<#1#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד גלר

הנאשם וב"כ עו"ד שמשון וייס

פרוטוקול

ב"כ המאשימה טוענת לעונש:

הנאשם יליד 1976, אין לחובתו כל עבר פלילי. ביום 8/12/11 הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו הנאשם ביקש מבית- המשפט לחזור בו מכפירתו, בית-המשפט אפשר לנאשם חזרה מכפירה, הנאשם הודה והורשע ונשלח לקבלת תסקיר שירות המבחן כאשר עמדת המאשימה הייתה למאסר בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס, וב"כ הנאשם טען כי יעתור לעונש של של"צ.

על-פי עובדות כתב האישום בהן הורשע הנאשם, ביום 26/6/2008 חתם הנאשם ומתווך נדל"ן בשם ז'אן עמנואל על הסכם תיווך בו התחייב הנאשם לשלם דמי תיווך בסך 8,000 ₪.

ביום 1/12/08 ניגש הנאשם לתחנת המשטרה בראשון- לציון וטען כי המסמך עליו הוא חתם, חוזה התיווך, הוא מסמך מזוייף, ואינו נושא את חתימתו. בגין זאת הורשע הנאשם בעבירה של מסירת ידיעה כוזבת.

מהתסקיר שהתקבל בעניין הנאשם היום עולה כי מדובר במי שלוקח אחריות חלקית בלבד על מעשיו, לשיטתו אותו מתווך עשה לו עוול, ולכן הוא הגיש את אותה תלונת שווא במשטרה. שירות המבחן התרשם שהוא מודע לבעייתיות במעשה, ושהוא פעל תוך הפעלת שיקול דעת מוטעה ובאופן אימפולסיבי. הנאשם מסר לקצינת המבחן כי מאז אותו אירוע הוא נפגש עם המתווך, הסדיר את החוב ואף התנצל בפניו, ובסופו של יום, שירות המבחן בא בהמלצה לעונש במסגרת של"צ, בין היתר על מנת למנוע את ההתדרדרות במצבו הכלכלי של הנאשם.

אני סבורה שלא ניתן היום להיעתר לבקשת שירות המבחן. מדובר במתווך שחתם על הסכם כדין עם הנאשם, לא זייף לא את ההסכם ולא את חתימה עליו, כאשר אותו מתווך בא לגבות את דמי התיווך המגיעים לו כחוק מעבודתו, הנאשם סירב לשלם את הסכום המגיע לו ולכן המתווך הגיש נגדו תביעה בבית-המשפט לתביעות קטנות. הנאשם בגין אותה תביעה הגיש נגדו תלונת שווא במשטרה על כך שהוא זייף את המסמך ואת חתימתו.

שירות המבחן אומר שמדובר בהתנהגות אימפולסיבית, יכול להיות שלא הפעיל שיקול דעת והלך למשטרה והגיש תלונת שווא, את טענת הזיוף העלה הנאשם גם בכתב ההגנה בבית-המשפט לתביעות קטנות. הוא לא התבייש לטעון זאת פעם נוספת, לא רק בתחנת המשטרה, אלא גם בבית-המשפט.

זה לא משקף את המציאות. מדובר באדם שבמודע הלך למשטרה הגיש תלונת שווא, זימנו את אותו מתווך, חקרו אותו תחת אזהרה, נגרם למתווך עוול, לבוא ולהיחקר במשטרה בגין עבירות כאלה. יתרה מכך, את אותה טענה הוא מקבל בכתב ההגנה. כותב הנאשם שהוא הנתבע בהליך האזרחי שהתובע זייף חתימתו, ומיד כשגילה שחתימתו זוייפה הוא הגיש תלונה במשטרה.

בסופו של דבר, מגיע מועד הדיון בבית-המשפט לתביעות קטנות ובא ואומר הנתבע, עדיין בפני בית-המשפט שהוא אף פעם לא קנה את הנכס, יש דיון שלם על הסכומים, ובסופו של יום בית-המשפט נותן פסק דין ואומר "טוען הנתבע, כי המסמך אינו משקף את ההתקשרות בין הצדדים" גם במועד הדיון בבית-המשפט הוא טוען שהמסמך הזה לא משקף את ההתקשרות ביניהם וטוען כי קיים הסכם אחר. בית-המשפט קובע שהנתבע ישלם את הוצאות התיווך בתוספת הוצאות.

אני סבורה שבמכלול הנסיבות, ולא נעלם מעיני התביעה שמדובר בתיק ראשון ויחיד של הנאשם, על בית-המשפט לתת משקל בכורה לאינטרס של המתלונן שנפגע, שעל לא עוול בכפו סבל ממעשיו של הנאשם כפי שפירטתי. אני סבורה שאלה עבירות שלא ניתן להקל בהן ראש.

