בפני תובענה שעניינה נזקים נטענים לחדר מדרגות בבית משותף.

רקע כללי וטענות הצדדים -

1. התובע, עו"ד עודד לופט (להלן: "התובע"), הינו הבעלים הרשום של 4 דירות מתוך 11 הדירות שנמצאות בבית שרשום כבית משותף בשד' מוריה 105 בחיפה (להלן: "הבניין").
2. הנתבע, מר רועי לולו (להלן: "הנתבע") הינו הבעלים של אחת מהדירות אשר בבניין ובדירה זו הוא מנהל עסק של מספרה (להלן: "המספרה").
3. אין חולק כי בין הצדדים מתנהל הליך נוסף רלבנטי ואשר תיק זה הינו "תוצר לוואי" שלו. הכוונה לת"א (שלום חיפה) 13701-04-09 (להלן: "התיק הקודם") אשר במסגרתו תבע התובע את הנתבע לתקן כשלי בניה וכשלים באיטום החלונות של המספרה, אשר גרמו, לשיטתו, להצפת אחת מדירותיו של התובע. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 4/10/2009 בתיק הקודם, הוסכם כי על הנתבע לאטום שנית את החלונות הרלבנטיים. לטענת התובע, עקב אותה החלטה, ביום 14/10/2009, ביצע הנתבע את עבודות האיטום מחדש ובמסגרתן הוסיף הנתבע והצמיד פסים עבים של אלומיניום מעל ספי החלונות שנאטמו מחדש, בצד החיצוני של הבניין (כלומר, קיבע לקיר החיצוני פסי אלומיניום מעל האיטום החדש – להלן: "פסי האלומיניום").
4. לטענת התובע, בעת שינועם של פסי האלומיניום לצורך קיבועם לקירות החיצוניים – הסב הנתבע נזק לחדר המדרגות – וזו אחת מעילות התביעה שבתיק הנוכחי.
5. באשר לתיק הקודם – מציין התובע כי לטענתו האיטום לא תוקן כהלכה, כי הוסכם על פירוק חלק מפסי האלומיניום, כי מונה מומחה מטעם בהמ"ש לבחינת סוגית האיטום – ועוד טענות אשר מתבררות בימים אלו במסגרת התיק הקודם ואינן מעניינו של תיק זה.
6. בכל אופן, נשוב לטענות שבתיק זה ונראה כי בכתב התביעה הנוכחי טוען התובע כי ביום 14/10/09, פועלים מטעם הנתבע העלו את פסי האלומיניום בתוך חדר המדרגות לקומה העליונה ותוך כדי העלאתם הם גרמו לקילופים של הצבע ולשפשופים בקירות ובתקרה של חדר המדרגות. התובע טוען כי על הנתבע לתקן את הנזקים שנגרמו כאמור לעיל.
7. בנוסף, טוען התובע כי ביום 29/11/09 העלה הנתבע למספרה כיסא כבד משקל והעלאתו דרך חדר המדרגות גרמה אף היא לנזקים לרצפת חדר המדרגות, באופן שנגרמו חריצים ברצפת חדר המדרגות, כמו גם כתמים על הרצפה עקב נזילת שמן ממנגנון הידראולי שקיים באותו כיסא.
8. התובע עותר לכך שבהמ"ש יחייב את הנתבע לתקן את הליקויים המפורטים מעלה, מבקש מביהמ"ש להורות על מינוי מהנדס שיפקח על ביצוע עבודות התיקון הנ"ל ודורש לחייב את הנתבע לשאת בעלות התיקונים הנדרשים עקב שינוע פסי האלומיניום בסך 5,500 ₪ ואת עלות התיקון בחדר המדרגות עקב העלאת הכיסא – בסך 7,500 ₪, כך שהתביעה הוגשה לגבי סכום כולל של כ-13,000 ₪.
9. הנתבע מכחיש את מכלול הטענות. מקדמית טוען הנתבע כי לתובע ככזה אין זכות לתבוע בגין נזקים שנגרמו לרכוש המשותף, ככל שנגרמו, וכי זכאות שכזו קמה במקרים המתאימים לנציגות הבית המשותף ולא לתובע בעצמו, אף אם יש בבעלותו דירות בבניין.
10. בנוסף, מכחיש הנתבע את גרימת הנזקים, טוען כי הדרישה הכספית אינה מבוססת ומוסיף ומפרט במסגרת כתב ההגנה פרטים לגבי מספר הליכים משפטיים נוספים שבמסגרתם תבע התובע את הנתבע לגבי נושאים שלשיטת הנתבע אינם ראויים. לטענת הנתבע מטרתו הבלעדית של התובע הינה לגרום לו למכור לו את הדירה שבבעלותו ו"להבריח" אותו.

