התובע 1 , יליד 1996 ,מבקש כי יפסקו לזכותו פיצויים בגין נזק גוף שמקורו בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 28.9.06, כאשר התובע היה הולך רגל ומשאית בה נהג הנתבע מס' 2 , פגעה בו חזיתית ואף דרסה אותו.

בעקבות הגשת התביעה במהלך שנת 2010, הגיעו הצדדים להסכמה ביניהם לעניין מינוי מומחים רפואיים, כאשר מעורבות בית המשפט היתה על דרך של קביעת זהותם של המומחים.

במסגרת זו, מונו מומחים בתחום האורתופדי (פרופ' א. גנאל), בתחום הפסיכיאטרי (פרופ' ש. טיאנו), בתחום א.א.ג (ד"ר גדעון לוי) וכן בתחום האורולוגי (ד"ר עופר שנפלד).

לימים, משהסתיים הליך קבלת חוות הדעת של המומחים שמונו, הוריתי לצדדים להיערך לקידום הדיון על דרך של הגשת תחשיבי נזק. או אז, הודיע בא כח התובעים כי לדעתו ישנן פגיעות גוף נוספות לתובע 1, המצדיקות ומבססות הזכות למינוי מומחים בתחומי רפואה נוספים.

ב"כ התובעים התבקש ליתן הודעה מפורטת באשר לתחומים הנוספים, לצד, התייחסות תמציתית לקיומה של תשתית ראייתית לכאורה הנתמכת בתיעוד רפואי קיים.

בהשלמת טיעון שהגיש ב"כ התובעים צוין כי יש צורך למנות מומחה בתחום הנוירולוגי על רקע ממצא בדבר "יציבות כללית בלתי תקינה" שמוצאת את ביטויה גם בחוות דעתו של ד"ר לוי.

נטען כי מדובר בתובע אשר ספג פגיעת ראש במהלך התאונה ובעטיה, כאשר התסמונות שהתפתחו בעקבות חבלת הראש, לא קיבלו ביטוי בחוות דעתו של פרופ' טיאנו בתחום הנפש.

נטען כי עולה צורך במינוי מומחה בתחום הכירורגיה הפלסטית, זאת לאור קיומן של צלקות גוף משמעותיות הפזורות על פני חלקים שונים בגופו של התובע, כאשר צלקות אלו, לא זכו להתייחסות ישירה באחת מחוות הדעת שהוגשו וכל שכן, שלא נקבעה לתובע נכות בגין צלקות גוף אלה.

ב"כ התובעים טוען כי התובע 1 סובל גם מפזילה קלה עם ראייה כפולה וליקויים אלו הופיעו בשלב שלאחר תאונת הדרכים ואין בנמצא תיעוד רפואי אשר יכול ללמד על קיומה של מגבלה זו או דומה לה אצל התובע 1 בשלב שקדם לתאונת הדרכים.

לבסוף, נטען, כי עולה הצורך למינוי מומחה בתחום רפואת הכאב, זאת מאחר ובחוות דעתו של פרופ' גנאל ניתן ביטוי מפורש לכך שהתובע סובל מכאב כרוני (CRPS ) ומן הראוי לאפשר לתובע פתחון פה גם בהקשר זה, בפרט לאור העובדה כי מדובר בתאונת דרכים שבה הנפגע מנוע מלהציג חוות דעת מטעמו.

במסגרת התייחסות הנתבעים להודעת התובעים, טען ב"כ הנתבעים כי מעבר לעובדה שאין בנמצא תיעוד רפואי עדכני העשוי ללמד על נזקקות למזור רפואי בתחומים בהם מבוקש למנות מומחים רפואיים נוספים, הרי, שאין בנמצא רצף טיפולי הרלוונטי לתחומים המבוקשים.

עוד נטען כי הבקשה למינוי מומחה בתחום רפואת הכאב כלל לא נשמעה במסגרת הבקשה למינוי מומחה רפואי שהגיש התובע לראשונה, ואם מצאו התובעים לעשות כן, היה עליהם לקבל רשות לתקן את כתב התביעה ובוודאי, שאין להסכין עם פניה למינוי מומחה בתחום רפואי כאשר עד לשלב מתקדם זה, לא נשמעה טענה בכיוון זה אפילו לא במרומז.

ב"כ הנתבעים הוסיף וטען כי לא הוצגה ראשית ראיה העשויה להצדיק מינוי מומחים רפואיים בתחום הנוירולוגיה והעיניים. מה גם, שספק אם במסמכים הרפואיים שהוצגו עד כה, יש כדי להצביע על קשר סיבתי בין האירוע התאונתי ובין הלקות מתחום רפואת העיניים.

באשר למינוי בתחום הכירורגיה הפלסטית – הנתבעים מאשרים קיומן של צלקות גוף, אלא שלשיטתם ניתן וצריך לפנות בשאלת הבהרה לפרופ' גנאל, בנוגע לצלקות גוף אלו, וחזקה עליו כי ידע ליתן את התייחסותו ובכך למעשה לייתר הצורך במינוי מומחה רפואי בתחום המבוקש.

בבואי לבחון עתירות התובע, נתתי דעתי לכך שעל פי תיעוד רפואי קיים, עיקר הפגיעה אצל התובע היתה בפלג גוף תחתון ולפחות על פי מכתב השחרור ממרכז הרפואי סורוקה, אין למצוא ביטוי לקיומה של חבלת ראש.

