בפני: | כב' השופט זיאד סאלח | |
התובע: | עלי סוויטאת ע"י ב"כ עוה"ד פואד חיר | |
נגד | ||
הנתבעים: | 1.משה מצליח 2.מצליח משה כ"א בע"מע"י ב"כ עוה"ד חאלד אבו יונס | |
פסק דין |
התובענה:
נטען בכתב התביעה כי ביום 19/4/02 נכרת הסכם בין הצדדים בדבר ביצוע עבודות ברזל שונות וכי הנתבעים קיזזו וגזלו כספו של התובע, תוך כדי ניצול תמימותו והאמון שניתן בהם.
בסעיף 6 לכתב התביעה נטען כי:
"ביום 8/7/04 נודע לתובע לראשונה כי ההסכם הופר הפרה יסודית על ידי הנתבעים וכי הנתבעים נהגו בניגוד למוסכם לנכות סכומים בניגוד לכל דין מהסכום המוסכם בגדר ההסכם וכי הנתבעים התעשרו על חשבונו שלא כדין וכי החל מחודש 8/02 קוזז, מבלי ידיעת התובע אשר נתן מבטחו בנתבע, סך של 4,000 ₪ לחודש, כך שבמשך תקופת החוזה קיזזו הנתבעים סך של 84,000 ₪ מסכום ההסכם מבלי ידיעת התובע ומבלי שנודע לו עד לחודש 7/04 כי הסכומים הנ"ל קוזזו ובגין מה, כאשר בתום כל פרוייקט התחייב הנתבע להחזיר סכומים אלו ואילו הדבר לא נעשה בפועל, משעסקינן בסכומים שנועדו להבטיח תשלום מיסים או עיקולים שיוטלו, באם יוטלו, על כספי התובע, והנתבע הבטיח אחרי שהתובע עלה על הקיזוז באקראי בשנת 2004 בחודש יולי".
התובע הוסיף וטען כי מעבר לסכום הקיזוז הנ"ל, שנעשה שלא כדין ושלא עפ"י המוסכם, הנתבעים קיזזו עמלת יתר בשיעור 1%, מעבר לשיעור המוסכם, כאשר הסכום המצטבר בגין קיזוז זה, לאורך תקופת ההתקשרות, הוא 37,295 ₪, הכול לפי טבלה שצורפה לכתב התביעה.
התובע אף טען לקיזוז ביתר, עבור עלות עמלת שליחים בסך של 600 ₪.
התובע הוסיף וטען, בסעיף 9 לכתב התביעה, כדלקמן:
"התובע ידע אודות הגזילה והחסרת הכספים באקראי רק בתחילת חודש 7/04, כאמור וביום 8/7/04 נפגשו הצדדים בכדי להחזיר הכספים האמורים אחרי שנודע לתובע אודות ההחסרה האמורה ואולם הנתבעת סירבה להחזיר כספים אלו והבטיחה להחזירם בהמשך, על אף שהכיר בחובו אישית כלפי התובע והבטיח כי בעתיד הסכומים יוחזרו ואולם בפועל לא נעשה הדבר, סיבות הנתבעים עמם ועמם בלבד".
לפיכך עתר התובע וביקש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם את סכום התביעה, כאשר גם פורט (בסעיף 2 לכתב התביעה) כי ההתקשרות היתה למעשה עם הנתבע מס' 1 אשר התחייב וערב אישית לנתבעת מס' 2.
כן טען התובע כי הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע") ניצל את האישיות המשפטית של הנתבעת מס' 2 (להלן: "הנתבעת), הפר חובת תום הלב, הבריח את נכסי הנתבעת, הטעה וגם הציג מצג שווא בפני התובע.
לכתב התביעה צורפו המסמכים הבאים:
הגנת הנתבעים:
הנתבעים העלו טענה מקדמית שיש לדחות את התביעה מחמת התיישנות או שיהוי.
כן טען הנתבע כי יש לדחות את התביעה נגדו על הסף הואיל וההתקשרות היתה אך עם הנתבעת וכי לא התקיימו התנאים של הרמת מסך וחיוב אישי כלפיו.
