1. לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש ביום 29.3.11 במעמד צד אחד בשל אי התייצבותו לדיון, לפיו קיבלתי את התביעה וחייבתי את המבקש לשלם למשיבה סכום של 43,283 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ובתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין (להלן: "פסק הדין").
2. המדובר בתביעה כספית אותה הגישה המשיבה לתשלום בגין נזקים, לכאורה, שנגרמו לשני רכבים משטרתיים, כתוצאה מתאונת דרכים מיום 26.10.08 שארעה כאשר רכב המבקש התנגש באותם רכבים במהלך נסיעתם ותוך כדי מילוי תפקידם.
3. לטענת המבקש, לא נכח בדיון שהתקיים ביום 29.3.11 במהלכו ניתן פסק הדין נגדו, מאחר ולא ידע אודותיו. כמו כן, לדבריו, פסק הדין לא הומצא לו ורק לאחר שהחלו הליכי הוצל"פ לשם ביצוע פסק הדין, נודע לו על כך. לטענת המבקש, קיימת לו הגנה טובה מפני התביעה הואיל וביום 30.4.13 ניתנה הכרעת דין בתיק פלילי שהוגש נגדו בשל אותה מסכת עובדתית, אשר מזכה אותו מכל אישום שיוחס לו, ולכן, מן הראוי לדחות את התביעה דנא בהיותה מבוססת על אותן עובדות.
4. המשיבה מתנגדת לביטול פסק הדין. לדבריה, לא יעלה על הדעת שהמבקש יטען כי לא ידע אודות מועד הדיון ומתן פסק הדין שכן נטל חלק פעיל בהליך המשפטי, הגם שכתובת מקום מגוריו לא השתנתה.
5. לאחר שעיינתי בבקשה לביטול פסק הדין ובתגובה לה, שוכנעתי כי דין הבקשה להתקבל.
6. על פי תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, בקשה לביטול פסק דין תוגש תוך 30 ימים מיום שהומצא פסק הדין למבקש. עוד קובעות התקנות כי, מועד שנקבע בחיקוק, רשאי בית המשפט להאריכו מטעמים מיוחדים שיירשמו.
7. בענייננו, אין חולק כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור וכי נדרש "טעם מיוחד" על מנת ליתן למבקש ארכה. המבקש טוען, כאמור, כי לא נודע לו אודות פסק הדין שכן לא הומצא לידיו, אולם מעיון באישורי המסירה המצויים בתיק בית המשפט עולה כי, פסק הדין נשלח בדואר רשום ונמסר למבקש ביום 13.4.11, בעוד הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה ביום 16.6.13, כשנתיים לאחר מכן.
8. בית המשפט העליון קבע מפי כב' השופטת נאור ברע"א 7092/11 איוב מטח נ. קרן הסיטי מיום 16.08.2012 (פורסם בנבו), כי "טעמים מיוחדים ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור, יש לתת את הדעת למכלול שיקולים ובהם מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור, מידת הסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך שלגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו חלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו, למתן אורכה להגשתו".
9. כאמור, טוען המבקש כי, היות וניתנה הכרעה בתיק הפלילי שהתנהל נגדו המזכה אותו מכל אישום אשר נובע מאותה מסכת עובדתית עליה נשען תיק זה, יוצא כי אין מקום להותיר את פסק הדין שניתן בתיק זה על כנו. בהתאם לנסיבות אלה, היות ושוכנעתי כי אלמלא פסק הדין המזכה שניתן בתיק הפלילי, הבקשה שבפניי כלל לא הייתה מוגשת, אני קובע כי קיים "טעם מיוחד" על מנת להאריך למבקש את המועד לצורך הגשת הבקשה שבפניי.
10. בבואנו לדון בבקשה לביטול פסק דין יש לבצע הבחנה בין שני סוגים עיקריים של מקרים, מקרה בו פסק הדין פגום בהליך נתינתו, כלומר, במקרים שבהם כתבי בי דין לא הומצא לבעל הדין כדין, שאז רשאי בעל דין לדרוש את ביטולו מחובת הצדק. המקרה השני הינו ביטול מחמת שיקול דעת, במקרה זה שוקל בית המשפט שני שיקולים- הראשון, סיבת המחדל לאי-התייצבותו לדיון, והשני סיכויי הגנתו של המבקש מפני התביעה. יצוין כי, השיקול השני בעניין סיכויי ההגנה בעל חשיבות עליונה.
11. בענייננו, אין מדובר בביטול פסק דין מחובת הצדק שכן, פסק הדין ניתן לאחר שנוכחתי כי המבקש קיבל הזמנה כדין לאותה ישיבה אולם לא התייצב לדיון. היות וכך, עסקינן בביטול פסק דין מכוח שיקול דעתו של בית המשפט.
12. המגמה הרווחת בפסיקה היא להיעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר הגנה או בהיעדר התייצבות, לאור מעמדה של זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות בעלת מעמד חקיקתי, על מנת ליתן לבעל דין את יומו בביהמ"ש, זאת תוך ריפוי הנזק שנגרם לבעל הדין שכנגד ע"י פסיקת הוצאות. הרציונל העומד בבסיס גישה זו נובע מכך שדחיית בקשה לביטול פסק דין בהעדר התייצבות עלולה להוביל להשלכות משמעותיות על בעל הדין שנגדו ניתן פסק הדין, היות ופסק הדין ניתן מבלי שהתובענה התבררה לגופה ומבלי שלבעל הדין ניתנה הזדמנות להוכיח טענותיו.
13. בענייננו, לאחר שקילת השיקולים דלעיל, שוכנעתי כי מן הראוי להעניק למבקש את יומו על מנת להתגונן בתביעה שהוגשה נגדו. ראשית מאחר ואינני סבור כי אי התייצבותו של המבקש נבעה מחמת זלזול, המבקש הגיש כתב הגנה בזמנו ואף התייצב לדיון קודם שהתקיים בעניינו, לפיכך אין לראות בו כמי שמתעלם מההליך שמתנהל נגדו.

1. יתר על כן, מעיון בכתב ההגנה של המבקש עולה כי, ברמה הלכאורית, קיימים לו סיכויי הגנה כלשהם הראויים להיבחן במסגרת התביעה גופה.
2. אשר על כן, הנני מורה על ביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקש ביום 29.3.11 ומורה על זימון הצדדים לישיבה מקדמית ליום 4.2.14 שעה 10.00.

כמו כן, הנני מורה למבקש לשלם למשיבה הוצאות בסך של 1,000 ₪, תוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, ב' חשון תשע"ד, 06 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.