כללי וטענות הצדדים

זו תביעה כספית ע"ס 136,376 ₪ ובגין ליקויי בניה, ירידת ערך ורטיבות (שנדרש תיקונה).

הנתבעת חברה העוסקת ביזמות ובנית דירות ובתי מגורים, בנתה את דירת התובעים, בת 4 חד' בשטח של 75 מ"ר בקומה א', בבניין בן 18 קומות, ברח' שמחה הולצברג 16 רמלה (להלן:"הדירה"). הדירה ממקומת מעל קומות מסחריות, צמודים לה חניה פתוחה בגודל של 11 מ"ר ומרפסת פתוחה ביציאה מהסלון בגודל של 117 מ"ר.

טענות התובעים

לטענת התובעים, מדובר בדירה לדוגמא בפרוייקט, וכוללת 3 חדרי שינה, סלון ויציאה למרפסת פתוחה. לטענתם, תחילה התכוונו לרכוש דירה בקומה 6, אולם לאחר ביקור בדירה לדוגמא , ולאחר שהתלהבו מהמרפסת הגדולה, ביקשו להחליף, וכך היה. נטען כי באותו ביקור לא ניתן היה לצאת למרפסת מאחר ועדיין לא הייתה מוכנה, כך שלא יכלו לבחון אותה. נטען כי לאורך המרפסת, בנתה הנתבעת תעלות בטון בעומק של 30-40 ס"מ, שישמשו כאדניות לשתילת צמחיה, והתובעים אכן שתלו בהן צמחים, והתקינו מערכת השקיה אוטומטית בעלות של 10,000 ₪ .

נטען כי ביולי 2005 קיבלו התובעים מפתח לדירה, ועברו להתגורר בה. לטענתם, מיד , עם קבלת הדירה, פנו לחב' טרמינל לקבלת שירות ביקורת מבנים, ולהסיר חששות בדבר ליקויים. הבדיקה העלתה כי קיימים ליקויי בניה וכן ליקויי רטיבות ועובש. במהלך 3/06 פנו התובעים לנתבעת והודיעו על הליקוי, נשלחו נציגים מטעם הנתבעת, שביצעו עבודות שפכטל, והתובעים חתמו על אישור ביצוע העבודה. כאשר בקיץ 2006 נותר ריח לא נעים ועובש, אולם לא נראו סימני רטיבות. נטען כי בחורף 2006 ו- 2007 חדרו מים לשני חדרי השינה של הילדים, מבעד לרצפה, והופיעה רטיבות על הקירות. התובעים פנו מיד לנתבעת, ששלחה מהנדס מטעמה לבדיקת הנזקים הנטענים, שקבע שהמקור לרטיבות הינו בחיבורים של הקירות החיצוניים, בין לוחות השיש ציפוי החוץ, לבין קיר הבטון, קיים פס רווח, משם מגיעים המים. בהתאם נשלחו עובדים מטעם הנתבעת לתיקון הליקויים, לרבות עבודות שפכטל וצבע. זמן קצר לאחר מכן שוב חדרו מים לדירה, הנתבעת שלחה מהנדס שהעריך כי המים מגיעים מאדניות הבטון שבמרפסת, בהתאם הגיעו נציגי הנתבעת לתיקון נוסף, הוציאו את כל תכולת האדניות, ביצעו בהן עבודות איטום וצבע, וכן ביצעו בדיקות לחץ של מים, והגיעו למסקנה שהמים לא מגיעים מהאדניות. לטענת התובעים, כל אותה עת נשארים בבית, ומפסידים ימי עבודה, ובכך נוצר נזק של אובדן הכנסה. נטען כי שנה לאחר מכן בחורף 2007-2008 ,בימים הגשומים, שוב חדרו מים לדירה, מנכ"ל הנתבעת הגיע בעצמו לראות את חדירת המים לאותם שני חדרים, והזמין קבלן איטום, שהרים את כל המרצפות במרפסת, כשכל הבית הפוך, מלא בחומרי עבודה , חול, מלט ובוץ, נוכח הרטיבות, לא ניתן היה לישון בבית, התיקון ארך כ- 10 ימים. לטענת התובעים,וכפי שיפורט להלן לא הועיל, יש לחייב את הנתבעת בפיצוי על עוגמת הנפש. נטען כי הנתבעת הציעה באותה עת סכום פיצוי שלא היה לשביעות רצונם.

