מבוא

1. התובעים הגישו תביעה כספית ע"ס 333,466 בגין נזקים שלטענתם נגרמו להם על ידי הנתבעים ובקשר להסכם מכר בדירה .

התובעים טוענים כי הנתבעים, פעלו כלפיהם בחוסר תום לב בשלב המשא ומתן לקראת כריתת הסכם המכר והציגו בפניהם מצג שווא.

עוד טענו התובעים כי על הנתבעים חלה החובה לפצותם בשל טענת אי התאמה בנכס.

הנתבעים הגישו כתב תביעה שכנגד, (לשם הנוחות יכונו התובעים שכנגד "הנתבעים") כנגד התובעים 1 ו – 2 (לשם הנוחות יקראו הנתבעים שכנגד "התובעים") וכנגד הנתבעים שכנגד 3 ו – 4.

הנתבעים טוענים כנגד התובעים, כי הם הפרו את הסכם המכר, בכך שהגישו נגדם תביעה בניגוד לאמור בהסכם.

הנתבעים טענו כנגד הנתבע 3, שלא ייצגם בנאמנות.

בהחלטת יום 12.12.11, נקבע, כי התובענה כנגד הנתבע 4 נדחית ללא צו להוצאות.

טענות הצדדים

2. התובעים טוענים כי ביום 6.1.08 רכשו דירה מהנתבעים, וכי החזקה על הדירה נמסרה להם ביום 1.1.09.

לטענת התובעים, במהלך חודש אפריל 2009, גילו כי ארון מרכזיית הברזים בקיר שורץ תולעים, וטיפלו במפגע באמצעות תרסיסי הדברה.

עוד טוענים התובעים, כי ביום 23.9.2009 עם הגשם הראשון, מצאו חורים בכל משקופי הבית, אשר התגלו כטרמיטים.

התובעים טוענים כי עוד באותו היום קראו לחברת ההדברה לבירור הליקוי ונדהמו לגלות שמדובר בטרמיטים.

לדברי התובעים, למחרת היום, 24.9.09 ביצעו המומחים מטעמם טיפול יסודי כנגד הטרמיטים בדירה, אשר כלל קידוחים בכל מעטפת הבית והחדרת חומר הדברה מתחת לרצפות.

עוד טוענים התובעים כי התגלה להם כי שלבניות המשקופים הוחלפו בעבר .

התובעים טוענים כי מומחי ההדברה ביצעו בדיקה באמצעות מכשור מיוחד אשר תפקידו איתור טרמיטים, לטענתם הממצאים העלו רמת נגיעות קשה של טרמיטים, וכי המומחים קבעו כי הדירה נגועה בטרמיטים לפחות 3 שנים.

ביום 25.11.09 נמצאו טרמיטים חיים בארון הקיר, לטענתם הארון פורק ונזרק, לטענתם מרצפות אותו החדר מחיבות החלפה שכן ארון הקיר עמד על המרצפות הישנות, בעוד שבכל החדר הודבקו מרצפות אחרות.

התובעים טוענים כי הטרמיטים היו בדירה עוד בתקופת מגורי הנתבעים בדירה, וכי נגע הטרמיטים היה ידוע לנתבעים.

התובעים טוענים כי הנתבעים ביצעו פעולות של הסתרת סימני קיומם של הטרמיטים, בדרך של תיקונים קוסמטיים, כדוגמת, החלפת השלבניות וצביעת משקופי הדלתות ובכך יצרו מצג שווא כלפיהם.

עוד טוענים התובעים כי הנתבעים פעלו בחוסר תום לב בשלב במו"מ לקראת כריתת הסכם המכר על פי סעיף 12 לחוק החוזים, וכן פעלו בניגוד להוראת סעיף 6 וסעיף 16 לחוק המכר.

התובעים טוענים כי לו ידעו על דבר קיומו של הנגע, הם לא היו מתקשרים בחוזה.

לטענת התובעים, ההיקף הנרחב של מציאת הטרמיטים, יצרו אי התאמה בין הנכס שנמכר לבין הנכס שהתקבל, וכי הנכס שהתקבל לא אפשר שימוש סביר בנכס, והפך אותו לבלתי ראוי למגורים.