מסכת הראיות –

1. לצערי, לא הצלחתי להביא את הצדדים לכדי הבנות ובלית ברירה נשמעו עדויותיהם של התובע ושל הנתבע.
2. לאחר ששקלתי את התשתית הראייתית (הכוללת גם מסמכים ותמונות שהגישו הצדדים) ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים בסיכומיהם, עמדתי היא כי דין התביעה להידחות. אפרט להלן את נימוקיי.

הנזק הנטען בעת העלאת פסי האלומיניום -

1. ראשית, עצם גרימת הנזק הנטען לא הוכחה ברף ההוכחה הנדרש. הוצגו תמונות מסוימות אשר אמורות לתאר שפשופים בקירות חדר המדרגות (נספחים י/1 עד י/12 לכתב התביעה) - אך התמונות לא ברורות ולא ניתן להבין מה בדיוק צולם (למעט תמונה י/12 שם רואים חריצים, אם כי לא ברור באיזה קיר המדובר ובאיזה גובה). משמע, שלא ניתן להבין מהתמונות שהמדובר בנזקים ובוודאי שלא ניתן ללמוד מהן שפסי האלומיניום הם שגרמו לנזקים אלו או אחרים. יש עוד להדגיש שבאופן כללי עולה מהתמונות שהקירות של חדר המדרגות אינם במצב אופטימאלי ממילא. ניתן לראות סדקים בקירות וכתמי צבע רבים - אשר בוודאי שלא נגרמו עקב שינוע של פסי אלומיניום אלו או אחרים.
2. שנית, לא הוכח שפסי האלומיניום הועלו דרך חדר המדרגות, תוך שפשוף הקירות.
3. התובע טוען כי הפסים הועלו דרך חדר המדרגות והנתבע, מנגד, טוען כי הם הועלו מבחוץ. לגבי מחלוקת עובדתית זו למעשה אין בפניי אלא את עדות בעל-פה של התובע למול עדות הנתבע – ואני מבכרת את עדות הנתבע על פני עדות התובע (מעבר לכך, שאף אם העדויות היו שקולות – היה מקום לדחות את הטענה של מי שנטל ההוכחה רובץ על שכמו).
4. תחילה, יש לראות כי בתמונות שהציג התובע - נספחים ט/1 עד ט/3 לכתב התביעה (מיום 14/10/2000 בשעה 08:25), רואים את הפסים מונחים על רצפת חדר המדרגות בכניסה ולא רואים בהן את שינוען בתוך חדר המדרגות. שני הצדדים מסכימים כי התמונות משקפות את הפסים כפי שהונחו בתחילת היום - ולכן התמונות אינן יכולות להוכיח אם השינוע היה "מבפנים" או "מבחוץ". ניתן היה לשאול מדוע לא צילם התובע את פסי האלומיניום במהלך השינוע במעלה גרם המדרגות (אם זה היה "מסלולם"), ולמה הסתפק בצילום של הפסים על רצפת חדר מדרגות. התובע נשאל בחקירתו מדוע הוא לא צילם את הנזק במהלך "גרימתו" בתוך חדר המדרגות והשיב שבאותו רגע לא היתה לו מצלמה (עמ' 8 שורה 14).
5. בנוסף, מצאתי כמהימנה את טענת הנתבע לפיה פסי האלומיניום הועלו מבחוץ, באמצעות קשירתם לגלגלת שהונחה על גג הבניין - וכי לא ניתן היה להעלות אותם דרך פנים המבנה ולהתקין אותם על הקיר החיצוני. טענה זו מסתברת יותר שכן היה צריך להדביק את הפסים על גבי האיטום מבחוץ, שעה שהחלונות כבר מונחים במקומם ואטומים. כלומר, שלא הוכח כיצד היו מוציאים החוצה את פסי האלומיניום אם הם היו מגיעים לקומה העליונה "מבפנים". במהלך ישיבת ההוכחות התובע לא תיאר כיצד פסי האלומיניום שונעו וכאשר נשאל כיצד יכול להיות שהם הועלו דרך חדר המדרגות שכן החלונות האטומים לא מאפשרים להוציא אותם החוצה, הוא לא יכול היה לספק מענה, לאמור:

