1. התובעת ילידת שנת 1965, הגישה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף אשר נגרמו לה כתוצאה מתאונה שארעה ביום 27.9.06.

אין מחלוקת כי באותו מועד נפלה התובעת במהלך טיול סליחות של תלמידי בית הספר "רבי עקיבא" באור עקיבא, בו למד בנה. סיור הסליחות התנהל בשעות החשיכה.

2. התובעת צרפה לתביעתה חוות דעת רפואית של ד"ר גור אריה על פיה נותרה לתובעת נכות נוירולוגית בשיעור של 80% בשל הפגיעה בידה. מומחה רפואי מטעם הנתבעת וצד ג' שלל קיומה של נכות. מומחה בית המשפט פרופ' דוד ירניצקי, אשר את קביעותיו של המומחה מטעמה של התובעת.

כללי

3. בטרם אדון לגופה של עילת התביעה הנטענת, מוצאת אני לנכון להתייחס לאישיותה של התובעת כפי שהתגלתה לפני במסגרת הדיונים בתיק זה. התובעת סובלת מליקוי בראיה. כמו כן מעדותה עולה כי עברה נסיבות חיים לא פשוטות. יחד עם זאת בחרה שלא להסתגר בדלת אמותיה, אלא אף לתרום מזמנה וממרצה לחברה.

לאחר התרחשותה של התאונה, על אף ההחמרה במצבה הבריאותי והכללי, המשיכה התובעת עם כל הקשיים הניצבים בפניה לעשות למען האחר.

ללא כל קשר לדיון אשר לפני ותוצאותיו, דומה בעיני כי יש לציין את האמור לעיל שכן מעטים המקרים בהם בית המשפט פוגש תובעים אשר חוו נזקי גוף ובוחרים להמשיך בניהול חייהם באופן בו בחרה התובעת.

הנתבעת 4 - בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.

4. באשר לבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבעת 4, דין הבקשה להידחות ואף יתרה מכך דין התביעה כנגדה להימחק. על התובע המגיש תביעתו לפרט איזו אישיות משפטית מהווה הנתבע. ראה לעניין זה הוראות תקנה 9 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984. לא הוצג בפני מה הוא סוג ההתאגדות של הנתבע הגורם לו להוות אישות משפטית בפני עצמו. העובדה כי הינו בית ספר עדין אינה הופכת אותו לאישיות משפטית. בהעדר כל הסבר לשאלה זו עד היום, דין התביעה כנגד הנתבע 4, תהא זהותו אשר תהא, להימחק.

גרסת התובעת ועילות התביעה הנטענות על ידה

5. התובעת טוענת כי הצטרפה לטיול הסליחות על פי בקשת מחנכת כיתתו של בנה, הגב' טובה שטרית, במעמד של הורה מלווה. לשיטתה של התובעת האוטובוס היה אמור לעצור בסמוך לכותל ולהוריד את התלמידים, אולם, הוא עצר במרחק רב והם נאלצו ללכת ולחצות כבישים ראשים עד אשר הגיעו לעיר העתיקה. על פי הנטען על ידי התביעה, המסלול שונה מבלי לקבל אישורים מתאימים לכך.

התובעת ממשיכה ומתארת כי מסלול ההליכה עבר בסמטה חשוכה, ללא תאורה ומבלי שניתנה כל אזהרה. באותה סמטה התובעת נפלה וזאת עקב מכשול שהיה בתוואי ההליכה, מבלי שיכלה לראות את המכשול.

ידה נחבשה על ידי אחד המורים. היא סירבה להתפנות באמבולנס וקיוותה כי הכאב יחלוף.

התובעת טוענת כי הנתבעים ידעו כי היא קשת ראיה, אך לא עיוורת.

6. התובעת טוענת לרשלנות ולהפרות חובות של הנתבעת אשר התבטאו בכך כי המסלול שונה, אילו המסלול היה מתקיים על פי המתוכנן לא היו נאלצים לעבור כבישים רבים ואולי גם לא בסמטאות חשוכות. לא התקיימו נהלי משרד החינוך בדבר צורך בפנסים. מעמדה הינו של הורה מלווה, וגם אם לא הייתה הורה מלווה מרגע שהצטרפה לטיול החובות כלפיה הינן כמו להורה מלווה. היא נאלצה להוביל את הכיתה, ההליכה לא הייתה מסודרת כנדרש.

דיון

7. לטעמי דין תביעתה של התובעת להידחות.