הנתבעים אישרו את ההסכם בין התובע לנתבעת כאשר עפי"ו התובע שימש כקבלן משנה של הנתבעת והרקע לחתימת ההסכם הוא היות התובע מוגבל חמור בבנק וחקירות רשויות המס נגדו, כך שנבצר ממנו מלנהל תיק עצמאי וההסכם בא על מנת שהנתבעת תשמש כצינור להעברת כספים לתובע, ממזמין העבודה – חברת התכוף, לרבות הנהלת חשבונות ותשלום שכר עובדים.
הנתבעים פירטו בכתב הגנתם את עמלתם/שכרם כנגד מתן השירותים הנ"ל לתובע לרבות 5% עמלת מימון, 5% משכר העובדים, עמלת בנק בשיעור 1% וכן ביטוחים וכו'.
כן טענו הנתבעים, בסעיף 8 לכתב ההגנה כדלקמן:
"8. אלא מה, התברר לאחר חודשיים כי הנ"ל לא יכול להציג מסמכים אשר יתמכו את הכסף שהוא קיבל ועל כן הוסכם כי הנתבעת תפיק לתובע תלוש שכר ע"ס 6,000 ₪ ואת עלויות המיסוי בגין הכספים אשר שלשלו לכיסו במזומן (מס הכנסה) שולמו ע"י הנתבעת מס' 1 ועפ"י הערכת רואה חשבון, כאשר הסתכמו בסך של 4,000 ₪ בכל חודש".
הנתבעים טענו כי הראייה לאמיתות הנטען על ידם כנ"ל היא העובדה כי הניכוי של 4,000 ₪ החל כחלוף חודשיים מתחילת ההתקשרות זאת כאשר התובע לא יכול להציג מסמכים "מכסים" כנ"ל.
הנתבעים הוסיפו וטענו כי טיעוניו של התובע הינם מופרכים הואיל ונעשתה התחשבנות חודשית בין הצדדים, כאשר ההתחשבנויות נערכו בעיקר בכתב יד של התובע, לרבות הכספים במזומן שהוא לקח לעצמו וכי הכול נעשה על דעתו ובהסכמתו.
מכאן ביקשו הנתבעים לדחות את התביעה נגדם, בין על הסף מפאת התיישנות והעדר עילה ובין לגופה בהיותה חסרת יסוד.
ראיות הצדדים:
התובע אף ציין בתצהירו כי לאחר שנודע לו על מעשי הגזילה של הנתבעים, בעקבות קבלת מסמכים באמצעות הפקידה של הנתבעים ומשדרש הכספים המגיעים לו ואף הודיע כי יגיש תביעה נגד הנתבעים לשם כך, שלח הנתבע אנשים מהעולם התחתון על מנת לאיים עליו ולהניאו מלעשות כן.
מהחקירה הנגדית של התובע עולה שהוא חייב מוגבל באמצעים עפ"י חוק ההוצל"פ וכי תיק העצמאי שלו נסגר אצל רשויות המס עוד בשנת 1998.
כן עולה מהחקירה הנגדית שגם הנתבע הסתבך עם רשויות המס, ייתכן גם על רקע ההתקשרויות נשוא תובענה זו והוא אף ריצה תקופת מאסר.
דיון והכרעה:
אציין כי תחילה כי חלקים מהסכומים הנתבעים התיישנו זה מכבר.
התובענה הוגשה ביום 7/3/10. התובע בכתב התביעה תובע סכומים שהגיעו לו החל מחודש 4/2002, היינו יותר מאשר שבע שנים עובר ליום הגשת התובענה.
סעיף 5 לחוק ההתיישנות קובע תקופת התיישנות, מחסום דיוני להגשת תובענה, של שבע שנים.
לא הוכחו כדבעי, אף לא נטענו, עובדות שיש בהן משום התיישנות שלא מדעת, היינו שנעלמו מעיני התובע עובדות רלוונטיות של עילת התביעה שאף בזהירות סבירה לא יכל לגלותן.
נהפוך הוא הדבר, מדובר בהסכם שנתחם בחודש 4/2002 כאשר עפי"ו נערכו התחשבנות חודשית בין הצדדים, כאשר חלק מהחשבונות אף תוקנו ע"י התובע עצמו והכספים המגיעים לתובע אף שולמו לו באותו מעמד או סמוך לאחר מכן.
