<#2#>

נוכחים:

בא כוח מאשימה עו"ד עפרה אורנשטיין

נאשם 3 דר' חציל ב.ר.נ. בע"מ

נאשם 4 נתן ברנהולץ

ב"כ נאשמים 3 ו-4 עו"ד כהן לילך

פרוטוקול

ב"כ המאשימה:

הגענו להסדר לפי הנאשמים יודו ויורשעו בכתב האישום כפי שהוא ולאחר מכן כל צד יטען לעונש באופן חופשי כאשר התביעה תבקש קנס והתחייבות. הסכמנו על דבר אחד והוא הוצאת צו הפסקת שימוש שיכנס לתוקפו בעוד חמישה חודשים, זו ההסכמה היחידה.

ב"כ הנאשמים:

הנאשמים מודים בכתב האישום. בטיעונים לעונש נציג את הנסיבות שמצדיקות הקלה בעונש.

הנאשם:

אני מודה בכתב האישום בשמי ובשם נאשמת 3.

ההסדר החלקי כפי שהוצג ע"י ב"כ המאשימה מקובל עליי. הובהר לי כי בימ"ש אינו כפוף להסדר.

<#3#>

הכרעת דין

על פי הודיית הנאשמים 3 ו-4 בכתב האישום הנני מרשיעם בעבירות שכדלקמן:

שימוש במקרקעין ללא היתר וסטיה מתוכנית מתאר בקרקע חקלאית לפי סעיפים 145, 156א, 204(א)(ג) , 208 ו253 לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה- 1965.

<#4#>

ניתנה והודעה היום כ"ו אלול תשע"ב, 13/09/2012 במעמד הנוכחים.

בא כוח מאשימה טוענת לעונש:

הנאשמים הורשעו בשימוש חורג ללא היתר , שימוש מסחרי לצורכי משרד בקרקע חקלאית מוכרזת בשטח של כ-100 מטר מרובע במשך ארבע שנים, עד עצם היום הזה, על פי התיקון לחוק העונשין, בעת הטיעונים לעונש יש להצביע על הערך החברתי שנפגע כתוצאה מעבירות תכנון ובניה, בשנים האחרונות הדגש בתכנון ובניה הוא על ראיה רחבה על הצרכים החברתיים בכללותם, ישראל קטנה מאוד, האוכלוסיה גדלה, הקרקע היא המשאב העיקרי, קרקע אין לה תחליף, ברגע שנעשים בה שימושים שהורסים אותה קשה להחזיר את המצב לקדמותו. בתי המשפט עומדים על החשיבות הרבה והצורך לתכנן את הקרקע תכנון נכון, מבחינת צדק חלוקתי, העתיד, לצורך איכות חיים, מגישה פס"ד שמספרו עע"מ 10277/06.