קיימת חוות דעת הממונה על עבודות השירות בשב"ס, הנאשם נמצא מתאים לריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שירות, מועד הריצוי כבר חלף ויש צורך לקבוע מועד חדש לתחילת ריצוי עבודות השירות. לכן המאשימה עותרת להשתת עונש של מאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי בעבירה בה הורשע ובעבירות מרמה בכלל, וקנס מאחר שהנאשם פיצה את המתלונן.

ב"כ הנאשם טוען לעונש:

אני קצת מתקומם נוכח טענותיה של חברתי, כיוון שניתן ללמוד מתשובת הנאשם לכתב האישום למעשה, מה היה הלך הנפש שלו, אולם הלך הנפש היה גבולי, גבל בסוג של עצימת עיניים ולכן בסופו של יום הנאשם הודה בעובדות כתב האישום, כפי שהן, ונטל אחריות על מעשיו. בזמן הגשת התלונה הנאשם היה נסער, היה אימפולסיבי כפי ששירות המבחן ציין, נוכח קבלת תביעה שמבחינתו נתפסה כחוצפנית, כיוון שעד אותו רגע סבר שמתנהל בינו ובין אותו מתווך מו"מ על שכר טרחתו של המתווך והנה הוא מקבל תביעה, שלכאורה מתבססת על מסמך שהוא עצמו חתם, ואשר הוא לטענתו לא זכר שחתם על מסמך מסוג כזה, שנוגע לשכר הטרחה של המבקש, כי שכר הטרחה היה שנוי במחלוקת ולא הוסכם עליו, לכן הופתע לקבל תביעה המתבססת על מסמכים שהוא חתם עליהם. לכן, באופן אימפולסיבי הוא הלך להתלונן במשטרה. הוא לא ביקש לגזול מאף אדם דבר, ולא התלונן כאקט מניפולטיבי על מנת לשנות או להשתמש ברשות אכיפת החוק כפי שזה מוכר מתחומים אחרים (למשל הליכי גירושין, סכסוכים כלכליים, וסכסוכים מסוגים שונים). לכן, זה לא המקרה.

מדובר באדם בן 36, נשוי עם שני ילדים, אחת מהן סובלת מאפילפסיה, התקפים, כאשר נזקקה לאשפוזים חוזרים ונשנים, אשתו לקחה את הטיפול בבת על עצמה, והוא מסייע לה רבות - הוא המפרנס העיקרי והיחידי במשפחה.

הוגש תסקיר שירות המבחן, בו שירות המבחן מתרשם מאדם שלא מאופיין כאדם שיש לו דפוסי התנהגות המאופיינים במרמה, כאשר התסקיר הוא מאוד חד, הוא מתאר את הנאשם כאדם נורמטיבי, ללא הסתבכות ועבר פלילי, המשפט היווה לו גבול ברור. אבקש לאמץ את המלצת שירות המבחן.

(אני מפנה לפסק דין בעניין יואב רוזנפלד שלום ת"א שפורסם בנבו ואני זה שייצגתי בתיק ואני מצהיר שהתביעה בתיק זה ערערה למחוזי והמחוזי הצליח לשכנע את התביעה לחזור בה מן הערעור, ופסק הדין של בית-משפט השלום הוא חלוט, שם העבירות יותר חמורות, ארבעה אנשים רקמו להעליל על אדם שהוא איים עליהם עם סכין, אותו אדם היה עצור 4 חודשים).

המתלונן והנאשם עשו "סולחה". המתלונן איבד עניין בתיק והוא אפילו פנה אלי ושאל איך אפשר לסגור את התיק, אמרתי לו כמובן שאני לא יכול לדבר איתו שיפנה לתביעה או למשטרה.

הנאשם:

אני מצטער על כל מה שהיה. בתביעה הקטנה, התקבלה תביעת התובע, ונפסק 8,000 ₪, בתחילה היה תיק הוצל"פ, ואז ישבנו בינינו עם כוס כפה והגענו להבנות. תיק ההוצל"פ נסגר.

<#2#>

גזר דין

כתב האישום

הנאשם הורשע על פי הודייתו בעבירה של מסירת ידיעות כוזבות לפי סעיף 243 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

לפי עובדות כתב האישום, בתאריך 26/6/2008 או בסמוך לכך, חתמו הנאשם והמתלונן, שהינו מתווך נדל"ן, על הסכם תיווך ובו סיכמו כי הנאשם ישלם למתלונן דמי תיווך בסך 8,000 ₪.