התובעים טענו כי גם אם תתקבל טענת הנתבעים לפיה לא ידעו עת מכירת הנכס על קיום הנגע, הרי שגם אז מתקיימים יסודות אי ההתאמה הקבועים בחוק המכר ועל הנתבעים חלה אחריות לגבי הממכר .

עוד טוענים התובעים כי הם הודיעו לנתבעים מיד עם היודע להם קיום הנגע ואולם הנתבעים התייחסו לתלונות התובעים בביטול.

לטענת התובעים, הנתבעים לא הגיעו לבדוק את הנגע באמצעות מומחים כלשהם מטעמם על מנת להקטין את נזקם.

התובעים טוענים כי ביום 21.12.09 נשלח לנתבעים מכתב התראה המזמין את הנתבעים להידברות, אולם האחרונים התעלמו ממכתב זה.

התובעים טוענים כי הם זכאים לתרופה הקבועה בסעיף 2 לחוק החוזים – תרופות, וכמו כן זכאים לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו להם.

עוד טוענים התובעים כי המצג שהוצג להם על ידי הנתבעים תרמית על פי הגדרתה בסעיף 56 לפקודת הנזיקין.

לטענת התובעים עם בואו של המדביר לדירה, התברר לתובעים כי האזור בו נמצאת הדירה הינו אזור ידוע כנגוע בטרמיטים.

התובעים עותרים לחייב את הנתבעים בגין הנזקים שנגרמו להם בסך 333,466 ₪.

3. הנתבעים טענו להגנתם כי על פי סעיף 3 להסכם המכר, התובעים ויתרו על טענת אי התאמה ומנועים מלתבוע נזקים בשל טענה זו.

לטענת הנתבעים, מיום 1.08.10 אחסנו התובעים את חפציהם, בחדר בדירה, בעוד הנתבעים מיום זה ועד ליום 31.12.08 חיו בבית במעמד של שוכרים.

הנתבעים טוענים כי מיום 1.1.09 ועד ליום 23.9.09 במהלך כ – עשרה חודשים, התגוררו התובעים בדירה, ולא נמצאו סימנים לטרמיטים.

עוד טוענים הנתבעים כי התובעים הכניסו את חפציהם לדירה ביום 1.08.08 ואפשר כי מקור הטרמיטים בחפצים אלו.

הנתבעים טוענים כי במהלך 18 שנים בהם הנתבעים חיים בדירה לא התגלו טרמיטים בדירה.

הנתבעים טוענים כי עילת ההטעיה מצמיחה את עילת הביטול, אולם התובעים לא עתרו לביטול החוזה אלא רק לפיצוי כספי.

לטענת הנתבעים, התובעים הם אלה אשר הפרו את סעיף 6 לחוק המכר.

עוד טוענים הנתבעים כי התובעים אינם ממלאים בתום לב את חיוביהם על פי חוזה המכר, ואף עושים שימוש שלא בתום לב בזכות הנובעת מן החוזה שכן הדירה נמסרה לחזקתם, ורק הם יודעים מה אירע במהלך עשרת החודשים, שקדמו לטענת הופעת הטרמיטים.

הנתבעים טוענים כי לא ידעו ולא היה עליהם לדעת על קיומם של הטרמיטים בדירה.

הנתבעים טוענים כי התובעים השתהו בהודעה לנתבעים בדבר הנגע, ויצרו נזק ראייתי בלתי הפיך, שכן היה על הנתבעים על פי חוק המכר להודיע על הפגם מיד עם התגלותו, במכתב האזהרה הראשון אין אזכור לאותן פניות לכאורה ויידוע הנתבעים בדבר אותו הנגע.

לדברי הנתבעים, כתב התביעה אינו מעלה יסוד עובדתי בדבר ידיעתם של הנתבעים על אודות נגע הטרמיטים, אשר הוא מוליד את חובת הגילוי.

4. הנתבעים הגישו כתב תביעה שכנגד, כנגד התובעים וכנגד הנתבע 3.

הנתבעים טוענים כי התובעים הפרו את הסכם המכר שבין הצדדים הפרה יסודית בכך שהגישו כנגד התובעים תביעה בניגוד לאמור בסעיף 3 להסכם המכר.