אנו כאן מדברים על עבירה חמורה במיוחדת, מדובר בקרקע חקלאית מוכרזת, שהוכרזה ע"י וועדה שהוקמה לפי חוק התכנון והבניה ותפקידה לשמור על הקרקעות החקלאיות ושמירה על כך שלא ישומשו לרעה, מצטטת מבג"צ 445.71 נווה מדור נ' הולקחשפ... רק לוועדה הזו יש זכות להתיר שימוש בקרקע, זה משום החשיבות הרבה שיש בקרקע חקלאית. מציגה צילום אויר של שלושת החלקות של קלקודה ואחיו, הפס הכתום מציין שזו הקרקע החקלאית מוכרזת, בשלושת החלקים יש מבנים, אנו מדברים על מבנה 68 שנמצאים בלב שדות חקלאיים ומשמשים למשרדים, מסחר, בתי מלאכה, בניגוד לייעוד שלהם. הנאשמים ידעו היטב מה הוא ייעוד הקרקע, הנאשם נחקר ביולי 2009 ואמר שהוא יודע שייעוד הקרקע הוא חקלאי, הוא טען שהיתה כוונה לעשות מיזם משותף עם יצחק קלקודה בעל הקרקע לצורך הקמת משהו כמו בית אריזה או מבנה לשיווק תוצרת חקלאית, הוא אמר שהמיזם לא יצא לפועל, אני לא בטוחה שהמיזם היה מוגדר כשימוש חקלאי, ברור שהמיזם לא יצא לפועל, למרות זאת, הנאשם השתמש במקרקעין לצורכי משרד, אני יכולה להראות לאדוני תמונות של המבנה והמשרד, זה נמצא בדוח המפקח , המבנה הוא מבנה 68, רואים אותו מבחוץ, ורואים את המשרדים. התמונות מוגשות מסומנות ת/1. גם אם היתה כוונה מקורית להשתמש שימוש חקלאי זה ירד מהפרק, במשך 4 שנים הנאשם ממשיך ועושה שימוש לצורכי משרד, למרות שהוזהר, נחקר באזהרה, הוגש כתב אישום. השימוש נמשך. מי שגרם לסחבת בתיק זה , זו לא המאשימה, גם למרות שהתיקון לחוק מדבר עם גורם ההרתעה ויש להשתמש בו במסגרת העונש ההולם, אך יש חשיבות להרתעה. אני מפנה לאחוזת הברון נ' מדינת ישראל רע"פ 1417.12 , שם הושת עונש כבד ביותר , אומנם זה לא מקרה דומה, אך שם הושת עונש על הנאשם ומנהלה של 2 מיליון 750,000 ₪, בימ"ש דחה את הערעור על העונש וקבע כי יש להשית עונשים כבדים בעבירות תכנון ובניה, היתה בניה ללא היתר, שימוש של גן אירועים נרחב והפרת צו. אני לא אומרת שזה העונש שיש להטיל, בימ"ש אומר כי יש להכות את העבריינים האלה בכיסם. גם היום, למרות שהמניע של הרתעת הרבים ירד בגלל התיקון, הנאשם דיבר בחקירתו על 120 מטר, הקלנו איתו והאשמנו אותו רק ב100, הוא אומר שדמי השכירות היו 3000 ₪ לחודש, לכאורה 30 שקל למטר, לו היה שוכר במקום חוקי משרד בהיקף הזה, היה משלם לפחות 1500 ₪ עד 2000 ₪ יותר לחודש. אם ניקח את זה על פני 4 שנים, מדובר בחיסכון וטובת הנאה , מדובר בסביבות של עד 96,000 ₪. סעיף 63 לחוק מאפשר להטיל קנס של פי 4 מטובת הנאה. אם היום אחרי 4 שנים נטיל קנס של 30-40 אלף שקל, העבירה הופכת להיות משתלמת. אדם ששומר חוק ושומר על חוק התכנון והבניה בעצם יוצא ניזוק לעומת אדם שלא שומר על החוק ומפר אותו, הוא לא צריך לשלם היטל השבחה, ונהנה במשך שנים מהעבירה. אסור שיווצר מצב שהעבירה של העבריין תצא משתלמת. האכיפה בארץ מאוד נמוכה בגלל מחסור בכוח אדם, תקציבים מצומצמים, אדם יודע שכדאי לו לעבור על החוק, כי עד שיגיעו אליו יעבור זמן ועד שיוגש כתב אישום. לכן, אותם אנשים שמערכת האכיפה שמה את ידה עליהם, יש להענישם בחומרה רבה בתחום המתחם על מנת להרתיע. אני מודה ומתוודה שגז"ד שאני אגיש הם נמוכים מהמתחם שאני רוצה להציע, בתי המשפט לא מיישמים כראוי את החלטות בימ"ש העליון שאומר שיש להכביד. אני סבורה שיש להחמיר וליישם את המדיניות שמתווה בימ"ש העליון. מציגה את עמ"א 22566.01.10 , מדובר על מתחם געש,קרקע חקלאית, מדובר בחנות של צומת ספרים, מדובר על שטח יותר גדול, 800 מטר של חנות ועוד 1000 מ"ר חניה, בימ"ש הטיל עונש של 250,000 ₪. הבעלים של הקרקע שזה היה קיבוץ געש, שאח"כ מכר אותו לחברת סקו, קיבל באותו תיק כל אחד מהגופים קנס של 75,000 ₪, כאשר בימ"ש אומר שהתחשב לקולא בעובדה שהם הפסיקו את השימוש. בימ"ש אומר במקרה של צומת ספרים שהוא מחמיר עימם מאחר ולא הפסיקו את השימוש והמשיכו בו למרות החקירה וכתב האישום. הנאשם במקרה שלנו לא הפסיק את השימוש והמשיך אותו עד עצם היום הזה. מגישה את חע"מ 5001-06 פה דובר בשימושים בקרקע חקלאית, יש פה משתמשים בכל מיני גדלים של שטח, הקנסות שנגזרו הם נמוכים ממה שאני רוצה לבקש, בימ"ש אומר שהקנס היומי שעתרנו לו בתיק זה , מהווה פרמטר ראוי, הקנס היומי המירבי על עבירה מתמשכת כמו שבפנינו, הקנס היומי המקסימאלי הוא 1400 ₪ ליום, על שנתיים שזה 2 מליון . לא יתכן שכאשר באים להטיל קנס, לא נתחשב ולא ניקח בחשבון את העניין שמדובר בעבירה מתמשכת וקנס מירבי כבד ביותר. מפנה לפס"ד נוסטרדמוס . אם נדבר על מתחם העונש ההולם, הייתי מבקשת לקבוע מתחם עונש של בין 60,000 ₪ לבין 250,000₪ לחברה ובין 20 ל70 אלף למנהל. לגבי הנאשמים הספציפיים, הייתי מבקשת להשית 80 אלף שקל לחברה ו30 אלף על המנהל, כמובן התחייבות בסכומים דומים. אני יודעת שחברתי תציג את גז"ד של אדוני בתיק זה לגבי נאשמים 1 ו-2, ששם היו סיבות טובות להטיל קנס נמוך, מדובר בחברה שהיתה בפירוק והוגשו מסמכים רבים על מצב כלכלי חמור, תיקי הוצל"פ רבים שנפתחו, חובות גדולים ולכן אדוני התחשב בהם. אני מזכירה שצו הפסקת השימוש יכנס לתוקפו בעוד חמישה חודשים.

