06 נובמבר 2013

פתיח

1. לפנינו תביעתו של מר דורון אזולאי (להלן: התובע), נגד מעסיקתו בתקופה הרלבנטית לתביעה - זוקו שיווק והפצה בע"מ (להלן: הנתבעת או החברה), לתשלומים שונים בגין פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ועמלת מכירות. בתחילה תבע התובע גם תשלומים עבור "חגים" ועבור "החזר ק"מ מעל התקרה" בשימוש ברכב, אולם, הוא ויתר על תביעותיו אלה ואנו לא נדון בהן.
2. עוד דרש התובע, כי הנתבעת תעביר לידיו את כל הכספים שנמצאים בקרנות הפנסיה ובקרן ההשתלמות. הנתבעת, מנגד, הכחישה את זכאותו של התובע לאיזה מהסעדים שתבע, והוסיפה וטענה, כי התובע גנב ממנה סחורה וגרם לה הפסדים ונזקים, ולכן, ככל שיפסק לזכותו סכום כלשהו - יש לקזז מכך את סכום ההפסד והנזק הכולל, שנגרם לה.
3. להלן נפרט את עיקר העובדות הרלבנטיות לענייננו, כפי שהוכחו בפנינו, וטענותיהם של הצדדים, ולאחר מכן נדון ברכיבי התביעה, כסדרם, ובטענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת.

עיקר העובדות וטענות הצדדים

1. הנתבעת עוסקת בשיווק ומכירה של מוצרים בענף הרכב והתעשייה, לרבות שמנים, מסננים ותוספים, ונמנית על קבוצת זוקו שילובים [תצהיר מנכ"ל הנתבעת - מר יוסי סמירה (להלן: המנכ"ל) - נ/1, ס' 3; תצהיר סגנית מנהל מחוז צפון - גב' אתי מסיקה (להלן: מסיקה) - נ/5, ס' 3; עדות התובע - עמ' 4, ש' 22].
2. לפני התקופה הרלבנטית לתביעה, התובע עבד בנתבעת מיום 23.1.05 ועד ליום 31.7.06, אז התפטר, כדי לעבור לעבוד בחברה מתחרה - מטריקס ש.ה. בע"מ (להלן: מטריקס) [נ/1, ס' 4; נ/5, ס' 4]. במטריקס עבד התובע כאיש מכירות בתחום מסננים ושמנים, מחודש 8/06 ועד לחודש 11/08 [תצהירו של מר אלון מגן - מבעלי מטריקס ומנהלו הישיר של התובע, שם (להלן: מגן) - נ/4, ס' 4-3].
3. לקראת סוף שנת 2008 התקיים מו"מ בין הנתבעת לבין התובע, בקשר לחזרתו לעבודה בחברה. במסגרת המו"מ התקיימו מספר פגישות עם התובע, בהן, או בחלקן, השתתפו מטעם הנתבעת, המנכ"ל, מסיקה, מנהל המכירות הארצי - מר שי בן יהודה (להלן: מנהל המכירות הארצי), וסמנכ"לית משאבי אנוש - גב' קרן בראל (זינמן) (להלן: סמנכ"לית מש"א או בראל) [נ/5, ס' 5, 7; תצהיר בראל - נ/2, ס' 3].
4. על פי גרסת הנתבעת - התובע הציג עצמו כאיש מפתח במטריקס ועובד מוערך שם, טען שביכולתו להגדיל את הכנסות החברה ב-200,000 ₪ לחודש, ועוד שקיימת עסקה משמעותית, ספציפית, אותה יוכל להעביר לחברה עוד לפני סוף השנה בתנאי שיחתם עמו חוזה עבודה - ובכך יצר לחץ על הנתבעת להיעתר לדרישותיו, כדי לא להפסיד את העסקה. לטענת הנתבעת, בדיעבד התברר לה שתובע הציג בפניה מצג כוזב, שכן, בפועל הוא פוטר ממטריקס עקב התנהלות בלתי תקינה וחשד לגניבת סחורה ומכירתה לצדדים שלישיים, ואילו ידעה זאת היא לא היתה מתקשרת עמו בהסכם, לא כל שכן מסכימה לתנאי עבודה כה מופלגים [נ/5, ס' 6, 9-8, 11, 15; נ/4, ס' 13-3].
5. ביום 31.12.08 נחתם בין הצדדים הסכם עבודה [תצהיר התובע - ת/1, נספח א'; מוצג הגנה מס' 2 (להלן: הסכם העבודה או ההסכם)]. עיקריו של ההסכם, הרלבנטיים לענייננו, הם כדלקמן:

ס' 2.1 - התובע יועסק בתפקיד סגן מנהל מכירות צפון, ויהיה כפוף למנהל מכירות צפון.

ס' 2.2 - לאחר שנת עבודה התובע ישובץ בתפקיד ניהולי.

ס' 2.3 - התובע מתחייב לפעול כפי שיורה הממונה הישיר שלו ועל פי נוהלי הנתבעת, מדיניותה וסדרי עבודתה.

ס' 3.1 - התובע מצהיר שיש לו הכישורים לבצע את תפקידו על פי ההסכם, ושלא עבר עבירה שיש עמה קלון.

ס' 3.7 - התובע מתחייב לא לעבוד בעבודה אחרת, כלשהי, ללא אישור ממנכ"ל החברה, במיוחד לא בעסק המתחרה בחברה.

ס' 4 - משכורתו החודשית של התובע מורכבת משכר יסוד, בסך 11,720 ₪, ועוד תשלום גלובאלי, בסך 3,780 ₪, עבור שעות נוספות (סה"כ 15,500 ₪ לחודש). בנוסף, יקבל התובע עמלות מכירה, בהתאם לנספח א' להסכם (להלן: נספח העמלות).

ס' 7 - במשכורת הראשונה ישולם לתובע מענק חתימה, בסך 16,000 ₪ (להלן: מענק החתימה), והוא יצטרך להשיבו אם יפר את התחייבותו לעבוד בחברה לפחות 12 חודשים. התובע מתיר לנתבעת לנכות סכום זה מכל סכום שיגיע לו ממנה בגין עבודתו או סיומה.

