לפני שתי תביעות שהוגשו על ידי הצדדים להליך, אשר אוחדו בהתאם להחלטת כב' סגן הנשיאה – השופט יחזקאל הראל.

תביעה אחת, חוזית, שהגישה התובעת כנגד הנתבעים 2-4, בסך של 59,046 ₪ (סכום קרן נכון ליום הגשת התביעה). במסגרת תביעה זו, שמספרה 10523-03-10, הגישו הנתבעים 2-4 הודעת צד ג' כנגד צדדי ג'. (להלן תיקרא: "התביעה החוזית").

תביעה שניה, לאישור עיקול, שהגישה התובעת כנגד הנתבעת 1 כמחזיקה וכנגד המשיבים לבקשה לצו העיקול, הנתבעים 2-4, בעקבות תשובת המחזיקה לצו עיקול שהוטל במסגרת התביעה החוזית. (להלן תיקרא: "התביעה לאישור עיקול").

במקביל לניהול ההליכים בפני, התנהל הליך נוסף בביהמ"ש השלום בפתח תקווה, במסגרת תביעה חוזית שהגישה נתבעת 2 כנגד צדדי ג', בסך של 103,646 ₪.

ביום 4.8.13 ניתן פסק דינו של כב' השופט שטרנליכט, בהליך המקביל שכאמור ניהלו נתבעת 2 וצדדי ג', אשר קבע, כי נתבעת 2 זכאית לקבל את מלוא התשלום בגין המלאי, בהתאם לכתב התביעה שם, באמצעות צד ג' 1. עוד נקבע, כי התביעה ככל שהיא נוגעת לצד ג' 2, נדחית.

הדיון להיום נקבע להוכחות מבעוד מועד, כאשר למעשה פסק דינו של כב' השופט שטרנליכט הוגש לביהמ"ש לפני מספר ימים, במסגרת הודעה שהוגשה מטעם הצדדים השלישיים בין היתר לביטול מועד הדיון.

בהתאם להודעה זו, עיין ביהמ"ש בפסק דינו של כב' השופט שטרנליכט ובהתאם ניתנה החלטה לפיה הומלץ לצדדים כולם להגיע להסדר פשרה בהתאם לקביעותיו של כב' השופט שטרנליכט אשר למעשה מכריעות גם באשר לתביעה החוזית, על מנת לייתר את הדיון שנקבע להיום.

לצערו של ביהמ"ש, הצדדים לא השכילו להגיע להסכמות באופן מלא ומשכך, נותר להכריע בטענות הצדדים כפי שנשמעו במהלך הדיון היום, ביחס להוצאות ניהול ההליכים ולתביעה לאישור עיקול בלבד, בהתאם לחומר הראיות המצוי בתיקים וכן בסיכומי ב"כ הצדדים בעל פה.

במסגרת התביעה החוזית, עתרה התובעת לחיובם של הנתבעים 2-4 בגין מכירת מוצרים – מלאי, אשר נמכר לצדדי ג', בהתאם להסכם רכישה עליו חתמו הצדדים ואשר בין היתר, הסכימו כי התמורה ביחס למלאי, אשר הועבר לידי צדדי ג', תשולם במועד מסירת החזקה במסעדה ובהתאם לשיעור שייקבע בין הצדדים.

עוד הוסכם בין הצדדים, כי התשלום תמורת המלאי יופקד בנאמנות אצל עו"ד דניאל שמואלי ויועבר לנתבעת 2 בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם הרכישה ואשר שונו בהסכמה לאחר מכן – הכל בהתאם לקביעותיו של כב' השופט שטרנליכט, כאמור בפסק הדין שניתן על ידו בתביעה המקבילה.

קביעה זו של כב' השופט שטרנליכט, למעשה מהווה השתק פלוגתא ביחס לתביעה שלפני, כל זאת באשר לטענות הצדדים בגין המלאי בלבד, נשוא התביעה החוזית.

ביחס לתביעה החוזית, ניתן תוקף של פסק דין להסכם אליו הגיעו התובעת והנתבעים 2-4 במהלך הדיון היום, לפיו, הנתבעים 2-4 ישלמו לידי התובעת סך של 65,000 ₪, בהתאם לאמור בפרוטוקול הדיון.

