כתב האישום

1. נאשמים 5-1 הודו בעובדות כתב האישום המתוקן והורשעו בביצועה של עבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר ובסטייה מתוכנית מתאר לפי סעיפים 145, 156א, 204(א)(ג), 208 ו-253 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965. על פי עובדות כתב האישום, הנאשמת 1 הינה חברה בע"מ העוסקת במסחר בצעצועים ומחזיקה לפחות החל מיום 6.7.09 במבנה ששטחו כ-1000 מ"ר המשמש למשרדים ומחסן סחורה במקרקעין הידועים כחלקה 86 בגוש 5715 ו-5716 הידועים גם כמשק מספר 34 בכפר טרומן (להלן: המקרקעין). המקרקעין מצויים במרחב התכנון של הוועדה המקומית לתכנון ובניה חבל מודיעין. נאשמים 2 ו-3 הינם בעלי מניות ומנהלים פעילים של הנאשמת 1. הנאשמת 4 הינה חברה בע"מ העוסקת בייצור שלטים ומחזיקה מיום 31.8.06 לפחות במבנה בן שתי קומות בשטח של כ-200 מ"ר המשמש לה כמשרד. בנוסף, הנאשמת 4 מחזיקה בשטח אספלט מגודר ששטחו כ-100 מ"ר מאז התאריך הנ"ל ומשמש לה כחניית כלי רכב. המבנה והשטח מצויים בחלקות מספר 86 ו-87 בגושים הנ"ל הידועות גם כמשק 34 ו-35 בכפר טרומן. נאשמת 5 הינה מנהלת פעילה של נאשמת 4. על פי תוכנית בת תוקף החלה על המקרקעין, מש"מ/30, שאושרה למתן תוקף ב-11.5.87 ותוכנית מספר גז/40/1, שאושרה למתן תוקף ב-12.5.83, וייעודם של המקרקעין הינו חקלאי. חלק מהמקרקעין הכולל את המבנים הנ"ל, הוכרזו כקרקע חקלאית וזאת על פי סמכותה של הוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים לפי סעיף 5 לתוספת לחוק התכנון והבניה תשכ"ה –1965 (פורסם בילקוט פרסומים 4963, מיום 19.2.01).

טיעוני הצדדים לעונש

2. באת כוח המאשימה טענה כי לגבי נאשמים 1, 2 ו-3 השימוש במקרקעין הופסק בחודש פברואר 2011 וטענה כי נאשמים 2 ו-3, חרף גילם והעובדה שלנאשמת 1 ישנם הפסדים שהוכרו ע"י מס הכנסה, עדיין לא הוכיחו את מצבם הכלכלי כפי שנדרש לצורך קביעת גובה הקנס שיושת עליהם. המאשימה ביקשה להטיל על נאשמת 1, שהינה החברה, קנס בסך של 10,000 ₪ בעוד שלגבי הנאשמים 2 ו-3 טענה שמתחם הקנס ההולם לעבירה שבוצעה על ידם לאור תקופת השימוש וגודל השטח, נע בין 40,000 ל-150,000 ₪ ויש להטיל על כל אחד מהם קנס בסך של 50,000 ₪. לגבי נאשמת 4, המאשימה טענה שמדובר בעסק פעיל עד היום ואשר פעל במקרקעין שלא כדין מאז שנת 2006 והשימוש נמשך עד היום. לטענת המאשימה מתחם הקנס ההולם לגבי החברה נע בין 50,000 ל-120,000 ₪ ולגבי המנהלת מתחם הקנס ההולם נע בין 10,000 ל-40,000 ₪ וכי יש להטיל על החברה קנס בסך של 70,000 ₪ ועל המנהלת קנס בסך של 20,000 ₪. בנוסף, לגבי נאשמים 4 ו-5 המאשימה עתרה לצו הפסקת שימוש שיכנס לתוקפו בעוד שלושה חודשים.