1. אין מחלוקת, כי תפקידו של התובע, כפי שנקבע בהסכם, לא היה קיים קודם לכן בנתבעת והוא נתפר במיוחד עבורו - כאשר, לטענת הנתבעת, היה זה על יסוד מצגיו בדבר יכולתו להגדיל את הכנסות החברה - ומוסכם שבפועל התובע שימש כסוכן מכירות [נ/5, ס' 10, 78; עדות התובע - עמ' 5, ש' 14-9, עמ' 6, ש' 9-1]. כן אין מחלוקת שמענק החתימה - אשר שולם לתובע במשכורתו הראשונה - ניתן לתובע כדי שיעבור ממטריקס לנתבעת, לאור טענתו, במהלך המו"מ עם הנתבעת, כי אם יעזוב את מטריקס לא יקבל פיצויי פיטורים [נ/5, ס' 13; עדות התובע - עמ' 29, ש' 28-26; תלוש 2/09 - ת/1, נספח ב', מוצג הגנה מס' 3].
2. לאחר חתימת ההסכם, התובע העביר לנתבעת את העסקה אותה התנה בחתימת ההסכם, והיא היתה, אכן, עסקה גדולה ובהיקף משמעותי [נ/5, ס' 9; עדות מסיקה - עמ' 49, ש' 13-6; עדות התובע - עמ' 30, ש' 24-19].
3. התובע החל עבודתו בנתבעת ביום 1.2.09, בהתאם לסעיף 13.1 להסכם העבודה [עמ' 1, ש' 13].
4. לטענת הנתבעת - לאחר כחצי שנה החלו להתעורר חשדות, שהתובע מועל ברכושה. לטענתה, בחודש 7/09 אחראי המחסן במרחב צפון של הנתבעת - מר אמיר מדעי (להלן: מדעי), עדכן את מסיקה שבמקום לנפק את מלוא הסחורה שיועדה ללקוח החברה, בשם "ג.א. מהנדסי הצפון בע"מ" (להלן: מהנדסי הצפון), ישירות מהמחסן המרכזי אל הלקוח, כמתחייב מנוהלי החברה, התובע הורה להעביר חלק מהסחורה מהמחסן המרכזי אל מרחב צפון של הנתבעת, ושם העמיסה על רכבו (להלן: האירוע מחודש 7/09).
5. מסיקה הבהירה לתובע שהתנהגותו באירוע מחודש 7/09 זו הפרה חמורה של הנהלים, והוא נדרש להקפיד על קיומם ולהוציא סחורה מהמחסן המרכזי אך ורק ישירות ללקוחות. אולם, למרות שהתובע הוזהר, הוא המשיך בכך, כפי שעדכן מדעי את מסיקה, ביום 4.8.09, ועל כן - התעורר החשד שהתובע מועל ברכוש החברה. מה גם, שבסמוך לכך נודע מפי מגן, שהחל לעבוד בנתבעת זמן קצר קודם לכן, בחודש 6/09, כי התובע פוטר מעבודתו במטריקס, עקב ליקויים חמורים בהתנהלותו, הפרת נהלים וחשדות בגניבה. מסיקה הביאה את הדברים לידיעת המנכ"ל, והוחלט לפתוח בחקירה באמצעות חוקר פרטי (להלן: החוקר או החוקר הפרטי) [נ/1, ס' 5, 9; נ/4, ס' 13-3; נ/5, ס' 11, 27-25, 65, 70; עדות מסיקה - עמ' 51, ש' 24-19, 32-31].
6. נעיר, כי מעדותה של מסיקה עולה, שמדעי הוא קרוב משפחתה, ובשלב הגשת התצהירים כבר לא עבד בנתבעת [עמ' 52, ש' 22, עמ' 55, ש' 12].
7. מדו"ח החוקר הפרטי, מיום 9.8.09 עולה, שביום 5.8.09 התובע הגיע למתחם צפון של החברה. כעבור זמן קצר הגיע רכב של מהנדסי הצפון, נהגו נכנס למתחם, חנה ליד התובע, העמיס מספר קרטונים ויצא. לאחר מכן, התובע העמיס על רכבו מיכלים כחולים וקרטונים חומים - שעל פי עדותה של מסיקה הכילו פחי שמן וגלוני שמן מהסוג המפורט בתצהירה, עד שלא ניתן היה להכניס לרכב סחורה נוספת. חלק מהסחורה התובע פרק במגרש פסולת ברזל, בשפרעם, מול "מפעלי בטון קדמאני" וצמוד לעסק שיש "פטרה סטון", ומסר אותה למספר גברים. חלק נוסף הוא פרק בחצר בית משפחת נג'אר, ביישוב עראבה, ואת יתרת הסחורה הוא פרק למחסן ליד בית פרטי בסכנין, ביחד עם מספר גברים נוספים (להלן: האירוע מיום 5.8.09) [דו"ח החוקר - מוצג הגנה מס' 5; נ/5, ס' 30.3].
8. ב"כ התובע ויתר על חקירה נגדית של החוקר הפרטי, ותיאורי המעקבים אחר התובע - שביצע החוקר, ואשר מפורטים בדו"חות שמסר החוקר לנתבעת וקטעים מהם מתועדים בצילומי תמונה ווידיאו, שהוגשו לנו - לא נסתרו, והם מקובלים עלינו [עמ' 43, ש' 15-14; תצהיר החוקר - נ/3].
9. עוד עולה מדו"ח החוקר האמור, שביום 6.8.09 התובע הגיע למתחם צפון, העמיס על רכבו 6 קרטונים חומים, נסע שוב אל מגרש פסולת הברזל בשפרעם, בו השאיר יום קודם סחורה של הנתבעת, ואחר כך נסע לכפר כנא ופרק את הקרטונים אל החנות "אלנור חלקי חילוף לרכב" (להלן: אלנור) ביחד עם שני בחורים נוספים (להלן: האירוע מיום 6.8.09).
10. לטענת הנתבעת - בשני אירועים אלה, בחודש 8/09, כמו גם באירוע מחודש 7/09, התובע הוציא ממרחב צפון סחורה שיועדה ללקוח מהנדסי הצפון, וחילק אותה לגורמים שונים, שאינם לקוחות הנתבעת - למעט אלנור, שהיתה לקוח החברה, אבל, בהיקף מזערי, אך, בכל מקרה הסחורה לא יועדה אליה; זאת, באמצעות פיצול הזמנת הסחורה, כך שהסחורה שבחיוב נשלחה ישירות ללקוח ואילו הסחורה בלי החיוב - שמהווה הטבה, בעלת שווי כספי, שנותנת הנתבעת ללקוחותיה בתנאים שונים, כחלק מאמצעי קידום המכירות שלה, וכפי שגילתה הנתבעת בדיעבד התובע הזמינה ללא אישור הגורם המוסמך - נשלחה למרחב צפון והתובע נטל אותה לידיו [נ/5, ס' 30-29, 36-33, 38].
11. הנתבעת טוענת - כי לאחר מכן, ביום 20.8.09, שוב הגיעה למרחב צפון סחורה על שם מהנדסי הצפון, על פי הוראת התובע ובניגוד לנהלים. מבדיקה שערכה מסיקה התברר שביום 19.8.09 הופקה ללקוח זה חשבונית עבור סחורה, ללא חיוב כספי. לטענתה, על מנת להוציא הזמנה ללא חיוב כספי נדרש אישור מוקדם ממנהל מכירות ארצי, מסיקה או מנהל המוצר הספציפי, אך, במקרה זה התובע כלל לא ביקש אישור כאמור. מסיקה התקשרה אליו, כדי לברר את הענין, והתובע טען ששכח להעביר אליה את ההזמנה לאישור. לשאלתה, כיצד הוציא את החשבונית והסחורה ללא הרשאה וסיסמה למחשב? התובע השיב שהדבר אפשרי, מבחינה טכנית, ולשם כך הוא השתמש בסיסמה של עובד אחר בעל הרשאה. כאשר חזר התובע למשרדים, מסיקה שוחחה עמו והזהירה אותו שמדובר בהתנהלות חמורה ושעליו להקפיד על נהלי החברה ועל קבלת אישורים לעסקאות חריגות. בנוסף, היא הורתה להחליף את כל הסיסמאות של בעלי ההרשאות. מסיקה עדכנה בעניין את הגורמים הרלבנטיים, והוחלט - מצד אחד, לחדד את הנהלים לתובע, ומצד שני, להמשיך את המעקב, כיוון שהחקירה היתה בעיצומה, ובמקביל נערכה חקירה סמויה נגד שני בכירים בנתבעת, שסיימו לעבוד ואחר כך הוגשה נגדם תביעה, בין היתר, בעקבות מידע שמסר התובע. אולם, גם לאחר שהוזהר פעם נוספת, התובע המשיך במעשיו [נ/5, ס' 46-39; תרשומת הבירור ששלחה מסיקה למנכ"ל, לסמנכ"לית מש"א ולסמנכ"לית הכספים - גב' ויקי שבו (להלן: סמנכ"לית הכספים) - מוצג הגנה מס' 15; עדות המנכ"ל - עמ' 32, ש' 28 ואילך, עמ' 34, ש' 12-4].
12. על פי דו"ח החוקר, מיום 30.8.09, למחרת, ביום 21.8.09, התובע הגיע למתחם צפון, העמיס על רכבו 12 קרטונים חומים, פרק חלק מהם ליד בית, מול ביר אל מכסור, וחלק העביר יחד עם גברים נוספים לרכב השייך לתושב כפר כנא, בשם חמזי חמזי, ליד החנות אלנור, בכפר כנא. בהמשך היום, התובע נסע שוב אל מגרש פסולת הברזל בשפרעם, ולאחר מכן נסע למוסך "באסם", שממוקם בבית פרטי ביישוב תמרה (להלן: האירוע מיום 21.8.09) [דו"ח החוקר, מיום 30.8.09 - מוצג הגנה מס' 6].
13. לטענת הנתבעת - גם באירוע זה לקח התובע ממרחב צפון סחורה שיועדה ללקוח מהנדסי הצפון, והעביר אותה לצדדים שלישיים, באמצעות פיצול הזמנת הסחורה [נ/5, ס' 31, 34-33, 37].
14. הנתבעת טוענת - כי בעקבות המעקבים, שיחות חידוד הנהלים, והעובדה שמגן, אשר פיטר את התובע ממטריקס בשל חשד לגניבה, החל לעבוד בחברה, התובע הרגיש, כנראה, שמעשיו התגלו, לכן, פנה אל מסיקה מיוזמתו, ביום 8.9.09; לטענת מסיקה, התובע אמר לה שהוא מעביר סחורה שכביכול מיועדת אל "אילן" ממהנדסי הצפון, לאדם אחר, שמשלם כסף מזומן עבור הסחורה לאותו אילן, ושהוא חושש שמגן יפליל אותו בשל כך. מסיקה השיבה לתובע, שהדבר חמור, ושאסור לו לפעול באופן זה, והתובע הודה, כי הוא פועל בניגוד לנוהלי הנתבעת והוסיף שהוא אינו רוצה להסתבך.
15. כעבור מספר דקות התובע הציג למסיקה הזמנה של מהנדסי הצפון והיא שוב הבהירה לו שאפשר לאשר את ההזמנה רק בניפוק של כל הסחורה ישירות מהמחסן המרכזי אל הלקוח וחתימת הלקוח על קבלתה, בהתאם לנוהל [נ/5, ס' 68-64; תרשומת השיחה ששלחה מסיקה למנכ"ל ולסמנכ"לית מש"א - מוצג הגנה מס' 28].
16. עוד טוענת הנתבעת - כי בסוף חודש 10/09 מסיקה הורתה למדעי להתלוות לנסיעה של התובע, ומדעי דיווח לה, כי התובע נסע ללקוח של החברה בשם "סחנני טארק", מהיישוב דבורייה, שאמר שהוא זקוק לפילטרים של וולוו. למחרת, התובע פנה למסיקה וביקש ממנה אישור להחלפת סחורה, לשני לקוחות של החברה - "אלון אופיר סחר בע"מ" (להלן: אלון אופיר), ו"חקלאות תל יוסף", במסגרתה יינתנו להם פילטרים של וולוו במקום סחורה שסופקה להם בעבר. מסיקה אישרה את ההחלפה, והתובע אמור היה לספק ללקוחות אלה את הסחורה החדשה בתמורה להחזרת הסחורה הקודמת, אבל, בפועל, ביום 29.10.09 התובע הוציא מהחברה את הסחורה החדשה, ברם, היא לא הגיעה אל הלקוחות, והם גם לא החזירו לחברה סחורה ישנה כלשהי (להלן: האירוע מיום 29.10.09) [נ/5, ס' 56-52].
17. על פי דו"ח החוקר, מיום 2.11.09, ביום 30.10.09 התובע הגיע למתחם צפון, העמיס על רכבו מספר קרטונים, נסע ללקוח אלון אופיר ונכנס אליו, אך, יצא מבלי לפרוק שם סחורה כלשהי. אחר כך התובע נסע ליישוב תמרה וכנראה פרק חלק מהסחורה במוסך שבחצר הבית, המוכר ממעקב קודם, ומשם המשיך ופרק חלק מהסחורה למכולה ירוקה מול ביר אל מכסור, חלק לחנות אלנור, בכפר כנא, וחלק לחנות אביזרי רכב סחניני טארק, ביישוב דבוריה. לאחר מכן נסע אל מגרש גרוטאות הברזל בשפרעם (להלן: האירוע מיום 30.10.09) [דו"ח החוקר מיום 2.11.09 - מוצג הגנה מס' 22].
18. הנתבעת טוענת - כי מדובר בסחורה נוספת שהתובע הורה לשלוח עבור הלקוח אלון אופיר, מהמחסן המרכזי אל מרחב צפון - שוב, תוך הפרת נהלי הנתבעת. לטענתה, בפועל, התובע לא העביר סחורה זו ללקוח עבורו יועדה, אלא, הוציא אותה ממרחב צפון ומסרה לצדדים שלישיים, שחלק מהם, אמנם, היו לקוחות הנתבעת, אבל, הסחורה לא יועדה עבורם [נ/5, ס' 56.7-56.3].
19. על פי דו"ח החוקר, מיום 12.11.09, ביום 11.11.09 התובע הוציא ממרחב צפון סחורה והעמיסה על רכבו, פרק חלק ממנה במגרש גרוטאות בבעלות אנואר בעכו וחלק נוסף במוסך בתמרה. לאחר מכן, התובע נכנס ל"בטון קדמאני" ולמגרש הגרוטאות בשפרעם, משם המשיך למכולה הירוקה, מול ביר אל מכסור, והעביר פריטים מהמכולה לרכבו, ולבסוף נכנס ל"בטון זלפה", ביישוב זלפה, אך, בשל תנאי השטח לא ניתן היה לראות אם פרק שם סחורה (להלן: האירוע מיום 11.11.09) [דו"ח החוקר מיום 12.11.09 - מוצג הגנה מס' 7]. לטענת הנתבעת - באירוע זה התובע נטל סחורה שיועדה ללקוח סחניני טארק וללקוח פיקטיבי, שיצר התובע, בשם "כסף מזומן", ומסר אותה לגורמים אחרים, שאינם מוכרים לה [נ/5, ס' 34-32].
20. הנתבעת טוענת - שהבדיקות והחקירות בענין התובע, העלו שהוא מעל ברכושה ובאמונה באופן חמור ושיטתי [נ/1, ס' 10; נ/5, ס' 51-28, 59-57]:

העביר סחורה של הנתבעת, שמיועדת ללקוחותיה, אל גורמים אחרים שאינם מוכרים לה ואינם קשורים אליה, או אל לקוחות שהסחורה לא יועדה עבורם;

תחזק מחסן ליד הישוב ביר אל מכסור ובו מלאי של סחורה, שהוצאה במרמה מהנתבעת;

עשה שימוש בסיסמה של עובד אחר, לצורך מתן הטבות ללקוחות, בעלות שווי כספי אשר לא היה בסמכותו, ולצורך הנפקת חשבוניות, כשלא היה מורשה לכך.

לטענתה - אחת השיטות בהן נקט התובע, לשם הוצאת סחורה ממנה והעברתה לגורמים זרים, היתה, כאמור, באמצעות פיצול הזמנת הסחורה שיצאה מהמחסן המרכזי לשתי חשבוניות, באופן שתואר לעיל; למשל, באירוע מחודש 7/09 ובאירועים מיום 5.8.09, 6.8.09 ו-21.8.09. שיטה אחרת בה פעל התובע היתה במסווה של החלפת סחורה כביכול, כמו באירוע מיום 29.10.09.

שיטה נוספת של התובע, לטענתה, היתה באמצעות יצירת לקוח פיקטיבי, במחשב החברה, בשם "כסף מזומן". לטענתה, בחודש 7/09 התובע פתח במחשב כרטסת על שם לקוח זה בכתובת שפרעם, ובמקום מספר ת.ז. או ח.פ. של הגורם האמיתי הוא הכניס את מספר ת.ז. שלו עצמו. באמצעות הכרטסת הוא הפיק חשבוניות על השם הפיקטיבי, "כסף מזומן" - כמו, למשל, באירוע מיום 11.11.09 - ובמסגרתה גם ביצע מכירות לאדם בשם אילן צילביץ, שאינו מוכר לנתבעת [נ/5, ס' 63-60].

