בפני תביעה לביצוע שיק בסך 400,000 ₪.

במוקד ההתנגדות אשר הגישה הנתבעת עומדת טענתה לפיה השיק נמסר לבטחון בלבד, נוכח טענה לחוב שמקורו עסקת מכר משנת 1992 לערך, ברם הסתבר שאין חוב שכזה כך שהתנאי במסגרתו נמסר לא התקיים, אסור היה לסחר אותו לתובעת ואין לתובעת זכות לתבוע את פירעונו.

העובדות

1. התובעת הינה חברה פרטית אשר עסקה, במועדים הרלוונטיים לתביעה זו (2006 – 2007) במגוון עיסוקים כגון יבוא עץ, הפעלת חניון ותיווך. מנהל התובעת הינו מר יאיר גפני (להלן: "יאיר").
2. ביום 11.9.08 הגישה התובעת לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת שיק בסך 400,000 ₪, משוך ליום 12.12.07 (להלן: "השיק"). השיק משוך מחשבון הנתבעת וחתום על ידי הנתבעת. השיק רשום לפקודת מירי זילכה ובגב השיק חתימת היסב של מירי זילכה וחותמת של התובעת. השיק הוצג לפירעון ביום 2.7.08 וחולל בצירוף ההערה "עבר זמנו".
3. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השיק ובעקבות זאת הועבר בירור התביעה לבית משפט זה. בהחלטה מיום 9.12.11 ניתנה לנתבעת רשות להתגונן ובעקבות החלטה זו התבררה התביעה.

גרסת הנתבעת

1. לטענת הנתבעת, ביום 12.12.07 נמשך ונמסר השיק לאילן זילכה (להלן: "אילן"), בעלה של מירי זילכה, אשר לבקשתו נרשם השיק לפקודת מירי זילכה.

לגרסת הנתבעת, משיכת השיק נעשתה על רקע עסקת מקרקעין שנכרתה לפני למעלה מ- 20 שנה, בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת. במסגרת אותה עסקה, רכשה מאילן חברה זרה (חברה בשם E ET A. ELECTRONICAL AND AUTOMATION הרשומה ככל הנראה בשוויץ; להלן: "החברה הזרה") נכס ברחוב מבואות 29 בסביון (להלן: "הנכס"). לטובת החברה הזרה נרשמה הערת אזהרה בגין רכישת הנכס ברם הבעלות לא הועברה והעסקה לא הושלמה. לימים, טוענת הנתבעת, סוכם בהסכם הגירושין בין הנתבעת לבין בעלה המנוח, דוד דודאי ז"ל (להלן: "דודאי ז"ל") כי הזכויות בנכס יועברו לנתבעת. לפיכך, פנתה הנתבעת לאילן ובקשה ממנו לחתום על שטרי המכר הדרושים להשלמת העברת הזכויות.

על רקע זה נפגשה הנתבעת עם אילן ביום 12.12.07, ובקשה שיחתום על שטרי המכר בגין הנכס. בתגובה, הודיע לה אילן כי דודאי ז"ל חייב לו סך של 100,000$ ואין הוא מסכים לחתום על שטרי המכר כל עוד לא ישולם החוב. אותה עת הייתה הנתבעת במגעים למכירת הנכס ולפיכך סוכם בינה לבין אילן כי הנתבעת תמסור לאילן שיק בסך 400,000 ₪ לבטחון ועד לבירור טענתו בדבר קיום החוב. כך נרשם השיק ונמסר לאילן, כאשר לאחר שהשיק היה בידי אילן, בקשה הנתבעת להוסיף על גבי השיק רישום המגביל את סחרותו, ברם אילן סירב להשיב לה את השיק והתחייב לשמור אותו בנאמנות עד לבדיקת טענותיו לקיום החוב.