לפיכך, הנתבעים טוענים כי הם זכאים לפיצוי המוסכם אשר נקבע בסעיף 11.2 להסכם המכר.

עוד טוענים הנתבעים כי התובעים השתמשו לאחסון באחד מחדרי הבית מיום 1.08.10 ועד ליום 31.12.08 ולא הקטינו את גובה השכירות שנטלו מהתובעים.

הנתבעים טוענים כי התובעים שילמו סך של 1000$ לחודש, המושכר קטן ב 1/5 ועל כן על התובעים להשיב להם סך של 20% כפול 5 חודשים, קרי 1000$.

הנתבעים טוענים כי התובעים פגעו בשמם הטוב, הואיל והנתבע 1 הינו עצמאי ופגיעה בשמו מהווה עבורו פגיעה כלכלית אנושה.

הנתבעים טוענים כנגד הנתבע 3, כי לא קיים את החובה המוטלת עליו על פי כללי לשכת עורכי הדין, שנועדו להגן עליהם, וגרם להם נזק ממוני רב ונזק לא ממוני של עוגמת נפש, באשר קיימת בליבם תחושה קשה של מרמה ומעשה יד אחת עם התובעים על מנת להוציא מהם כספים שלא כדין.

הנתבעים מעמידים את נזקיהם על סך 159,194.4 ₪.

5. התובעים 1 ו – 2 טענו להגנתם כי טענתם של התובעים לפיה הפרו את הסכם המכר, בכך שהגישו נגדם תביעה, בניגוד להצהרותיהם בחוזה המכר, הינה טענה הסותרת את אושיות חוק החוזים.

עוד טוענים התובעים כי ההצעה לאחסון החפצים בחדר, הייתה בהסכמה הדדית של הצדדים.

6. הנתבע 3 טוען להגנתו כי הנתבעים הפרו את הוראת סעיף 31 לכללי לשכת עורכי הדין, בכך שהגישו נגדו תביעה, בטרם נעשתה אליו פניה בכתב או בעל פה.

הנתבע 3 טוען כי ייצג את התובעים בעסקת המכר, וכי לא היה מעורב כלל בהליכי התובענה דנן.

דיון והכרעה

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית, וחוות דעת מטעמם.

מטעם התביעה העידו, התובע 1, המומחים מטעם התובעים, השמאי מר אלי סדאויי והמדביר מר הרצל פורת, ושמאי ומעריך נזקים מר אבי צרפתי.

מטעם ההנתבעים העידו הנתבע 1, הנתבעת 2, והמומחים מטעמם, השמאי מר שלומי מערבי והמדביר מר בוחבוט ליאון. כן העיד הנתבע שכנגד 3 , עו"ד ענתר.

השאלות המהוות את לב ליבה של המחלוקת הן:, האם היו קיימים טרמיטים בדירה עובר לחתימת ההסכם. באם התשובה על שאלה זו תהא חיובית, תשאל השאלה האם הנתבעים ידעו על קיומם של הטרמיטים בדירה נשוא התובענה עובר לחתימת ההסכם. אם גם על שאלה זו התשובה תהייה חיובית – נבחן האם בכך שלא גילו עובדה זו הפרו הנתבעים את חובת הגילוי.

לצורך הוכחת הימצאותם של הטרמיטים בדירה מושא התובענה עובר לחתימת ההסכם, צירפו התובעים חוות דעת של מר פורת, אשר עוסק במתן שירותי הדברת מזיקים.

המומחה מר פורת קבע בחוות דעתו, כי על פי הממצאים שנמצאו בדירה, ורמת הנגיעות של הטרמיטים, הדירה נגועה מזה מספר רב של שנים (לפחות 3 שנים), קרי בטרם התובעים נקשרו עם הנתבעים בחוזה המכר.

אלא שבעדותו המומחה לא יכול לקבוע בוודאות כי הטרמיטים היו בדירה 3 שנים, וכך העיד:

"ש. איך קבעת 3 שנים?

ת. אני לא יכול לדייק על החודש, אבל זה נזק שרואים שנעשה במשך הרבה שנים לפי האכילה של כל המשקופים, זה לא נזק של חודשים אלא של שנים. אני מעריך שהנזק נעשה לפחות 3 שנים.