1. התובע, לעומת זאת, טוען - כי קיימת תחרות קשה בשוק השמנים לרכבים, והאשמות הנתבעת כלפיו הן חסרות בסיס.

לטענתו - הנתבעת ידעה היטב שכל שביקש היה להגדיל את היקף מכירת מוצריה, על מנת להגדיל את מכירותיו, ולשם כך היה עליו לעודד את הלקוחות, באמצעות חלוקת השמנים בדרך בה הדבר נעשה, וברוח התנהלותה של הנתבעת.

עוד הוא טוען, כי על פי הוראות מנהלי הנתבעת עצמם, היה עליו לשחד מחסנאים וגורמים אחרים, באמצעות מתנות יקרות, כמו טלוויזיות, נעליים, מיקסרים, תלושי רב-תו, אשר נקנו על ידי הנתבעת ועל חשבונה, ונמסרו לו בצירוף הוראה מפורשת למי למסור זאת ומתי.

לטענתו, מנהל מכירות הנתבעת בצפון - מר חנן צרפתי, למשל, היה קונה מוצרי חשמל ומחלק אותם, כפי שנרשם על ידי מסיקה ב"דפי כדאיות עסקה" ו"פלוס מס עודף" [ת/1, ס' 20-15, 30].

1. כמו כן, טוען התובע - כי בתחילת עבודתו, מנכ"ל הנתבעת התיר לו לתחזק מחסן בתוך מרחב צפון, כדי לתת שירות טוב יותר ללקוחות ולספק סחורה באופן מיידי עוד באותו היום. לטענתו, הנוהל היה שהלקוח מזמין סחורה באמצעותו, מבקש שתוצא חשבונית ושהסחורה תסופק לו בהמשכים, על פי הצורך ועל פי התראה שלו. שירותי הובלה של הנתבעת העבירו את הסחורה מהמחסן המרכזי למרחב צפון, שם המחסנאי היה מקבל את הסחורה ומעביר אותה ללקוח, באמצעות התובע. כל הוצאה, הכנסה, או העברה של סחורה, בין המחסנים, נעשתה כנגד חשבונית או תעודת משלוח, ומול מחסנאי שהיה נוכח בכל טעינה של סחורה, והדבר בוצע על פי נוהלי החברה ונוהגה. לטענתו, מעולם לא נטען על ידי לקוח שהוא לא קיבל סחורה עבורה שילם, מעולם לא היתה חסרה סחורה, ומעולם לא התריעו בפניו שעשה משהו לא תקין [ת/1, ס' 27-22].
2. בנוסף, טוען התובע - בנוגע לשימוש בסיסמה של עובד אחר, כי קוד ההנחות נמסר לו, על ידי מי שהיה מוסמך לתת את ההנחות, והוא לא היה ניתן אם לא היתה כוונה שישתמש בו. לטענתו, הוא לא עשה דבר חריג וכך היה מקובל בקרב כל עובדי סניף צפון, וכאשר הנתבעת החליטה להפסיק את הנוהג הזה הוא הופסק לגבי כולם [ת/1, ס' 29].
3. ביום 17.2.10 מסיקה הודיעה לתובע, כי הוא מזומן לשיחת בירור עם המנכ"ל, למחרת, מבלי שמסרה לו את נושא השיחה [נ/1, ס' 11; נ/5, ס' 71].
4. על פי גרסת הנתבעת - למחרת בבוקר, ביום 18.2.10, התובע אמר למסיקה שהוא יודע שעוקבים אחריו וש"עלו עליו ועל הקונטיינר", שהוא "בסך הכל מכר בשחור", ושבכוונתו להגיע למנכ"ל "הפוך על הפוך ולהתפטר". מסיקה עדכנה בכך את המנכ"ל והוא הנחה את סמנכ"לית מש"א להכין מסמך להסדרת סיום יחסי העבודה (להלן: מסמך סיום העבודה), למקרה שהתובע אכן יתפטר [נ/1, ס' 13-12; נ/5, עמ' 3, וגם ס' 73-71; הודעת דוא"ל, ששלחה מסיקה למנכ"ל ולגורמים נוספים בנתבעת - מוצג הגנה מס' 29].
5. בהמשך אותו יום, התקיימה שיחת הבירור, שנערכה במשרדי החברה בחולון, בנוכחות מנכ"ל הנתבעת וסמנכ"לית הכספים, שהשתתפה בחלק האחרון של הפגישה. במסגרת הבירור התובע עומת עם החשדות כלפיו, וחתם על מסמך סיום העבודה, שהוכן על ידי הנתבעת. מצד הנתבעת חתמו על המסמך המנכ"ל וסמנכ"לית הכספים [עדות התובע - עמ' 12, ש' 30-20, עמ' 24, ש' 29-26; נ/1, ס' 15-14; מסמך סיום העבודה - ת/1, נספח ג', מוצג הגנה מס' 1].
6. עיקריו של מסמך סיום העבודה שנחתם הם אלה:
   1. התובע מאשר, כי ביום 18.2.10 הודיע לנתבעת על התפטרותו מעבודתו בחברה וכי יסיים את עבודתו בשעה 17:30, באותו יום;
   2. התובע מתחייב להחזיר לנתבעת את המחשב הנייד שברשותו;
   3. התובע מתחייב להחזיר לנתבעת את הרכב שברשותו עד ליום א', 21.2.10;
   4. התובע מתחייב להחזיר לנתבעת חוב, בסך 15,000 ₪, עד ליום 10.3.10;
   5. הנתבעת תשלם לתובע שכר חודש 2/10, אך, התובע מצהיר, כי עקב המחדלים והנזקים שביצע לא מגיעה לו תמורה בגין מענקים והוא מוותר על כל מענק שהיה אמור לקבל בשל עבודתו;
   6. התובע מאשר שידוע לו, כי לאור התפטרותו מעבודתו בחברה הוא אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת;
   7. כספי התגמולים וכן קרן ההשתלמות ישוחררו לתובע;
   8. התובע מאשר, כי הוא מודע לזכויותיו ואין לו טענות בגין עבודתו בנתבעת וסיומה;
   9. התובע חותם על הסכם סודיות ואי תחרות, אך, רשאי למכור חלקי חילוף לרכב פרטי וכן מסננים ושמנים לרכב פרטי, במסגרת עסקאות חלקי חילוף. התובע אינו רשאי למכור מסננים ושמנים ללקוחות שמזמינים ממנו רק את המוצרים האלה, אינו רשאי לעבוד עם צרי, יואל וצמד, ואינו רשאי להתחרות בנתבעת במסננים של רכב כבד חקלאי, צמ"ה ותובלתי.
7. בנוסף חתם התובע, במעמד זה, על נספח שמירת סודיות ואי תחרות [עדות התובע - עמ' 30, ש' 6-1; הנספח - מוצג הגנה מס' 1]. לפי נספח זה, נאסר על התובע, בין היתר, להתחרות בנתבעת במשך 24 חודשים, ולטפל בעסקאות או פרויקטים, בהם היה מעורב במהלך 24 החודשים שקדמו למועד סיום עבודתו.
8. התובע טוען - כי לחתימתו על מסמך סיום העבודה אין כל ערך, מכיוון שהיא נעשתה תחת לחץ וכפיה, ומבלי שנמסרו לו מראש הטענות כלפיו, כדי שיוכל לשקול את צעדיו, להתייעץ עם עו"ד ולהיערך לשימוע שנערך לו. לטענתו, נטען כלפיו, כי במקרה אחד, שתועד על ידי חוקר פרטי, הוא מכר שמנים ללקוחות הנתבעת ללא ידיעתה. התובע מכחיש את הדברים, וטוען, כי בכל מקרה, לכל היותר, החברה היתה יכולה לפטרו, וגם זאת - לאחר שהיה מקוים שימוע כנה, דבר שלא אירע במקרה זה, ואסור היה לה לגזול את המגיע לו כחוק ללא פניה לערכאות משפטיות [ת/1, ס' 5, 9, 13-11].
9. לטענת הנתבעת - במהלך הבירור הוצגו בפני התובע חשדותיה, לפיהם גנב מהחברה סחורה תוך שימוש ברכב החברה והחזיק מלאי של סחורה גנובה בקונטיינר, שלכאורה, שייך למשפחות עברייניות, ומתוך דאגה לשלומו המנכ"ל אמר לו שהוא מסכן את חייו בקשרים עם עבריינים ועליו לחדול מכך. לתובע ניתנה הזדמנות להגיב, ולא רק שהוא לא הכחיש את הדברים, אלא, שהתבייש במעשיו, אמר שהוא מבין שעליו לסיים את עבודתו וביקש להתפטר, כדי לשמור על כבודו ולסיים את עבודתו בהקדם, בהסכמה. לטענתה, לא הופעל על התובע לחץ להודות במעשים שיוחסו לו, להתפטר, או לחתום על מסמך סיום העבודה, ולא נמנעה ממנו האפשרות להתייעץ, לו היה מעוניין בכך, ומסמך סיום העבודה נחתם על ידו לאחר שקראו, הבינו והכניס בו תיקונים. המנכ"ל התלבט אם להגיש תלונה למשטרה והעדיף להסתפק בהליך משמעתי פנימי בחברה למרות חומרת מעשי התובע, בין היתר בשל נסיבותיו האישיות [נ/1, ס' 15, 19-17, 23].
10. בסיום הבירור, המנכ"ל עדכן את מסיקה ואת סמנכ"לית מש"א, וביקש מהן להיות בקשר עם התובע, ואין חולק, ששתיהן שוחחו עם התובע. לפי הנתבעת - בשיחה עם מסיקה התובע דיבר בשבחו של המנכ"ל והתבטא שהוא "מה זה בסדר" [נ/1, ס' 24; נ/2, ס' 9; נ/5, ס' 75-74; עדות התובע - עמ' 24, ש' 21-18].
11. ביום 21.2.10 התובע הגיע למשרדי החברה, כדי להשלים את ההליכים הפורמאליים לסיום עבודתו. במועד זה, נמסר לו מכתב החתום על ידי סמנכ"לית מש"א, לפיו -בהמשך לשיחתם ביום 18.2.10, לאחר שהתובע הודה במעשים שיוחסו לו בפגישה עם המנכ"ל, יחסי העבודה בין הצדדים ייפסקו ביום 21.2.10 [המכתב - ת/1, נספח ד'; כתב ההגנה, נספח 2]. לטענת הנתבעת - התובע ביקש לקבל מכתב סיום עבודה בנוסח של מכתב פיטורים, שיאפשר לו לקבל דמי אבטלה למרות התפטרותו, אך, סמנכ"לית מש"א סירבה והוציאה את המכתב בנוסח האמור לעיל [נ/2, ס' 10; נ/5, ס' 76].
12. מיד לאחר סיום עבודתו בנתבעת, התובע החל לעבוד כעצמאי בשיווק שמנים [עדות התובע - עמ' 12, ש' 17-14, עמ' 30, ש' 29 ואילך].

דיון והכרעה

1. נקדים ונאמר כבר עתה, כי הגרסה שהציגה הנתבעת מפורטת, סדורה ועקבית, נתמכת בראיות רבות, וככלל - אמינה בעינינו. לעומת זאת, בגרסת התובע, שהוצגה בתצהירו באופן שטחי ולוקה בחסר, תוך שהוא חוזר על האמור בתביעה, בעיקר, נתגלו סתירות ואי דיוקים רבים; לפיכך - העדפנו את גרסת הנתבעת על פני זו של התובע, ודחינו את תביעתו, על כל רכיביה. להלן נימוקינו.