לפיכך הינני קובע כי הסכומים הנתבעים אשר מתייחסים לתקופה שבין חודש 4/2002 ועד יום 6/3/2003 התיישנו זה מכבר ויש לדחות את התביעה בעניינם.
בין הצדדים נחתם הסכם קבלנות ביום 19/4/2002 עפי"ו כל מערכת הכספים, בגין עבודות של חב' התכוף, עברה דרך וע"ש הנתבעת מס' 2, כאשר מבצע העבודה בפועל הוא התובע.
מערכת הכספים הנ"ל כללה הגשת חשבוניות למזמין העבודה, קבלת הכספים, תשלום שכר העובדים, תשלומי מיסים וכו', הכול נעשו ע"ש הנתבעת כאשר בפועל מבצע העבודה לרבות העסקת עובדים וכל הכרוך בביצועה נעשו על ידי התובע עצמו.
חברת התכוף שיתפה פעולה עם צורת ההסכם הנ"ל והעבירה כספים בגין העבודה לידי הנתבעת, כאשר הנתבעת מצידה, לאחר קיזוז הסכומים המגיעים לה, העבירה את יתרת הכספים לידי התובע.
העברת הכספים הנ"ל נעשתה ע"י הנתבעת במזומנים או בצ'קים שנפרעו על ידי צד ג', בהיות התובע מוגבל באמצעים ואין לו חשבון בנקאי.
אל לי במסגרת פסה"ד לקבוע באם ההתקשרות הנ"ל הינה חוקית או לאו. יחד עם זאת אפשר לקבוע כי נודף ממנה ריח רע וייתכן כי הצדדים או מי מהם עברו על החוק כאשר יש בה פוטנציאל רב של אפשרות העלמת כספים מרשויות המס.
אציין כי הנתבע מסר בחקירתו הנגדית כי נשלח לריצוי מאסר, בין היתר גם בגין ההתקשרות נשוא התובענה.
כן יש לקבוע כי ההתקשרות מעין זו הינה פתח לכל מיני מעשים או הסכמות עלומים שבד"כ הצדדים לא יפרסו בפני הרשויות או בפני ביהמ"ש.
לפיכך יש להתייחס לעדויות שני הצדדים בזהירות מירבית.
כן עולה מהראיות שהובאו בפניי, במיוחד החשבונות של כל חודש וחודש, כי נערכה התחשבנות מפורטת עבור כל פרט ופרט כאשר אף חלק מהחשבונות תוקנו על ידי התובע עצמו.
ראו בנדון החשבונות החודשיים כפי שצורפו לתצהיר התובע וכן חקירתו הנגדית של התובע בעמ' 3-4 לפרוטוקול.
הרושם המתקבל מהחקירה הנגדית של התובע כי אכן ההתחשבנות בין הצדדים נערכו כל חודש בחודשו בנוכחות הצדדים, זאת אף שהתובע השיב לשאלה:
"שאלה: אני אומר לך שבסוף כל חודש ישבת עם מצליח וערכתם החישוב ביחד. האם אתה מאשר את הדברים.
תשובה: לא נכון, שלחתי דו"ח לפעמים בפקס ולפעמים ביום שישי....".
כן נשאל התובע לגבי, נספח 17 לתצהיר (התחשבנות לחודש 11/02) כאשר כך הוא השיב:
"ש. אני מפנה אותך לנספח 17 לתצהיר שלך.
ת. זה נכון שזה כתב היד שלי, החזרתי את הניירות הללו אחרי חודש יולי 2004.
ש. אני מפנה אותך לנספח 17 לתצהיר שלך, זה הכתב שלך?
ת. זה לא נראה הכתב שלי לנספח 17, אני לא בטוח.אני מאשר כי נספח 2 לתצהיר הוא כתב היד שלי, אם זה דומה לכתב היד שלי, אז יכול להיות שזה כתב היד שלי.
אותו נספח 17, אשר העד מאשר תחילה שזה הכתב שלו, ללא סייג, ולאחר מכן נרתע ומאשר בהסתברות גבוהה שזהו הכתב שלו, יש התחשבנות חודשית, כאמור לחודש 11/2002 או החודש שקדם לו ובו מופיע ניכוי של 4,000 ₪ עבור הכנת תיק מס הכנסה.
