לפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף.

1. התובע, יליד 1937, מתגורר בבית משותף ברחוב סוקולוב 99 בהרצליה. בהתאם לנטען ביום 22.10.06 בשעות הערב, החליק במדרגות הבנין, לדבריו, במקום בוצע נקיון באופן רשלני. התובע טוען לרשלנות נציגות הבית המשותף, אשר שכרה עובדים לא מיומנים ולא פקחה על אופן עבודתם.
2. הנתבעות, נציגות הבית המשותף וכלל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעות") הכחישו את נסיבות האירוע. לחילופין נטען כי האירוע נשוא התובענה אינו יוצא מגדרם של סיכוני חיים רגילים וכי לא היה במקום מפגע או מכשול כהגדרתו ומשמעותו בדין. לטענת הנתבעות האחריות המלאה לקרות התאונה מוטלת על התובע אשר ברשלנותו הבלעדית או חוסר זהירותו או חוסר תשומת לבו מעד וכך נגרם לו הנזק הנטען.
3. לכתב התביעה צורפה חוו"ד פרופ' גיבשטיין מיום 13.10.09, ולפיה כתוצאה מהאירוע נגרמה לתובע נכות צמיתה לפי סעיף 37 (7) (ב-ג) לתקנות הביטוח הלאומי בשיעור של 25% בגין הגבלה בינונית קשה בתנועות עמוד שדרה מותני.

חוו"ד הנתבעות נערכה ע"י ד"ר ביאליק, אשר קבע בחוות דעתו מיום 17.12.10 כי מצבו של התובע מהווה המשך ישיר למצבו הבריאותי טרם האירוע וכי כתוצאה מן התאונה לא נגרמה לו נכות צמיתה.

ד"ר קורן יצחק, אשר מונה על ידי, בחוות דעתו מיום 15.6.11 קבע כי התובע סובל מנכות אורתופדית צמיתה כוללת בעמוד שדרה מותני, נוכח הגבלה קלה בתנועות בשיעור של 10%. אולם נוכח מצב רפואי קודם קבע כי יש לנכות 2.5%. עוד קבע ד"ר קורן כי כתוצאה מהתאונה שהה התובע 3 חודשים באי כושר מלא, חודש נוסף קבע נכות בשיעור של 40%, 4 חודשים נוספים קבע נכות בשיעור 30% ו-4 חודשים נוספים של נכות בשיעור של 20%.

1. מטעם התובע הוגש תצהיר עדותו הראשית, הנתבעת לא הגישה תצהירים וראיות מטעמה.

הצדדים זומנו לישיבת הוכחות ליום 5 ספטמבר 2012, במהלכה נחקר התובע ולאחר מכן סיכמו הצדדים טיעוניהם בעל פה.

דיון

1. בכתב התביעה נטען "ביום 22.10.06 בשעות הערב יצא התובע מדירתו. באותה עת בקומה מעל עבדו 2 מנקות הבנין. המנקות שפכו מאחת הקומות העליונות דלי מי סבון לפני שהתובע יצא מדירתו, כאשר לא ניתן היה לראות את מי הסבון. כאשר התובע יצא מדירתו והחל לרדת במדרגות הוא החליק על מי הסבון. התובע החליק על גבו לאורך 12 מדרגות עד שנעצר בקיר חדר המדרגות. התובע היה בהלם ולא יכול היה לקום ממצב הנפילה ולקח לו זמן להתאושש ולקום. התובע נפגע קשה מאד בגב תחתון." (סעיף 4 לכתב התביעה).

בתצהירו חזר התובע על גירסה זו והוסיף: "אני מצהיר כי לא הייתי צריך לצפות כי המנקות ישפכו דלי מים מלמעלה. מעשה זה לא מקובל בבנין ואני לא הייתי אמור לדעת או לצפות אותו... בניגוד לטענת הנתבעות, כאשר יצאתי מדלת דירתי עוד לא הייתי מודע לשטיפת המדרגות אלא כאשר ניסיתי לרדת מגרם המדרגות, אבל בשל כמות המים והסבון, הדבר היה מאוחר מידי. אני טוען שלא היה מדובר בסכנה רגילה בגלל שהייתה הצפה של מים, וכמות סבון גדולה, דבר שאינו טבעי ואינו סביר. הנני מצהיר כי מיד לאחר התאונה הזעקתי את בתי על מנת שתיקח אותי לטיפול רפואי." (סעיפים 3-7 לתצהיר התובע).