כאמור, הערכה רבה יש לי לאישיותה של התובעת ופועלה. כמו כן אציין כי התעוררו בעיות רבות במסכת הראיות של הנתבעת, אליהן אתייחס בקצרה בהמשך. אולם, לטעמי דין תביעה זו להידחות, מבלי צורך להכריע בשאלות עובדתיות רבות המצויות במחלוקת בין הצדדים.

8. עילות התביעה הנטענות על ידי התובעת אינן מבוססות על אחריות מוחלטת או קפידה. גם אם התובעת תוכיח את כל עילות הרשלנות והפרות החובות החקוקות הנטענות על ידה, ולצדן תוכיח את נזקה, כתוצאה מאותה נפילה, עדיין נותר בפני התובעת להוכיח את הקשר הסיבתי בין הרשלנות הנטענת או הפרת החובה הנטענת לבין הנזק שנגרם. כלומר, על התובעת להוכיח שהנפילה נגרמה כתוצאה מאותה פעולה רשלנית או מחדל של התבעת או כתוצאה מהפרת אותה חובה חקוקה של הנתבעת.

9. כפי שציינתי, קיימות מספר בעיות בעדויות מטעם הנתבעת ולפיכך, מעדיפה אני להתמקד בעדות התובעת עצמה אשר כאמור, הותירה רושם חיובי מאוד.

10. אין מחלוקת שעוד טרם התרחשותה של התאונה, סבלה התובעת מליקוי בראייתה אשר הקנה לה 60% נכות במוסד לבטוח לאומי. כפי שציינתי וכפי שמעידה התובעת ואף מעידים עדי הנתבעת, על אף נכותה זו, התובעת תפקדה ואף תרמה לפעילות ביה"ס. אין מחלוקת כי נהגה לצאת לטיולים.

11. בשלב זה, כאמור, מתמקדת אני בשאלת הקשר הסיבתי ועל כן אדלג את השאלות כיצד הוזמנה להשתתף בטיול, מה היה מעמדה והאם הצוות בבית הספר ידע מה דרגת החומרה של הליקוי בראייתה. אתמקד בתיאורה של התובעת עצמה אודות אופן הנפילה.

12. התובעת מתקשה להשיב, האם הנפילה הייתה מחוץ לחומות העיר העתיקה או בעיר העתיקה (ראה פרוטוקול עמוד 13 שורה 22). יחד עם זאת, היא מציינת כי מדובר בסמטה.

"אחרי שעברנו את כל הכבישים, הגענו לסמטה מסוימת שיש רכבים ואז ממש איזה סמטה, פניה שמאלה, הייתה חשוכה לחלוטין מהאור שנכנס מהרחוב שהוא מאוד מואר, משהו של בערך 20,30 מ' חושך ואז היה תאורת רחוב, ושם נפלתי" (פרוטוקול עמוד 13 שורות 24 עד 26).

התובעת לא ידעה לציין בערך באיזה שעה זה קרה (שורה 28).

13. לעומת זאת בתצהירה מציינת היא בסעיף 8 "... ובמסגרת הליכתי נפלתי פתאום בעקבות מכשול גבוה שהיה בתוואי ההליכה בירושלים, בדרך לכותל בסביבות השעה 23:00 ואותה בליטה לא יכולתי לראות בתוך האבנים. כל שכן אינני רואה טוב ערב התאונה והנתבעים היו צריכים לצפות כי אישה קשת ראיה כמוני יכולה להיתקל במכשול כגון דא, וכתוצאה מכך נחתתי על הרצפה מלאת המכשולים (אבנים וחצצים קשים)..."

ניתן ללמוד כבר כי לשיטתה היה הדבר כבר בדרך לכותל והשעה הייתה 23:00 בלילה.

14. מהו אותו מכשול עליו נפלה? הנתבעת נשאלה על כך בחקירתה הנגדית ואישרה כי אכן אינה יכולה לתאר בדיוק מהו המכשול (פרוטוקול עמוד 14 שורות 23 עד 25). יחד עם זאת, היא מאשרת כי בנה שי היה קרוב אליה, בערך מטר ממנה. בנה במועד מתן העדות היה על סף גיוס. בחקירתה החוזרת היא ציינה כי הוא לא בא לעדות כי הוא לא זוכר מה קרה, הוא זוכר רק שנפלה. איני מוצאת כי יש בכך הסבר מספק. ככל שהיה מכשול משמעותי במקום, סביר להניח שגם בנה היה יכול להעיד אודותיו. אציין לעניין זה כי עדי הנתבעת לא העידו כי ראו מכשול. איני זוקפת זאת לחובת התובעת אולם, בד בבד, אין התובעת יכולה להיוושע מעדותם.