3. נאשמים 2 ו-3 נתנו הסבר לגבי מצבם הכלכלי נכון להיום. נאשם 2 טען שהוא מתקיים כיום מקצבת זקנה של המוסד לביטוח לאומי, שלו ושל אשתו, כאשר הקצבה המשותפת שלהם עומדת על סך של 3000 ₪ (נ/1) וכן הפנה לנספח לדוח שנתי לשנת המס 2011 מטעם רשות המיסים ואשר לפיו הוכרו הפסדים בעסק של נאשמת 1 בסך של 2.7 מיליון ₪ לערך (נ/2) וכן הגיש העתק רישיון רכב שבבעלותו (נ/4) ותדפיס תנועות מחשבון הבנק שלו (נ/3). נאשם 3 הגיש העתק תלושי השכר שלו לפיהם הוא עובד כשכיר ומשתכר כ-2700 ₪ בחודש (נ/5 ו-נ/6) וכן טען שהינו סובל מסוכרת ואשתו חולה וזקוקה לטיפולים.

4. בא כוח הנאשמים הפנה לגזרי דין שניתנו ואשר נוגעים לשימוש במקרקעין ללא היתר באזור כפר טרומן וזאת ב-ת"פ 12975-03-10 וכן ב-ת"פ 12881-03-10, שניהם של בית המשפט השלום ברמלה ונדונו בפני.

דיון והכרעה

5. הכלל הוא שתחילה מקבלים היתר ורק לאחר מכן פועלים על פי ההיתר, זאת בין אם מדובר בבניה על פני מקרקעין ובין אם מדובר בשימוש במקרקעין לייעוד כזה או אחר (רע"פ 2885/08 הועדה המקומית לתכנון ובניה ת"א יפו נ' מוסא דכה [פורסם בנבו], ניתן ביום 22.11.09, פסקאות ט"ז עד כ לפסק דינו של כבוד השופט רובינשטיין). כמו כן, העבירה שבה הורשעו הנאשמים של שימוש במקרקעין בניגוד להיתר או תוכנית היא עבירה נמשכת (רע"פ 8986/06 סוזה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו], ניתן ביום 18.2.07, ע"י כבוד השופט ג'ובראן). ללמדך, כי ישנה משמעות לאורך תקופת השימוש לעניין העונש.

6. סעיף 204(א) ו-(ג) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965, שבו הורשעו נאשמים 1 ו- 2, קובע כדלקמן:

"204 (א) המבצע עבודה או משתמש במקרקעין בלא היתר, ושביצוע העבירה או השימוש טעונים היתר לפי חוק זה או תקנה על פיו, דינו – קנס , מאסר שנתיים, ובעבירה נמשכת – קנס נוסף, מאסר נוסף שבעה ימים לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהוועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו.

(ג) המשתמש בקרקע חקלאית בניגוד להוראות התוספת הראשונה או השניה, דינו – קנס , מאסר שנה אחת ובעבירה נמשכת – קנס נוסף לכל יום שבו נמשכת העבירה לאחר שקיבל הנאשם הודעה בכתב מהוועדה המקומית על אותה עבירה או לאחר הרשעתו".

7. סעיף 208(א) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965 מטיל אחריות על שימוש במקרקעין בדרך שיש בה עבירה לפי סעיף 204 על גורמים שונים: בעלים, מי שמוטלת עליו חובה להשיג היתר מכח חוק, בעל ההיתר, מי שהוכרז כבעלים של המקרקעין, המבצע בפועל של העבודה, המשתמש בפועל במקרקעין, והאחראי על השימוש וסוכניו. במילים אחרות, על פי הוראות סעיף 208(א) לחוק התכנון והבניה קיימת אחריות שווה בין נאשמת 1 לבין נאשם 2 בכל הנוגע לעבירה של שימוש במקרקעין לפי סעיף 204(א) לחוק.

8. הסמכות להטלת קנס "נוסף" לכל יום שבו נמשכת העבירה, מופיעה בסעיף 61(ג) לחוק העונשין תשל"ז - 1977, ואשר לפיו ניתן להשית קנס בסך של 1400 ₪ עבור כל יום שבו נמשכה העבירה. עבירות התכנון והבניה אוצרות בחובן אלמנט של רווח כלכלי ומכאן ההיגיון בהטלת קנס יומי במקרים שבהם מדובר בעבירה נמשכת על מנת להרתיע את הציבור ועל מנת ליטול מהנאשם את הרווח הכלכלי שצמח לו מביצוע העבירה על ידי פגיעה משמעותית בכיסו. הוראה נוספת שהינה רלוונטית לענייננו היא סעיף 63(א) לחוק העונשין תשל"ז 1977 הקובע כדלקמן:

"בשל עבירה שמתכוון בה הנאשם לגרום נזק ממון לאחר או להשיג טובת הנאה לעצמו או לאחר, רשאי בית המשפט להטיל על הנאשם קנס פי ארבעה משויים של הנזק שנגרם או של טובת ההנאה שהושגה על ידי העבירה, או את הקנס שנקבע בחיקוק, הכל לפי הגדול שבהם".

