1. תביעה ותביעה שכנגד בגין תאונת דרכים שאירעה אור ליום 6.8.08 (בשעה 2:00) בצומת הרחובות חפץ חיים והרצל בפתח תקווה.

התביעה העיקרית היא תביעת שיבוב של חב' הביטוח שירביט כנגד מר עוז משטי, נהג הרכב שהיה מעורב בתאונה עם מבוטח התובעת. מר עוז משטי ייקרא להלן: הנתבע.

התובעים בתביעה שכנגד הם מר אברהם משטי, בעל הרכב שבו נהג הנתבע, והנתבע עצמו.

הנתבעת בתביעה שכנגד היא חב' שירביט.

2. בגין התאונה שבה מדובר התקיימו שני הליכים נוספים שכבר הסתיימו: האחד - הליך פלילי כנגד הנתבע בביהמ"ש לתעבורה בפתח תקווה, שבו הורשע הנתבע בגין אחריותו לתאונה.

השני - תביעה אזרחית בבימ"ש השלום בפתח תקווה, שהוגשה על ידי מבוטח התובעת, מר בועז שרעבי, שנהג במונית שבוטחה על ידי התובעת (להלן: הנהג).

בתביעה זו התקיים הליך הוכחות ונפסק לזכות הנהג פיצוי בגין נזקיו העקיפים.

3. הנתבע אינו כופר בעצם אחריותו לתאונה, שבגינה אף הורשע בביהמ"ש לתעבורה וחוייב בתביעת הנהג, אך הוא טוען שהיה אשם תורם מצד הנהג, ולפיכך יש להפחית מסכום תביעת השיבוב ואף לקבל באופן חלקי את התביעה שכנגד.

המחלוקת בהליך דנן נסבה איפוא על שאלת האשם התורם מצד הנהג.

4. אין מחלוקת כי הנהג נסע ברחוב חפץ חיים, והנתבע הגיע לצומת מרח' הרצל, כמתואר בתרשים של בוחן התנועה המומחה, אשר חוות דעתו הוגשה מטעם הנתבע.

עוד אין מחלוקת כי במוצא רחוב הרצל, שממנו הגיע הנתבע, היה מוצב תמרור "עצור" (בכתב ההגנה נטען כי תמרור זה לא היה חוקי, אך שאלה זו לא עמדה כנידן בהליך לפני, בין היתר, לנוכח טענתו של הנתבע כי הוא ציית לתמרור זה).

גירסתו של הנהג היא כי הנתבע הגיח אל הצומת במפתיע, מבלי לעצור, באופן שהנהג לא הבחין בו אלא בעת ההתנגשות.

מנגד טוען הנתבע כי תחילה הוא עצר לפני קו העצירה של תמרור ה"עצור", ולאחר מכן התקדם וגלש אל תוך הצומת, כיוון שמקו העצירה לא היה לו שדה ראייה מספיק. הנתבע טוען כי כשגלש אל תוך הצומת, הוא הבחין במונית שמגיעה ברח' חפץ חיים, משמאלו, ואז עצר עצירה מוחלטת, כשרכבו בולט כמטר אל תוך הצומת. הנתבע טוען כי המונית נסעה במהירות רבה והתנגשה ברכבו בעודו בעצירה מוחלטת כאמור.

שני הנהגים דבקו בגירסותיהם, החל מההודעות שמסרו במשטרה סמוך לאחר התאונה, וכלה בעדויותיהם בביהמ"ש לתעבורה.

5. הנהג שלל בתוקף את גירסת הנתבע. הוא העיד כי אין זה נכון שרכב הנתבע היה מצוי בעצירה בעת התאונה. לדבריו, הנתבע הגיח בנסיעה מתוך רחוב הרצל, היישר אל הצד הימני של המונית, והתנגש בה בעוצמה. הנהג העיד כי מעוצמת המכה הוא משך את ההגה שמאלה והתנגש בעמוד חשמל שליד תחנת מוניות "השלום" שנמצאת מעברו השני של הצומת (תרשים הבוחן שצויין לעיל).

עוד העיד הנהג כי עובר לתאונה הוא פנה מרחוב ההסתדרות שמאלה אל רחוב חפץ חיים, ועל כן לא יכול היה לפתח מהירות גבוהה עובר לתאונה. לדבריו, הוא נסע במהירות של כ- 45 קמ"ש וחצה את הצומת בנסיעה רצופה, מבלי שראה את רכב הנתבע.

הנהג ראה את רכב הנתבע לראשונה רק ברגע ההתנגשות.

6. מטעם התובעת העידו שני נוסעים במונית של הנהג, מר מורדימוב ומר בולדירב. שניהם העידו כי הנהג חצה את הצומת בנסיעה רצופה, אך נסע לאט. אף שני הנוסעים לא ראו את רכב הנתבע אלא ברגע ההתנגשות (ראו אף הציטוט, בעמ' 3 לפר', מעדות דומה שמסר מורדימוב בביהמ"ש לתעבורה).

העד בולדירב העיד: "פתאום בזווית העין ראיתי רכב שפתאום יצא בצומת מצד ימין ונכנס בנו" (בעמ' 4 לפר').