15. התובעת עומתה בחקירתה עם טופס התביעה שהגישה למוסד לבטוח לאומי נ/3, שם בתיאור הפגיעה היא ציינה כי הפגיעה אירעה בירושלים, בסמטאות הרובע היהודי וכן "... היה מים על הרצפה, הייתה אבן שלא שמתי לב, היה חושך ואז נפלתי...". התובעת אומרת שאין זה כתב ידה. היא חושבת שאחת המתנדבות כתבו, אולם אין היא טוענת שהדבר לא נכתב מפיה ושלא היא חתמה על הרשום. עוד היא מציינת בתשובה לשאלה, כי אם כתוב שם
"הרובע היהודי", אז יכול להיות ששם זה היה. לא נטען על ידה שמישהו מאנשי ביה"ס מילא את הטופס אלא כי הוא מולא מטעמה (פרוטוקול עמוד 21 למעלה). בתשובה היא אומרת ,רשמתי שהיה משהו גבוהה, כנראה אבן גבוהה. אני לא יכולה להגיד לך סלע. נתקלתי במשהו. הרגשתי שחתכתי את הרגל".

16. ראשית, מהאמור לעיל ואף בהתעלם מעדויות הנתבעת הגורסות גם הן שהאירוע התרחש בעיר העתיקה, מוצאת אני לקבוע כי האירוע התרחש ברובע היהודי בעיר העתיקה בדרך לכותל. הדבר עולה מרישומיה של התובעת למוסד לבטוח לאומי כפי שנרשמו ונחתמו בחתימת ידה ביום 09.11.06. עוד עולה הדבר מתיאורה את המקום כעולה בחקירתה לב"כ צד ג' "נפלתי בסמטה, במקום שהיה חשוך, בכניסה שנכנסנו היו חנויות, היה קצת אור, של מסעדות ערביות כאלה יותר הלאה שהלכנו" (פרוטוקול עמוד 20 שורות 30 עד 32).

17. נמצאנו למדים כי מתנהל טור של עשרות אם לא יותר תלמידים בליווי מורים ואנשי צוות וכן מספר לא ידוע של הורים. גם אם אקבל טענת התובעת כי התור לא הלך כדבוקה אחת ולא היה כל כך מסודר, הרי כל אותה קבוצה עוברת בסמטה, ילדים ומבוגרים כאחד ומי שנופלת הינה התובעת. התובעת אינה יכולה לציין דמותו של המכשול עליו נפלה.

18. העובדה שהתובעת נפלה ואף הייתה היחידה שנפלה ואינה יכולה לציין דמותו של המכשול, אין בה ישר כדי לדחות תביעתה. בת.א. (חי-) 715/00 יאיר בן רחמים נ' מרכז קנדה לנופש וספורט מטולה דן כב' השופט עמית (בשבתו בבית המשפט המחוזי) במקרה בו תובע נמצא שרוע ללא הכרה על שביל בטון בשיפולי מדשאה. ממכלול הראיות עלה שהתובע רץ במורד המדשאה ו"נמרח" על שביל הבטון. השאלה אליה נדרש ביהמ"ש הייתה, מה גרם לאותה נפילה, מעידה. בבדיקה מאוחרת יותר נמצא צינור בולט במדשאה. אף אחד מהעדים לא טען כי ראה במו עיניו כי התובע נתקל באותו צינור. יחד עם זאת, בסופו של יום, קבע כב' השופט עמית כי ברי הוא לאור העדויות אודות אופן נפילתו, כי הוא נתקל במשהו במהלך ריצתו במדרון המדשאה. הצינור היה החפץ היחיד בשטח שיכול היה לגרום להתקלות הפתאומית של התובע שהביאה לאופן נפילתו.