ש. לא מדובר במשהו חד משמעי?

ת. זו לא נוסחה מתמטית" (ראו בפרוטוקול מיום 12.12.11 ע"מ 15 שורות 4-9)

לעומת זאת המומחה מטעם הנתבעים כתב בחוות דעתו כי "לכל היותר ניתן לומר כי היו קיימים בה מזה כ – 8 חודשים". (סעיף 3.2.6 לחוות הדעת)

נראה כי חוות הדעת לעניין משך הימצאותם של הטרמיטים בדירה מושא התובענה, מותאמת מבחינת הזמנים לטיבן של טענות הצדדים, ומיטיבה עימן.

לא מצאתי בעדויות המומחים ולא בחוות הדעת של המומחים, הסבר המניח את הדעת למסקנת המומחים לעניין משך הזמן ששהו הטרמיטים בדירה.

התובעים אף לא הגישו חוות דעת מומחה מתאימה אשר תוכל להעיד על פי התמונות שצורפו לתיק מה גילם של הטרמיטים אשר נמצאו בדירה, והסתפקו בעניין זה, בעדותו של התובע 1 .

"ש. כיצד אתה יודע ואתה יכול להוכיח לי שטרמיטים היו בדירה בתקופת מגורי הנתבעים, תיתן לי ראיה לקיום טרמיטים בתקופת הנתבעים?

ת. הביולוגיה זה דבר ידוע ודיברנו עם מומחים, כל הביולוגיה ומחזור חייהם מוערך בתקופה של מספר שנים לכן אני מבין מנתונים אלו והתיעצויות, שלא יכול להיות שהטרמיטים נוצרו לאחר שנכנסתי לדירה" (ע"מ 10 שורות 32-28 לפרוטוקול מיום 12.12.11)

האם ניתן להבין את משך הימצאותם של הטרמיטים בדירה, על ידי הבנת מחזור התפתחותם.

מר לאון בוחבוט, מומחה מטעם הנתבעים, כתב בסעיף 4 לחוות דעתו על אודות הקמת קינים חדשים, בזו הלשון:

" אחת לחצי שנה, במהלך החודשים אפריל – מאי ואוקטובר – נובמבר, מתחוללת תופעה הקרויה "מעוף הכלולות".

.....

ברגע שטרמיטים מכונפים נפגשים זה עם זה באוויר – הם נוחתים יחדיו על הקרקע – כאשר מיקום נחיתתם הינו בלתי צפוי, ושם מקימים הם קן חדש.

...

משמעות הדבר, שאין אף בית בישראל שמחוסן מפני טרמיטים. כל חצי שנה עלול כל אחד ואחד מהבתים להיחשף לטרמיטים..."

חוות דעתו של המומחה ,לעניין הקמת קינים חדשים, לא נסתרה בחקירתו, ואף מצאתי לה חיזוק בעדותו של מר פורת, המומחה מטעם התובעים.

"ת. בדרך כלל הטרמיטים מגיעים לדירות בתקופת "מחול הכלולות" בתקופת ההזדווגות. יכול להיות מצב שטרמיטים חדשים שמגיעים בעתיד ממקום שאינו בדירה....

ש. ואם בכל זאת הגיעו טרמיטים יכול להיות שהגיעו ממקום אחר?

ת. כן...." (ראו ע"מ 14 שורות 10-14 לפרוטוקול מיום 12.12.11)

על פי חוות דעת המומחים, נראה כי תופעת הטרמיטים יכולה להגיע לכל בית פעמיים בשנה, בתקופת הזדווגותם.

החזקה הפיזית בדירה נמסרה לתובעים ביום 1.1.09, התובעים טוענים כי ביום 23.9.09 התגלו הטרמיטים בדירתם.

על פי חוות דעת המומחה מטעם הנתבעים, אפשר כי תקופת הזדווגותם של הטרמיטים נוצר רק בחודש אפריל מאי באותה השנה.

ואפשר גם שמקור הטרמיטים הגיע מדירה אחרת בבנין או בשכונה, שכן מר פורת, המומחה מטעם התובעים כתב בחוות דעתו כי הדבר אפשרי, הואיל והדירה מושא התובענה מצויה באזור אשר ידוע כנגוע בטרמיטים.