א. נסיבות סיום יחסי העבודה

1. התובע טוען, כזכור, כי אין משמעות לחתימתו על מסמך סיום העבודה, על כן, הוא סבור שהוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת. הנתבעת, מנגד, טוענת שהתובע התפטר מעבודתו, על רקע מעשי הגניבה שביצע, והיא הסכימה לבקשתו לסיים את יחסי העבודה, באופן מיידי, ולכן אינו זכאי לתשלומים אלה. לטענתה, גם אם יקבע בניגוד לעמדתה, שהתובע פוטר ולא התפטר, הוא אינו זכאי לכך, בשל נסיבות סיום עבודתו. כאמור, אנו סבורים שהצדק עם הנתבעת - הן לגבי השתלשלות המאורעות, והן לגבי המשמעות המשפטית שיש ליתן להם.

הזמנת סחורה למרחב צפון ללא אישור

1. על פי הנוהל שהציגה הנתבעת, בדבר "הפעלת מחסן מחוז צפון", חל איסור על הזמנת סחורה שמיועדת ללקוחות, אל המחסן שבמרחב צפון, ללא אישור בכתב ממסיקה [הנוהל - מוצג הגנה מס' 4]. מקובלת עלינו גרסת הנתבעת, כי בהתאם לנוהל זה, אספקת הסחורה אל הלקוח מתבצעת ישירות מהמחסן המרכזי, בו נמצא מרבית מלאי החברה, באמצעות חברת הובלות, שהחברה שכרה את שירותיה במיוחד לצורך זה. כן מקובל עלינו הסברה של הנתבעת, כי ככלל, המחסן שבמרחב צפון הכיל "מלאי מהיר" שהיה מיועד ללקוחות שמגיעים לרכוש סחורה באופן ישיר מהמחסן - "לקוחות דלפק", להבדיל מלקוחות שביצעו את הרכישה באמצעות סוכן מכירות כמו התובע - "לקוחות סוכן" [נ/1, ס' 7-5; נ/5, ס' 19-18, 21; עדות מסיקה - עמ' 51, ש' 18-9]. הדברים עולים אף מחקירתו של התובע [עדות התובע - עמ', 6, ש' 33-15, עמ' 7, ש' 2-1, עמ' 14, ש' 25-22, עמ' 15, ש' 8-7, 21-20].
2. התובע ניסה להסביר את הזמנת הסחורה לסניף צפון על ידו, בכך שהיו לקוחות שהזמינו כמות מסוימת של סחורה וביקשו שהיא תסופק להם בהמשכים, ואז שירותי ההובלה של החברה היו מעבירים את הסחורה, או חלק ממנה, מהמחסן המרכזי למחסן צפון ומשם התובע היה מעביר אותה ללקוח, על פי בקשתו וצרכיו, כחלק מהשירות ללקוח [ת/1, ס' 23-22; עדות התובע - עמ' 7, ש' 6-3, עמ' 14, ש' 33-13, עמ' 15, ש' 31-1]. טענה זו אינה עולה בקנה אחד עם ההיגיון, שכן, ככלל, לשם הובלת הסחורה אל הלקוחות הנתבעת השתמשה בשירות שליחויות מהמחסן המרכזי ישירות ללקוח, ולמקרים בהם התעורר צורך מיידי נועד מלכתחילה מחסן "המלאי המהיר". ואילו לגבי מקרים חריגים כגון אלה שתיאר התובע - הרי שגם על פי גרסת הנתבעת, שנתמכת בנוסח הנוהל האמור, ניתן להם מענה בדמות הזמנת סחורה שמיועדת מראש ללקוחות מסוימים, אל סניף צפון, ובלבד שניתן אישור ממסיקה לחריגה מהנוהל המחייב [נ/5, ס' 23]. אלא, שעל פי דברי מסיקה, עליהם חזרה בחקירתה, באירועים שתועדו בענייננו התובע כלל לא טרח לבקש את האישור הנדרש, גם לאחר שהוזהר, בהקשר זה, לאחר האירוע מחודש 7/09 והבטיח שזה לא יחזור על עצמו. התובע, אשר לא טען שקיבל ממסיקה אישור כאמור, לא סתר את הדברים, ועדותה של מסיקה אמינה בעינינו [נ/5, ס' 27-24; עדות מסיקה - עמ' 51, ש' 24-19].
3. נוסיף, כי התובע טען בתצהירו, שבתחילת עבודתו מנכ"ל הנתבעת התיר לו להקים מעין מחסן בתוך מחסן צפון, על מנת לשפר את השירות ללקוחות ולאפשר אספקת הסחורה באותו מועד בו הוזמנה. אולם, טענה זו הוכחשה על ידי המנכ"ל, ואילו התובע, בחקירתו, השיב תשובות סותרות ולא ברורות בעניין זה: תחילה טען, כי מחסן כזה לא הוקם; כשהופנה לסעיף הרלבנטי בתצהירו טען שהמנכ"ל אמר לו שכדי לא לפגוע בשירות אין בעיה שתהיה במחסן צפון סחורה ללקוחותיו, שרגילים לקבל סחורה מיד עם בקשתם ולא בהפרש של יום; בהמשך, כשעומת עם כך ש"המלאי המהיר" עונה על צורך זה, טען, כי התכוון למחסן לפריטים שלא היו קיימים, אך, רעיון זה לא התממש לכדי מעשה; ולבסוף, טען שהתכוון לכך ששמים בצד סחורה עבור לקוח, בתוך מחסן צפון [ת/1, ס' 25; עדות התובע - עמ' 6, ש' 11-10, עמ' 7, ש' 17-11, 32-20, עמ' 8, ש' 4-2; נ/1, ס' 7].
4. לאור האמור, שוכנענו, כי התובע היה מודע לקיומו של הנוהל הנ"ל, לפחות לאחר שהוא הודגש בפניו, בעקבות האירוע מחודש 7/09, ולמרות זאת המשיך להזמין סחורה אל המחסן שבמרחב צפון ולהוציאה משם, באופן שיטתי וחוזר, כפי שעולה מדו"חות החוקר ומחשבוניות שהוצגו בפנינו, וזאת מבלי שקיבל לכך את האישור הנדרש ממסיקה [החשבוניות - מוצגי הגנה מס' 11, 12, 14, 21, 26].

ביצוע עסקאות חריגות, ללא אישור, תוך שימוש בסיסמה של עובד אחר

1. על פי גרסת הנתבעת, בנוגע לעסקאות חריגות - במסגרתן ניתנת ללקוח הטבה בדמות מכירה ברווח גולמי נמוך מהרווח המינימאלי, סחורה ללא חיוב, או מתנה כלשהי - ביצוען של עסקאות כאלה מותנה בקבלת אישור בכתב באמצעות טופס מיוחד לענין זה. בהתאם למדיניות החברה יש הפרדה בין הגורם שמוסמך לאשר את המכירה החריגה, הגורם שמוסמך לרשום אותה במערכת המחשב של החברה, וסוכני המכירות, עליהם נמנה התובע. מי שמוסמך לאשר זה מנהל המכירות הארצי, מנהל המוצר הרלבנטי או מסיקה. לעומת זאת, הגורם במרחב צפון, שמוסמך לרשום זאת, הוא מר אבישי אברמוביץ, מי שמשמש יועץ טכני ומרכז מכירה (להלן: אברמוביץ), או גב' מלי שלום, המשמשת מרכזת מכירה [נ/5, ס' 51-46].
2. גרסתה של הנתבעת, שלא נסתרה, ואף עולה מדבריו של התובע בחקירתו, מקובלת עלינו, ושוכנענו, כי התובע, כמו אחרים בנתבעת, היה מודע לכך ודאג, בדרך כלל, לקבל את האישור הנדרש - כפי שעולה הן מעדותו והן מטופסי בקשה לאישור עסקאות חריגות, שצירפה הנתבעת, אשר את חלקם הגיש התובע עצמו [עדות התובע - עמ' 16, ש' 33, עמ' 17, ש' 2-1, עמ' 18, ש' 33-32; עמ' 19 ש' 29-26, עמ' 21, ש' 27-25; הטפסים - מוצגי הגנה מס' 16, 44]. אולם, היו גם מקרים רבים, בהם התובע ביצע עסקאות חריגות ללא אישור הגורם המוסמך לכך.
3. התובע, אשר לא הכחיש, כי עשה שימוש בסיסמה של עובד אחר, הודה בחקירתו כי בנתבעת ישנם כל מיני סוגי הרשאות וכי ההרשאה שניתנה לו היתה רק להעביר הזמנות ולראות עלויות. כן הודה התובע כי כפי שטענה הנתבעת, הוא ביקש ממנהל המכירות הארצי להרחיב לו את ההרשאה אך נדחה [עדות התובע - עמ' 15, ש' 33-32, עמ' 16, ש' 6-3, 30-22; נ/5, ס' 49]. אולם, בניגוד לנטען בתצהירו של התובע, כאילו קיבל את הסיסמה מגורם שמוסמך לתת את ההנחות, בחקירתו טען כי הסיסמה של אברמוביץ בה השתמש, היתה ידועה לכל, והוא קיבל אותה ממדעי שלא היה מוסמך לכך, ובכל מקרה עולה מחקירתו כי הוא לא קיבל את הסיסמה ממי שמוסמך לאשר מתן הנחות, להבדיל ממי שמוסמך להעביר אותן במחשב החברה [ת/1, ס' 29; עדות התובע - עמ' 17, ש' 11-8, עמ' 23, ש' 1].
4. כמו כן, איננו מקבלים את הסברי התובע, שנשמעו לראשונה בבית-הדין, לפיהם השתמש בסיסמה של אברמוביץ, להעברת עסקאות חריגות במחשב, כאשר היה עומס במרכז ההזמנות, והמרכזות או מנהל המוצר לא ענו לו, וכך נהגו כולם; עדיפה עדות המנכ"ל, שגם בהזמנות דחופות יש לפעול לפי הנוהל ולא להשתמש בסיסמא של עובד אחר [התובע - עמ' 16, ש' 14; עמ' 17, ש' 23; עמ' 18, ש' 10, 30; עמ' 19, ש' 11; עמ' 21, ש' 21; המנכ"ל - עמ' 34, ש' 21-18]. זאת, במיוחד, לאור טענתו של התובע, עליה חזר מספר פעמים בחקירתו, כי עשה זאת רק בנוגע להנחות שכבר ניתנו במקרים קודמים ללקוח מסוים, ולא לצורך הנחות חדשות או הזמנת סחורה ללא חיוב - בעוד שהוכח, כי השתמש בכך להזמנות כאלה [התובע - עמ' 17, ש' 28; עמ' 18, ש' 27; עמ' 20, ש' 5, 32; עמ' 21, ש' 5].
5. לפיכך - אנו סבורים, כי השימוש שעשה התובע בסיסמה של אברמוביץ היה שלא כדין, וגם בהקשר זה מעדיפים את גרסת הנתבעת על פני גרסתו.
6. נוסיף, כי בניגוד לטענתו החמורה של התובע, לפיה - הנתבעת נהגה לשחד גורמים שונים, לשם הגדלת מכירותיה, שנטענה בסתמיות ולא הובאה כל ראיה להוכחתה, שוכנענו בגרסת הנתבעת, שההטבות שניתנו על ידה ללקוחותיה, כתמריצים במסגרת ניסיונותיה לקידום המכירות, נעשו כדין, בצורה מסודרת על פי מדיניות החברה והכללים שקבעה, לשם כך, ותוך רישום מתאים בספריה ותשלום המס בגין כך [נ/5, ס' 105-99; מדיניות החברה, נהלים, הנחיות וטפסים בנוגע למתן הטבות ותמריצים ללקוחות - מוצגי ההגנה מס' 44-36, עדות מסיקה - עמ' 55, ש' 16-14].