נטען כי בחורף 2009, בימי גשם חזקים, הרטיבות וחדירת המים הופיעו שוב, המים חלחלו מהקיר העליון ונבעו מהמפגש הפינתי של הקירות והרצפה, הילדים עברו מחדריהם, לישון בסלון , ארון הקיר והשטיחים שבחדרי הילדים ניזוקו, והתובעת חלתה בדלקת ריאות, ואף אושפזה בביה"ח.

נטען כי לאחר שהתובעים ראו כי הנתבעת אינה מסוגלת לטפל בבעיה, הציעו שיגיע מהנדס מטעמם והנתבעת תבצע התיקון על סמך המלצותיו, אולם הנתבעת סרבה. וכאשר המים ממשיכים לחדור לדירה ולא ניתן להתגורר בה. לטענתם, כל אותה תקופה , גילו אורך רוח , סבלנות ומתן הזדמנויות חוזרות ונשנות לנתבעת, לתיקון הליקויים, אולם הנתבעת לא השכילה לאתר את מקור חדירת המים והרטיבות, ואף דחתה את הצעות התובעים לפתרון הבעיה.

לטענתם הנתבעת הפרה את התחייבותה החוזית, ולא סיפקה לתובעים דירה ראויה למגורים. הנתבעת ו/או מי מטעמה התרשלו, ונהגו בחוסר מיומנות, בחוסר מקצועית, ובחוסר זהירות הנדרשת מבעל מקצוע בתחום הבניה. נטען כי הבניה אינה עומדת בסטנדרטים של בניה תקנית, הנתבעת מחזיקה עובדים לא מקצועיים ושאינם מיומנים, והמוצרים אינם עומדים בתקנים על פי דין.

נטען להפרת חובת תו"ל וחובת הגילוי, הסתרת מידע מהותי, וכי עבודות תיקון הליקויים בוצעו באופן לא מקצועי, בלתי מיומן, ולא פתרו את הבעיה.

התובעים בכתב התביעה דורשים מינוי מומחה לטיפול בנושא הרטיבות וביצוע התיקון בעניין ע"י הנתבעת, ו/או תשלום שוויו שיקבע ע"י המומחה. עוגמת נפש (50,000 ₪), פיצוי כספי עבור עלות תיקון הליקויים שאינם קשורים לרטיבות (28,263 ₪) ירידת ערך על פי חוו"ד שמאי (לא פחות מ 26,000 ₪) נזק לאדניות (10,000 ₪) אובדן ימי עבודה (20,000 ₪) , שכ"ט מומחים מטעם בית המשפט 2,500 ₪, מומחה התובעים - טרמינל 2655 ₪ ושמאי אבן בוחן 1,200 ₪.

טענות הנתבעים

לטענת הנתבעת מילאה את חובותיה כלפי התובעים באופן מלא ובמסירות רבה.

נטען כי הדירה נבנתה בהתאם לתקנים, וכי עמדה בכל אמות המידה לבניה הנדרשות על פי דין, העסיקה עובדים מקצועיים ומיומנים, השתמשה בחומרים ומוצרי בניה איכותיים, הנתבעת מילאה את התחייבויותיה כלפי התובעים עפ"י חוזה הרכישה, וכל ההסכמות האחרות ביניהם, טיפלה בכל תלונה שהגיעה מהתובעים, גם כאשר היה נראה כי התלונות אינן תמות לב, ועשתה כל שביכולתה לתקן את בעיית הרטיבות במהירות, ותוך ניסיון למזער, ככל הניתן, את ההפרעה לשגרת חייהם של התובעים. נטען כי התובעים ראו ובחנו את הדירה והמרפסת, את עיצובה ומידותיה, שהיוו שיקול מרכזי ברכישת הדירה, ובחרו לרכוש את הדירהAS IS . הדירה נמסרה לתובעים בסוף מאי 2005. שנה לאחר מכן, בסוף מאי 2006, נתקבלה תלונה באשר לרטיבות בקירות חדרי הילדים, נציג הנתבעת שהיה אותה עת בבניין, וערך רשימות בדק, קיבל מהתובעים חוות דעת הנדסית שנערכה כשנה קודם. מס' ימים לאחר מכן הגיעו שוב הנציגים מטעם הנתבעת בכדי לבדוק את הדירה והליקויים הנטענים. לאחר הבדיקה הוכן דו"ח המסכם את הליקויים שנמצאו, וכן את הליקויים שנמצאו בחוו"ד ההנדסית מטעם התובעים שנשללו ונמצאו תקינים, דו"ח זה שימש כדו"ח שנת הבדק של הדירה. בהתאם לממצאים תיקנה הנתבעת את כל הליקויים שנמצאו במלואם.