1. בעקבות מסירת השיק לאילן, ערכה הנתבעת בירור באשר לטענת אילן לקיום חוב, וכאשר התברר לה שאין כל חוב שכזה – העבירה לבנק הנמשך הוראה לביטול השיק. מספר חודשים לאחר מסירת השיק לאילן, בחדש יולי 2008 לערך, התקשר אליה יאיר ובקש לברר אם השיק "בסדר" ואם ניתן להפקידו. בתגובה, מסרה לו הנתבעת שהשיק נמסר לבטחון בלבד ואסור היה לאילן להעבירו. למרות זאת הוצג השיק לפירעון. יצוין כי דודאי ז"ל נפטר מספר שנים לאחר אירועים אלו.
2. טוענת לפיכך הנתבעת כי השיק נמסר לבטחון בלבד, כאשר התנאי במסגרתו נמסר לא התקיים וממילא שאילן הפר התחייבותו שלא להעביר את השיק. ביחס לתובעת, טוענת הנתבעת שכלל לא נתנה תמורה כנגד השיק ואף לא פעלה בתום לב שכן ידעה שהיא מקבלת שיק שנמסר לבטחון בלבד, וממילא שאיננה אוחזת כשורה בשיק.

גרסת התובעת

1. לטענת התובעת, נמסר לה השיק על ידי אילן ביום 12.12.07, לפירעון הלוואות אשר קבל מהתובעת על רקע חברותו האישית עם יאיר, וכאשר על פניו אין כל מגבלה המונעת את סחרות השיק.

על רקע היכרות אישית ארוכת שנים, טוענת התובעת, פנה אילן ליאיר במהלך 2006, ספר כי נקלע לקשיים, ובקש הלוואה. יאיר נעתר לבקשה וסוכם שיעביר לאילן סכומי כסף במזומן מפעם לפעם, כאשר נוכח הרקע החברי לא נערך הסכם בכתב, לא נדרשו בטחונות, לא נקבעו מועדי החזר קשיחים ולא נדרשו הצמדות וריבית. בהתאם להסכמות אלו, החל משנת 2006 ועד סוף שנת 2007 משך יאיר לבקשת אילן ועבורו מחשבון החברה תשלומים במזומן בסך כולל של 450,500 ₪ והעבירם לאילן.

ביום 12.12.07, מסר אילן את השיק ליאיר וספר לו שקבל את השיק מהנתבעת בגין הנכס שמכר בסביון. אילן אף מסר ליאיר כי הנתבעת בקשה להמתין זמן מה בטרם יופקד השיק עד שתגייס את הכספים שיבטיחו את פירעון השיק. כך המתינה התובעת עם השיק מספר חודשים, כאשר מפעם לפעם פונה יאיר לאילן בעניין השיק ומתבקש להמתין. יאיר אף שוחח עם הנתבעת ואף היא בקשה ממנו להמתין, אך בלא כל טענה לגבי חבותה לפרוע את השיק.

מספר חודשים לאחר מסירת השיק נקעה נפשה של התובעת מהמשך ההמתנה ולכן הוצג השיק לפירעון ביום 2.7.08 ולאחר שחולל – הוגש לביצוע.

1. טוענת לפיכך התובעת שאין כל בסיס לטענות הנתבעת באשר למסירת השיק לבטחון בלבד או על תנאי, כי אין בסיס לטענת הנתבעת בדבר אי קיום התנאי בגינו נמסר השיק, וכי בכל מקרה התובעת אוחזת כשורה בשיק כך שאין טענות הנתבעת, אפילו הוכחו, מהוות טענת הגנה כלפי התובעת.

ההליך והראיות

1. אף שהבקשה לביצוע השיק הוגשה עוד בספטמבר 2008, הוגשה ההתנגדות לביצוע השיק רק ביום 2.3.10, אך לא התבררה טענה לאיחור בהגשת ההתנגדות. לאחר דיון במהלכו נחקרה הנתבעת ניתנה החלטה בהתנגדות ביום 9.12.11. בהחלטה זו, נדחו חלק מטענות ההגנה של הנתבעת ולא ניתנה רשות להגן בגינן. כך ביחס לטענה בדבר איחור בהצגת השיק לפירעון וכך ביחס לטענה בדבר אי משלוח הודעת חילול.
2. למעשה, ניתנה לנתבעת רשות להתגונן בשלוש טענות: הטענה לפיה השיק "נחטף ממנה" בטרם הספיקה להגביל את סחרותו; הטענה לפיה סוכם בינה לבין אילן שהשיק ימסר לבטחון אך התנאי לשמו נמסר לא התקיים; והטענה כי התובעת איננה אוחזת כשורה בשיק.
3. הנתבעת תמכה את גרסתה בתצהירה וכן בתצהירו של רו"ח ערן מזרחי. רו"ח מזרחי לא היה מעורב באירועים נשוא התביעה ותצהירו איננו אלא חוות דעת מומחה באשר למסקנות העולות מבחינת מסמכי הנהלת החשבונות של התובעת באשר ליחסי התובעת עם אילן.
4. התובעת תמכה את גרסתה בתצהירו של יאיר וכן בתצהירו של רו"ח חנוך חיים, אשר אף הוא לא היה מעורב באירועים נשוא התביעה ואף תצהירו איננו אלא חוות דעת מומחה באשר למסקנות העולות מבחינת מסמכי הנהלת החשבונות של התובעת באשר ליחסי התובעת עם אילן.

