עניינה של התביעה שבפניי בנזק גוף שנגרם לתובעות 2-1, בת ואמה, ילידות 1970 ו-1937 בהתאמה. השתיים נסעו ברכבה של התובעת 1 (אשר נהגה ברכב) והיו מעורבות בתאונת דרכים ביום 24.3.03. הנתבעת הינה המבטחת הרלבנטית.

1. בכתב התביעה נטען כי ממקום התאונה פונו השתיים לקבלת טיפול רפואי בבית החולים "סורוקה" בבאר-שבע. שתי התובעות עתרו למינוי מומחה בתחום האורטופדיה. בהגנתה הכחישה הנתבעת באופן גורף את סעיפי התביעה ובהתאם התנגדה לבקשה למינוי מומחים רפואיים. כב' הרשם בורנשטיין הורה על מינוי אורטופד לשתי התובעות אך מצא להטיל את מימון הביניים על התובעות (ר' החלטה מיום 18.10.10). התובעות הסתפקו בהפקדת שכר טרחה בגין מינוי אורטופד לבדיקת התובעת 1 בלבד.
2. ד"ר אורי ספרן בדק את התובעת 1 ביום 6.11.11. בבדיקת הצוואר נמצא טווח תנועה מלא עם רגישות שרירית משמאל וללא עדות לפגיעה עצבית משנית. תנועת הכתפיים נמצאה תקינה, ללא כל הגבלה בתנועה או עדות לפגיעה גידית בכתף. צילומי הרנטגן לא הדגימו שברים בצוואר או בכתף שמאל. המומחה ציין כי התובעת סובלת מכאב באזור הצוואר, הכתף והשכם, ללא מגבלת תנועה וללא עדות לפגיעה גרמית בצוואר או בכתף או פגיעה גידית בכתף. המומחה ציין עוד כי התובעת הייתה מעורבת בתאונות דרכים נוספות קודמות בהן נפגע אזור הצוואר והשכם וזאת בשנים 1996, 1999, 2000 ו-2009. המומחה העריך כי התובעת שהתה בקופת אי כושר מלא מיום התאונה ועד ליום 28.3.03, לפי תעודות מחלה, דהיינו למשך חמישה ימים. לא נקבעה נכות צמיתה. המומחה עמד על חוות דעתו גם לאחר שני סבבים של שאלות הבהרה שנשלחו אליו.
3. מטעם התביעה הוגשו תצהירים של התובעת 1 והתובעת 2.

התובעת 1, ילידת 26.10.70, נשואה ואם לשתיים, עובדת במשרה מלאה כאחות אקדמאית בשירותי בריאות כללית בבאר-שבע. התובעת 1 עובדת בנוסף במשרה חלקית, במחלקת סיעוד של המוסד לביטוח לאומי בעיר.

ביום 24.3.03 הייתה התובעת 1 מעורבת בתאונת הדרכים הנדונה, כנהגת חגורה, עת נהג מערבל בטון פגע בצד ימין של רכבה. התובעת 1 קיבלה טיפול רפואי ראשוני בחדר המיון של בית החולים "סורוקה" ואובחנה כסובלת מחבלת ראש, צוואר וכתף. התובעת 1 טוענת כי סבלה מסחרחורות, הקאות, כאבי ראש ועוד. לאחר התאונה החלה לסבול לדבריה מכאבי צוואר וגב ומכאבים בכתף שמאל. במהלך השנים טופלה במשככי כאבים והשתתפה בטיפולי פיזיותרפיה, עיסוי, טיפולים בים המלח ואילת. חרף הטיפולים עדיין סובלת התובעת 1 לדבריה מכאבים. בהקשר זה הפנתה התובעת 1 למסמכים רפואיים ובכלל זה מסמכים המלמדים כי קיבלה מספר טיפולי פיזיותרפיה.