נטען כי במהלך תחילת 2007 התקבלה תלונה נוספת של רטיבות בחדרי הילדים, נציגי הנתבעת הגיעו לדירה, זיהו את הליקוי, תיקנו אותו, וביצעו עבודות שפכטל וצבע לאחר שהקירות התייבשו.

נטען כי במהלך 2008 התקבלה תלונה נוספת על רטיבות בחדרי הילדים, וחדירת מים שמקורה מתחת לרצפה, כאשר לתלונה צרפו חוו"ד הנדסית וכן חוו"ד שמאית על ירידת ערך. בעקבות התלונה שלחה הנתבעת את המהנדס והכלכלן ד"ר גוטמן לבחינת הליקויים, וערך חוו"ד הנדסית, בה התייחס לכל אחד ואחד מהליקויים הנטענים. ככלל מצא כי הדירה נבנתה ברמה טובה, אם כי אישר מס' ליקויים הדורשים תיקונים של הקבלן. עוד סבר, כי חלק ממסקנות חוו"ד ההנדסית של התובעים מוטעות, וכן חוו"ד השמאי נסמכת על הנחות מוטעות, לשיטתו אין ירידת ערך נוכח העובדה ששטח המרפסת אמנם קטן בפועל מהמתוכנן, 115 במקום 117, ואולם מדובר בסטיה של 1.7% מהמתוכנן, פחות מהסטיה המותרת, ולפיכך אין ירידת ערך, בהקשר זה.

נטען כי נמצא שהתובעים, או מי מטעמם, ביצעו קדחים בקירות החוץ, בגליפי החלון, לצורך התקנת עוגני הסורגים, וזאת ללא סגירת הצינורות, וללא ביצוע איטום, באופן שגרם, ככל הנראה, להעברת מי גשמים לתוך חללים בקיר. ד"ר גוטמן הורה על אטימת הקדחים, וכן הורה על ביצוע בדיקות נוספות ע"י מומחה איטום לצורך איתור מוקדי רטיבות פוטנציאלים, ובהתאם להנחיותיו נאטמו הקדחים וכן בוצעו בדיקות האטימות, אשר בעקבותיהם תוקנו מספר ליקויים שנמצאו, וכן נבדקו האדניות.

נטען כי התובעים לא הביאו כל ראיה להוצאותיהם בגין גינון האדניות, ולא הוכיחו נזק, שנגרם למערכת ההשקיה, לצמחיה וכו'. נטען כי חלק מהמרצפות פורק , והחול מתחתם, ונמצא יבש לחלוטין.

נטען לתלונות מוגזמות , עיוות העובדות , כאשר דומה כי ננקטו פעולות, כדי להציג תמונה קשה יותר מהמציאות. נטען כי הדרישה לפיצוי בגין אובדן ימי עבודה היא דרישה בעלמא, וללא כל ביסוס, ולא הובאה כל אסמכתא בעניין.

דיון

מונו מומחים מטעם בית המשפט לבחינת הליקויים הנטענים, שהוציאו חוו"ד מטעמם, וכפי שיפורט להלן.

