הבדל מהותי ביניהם וכשנשאלה על הבדלים אלו השיבה: "כן, בתנאי שבמושע יש סכם שיתוף עם תשריט" (ראו עדותה בעמ' 34 ש' 30-21 ובעמ' 36 ש' 16-5 לפרוטוקול הדיון).

ברור שגם המבקש עצמו לא ידע לתת הסבר מדוע הפרצלציה אינה טובה לו או גורעת מזכויותיו :"אני לא מבין את השאלה. מה שאני יודע , זה פרצלציה שעשיתם לא טובה לי, היא גורם לי נזק, היא לא שוויונית...אני לא מבין, באמת....אני לא מבין. אני לא מתעסק בנדל"ן ולא מבין את השאלה"( עמ' 42 ש' 11-2 לפרוטוקול הדיון).

יש לזכור כי גם הבורר כבר בס' 11.4 ל"פסק הדין החלקי והחלטות" מיום 27.6.05 קבע כי לאחר הפירוק יהיה המגרש רשום במחציתו ע"ש המבקש ובמחציתו ע"ש המשיב ובהמשך קבע את הדרך בה יקבע "איזה חלק בחלקה יהיה שייך לכל צד..." (ס' 11.5).

ולבסוף יש להאיר בעניין זה כי גם המומחית מטעם המבקש – עדי נבון, קבעה בחוות דעתה כי: "..החלקה תפוצל לשני מגרשים כאשר בשטח כל אחד עתיד להיבנות מבנה עצמאי".

סיכומם של דברים

23. בתחילה עתר התובע להעביר את הבורר מתפקידו, אך בדיון מיום 9.3.19 חזר בו מסעד זה והבורר אף נמחק, מהעתירה כמשיב.

24. גם אם המבקש חוזר בו עתה מהסכמה זו (ס' 15 לסיכומי התשובה) הרי שלא הוצגה כל עילה, לא הוצגה שמץ של ראייה, המצדיקה העברת הבורר מתפקידו, כך שאם סעד זה נותר בעינו, הוא נדחה מכל וכל.

25. לפיכך נותר סעד בו התבקש בית המשפט להורות על ביטול גורף של כל החלטות הבורר מאז 30.7.07.
ראשית, אחזור בתמצית על הרציונאל העומד בבסיס הלכת אי ההתערבות בתי המשפט בפסקי בוררות.

המקרה שלפני הינו מקרה מובהק, בו ניתן ללמוד במישרין על כוונת הצדדים מהתנהלותם ומהמסמכים שנחתמו ביניהם, להעביר המחלוקת שביניהם להפרדה והתפרדות (בכל הקשור לרכוש-מקרקעין המוחזקים על ידם במשותף) להכרעת בורר, על יתרונותיו וחסרונותיו של הליך הבוררות.

בית המשפט ממעט להתערב בהליך הבוררות, ובפרט לאחר שבית משפט אחר כבר קבע ואישר את פסק הבוררות וההחלטות עתה שניתנות על-ידי הבורר מטרתן ליישם ולהוציא לפועל את פסק הבוררות שאושר ע"י בית משפט בפסק דין שהינו חלוט.

את עקרונות אי ההתערבות בהליך הבוררות סקר כבוד השופט דנציגר ברע"א 6727/10 עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ (פורסם בנבו, 6.10.10) (להלן: "פסק"ד אופקים") ובעניין זה, כל המוסיף גורע:

"המדיניות השיפוטית העומדת בבסיס הלכה זו נובעת מהשאיפה לחזק את מוסד הבוררות כחלופה אטרקטיבית על פני התדיינות בבית המשפט, כמו גם על השאיפה ליתן תוקף מרבי וממשי לאוטונומיית הרצון החופשי של הצדדים אשר בחרו להתדיין ביניהם דווקא בהליך בוררות משום היותו הליך מהיר ומזומנות אף יעיל יותר. יתרונותיו אלו של מוסד הבוררות יוגשמו רק אם הליך הבוררות יהיה הליך שאין בתי המשפט מתערבים בו אלא מקום שהוסמכו לעשות כן במפורש על ידי המחוקק ובמקרים חריגים בלבד. על מדיניות שיפוטית זו והרציונאלים המונחים בבסיסה עמדה השופטת א' חיות ברע"א 2237/03 אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל-מונד, פ"ד נט(4) 542, 543-542 (2005) (להלן: עניין שועלי), בהסכמת השופט מ' חשין. עתירה לדיון נוסף על פסק הדין שניתן בעניין שועלי נדחתה [ראו: החלטתה של השופטת ד' ביניש (כתוארה אז) בדנ"א 821/05 אפרים שועלי בנין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל-מונד ([פורסם בנבו], 5.5.2005)]. כן ראו בעניין זה: החלטתה של השופטת (בדימוס) ד' דורנר ברע"א 6187/93 לה"ב לשכת העצמאים בישראל נ' ורקר ([פורסם בנבו], 24.3.1994); החלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 8941/06 עירית חיפה נ' ב.מ. כרפיס דדו בע"מ ([פורסם בנבו],  4.11.2009) (להלן: עניין עירית חיפה), סעיפים 29-28]" .

בבקשתו לא מצביע המבקש על סיבה בגינה יש לחרוג מכלל האי התערבות ולאפשר ביטול החלטות הבורר על סמך אחת העילות שבס' 24 לחוק הבוררות,התשכ"ח-1968.

גם המבקש עצמו לא ידע לענות אלו וכמה החלטות של הבורר הוא מבקש לבטל ועל כך השיב: "אני לא יודע כמה החלטות".

כשנשאל המבק מדוע הוא מבקש לבטלן תשובתו, המדברת בעד עצמה, היתה:
"אני לא יודע איך לענות לך, ההרגשה שלי מהבורר לא היתה נעימה".

כאמור כבר, כל החלטות הבורר שניתנו מאז "פסק הבורר"- שניתן בשנת 2005 ועד היום, כולן עסקו ביישום העקרונות וההחלטות שניתנו בפסק הבורר ובכדי להגשים את רצון הצדדים, כפי שבא לידי ביטוי, בין היתר, בהסכמים שנחתמו ביניהם.

סמכותו של הבורר נמשכה ונמשכת על פי כוונת הצדדים כפי שזו באה בהסכמים, ביפוי הכח שנתנו לבורר, ובחתימתם על פרוטוקול הדיון מיום 16.5.01 כי "הבוררות תהיה בוררות נמשכת בכל עניין".

הסכמה זו קיבלה את אישורה בפסק הדין החלוט של כב' השופטת ברון (ס' 18 לפסק הדין).

למעלה מן הצורך אני סבור כי המבקש גם מנוע מלהעלות טענות כנגד ההחלטות שהתקבלו בבוררות שכן במשך כשנתיים וחצי (מאז שאושר פסק הבוררות ב-2007 ועד להגשת תובענה זו ב-2010) השתתף המבקש בישיבות הבוררות, הוגשו כתבי טענות, ניתנו החלטות של הבורר, והמבקש מעולם לא העלה טענות לעניין סמכותו של הבורר ובלאו הכי לא הגיש בקשה כדין להעבירו מתפקידו.

לא היה כל שינוי בהסכמת הצדדים לעניין היקף הסכמתם להליך הבוררות ולכן אין המבקש חופשי לנסות להתנער מאותן החלטות של הבורר שאינן נושאות חן בעיניו ,באמתלות שונות ומשונות, כל פעם בפני פורום או מותב אחר.

סוף דבר

26. לאור כל האמור לעיל, נדחית הבקשה למתן הסעדים המבוקשים בהמרצת פתיחה זו.

27. המבקש ישלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 36,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתום 30 יום מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ד אב תשע"ד, 20 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.