"ש. איך הוציאו את הקורות דרך החלונות כשהחלונות מורכבים? אתה טוען שהעלו את הקורות דרך חלונות חדר המדרגות אבל החלונות הם אטומים?

ת. אין לי מושג, אני לא יודע. ..."

(עמ' 9 שורות 4-6).

1. לעומת זאת, בסיכומיו – מעלה פתאום התובע טענה לפיה הוא ראה שאחד הפועלים מעלה לגג פס אלומיניום "דרך פתח עליה לגג שנמצא בקומה האחרונה" (סעיף 5). ברי כי הוספת טענות עובדתיות בשלב הגשת הסיכומים אינה אפשרית, ברי כי טענה עובדתית זו סותרת את התשובה "אין לי מושג" – והמסקנות ברורות.
2. לסיום, אציין עוד כי עיון בתמונה נ/1 מראה שבאותו יום (14/10/09) עבד מנוף מחוץ למבנה בהשמת אותם פסי אלומיניום וקיבועם לקיר החיצוני ולפי התמונות קשה להניח שהמוטות הגיעו מתוך המבנה אלא שסבירה יותר ההנחה שהם הגיעו "מבחוץ", והונחו מבחוץ, באמצעות אותו מנוף.
3. לכן, לא הוכח שהמוטות שונעו בתוך המבנה וגרמו את הנזק – מעבר למסקנתי הקודמת.
4. שלישית, גובה הנזק הנטען לא הוכח. לא הוגשה כל חוות דעת באשר להיקף הנזקים הנטענים והעלות של התיקון, ועם כל הכבוד - להצעת המחיר של רגב איזון ובניה בע"מ (הצעת מחיר מס' 5114 מיום 4/4/10) אשר הוגשה בתמיכה לטענה בדבר גובה הנזקים – אין כל משקל, מחמת שני טעמים מצטברים. הטעם האחד הוא שהמדובר בהצעת מחיר אשר כוללת שיפוץ כולל של כל חדר המדרגות, לרבות שתי שכבות של שפכטל, צביעת המעקים מחדש, צביעות ארונות החשמל וכיו"ב פריטים אשר הצורך בביצועם אינו יכול להיות קשור לשינועם של פסי אלומיניום בחדר המדרגות (אף אם הם אכן הועלו בתוך חדר המדרגות ואף אם הם פגעו בנקודה מסוימת באחד הקירות). הטעם השני הוא שבחקירתו הנגדית (בשנת 2012) טען התובע כי מאז האירועים חדר המדרגות כבר שופץ (עמ' 9 שורה 13) אך כי אין לו אסמכתא לגבי השיפוץ והעלויות הרלבנטיות. לכן, הטענה לגבי גובה הנזק לא יכולה להיות מבוססת עוד על הערכה והצעת מחיר אלא על קבלה לגבי תשלום בפועל.