9. ברע"פ 4679/10 שמשון נ' עיריית ת"א יפו [פורסם בנבו], ניתן ביום 1.8.11, נקבע כי ניתן להחיל את סעיף 63(א) לחוק העונשין על עבירות לפי חוק התכנון והבניה (פסקה 13 לפסק דינו של כבוד השופט דנצינגר). כמו כן נקבע כי טובת ההנאה ממנה נגזר שיעורו המקסימאלי של הקנס שניתן להשית לפי סעיף 63(א) לחוק העונשין, היא טובת ההנאה שהושגה בפועל על ידי הנאשמים השונים מביצוע העבירה. במקרה שבפני לא הוכח מה היא טובת ההנאה שהושגה בפועל מביצוע העבירה.

10. בעת קביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט לקחת בחשבון את "מידת האשם" של הנאשמים בעת ביצוע העבירות וכן את "מידת הנזק" שנגרם מהעבירות שבוצעו (ראו סעיף 40ט(א)(2)(3)(4) לחוק העונשין תשל"ז - 1977). מידת האשם ומידת הנזק יוכרעו במקרה שבפני על פי הפרמטרים שלהלן:

1. הנזק שנגרם לציבור משימוש במקרקעין ללא היתר למטרות מסחריות והערך החברתי המוגן בדבר שמירה על איכות הסביבה ואיכות החיים אשר נפגעו עקב ביצוע העבירה (ראו סעיפים 40ג(א) ו-40ט(א)(3) ו-(4) לחוק העונשין תשל"ז 1977). על תפקידם של דיני התכנון והבניה בשמירה על הטבע, איכות הסביבה ואיכות החיים המסופקת לתושבים ראו עע"מ 10277/06 חברת פנינת אילת בע"מ נ' הועדה המחוזית לתכנון והבניה מחוז הדרום [פורסם בנבו] ניתן ביום 15.9.10, פסקה 12 לפסק דינה של כבוד השופטת ארבל.
2. גודל השטח שבו נעשה השימוש ואורך התקופה שבה בוצע השימוש. לגבי הקביעה שיש לתת משקל להיקף השימוש ואורך התקופה שבה נמשך השימוש בעת מתן גזר הדין, ראו רע"פ 8701/08 מלכה וונש נ' הועדה המקומית תכנון ובניה לודים [פורסם בנבו] ניתן ביום 3.6.09 ע"י כבוד השופט ג'ובראן, עמוד 7 להחלטה. במקרה שבפני, לגבי נאשמים 2,1 ו-3 מדובר בשטח של כ-1,000 מ"ר שהשימוש בו לא כדין נמשך כשנה ו-9 חודשים לערך. לגבי נאשמים 4 ו-5, מדובר בשטח של 200 מ"ר למשרד ועוד 100 מ"ר כחניה, ואשר נמשך כ-6 שנים ושמונה חודשים.

11. בפסיקתו של בית המשפט העליון שדנה בעבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר, היה מדובר בשימוש בהיקף נרחב וכן קיימות עבירות נלוות נוספות שאינן רלוונטיות למקרה שבפני. ראו למשל: רע"פ 8701/08 מלכה וונש ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון והבניה לודים [פורסם בנבו] ניתן ביום 3.6.09; רע"פ 2330/09 נוסטרדמוס מסעדות בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה חבל מודיעין [פורסם בנבו] ניתן ביום 9.6.09; רע"פ 1417/12 אחוזת הברון נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 24.6.12; רע"פ 4380/12 מנשה אביב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] ניתן ביום 12.7.12.

12. מן הראוי להתייחס לגזרי דין שניתנו באזור כפר טרומן בעניינם של נאשמים אחרים בשני תיקים אחרים ואשר ביצעו עבירה דומה של שימוש במקרקעין ללא היתר ובסטיה מתוכנית מתאר, שהינה התוכנית הרלוונטית בכתב האישום שבפני. שני תיקים אלה הינם רלוונטיים לענייננו, בעת קביעת גובה הקנס שיושת על הנאשמים, בשינויים המחויבים לגבי גודל השטח, אורך תקופת השימוש, והנסיבות האישיות של כל נאשם ונאשם. גזרי הדין שניתנו בכפר טרומן הינם רלוונטיים לענייננו וזאת על מנת לנסות לשמור על אחידות בענישה בין נאשמים שונים באותו אזור שביצעו עבירות זהות.