בשולי תצהירה התייחסה התובעת 1 לאמה, התובעת 2 והצהירה כי מאז התאונה עברה האם להתגורר עימה. נאמר בתצהיר כי האם חוששת מנסיעות ברכב. באשר לטיפולים רפואיים של האם, הצהירה כי האם שייכת לדור בו לא מתלוננים אלא אם נמצאים במצב מאד קשה. לפי הנטען, מאז התאונה לא משתמשת התובעת 2 בתחבורה ציבורית, סובלת מסיוטי לילה ומטופלת בטיפול הרגעתי ובתרופות לשינה.

1. התובעת 2 חזרה על האמור והוסיפה כי עובר לתאונה לא סבלה מכאבי גב וצוואר. עוד ציינה כי מאז התאונה היא פוחדת להיות לבד, לחצות כביש ולנסוע בתחבורה ציבורית. התובעת 2 מטופלת בכדורים נוגדי כאבים ובכדורי שינה. היא סובלת מסיוטי לילה ונאמר לה כי היא צועקת מתוך שינה. התובעת 2 ביקשה כי ביהמ"ש יתרשם מהעובדה שהיא מבוגרת ותפקודה הוגבל מאז התאונה. התובעת 2 הפנתה לטופס שחרור מחדר המיון. צוין כי תובעת זו, היא בעלת דירה בבאר שבע, אך היא מתגוררת אצל בתה בישוב להבים, מאחר ומאז התאונה אינה יכולה לגור לבד בביתה.
2. הנתבעת הסתפקה בהגשת תיק מוצגים ובו מסמכים רפואיים באשר לעבר התובעות.

באשר לתובעת 1 - בשנת 1993 קיימות תלונות על שבוע של כאבים בגב תחתון וברגל שמאל. בשנת 1994 טענה כי נפלה באוטובוס ונפגעה בכף רגל שמאל. עוד עולה מהחומר כי נתבעת 1 נפגעה בעבר בתאונת דרכים ביולי 1996 והתלוננה אז על כאבי צוואר וראש וכי בהמשך לתלונות חוזרות אובחנה כסובלת מצליפת שוט. בשנת 1999 קיים רישום על כאבי גב תחתון תוך ציון העובדה שלפני מספר שנים הייתה פריצת דיסק. באוקטובר 1999 נפגעה בתאונת דרכים, עת רכב פגע בכנף שמאל ונטען כי מאז סובלת בכתף שמאל וצוואר מצד שמאל. גם באפריל - 2000 קיים תיעוד לפגיעה בתאונת דרכים. נטען כי הפגיעה ברכב הייתה מאחור וכי התובעת סובלת מכאב בכתפיים בצוואר בראש וסחרחורות. בשנת 2004 קיים תיעוד לחבלה מסולם שנפל על כף יד ימין. באוגוסט 2006 קיימות תלונות על כאבים בכתף שמאל לסירוגין, מזה שבועיים "לא סיפור של חבלה". מהחומר עולה עוד תיעוד לתאונת דרכים בפברואר 2009 כאשר במיון לא נמצאה פגיעה והתובעת התייצבה בהמשך לבקש אישור מחלה. במרץ 2009 קיימת תלונה על כאבי צוואר מזה 3-2 שבועות.