בנוסף, נוכח אובדן השיק המקורי, הציגה התובעת את תצהירו של עו"ד מאהר חנא, אשר ייצג את התובעת בפתיחת תיק ההוצאה לפועל לביצוע השיק והצהיר על כך שבפתיחת תיק ההוצאה לפועל הוצג בפני לשכת ההוצאה לפועל השיק המקורי, אשר בחלוף הזמן ככל הנראה אבד.

1. בדיון אשר התקיים בפני ביום 21.1.13 נחקרו המצהירים ובתום הדיון ניתנה לצדדים ארכה להגשת סיכומים בכתב.

דיון

1. תביעה זו הינה תביעה שטרית אשר נקודת המוצא שלה הינה אחיזת השיק בידי התובעת.

במהלך הדיון הסתבר שהשיק המקורי איננו בחזקת התובעת. מצב שכזה עלול כשלעצמו להביא לדחיית התביעה, ברם הנתבעת לא העלתה טענה שכזו בכתבי הטענות ואף לא בסיכומיה, שלכן אין מקום לבחון את הטענה.

למעלה מהצורך יצוין כי ממילא התברר מעדות עו"ד מאהר חנא, בא כוחה של התובעת בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל, כי השיק המקורי היה בחזקת התובעת, הוצג בפתיחת תיק ההוצאה לפועל וככל הנראה אבד כשהוחזר התיק לתובעת בהחלפת פרקליטיה. דהיינו, פתיחת ההליך לביצוע השיק נעשתה כדין, בהצגת השיק המקורי, ומכאן זכותה וזכאותה של התובעת לתבוע בעילה השטרית.

1. כאמור איפוא, תביעה זו הינה לפיכך תביעה שטרית ולתובעת, האוחזת בשיק, עומדות החזקות הקבועות בפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") ובכללן חזקת המסירה (סעיף 20(ג) לפקודה) וחזקת התמורה (סעיף 29 (א) לפקודה). הנטל רובץ לפיכך לפתחה של הנתבעת להוכיח כי איננה חייבת בפירעון השיק ורק אם יעלה הדבר בידה, יעבור הנטל לתובעת להוכיח עדיפות שטרית.
2. טענתה הראשונה של הנתבעת מתייחסת לנסיבות בהן יצא השיק מידיה.

לטענת הנתבעת, בעת פגישתה עם אילן ביום 12.12.07, לאחר שרשמה את השיק וחתמה עליו, "חטף" אותו אילן מידיה ועוד בטרם היה סיפק בידה להוסיף לשק שרטוט ("קרוס") ואת הרישום "למוטב בלבד" אשר יגביל את סחירותו.

טענה זו הינה מסוג הטענות המכונות "טענות לפגם בחוליה הראשונה". מצב בו מסתבר כי למרות עריכת השטר וחתימתו בידי המושך לא הייתה כוונה להוציאו כמסמך סחיר, הרי מדובר בשטר שלא הוצא ובמצב שכזה לא ניתן לכפות את פירעונו אפילו הגיע לידיו של אוחז כשורה. דא עקא, שהנה אשר העידה הנתבעת בעניין זה במענה לשאלות בית המשפט (עמ' 9 בפרוט' יום 5.7.12):

ש: אז אחרי שהוא חטף לך את הצ'ק, הוא התחייב שהצ'ק ישאר אצלו בכספת ואת הסכמת שהוא יחזיק את הצ'ק?

ת: כן, עד שאשאל את בעלי....

וכך הוסיפה והעידה הנתבעת (עמ' 15 בפרוט'):

ש: האירוע הזה, שנחטף לך השיק מהיד היה טראומתי, היו צעקות וכעסים?