שעה שמערכת היחסים בין הנתבעים 2-4 לבין צדדי ג' הוכרעה כאמור בפסק דינו של כב' השופט שטרנליכט, הרי שלא נותר אלא להורות על קבלת הודעת צד ג' שהגישו הנתבעים 2-4 ביחס לצד ג' 1 בלבד וכך אני מורה.

הואיל וצד ג' 1 הפקידה בקופת ביהמ"ש במסגרת ההליכים שבפני סך של 35,000 ₪, בהתאם להסכמת הצדדים כולם, יועבר סכום זה על חשבון פסק הדין, לידי התובעת, באמצעות בא כוחה – עו"ד בועז יערי.

הנני מורה בזאת למזכירות / גזברות להעביר סכום זה על פירותיו, לידי ב"כ התובעת.

צד ג' 1 תשלם לידי הנתבעים 2-4 את יתרת הסכום בסך של 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ביחס לתביעה לאישור עיקול, נוכח טענות ב"כ הצדדים בעל פה במהלך הדיון היום, נחה דעתי כי יש לקבל את התביעה כנגד הנתבעת 1 וזאת בשל הטעמים הבאים, בוודאי בשל משקלם המצטבר.

טעם ראשון נעוץ בכך שצו העיקול ניתן לטובת התובעת / המבקשת, כנגד הנתבעים 2-4 / המשיבים, אצל המחזיקה – הנתבעת 1, הכל כאמור בצו העיקול מיום 6.4.10, קרי, גם כנגד הנתבעת 2, להבדיל ממנהלי ובעלי המניות אצל הנתבעת 2, נתבעים 3-4.

בנוסף, במסגרת הבקשה למתן סעד זמני של עיקולים, מציינת המבקשת ביחס לעיקול הכספים, כי זו מתייחסת לכספים אשר מגיעים ו/או שיגיעו בעתיד לידי המשיבים.

ב"כ צדדי ג' טען במסגרת הדיון היום, כי תשובת המחזיקה, נתבעת 1 לצו העיקול, אינה מאשרת הימצאותם וממילא זכות של נתבעת 2 לקבלת כספים מטעם צד ג' 1.

עיון בתביעה לאישור עיקול זמני מעלה, כי התובעת מתייחסת לתשובת המחזיקה לצו העיקול, לפיה, מחד טוענת כי אין בידיה כספים המגיעים למי מהנתבעים בתיק זה, ומאידך, "באותה נשימה ממש", מודה כי קיימים בידיה כספים ואולם לטענתה של המשיבה קודמת היא בנשייה כלפי הנתבעים או מי מהם, לאור העובדה כי לנתבעים חובות כלפי המחזיקה העולים על זכויותיהם.

הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה בתביעה לאישור עיקול, לא טרחה להתייצב לדיון שנקבע בתביעה זו בפני כב' השופט פרידלנדר, כתוארו דאז ולפיכך, ניתן כנגדה פסק דין בהעדר התגוננות והתייצבות, תוך חיובה בהוצאות ניהול ההליך לטובת התובעת.

לימים בוטל פסק הדין בהסכמת הצדדים, ע"י כב' השופט ד"ר שאול אבינור, אשר הכריע רק ביחס לסוגיית ההוצאות וההפקדה שדרשה התובעת.

כב' השופט ד"ר אבינור בהחלטתו מיום 17.11.10 קבע, כי נתבעת 1 תשלם את הוצאות התובעת בגין הבקשה, בסך של 2,000 ₪ פלוס מע"מ. באשר לשיעור ההפקדה, נקבע כי נתבעת 1 תפקיד בקופת ביהמ"ש סכום של 35,000 ₪.

עוד נקבע על ידי כב' השופט ד"ר אבינור, כי תשלומן של ההוצאות וההפקדה יהא תנאי לביטול פסק הדין.

חרף כך, לא טרחה הנתבע 1 להגיש כתב הגנה ביחס לתביעה לאישור עיקול עד היום.