1. באשר לתובעת 2 - קיים תיעוד לפיו בשנת 1996 נרשמו כאבים לאורך זרוע שמאל אשר מקורן בכתף וצוואר וכן תרשומת על רגישות במרפקים. בשנת 2002 יש תלונות על כאבים ברום הבטן ומצוין כי נבדקה לפני מספר חודשים - דלקת ברירית הקיבה. נרשם עוד "שינוי במצב הרוח, סף בכי נמוך, רעד בידיים, נדודי שינה, סיפור משפחתי של פרקינסון". בפברואר 2003 קיים רישום על כאבים ברגליים. בדצמבר 2004 נרשם כי מזה שנים רבות סובלת מאי שקט לילי, צועקת רבות ומדברת - תכנים של רדיפה ומנסים לפגוע בה. ברקע דיכאון כרוני מתמשך, בעברה סבלה מחבלה ותקיפה מצד הבעל. נרשם עוד קיום אירועים של נפילות ליליות כאשר מרגישה שעפה באוויר ונרשם כי בנפילה האחרונה שברה את האף.
2. בסמוך למועד שנקבע לשמיעת הראיות הודיעו הצדדים על הסכמה לסכם הטענות ללא חקירות. התובעות בסיכומיהן הרחיבו באשר למשמעות התפקודית הנטענת של הפגיעה ומהות הפגיעה. במסגרת זו אף עלו טענות להן בסיס מתאים בתצהיר; כך לדוגמא נטען בסיכומים כי שתי התובעות נדרשו לעזרת בני משפחה ובעיקר הבעל (ר' סעיפים 3 ו- 24 לסיכומים) ללא שהיה בסיס לטענה זו בתצהיריהן. כך גם התובעת 1 טענה בסיכומיה להפסדי שכר בעבר ופגיעה בכושר ההשתכרות, ללא שטענה לכך בתצהירה וממילא גם ללא שהציגה מסמכים רלוונטיים לבדיקת הטענה (ר' סעיף 16 לתצהירה ומנגד המבוקש בסיכומיה). התובעת 1 - ביקשה בסיכומיה לפסוק לה פיצוי בגין כאב וסבל (22,637 ₪ על בסיס 10% נכות), הפסדי שכר בתקופת אי הכושר ושיערוך להיום (3,000 ₪ גלובלי), אובדן כושר השתכרות (50,000 גלובלי), אובדן הפרשות לפנסיה (5,000 ₪ גלובלי), עזרת הזולת לעבר ולעתיד (20,000 ₪ גלובלי), הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד (15,000 ₪ גלובלי) והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד (7,500 ₪ גלובלי). סך הכול התבקש אפוא פיצוי בסך 123,137 ₪. יוער כי כאמור חלק מראשי הנזק לא הועלו בתצהירה ולא הונח בסיס ראייתי לבקשם. כמו כן, בעת הגשת תחשיבי הנזק התבקש סך של כשליש מאותו סכום.

התובעת 2 - ביקשה בסיכומיה לפסוק לה פיצוי בגין כאב וסבל (15,000 ₪), בגין עזרת הזולת לעבר ולעתיד (17,000 ₪ גלובלי), בגין הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד (סך של 18,000 ₪ גלובלי), והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד (7,000 ₪ גלובלי). סך הכול ביקשה אפוא פיצוי בסך 57,000 ₪ (אף כאן התבקשה תוספת משמעותית, ביחס לטענות בשלב תחשיבי הנזק).

1. הנתבעת מנגד הפנתה בסיכומיה לכך שהתובעת 1 פנתה ארבע פעמים לטיפול רפואי לאחר התאונה ולסדרה אחת של טיפולי פיזיותרפיה. לאחר האמור, במשך כ- 13 שנה, לא פנתה לטיפול בגינה. באשר לתובעת 2, זו פנתה רק לחדר המיון. התיעוד שהוגש מגלה עבר רפואי רלוונטי לשתי התובעות ללא קשר לתאונה (ר' בעיקר המפורט בשולי סעיפים ג.1. ו- ג.2. בעמ' הראשון לסיכומי הנתבעת). נטען כי מדובר בפגיעה זניחה וחולפת, בעוד התובעות מנסות להאדיר נזקן (ר' סעיפים 4-1 בעמ' השני לסיכומים). באשר לתובעת 1 - נטען עוד כי אין לסטות מקביעת המומחה אשר קבע כי לא נותרה לה נכות. מכל מקום, אין כל נכות תפקודית, מקום בו תובעת 1 מעידה כי היא עובדת למעשה בשתי משרות, "מתפקדת באופן מקסימאלי", מנהלת משק בית ועובדת רחוק ממקום מגוריה (ס' 15 לתצהירה). נטען כי לא הוצג ביסוס לנזקים הנטענים וכי יש לפצות תובעת 1 בסך של 3,000 ₪ בגין כו"ס.

באשר לתובעת 2 - נטען כי אין לקבל הטענה שבתצהירה כי עזבה מקום מגוריה ועבר לגור עם הבת, שכן מדובר בשינוי חזית. בנוסף, הטענה לא מתיישבת עם האמור בסיכומי התביעה כי עובר לתאונה הייתה אישה פעילה אשר תרמה לעבודות הבית, לרבות בגידול נכדיה המתגוררים עימה (ר' סעיף 27 לסיכומי התובעות). באשר לתובעת זו הוצע פיצוי בסך 1,000 ₪.