ת: לא. עוד כשהיד שלי הייתה באוויר הוא לקח את השיק ואמר תסמכי עלי. אמרתי לו שזה לא בסדר והוא אמר לי שאנחנו חברים וזו מילה שלו והשיק יהיה בכספת.

גרסת הנתבעת מפריכה את טענת הפגם בחוליה הראשונה, שכן מסתבר כי הנתבעת מודה בפה מלא שהסכימה למסירת השיק לאילן והסכימה שהשיק יוחזק על ידי אילן, אפילו ניתנה הסכמתה בדיעבד. נראה שלא בכדי נזנחה טענה זו בסיכומי הנתבעת ועל כל פנים טענה זו של הנתבעת – נדחית.

1. טענתה השנייה של הנתבעת הינה שהשיק נמסר "לבטחון", דהיינו: על תנאי שרק בקיומו ניתן להציגו לפירעון. כך נטען אף שאין מחלוקת על כך שעל גבי השיק עצמו אין כל רישום התומך בטענה לתנאי במסירה.

לגרסת הנתבעת, בעת שבקשה מאילן לחתום על שטרי המכר בגין הנכס, טען אילן לחוב שנותר חייב לו דודאי ז"ל בסך של 100,000$ והתנה את הסכמתו לחתום על שטר המכר בתשלום חוב זה. על רקע זה, טוענת הנתבעת, סוכם כי השיק ימסר לו לבטחון בלבד עד לבירור טענתו לקיום חוב שכזה. כלומר, טוענת הנתבעת כי התחייבותה לפרוע את השיק הותנתה בכך שיתברר קיומו של חוב כטענת אילן.

המסירה של שטר לביטחון היא, מעצם טיבה וטבעה, "מסירה-על-תנאי". זכותו של המחזיק בשטר כזה לממש אותו (כגון על-ידי סיחור או תביעה לפירעונו) קמה רק אם נתמלא התנאי, והמסירה הופכת עקב כך שלמה. טענה שכזו עשויה לפיכך להקים טענת הגנה כנגד ביצוע השטר. עם זאת, כאשר טוען מושך שיק כטענת הגנה כי השיק נמסר לבטחון והתנאי לביצועו לא התקיים, עליו הנטל להוכיח את גרסתו.

"אין כל יסוד לטענת בא-כוח המערער כי על המשיבה היה להוכיח את הפרת החוזה על-ידי המערער ואת נזקה, כדי לזכות בסכום השטרות. עילת התביעה לא היתה הפרת חוזה, אלא התחייבות המערער על-ידי שטרות, ואף 'שטרי בטחון' בכלל 'שטרות' המה. חזקת התמורה לפי סעיף 29(א) פועלת במקרה מסוג זה באופן שנטל ההוכחה לעובדות המצדיקות את 'מימוש הבטחון' על­ ידי אוחז השטר אינו מוטל עליו, אלא על חותם השטר מוטל נטל ההוכחה כי אוחז השטר אינו רשאי לתבוע על פיו. 'המוציא מחברו עליו הראיה': שטר יוצר 'חזקה' לטובת האוחז בו, וחותם השטר הוא בגדר 'המוציא מחברו' לפי סעיף 29(א)" (ע"א 333/63 שמולוביץ נ' "סיקו" חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, שותפות מוגבלת, פ"ד יח 550, 553)

1. מבחינת הראיות אשר הציגה הנתבעת, הנה אשר התברר ביחס לטענה שהשיק נמסר לבטחון בלבד:
2. ראשית, השיק משוך לפקודת מירי זילכה ולא לפקודת אילן. אם מיועד השיק לשמש כבטחון בלבד לתשלום חוב לאילן, לא ברור מדוע הסכימה הנתבעת לבקשת אילן לרשום השיק לפקודת מירי זילכה.
3. שנית, הנתבעת טוענת בתצהירה (סע' 8) כי אילן "חטף" את השיק מידיה בטרם הספיקה לסמן בו קרוס וכן את המילים "לבטחון בלבד". אך הנה אשר טענה הנתבעת בעדותה ביום 12.7.10:

אדם בשם גפני פנה אלי ואמרתי לו שבשום פנים ואופן לא כי זילכה משך לי את השיק לפני שסימנתי עליו קרוס.