ב"כ הנאשמים 3 ו-4 טוענים לעונש: אתחיל בנושא של התקופה והערך החברתי, התובעת מתנהלת בצורה הנוחה לה ביותר , במקום לאכוף חוק בצורה ראיה, מנסה לעשות קופה על חשבון אזרחים במדינה, לא יעלה על הדעת שמבנים שקיימים עשרות שנים, לא מטופלים ע"י המדינה, מרשיי לא הקימו את המבנים הללו, המבנים הללו היו קיימים וקיימים תקופה של עשר שנים לפני שמרשיי שכרו אותה. כיצד יעלה על הדעת, שהמדינה ששמה לנגד עיניה דגל חשוב של אכיפה, לא טורחת לפעול במשך עשר שנים, בין אם זה להכשיר ובין אם זה להרוס, המדינה מאפשרת לבעלי קרקע להקים מבנים חקלאיים וכאשר היא חושבת שיש כיס עמוק שניתן לגבות ממנו היא קופצת על המציאה. אם נדבר על ראיה של ערך חברתי וחקלאי, מרשתי עוסקת בגידולים חקלאיים, לצערנו ערך החקלאות נכחד במדינה הזו יותר מקרקעות, מרשתי עוסקת בחקלאות של למעלה מ1000 דונם חקלאי ומשווקת אותם לחברות. הצורך היה לשימוש מיזם ושימוש בקרקעות החקלאיות הצמודות ושיווק תוצרת חקלאית, זו היתה מטרת השכירות, שכן כל המבנה כולו אומנם הוא מאה מטר, גם כפי שהציגה חברתי בתמונות הקיימות בתיק בימ"ש אין שימוש בכל ה100 מטר, ברגע שנעצר המיזם, לאור העובדה שהוגש כתב אישום ויש בעיה של שימוש חורג, אין צורך בכל המבנה הזה, לא אמרנו שהמבנה הוא לא של 100 מטר, בפועל נמצאים שם מזכירה ובעל החברה, יש שם שני חדרים של 35 מטר ושירותים, יתר המבנה סגור מאחר ולא הוקם המיזם החקלאי אז אין מה לעשות בו, לבוא ולטעון שיש שם רווח כלכלי זה מגוחך. מדובר בחלק קטן , 50-60 ₪ למטר. מרשתי השקיעה כסף במיזם הזה והפסידה. בנוסף, לפי השרטוט שצורף לכתב האישום , עולה כי בשטח 68 קיים היתר למכון חליבה ועמדת המתנה, . מעיון באתר האינטרנט של משרד החקלאות, כאשר מדברים על מכון חליבה, יש בו אפשרות למבני שירות (הערה ו') . אין ויכוח שהשטח שהושכר הוא 100 מטר. אין לי ויכוח על זה, זו עובדה. אני טוענת שהשטח הושכר לצורך שימוש לצורך ביצוע מיזם חקלאי שהיה אמור להיות עם בית אריזה ושימוש שטחים החקלאיים, בפועל, מאחר והמיזם לא יצא כולו אל הפועל אחרי שמרשתי השקיעה הרבה מאוד כסף בשל טענות של שימוש חורג, אין שימוש בכל 100 המטר, גם חברתי הציגה את זה בתמונות, יש שימוש ב35 מטר, שזה 2 משרדים קטנים ושירותים, יתר המבנה הוא סגור. המפקח מטעמם היה מצלם את זה. יש נסיבות מקלות. לגבי מכון חליבה, כפי שהפיץ משרד החקלאות , כולל גם משרד ושירותים. מגישה לבימ"ש תדפיס מאתר האינטרנט של משרד החקלאות ופיתוח הכפר ועניינו קריטריונים למנים חקלאיים– מוגש מסומן נ/1 . לפי כתב האישום למבנה 68 קיים היתר של מכון חליבה וחדר המתנה. הערב ו בנ/1 מאפשרת שימוש למשרד ושירותים. נכון שאומנם גם במסגרת כתב האישום שאני מודה שקיים איזה שימוש. בהנחה שהיה במקום מתקן חליבה, המשרדים והשירותים האלה מותרים. מאחר ואין את מתקן החליבה, עדיין מדובר במתחם נמוך יותר של שימוש חורג. השימוש שהתכוונו לעשות לא יצא אל הפועל. כאשר המטרה של מרשתי המקורית לא היתה הקמת מכון חליבה. בהיתר שקיים שם, קיים היתר בין יתר השימושים להקמה של משרדים ושירותים.