בתאריך 1/12/2008, הנאשם הגיש תלונה למשטרה, לפיה הסכם התיווך שמסר לו המתלונן הוא מזוייף ואינו נושא את חתימתו, וזאת בידיעה שידיעה זו הינה כוזבת.

תסקיר שירות המבחן

לפי תסקיר שירות המבחן, הנאשם נשוי בשנית ואב לשתי ילדות קטנות, בת 3 ותינוקת בת שנה וחצי. הנאשם עובד כספר עצמאי ולאורך השנים מתואר תפקודו התעסוקתי, יציב וקבוע. הנאשם בן למשפחה נורמטיבית והוריו מתקיימים מקצבת נכות. הנאשם סיים 12 שנות לימוד, התגייס לצבא ומשרת במילואים. בתו של הנאשם סובלת ממחלה קשה, כמפורט בתסקיר.

ביחס לעבירה נשוא כתב האישום, הנאשם לקח אחריות חלקית ולתפיסתו נעשה לו עוול על-ידי המתלונן. לאחר שהמתלונן הגיש תביעה אזרחית לתשלום החוב, הנאשם פנה בתלונת שווא למשטרה.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם הבין כי התנהל באופן בעייתי, תוך הפעלת שיקול דעת מוטעה ואימפולסיבי. עוד התרשם שירות המבחן כי מדובר באירוע חריג ולא בדפוס התנהגות עברייני.

שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשם צו של"צ בהיקף של 200 שעות, כענישה קונקרטית שתמחיש לו את חומרת העבירה. הנאשם נמצא מתאים והביע נכונות לבצע את צו השל"צ.

שירות המבחן ציין כי מאחר ומדובר בעבירה ראשונה ויחידה של הנאשם, לאור ההתרשמות כי לא מדובר בדפוס התנהגות המאופיין במרמה, נוכח הבעיות המשפחתיות המתוארות בתסקיר, העובדה כי הנאשם מטפל בילדתו החולה והינו המפרנס היחיד, ועל מנת למנוע התדרדרות במצב הכלכלי, שירות המבחן המליץ להעדיף את הפן השיקומי במסגרת ענישת של"צ.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה טענה כי על פי הסדר בין הצדדים שהוצג לבית- המשפט, עמדת המאשימה הייתה להטלת מאסר בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס, והוסכם כי ב"כ הנאשם יעתור לעונש של של"צ.

ב"כ המאשימה טענה כי מהתסקיר עולה שהנאשם לקח אחריות חלקית בלבד על מעשיו ולא ניתן להיעתר להמלצת שירות המבחן לנוכח חומרת הנסיבות. ב"כ המאשימה טענה כי אין המדובר בהתנהגות אימפולסיבית, ולראיה היא מצביעה על כך שהנאשם העלה את טענת הזיוף גם במסגרת ההליך בתביעה האזרחית בפני בית-המשפט, וכתוצאה ממעשיו נגרם למתלונן עוול, שנאלץ להיחקר במשטרה בגין האשמותיו של הנאשם.

ב"כ המאשימה טענה כי יש לתת משקל בכורה לאינטרס של המתלונן ולהטיל על הנאשם מאסר שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם טען כי הנאשם ללא עבר פלילי, הודה בעובדות כתב האישום ונטל אחריות על מעשיו. לטענת ב"כ הנאשם, בעת הגשת התלונה הנאשם היה נסער ואימפולסיבי נוכח מחלוקת עסקית בינו לבין המתלונן. ב"כ הנאשם ציין כי המחלוקת הזו יושבה בין הצדדים, נעשתה "סולחה" והנאשם שילם את חובו למתלונן שאף היה מעונין שההליך המשפטי יסתיים, וזאת במענה לטענת ב"כ המאשימה שיש לתת משקל לאינטרס של המתלונן.

ב"כ הנאשם הפנה לנסיבות חייו של הנאשם, לתפקודו הנורמטיבי, לקשיים המשפחתיים וטען כי מתסקיר שירות המבחן עולה בבירור שמדובר בנאשם שאינו מאופיין בדפוסי התנהגות עברייניים, ועל כן, ב"כ הנאשם עתר לאימוץ המלצת שירות המבחן.

הנאשם טען כי הוא מצטער על האירוע וכי הגיע להבנות עם המתלונן ושילם לו את חובו.

דיון והכרעה

יש לראות בחומרה את העבירה של מסירת ידיעה כוזבת שגורמת הן עוול לאדם כלפיו התלוננו והן מטילה עבודה על מערכת אכיפת החוק, ולכן יש לייחס משקל לאלמנט ההרתעה בעבירות כאלה, על מנת יראו וייראו.