7. הנתבע העיד כי לאחר שעצר תחילה בפס העצירה, ליד תמרור ה"עצור", היה עליו להתקדם אל תוך הצומת בשל העדר שדה ראייה מספיק, וזאת בגלל כלי רכב, שלט ומכולת אשפה שהסתירו אותו (תצלום הצומת, נ/ 2).

ב"כ התובעת עימת את הנתבע עם ממצא של בוחן משטרתי לאחר התאונה, כי רכב הנתבע נעצר במרחק של 30 מטרים מהצומת, וזאת על מנת להדגיש את עוצמת ההתנגשות.

הנתבע השיב על כך כי רכבו הידרדר קדימה, עד שנעצר.

שאלתי את הנתבע: אם לדבריו הוא ראה את המונית מגיעה למקום משמאלו, כשגלש אל תוך הצומת - מדוע לא נסע לאחור על מנת למנוע את ההתנגשות.

הנתבע השיב: "זה שניות. היה לו גם איפוא לעבור" (בעמ' 6 לפר').

8. ב"כ הנתבע טענה בהרחבה לעניין האשם התורם והסתמכה על פסיקה ולפיה בצומת על שני הנהגים לנקוט זהירות מתאימה. בהתאם לכך טענה כי הנהג לא יצא ידי חובתו להאט לפני הצומת ולבחון היטב את המצב בכביש, במיוחד משהעיד בביהמ"ש לתעבורה כי הוא מכיר צומת זה ומכיר את בעיות שדה הראייה שיש בו. על כן טענה ב"כ הנתבע כי יש לזקוף לחובתו אשם תורם.

מנגד ביקש ב"כ התובעת לקבל את גירסת הנהג ושני נוסעיו, ולפיה הנתבע התפרץ אל הצומת, והם לא ראו אותו, ולא יכלו לראותו, לפני רגע ההתנגשות. על כן ביקש לדחות את טענת האשם התורם.

9. טיעונה של ב"כ הנתבע נכון, כמובן, במישור העקרוני, אך אין ללמוד ממנו - באופן גורף - כי בכל תאונה בצומת יש לזקוף אשם תורם לחובתו של בעל זכות הקדימה בצומת (כפי שהיה הנהג במקרה דנן).

יש לבחון את העובדות שעולות מהראיות בכל מקרה ספציפי, ורק על בסיס זה ניתן להגיע למסקנה בדבר קיומו, או העדרו, של אשם תורם.

במקרה דנן, הטיעון בדבר אשם תורם מצד הנהג יכול להתקבל, רק אם תתקבל גירסתו העובדתית של הנתבע, כי הוא גלש אל תוך הצומת לאט, ושם נעצר עצירה מוחלטת, בעוד רכב הנהג מתקדם משמאלו כלפי הצומת.

אולם לאחר ששמעתי את העדים, אני מעדיפה את גירסת הנהג והנוסעים על פני גירסת הנתבע. עדויותיהם של הנהג והנוסעים עשו עלי רושם אמין ומשכנע יותר מעדות הנתבע.

אף העובדות כי כתוצאה מעוצמת ההתנגשות הועפה המונית עד עמוד החשמל שמעברו השני של הצומת, ואילו רכב הנתבע נעצר רק במרחק של כ- 30 מטרים ממקום התאונה - נסיבות אלה תומכות בגירסת הנהג, כי רכב הנתבע לא היה בעצירה עובר לתאונה, אלא הגיח לעבר המונית בנסיעה, מהמוצא של רחוב הרצל, והתנגש בה בעוצמה, כאשר שני כלי הרכב במצב של נסיעה.

מסקנתי היא איפוא כי התובעת הוכיחה, במידת מאזן ההסתברויות ואף למעלה מכך, כי התאונה התרחשה כנטען על ידי הנהג ונוסעיו, היינו: הם לא ראו כלל את רכב הנתבע, אלא תוך שהוא מגיח בנסיעה מרחוב הרצל ומתנגש היישר במונית.

על פי מסקנתי זו לגבי נסיבות התאונה, נשמט הבסיס העובדתי והמשפטי מתחת לטענת האשם התורם.

הנהג נסע ברחוב הראשי. הצומת שחצה היה פנוי לחלוטין, והנהג לא היה יכול לצפות את גיחתו המפתיעה של הנתבע בנסיעה אל תוך הצומת, כאשר במוצא הרחוב שממנו הגיע מצוי תמרור "עצור". על כן לא היה בידי הנהג למנוע את התאונה, ואין לייחס לו אשם תורם.

10. על פי האמור, אני מקבלת את התביעה העיקרית ודוחה את התביעה שכנגד.

הנתבע ישלם לתובעת 30,832 ₪ שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 13.10.08 (מועד התשלום למבוטח), ועד לתשלום בפועל.

עוד ישלם הנתבע לתובעת את אגרת המשפט, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום תשלומה;

וכן - שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ והוצאות עדי התובעת. שכר הטרחה והוצאות העדים ישולמו תוך 45 יום; ולא - יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

11. המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ו אייר תשע"ג, 06 מאי 2013, בהעדר הצדדים.