רקע

עניינו של ההליך שבכותרת בתובענה לפיצויים מכוח החוק לפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן החוק) בגין תאונת דרכים בה נפגע משיב 1 ביום 31.1.10.

מזירת התאונה פונה המשיב במסוק לבית חולים רמב"ם שם אובחנו למשיב בין היתר חבלת ראש קשה עם דימום תוך גולגולתי ושבר ללא תזוזה בחוליה צווארית c7. בתום אשפוז בן 19 ימים הועבר המשיב לשיקום בן 4 חודשים בבית החולים לווינשטיין.

בעקבות התאונה העמיד המוסד לביטוח רפואי (המל"ל) את שיעור נכותו הצמיתה של המשיב על 73% לפי החלוקה הבאה:

70% בגין הפרעות פסיכונוירוטיות לפי סעיף 29(11) דומה ל 34(ו) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 (התקנות);

10% בגין מונופלגיה לפי סעיף 21(4) לתקנות.

לאחר הגדלה במחצית לפי תקנה 15 הועמד שיעור נכותו הצמיתה של המשיב על 100%.

כעת מונחת לפניי בקשת הנתבעת בהליך למתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת הנכות במל"ל.

טענות המבקשת

לטענת המבקשת בהחלטת המל"ל נפלו פגמים מהותיים שכן זו ניתנה ללא שחברי הוועדה נתנו את דעתם לעברו הרפואי של המשיב הכולל: תיעוד רפואי משנים 1977 ועד 1985 על אודות קשיי למידה וריכוז, קשיים בהשתלבות חברתית, הדזקקות לטיפול פסיכולוגי ולטיפול תרופתי ברטלין.

לשיטת המבקשת לנתונים אלה יכולה להיות השפעה ניכרת על קביעת נכותו של המשיב בגין הפרעות פסיכונוירוטיות ועל קביעת הקשר הסיבתי בינה לבין התאונה.

עוד נטען כי בוועדה הרפואית במל"ל לא ישב מומחה בתחום הפסיכיאטרי או הנוירופסיכיאטרי אשר לו נתונה המומחיות לקבוע נכות בתחום. כמו כן נטען כי סעיף הנכות בגין הפרעות פסיכונוירוטיות מתייחס ל"מקרים קשים הגובלים ודומים למצבים פסיכוטיים והמלווים בחוסר התאמה סוציאלית". זאת בעוד שממצאי בדיקתו בביה"ח לווינשטיין מעידים על נכונות ליצור קשרים חברתיים וניתן ללמוד על מידת שיקומו והתאמתו הסוציאלית מעצם כך שביקש לחדש רישיון נשק ובבקשתו אף שיתף בכוונת לנסוע לחו"ל.

בנוסף נטען כי שיעור הנכות שנקבע בגין חולשה קלה ברגל שמאל אינו מתיישב עם ממצאי הוועדה הרפואית אשר קבעה כי לא נמצא כל ממצא חולני בברך שמאל. עוד נטען כי לפני הועדה לא עמדו מסמכים משנים 2004-2009 בהם דיווח המשיב על כאבים בברך שמאל, התנפחויות, התבלטויות ורידים ודליות בשתי הרגליים וניתוח ווסקולרי בשתי הרגליים.

טענות המשיב

בתשובתו טען המשיב כי עניינו אינו נמנה על המקרים יוצאי הדופן שבהם יחרוג בית המשפט מקביעתו המחייבת של המל"ל. לטענת המבקש שיעור נכותו משקף מהימנה את חומרת הפגיעה על שהוסבה לו בתאונת הדרכים על כל השלכותיה.

עוד טען המשיב כי התיעוד הרפואי אליו מפנה המבקשת הסתיים כשהיה המבקש בן 13 שנים בלבד ואינו מקים ממצא הגורע כהוא זה מממצאי הוועדה הרפואית. המשיב צירף לתשובתו שורת מכתבי המלצה ותעודות המעידות לשיטתו כי השתלב בהצלחה בכל מסגרות החיים עובר לתאונה.

עוד טען המשיב כי לא ניתן להיבנות מהשערתו של בודק יחיד בשנות ה- 70 על קיום דיספונקציה מוחית, שניתנה למשיב כשהיה בן 5 שנים בלבד, בעוד ששורת הממצאים האובייקטיבים ובהם גם בדיקת E.E.G שבוצעה בשנת 1985 ונמצאה תקינה, מפריכה זאת.