רטיבות ואיטום

מונה מומחה מטעם בית המשפט המהנדס מרטון מיכאל שהגיש חוו"ד ביום 1.6.11 ולאחר שני ביקורים בדירה ( 14.9.10 ו- 2.1.11 ) והגיע למסקנה כי "חדירת המים לדירת התובעים נבעה מכשל באיטום התפרים שבין הפריקסטים, שטופלו באזור הדירה, לכל גובה הבניין" וקבע בהמשך כי "האחריות לכשל זה הינו כולו במגרש של הנתבעת, בין אם בשלבי התכנון בין אם בשלבי הביצוע", עוד ציין כי לא ערך אומדן עלויות מאחר והנתבעת ביצעה את כל הבדיקות על חשבונה כולל את ביצוע התיקונים. עוד ציין כי איטום כפי שבוצע דורש תחזוקה וחידוש מידי מספר שנים , ויהיה צורך מידי מספר שנים, לערוך סקר על מצב האיטום בתפרים ולבצע חידוש של איטום התפרים לכל גובה הבניין, המליץ כי הנתבעת תישא בעלויות בעוד 3 שנים, ובעוד 6 שנים, ובאופן זה תכוסה תקופת האחריות של 6 שנים הנדרשות בפרק האיטום לפי חוק המכר, ולאחר מכן יהיו במסגרת עבודות התחזוקה השוטפות של הבניין ויהיו באחריות ועד הבניין.

לאחר שבעיית הרטיבות חזרה, נתבקש המומחה מר מרטון לשוב למקום, ובחוות דעתו מיום 28.5.12 , מצא כי :

" ... הטיפול הקודם שבוצע בתפרים לא כלל את התפר האנכי הנ"ל, ולא את התפרים הרוחביים בינו לבין התפר הסמוך לו וזאת בניגוד להנחיות שנתנו בדו"ח מה-1.6.11 (ואף למסקנותיו של הבודק עצמו בדו"ח מיום 31.3.11-" מסקנה" יש לבצע איטום התפרים הרוחביים לכל גובה הבניין בין תפר 1 לתפר 2 ובין תפר 2 לתפר 3") משהו השתבש כאן"

המומחה הוסיף כי יש לפעול באופן מיידי, ולנצל את הקיץ לביצוע הפעולות והבדיקות , וכאש הבדיקות יבוצעו ע"י מכון בדיקה מוסמך, לרבות ניהול יומן עבודה יומי ורצוף. (ראה עמ' 5 לדו"ח מיום 28.5.12)

ביום 15.12.13 , הודיעו התובעים על חזרת ליקוי הרטיבות לדירה, ובהמשך להודעות קודמות בענין. בהתאם להסכמת הצדדים בוצעו שוב תיקוני איטום , וביום 12.3.14 הוגשה הודעה מטעם הנתבעת על ביצוע האיטום בהצלחה , בצירוף דו"ח מעבדה, וממצאי בדיקת המטרה, ארוכה.

ליקויים נוספים וירידת ערך

ביחס לליקויים נוספים, למעט רטיבות, וכן לבחינת ירידת ערך נטענת, מונה מומחה נוסף מטעם ביהמ"ש , המהנדס והשמאי אייל שנהב , שנתן חוו"ד ביום 4.3.12 , והגיע למסקנות כדלקמן : אומדן תיקון הליקויים עמד ע"ס 6,050 ₪ , לא כולל מע"מ ופיקוח, כאשר משך ביצוע התיקונים 3 ימים כשהדירה ראויה למגורים . ביחס לירידת ערך קבע סך של 3,500 ₪ .

ביום 17.12.12, ניתן תוקף של החלטה להסכמות שהושגו בין הצדדים, ולפיהן הנתבעת תשלם לתובעים את סכום הליקויים שאינם קשורים לרטיבות, וכן את ירידת הערך כפי שנקבע בחוו"ד של המהנדס אייל שנהב מיום 4.3.12 , ובענין הרטיבות הוסכם שיחול האמור בסעיף 10.6. לחוו"ד של המומחה מיכאל מרטון מיום 1.6.11, לפיו:

"המלצתי היא, כי הנתבעת תישא בעלויות ביצוע הסקר והתיקונים הנ"ל בעוד 3 שנים וכן בעוד 6 שנים. באופן זה תכוסה תקופת האחריות (בדק+אחריות) של 6 השנים הנדרשות ממקצוע האיטום, לפי חוק מכר דירות. לאחר מכן, ביצוע סקר וטיפולים כנ"ל) אם יידרשו) יהיו במסגרת עבודות התחזוקה השוטפות של הבניין (ולמעשה, באחריות ועד הבניין)"

בחורף 2013 שוב הופיעה רטיבות, וכמצוין לעיל תוקנה שוב ע"י הנתבעת.