ובהמשך עדותה שוב:

נתתי בו אמון והתקשרתי אליו וקבעתי איתו באותו יום כי לא היה לי נוח שלא סימנתי קרוס ואמרתי לו שאני אבטל את השיק אם הוא לא יאפשר לי.

גם בתצהיר התומך בהתנגדותה לביצוע השיק (סע' 9) טוענת הנתבעת שבקשה, אך לא הספיקה, לסמן בשיק "קרוס" ואיננה טוענת כלל כי בקשה להוסיף את הרישום "לבטחון בלבד". הטענה שלפיה בקשה הנתבעת לרשום בשיק "לביטחון בלבד" הוספה רק בשלב מאוחר של ההתדיינות ומצב זה מקשה על מתן אמון בטענה.

1. שלישית, השיק נרשם לפירעון ליום 12.12.07. אותו יום בו נפגשה הנתבעת עם אילן ומסרה לו את השיק. אם אכן נמסר השיק לבטחון בלבד, אם אכן פירעונו הותנה בבירור עתידי כנטען, לא ברור מדוע נרשם השיק לפירעון מיידי.

כאשר השיק כלל לא רשום לפקודת אילן, כאשר הנתבעת טענה רק באיחור ניכר כי בקשה לרשום על השיק "לבטחון בלבד" וכאשר השיק נרשם לפירעון מיידי – קשה ליתן אמון בטענת הנתבעת שלפיה נמסר השיק לבטחון או שפירעונו הותנה בתנאי כלשהו.

1. בהנחה שבכל זאת נמסר השיק לבטחון, טוענת הנתבעת כי התנאי לשמו נמסר לא התקיים, שלכן אסור היה להציגו לפירעון. הנה אשר התברר ביחס לטענה זו:
2. לפי גרסת הנתבעת, בפגישתה עם אילן ביום 12.12.07 סירב אילן לחתום על שטרי מכר הנכס וטען כי דודאי ז"ל נותר חייב לו 100,000$. על בסיס טענה זו, טוענת הנתבעת, נמסר לו השיק כבטחון.

נוכח טענה זו ובהנחה שכך אכן סוכם בין הנתבעת לאילן, צריך היה לאחר מסירת השיק לערוך בירור ולמצוא אם אכן קיים אותו חוב שלהבטחתו נמסר השיק.

בתצהירה (סע' 10), טוענת הנתבעת כי בעקבות מסירת השיק התברר לה שדודאי ז"ל שלם לאילן את כל הכספים להם היה אילן זכאי ולכן אין חוב ואין מקום לפירעון השיק. והנה התייחסות הנתבעת לעניין זה בעדותה (עמ' 14 בפרוט'):

כמה ימים אחרי זה, אחרי שאני ביררתי, יכולתי לדבר עם דודי בעלי ואז הבנתי שהכל שקר שהוא לא חייב לו והוא לא צריך לשלם לו אגורה אפילו ואז ביטלתי את השיק בבנק.

ובהמשך עדותה (עמ' 17 בפרוט'):

ש: האם בדקת את ההתחשבנות הכספית בין דודאי או החברה הזרה לבין זילכה בעצמך או שהסתמכת רק על תשובת דודי?

ת: הסתמכתי רק על תשובת דודי.

ש: איך את יכול לדעת שמה שדודאי אמר לך זו האמת?

ת: אנחנו כיבדנו זה את זו. עד היום האחרון שהוא נפטר. סמכתי עליו.

כך מסתבר שאותן בדיקות שלטענת הנתבעת סוכם שייעשו, אותם בירורים נוכח טענת אילן לקיומו של חוב, הסתכמו לכל היותר בשאלה אשר שאלה הנתבעת את דודאי ז"ל. הא ותו לא. קשה לקבל טענה שכזו. הנתבעת עצמה מאשרת כי במקור נרכש הנכס מאילן בשנת 1992 או 1993 על ידי החברה הזרה אשר בשליטת דודאי ז"ל, וכי הזכויות לא הועברו במשך כ- 15 שנה, עד 2007. אם אכן סוכם שהשיק ימסר לבטחון עד לבירור טענות אילן לחוב ואם אכן פנתה הנתבעת לבירור הטענות, ניתן היה לצפות לבירור של ממש. לא להצגת שאלה סתמית לדודאי ז"ל. לא הסתפקות במענה סתמי של דודאי ז"ל. קשה לקבל במצב שכזה את הטענה שהתנאי לא התקיים.