ב"כ המאשימה: חברתי מטעה את בימ"ש, יש היתר להקמת מכון חליבה ולא הוקם מכון כזה.

ב"כ הנאשמים: במסגרת ההיתר , חלק מהשימושים המותרים שם זה משרד ושירותים, גם אם היה מוקם מבנה והיה בו משרד ושירותים זה היה מותר. באשר לנושא הטווח ענישה, כפי שאמרתי, במועד חתימת ההסכם ומטרתו, ובבסיסו עמד מיזם חקלאי, לא שם אדם או חברה שעוסקת בהייטק אלא חברה שעוסקת בחקלאות כ10 שנים, מגדלת ומשווקת, כפי שהוצג במועד חתימת ההסכם, המבנה נועד לשימושים חקלאיים ולא היתה אמורה להיות בו כל בעיה. מרשתי לא הקימה את המבנה, המבנה קיים של מעל 10 שנים, המדינה לא פועלת ולא פעלה ולו בדרך מינימאלית ביצירת גורם הרתעה, לאנשים שאין להם כל רגע משפטי או לגבי השימוש, למנוע מהאנשים לבצע עבירה בעל כורחם. גם בפסקי הדין לגבי אמת האכיפה, גם מה שחברתי הגישה, לגבי פס"ד צומת ספרים שם דובר בשימוש של 1500 מטר למעלה מ5 שנים. גם אם נלך לפי ממוצע, שמדובר בענישה חריפה של שימוש בגודל כזה , חנות גדולה וחניה, מדובר בפס"ד של ממוצע של 150 מטר של ענישה ותקופות ארוכות יותר, 250,000 ₪ , 1800 מטר, 1000 מטר חניה ו-800 מטר חנות ספרים, תקופת השימוש של למעלה מ-5 שנים. אם נחלק לפי השנים יצא פחות מ140 ₪ למטר, זה הממוצע המוביל. במקרה שלנו, מדובר ב4 שנים, בשנתיים הראשונות מרשתי השקיעה כספים רבים, מדובר בשטח שהושכר לצורך אותו מיזם של 100 מטר, בפועל, השימוש היה בשטח קטן יותר כי לא היה צורך בכל השטח, חברתי טענה לגבי החיסכון בכסף שלכאורה חסכו מרשיי בגין שכריות נמוכה, אין מדובר במשרדים שמחויבים להיות בסביבת הייטק או מגדלי ת"א, מדובר במשרדים שמנהלים שיווק חקלאי. מרשתי שוכרת בניין נוסף , אם אדוני יבדוק בפרברים, 50 ₪ למטר שכירות. אם הכוונה היתה לצורכי משרדים, לא היו מושכרים משרדים של 100 מטר. אם היינו משכירים באזור גדרה או משהו כזה, היינו מגיעים לממוצע של 18 עד 20 שקל למטר בתוך מבנה חקלאי באזור הפרברים. השאלה אם השימוש הוא חוקי. אין צורך במשרד במרכז עיר או מרכז מסחרי. מגיעה ויוצאת סחורה. לכן, יש פה גם חיסכון של זמן שיפוטי, יש הודאה, על מנת להימנע מדיוני הוכחות. טווח הקנסות שנעים בין פס"ד של אדוני ובין הטווחים הללו של 4 שנים, מדובר בסכומים שהם עשירית מאותם סכומים שביקשה וציינה חברתי בפס"ד שהציגה חברתי של 250,000 ₪. אדוני פסק בתיק זה סכומים נמוכים של 10,000 עד 30,000 ₪, באותה תקופה, שם במועד שהודו בכתב האישום כבר היו 4 שנים, יש פס"ד של 9 שנים של 35,000 ₪. לנסות ולהפוך מקרים כאלה למען יראו ויראו לפסיקה של סכומי עתק, לא תביא למטרה, רוצה המדינה להילחם, יש לה את בעל הקרקע שהפיק את הרווחים וביצע את עבירת השימוש, הקמה, בניה, תפעל כנגדו, המדינה לא פעלה ועדיין לא פועלת ומותירה את זה במצב שמחר יצאו מרשיי ויכנסו שוכרים חדשים, ושוב המדינה תשלח פקח פעם בארבע שנים ותטען את אותן טענות ולא תעשה כל פעולה שיש בה משום הרתעה. בפס"ד שהציגה חברתי, יש לסייג אותם, שם דובר על בניה בחריגה, על בעלי הקרקע, על שימוש של עשרות שנים, רווחים של מליוני שקלים. קונפורטי היה הבעלים והקים והרוויח סכומי עתק, כאן אין מדובר בכוונה להקים או להרוויח, דובר במיזם חקלאי שנכנסו אליו בתום לב, הוטעו, ושלא היתה כוונה ובוודאי שלא מנוצל לצרכים שאינם חקלאיים. לכן אבקש שהסכומים יהיו בטווח הנמוך.