בהמשך חודש הצו להגשת סיכומים, ביחס ליתר רכיבי התביעה הכספיים, שנותרו במחלוקת , ולעניין עוגמת נפש, נזק לאדניות, פיצוי בגין אובדן ימי עבודה ובזבוז זמן, והוצאות התובעים בגין מומחים וניהול התיק.

הכרעה

הוסכם כי בעניינים הנ"ל, שנותרו על הפרק, ועפ"י ההסכמה הדיונית, ביהמ"ש יפסוק בדרך הרגילה, ולפי החומר הקיים בתיק, ולאחר שמיעת/עיון בסיכומי הצדדים שהוגשו בהתאם.

עוגמת נפש

התובעים דורשים פיצוי בגין עוגמת נפש, והסבל שנגרם להם ,בגין הרטיבות בחדרי הילדים, ושנמשכה לאורך שנים, החל ממועד קבלת הדירה 2005 ועד שנת 2014, עת נפתרה בעית הרטיבות. לטענתם, הם וילדיהם סבלו במשך עונות החורף, ובמשך תקופה ארוכה מרטיבויות, חדירות מים לחדרי השינה, שגרמו לפגיעה קשה בנוחיותם ובבריאותם, וכאשר נעשו נסיונות, ע"י הנתבעת, לפתור את הבעיה, אך ללא הצלחה, וכאשר בתקופת התיקונים, בדיקות, התובעים סובלים מזיהום, לכלוך וחול בכל מקום, ולרבות במרפסת הצמודה לסלון, עת טופלו האדניות והריצוף.

הנתבעת טוענת כי יש לדחות התביעה בראש זה, לגישתה התביעה מופרכת ומנופחת, הנתבעת פעלה ללא רבב לתיקון הבעיה, ופעלה לטיפול בליקוי באופן נמרץ ועקבי, ולאחר שהנתבעת השיבה את המצב לקדמותו, אין לפסוק פיצוי בשל עוגמת נפש, ובוודאי לא בסכום הנדרש שחורג מכל אמת מידה וסכומי פיצוי הנקבעים בקשר לנזק שאינו ממוני, הניתן במשורה, ובמקרים חריגים בלבד.

בתא (ת"א) 9382-04-10 יעקב אבישר נ' בוני התיכון הנדסה אזרחית ותשתיות בע"מ , [פורסם בנבו] שגם בו נדונו טענות לעניין ליקויי רטיבות בעיקרו , פס"ד שניתן ע"י מותב זה, נאמר לעניין עוגמת נפש, בעמ' 6:

" מטרתו של הפיצוי הנה להעמיד את הניזוק במצב בו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. בקביעת שיעור הפיצויים בגין עוגמת נפש בגין ליקויי בניה יילקחו בחשבון, בין היתר, טיב הנכס בו נפלו הליקויים – האם מדובר בדירת מגורים, במבנה עסקי או אחר; מה טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על חיי היומיום בדירה; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; עלות תיקון הליקויים ועוד (ראה גם: א' נ'ורדי, דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים, (2001) עמ' 421). אכן, לא אחת עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת בהכרח את עוגמת הנפש הנגרמת בשל ליקוי זה ולא קיים בהכרח מיתאם בין עלות תיקון הנזק לבין עוגמת הנפש הנגרמת בעטיו של ליקוי זה (ראה ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' ויקטור נחמיאס, פ"ד מו (2), 60, 64-65) יחד עם זאת, אף על פי שקביעת שיעור הפיצויים בגין עגמת נפש נתונה לשיקול דעת בית המשפט, הרי שגם קביעה זו צריכה לעמוד במבחן של סבירות (ראה גם: ע"א 5602/06 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, (פורסם בנבו)), כמו כן, ראה: ע"א סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ אבנר ואח', (פורסם בנבו), פסקה 18.