1. זאת ועוד, שלפי גרסת הנתבעת אותו "בירור" שערכה עם דודאי ז"ל נערך מספר ימים לאחר מסירת השיק לאילן וכך גם הודעה על ביטול השיק נמסרה לאחר מספר ימים (עדות הנתבעת בעמ' 14, ש' 21 בפרוט'). אם כך, ניתן היה לצפות שישלח מכתב לאילן ובו הודעה על תוצאות הבירור ובקשה להשבת השיק אך מכתב שכזה לא הוצג ולא נטען שנשלח. ניתן היה לצפות במצב שכזה שתוצג ההודעה שנמסרה לבנק בתוך מספר ימים בדבר ביטול השיק, אך גם הודעה שכזו לא הוצגה. להתנגדות לביצוע השיק צירפה הנתבעת עצמה את מכתב הבנק הנמשך מיום 8.1.09 וכך כותב הבנק:

"לבקשתך, הרינו לאשר כי שיק ע"ס 400,000 ₪ שמספרו 0013361 הוצג בתאריך 2.7.2008. התאריך הכתוב על השיק הינו 12.12.07 ולכן הוחזר על ידנו מסיבת עבר זמנו."

ומשמע, שבנק עצמו איננו מתייחס כלל להוראת ביטול שכביכול ניתנה ביחס לשיק. גם מצב זה מקשה על מתן אמון בגרסת הנתבעת באשר אין כל ראיה התומכת בטענתה בדבר ביטול השיק והראיות שהוצגו דווקא מלמדות שלא ניתנה כלל הוראת ביטול שכזו.

1. כך ניתן לסכם את אשר התברר נוכח טענת הנתבעת:

הנתבעת טוענת שהשיק נמסר "לבטחון" ועד שיתברר אם נותר חוב לטובת אילן, ברם הסתבר שעל גבי השיק אין כל רישום כזה; הסתבר שהשיק בכלל נרשם לפקודת מירי זילכה ולא אילן; התברר שטענת הנתבעת לפיה בקשה לרשום על השיק "לבטחון" נטענה באיחור; והתברר שמועד הפירעון הנקוב בשיק היה מיידי. כל אלו אינם מתיישבים עם הטענה שהשיק נמסר "לבטחון".

הנתבעת טוענת שהתנאי לפירעון השיק לא התקיים שכן הסתבר שאין כל חוב כלפי אילן, ברם הסתבר שטענת הנתבעת לבירור שנערך בעניין זה איננה יותר ממס שפתיים ובירור שכזה כלל לא נערך; והסתבר שכלל לא ניתנה הודעה לבנק הנמשך בדבר ביטול השיק.

נוכח כל זאת, אינני מקבל את גרסת הנתבעת באשר לנסיבות מסירת השיק והנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח טענות אלו. למעשה, נוכח כל זאת עדיפה עלי גרסת התובעת שלפיה נמסר השיק בלא כל תנאי אך הצגתו לפירעון התעכבה אך ורק לבקשת הנתבעת ונוכח קשייה הכלכליים והיעדר יכולת לפרוע את השיק.

ואם כך, אין לנתבעת כלל טענת הגנה כנגד התביעה לביצוע השיק ושאלת מעמדה של התובעת, אם אוחזת כשורה אם לאו, איננו רלוונטי. הנתבעת חייבת לפרוע את השיק אפילו התובעת במעמד של "אוחז" בשיק בלבד.

1. למעלה מהצורך, שלכן גם בקליפת אגוז בלבד, יצוין כי לא מצאתי ממש גם בטענת הנתבעת שלפיה התובעת איננה במעמד של אוחז כשורה בשיק.

בכל הנוגע לתום ליבה של התובעת, הוצגה קבלה שהנפיקה התובעת כנגד קבלת השיק וזו מעידה על כך שהשיק נמסר לתובעת ביום 12.12.07, דהיינו ביום בו נמסר השיק לאילן. הובהר לעיל שלא ניתן לקבל את טענת התובעת לפיה בכלל ניתנה הוראת ביטול לשיק, אך אפילו ניתנה – לא היה בכך לשלול את תום ליבה של התובעת שכן השיק נמסר לה ביום בו נמשך והיא לא יכולה הייתה לדעת על ביטול השיק.