העברת סחורה של הנתבעת לגורמים שלא יועדה עבורם

1. בהתבסס על דו"חות החוקר, דו"ח האיתוראן לרכבו של התובע, יומן כניסות ויציאות כלי רכב ממרחב צפון, והחשבוניות השונות שהציגה הנתבעת, אנו סבורים, כי הוכח, שבמקרים שונים התובע הוציא ממרחב צפון סחורה של הנתבעת שיועדה ללקוחות מסוימים, והעבירה אל גורמים זרים, שאינם קשורים לנתבעת, או אל גורמים שנמנו על לקוחותיה, אך, הסחורה לא יועדה אליהם. התובע, כאמור, לא חלק על דו"חות החוקר, ולא טען נגד הממצאים בדבר המקומות בהם ביקר במהלך שעות עבודתו, בימים בהם נערך המעקב אחריו, ואף לא חלק על הראיות האחרות שצוינו. לא זו בלבד, אלא, שבחקירתו התובע הודה במפורש, כי גורמים רבים, אותם ביקר במהלך שעות עבודתו, ואף פרק אצלם סחורה, כלל לא היו לקוחות הנתבעת - כפי שיפורט מיד - והוא לא הציג לכך כל הסבר; וכנשאל על כך בחקירתו התחמק ממתן תשובה. התובע אף הודה שתוך כדי עבודתו בנתבעת הוא מכר שמנים לגורמים זרים לנתבעת, אם כי, לטענתו, לא היו אלה שמנים של הנתבעת, וחלק מהגורמים, להם מכר בעת שעבד בנתבעת, הם לקוחותיו בעבודתו כעצמאי בשיווק שמנים, אותה התחיל ברגע שעזב את הנתבעת [עדות התובע - עמ' 11, ש' 32-11, עמ' 12, ש' 19-8].
2. כך, לגבי האירוע מיום 5.8.09 והאירוע מיום 6.8.09 - הסחורה יועדה ללקוח מהנדסי הצפון, כפי שעולה מהחשבוניות הרלבנטיות, אבל, על פי דו"ח החוקר התובע פרק אותה במקומות אחרים: ביום 5.8.09 - במגרש פסולת ברזל בשפרעם ליד מפעלי בטון קדמאני, בחצר בית משפחת נג'אר ביישוב עראבה, ובמחסן ליד בית פרטי בסכנין, וביום 6.8.09 - אצל אלנור [החשבוניות - מוצגי הגנה מס' 11 ו-12; דו"ח החוקר - מוצג הגנה מס' 5]. אמנם, לטענת התובע - המנוגדת לגרסת הנתבעת - מפעלי בטון קדמאני היה לקוח של הנתבעת, אבל, הסחורה המדוברת לא יועדה ללקוח זה, ובאותו יום התובע פרק סחורה גם בסכנין - שם הודה, בחקירתו, כי לא היו לו לקוחות של הנתבעת [עדות התובע - עמ' 12, ש' 31 ואילך, עמ' 13, ש' 29-28].

גם לגבי אלנור, שהנתבעת הודתה שהיתה לקוחתה, מקובלת עלינו טענתה, כי היקף רכישותיה היה זניח, ובכל מקרה - הסחורה, אותה חילק לה התובע, לא יועדה אליה.

1. גם לגבי האירוע מיום 21.8.09 - הסחורה יועדה ללקוח מהנדסי הצפון, כעולה מהחשבוניות הרלבנטיות, אבל, לפי דו"ח החוקר התובע פרק אותה במקומות אחרים: ליד בית מול ביר אל מכסור, לרכב ליד החנות אלנור בכפר כנא, ובנוסף ביקר באותו יום במגרש פסולת הברזל בשפרעם ובמוסך באסם בתמרה [החשבוניות - מוצגי הגנה מס' 13 ו-14; דו"ח החוקר - מוצג הגנה מס' 6].

בחקירתו, הודה התובע, שלא היו לו לקוחות של הנתבעת בביר אל מכסור ותמרה [עדות התובע - עמ' 13, ש' 17-12].

1. לגבי האירוע מיום 29.10.09 - הסחורה יועדה ללקוחות אלון אופיר וחקלאות תל יוסף, כעולה מהחשבוניות הרלבנטיות, אבל, על פי יומן כניסות ויציאות למרחב צפון ודו"ח האיתוראן לרכב התובע - התובע הוציא במועד זה את הסחורה על פי החשבוניות האמורות, אך, את אלון אופיר ביקר עוד קודם לכן ואילו את חקלאות תל יוסף לא ביקר כלל במועד זה [החשבוניות - מוצגי הגנה מס' 17 ו-18; יומן כניסות ויציאות, בו תועדה הוצאת הסחורה המפורטת בחשבוניות אלה - מוצג הגנה מס' 19; דו"ח האיתוראן - מוצג הגנה מס' 20].
2. לגבי האירוע מיום 30.10.09 - הסחורה יועדה ללקוח אלון אופיר כפי שעולה מהחשבונית הרלבנטית, אבל, על פי יומן כניסות ויציאות למרחב צפון ודו"ח החוקר, התובע הוציא במועד זה את הסחורה על פי החשבונית האמורה, אולם, הוא פרק את הסחורה במקומות אחרים: במוסך בתמרה, במכולה ירוקה מול ביר אל מכסור, בחנות אלנור ובחנות סחניני טארק [החשבונית - מוצגי הגנה מס' 21; יומן כניסות ויציאות - מוצג הגנה מס' 19; דו"ח החוקר - מוצג הגנה מס' 22].

התובע הודה, כאמור, שלא היו לו לקוחות של הנתבעת בביר אל מכסור ותמרה, ואילו אלנור וסחניני טארק היו, אמנם, לקוחות של הנתבעת, אך, הסחורה לא יועדה אליהם.

1. ואילו לגבי האירוע מיום 11.11.09, בו לטענת הנתבעת הסחורה יועדה ללקוח "סחניני טארק" וללקוח הפיקטיבי "כסף מזומן" - לא הוצגו חשבוניות, ברם, על פי דו"ח החוקר התובע פרק את הסחורה, בין היתר, במוסך בתמרה, שגם לגרסת התובע לא היה מלקוחות הנתבעת [דו"ח החוקר - מוצג הגנה מס' 7].
2. מדו"חות החוקר, וכן מדו"ח האיתוראן, עולה בבירור שהתובע הוציא סחורה ממרחב צפון, ואחר כך חילק אותה לגורמים שונים, שמרביתם כלל אינו נמנה על לקוחות הנתבעת. לדעתנו - אין ספק, שמדובר בסחורה השייכת לנתבעת, ולו מעצם העובדה, שהוצאה ממחסן צפון; מה גם, שהתובע הודה, כי גם לנתבעת יש שמנים מהסוג שהוא מכר, ואיננו מאמינים לו שזו היתה סחורה שלו שהוא קנה "מבחור" [עדות התובע - עמ' 11, ש' 32, עמ' 12, ש' 7-6].
3. בנוסף, שוכנענו שהתובע החזיק מחסן של סחורה שגנב מהנתבעת, במכולה בקרבת ביר אל מכסור, ביקר בו פעמים רבות במהלך שעות עבודתו בנתבעת והעביר ממנו סחורה ללקוחותיו, כפי שעולה מדו"חות החוקר ודו"ח האיתוראן. כאמור, התובע עצמו הודה בחקירתו הנגדית שלא היו לנתבעת לקוחות בביר אל מכסור. כשנשאל על אודות המכולה הירוקה, שם, התובע הודה שהוא מכיר אותה, אבל, טען שהוא לא יודע בדיוק מה הדברים שהיו בה, שכן, היא איננה שלו, אלא, שייכת לאדם שגר שם בשם אחמד גדיר (להלן: גדיר).

התובע טען עוד, כי גדיר היה לקוח בעת שהוא עבד במטריקס, אבל, הוא לא העביר אותו להיות לקוח של הנתבעת משום שלא היה עובר את בדיקת האשראי שהחברה דורשת, וכי בעת שעבד בנתבעת גדיר היה רק מכר. אולם, כאשר התובע נשאל - מדוע הגיע לבקר אותו במכולה הירוקה, בזמן עבודתו בנתבעת, הוא לא נתן כל הסבר, אלא, השיב שאינו צריך לתת דין וחשבון לגבי כך, ומקובלת עלינו טענת הנתבעת, כי צורכי העבודה לא הצדיקו את ביקורי התובע שם והוא עשה כן ברכב החברה ועל חשבון דלק של החברה [נ/5, ס' 58-57].

יתרה מכך, התובע הודה, שבמועד הדיון גדיר היה לקוח שלו וקנה ממנו מסננים ושמנים, אם כי, סירב להשיב באיזה היקפים הוא קונה ממנו, והדבר תומך במסקנה, כי ביקורי התובע בביר אל מכסור, בעת שעבד בנתבעת, היו בקשר עם הסחורה שהוציא מהנתבעת [עדות התובע - עמ' 8, ש' 7 ואילך].