1. בחקירתו הנגדית הובהר כי התובע סובל משך שנים מבעיות ראיה. כיום אינו רואה בעינו הימנית, אולם גם עובר לתאונה נותח בעינו וסבל מ"קטרקט". בנוסף, התובע כיהן במשך שנים ובמועד התאונה בוועד הבית. התובע נדרש לפרט האם עבודות הנקיון בוצעו בבניין במשך השנים בימים קבועים ובשעות קבועות. התובע השיב כי עבודות הנקיון מבוצעות בימים קבועים, אך לא בשעות קבועות, מכיוון שהמנקה מנקה בתים נוספים בסביבה ומסדרת את סדר יומה בהתאם ללוח הזמנים שלה. (עמוד 8 שורות 1-2 לפרוטוקול).
2. בהמשך חקירתו השיב התובע כי לא ראה ולא שמע את המנקות בשעה שיצא מפתח דלת ביתו. גם כשמעד לא ידע היכן נמצאות המנקות, לא ראה אותן בשעת עבודתן וגם אינו יודע אם שפכו מים וכיצד ביצעו את עבודות הניקיון. "אני לא יודע אם שפכו מים, אבל זאת עובדה היו מים. היו מים עם סבון". (שם, שורה 18).

התובע לא זכר באיזו מדרגה נפל ולשאלה האם הייתה זו המדרגה הראשונה השיב: "כנראה שכן" (עמוד 9, שורה 7). עוד הוסיף התובע כי בשעה שירד במדרגות אחז במעקה. ושב וטען כי לא ראה ששוטפים את המדרגות. ובהמשך נשאל "כלומר מה שכתבת שהם שפכו מים מקומות עליונות? זה הכל השערות". והשיב: "באותו יום אחרי הנפילה וקבלתי מכה ונעצרתי בקיר של סיבוב המדרגות מרב שצעקתי מהכאבים הם ירדו מהר למטה ונגשו אלי". (עמוד 10, שורות 17-18).

בהמשך, לשאלות ביהמ"ש וכשהתבקש לתאר את פיר המדרגות, מכיוון שלא הציג תמונות להמחשה, הסביר כי בין קומה לקומה ישנה מבואה וכי המדרגות בין הקומות אינן בנויות מקשה אחת או מחרוברות, מצידן השמאלי נמצא קיר ומצידן הימני של המדרגות ישנו המעקה. "אם הם שפכו מים, ובקומה השניה המבואה נרטבה, אבל לא יורד אלי מכיוון שזה נשאר, אבל מהמדרגות המים ירדו למטה... מים מוצאים את דרכם, בזרימה ישירה ירדו מהמדרגות למעלה... לא יודע באיזה קומה, המים האלה הגיעו למדרגות וכך התגלשתי... אף פעם לא ראיתי אותן מנקות. אני לא יודע אם פעם ראשונה שהם שפכו מים. היו מים, אמנם היא לא אמרה לי שהיא שפכה מים, אף אחד אחר לא שפך מים, זאת הנחה שלי שהם שפכו מים". (עמוד 11 שורות 23-33, עמוד 12 שורות 2-4).

בחקירתו החוזרת, השיב התובע, לשאלת בא כוחו:

"ש. כשנפלת בגרם המדרגות מה הייתה כמות המים עליה אתה החלקת? אמרת שהחלקת על גבי מים, אני רוצה לדעת מה הייתה?

ת. כשעליתי חזרה לדירה שלי, עליתי על המדרגות הן היו רטובות עם מים ובועות סבון. זה היה אחרי הנפילה כשעליתי למעלה. זה היה מהקומה השניה למעלה...., החזקתי ביד ימין והחזקתי במעקה".

(עמוד 13, שורות 24-30).

בהמשך הבהיר כי המים נשפכו כנראה לפני שיצא מדירתו וכי שפיכת המים אינה דבר עושה רעש, "כשיצאתי מפתח הבית לא היה מים".

1. לאחר ששמעתי גירסתו של התובע, חקירתו הנגדית וסיכומי הצדדים החלטתי לדחות את התביעה.
2. האירוע הנטען התרחש באוקטובר 2006. התביעה הוגשה לאחר 3.5 שנים. התובע, כזכור חבר בוועד הבית, בחקירתו הנגדית טען כי דיווח על התאונה לסוכן הביטוח. מכתב הדרישה או כל פניה אחרת לא צורפו לכתב התביעה, לתצהיר התובע וגם לא הוצגו היום בדיון.