לגבי ת"פ 12975-03-10

13. נאשמים 3 ו-4 (חברת ל.ס.י.ת סוכנויות בע"מ ומר אליעזר ניר בהתאמה) הינם חברה בע"מ ומנהלה שהחזיקו בשטח של כ-590 מ"ר ובמבנה המשמש כמשרד ומחסן לציוד מחודש מרץ 2009. נאשמים אלה נדונו בפני ביום 2.12.12 במסגרת הסדר טיעון שכלל הסכמה למלוא רכיבי הענישה בתיק. נאשם 4 סבל מבעיות רפואיות שונות עם חובות משמעותיים ללשכות ההוצאה לפועל והפסיק את הפעילות במקום לפני למעלה משנתיים. בהסכמת הצדדים, על נאשמת 3 שפעילותה הופסקה והיתה בהליכי פירוק הוטל קנס בסך של שקל אחד ולנאשם 4 קנס בסך של 10,000 ₪ שישולם ב-20 תשלומים.

14. נאשמת 5 (אניווי – פתרונות עיצוב סביבתיים בע"מ) היתה חברה העוסקת בעבודות תשתית והחזיקה בשטח של כ-150 מ"ר ששימשו לה כמשרד וזאת מיום 6.7.09. הצדדים הצהיר בהסכמה כי הנאשמת פינתה את המקרקעין תוך פרק זמן קצר, אך לא הובהר לבית המשפט מה היא תקופת השימוש הכוללת במקרקעין. הצדדים הגיעו להסדר טיעון שאושר על ידי ביום 2.12.12 ואשר לפיו הוטל עליה קנס בסך של 10,000 ₪ שישולם ב-5 תשלומים וכן חתימה על התחייבות כספית בסכום דומה. הבסיס להסדר היה כי הנאשמת פינתה את המקרקעין זמן קצר לאחר שהגיע מפקח למקום וזימן את מנהליה לחקירה.

15. נאשם 7 (מר משולם גולובינסקי) החזיק במבנה בשטח של כ-250 מ"ר ובמכולה בשטח של כ-15 מ"ר ואשר שימשו לאחסון ומכירת כלים חד פעמיים, וזאת על פני פרק זמן של כמעט 10 שנים. ביום 28.11.11, שלא במסגרת הסדר טיעון, הטלתי על הנאשם קנס בסך של 30,000 ₪ שישולם ב-10 תשלומים וכן חתימה על התחייבות כספית בסכום דומה ובנוסף צו איסור שימוש במבנים שיכנס לתוקפו בתום 6 חודשים. הנאשם הגיש ערעור על גזר הדין לבית המשפט המחוזי במחוז מרכז (עפ"א 52086-12-11) והערעור נדחה ביום 20.2.12 ע"י כבוד השופט שאול מנהיים, בכפוף לכך שהקנס ישולם ב-15 תשלומים. יובהר כי לא הוגש ערעור על גזר הדין מטעם המאשימה.

לגבי ת"פ 12881-03-10

16. נאשמים 1 ו-2, חברה והמנהלת הפעילה שלה (טל יד מצוינות ושירות בע"מ והגב' נורית אילנה דדון בהתאמה), החזיקו לכל הפחות מיום 31.8.06 בסככת חניה מבנייה קשיחה בשטח של כ-150 מ"ר ואשר שימש להם כחניית כלי רכב במקרקעין בכפר טרומן. במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים ואשר אושר על ידי הוטל על נאשמת 1 קנס בסך של 20,000 ₪ ועל נאשמת 2 קנס סך של 10,000 ₪ וכל אחת מהנאשמות נדרשה לחתום על התחייבות כספית בסך של 20,000 ₪. גזר הדין ניתן ביום 11.4.11 ולא ברור מהפרוטוקול של בית המשפט מה היתה תקופת השימוש הכוללת.