השיטות בהן נקט התובע

1. מקובלת עלינו גרסת הנתבעת, עליה חזרה מסיקה בעקביות בחקירתה הנגדית, כי אחת הדרכים בהן נקט התובע להוצאת הסחורה מהנתבעת, היתה באמצעות פיצול החשבוניות עבור הזמנות סחורה, שכללו הטבה של סחורה ללא חיוב. שוכנענו, כי הפיצול נעשה כך שחלק ההזמנה של הסחורה שבחיוב הועבר בפועל אל הלקוח שאליו יועדה הסחורה, בין אם ישירות מהמחסן המרכזי באמצעות שירות ההובלות, ובין אם דרך מרחב צפון (אז הלקוח הגיע לקחתה בעצמו או שהתובע הוציאה ומסרה לו), ואילו חלק ההזמנה של הסחורה, שללא חיוב, הועבר אל מחסן צפון ומשם התובע נטל אותה ומכרה לגורמים אחרים, תוך שלקח את התמורה לעצמו [עדות מסיקה - עמ' 51, ש' 33, עמ' 52, ש' 5-1, עמ' 55, ש' 18-16].
2. כך, למשל, באירוע מחודש 7/09 - התובע פיצל את הזמנת הסחורה, שיועדה למהנדסי הצפון, לשתי חשבוניות: חשבונית אחת - שכללה סחורה בחיוב כספי - שסופקה ללקוח ישירות מהמחסן המרכזי, וחשבונית שניה - שכללה סחורה ללא חיוב כספי, בשווי של 7,579 ₪ (52 יחידות כפול 145.75 ₪ - כמצוין בחשבונית) - שהועברה רק למרחב צפון ומשם לקח אותה התובע [החשבוניות - מוצגי הגנה מס' 8 ו-9].
3. גם באירוע מיום 5.8.09 ובאירוע מיום 6.8.09, התובע פיצל את הזמנת הסחורה, שיועדה למהנדסי הצפון, לשתי חשבוניות: חשבונית אחת - שכללה סחורה בחיוב כספי - שסופקה ללקוח דרך מרחב צפון (והלקוח כנראה הוציאה ממחסן צפון ביום 5.8.09 - כפי שעולה מדו"ח החוקר), וחשבונית שניה - שכללה סחורה ללא חיוב כספי, בשווי של 6,413 ₪ (44 יחידות כפול 145.75 ₪, כמצוין בחשבונית) - שהועברה למרחב צפון ושם נטל אותה התובע ואחר כך מכר את הסחורה לגורמים אחרים [טופס ההזמנה והחשבוניות - מוצגי הגנה מס' 10, 11 ו-12, דו"ח החוקר - מוצג הגנה מס' 5].
4. אותו הליך התרחש גם באירוע מיום 21.8.09 - התובע פיצל את הזמנת הסחורה, שיועדה למהנדסי הצפון, לשתי חשבוניות: חשבונית אחת - שכללה סחורה בחיוב כספי - שסופקה ללקוח ישירות מהמחסן המרכזי, וחשבונית שניה - שכללה סחורה ללא חיוב כספי, בשווי של 6,996 ₪ (48 יחידות כפול 145.75 ₪, כמצוין בחשבונית) - שהועברה למרחב צפון ומשם לקח אותה התובע והעביר הסחורה לגורמים אחרים [החשבוניות - מוצגי הגנה מס' 13 ו-14; דו"ח החוקר - מוצג הגנה מס' 6].
5. התובע טען, כי מעולם לא היתה תלונה מצד לקוח על כך שלא קיבל סחורה ששילם עבורה [ת/21 , ס' 26], אבל, בשיטה זו, התובע נטל סחורה שלא בחיוב, שכביכול היתה מיועדת ללקוח, ולא סחורה שלקוחות שילמו עליה, על כן, ברי שלא יהיו תלונות מצד לקוחות שלא קיבלו את מלוא ההזמנה. מה גם, שבאירועים הנ"ל הסחורה היתה מיועדת למהנדסי הצפון, ואנו סבורים, אכן, שכטענת הנתבעת, התובע עבד בשיתוף פעולה עם גורם מטעמו, בשם אילן. הקשר בינו לבין התובע לא נחשף במלואו, במסגרת הליך זה, ויתכן שזהו אותו אילן צילביץ, לו מכר התובע תחת השם "כסף מזומן". מסיבה זו, אף אין זה משנה אם היו חתימות של אותו לקוח גם על החשבוניות עבור הסחורה שלא בתשלום, כנדרש בחברה, או לאו - כפי שמסיקה הסבירה בחקירתה הנגדית [נ/5, ס' 67-66; עדות מסיקה - עמ' 55, ש' 32-30, עמ' 56, ש' 19-15; חשבוניות על שם "כסף מזומן", 3 מהן עבור "אילן צילביץ" - מוצג הגנה מס' 26; המחאה לנתבעת מאת אילן ושרה צילביץ - מוצג הגנה מס' 27].
6. כמו כן, שוכנענו שדרך נוספת בה פעל התובע היתה באמצעות החלפת הסחורה, כפי שהיה באירוע מיום 29.10.09 - כאמור, באירוע זה התובע הוציא ממחסן צפון סחורה שהוזמנה עבור הלקוחות אלון אופיר וחקלאות תל יוסף, ברם, לא העביר אותה אל לקוחות אלה. לגרסת הנתבעת, עליה חזרה מסיקה בחקירתה, מדובר בסחורה חדשה שהוזמנה עבורם, כביכול במקום סחורה ישנה שביקשו להחזיר, אבל, בפועל היא הועברה אל הלקוח סחניני טארק, שביקש אותה מהתובע יום קודם לכן, והנתבעת לא קיבלה את התשלום בגינה וגם לא את הסחורה הישנה, משזו מעולם לא הוחזרה לחברה. גרסה זו נתמכת בחשבוניות, המפרטות את פרטי ההחלפה, ומקובלת עלינו, וכך גם הסברה של מסיקה, כי אישרה את הוצאת החשבונית, למרות שהסחורה לא הוחזרה בפועל, כדי לראות מה יעשה התובע עם הסחורה החדשה, שסחניני טארק ביקש יום קודם [החשבוניות - מוצג הגנה מס' 17 ו-18; עדות מסיקה - עמ' 52, ש' 15-6, עמ' 53, ש' 31, עמ' 34, ש' 25-1, 32-28, עמ' 35, ש' 8-1].
7. נוסיף, שמקובל עלינו ההסבר, כי למרות החשדות שהתעוררו כלפי התובע, מסיקה הורתה למדעי לאפשר לו להתנהל כרצונו ולעדכן אותה, אם קורה דבר מה שאינו כשורה, בכדי לאפשר את מיצוי הבדיקה בעניין, מה גם, שברקע התנהלה חקירה בנוגע לשני בכירים, שסיימו עבודתם בחברה, ובכל מקרה - התובע ידע היטב את נהלי החברה והיה אמור לנהוג לפיהם. עוד מקובל עלינו, שמכאן גם נובעים פערי הזמן בין מעקבי החוקר הפרטי השונים, והתמשכות הבדיקה, מהמועד בו עלה החשד ביחס לתובע ועד למועד זימונו לשיחת בירור [עדות המנכ"ל - עמ' 32, ש' 28 ואילך, עמ' 34, ש' 12-4; עדות מסיקה - עמ' 53, ש' 30-23, עמ' 57, ש' 2-1].

סיום יחסי העבודה

1. אנו סבורים, שהתובע חש שנודע לנתבעת על מעשיו, ועל כן, מיהר להקדים תרופה למכה, ולהתפטר, כטענת הנתבעת. זאת, במיוחד לאור העובדה שמגן - שהעיד שהיה זה שפיטר את התובע, בפועל, מעבודתו במטריקס (בגלל חשד בגניבה), החל לעבוד בנתבעת [עדות מגן - עמ' 44, ש' 6, עמ' 48, ש' 3-1; עדות התובע - עמ' 26, ש' 7-5].
2. התובע הודה בחקירתו, שידע שהיה במעקב של חוקר פרטי, ואף טען, כי בחודש 8/09 הותקן ברכבו מכשיר ציטוט, ושוכנענו, כי הוא, אכן, שוחח עם מסיקה ביום 8.9.09 בגילוי לב, על כך שהוא פועל בשיתוף פעולה עם נציג של מהנדסי הצפון, חושש להסתבך ואינו מעוניין להמשיך בכך, כפי שחזרה מסיקה בעדותה וכפי שעולה גם מתרשומת השיחה, שהעבירה למנכ"ל ולסמנכ"לית מש"א בזמן אמת. כן שוכנענו, כי בניגוד לתמונה העולה מתצהירו, התובע תיאר לעצמו מדוע זומן לשיחת הבירור, ולא היה זה בשל מעשיו במטריקס, אלא, בנוגע לפעולותיו במסגרת עבודתו בנתבעת [עדות התובע - עמ' 25, ש' 33-31, עמ' 26, ש' 4-1, עמ' 28, ש' 25-1, עמ' 29, ש' 10-1; עדות מסיקה - עמ' 56, ש' 8-4; תרשומת השיחה - מוצג הגנה מס' 29].
3. זאת ועוד - אנו מאמינים לגרסת הנתבעת, עליה חזר המנכ"ל בחקירתו הנגדית, כי בבוקר שיחת הבירור התובע פנה אל מסיקה, ואמר לה במפורש שהוא יודע שהיה נתון במעקב ונתפס מוכר "בשחור", ולכן, הוא מתכוון להתפטר בפגישה עם המנכ"ל, וכי רק בעקבות דברים אלה ביקש המנכ"ל מסמנכ"לית מש"א להכין מסמך להסדרת סיום יחסי העבודה. אנו סבורים, ששיחת הבירור לא היתה שיחת שימוע לפני פיטורים, אלא, כשמה - נועדה לקבל את תגובת התובע והתייחסותו לממצאי החקירה בעניינו, ורק לאחריה היה בכוונת הנתבעת לבחון את המשך היחסים בין הצדדים ואולי אף לפתוח בהליכים לפיטורי התובע, אלא, שהתובע העדיף להקדים ולהתפטר, מיוזמתו, ככל הנראה מתוך רצון להשתיק את הסיפור בו נחשד ולהמשיך הלאה בחייו. גם מטענתו של התובע עצמו, לפיה - אם ההאשמות נגדו היו נכונות הנתבעת היתה רשאית לכל היותר לפטרו - עולה, שהלכה למעשה היא לא פיטרה אותו [עדות המנכ"ל - עמ' 34, ש' 33-31, עמ' 35, ש' 3-1; נ/5, ס' 70; ת/1, ס' 12].
4. כמו כן, בניגוד לאמור בתצהירו של התובע - כאילו בשיחת הבירור נטען כלפיו שבפעם אחת שתועדה באמצעות חוקר פרטי, הוא שיווק על חשבונו שמנים לרכבים ומכר אותם ללקוחות של הנתבעת ללא ידיעתה - בחקירתו הנגדית הוא הודה שהטענה שהופנתה כלפיו היתה, שמספר פעמים גנב שמנים מהנתבעת ומכר אותם לגורמים זרים [ת/1, ס' 11; עדות התובע - עמ' 11, ש' 10-5].
5. שוכנענו, כי התובע - שכאמור, ידע שהיה במעקב - הבין במהלך שיחת הבירור את חומרת הממצאים נגדו, והחליט לממש את כוונתו ולהתפטר, לכן, חתם על מסמך סיום העבודה. כן שוכנענו, כי התובע חתם על מסמך זה מרצונו החופשי, לאחר שקרא והבין את המסמך, ולא זו בלבד, אלא, אף הכניס בו שינויים.
6. טענתו של התובע, כי חתימתו היתה תחת לחץ וכפייה, נטענה בעלמה ולא פורטה בתצהירו. רק כאשר נשאל על כך בחקירתו הנגדית טען, לראשונה, כי במהלך השיחה נאמרו לו דברים כמו "שלא תמצא את עצמך עם כדור בראש באיזה תעלה", הראו לו "כל מיני דברים", העלו "כל מיני שמות של אנשים" וטענו כלפיו שהוא בקשר עם גורמים עבריינים, דפקו על השולחן, אנשים נכנסו ויצאו מהחדר כדי להפעיל לחץ, והחליפו את מסמך סיום העבודה מספר פעמים, לאחר שנתנו לו לחתום עליו [עמ' 26, ש' 27-16]. אבל, מהמשך דברי התובע עולה, כי המשפט האמור לא נאמר מתוך איום או מתוך כוונה שמישהו יפגע בתובע - כפי שניתן היה לחשוב תחילה, אלא, הקשר הדברים היה שונה לחלוטין, והלחץ שהתובע חווה היה טבעי ונבע מעצם הסיטואציה, בה עומת עם הידיעה, כי מעשיו נחשפו, ידיעה שכאמור היתה ברורה לו עוד קודם לשיחה, ולכן רצה "לגמור עם זה", כדבריו [עמ' 26, ש' 28; עמ' 27, ש' 14-1, 33-26, עמ' 28, ש' 1]. בכך, אין בכדי לאיין מתוקף את חתימתו על מסמך סיום העבודה.
7. זאת ועוד, איננו מקבלים את הטענה, כי יציאה וכניסה של אנשים במהלך השיחה יש בה כדי להפעיל לחץ, מהסוג שמאיין את הנפקות המשפטית של חתימת התובע על מסמך סיום העבודה; ואילו לגבי העובדה שנוסח המסמך הוחלף מספר פעמים - שוכנענו, כי היה זה דווקא ביוזמת התובע, אשר ביקש להכניס בו מספר שינויים, לאחר שקרא אותו והבין את משמעותו. על כן, למשל, נמחק מהמסמך המשפט לפיו התובע מאשר שלא מגיעים לו דמי הבראה ונסיעות, וליד המחיקה מופיעה חתימתו של התובע. כמו כן, לגבי תנית אי תחרות, טענת התובע בחקירתו, לפיה - חתם משום ידע שהיא איננה קבילה, מעידה אף היא על כך שחתם מתוך הבנה ומחשבה; ויש בכך, למעשה, גם הודאה בהתנהגות לא תמת לב, מצידו.
8. נעיר, בהקשר זה, שהתובע טען שניסוחו המפורט של מסמך סיום העבודה היה בגלל התעקשות של המנכ"ל, אבל, מקובלת עלינו טענת הנתבעת, לפיה - התובע הסכים לקבל על עצמו את ההתחייבות לאי תחרות, כפי שנוסחה, שכן, לדבריו הוא עמד לפנות לתחום החלפים לרכבים פרטיים [עדות התובע - עמ' 29, ש' 16, 21, 32-29; נ/1, ס' 20-19].