גרסת התובע כפי שנמסרה בכתב התביעה, בתצהירו ובחקירתו הנגדית, הייתה רצופת סתירות. התובע בחקירתו הנגדית הציג והוסיף פרטים עובדתיים חדשים שלא בא זכרם בגרסתו כפי שנמסרה בתצהיר. התובע נמנע מהבאת ראיות, לרבות זימונן של עובדות הניקיון או בתו שבהתאם לנטען הגיעה למקום בסמוך לאירוע. גרסת התובע נסמכה על סברה, רוב גרסתו היתה "כבושה" ופרטיה נמסרו רק בחקירתו הנגדית והחוזרת, תוך שהתובע מוסיף פרטים ו"מסדר" את התמונה כך שתתאים לסברה שהעלה לנסיבות קרות התאונה ללא כל תמיכה, ללא כל ביסוס, גרסה בלתי סבירה בנסיבות כפי שהוסברו על ידי התובע עצמו.

1. התובע נמנע מהצגת תמונות של המבואה וגרם המדרגות בו בהתאם לגרסתו מעד. נכון הוא כי כשנתיים לאחר האירוע בוצעו במקום שיפוצים. ברם, היתה לתובע שהות לצלם המקום עד לביצועם. עוד, התובע טען כי בתים סמוכים הינם זהים וגם את גרם המדרגות שם לא טרח לצלם. בנוסף, התובע לא זימן לעדות את עובדות הניקיון ולא דייר אחר בבניין לחיזוק גרסתו כי במועד בוצעו עבודות ניקיון, ולאופן ביצוע עבודות הניקיון. כן לא זימן את ביתו.
2. ב"כ התובע טענה כי עובדות הניקיון הינן שלוחות של הנתבעת ולכן לא יכלה להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמן. ברם, לא הסבירה מדוע לא טרחה לבקש לזמנן לאחר שלא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמן על ידי הנתבעת. לעניין זה אוסיף, כי התובע טען, בחקירתו הנגדית, כי דיבר על האירוע עם עובדות הניקיון, אותן הוא מכיר מזה שנים ארוכות וכי הן מסרו לו כי נחקרו על ידי חוקר מטעם הנתבעת ואף "הכחישו את האירוע". בסתירה לכך טען התובע כי עובדות הניקיון עזבו את עבודתן לכמה חודשים מחשש לתביעה שתוגש על ידו נגדן. לאחר שנשמעה גרסה חדשה זו של התובע, טענה ב"כ התובע כי בנסיבות אלו הרי שלא היה טעם לזמנן לעדות.
3. כלל הוא כי הימנעות מהבאת ראיה פועלת לחובתו של הצד שנמנע מהבאתה. נטל הראיה כאמור רובץ לפתחו של התובע, אשר מלבד עדותו, הלאקונית אשר התבססה רובה ככולה על סברה לא הציג כל ראיה להוכחת תביעתו. בנוסף, כפי שפירטתי לעיל, התרשמתי מעדותו כי התיאור והפירוט העובדתי שמסר לנסיבותיה אינו תואם את המציאות בשטח. עוד, במהלך גרסתו הוסיף ושינה נתונים, בהתאם ל"התפתחות" המסכת עובדתית במהלך חקירתו.
4. מחקירתו הנגדית של התובע עלה כי בעת שיצא מפתח דירתו-בקומה הראשונה לכיוון חדר המדרגות, נכנס למבואה שמצד שמאל לה גרם המדרגות. המבואה והמדרגה הראשונה, ככל הנראה היו יבשות. התובע לא הבחין כלל ברטיבות והוסיף כי אינו יודע מאיזו מדרגה החליק. עוד עלה כי גרמי המדרגות אינם מחוברים האחד לשני. לכן, ככל "שנשפך דלי מים", בהתאם לנטען, הרי שהמים לא יכלו לזרום באופן ישיר לגרם המדרגות בו השתמש התובע. משתיאר התובע את גרמי המדרגות בבניין ונדרש להסביר מהיכן הגיעו המים למקום בו דרך ומעד בהתאם לנטען, סיפק גרסה חדשה ולפיה, ככל הנראה נזלו המים מצידי המדרגות, מהקומות העליונות. בראשיתה של חקירתו הנגדית נשאל האם למדרגות ישנו סף ותשובתו היתה כי אינו זוכר (עמ' 6 ש' 3-6). מאידך, כשהוברר כי "זרימת המים" והגעתם לגרם המדרגות אינה סבירה או אפשרית, העיד כי למדרגות לא קיים סף ולכן ככל שיישפכו מים בקומות העליונות הם יזלו ויגלשו לצדדים. (שם, ש' 27-29). משנדרש להתייחס לשינוי בגרסה, השיב כי אינו מבין את השאלה. (עמ' 12 ש' 12).
5. אבהיר כי מגרסתו של התובע, לא שוכנעתי כיצד יכולה להיות "הצפה" במקום בו מעד. ככל שמים נוזלים מהקומות העליונות הם יורדים בגרם המדרגות. נקווים במבואה או גולשים לכיוון פיר המדרגות. אין דרכם של מים ליפול "באלכסון" לכיוונו של גרם מדרגות מקביל להם או מרוחק במרחב אחר. בנוסף, התובע העיד כי לא ראה שישנה רטיבות ומים בעת שירד במדרגות. ואולם, ככל שהיתה "הצפה" הרי שמצופה כי היה מבחין בה. אם המים טפטפו ונזלו מצידי המדרגות, אזי גם אז היה עליו להבחין בכך – כשהטיפות נוזלות ופוגעות בו או במעקה. עוד, בחקירתו החוזרת, שינה ותיקן את גרסתו והוסיף כי רק בדרך חזרה, לאחר הנפילה בעודו כאוב המום וסובל- הבחין במים ובסבון. (עמ' 13 ש' 26-27).
6. בנוסף, לאחר שהובהר בחקירתו הנגדית של התובע כי לא פנה למנקות כדי לברר אם שפכו דלי מים כנטען, שלא ראה את המנקות שופכות דלי מים וגם שאיש לא ראה אותן, מנקות באופן האמור וכי לא ניתן כלל לקשור את המנקות למפגע הנטען, הוסיף התובע גרסה חדשה, שוב חקירתו החוזרת ולפיה "שנפלתי וצעקתי מרוב כאבים הם שתיהן רצו במהירות מלמעלה ירדו אלי ושאלו... חוץ מהם לא היה אף אחד בחדר המדרגות". (שם, ש' 20-23) גרסה זו לא בא זכרה בתצהיר עדותו של התובע וגם לא בכתב התביעה.