יתר על כן, ייתכן אף שמקור הטרמיטים הגיע מחפציהם של התובעים עצמם, וזאת כפי שהעיד המומחה מר פורת.

" ש. אם למשל בארגז מסוים ישנם בגדים וציוד ויש בהם טרמיטים ואני לוקח את הארגז ומניח אותו בדירה כלשהי, האם הדירה יכולה להדבק מטרמיטים במצויים בתוך הארגז?

ת. אם הארגז נגוע, ואתה מעביר אותו ממקום למקום זה יכול להעביר את הנגע". (ראו ע"מ 15 שורות 13-15 לפרוטוקול מיום 12.12.11)

אשר על כן, לאור כל הנימוקים שפורטו לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעים לא הרימו את הנטל להוכיח כי הטרמיטים היו בדירה, עובר לחתימת ההסכם, וכפועל יוצא מקביעה זו, ברור גם כי הנתבעים לא ידעו על קיומם של הטרמיטים עובר לחתימת ההסכם ולכן גם לא הפרו את חובת הגילוי.

יוער, כי לא מצאתי ממש בטענות התובעים לפיה השיפוץ שנעשה על ידי הנתבעים נועד להסתיר את קיומם של הטרמיטים.

אי התאמה

בענייניו, על מנת שתתקיים אי התאמה, כאמור בסעיף 11 (3) לחוק המכר, על התובעים להוכיח כי הנתבעים לא קיימו את חיוביהם ומסרו נכס שאינו יכול לשמש למטרות הרגילות שלשמן הוא נרכש.

רוצה לומר, כי על התובעים להוכיח כי עובר לחתימת ההסכם היו טרמיטים בדירה.

ובשלב השני על התובעים להוכיח כי קיומם של טרמיטים בדירה עולה לכדי אי התאמה בדירה.

הואיל ונקבע כי התובעים לא הוכיחו את קיומם של הטרמיטים בדירה עובר לחתימת הסכם המכר, ואף לא הוכיחו טענותיהם לפיה הנתבעים ידעו או היה עליהם לדעת על הימצאותם של הטרמיטים בדירה, לפני שנקשרו הצדדים בהסכם, כאמור בסעיף 16 לחוק המכר, אני קובע כי הנתבעים לא הפרו את הוראת סעיף 11(3) לחוק המכר, המהווה הפרה של חוזה המכר.

ועל כן לא יעמדו לזכות התובעים תרופות בגין הפרת חוזה המכר שבחוק התרופות ובחוק המכר, ובכלל זה הפיצוי המוסכם שנקבע בסעיף 11.2 לחוזה המכר שבין הצדדים (נספח א לתיק המוצגים של התובעים).

מעבר לדרוש יאמר, כי אינני משוכנע כי הימצאותם של הטרמיטים בדירה, עולה לכדי אי התאמה בממכר, שכן התובעים לא עמדו על ביטול חוזה המכר, עת מצאו את הטרמיטים בדירה, אלא תבעו פיצוי כספי, דבר המעיד כי עניין זה אינו עומד מבחינתם בגדר נכס שאינו יכול לשמש למטרה רגילה לשמה הוא נרכש, קרי לאי התאמה בממכר, כאמור בסעיף 11(3) לחוק המכר.

לתוצאה דומה יכולתי להגיע, אף אם היה עולה בידי התובעים להוכיח כי הטרמיטים היו בדירה, עובר לחתימת ההסכם, וכי הימצאותם של הטרמיטים עולה לכדי אי התאמה בממכר.

טענת אי התאמה תעמוד לטוען אותה, באם הוא עמד בהוראת סעיף 14 לחוק המכר, אשר כותרתו, הודעה על אי התאמה. בעניינינו, התובעים לא קיימו את נטל ההודעה על אי ההתאמה בממכר מיד עם היוודע להם קיומם של הטרמיטים, ועל כן אינם רשאים להסתמך עליה (ער אני לחריג הקבוע בסעיפים 15 ו - 16 לחוק המכר, אולם בעניינו נקבע כי אין המדובר כאן באי התאמה נסתרת או באי התאמה שהתובעים העלימו).