הכרעה:

1. ראוי להעיר בפתח הדברים כי טענות התובעות אינן עולות בקנה אחד עם החומר שבתיק והקביעות הרפואיות. נראה אכן כי יש ממש בטענות הנתבעת באשר לניסיון להאדרת הנזק. כך, תביעה לפיצוי בסכום העולה על 120,000 ₪, מקום בו היו פניות בודדות לטיפולים בסמוך לפגיעה ולאחר מכן במשך שנים רבות אלה אינן בנמצא, התובעת 1 עובדת בשתי משרות ונקבע כי אין לה כל נכות - היא תביעה שאינה נראית ראויה.
2. אין מקום להיעתר למרבית ראשי הנזק המבוקשים מטעם התובעות;

כך באשר לתובעת 1 - ניתן לדחות הדרישה לפיצוי בגין הפסדי שכר (עבר ועתיד) ולו מחמת שינוי חזית, מקום בו לא נטען לנזק זה בתצהירה. מכל מקום, אפילו אתעלם מהאמור - לא הוצגו ראיות באשר לעבודתה, שכרה, הפסדי ימי עבודה וכיו"ב. ממילא אין מקום להעתר למבוקש גם לגוף הדברים מאחר ותובעת 1 כשלה מלהוכיחם.

1. באשר לטענות הנוגעות לעזרה בעבר -

אין מקום להיעתר למבוקש, בשים לב לקביעה הרפואית בעניינה של תובעת 1 ולנוכח בחירת תובעת 2 שלא לממש המינוי האורטופדי בעניינה. בשים לב לאמור, ברי כי אף אם אכן נדרשה עזרה מסוימת, בסמיכות לפגיעה, לא דובר בעזרה אשר חרגה מזו המצופה מקרובי משפחה, בגדר חובתם המוסרית. מקום בו לא הוכרה נכות צמיתה למי מהתובעות, אין ראיות לעזרה בשכר עד כה ולא הובאו ראיות משכנעות כי מסופקת בפועל עזרת קרובי משפחה, המצדיקה פיצוי כספי - הרי שאין מקום להיעתר למבוקש.

1. באשר להוצאות (רפואיות ונסיעות) -

לא הוצגו קבלות להוצאות ממין זה. על אף האמור, אני מוצאת לפסוק בראש זה פיצוי מינימאלי גלובלי מוערך בסך 500 ₪ לתובעת 1, בשים לב לפנייתה לקבלת טיפולים פיזיותראפיים והנחה באשר לעלויות הכרוכות בקבלת אותם טיפולים.

1. עולה אפוא כי הרכיב העיקרי המצדיק פסיקת פיצוי הוא כאב וסבל –

לאחר ששקלתי הטענות שבתצהירים (תוך התעלמות מטענות מרחיבות נוספות בסיכומים) וכלל החומר שהוגש - אני מוצאת לפסוק ברכיב זה לתובעת 1 פיצוי בסך 7,000 ₪ ולתובעת 2 פיצוי בסך 3,500 ₪.

1. העולה מן מהמקובץ;

הנתבעת תשלם לתובעת 1 פיצוי בסך 7,500 ₪ ולתובעת 2 פיצוי בסך 3,500 ₪.

עוד תשלם הנתבעת לתובעות בגין שכ"ט בא כוחן סך כולל של 1,673 ש"ח וכן החזר אגרת בית משפט, בתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום.

1. בשים לב מחד גיסא לעובדה שלא הוכרה נכות צמיתה לתובעת 1 ומאידך גיסא לכך שהוכרה נכות זמנית, אף אם לפרק זמן קצר - אני מוצאת להורות לנתבעת להשיב לתובעת 1 מחצית משכר המומחה, בתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום.

פסק הדין יומצא לצדדים.

ניתן היום, כ"ח בתשרי תשע"ג, 14 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.