בכל הנוגע לערך שניתן כנגד השיק, טען יאיר כי במהלך השנים 2006 – 2007 העמידה התובעת הלוואות לאילן, וזאת על רקע חברותם וכאשר הכספים נמשכים מהתובעת ונרשמים בספריה בתוך כרטיסו האישי של יאיר, בעל השליטה התובעת. גרסתו נתמכה בכרטסת הנהלת החשבונות של התובעת (נספח ב' לתצהיר יאיר) בה מצוין במפורש כי יאיר נטל "הלוואת בעלים" מהתובעת כשזו מיועדת לאילן. התובעת גם הציגה תדפיסי בנק המעידים על התאמה בין משיכות הכספים לרישומים בכרטסת.

הנתבעת מלינה על כך שהכספים שהועברו לאילן הועברו על ידי יאיר באופן אישי ולא בידי התובעת, ברם יאיר הינו בעל השליטה בתובעת, לא הובאה ראיה השוללת מיאיר את האפשרות לפעול בשם התובעת למימוש רצונו ליתן הלוואות לאילן ונראה שכך עשה. עובדה היא שהשיק הוסב לתובעת כאשר יאיר יכול היה הרי להסב אותו לפקודתו הוא.

הנתבעת מלינה על כך שהוצגה הכרטסת לשנת 2007 ולא הוצגה הכרטסת לשנת 2006, ברם די בכרטסת שהוצגה כדי להיווכח ברישום העברות כספים רבות לאילן.

הנתבעת מלינה על כך שלא נערך מול אילן הסכם הלוואה בכתב, ברם אין חובה לערוך הסכם שכזה והרקע הוסבר בחברות האישית מול אילן.

הנתבעת מלינה על רישום לא תקין לפי דיני המס, ברם לא שאלת תקינות הרישום עומדת למבחן אלא השאלה אם אכן הוכחה הטענה שניתנו ההלוואות לאילן והרישום, כמות שהוא, אכן תומך בטענה זו של התובעת.

הנתבעת מלינה על כך שאילן לא זומן לעדות. מחדל שכזה יש לזקוף קודם כל לחובת הנתבעת עצמה שעליה היה הנטל להוכיח את טענת נסיבות מסירת השיק. אי זימון אילן לעדות עשוי היה לעמוד לתובעת לרועץ לו עמדה הנתבעת עצמה בנטל שהוטל עליה וזאת הרי לא עשתה.

לפיכך, לו עמדה הנתבעת בנטל להוכחת מסירת השיק לבטחון ואי קיום התנאי בגינו נמסר, כי אז די היה בראיות שהוצגו כדי לקבוע כי התובעת הינה אוחזת כשורה, שאף במצב זה הייתה נדחית טענת ההגנה של התובעת.

1. לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
2. לסיכום, הנתבעת לא הוכיחה כי השיק נמסר לבטחון; ואפילו קבלתי את הטענה שהשיק נמסר לבטחון הרי שהנתבעת לא הוכיחה שלא התקיים התנאי במסגרתו נמסר. למעשה, סבירה יותר גרסת התובעת שלפיה השיק נמסר לפירעון בלא כל תנאי ואי הצגתו לפירעון במשך חודשים נבעה רק ממצבה הכלכלי של הנתבעת ובקשתה לעכב את מועד הצגת השיק.

אפילו קבלתי את טענות ההגנה של הנתבעת באשר לנסיבות מסירת השיק, הסתבר כי השיק נמסר לתובעת כשאין עליו כל סימן המגביל את סחרותו, הסתבר שהתובעת קבלה את השיק בתום לב מייד לאחר שנמשך והסתבר שמסירתו נועדה לפרוע חוב קודם של אילן לתובעת, כך שהתובעת הינה אוחז כשורה בשיק.

לנוכח כל זאת, אני דוחה את התנגדות הנתבעת ומקבל את התביעה.

הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בגין תביעה זו, באגרת בית המשפט וכן גם בשכר טרחת עו"ד בסך של 25,000 ₪.

התובעת רשאית להמשיך בהליכי ההוצל"פ בתיק מספר 01-78807-09-4.

ניתן היום, י' בניסן תשע"ג, 21 במרץ 2013, בהעדר הצדדים.