כאמור גילוי הטרמיטים בדירה התגלו על ידי התובעים ביום 23.9.09, כך לטענתם.

עיון בסעיף 22 לתצהיר עדות ראשית מטעם התובע 1, נטען כי התובעים הודיעו לנתבעים מיד עם היודע להם על הימצאותם של הטרמיטים.

התובע 1 טוען בעדותו כי אשתו, התובעת 2 הודיעה לנתבעת 2 על אודות קיום הטרמיטים בדירה.

אלא שהתובעים לא מצאו לנכון להביא לעדות את התובעת 2 על מנת לעמוד על טענה זו.

הנתבעת 2 לא מכחישה קיומה של שיחת טלפון ביום 23.9.09, אלא טוענת כי התובעת 2 לא יידעה אותה על הימצאות הטרמיטים בדירה ולא נתנה לה הזדמנות לתקן את האמור.

וכך העידה:

"ת. ...היא שאלה אותי (התובעת 2. א.ש) אם היו לי ג'וקים וריססתי לאחרונה, אמרתי שכן ושתראה בדלת המטבח מי המדביר, לא ייחסתי לזה חשיבות, לא תיארתי לעצמי שזה סדר גודל של טרמיטים.

ש. היא היתה נסערת בשיחה?

ת. לא ראיתי שהיא היתה נסערת, היא לא אמרה את המילה טרמיטים לפני שהחליפה משקופים, אני צריכה לבוא לראות...

.....

ת. למה לא קראו לי לראות, בואי תראי מה קרה, לפני ששמו את המשקופים. הייתי באה ואולי כן הייתי מנסה לעזור. למה להסתיר? אחרי שהיא סידרה את הכל היא שולחת מכתב?

ש. למחרת השיחות האלה באותו יום הגיע מדביר. ידעת את זה?

ת. לא יודעת. אני יודעת שאם היו אומרים לי ולבעלי לבוא היינו באים. אנחנו לא מתחמקים ולא אנשים רעים". (ראו ע"מ 33 שורות 24-11 לפרוטוקול מיום 27.2.12)

אני מעדיף ומקבל את גרסתה של הנתבעת 2 לעניין ההודעה.

היה על התובעים להודיע על אי ההתאמה בנכס מושא התובענה, מיד לאחר שגילו אותה, כאמור בסעיף 14 לחוק המכר.

המלומד אייל זמיר עמד על נפקות תוצאת אי מתן הודעה בהתאם לסעיף 14 לחוק המכר.

"סעיף 14 (ב) שולל מהקונה את התרופות בשל הפרה שבדין החוזים הכללי, כגון ביטול, אכיפה או פיצויים, ולא רק את התרופות שבפרק ג' לחוק המכר, שאינן אלא תוספת לדיני התרופות הכלליים". (א. זמיר "חוק המכר, תשכ"ח – 1968" פירוש לחוק החוזים, בעריכת ג' טדסקי, תשמ"ז, ע"מ 313)

התובעים אף לא עמדו בהוראת סעיף 17 לחוק המכר, לפיה היה עליהם ליתן לנתבעים הזדמנות הולמת וראויה לתקן את אי ההתאמה.

אולם התובעים עשו דין לעצמם, וכבר ביום 24.9.09, קרי, יום אחרי גילוי הטרמיטים, ביצעו טיפול יסודי כנגד הטרמיטים, ובכלל זה עקרו את כל הדלתות והמשקופים בדירה.

אשר על כן, ולאור הנימוקים שפורטו לעיל אני קובע כי התובעים לא עמדו בדרישת סעיף 14 לחוק המכר, ואף לא עמדו בדרישה הקבועה בסעיף 17(א) לחוק המכר, ועל כן אינם רשאים להסתמך על טענת אי ההתאמה.

לפיכך, דין התביעה על כל ראשיה, אפוא, להידחות.

התביעה שכנגד

הנתבעים סומכים את תביעתם כנגד התובעים 1 ו – 2, על שתי טענות עיקריות.