יחד עם זאת, בנסיבות המקרה דנן, מצאתי כי קיימות נסיבות רבות ומשמעותיות לקולא, הכוללות את הודאתו של הנאשם, את העובדה שזו הפעם הראשונה בה הוא עומד לדין, את העובדה שהעבירה נעברה בשנת 2008 ומאז חלפו כמעט 4 שנים ולא נפתחו תיקים נוספים נגד הנאשם.

התסקיר בעניינו של הנאשם הוא חיובי, וכך יש לראות בחיוב גם את העובדה שהנאשם שילם את חובו למתלונן.

מעיון בפסיקה עולה כי מרבית גזרי הדין התייחסו לעבירות של מסירת ידיעה כוזבת יחד עם עבירות נלוות. כך גם גזר הדין אליו הפנה ב"כ הנאשם – ת"פ 30965-02-10 של' ת"א, מ. ישראל נ' יואב רוזנפלד (2011) - שם עמד הנאשם לדין בעבירות של מסירת ידיעה כוזבת (על עבירת פשע), שיבוש הליכי משפט והדחה בחקירה, והאדם עליו הוגשה התלונה אף נעצר. כמו כן, אותו נאשם הניע גם את חבריו למסור הודעות שקריות ברוח תלונתו.

הוגשה המלצה של שירות המבחן לסיים את ההליך בהטלת צו של"צ בהיקף של 300 שעות. בית-המשפט סבר כי המלצה זו מהוה התחשבות מופרזת עם הנאשם על חשבון האינטרס הציבורי והחליט להטיל עליו מאסר בדרך של עבודות שירות למשך 3 חודשים, מאסר על תנאי, פיצוי וקנס.

ערעורים שהוגשו הן על-ידי המאשימה והן על-ידי הנאשם, נדחו בהמלצת בית-המשפט (עפ"ג 42683-03-11 וע"פ 37850-04-11 שאוחדו).

כך גם ת"פ (של- ים) 9711/08 מ. ישראל נ' תאאיר רגעי, שם עמד הנאשם לדין בעבירה של מסירת ידיעות כוזבות ובעבירה של גניבה בידי מורשה. בית-המשפט לא קיבל את המלצת שירות המבחן לסיום ההליך ללא הרשעה, והטיל על הנאשם מאסר על תנאי, קנס, של"צ למשך 220 שעות, ופיצוי.

ת"פ (של- עכו) 2913/06 מ. ישראל נ' חטיב עלא, שם עמד הנאשם לדין בעבירה של קשירת קשר בכוונה להונות, מסירת ידיעה כוזבת וניסיון לקבלת דבר במרמה. שירות המבחן המליץ להימנע מהרעשה ולהטיל של"צ. בית-המשפט לא קיבל את המלצת שירות המבחן, אולם התחשב בעברו הנקי של הנאשם, בגילו הצעיר, ובחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, וכן בענישה שהושתה על שותפו של הנאשם והטיל עליו מאסר על תנאי וקנס, בהתאם להסדר לעונש בין הצדדים.

אני סבורה כי במכלול הנסיבות של הנאשם, ובשים לב לפסיקה ולעובדה שנאשם זה עומד לדין רק בעבירה של מסירת ידיעות כוזבות, יש מקום ללכת לקראת הנאשם ולאמץ את המלצת שירות המבחן ובנוסף להטיל על הנאשם מאסר על תנאי לשם ההרתעה וקנס. ענישה זו הולמת את הנסיבות, ועומדת במתחם הענישה הראוי. מאחר שכאמור המתלונן פוצה כבר על-ידי הנאשם, לא יוטל פיצוי נוסף.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים שלהלן:

א. 3 חודשי מאסר על תנאי, לתקופה של שנתיים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה זו את העבירה בה הורשע, או עבירה לפי סימן א' לפרק ט' לחוק העונשין התשל"ז -1977.

ב. קנס בסך של 2,000 ₪ או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מיום 1/10/2012 ובכל 1 לחודש.

לא ישולם תשלום מתשלומי הקנס במועדו או במלואו, תעמוד כל יתרת הקנס או יתרתו לפירעון מלא לאלתר.

ג. שירות למען הציבור בהיקף של 200 שעות ב"סדנה לאומנויות" ביבנה. על הנאשם להשלים את שעות השל"צ עד ליום 1/11/2013.

שירות המבחן יגיש דיווח בהתאם לבית- המשפט.

זכות ערעור לבית המשפט מחוזי - מרכז תוך 45 ימים מהיום.

המזכירות תשלח עותק גזר הדין לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות בשב"ס.

<#3#>

ניתן והודע היום י"ט אלול תשע"ב, 06/09/2012 במעמד הנוכחים.