17. נאשמים 3 ו-4 (דר' חציל ב.ר.נ. בע"מ ומנהלה מר נתן ברנהולץ בהתאמה) החזיקו במבנה בשטח של 100 מ"ר ואשר שימש את פעילותם העסקית מאז חודש ספטמבר 2008, היינו תקופת שימוש של למעלה מ- 4 שנים. על נאשמת 3 הוטל קנס של 20,000 ₪ ועל נאשם 4 קנס בסך של 10,000 ₪. כל אחד מהנאשמים נדרש לחתום על התחייבות כספית בסך של 20,000 ₪ וכן ניתן צו איסור שימוש למבנה נשוא כתב האישום שיכנס לתוקפו בתוך 6 חודשים ממועד גזר הדין ביום 9.10.12.

18. נאשמים 5 ו-6 (א.נ. אופק מערכות והנדסה בע"מ ומנהלה מר אילן אופק בהתאמה), החזיקו בשטח של 100 מ"ר ששימש כמשרד מאז חודש ספטמבר 2008 ואילך, היינו למעלה מ-4 שנים. גזר הדין בעניינם ניתן ביום 2.12.12, ואשר אישר הסדר לעניין העונש שהיה בין הצדדים. על נאשמת 5 הוטל קנס בסך של 20,000 ₪ ועל נאשם 6 הוטל קנס בסך של 10,000 ₪. כל אחד מהנאשמים נדרש לחתום על התחייבות כספית בסך הקנס שנגזר עליו וכן ניתן צו איסור שימוש שיכנס לתוקפו בתום 6 חודשים.

מן הכלל אל הפרט

19. לסיכום, הנני קובע כדלקמן :

א. לגבי נאשמת 1, המאשימה ביקשה להסתפק בקנס של 10,000 ₪. בנסיבות אלה, לא מצאתי צורך לקבוע את מתחם העונש ההולם וזאת מאחר שהקנס שאותו ביקשה המאשימה הינו נוטה לקולא באופן בולט וזאת בהתחשב בגודל השטח שבו נעשה שימוש ואורך התקופה (1000 מ"ר למשך שנה ו-9 חודשים לערך).

ב. נאשמים 2 ו- 3 החזיקו בשטח של כ- 1,000 מ"ר ובעוד שאשמים 4 ו- 5 החזיקו בשטח של כ-300 מ"ר (200 מ"ר כמשרד ו- 100 מ"ר כחניה). יוצא מכך שנאשמים 2 ו-3 עשו שימוש בשטח שהוא פי שלוש יותר גדול מהשטח שבו החזיקו נאשמות 4 ו- 5. כמו כן, לגבי נאשמים 2 ו- 3 אורך תקופת השימוש הוא כמעט שנתיים, ובעוד שאורך תקופת השימוש לגבי נאשמות 4 ו- 5 הוא למעלה משש שנים, היינו נאשמות 4 ו- 5 החזיקו בשטח לפרק זמן שהוא פי שלוש יותר גדול מפרק הזמן של נאשמים 2 ו- 3. לדעתי, גודל השטח שבו החזיקו נאשמים 2 ו- 3 מתאזן למול אורך התקופה שבה הנאשמות 4 ו- 5 עשו שימוש במקרקעין. במילים אחרות, הנני סבור שיש להטיל על הנאשמים 2, 3, 4 ו- 5, קנס זהה.

ג. הנני קבוע שמתחם הקנס ההולם לגבי נאשמים 2, 3, 4 ו- 5 נע בין 20,000 ₪ ל-100,000 ₪.

20. בית המשפט מצווה בסעיף 40ח לחוק העונשין בעת הטלת קנס כספי על נאשם, להתחשב בנוסף לעיקרון ההלימה, גם במצבו הכלכלי של הנאשם לצורך קביעת מתחם עונש הקנס ההולם. התכלית שמאחורי סעיף 40ח לחוק העונשין, היא ליצור אימפקט כלכלי דומה על נאשמים שביצעו את אותה עבירה והנתונים הכלכליים שלהם הם שונים. החובה שמוטלת על בית המשפט לקחת בחשבון את "מצבו הכלכלי של הנאשם" תכליתה לשמור על קיום אנושי בסיסי, דבר המתחייב מכבודו כאדם.

21. מן הראוי לציין שהנאשמים 2 ו-3 אומנם הצביעו על מקורות הכנסתם (קצבת זקנה לגבי נאשם 3 ותלושי שכר לגבי נאשם 4) עדיין לא מדובר בגילוי מלא למצבם הכלכלי ולמקורות הכוללים של הכנסותיהם, כגון תוכניות חיסכון ורכוש. בנוסף, העובדה שבשנת 2011 לנאשמת 1 היו הפסדים בסך של 2.7 מיליון ₪, שהינם הפסדים משמעותיים לכל הדעות, אך עדיין אין בכך די על מנת להצביע על מצבה הכלכלי העדכני של נאשמת 1 וכיצד הפסדים אלה השליכו על מצבם הכלכלי של נאשמים 2 ו-3.