5. רביעית, מעבר לכל האמור לעיל, יש לקבל את הטענה המקדמית שהעלה הנתבע לגבי כך שככל שאכן נגרם נזק לרכוש המשותף – אזי שזכות התביעה לגבי נזק שכזה עומדת רק לוועד הבית ותביעה כגון זו אינה יכולה להיות מוגשת על ידי התובע באופן אישי (אף אם בבעלותו 4 דירות בבניין ואף אם הוא שימש במועד הרלבנטי כיו"ר וועד הבית – כפי שהתובע טוען).
6. התובע טוען בהקשר זה כי עילת התביעה שלו סומכת על העובדה שהוא תיקן ושיפץ את חדר המדרגות בשלב מסוים לפני האירועים נשוא התובענה – ולכן אם השיפוץ "התקלקל" עקב מעשיו של הנתבע, אזי שהנתבע חייב לפצות את התובע. קונסטרוקציה משפטית זו היתה אולי אפשרית – לו התובע היה מוכיח שאכן תיקן, צבע ושיפץ את חדר המדרגות כפי שציין ולו הוא היה מוכיח מה בדיוק שופץ ומה היתה העלות. התובע לא הוכיח דבר (ויש לראות כי בדיון ביום 17/5/2012 הוא אמר שהשיפוץ היה "לפני 5 שנים בערך", כלומר בשנת 2007, ואילו בסיכומיו (בסעיף 10) הוא טוען כי "מעט לפני מועד העלאת הקורות סיים התובע שיפוץ של חדר המדרגות", כלומר – בשנת 2009, משמע- שיש סתירה מהותית לגבי מועד השיפוץ הנטען). עוד יש לראות כי בדיון מסר התובע שהשיפוץ כלל התקנת מראות, הצבת עציצים וסיוד – ללא כל התייחסות למצב הרצפה. לכן, אם נגרם נזק לרצפה (כפי שידון בהרחבה בפרק הבא) – בוודאי שכל עילה רלבנטית אינה מוקנית לתובע אלא רק לוועד הבית.
7. עוד אפנה בהקשר זה לכך שבמהלך ישיבת קדם המשפט הועלתה טענת העדר היריבות דלעיל על ידי ב"כ של הנתבע והתובע (שהינו עו"ד במקצועו) השיב לטענה ואמר כי "ככל שכספים יפסקו לטובת בעל הבית, אפשר יהיה לכמת את חלקי מתוך הסכום שיפסק" (עמ' 5 שורה 28). משמע, שהתובע סבור כי ככל שיפסק סכום כולל לתיקון הרכוש המשותף הוא יהיה זכאי לחלק יחסי כבעלים של חלק מהדירות בבניין. אלא שלא זו הבעיה. הטענה שדרשה התייחסות היתה העדר יריבות והעדר עילה ולא בעיה לגבי חלוקת הכספים. פיצוי לגבי נזק לרכוש המשותף (ככל שמגיע) אמור לשמש את נציגות הבית המשותף לתיקון הנזק והשבת המצב לקדמותו ולא לחלוקה פרופורציונלית בין בעלי הדירות. מעבר להערה זו שבפרוטוקול, לא השיב התובע עניינית לטענת העדר היריבות והעדר העילה (אף לא בסיכומים) ולכן – יש לדחות את התביעה ולו מן הטעם הזה.