האחת, לפיה התובעים 1 ו – 2 הפרו את הסכם המכר, הפרה יסודית בכך שהגישו נגדם תביעה בניגוד לאמור בסעיף 3 להסכם המכר.

השנייה, השבת חלק מדמי השכירות, הואיל והתובעים השתמשו לאחסון באחד מחדרי הבית, ובכך הקטינו את המושכר ב 1/5.

לעניין הטענה הראשונה, אין לקבל טענה זו, הוראת סעיף 11 לחוק המכר, הינה הוראת חוק קוגנטית ולא ניתן להתנות עליה.

הנני דוחה אף את טענתם השנייה של הנתבעים להשבת חלק מדמי השכירות.

הנתבעים לא טענו כי סוכם עם התובעים על הפחתת דמי השכירות בגין אחסון חפציהם של התובעים באחד החדרים.

ועל כן לא ברור מה מקור דרישת הנתבעים להשבת חלק מדמי השכירות.

דומה כי התביעה שכנגד הוגשה רק כמשקל נגדי לתביעה העיקרית, מבלי לבסס את טענותיהם עם נימוקים משפטיים או עובדתיים.

מכל האמור לעיל, אני קובע כי התביעה אשר הוגשה כנגד התובעים 1 ו – 2 נדחית בזה.

התביעה כנגד הנתבע 3

הנתבעים טוענים בכתב התביעה שכנגד, כנגד הנתבע 3, טענה כי האחרון לא ייצגם בנאמנות, באשר נטל חלק בתובענה דנן.

עוד טענו הנתבעים, כי הנתבע 3, התרשל בתפקידו, עת שלא הגן עליהם מפני הגשת התובענה דנן.

עוד טענו הנתבעים כי על הנתבע 3 קמה חזקת הידיעה כי הדירה שוכנת באזור ידוע כנגוע בטרמיטים, ועל כן היה צריך ליתן לעניין ביטוי הולם במסגרת ההסכם.

אני דוחה את הטענות ,שהנן בגדר ספקולציות , ואו הנחות בלתי מבוססות בכלל ובפרט.

הנתבע 1 אף לא ידע להצביע ולנמק אלו סכומים שהוא דורש מהנתבע 3, וכך העיד:

"ש. בתצהיר יש חיוב כספי שאתה דורש ממני.

ת. לא ממך, מהתובעים שלי. אני תובע מכולם על העוול שנגרם לי שאני לא ישן בלילות.

ת. של מה? אני לא יודע איך זה מתחבר למספרים" (ראו ע"מ 30 שורות 21-18 לפרוטוקול מיום 27.2.12 )

טענתם העיקרית של הנתבעים כנגד הנתבע 3, שהאחרון לא ייצגם בנאמנות בעסקת המכר ,וכי היה מעורב בתובענה דנן.

אלא שהנתבעים לא טענו דבר בקשר לכשרות העסקה.

הנתבעים לא טענו כי לא קיבלו את מלוא התמורה בגין העסקה.

הנתבעים אף לא הוכיחו בפני כי הנתבע 3 היה מעורב בתובענה דנן.

לעניין טענתם האחרונה של הנתבעים, אין לקבל טענה זו, הואיל וידיעת אזור כנגוע בטרמיטים אינו בגדר ידיעה משפטית, אשר חלה על עורך דין.

יתר על כן, הנתבעים טוענים שהם לא היו מודעים לקיומם של טרמיטים באזור, אז הכיצד עו"ד המייצג בעסקה ידע זאת.

התביעה כנגד הנתבע 3 הוגשה, כאשר הינה משוללת כל יסוד משפטי ועובדתי, הנתבעים גררו את הנתבע 3, להליך ארוך וממושך, מבלי ביסוס טענותיהם.

מכל האמור, הנני דוחה את התביעה כנגד הנתבע 3.

הנתבעים ישלמו לנתבע 3 הוצאות התובענה דנן בסכום של 12,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד התשלום בפועל.

סוף דבר

התביעה העיקרית והתביעה שכנגד, נדחות בזה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות לתובעים ולנתבעים, האחד כלפי השני.

הנתבעים יישאו, כאמור, ביחד ולחוד ,בהוצאות משפט של הנתבע 3 בסך של 12,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ז' אדר תשע"ג, 17 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.