22. לגבי נאשמת 4, מדובר בחברה שממשיכה להיות פעילה עד היום ולא הוגש לי שום מסמך הנוגע למצבה הכלכלי של החברה ועל מצבה הכלכלי האישי של נאשמת 5.

23. בעת קביעת הקנס "המתאים" בתוך מתחם הקנס ההולם, לקחתי בחשבון את השיקולים שלהלן:

1. הודאת הנאשמים בכתב האישום וחיסכון בזמן שיפוטי יקר (ראו סעיפים 40יא(4) ו-40יא(6) לחוק העונשין תשל"ז 1977).
2. העובדה כי המקרקעין פונו ע"י נאשמים 2,1 ו-3 (ראו סעיף 40יא(5) לחוק העונשין תשל"ז - 1977).
3. ההשלכות הכלכליות מהטלת קנסות משמעותיים על הנאשמים, וזאת כאשר אני לוקח בחשבון את המצב הכלכלי של כל אחד מהם (ראו סעיף 40יא(1)(2) ו-(3) לחוק העונשין תשל"ז – 1977).
4. העונשים שהוטלו על נאשמים אחרים שניהלו עסקים שונים בכפר טרומן, בהתחשב בגודל השטח שהשתמשו בו ואורך תקופת השימוש, כאשר חלקם בהסדר טיעון וחלקם בטיעון פתוח לעונש. שיקול זה הוא רלבנטי על מנת לשמור על עקרון האחידות בענישה.

24. לאור כל האמור לעיל, הנני משית על הנאשמים את העונשים הבאים:

לגבי נאשמת 1:

א. נאשמת 1 תשלם קנס בסך 10,000 ₪.

הקנס ישולם ב-5 תשלומים חודשים שווים ורצופים כאשר הראשון שבהם עד ליום 1.6.13 והיתרה ב- 1 לכל חודש שלאחריו. היה ואחד התשלומים לא ישולם במועד, אזי יעמוד מלוא סכום הקנס לפירעון מידי.

ב. נאשמת 1 תחתום על התחייבות כספית בסך של 20,000 ₪, להימנע במשך שנתיים מהיום מביצוע עבירה לפי חוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965. ההתחייבות תיחתם תוך 7 ימים במזכירות בית המשפט.

לגבי נאשמים 2 ו-3:

א. כל אחד מהנאשמים ישלם קנס בסך של 20,000 ₪, או 50 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב- 20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים כאשר הראשון שבהם עד ליום 1.6.13 והיתרה ב- 1 לכל חודש שלאחריו. היה ואחד התשלומים לא ישולם במועד, אזי יעמוד מלוא סכום הקנס לפירעון מידי.

ב. כל אחד מהנאשמים יחתום על התחייבות כספית בסך של 20,000 ₪ להימנע במשך שנתיים מהיום מביצוע עבירה על פי חוק התכנון והבניה, ההתחייבות תיחתם במזכירות בימ"ש תוך 7 ימים. היה ואחד הנאשמים לא יחתום על ההתחייבות, אזי יאסר למשך 40 ימים.

לגבי הנאשמות 4 ו- 5 :

א. כל אחת מהנאשמות תשלם קנס בסך של 20,000 ₪.

הקנס ישולם ב-20 תשלומים חודשיים שווים ורצופים כאשר הראשון שבהם עד ליום 1.6.13 והיתרה ב- 1 לכל חודש שלאחריו. היה ואחד התשלומים לא ישולם במועד, אזי יעמוד מלוא סכום הקנס לפירעון מידי.

ב. כל אחת מהנאשמות תחתום על התחייבות כספית בסך של 20,000 ₪, להימנע במשך שנתיים מהיום מביצוע עבירה לפי חוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965. ההתחייבות תיחתם תוך 7 ימים במזכירות בית המשפט.

ג. ניתן בזאת צו איסור שימוש במקרקעין (הן המשרד והן החניה) אשר בשימוש הנאשמות 4 ו- 5, ואשר ייכנס לתוקפו בתום 6 חודשים מהיום.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ג, 25 אפריל 2013, במעמד הצדדים.