טענת ב"כ הנתבעת 1 במסגרת הדיון שלפני, לפיה, אין מקום לאשר את העיקול שעה שהמחזיקה מסרה הודעה, לפיה, אין ברשותה כספים השייכים לנתבעים 2-4, אין לה על מה שתסמוך, ודי בעיון בדברי ב"כ הנתבעת 1, במסגרת דיון שהתקיים בפני כב' השופט ד"ר אבינור ביום 10.1.12, בתביעה לאישור עיקול, (עמוד 9 לפרוטוקול, מול השורות 12-22), לפיהם קודם יש להחליט מי בעל הנכס, וזאת ניתן לעשות רק לאחר הכרעה בתביעות התלויות ועומדות בביהמ"ש, בין היתר תביעה שהגישה הנתבעת 2 כנגד צדדי ג'.

זאת ועוד, עיון בכתב ההגנה ובתצהירי העדות הראשית שהוגשו ע"י צדדי ג' במסגרת התביעה החוזית, מעלה כי למעשה לטענת צדדי ג', טרם התגבשה זכותה של נתבעת 2 לקבל את התשלום עבור המלאי, שכן לא התקיימו אותן "תניות שלובות", מכוחן קם החיוב.

טענה זו מלמדת על כך שצד ג' 1 סברה ונתנה פרשנות להסכם הרכישה באופן כזה שפטר את האחרונה מלשלם את הסכום שנקבע על ידי הצדדים עבור המלאי, בין היתר, בשל קיומם של תנאים נוספים, אשר צד ג' 1 טענה שהם שלובים האחד בשני וכל עוד נתבעת 2 אינה מקיימת את חלקה בהתאם להסכם הרכישה, ממילא לא קם הצורך בחיובה של צד ג' 1 לתשלום עבור המלאי.

טענה זו של צד ג' 1 נדחתה על ידי כב' השופט שטרנליכט בפסק דינו.

טענות צד ג' במסגרת ההליך המקביל שנדחו כאמור, עליהן חזרה גם בכתבי הטענות בתביעה החוזית, היוו את הסיבה האמיתית בעטיה בחרה צד ג' שלא לפעול בהתאם לצו העיקול שהטילה התובעת שלפני אצל צד ג' כמחזיקה ואולם שעה שאלו כאמור נדחו, אין מנוס אלא מלהגיע לתוצאה לפיה פעלה צד ג' – הנתבעת 1 במסגרת התביעה שלפני, בניגוד לצו העיקול.

טעם שני לקבלת התביעה לאישור העיקול נעוץ בכך שהנתבעת 1 מתעלמת מהעובדה שהיה עליה להפקיד את אותו סכום בידי עורך הדין שמואלי דניאל, ללא כל קשר לטענות הצדדים, בהתאם להסכמת הצדדים בהסכם הרכישה.

אין חולק כי נתבעת 1 לא פעלה בהתאם להסכם הרכישה, לא העבירה את הסכום לידי הנאמן – עו"ד שמואלי דניאל ובכך, הפרה את הסכם הרכישה ואת חובתה לפעול ולייחד את אותם כספים לצורך ביצוע הסכם הרכישה, פעולה אשר הייתה מייתרת את כל ההליכים שננקטו בין הצדדים שלפני ואלמלא הייתה נתבעת 1 פועלת בהתאם להסכם הרכישה, פשיטא שכספים אלו היו ניתנים לעיקול על ידי התובעת אצל הנאמן.

העובדה שנתבעת 1 לא פעלה בהתאם להסכם הרכישה, תוך הפרה בוטה של ההסכם וממילא פגיעה בזכותה של הנתבעת 2 לקבלת אותו סכום, אין בה כדי לגרוע מטענות התובעת, לפיהן, במועד שבו הוטל העיקול אצל המחזיקה, היו בידי האחרונה כספים או התחייבויות אשר הגיעו למשיבים.

תשובת המחזיקה כפי שניתנה על ידה, הינה בבחינת ניסיון פסול ועשיית דין עצמי באשר בחרה לנסח את תשובתה באופן עמום ומעורפל תוך שימוש בגיבוב של מילים שאינן אומרות כלום, כפי שטען בצדק ב"כ התובעת, מחד טענה כי אין ברשותה כספים השייכים למשיבים, מאידך, באותה נשימה ממש, טענה לזכות נשייה קודמת בשל העובדה שלטענתה המשיבים חייבים כספים העולים כדי סכום העיקול.