נוסיף ונעיר, במאמר מוסגר, כי גם אילו קיבלנו את טענתו של התובע, כי חתם על מסמך סיום העבודה שלא מרצונו - ואיננו קובעים כך - הרי, שצודקת הנתבעת בטענתה, כי הסעד על כך הוא בטלות המסמך, ומכאן בטלות ההודעה על ההתפטרות, היינו - המשך קיום יחסי העבודה, בעוד שהסעד אותו תבע התובע - פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת - נובע מסיומם של יחסים אלה.

1. לאור כל האמור, מסקנתנו היא, כי התובע התפטר מיוזמתו ומשיקוליו, ולא מתוך כפיה ואילוץ, על רקע גילוי מעשיו הלא ראויים על ידי הנתבעת, וזו הלכה לקראתו והסכימה לסיים את יחסי העבודה, באופן מיידי, מבלי שיהיו למעשי התובע השלכות נוספות. משהתפטר התובע, וסיום יחסי העבודה במועד בו הסתיימו היה בהסכמה - הוא אינו זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. למעלה מן צורך, נוסיף, כי בנסיבות מקרה זה, אנו סבורים, שאם גם היתה הנתבעת מחליטה לפטר את התובע מעבודתו אצלה, היא היתה רשאית לעשות כן תוך שלילת פיצויי הפיטורים, או למצער - חלק מהם, ותוך שלילת מתן הודעה מוקדמת או תמורתה.
2. אשר על כן - דין התביעות לתשלום פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת - להידחות.

ב. זכאות התובע לעמלות מכירה

1. כזכור, לפי סעיף 4 להסכם העבודה, התובע היה זכאי לעמלת מכירות, בהתאם לנספח העמלות. על פי סעיף 1 בנספח העמלות - התובע יהיה זכאי לתשלום עמלות, כדלקמן:
   1. בגין פעילות של עד 160,000 ₪ בחודש (לפני מע"מ), לא יהיה זכאי לתוספת למשכורת שנקבעה בהסכם העבודה.
   2. בגין פעילות של 160,000 ₪ עד 200,000 ₪ בחודש (לפני מע"מ) - יהיה זכאי למשכורת בסך 16,900 ₪ ברוטו, היינו - לתוספת של 1,400 ₪.
   3. בגין פעילות של מעל 200,000 ₪ בחודש (לפני מע"מ) - יהיה זכאי למשכורת בסך 18,900 ₪, ברוטו, היינו - לתוספת של 3,400 ₪.
2. בנוסח המקורי נרשם, כי הזכאות היא בגין תקבולים, לפני מע"מ, שיתקבלו בחברה בגין מכירות שהתובע ביצע בחודש קלנדרי, כאשר "תקבולים" מוגדרים כהכנסות שהתקבלו בגין הפעילות, כפי שהיא תחושב על ידי חשב החברה; ו"פעילות" מוגדרת כמכירת מוצרי הנתבעת באזור הצפון.

נוסח זה שונה בכתב יד, כך שהזכאות היא בגין "פעילות" ולא בגין "תקבולים בגין פעילות". כלומר, העמלות נקבעות על פי סכום המכירות של התובע, בחודש מסוים, ולא על פי סכום ההכנסות שהתקבלו, מאותן מכירות.

כמו כן, הוסף בכתב יד סעיף 1.4, לפיו - חישוב התקבולים כפוף לרווח גולמי ויעדי גביה בנתבעת, על פי יעדים שיקבעו בשיתוף התובע והסכמתו.

ליד כל אחד מהתיקונים שהוכנסו יש חותמת וחתימה של הנתבעת.

בנוסף, לפי סעיף 3 לנספח - התובע יהיה זכאי לעמלה מחלקתית, בסך 6,000 ₪ לרבעון, אם מחלקת מכירות צפון תעמוד ביעד הרבעוני שהוצב לה.

עוד נקבע בנספח העמלות, כי התחשיב שיערך על ידי חשב החברה הוא התחשיב שלפיו יבוצע חישוב הזכאות לעמלות, ולתובע אין זכות לערער עליו (ס' 4);

כי לתובע לא תהיה כל טענה, אם הנתבעת לא אישרה ביצוע מכירה בהתאם לנהליה ומדיניותה (ס' 7);

וכי אם יתברר ששולמו לתובע עמלות גבוהות מהמגיע לו, הנתבעת תהיה רשאית לקזזן (ס' 5).

1. התובע טוען - כי עד לחודש 9/09 שולמו לו העמלות בכל חודש שבו עבר את היעד, וכי הוא זכאי לעמלת מכירות, בסך 1,400 ₪, בגין כל אחד מהחודשים 10/09 ו-11/09; עמלת מכירה, בסך 3,400 ₪, בגין חודש 12/09; וכן עמלה מחלקתית, בסך 6,000 ₪, על עמידה ביעד המחלקתי ברבעון האחרון 10-12/09.
2. הנתבעת, מאידך, מכחישה את זכאות התובע לעמלות שתבע; לטענתה - התובע התקבל לעבודה, בין היתר, על יסוד המצג שהציג, בדבר יכולתו להביא לחברה לקוחות חדשים ולהגדיל את היקף מכירותיה ב-200,000 ₪ בחודש. שכרו של התובע היה גבוה, מלכתחילה, וזכאותו לתשלום הנוסף של עמלות מכירה, הותנתה בגידול בהכנסות החברה, של 160,000 ₪, לחודש, לפחות. בכך, הנתבעת באה לקראתו בשני מובנים: האחד - קביעת יעד נמוך מהיעד שטען שהוא יכול להביא, לאור בקשת התובע להפחיתו, עקב פערים בשערי מטבע; והשני - בגידול הנדרש נכלל גם גידול במכירות החברה ללקוחות קיימים, שהועברו לטיפול התובע, ולא רק מכירות ללקוחות חדשים. לטענתה, הדבר לא קיבל ביטוי נכון בהסכם העבודה, בו חלו שינויים ברגע האחרון, לאור בקשת התובע לקבוע את זכאותו לעמלה על פי המכירות ולא על פי ההכנסות בפועל, ולכן בתיקון בכתב יד הוחלפה המילה "תקבולים" במילה "פעילות", אולם, זה לא גרע מהתנאי הבסיסי - שסוכם עם התובע והיה שיקול מרכזי בהחלטה לקבלו לעבודה - בדבר הגדלת מכירות החברה בסכום של לפחות 160,000 ₪ לחודש, והדברים היו ברורים וידועים לתובע. אלא שלטענתה, התובע לא עמד ביעד שנקבע ולכן לא היה זכאי לעמלות כלשהן. כמו כן היא טוענת, כי בחודש 7/09 ובחודש 9/09 שולמה לתובע עמלת מכירות, בסך 1,400 ₪, בטעות, והתובע עודכן על כך בשיחות שנערכו עמו בנושא [נ/2, ס' 4, 8-7; נ/5, ס' 86-79].

עוד טוענת הנתבעת, שבנספח העמלות נקבע, במפורש, שחישוב התקבולים כפוף לרווח גולמי ויעדי גביה, והרווח הגולמי המינימאלי, עליו דובר עם התובע, היה של 32%, בממוצע. נהלי החברה אוסרים על מכירת סחורה ברווח גולמי נמוך מהרווח המינימאלי שנקבע, ואם סוכן מכירות רוצה לבצע עסקה חריגה, בה הרווח נמוך מכך, ובמיוחד כאשר היא כוללת סחורה ללא כל חיוב כספי, נדרש אישור מהגורם המוסמך לכך. התובע, שידע זאת, לא היה מוסמך לבצע עסקאות חריגות כאמור, ללא אישור. לטענתה, מכירות התובע בחודשים 10-12/09 לא עמדו ברווח הגולמי הממוצע של 32%, לכן הוא אינו זכאי לעמלה בגינן. עוד היא טוענת, כי גם בדיקה פרטנית של העסקאות שנעשו בחודשים אלה מעלה שרבות מהן לא עמדו ברווח הגולמי המינימאלי, ועל כן, אין להביאן בחשבון לצורך בחינת עמידתו של התובע ביעד הגידול במכירות, באותם חודשים, וגם מהטעם הזה התובע אינו זכאי לעמלות בגינן [נ/2, ס' 3, 5, 8; נ/5, ס' 91-87].

1. בנוסף לזאת, טוענת הנתבעת, כי במסגרת התפטרותו וחתימתו על מסמך סיום העבודה, התובע ויתר על כל זכאות לתשלום מענק או עמלה, על כן, בכל מקרה - אינו זכאי לעמלות המכירה החודשיות, ואף לא לעמלה המחלקתית, שלגביה הנתבעת הודתה, כי המחלקה של התובע עמדה ביעד הנדרש [נ/1, ס' 21; נ/5, ס' 92, 95-94].
2. כפי שכבר ציינו, גם בהקשר זה אנו בדעה, כי התובע לא הוכיח את תביעתו. התובע לא הציג כל תשתית ראייתית שהיא, ולו הקלושה ביותר, כדי להוכיח את זכאותו לעמלות מכירה, וטענתו בדבר "זכאות" זו הועלתה בסתמיות ולא פורטה. אולם, גם בנתונים שהציגה הנתבעת - ולא נסתרו על ידי התובע - אין כדי להקנות לו זכות כזו, מהטעמים שיפורטו להלן.
3. אנו מקבלים את הטענה, כי אחת הסיבות המרכזיות לחתימת הנתבעת עם התובע על הסכם העבודה, אם לא הסיבה העיקרית שבהן, היתה הבטחתו, שיוכל להגדיל את מכירותיה, באופן משמעותי. בהתאם לכך, מקובלת עלינו גרסת הנתבעת, עליה חזרה מסיקה בחקירתה הנגדית, כי תנאי בסיסי לזכאותו של התובע לתשלום עמלות מכירה, הוא עמידה ביעד של גידול בהיקף מכירות הנתבעת, הגבוה מ-160,000 ₪ בחודש, להבדיל מהיקף מכירות חודשי, בסכום העולה על 160,00 ₪.
4. התובע הכחיש את גרסת הנתבעת בתצהירו, בסתמיות, ולדידנו - למרות שהדברים לא נכתבו במפורש, בנספח העמלות, הם עולים מעצם קבלת התובע לעבודה, והיו ברורים לשני הצדדים, שהרי, מכירות ללקוחות קיימים שהעבירה החברה לטיפולו של התובע, יכלה לעשות גם בלעדיו ואין סיבה לתגמלו בגינן באופן מיוחד. ההצדקה העסקית לתשלום עמלות אלה היתה, כמובן, רק כאשר התובע הצליח להגדיל את המכירות ללקוחות, מעבר להיקף שעשתה הנתבעת עד כניסתו לעבודה בחברה (במקרה של לקוחות חדשים כל המכירה היוותה גידול בהיקף המכירות, שכן, קודם לכן המכירה לאותם לקוחות היתה אפס) [עדות מסיקה - עמ' 49, ש' 29-9, עמ' 57, ש' 28-11; ת/1, ס' 31].
5. טענת הנתבעת, כי התובע לא עמד ביעד של הגדלת היקף המכירות ב-160,000 ₪ בחודש, לפחות, ולכן הוא אינו זכאי לתשלום העמלות, מבוססת על הנתונים העולים מדו"ח מכירות לשנת 2008, בנוגע ללקוחות ששויכו לתובע, לאחר קבלתו לעבודה, ודו"ח מכירות לשנת 2009, בנוגע ללקוחות שהיו בטיפול התובע בשנה זו (הן לקוחות קיימים, שהועברו לטיפולו, והן לקוחות חדשים, שהביא בכוחותיו) [מוצגי הגנה מס' 30 ו-31; נ/5, ס' 84].