עדותו של התובע הינה כאמור עדות יחידה של בעל דין. התובע לא תמך גרסתו בדבר ולא הביא לה כל סיוע. מעבר לכך מצאתי את עדותו וגרסותיו בלתי סבירות בנסיבות העניין. התובע לא הוכיח את נסיבות התאונה ולא את רשלנותה הנטענת של הנתבעת. לא שוכנעתי כי במועד התאונה בוצעו עבודות נקיון, בוודאי שלא שוכנעתי כי בוצעו באופן רשלני (לענין זה אפנה לת.א. 4442-04-10 גיטלין נ' אורט ובסקי, מיום 5 דצמבר 2011 ולפסקי הדין המצוטטים שם.)

1. מכל האמור לעיל, החלטתי כאמור לדחות התביעה. הצדדים הגישו חו"ד, כן, מונה מומחה מטעם ביהמ"ש אשר בשכרו נשאו הצדדים בחלקים שווים. בתיק קויימו שתי ישיבות קד"מ ישיבת גישור וישיבת הוכחות. התובע הגיש ראיות מטעמו ואילו הנתבעת לא הגישה ראיות. בנסיבות אלו, החלטתי לחייב התובע בהוצאות ההליך בסך של 5,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

נזקי התובע:

בכדי להשלים את המלאכה וככל שיוגש ערעור על פסק הדין ויקבע כי שגיתי בקביעתי, אתייחס לנזקי התובע:

1. התובע פנסיונר, יליד 1937, אלמן. בהתאם לחוו"ד מומחה מטעם ביהמ"ש נכותו הצמיתה כתוצאה מהאירוע נקבעה בשיעור של 7.5%. עוד נפסקו לתובע נכויות זמניות בהתאם למפורט בחווה"ד. בכתב התביעה עתר התובע לפיצוי בגין כאב וסבל, טיפולים רפואיים, הוצאות רפואיות והוצאות נלוות לעבר ופיצויים בגין הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד.
2. בתצהירו פירט התובע כי הוא מתקשה בכל עבודות הבית, בהליכה וניידות וכי כתוצאה מהתאונה נגרם לו חסרון כיס בשל תשלום עבור תרופות, התייעצות עם רופאים ומימון הוצאות נסיעה. התובע העריך את הוצאותיו לעבר בסכום גלובלי של 1,000 ₪. עוד הוסיף התובע כי בעקבות התאונה היא מעסיק עובד בשכר לניקיון בעלות חודשית ממוצעת של 1,000 ₪ ועתר לפיצוי לעתיד לפחות ל-5 שנים בשיעור של 60,000 ₪. עוד עתר התובע להחזר בגין הוצאות הכנת חוות הדעת (3,250 ₪ לד"ר גיבשטיין ו-2,610 לד"ר קורן). התובע עתר לפיצוי לעתיד בעלות 2,000 ₪ לשנה בגין טיפולים רפואיים, בהתאם לחוו"ד ד"ר קורן ופיצוי גלובלי נוסף בגין תרופות לעתיד בסך של 10,000 ₪.
3. ב"כ הנתבעת בטרם סיים חקירתו הנגדית הפנה את תשומת לב ביהמ"ש וב"כ התובע כי במסגרת כתב התביעה לא נתבע פיצוי בראש נזק של עזרת זולת ולכן יש למחוק דרישה זו מתצהירו של התובע. ב"כ התובע בסיכומיה הסכימה כי רכיב זה לא נתבע, אולם בקשה מביהמ"ש להתחשב בחוו"ד מומחה ביהמ"ש בפסיקת הוצאות בגין עזרת זולת לעתיד.
4. בגין כאב וסבל בהתאם לשיעור נכותו של התובע ותקופות אי הכושר, הנני סוברת כי פיצוי בשיעור של 30,000 ₪ יהלום רכיב נזק זה.
5. התובע צירף קבלות ספורות לתצהירו בגין הוצאות חוות הדעת ולא צירף קבלות מעבר לכך. בנסיבות אלה, הנני סוברת כי פיצוי בגין הוצאות רפואיות, מעבר להוצאות המכוסות על ידי קופת חולים בשיעור של 4,500 ₪ יהלום ראש נזק זה. התובע לא עתר לפיצוי בגין הוצאות לעתיד. הגם שד"ר קורן המליץ על טיפולים פיזיוטרפיים, הרי שמאז התאונה ועד היום לא הוצגה כל אסמכתא לכך שהתובע פנה לקבלת טיפול פיזיוטרפי, בנוסף, טיפולים אלו מוענקים על ידי קופות החולים. בנסיבות אלו איני מוצאת מקום לקביעת פיצוי בגין ראש נזק זה שלא נתבע.
6. אשר להוצאות נסיעה לעבר ולעתיד, לא הוצגו קבלות להוצאות נסיעה. אולם, נוכח הנכויות הזמניות שנקבעו ע"י המומחה, הנני סוברת כי יהיה נכון לקבוע הוצאות בשיעור של 2,500 ₪ בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד.
7. אשר לעזרת זולת. התובע לא עתר לפיצוי בגין ראש נזק זה במסגרת כתב התביעה. עוד, לא הציג התובע אסמכתאות להוצאות בגין עזרת זולת מאז התאונה. התובע, כיום בן 75, אלמן ומתגורר בגפו והעובדה שהינו שוכר עזרה בשכר בהיקף של 1,000 ₪ לחודש הינה סבירה בנסיבות הענין ולא מצאתיה קשורה באופן בלעדי לתאונה הנטענת. בהתאם לחו"ד המומחה סבל התובע מתקופת אי כושר ארוכה. בכתב התביעה נתבעו הוצאות נלוות לעבר, לפיכך, נוכח גילו והעובדה שהמדובר בתקופה של כשנה, הייתי מוצאת לנכון לפצותו בגין העבר בסך גלובאלי בשיעור של 5,000 ₪, גם מבלי שהוצגו קבלות. מעבר לכך, בשעה שלא נתבע פיצוי בגין ראש נזק זה ושעה שב"כ הנתבעת התנגד להרחבת החזית בתצהיר התובע, איני קובעת לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה.
8. לפיכך, מכל האמור לעיל, לו התביעה הייתה מתקבלת הרי שהייתי פוסקת לתובע פיצוי כולל בשיעור של 42,000 ₪ בצירוף עלות חוות דעת המומחים בסך של 5,860 ₪, שכ"ט עו"ד בשיעור של 9,800 ₪ ואגרה.

התביעה כאמור נדחתה על ידי כפי שפורט לעיל.

ניתן היום, כ' אלול תשע"ב, 7 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.

חתימה