הנאשם: אין לי מה להוסיף, אני מצטרף לדברי באת כוחי. יש פה עובדות שהציגה התובעת בצורה מאוד לא מאוזנת, אני עוסק בגידול תוצרת חקלאית, אני לא מוכר קרמיקה, אני עובד בעוד הרבה משקים, מחזיק קרקעות, הפרנסה שלי מעיבוד ושיווק תוצרת חקלאית, כל הכניסה לשם היתה בידיעה שאני לא עובר עבירה, שקראו לי הפיקוח באתי ומסרתי עדות אמיתית, אמרו לי לחכות ושיגידו לי איך לפעול. זה לא שלא עשיתי כלום, אמרו לי שהעניין בבדיקה היות והעיסוק שלי הוא לא עיסוק רגיל של אנשים ששוכרים. כל השימוש שלי שם במשרדים הם ברמת עד 50 מטר במבנה לכל המבנה הזה, אני משלם שכירות מלאה, אני את אותו שטח ביהוד יכול היום להשכיר ב30 אחוז יותר זול ממה שאני משכיר היום, אז איזה רווח אני עושה. מה אני בא לעשות, סה"כ להביא פרנסה הביתה, אני מנסה לשמור על החוק, יכולתי לחכות כמו כולם שהתיק יגמר עוד שנתיים, בחרתי לסיים את זה היום, אני לא חושב שמגיע לי עונש, אני לא הרווחתי, להפך אני הפסדתי, השקעתי במקום כי רציתי להקים שם בית קירור ובית אריזה, להציג מצגת שעשיתי רווחים זה לא נכון, אני תורם למדינה, אני שומר חוק. זה לא מכובד במצב שבאים להגיע להבנה לפטור אתכם מהתעסקות בדברים שוליים. אני מחפש רק להביא את הפרנסה.

ב"כ המאשימה: ההודאה היתה בשימוש של 100 מטר ולא 35 מטר. הנאשם אמר במפורש שהוא משתמש ב120 מטר והיה אמור להשתמש ביותר מזה. אז לא נכון לבוא ולהגיד שסגר חלק. מעבר לזה, הוא אמר שאמרו לו לחכות, ההפך, שאלו אותו בסוף ההודעה שלו, שאחרי שנאמר לו שיהיה היתר, אז הוא אמר שידאג שבעל הקרקע יקבל היתר. אני מבקשת להגיש את ההודעה. האיש שוכר 120 מטר , מבחינת בעל הקרקע הוא משלם לפי השטח. אכן היה היתר למכון חליבה, וחברתי התרעמה למה לא עושים, המבנה הוקם בהיתר לשימוש כמכון חליבה למר קרקודה. משרד החקלאות אומר שבמכון חליבה אפשר לעשות שירותים ומשרד , היה היתר למכון חליבה , לא למשרד, אני יכולה להגיש את זה לתיק בימ"ש באמצעות המערכת.

ב"כ הנאשם: אני לא מתנגדת להגשת אמרתו של הנאשם, אבקש להתייחס לאמרת הנאשם בעמוד 1 שורה 6 עד 18, כאשר הוא מציין" כן רק 20 אחוז מהשטח".

האמרה מוגשת מסומנת ת/2.

<#5#>

החלטה

נדחה לעיון ומתן גז"ד ליום 27.9.12 שעה 08:30.

הנאשם מוזהר בדבר חובת התייצבותו לדיון.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ו אלול תשע"ב, 13/09/2012 במעמד הנוכחים.