על פי דו"חות אלה התובע הגדיל את מכירות החברה רק ב-151,960 ₪ בממוצע לחודש, אלא, שבחינת זכאותו לעמלות צריכה להיות לפי הגידול במכירות, בפועל, מדי חודש, ולא לפי ממוצע גידול חודשי. שכן יתכן מצב שבחודש אחד התובע הגדיל את המכירות בפחות מ-160,000 ₪ (נניח - 100,000 ₪), ולכן - לא מגיעה לו עמלה עליהן, בעוד שבחודש אחר הגדיל ביותר מ-160,000 ₪ (נניח - 180,000 ₪) ועבורו מגיעה לו עמלה, גם אם ממוצע גידול המכירות בשני החודשים נמוך מ-160,000 ₪ (בדוגמה: 140,000 ₪). ממוצע גידול מכירות חודשי, שחושב על ידי חלוקת סכום הגידול השנתי של המכירות ב-12, אינו אומר דבר, באשר לעמידת התובע ביעד הגידול במכירות, בחודש ספציפי, ויש לבחון את הנתונים ביחס לכל חודש וחודש, בנפרד.

1. התובע, כאמור, לא הציג נתונים כלשהם, ובפרט לא נתונים של גידול במכירות, בפועל, מדי חודש. עם זאת, נראה שהנתונים עולים מדו"ח שצירפה החברה על מכירות התובע בשנת 2009, בחלוקה לחודשים, למרות שהמינוח בטבלה, ביחס לסכום החודשי בשקלים, הוא "מחזור" ולא "גידול". אנו למדים זאת מכך שסיכום הסכומים החודשיים קרוב לסכום הגידול השנתי, שמוצג בדו"ח (הגם שאינו זהה לו), ורחוק מאד מסכום המחזור לשנת 2009. לפי הדו"ח, בחודשים 7/09 ו-9/09 סכום הגידול במכירות היה נמוך מ-160,000 ₪, לכן, התובע לא היה זכאי לעמלה בגינן, אך שולמו לו, בפועל, כשעולה מתלושי השכר שלו. לעומת זאת, בחודשים 8/09, 10/09 ו-11/09 סכום הגידול עלה על 160,000 ₪ והיה נמוך מ-200,000 ₪, לכן - התובע היה יכול להיות זכאי ל-1,400 ₪ עמלה על 3 חודשים, ואילו בחודש 12/09 הגידול עלה על 160,000 ₪ ולכאורה - התובע זכאי היה לעמלה של 3,400 ₪ בגינו. בניכוי 2 תשלומי היתר, הגיע לתובע, כביכול, הפרש בסך 4,800 ₪ [דו"ח 2009 בחלוקה לחודשים - מוצג הגנה מס' 34; תלושי השכר לחודשים 7/09 ו-9/09 - ת/1, נספח ב', מוצג הגנה מס' 32].
2. למרות זאת, מקובלת עלינו טענת הנתבעת, כי - ככלל - במכירותיו היה על התובע לעמוד ברווח גולמי מינימיאלי של 32% בממוצע, אך, הוא לא עמד בכך ולכן אינו זכאי לתשלום עמלות, כלשהן. כאמור, לפי נספח העמלות, זכאותו של התובע לקבלן כפופה לרווח גולמי ויעדי גביה בנתבעת, על פי יעדים שיקבעו בשיתוף עמו. הנתבעת הציגה תוכנית תגמול, שלטענתה, הוכנה על ידי סמנכ"לית מש"א והוצעה לתובע, בה צוין מתח רווחים של 32%. המסמך שהוצג בפנינו כולל מחיקות רבות ב"X", שינויים ותוספות, וסמנכ"לית מש"א העידה, כי בפגישת המו"מ השניה עם התובע הוא העלה את השגותיו לגבי תוכנית הגמול והיא רשמה את הערותיו בכתב יד, אך, בנוגע לרווח הגולמי המינימאלי לא היו הערות וזה השיעור שסוכם עמו [נ/2, ס' 5; תוכנית התגמול שהוצעה לתובע - מוצג הגנה מס' 33]. על אף שמעורבותה של סמנכ"לית מש"א במו"מ עם התובע עלתה בחקירתה, והיא חזרה על הפירוט שבתצהירה, בנוגע למפגשיה עם התובע, סמנכ"לית מש"א לא נשאלה על נושא הרווח הגולמי המינימאלי, ועדותה לא נסתרה, בנקודה זו, והיא מקובלת עלינו [עדות בראל - עמ' 37, ש' 15-3].
3. מתוך דו"ח מכירות התובע, לשנת 2009, בחלוקה לחודשים, עולה שבכל אחד מהחודשים, בשנה זו, הרווח הגולמי הממוצע של מכירותיו היה נמוך מ-32%, וגם מפירוט העסקאות שביצע בחודשים 10-12/09, עולה, כי מרביתן המכריע לא עמד בכך [פירוט העסקאות - מוצג הגנה מס' 35]. כפי שכבר קבענו, התובע פעל בניגוד לנוהלי הנתבעת, חרג מסמכותו והעניק ללקוחות הטבות שונות, בדמות מחירים נמוכים במיוחד, או אספקת סחורה ללא חיוב כלל - ללא אישור הגורמים המוסמכים לכך. על כן, אף אם היו מקרים בהם ניתן לתובע אישור לבצע מכירה ברווח נמוך מהרווח הגולמי, שסוכם איתו, שוכנענו, כי במקרים רבים התובע פעל ללא אישור הגורם המוסמך, וגם מהטעם הזה לא עמד התובע בתנאי הזכאות לעמלות מכירה. יתרה מזו, נוסיף, כי מתן הנחות, לא כל שכן חלוקת סחורה בחינם כהטבה, הגדילו כמובן את מכירותיו של התובע ואפשרו לו לעמוד ביעד הגידול במכירות, אבל, לא הצמיחו לנתבעת תועלת ורווח, או למצער, רווח מינימאלי, ויתכן שאף גרמו לה נזק. משכך, ברי, כי התובע אינו יכול להיבנות מעסקאות אלה ולהביאן בחשבון, לשם בחינת עמידתו ברף של 160,000 ₪, שנקבע לגידול בהיקף המכירות החודשי.
4. לא זו אף זו - שוכנענו, כאמור, כי התובע קרא את מסמך סיום העבודה והבין אותו, וחתימתו על המסמך לא נכפתה עליו, אלא, נעשתה מרצון. במסמך זה הצהיר התובע, כי עקב המחדלים והנזקים שביצע, לא מגיעים לו מענקים בגין עבודתו, ומקובלת עלינו טענת הנתבעת, שבכך ויתר על זכאותו לעמלות, למרות שלא נקטו במילה המפורשת, שכן, לא נטען שהתובע היה זכאי למענק אחר, כלשהו. על כן, הן העמלות האישיות אינן מגיעות לו, והן העמלה המחלקתית - על אף עמידת מחלקת מכירות צפון ביעדיה.
5. למעלה מן הצורך נוסיף, כי גם אם היינו מקבלים את טענת התובע, שאין תוקף לחתימתו על מסמך סיום העבודה, ובתוך כך לויתורו על העמלות - וכאמור, אין זו מסקנתנו – הרי, שהסכומים שהגיעו לו, לכאורה, על חשבון עמלות, מתקזזים עם ההפסדים שגרם לנתבעת, והוכחו על ידה, כפי שיפורט בהמשך.
6. לאור כל האמור - התובע אינו זכאי לתשלום עמלות מכירה, כלשהן.

ג. זכאות התובע לשחרור כספי קרן הפנסיה וקרן ההשתלמות

1. בתביעתו, דרש התובע, כי הנתבעת תעביר לידיו את כל הכספים שנמצאים בקרן הפנסיה, לפי סעיף 6.4 להסכם העבודה, וכן את הכספים שבקרן ההשתלמות, לפי סעיף 6.5 להסכם - בין אם הופרשו על ידי המעביד ובין אם הופרשו על ידו. מנגד, בכתב ההגנה, נטען שכספים שנצברו לטובת התובע, בקרן ההשתלמות, שוחררו לו במלואם, וכך גם הכספים שהצטברו לטובתו ברכיב התגמולים בפוליסת ביטוח המנהלים.
2. בתצהירו, לא נתן התובע פרטים על רכיבים אלה, והסתפק בדרישה להעביר כספים לידיו, מנוסחת בגוף שלישי: "כמו כן, נדרשת הנתבעת להעביר לידי התובע את כל הכספים ..." [ת/1, ס' 35], נוסח לאקוני, עליו חזרו בסיכומים מטעמו [ס' 66, שם].
3. כפי שנטען מטעם הנתבעת בסיכומיה [ס' 10] - מחלוקת זו לא נכללה בין הפלוגתאות שנקבעו בדיון המוקדם [עמ' 1, ש' 30-21], ובתצהירו וסיכומיו התובע חזר בסתמיות על הדרישה שבכתב התביעה. דא עקא, שהתובע לא הביא כל תשתית ראייתית לכך שהכספים הנ"ל לא שוחררו לטובתו, כטענת הנתבעת, אף לא בהצהרה כזו, בתצהירו, והנושא גם לא הועלה בחקירה הנגדית של עדי הנתבעת.
4. התובע לא הרים, אפוא, את הנטל להוכיח שמגיעים לו כספים שלא שוחררו לידיו, מקרן ההשתלמות או מכספי גמולים; בעניין רכיב פיצויי הפיטורים - לפי ס' 6.4 להסכם העבודה ומסמך סיום העבודה, התובע אינו זכאי לו.
5. אשר על כן - דין התביעה להידחות, גם ברכיב זה.

ד. טענת הקיזוז של הנתבעת

1. לטענת הנתבעת, התובע גרם לה במעשיו הפסדים ונזקים בסכום העומד על סכום התביעה, לכל הפחות, מתוכם התחייב להחזיר לה, במסמך סיום העבודה, סכום של 15,000 ₪, שלא הוחזר; ובגין כך עומדת לה טענת קיזוז. בהתאם לקביעותינו עד כה, התובע לא זכאי לתשלום כלשהו מהחברה, משכך - לא נרחיב בסוגיה זו.
2. נציין רק זאת, שלדעתנו, הוכח במקרה זה נזק ישיר של 23,005 ₪ - בשל גניבת הסחורה על ידי התובע באירועים מחודשים 7/09, 8/09, ו-10/09, כמפורט בתצהיר מסיקה [נ/5, ס' 96; מוצגי הגנה מס' 9, 12, 14, 18-17], והודאת התובע שלא החזיר 15,000 ₪, לפי מסמך סיום העבודה [עדות התובע - עמ' 30, ש' 13]. בנוסף לכך, אנו בדעה, שהתובע קיבל את מענק החתימה בחוסר תום לב, תוך הטעית הנתבעת באשר לנסיבות סיום עבותו במטריקס, והוכח עוד, שקיבל כפל תשלום, לאחר שמטריקס נכנסה להליך של פירוק והמפרק נענה לתביעת חוב לתשלום פיצויי פיטורים שהתובע הגיש [עדות מגן - עמ' 44, ש' 9-4].

סיכום

1. התביעה נדחתה - במלואה.
2. בשים לב לתוצאה, להתנהלותו של התובע, ולמחיקת חלק מרכיבי התביעה בתחילת ההליך - לאור הודעת ב"כ התובע, לאחר שנמצאו חסרי כל בסיס - התובע ישתתף בהוצאות הנתבעת, בתשלום שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪; לתשלום תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
3. זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 יום.

ניתן היום, 6 בנובמבר 2013 (ג' בכסלו תשע"ד), בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק לבאי-כח הצדדים, בדואר רשום.