ניכר כי פרשנות הנתבעת לצו העיקול, כאילו מדובר היה "בכספים הנמצאים אצל המחזיקה", איננה עולה בקנה אחד, לא עם הוראות התקנות, לא עם ההלכה הפסוקה ולא עם המציאות באותה עת ועם תשובת המחזיקה לצו העיקול, לפיה, הגיעה למסקנה שאין ברשותה כספים, רק משום שלטענתה, במסגרת היחסים שבינה לבין הנתבעת 2, חבה לה האחרונה כספים העולים על סכום העיקול.

בהינתן כי פסק דינו של כב' השופט שטרנליכט קבע שהמחזיקה חייבת לנתבעת 2 את מלוא הסכום שהתחייבה לו בגין המלאי בסך של כ-100,000 ₪, כמו גם שהמחזיקה הפרה את הסכם הרכישה בכך שלא העבירה את אותו הסכום לידי הנאמן, הרי שבהכרח תשובתה של המחזיקה לפיה אינה מחזיקה בכספים השייכים לנתבעת 2, בהתאם לצו העיקול איננה נכונה.

סוף דבר, הסכם הרכישה מעיד על כך שהמחזיקה החזיקה או אמורה הייתה להחזיק את אותו סכום עבור המלאי, לטובת הנתבעת 2, העובדה שהפרה את הסכם הרכישה, אין בה כדי לגרוע מחובתה להשיב לצו העיקול בהתאם לדין.

זכות זו של נתבעת 2 לקבלת הכספים מעם המשיבה, נחשבת כזכות ברת עיקול, גם אם סברה המחזיקה כי כספים אלו אינם נמצאים פיזית בקופת המחזיקה, ממילא אם סברה כי קיימת לה זכות קיזוז, שלימים נדחתה בפסק דינו של כב' השופט שטרנליכט.

טעם שלישי ואחרון נעוץ בפגם פרוצדורלי לכאורה, לפיו, הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה ביחס לתביעה לאישור עיקול חרף החלטות שניתנו על ידי מותבים קודמים שדנו בתיק זה וחרף ביטולו של פסק דין שניתן בדיוק בשל כך.

טענת ב"כ הנתבעת 1 לפיה כתב ההגנה הוגש במאוחד עבור שני התיקים, איננה נכונה, בין היתר משום שכתב ההגנה שהוגש מתייחס לתביעה החוזית בלבד, הן במובן הטכני של המילה והן במובן המהותי, באשר כתב ההגנה אינו מתייחס כלל ועיקר לטענות שהועלו במסגרת התביעה לאישור עיקול.

ביהמ"ש ציין אמנם, כי הטעם השלישי הינו פרוצדורלי, עם זאת, אין להתעלם מהתנהלות הנתבעת 1 לכל אורך הדרך, במיוחד כאשר ניתן כנגדה פסק דין בהעדר התגוננות והתייצבות על ידי כב' השופט פרידלנדר, שבוטל בהסכמת הצדדים.

נוכח התנהלות הנתבעת 1 במשך מספר שנים ביחס לשני התיקים שאוחדו, שעה שלא יכולה להיות מחלוקת לפיה, אלמלא הפרה הנתבעת 1 את הסכם הרכישה בכך שלא הפקידה את אותם כספים בידי הנאמן, בהינתן שהנתבעת 1 היא הגורם המחולל בעטיו נאלצו הצדדים הנוספים שלפני לנהל הליכים רבים ושעה שטענות הנתבעת 1 נדחו על ידי ביהמ"ש, אין מנוס מלחייב אותה בהוצאות לטובת יתר הצדדים.

סוף דבר:

הנני מורה על חיובה של הנתבעת 1 בהוצאות לטובת התובעת וכן לטובת הנתבעים 2-4, בסך של 5,000 ₪ + מע"מ עבור כל אחד מהם ( סה"כ 10 אלף ₪ ). כל זאת בגין התביעה לאישור עיקול בלבד.

בנוסף, הנני מורה על הטלת עיקול ורישום בספרי הנתבעת 1 וברשם החברות, בהתאם לצו העיקול שניתן על ידי כרשמת, מיום 6.4.10.

המזכירות תשלח פסק דין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ז טבת תשע"ד, 19 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.

חתימה