הנזק הנטען עקב העלאת הכיסא למספרה -

1. הטענה השניה של התובע היתה שבמהלך העלאת הכיסא למספרה בנובמבר 2009 (כחודש לאחר האירוע הקודם) התלכלכה רצפת חדר המדרגות עקב כתמי שמן שנזלו מהכיסא ועקב חריצים שנותרו ברצפת חדר המדרגות עקב משקלו הרב של הכיסא. בדומה למסקנותיי דלעיל, הרי שאף טענה זו לא הוכחה.
2. לא הוכח שהכיסא גרם לחריצים ברצפה ואין לי אלא לשוב על עמדתי לפיה מהתמונות המועטות שקיימות, ניתן לראות שמצב הרצפה אינו מיטבי (בלשון המעטה) והיא כוללת גם כך חריצים רבים, כתמים, שברים, שוליים שצבען שונה וכו' (וראו כי התובע אישר שהרצפה קיימת מאז הקמת הבניין לפני 50 שנה – עמ' 9 שורה 21). כמובן שיש צורך לשמור גם על רצפה "ישנה" והעובדה שהיא במצב כללי מסויים אינה מאפשרת לדיירים להסב לה נזק נוסף כאוות נפשם, אך בחינת הראיות מלמדת שלא הוכח שחריצים מסוימים נגרמו דווקא עקב גרירת הכיסא או הזזתו.
3. מעבר לכך, אין לי אלא לחזור שוב על עמדתי לפיה לא הוכח גובה הנזק, לא הוכח מהי העלות של תיקון אותם חריצים בודדים שאולי יכולים היו להיגרם עקב גרירת הכיסא ואפנה שוב לכך שהצעת המחיר שהוגשה בהקשר זה מתייחסת לליטוש כולל וחידוש כל הרצפה, בכל חדר המדרגות, בכל הקומות (לרבות מקומות בהם הכיסא כלל לא היה), לרבות ליטוש המעקה, חידוש הרובה, מילוי כל הפוגות בכל חדר המדרגות וכיו"ב עבודות מקיפות אשר אין כל קשר בינן לבין שינועו של הכיסא.
4. באשר לכתם השמן – אזי שהנתבע הודה שבשלב מסוים, נשפכה כמות מועטה של שמן על הרצפה, אך טען שהשמן נוגב ונוקה ולא הותיר כתם פרמננטי. כאן יש לציין כי לא הוגשה לעיוני כל תמונה באשר לכתם שנותר על רצפת חדר המדרגות. התמונות שהוגשו (מיום 29/11/09 בשעות 17:49-17:48, נספחים ל' ו-מ' לכתב התביעה) מראות את הזזת הכיסא ואת לכלוך השמן ואכן ניתן לראות בבירור לכלוכים שחורים על הרצפה, טביעות נעליים "שחורות", ו"מריחות" של חומר שחור על הרצפה. דא עקא, שרואים בתמונות את הבחורים שמובילים את הכיסא ורואים את הכסא עצמו מובל למקומו, כלומר - שהמדובר במצב הדברים ברגע שבו הזיזו את הכיסא. אין כל תמונה לגבי המצב כמה שעות לאחר מכן, או כמה ימים לאחר מכן - ולכן לא נסתרה טענת הנתבע לפיה הוא ניקה את הלכלוך. יש עוד לראות בהקשר זה כי הראיה היחידה התומכת בגרסתו של התובע הינה מכתב מחברת הנקיון "מרבד הקסמים", מיום 10/12/2009, שם נטען כי כאשר הם הגיעו למבנה לבצע נקיון בתחילת דצמבר 2009 הם ראו כתם שמן ושריטות בחדר המדרגות. מכתב זה נשלח לתובע ולכן קביל – אך בהעדר התייצבות מטעם עורכו, משקלו אינו רב.
5. מעבר לכך, אשוב על עמדתי לגבי מעמדו של התובע באופן אישי והקושי שהדבר מעורר (במיוחד שעה שהוא אף לא טען שהשיפוץ שהוא ביצע "על חשבונו" כלל טיפול ברצפה).

סיכום –

1. אשר על כן, דין התביעה להידחות.
2. אני מחייבת את התובע לשלם לנתבע הוצאות בגין שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ (כולל מע"מ) בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, ג' אייר תשע"ג, 13 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.