מאידך, המומחים הרפואיים שמונו, ובפרט, פרופ' טיאנו וכן ד"ר לוי, הצביעו על פגיעות גוף נטענות שעשויות להיות מוסברות עם התרחשות חבלת ראש אצל התובע במהלך התאונה.

בהקשר זה, יש לציין את הפזילה, הראייה הכפולה לצד אי יציבות כללית.

אמנם נכון לומר כי אף לא אחד מהמומחים שמונו, המליץ על מינוי נוירולוג, וכמו כן, התשתית הראייתית כעולה מהתיעוד הרפואי, אינה מחייבת קיומה של חבלת ראש. עם זאת נראה כי מאחר ואוחזים אנו באירוע תאונתי הנתון להסדרה נורמטיבית של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כי אז ברור ששלילת זכותו של התובע להישמע – משמעותה נעילת שערי בית המשפט בפניו בנוגע לתסמיני גוף אלו.

יודגש כי מדובר בתובע שאמנם כיום הוא כבו 18 שנים, ואולם תאונת הדרכים התרחשה עת מלאו לתובע 10 שנים ויש בהחלט מקום לחשש כי מניעת פתחון פה מהתובע לגבי ליקויי גוף נטענים אלו, משמעותה סתימת הגולל על יכולתו של התובע לשכנע כי פגימות הגוף שהוסבו לו במהלך תאונת הדרכים, נתנו ביטויים גם בהקשרים רחבים יותר מכפי שבאו לידי ביטוי בנכויות שנקבעו לו עד כה.

מטעם זה סברתי, אף אם לפנים משורת הדין, להורות על מינוי מומחה בתחום הנוירולוגי, אשר בוודאי יתן דעתו לאפשרות קיומה של חבלת ראש, אם בכלל, ואף לממצאים בדבר פזילה, ראיה כפולה ואי יציבות כללית.

באשר לצלקות הגוף – אכן בחוות דעתו של פרופ' גנאל נכללת התייחסות ברורה לקיומן של צלקות גוף, חלקן משמעותיות, ארוכות ובעלות מראה מכער. אלא, שאינני סבורה כי הצלקות כשלעצמן, מכוערות ככל שתהיינה, מצדיקות מינוי מומחה רפואי נוסף. ניתן בהחלט לבקש מפרופ' גנאל כי ישלים את חוות דעתו לעניין שיעור הנכות שנכון וצריך לקבוע לתובע 1 בגין צלקות גוף אלה.

באשר למינוי בתחום רפואת הכאב – יש ממש בטענת הסף שבפי הנתבעים, כי בקשה זו באה לעולם בשלב מאד מתקדם של הדיון וכאשר אין במסמכים הרפואיים שהוצגו עד כה, כדי להצביע על נזקקות ברורה בתחום הנזכר.

ודוק, בית המשפט אינו שולל את האפשרות כי בעקבות תאונת הדרכים ופגימות הגוף, לקה התובע בתסמונת כאב כרוני (CRPS) ואולם, בשלב בו אנו מצויים, טרם הוצג לעיון בית המשפט תיעוד רפואי אשר יכול ללמד על קיומה של נזקקות למזור בתחום רפואת הכאב בתקופה שלאחר התאונה.

סיכומם של דברים :

1. מצאתי כי נכון יהיה להורות על מינוי מומחה בתחום הנוירולוגי אשר חזקה עליו כי יתן דעתו לתלונות התובע בדבר אי יציבות, פזילה וראיה כפולה.

2. באשר לצלקות הגוף – על בא כח התובעים לפנות בשאלת הבהרה לפרופ' גנאל, על מנת שזה ישלים את חוות דעתו ביחס לשיעורי הנכות שניתן, אם בכלל, לזכות את התובע בשל צלקות הגוף האמורות.

הפניה לפרופ' גנאל תיעשה בתוך 15 יום ממועד קבלת החלטה זו ועל פרפ' גנאל להשיב לשאלת ההבהרה תוך 15 יום מקבלתה.

בית המשפט ער לאפשרות כי בשים לב לתקופת הזמן שחלפה מאז נבדק התובע ע"י פרופ' גנאל (22.12.10), עשויה לבוא בקשה של פרופ' גנאל לשוב ולבדוק את התובע טרם השלמת חוות הדעת לעניין שיעורי הנכות, ככל שקיימים, בגין צלקות הגוף.

ב"כ התובעים לאחר שיפנה לפרופ' גנאל, יעדכן את ביהמ"ש תוך 30 יום ממועד הפניה כאמור, בנוגע לאפשרות הנזכרת.

3. בשלב זה איני מורה על מינוי מומחה בתחום רפואת הכאב, באין תשתית ראייתית תומכת.

ככל שהתובע יבקש פתחון פה נוסף לגבי התחום הנזכר, מצופה כי יפנה בבקשה מתוקנת האוחזת תיעוד רפואי עדכני העשוי ללמד על נזקקות למזור רפואי בתחום הנזכר.

הנתבעים יישאו בתשלום שכרו של הנוירולוג.

בית המשפט בהחלטה נפרדת יקבע את זהותו של המומחה.

קובעת דיון בתחשיבי נזק בפני ליום 16.2.15 בשעה 10:00 .

התובעים ייערכו להגיש תחשיב נזק מטעמם עד 20 יום קודם למועד שנקבע, ואילו תחשיב הנזק מטעם הנתבעים יוגש עד 10 ימים טרם המועד האמור.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ב חשוון תשע"ה, 05 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.