בנוסף טען המשיב כי ממצאי הוועדה מיום 26.4.11 קבעו כי למשיב נותרה חולשה בשרירים הרחיקניים של רגל שמאל וקביעה זו עולה בקנה אחד עם טיב הפגיעה בתאונת הדרכים אשר כללה בתחילה אבחנה לשיתוק בגפיים. כמו כן נטען כי מרבית המסמכים שצורפו ע"י המבקשת נגעו לתלונות ברגל ימין וככל שקיים תיעוד על כאבים שגרתיים וורידים בולטים ברגל שמאל- אין לקשור קשר בינם לבין הממצא של חולשה ברגל שמאל על רקע פגיעת הראש הקשה שספג המבקש.

דיון ומסקנות

התשתית הנורמטיבית לענייננו מצויה בסעיף 6 ב לחוק לפיו: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זו גם לצורך התביעה לעל פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו".

את הדיבור "טעמים מיוחדים" פירשה הפסיקה כטעמים משני סוגים:

הראשון, טעמים שבמשפט המתעוררים במקום שבו הוכח כי נפל דופי בבירור הרפואי עליו נסמכה קביעת הנכות; השני, טעמים שבעובדה המתעוררים במקום שבו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע לאחר שנכותו הצמיתה נקבעה על ידי הוועדה.

לענייננו רלוונטית קבוצת הטעמים הראשונה, ואולם לאחר שעיינתי בדברים באתי לידי מסקנה כי לא הוכח דופי בבירור הרפואי שנערך למשיב במל"ל ועל כן לא ניתן לומר כיהחלטת המל"ל נגועה בחוסר סבירות כלשהי.

עיון בתיעוד הרפואי שהציגה המבקשת כתימוכין לבקשתה מעלה כי למעט אסופת מסמכים הרלוונטית אך לתקופה שהמשיב היה ילד בן 9 עד 14 ועניינה באבחנות של הפרעת קשב וריכוז השכיחה בקרב האוכלוסיה הצעירה ובכלל, לא הציגה המבקשת כל תיעוד עדכני למשך 25 השנים שחלפו מאז ועד לתאונה. זאת בעוד שניתן ללמוד לכאורה ממסלול חייו הבוגרים של המשיב כי השתלב באופן מירבי ומיטבי בכל מסגרות החיים עובר לתאונה אם על דרך סיום 12 שנות לימוד, אם על דרך התנדבות בקהילה ובמשטרה, שירות בסדיר ובמילואים בצה"ל ואם על דרך חיי נישואין והורות ועבודה במסגרות תעסוקתיות בקיבוץ מגוריו. אוסיף במאמר מוסגר כי לעניין זה כי אינני רואה כיצד ניסיונו של המשיב לחדש רישיון נשק לכאורה או כוונותיו לטוס לחו"ל גורעות מאבחנה של אי התאמה סוציאלית כטענת המבקשת.

כמו כן מקובלות עליי יתר טענות המשיב כי לא ניתן להיבנות מן התיעוד הרפואי המתייחס לבעיות וסקולריות בשתי רגליו עובר לתאונה. זאת שכן אין לקשור קשר בין ורידים בולטים ובעיות ווסקולריות בשתי הרגליים לבין חולשה בגפה השמאלית שאובחנה על ידי המל"ל כמונופלגיה על רקע חבלת הראש שספג המשיב.

בשים לב למנגנון פגיעת הראש הקשה - אשר הצריכה פינוי אווירי כשהמשיב מונשם ומורדם, אשפוז ותקופת שיקום ארוכה בתחום הנוירולוגי, המוטורי, הקוגניטיבי והפסיכולוגי כאשר המשיב נתון בכסא גלגלים - סבורני כי קביעת המל"ל משקפת באורח סביר את היקף פגיעותיו של המשיב כתוצאה מן התאונה. לעניין זה אוסיף כי אינני רואה כל הכרח בהשתתפות נוירופסיכיאטר בוועדת המל"ל, היות שמדובר בתחום הנושק באופן טבעי לתחום הנוריולוגיה ודי בנוכחותו של נוירולוג מומחה בוועדה לשם כך.

אשר על כן הבקשה נדחית.

הנתבעת תגיש תחשיב נזק נגדי תוך 30 יום ובצידה בקשה שהתיק יובא לפניי לשם מתן הצעה.

בשלב זה, התיק נקבע לישיבת קדם משפט ביום 12.9.13 בשעה 8:30.

ניתנה היום, כ"א אייר תשע"ג, 01 מאי 2013, בהעדר הצדדים.