כן מופיע באותה התחשבנות גם עמלה בשיעור של 6% במקום 5% עפ"י ההסכם.
הינה כי כן עולה כי התובע הכין חשבון, במו ידיו, ובו ציין ניכוי של 4,000 ₪ עבור תיק מס הכנסה וכן ניכוי נוסף של 1%.
כך הם הדברים לגבי חשבון חודש 4/03 ותיקונו, נספח 28 לתצהיר התובע, אשר גם בו מופיע הניכוי של 4,000 ₪ עבור מס הכנסה אשר התובע אישר כי זה כתב ידו וגם התיקונים בו נעשו על ידו.
טענתו כי התיקונים נעשו על ידו, לאחר שקיבל את המסמכים רק בשנת 2004 וכי רק אז עשה בהם תיקונים, אינה הגיונית ואין לתת בה כל אימון.
באם הדברים הינם כך, היינו כי התובע אשר הכין את החשבונות שבהם היה ניכוי חודשי של 4,000 ₪ עבור תיק מס הכנסה, הכיצד ניתן לטעון כי אותו ניכוי, כמו גם ניכוי נוסף של אחד אחוז, נעשה בניגוד למוסכם, ללא ידיעתו וכי עלה על הדבר אך לקראת סוף ההתקשרות!
מעבר לנדרש אציין כי יעלה על הדעת כי התובע לא ישים לב לניכוי חודשי של 4,000 ₪, שהינו ניכוי משמעותי מסה"כ הניכויים שהנתבעת היתה זכאית להם עפ"י ההסכם, וזאת לאורך כשנתיים וכאשר אותו ניכוי הוא כשליש או אף יותר מסה"כ הניכויים.
סיכום הדברים שלא אוכל לתת אימון בגירסת התובע כפי שנמסרה בכתב התביעה.
לפי דבריו של התובע, כפי שהועלו בסעיף 7 לכתב התביעה, הוא עלה על הניכוי הלא מוסכם לטענתו, רק בתחילת חודש 7/2004, כאשר מיד לאחר הוא התחיל לדרוש את החזר הכספים לידיו כאשר הנתבע הכיר בזכותו זו והבטיח כי הכספים יוחזרו בהמשך כאשר בחקירתו הנגדית עמ' 5 לפרו' הוא מסר:
"במסמכים שהראה עו"ד ח'אלד היו תיקונים בכתב ידי. לקחתי את המסמכים באוגוסט ספטמבר 2004 לרו"ח שהוא חבר של המשפחה והתחלתי לדפדף במסמכים יחסית לחוזה ואז גיליתי את המכה. ביקשתי לשבת עם הנתבע והוא לא ענה לטלפון, הוא לא התייחס אלי, שלח לי עבריינים הביתה, באו אלי והגשתי תלונות למשטרה נגדו ונגדם, הלכתי לעו"ד פואד בחודש נובמבר 2004, גם לא היה לי כסף אני בקשיים".
הבטחה או התחייבות הנתבע להחזיר את הניכויים אינה יכולה לדור ולהתיישב עם הטענה כי הנתבע לא עונה לטלפונים ואף שלח עבריינים לאיים עליו!
לפיכך, גם אין מקום לתת אימון בגירסת התובע לפיה הנתבע חזר והבטיח להחזיר לו את הניכויים.
התוצאה:
התובע ישלם לנתבעים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ נכון להיום.
ניתן היום, ד' שבט תשע"ד, 05 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים.
תאריך | כותרת | שופט | צפייה |
---|---|---|---|
13/04/2010 | החלטה על בקשה של נתבע 1 הארכת מועד להגשת כתב הגנה /בר"ל 13/04/10 | רחמים צמח | לא זמין |
17/03/2013 | החלטה מתאריך 17/03/13 שניתנה ע"י שולמית וסרקרוג | שולמית וסרקרוג | צפייה |
05/01/2014 | פסק דין מתאריך 05/01/14 שניתנה ע"י זיאד סאלח | זיאד סאלח | צפייה |
תפקיד | שם | בא כוח |
---|---|---|
תובע 1 | עלי סוויטאת | פואד חיר |
נתבע 1 | משה מצליח | ח'אלד אבו יונס |
נתבע 2 | מצליח משה כ"א בע"מ | ח'אלד אבו יונס |