19. איני מוצאת כי הדבר דומה למקרה המונח בפניי. אין בפניי כל עדות אודות מהותו של המכשול. העובדות המונחות בפניי הינן כאלה- התובעת אשר אותה עת לקתה בראייתה ברמה של 60% נכות במל"ל, הלכה בסמטה בה הלכו רבים נוספים יחד עמה, לפניה ואחריה. היא נפלה לאחר שחשה במכשול. אין כל עדות או ראיה, גם לא שלה, אודות מהות המכשול. איני יכולה לקבוע שעצם נפילתה, הינה ראיה לקיומו של מכשול, איני יכולה לקבוע כי עצם נפילתה, הינה ראיה כי קיים היה מכשול שאם תאורה טובה יותר או פנסים, ניתן היה לראותו טוב יותר. איני בכלל יכולה לקבוע כי הנפילה אינה נובעת ממצבה הרפואי והראייתי.

20. במקרה שכזה, גם לא קמו היסודות הנדרשים לתכולת הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו". אם היה מוכח קיומו של מכשול, יכול והיה ניתן לטעון לקיומו של הכלל. הסתייגותי נובעת מן העובדה כי מצבה הראייתי של התובעת אותה עת, לא היה כשל "האדם הסביר".

21. הפסיקה כבר חזרה ושנתה כי מדרכות ורחובות אינם "משטח סטרילי". נפילות מתרחשות גם כאשר אין גוף הנושא באחריות לכך, קל וחומר ברחוב אשר אינו רצפתו של דירת מגורים ואינו בהכרח מפולס לחלוטין. קיים סיכון רגיל העורב לפתחו של כל אדם בגין מעידה או נפילה בשעת הליכה בשל מנח לא טוב של רגלו, אובדן שיווי שמקל, או חוסר תשומת לב רגעית. קל וחומר כאשר מדובר במי אשר ראייתו אינה מיטבית ואף הרבה פחות מכך. לא ניתן ללמוד מעצם הנפילה במצב דברים זה אודות קיומו של מכשול,, ולא כל שכן מכשול אשר אינו בגדר פגמים רגילים בדרכים ציבוריות.

22. באשר למצב ראייתה של התובעת אפנה לדבריה שלה כפי שצוטטו לעיל מתוך תצהירה כשהיא עצמה קושרת את מצבה זה לצורך לנהוג עימה זהירות יתרה. התובעת עצמה מצהירה בתצהירה כי קושי לראות מכשול בדמות בליטה מועצם נוכח קשיי הראייה שלה "...ואותה בליטה לא יכולתי לראות בתוך האבנים, כל שכן משאינני רואה טוב ממילא ערב התאונה, והנתבעים היו צריכים לצפות כי אישה קשת ראייה כמוני יכולה להיתקל במכשול כגון דא..." (סעיף 8 לתצהיר).

23. בחקירתה הנגדית בביהמ"ש הציגה עמדה מעט שונה על פיה לא היה בקושי הראייתי שלה כדי להציב בעיה מיוחדת באשר להשתתפותה בטיול ולהתמודדותה עם תוואי הדרך. התובעת העידה "...נכנסנו לסמטה ממקום מאוד מואר למקום חשוך לחלוטין, שגם אדם רגיל צריך להסתדר לו הראייה לכמה שניות. למרות שאני יודעת להתמצות יותר מאדם רגיל בגלל מגבלת הראייה שלי". (פרוטוקול עמ' 14 שורות 2 – 4).

24. נמצא אם כן כי דווקא התובעת שוללת את הקשר בין החשיכה לבין יכולתה להתנייד בשטח ומציינת כי דווקא לה יש יתרון על פני אחרים.

לפיכך, אינני מוצאת כי גם ככל שתוכיח התובעת כי הייתה חובה על מארגני הטיול לצייד את המשתתפים בפנסים או לדאוג להצטיידותם בכאלה, יוכח קשר סיבתי בין נפילתה לבין הפרת חובה נטענת זו.

יתרה מכך, כאמור, לא הוכח קיומו של מכשול.

25. טענה נוספת של התובעת היא טענת הסטייה מהמסלול. גם כאן איני נדרשת להכרעה האם הייתה סטייה מן המסלול המאושר אם לאו. התובעת מאשרת כי מסמכי היציאה לטיול כללו מסלולים שונים וההליכה בטיול כללה את נחלאות, את משכנות שאננים ולא רק הליכה ישירה מהאוטובוס לכותל. התובעת מאשרת כי מסמכי הטיול כללו הוראה כי המסלול כולל סיור ברובע היהודי. התובעת אינה יודעת למקם את מקום נפילתה המדויק. כאמור נקבע על ידי כי הוכח מדבריה שלה כי הנפילה ארעה ברובע היהודי. לא הוכח לפני כי הנתיב בו הלכו שונה במידת הסיכון שבו, או טיב הדרך שבו מכל נתיב אחר. לפיכך, גם אם יוכח כי לא הלכו במדויק או אף יותר מכך, בנתיב אותו אישרו מלכתחילה, הרי לא הוכח לפני כי סטייה זו היא אשר גרמה להתרחשותה של התאונה.

26. על אף שהתובעת טוענת בתצהירה כי הנתבעים היו צריכים לצפות כי אישה קשת ראייה כמוה יכולה להיתקל במכשול, אין היא מעידה כי הביאה לידיעת צוות בית הספר דבר מצבה הבריאותי או הראייתי. אין מחלוקת כי גם אותה עת הרכיבה התובעת משקפיים. אולם אינני מוצאת כי בעצם הרכבת משקפיים יש כדי להעיד אודות ליקוי ראייה ברמה המקנה אחוזי נכות משמעותיים. משקפיים מרכיבים אנשים רבים. התובעת נשאלה האם צוות בית הספר ידע אודות ליקוי הראיה והשיבה כי המחנכת לא ידעה אולם לשיטתה המנהלת ידעה. יחד עם זאת היא מסיקה ידיעה זו, לא ברור על סמך מה ואינה טוענת בכל שלב כי הביאה לידיעת צוות בית הספר את מהות ליקוי הראיה שלה ועוצמתו.

27. איני נדרשת להכרעה האם הייתה התובעת במעמד הורה מלווה או רק הצטרפה לטיול. התובעת עצמה טוענת בסיכומיה כי מעמד הורה המצטרף לטיול זהה למעמד הורה מלווה מבחינת החובות החלות על משרד החינוך כלפיו. כאמור, כך או אחרת, לדדי דין התביעה להידחות.

28. לאור כל האמור לעיל התובעת לא עמדה בנטל המוטל לפתחה להוכיח קיומו של מכשול, להוכיח כי נפלה עקב מכשול ולהוכיח כי אף במידה והדבר אכן אירע, נובע הדבר מהפרת חובה חקוקה או רשלנות כלשהי של הנתבעת.

29. לאור האמור לעיל, יש לדחות את התביעה ולדחות את הודעת צד ג' אשר הוגשה בגינה כנגד עיריית ירושלים.

30. על אף דחיית התביעה אינני מוצאת במקרה זה לנכון לחייב את התובעת לשלם הוצאות לנתבעת. כפי שציינתי קיימות היו בעיות ראייתיות אצל הנתבעת. זו גם הסיבה שבחרתי שלא להסתמך על עדויות עדי הנתבעת.

לעניין זה אציין כי עלה בבירור כי כאשר נחקרו עדי הנתבעת, לאחר חקירתו של עד הנתבעת הראשון עדי הנתבעת שוחחו בחוץ באשר למסלול הטיול, נושא אשר עמד במרכז החקירה הנגדית. לאחר שהובהר עניין זה בפרוטוקול ביהמ"ש בעמ' 35, נרשם על ידי "ביהמ"ש מעיר כי כל עדות שתישמע כרגע ביחס למסלול הטיול נגועה בחוסר מהימנות".

31. נושא נוסף שעלה הינו העובדה כי על אף שמנהלת בית הספר והמורה העידו כי בטיול זה לא נדרשו הורים מלווים והיו די והותר אנשי צוות, חתמה המנהלת על ת/2 "טופס הפניה למתנדב" בו ביום 8/11/06 אישרה כי התובעת שימשה כהורה מתנדב לצורך ליווי טיול.

מנהלת בית הספר העידה כי נתנה טופס זה על אף שתוכנו לשיטתה אינו נכון וזאת על מנת שהתובעת תוכר לצורך גמלה מהמוסד לביטוח לאומי לשיטתה עקב לחצים שהופעלו עליה מהעירייה (ראה פרוטוקול עמ' 46 – 47).

32. במצב דברים זה אינני מוצאת כי הנתבעת זכאית להוצאות.

33. אינני מוצאת לנכון לחייב את הנתבעת שולחת הודעת צד ג' בהוצאות צד ג' שכן בנסיבות המתוארות על ידי התובעת בתביעתה קיומו של מכשול והעדר תאורה, ראוי היה להגיש הודעת צד ג'. יחד עם זאת, נסיבות אלה לא הוכחו ובמצב דברים אלו נדחתה התביעה וכתוצאה מכך גם הודעת צד ג'.

ניתן היום, ח' אדר א' תשע"ו, 17 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.