כפי שכבר צוין, מקריאת חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, מר נחמן עולה כי טענתו המרכזית של התובע בדבר קיומם של ליקויי בניה הנה מבוססת וכי בנכס היו קיימים ליקויי בנייה לא מעטים הכוללים רטיבויות ונזילות ולרבות 10 מוקדי רטיבות. התובע, נאלץ להשקיע זמן ומשאבים, כלכליים ונפשיים לצורך טיפול בליקויים האמורים הכוללים, שיחות טלפוניות, חליפת מכתבים, מינוי מומחים, פגישות עם נציגי הנתבעת ונסיעות ממקום מגוריו אל הנכס. בגין כל אלו ראוי התובע לקבל פיצוי הולם שנקבע לסך של 15,000 ₪. "

בתא (ת"א) 46226-11-10 שי אמיר נ' שחר עזרזר [פורסם בנבו] , קבע כב' השופט יאיר דלוגין, בעמ' 12, לעניין עוגמת נפש:

"עגמת נפש – התובעים תבעו סכום של 30,000 ₪ בגין עגמת הנפש שנגרמה להם. לדידי יש מקום לקבל את התביעה במלואה בראש נזק זה. הוכח לפניי כי נגרמה עגמת נפש עצומה לתובעים, אשר רכשו בית חדש ותחת זאת נאלצו, לאחר פניות חוזרות ונשנות אל הנתבעים (שלא תיקנו את הליקויים), לבצע עבודות תיקונים מהותיים ביותר בנכס. יש לפצות את התובעים בגין הטרחה והזמן שנאלצו להקדיש להתקשרויות עם מומחים, קבלנים מפקחים ולפקח בעצמם על ביצוע העבודות וכדומה, כמו גם בגין עגמת הנפש הרבה שנגרמה להם עת הסתבר להם מצב הבית ובפרט עת הסתבר להם שהנתבעים לא שוהים לפניותיהם ועליהם יהיה להגיש תובענה לבית המשפט כדי לקבל חזרה את העלויות. הסכום שנדרש הנו סביר וריאלי בנסיבות העניין."

בתא (ת"א) 30871/06 בן משה שי נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבניה בע"מ קבע כב' השופט מרדכי בן חיים, לעניין פיצוי בגין נזק בלתי ממוני, בעמ' 8:

" מוקדי רטיבות פעילה בדירה כפי שתועדו על ידי מרטון מהווים ליקוי בעל השפעה הרסנית על רווחת דייריה ומידת הנאתם הסבירה מן הדירה באופן שקיומם מצדיק פסיקת פיצוי בגין נזק בלתי ממוני.

השוו: ע"א 611/89 דרוקר זכריה נ. ויקטור נחמיאס (פ"ד מ"ו (2) 60)

בעדותו תיאר התובע תופעות של דליפת מים לתוך הדירה בכמויות גדולות שהצריכו הצבת דליים ופגעו במטלטלין (עדותו בעמ' 3).

תופעות רטיבות כה קשה והימשכותם משך תקופה ארוכה ללא שהנתבעת נוקפת אצבע לתיקונם מצדיקה פסיקת פיצויים בגין נזק בלתי ממוני - בסכום גבוה.

התובעים עתרו לפסיקת פיצוי בגין נזק בלתי ממוני בסכום של 50,000 ₪.

לאחר ששיקללתי את הנסיבות הצריכות לעניין הערכתו של נזק זה ובכלל אלו את אופיים של הליקויים, הפגיעה הצפויה במהלך תיקונם והתנהלותם של בעלי הדין עובר לדיון המשפטי (השוו: ע"א 5602/03 סגל נ. שיכון ופיתוח בע"מ (תק-על 2004 (1) 2341) -אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 30,000 ₪ כפיצוי בגין נזק בלתי ממוני."

למול פסיקה זו שמהווה רף גבוה בפסיקת הערכאות הדיוניות, קיימת גם פסיקה לא מעטה עליה הצביעה הנתבעת, ולפיה נפסקו סכומים נמוכים יותר.

ככלל, ניתן לומר שמרכיבים עיקריים לקביעת הפיצוי האמור קשורים לאופי הליקוי, מיקומו, היקפו, משך הזמן שארך לתקנו, והתנהלות הקבלן בענין, הן לפני הגשת התביעה והן לאחריה.

בענייננו , וכאשר עסקינן בליקוי באיטום ורטיבות, בשני חדרי שינה, וכאשר העניין , לכאורה, מטופל מידי פעם, אך במשך 9 שנים חוזר על עצמו, מידי חורף, אני סבור כי הפיצוי צריך להיות ברף הגבוה.

שוכנעתי כי התובעים אשר רכשו את הדירה במיטב כספם ביקשו להנות ממנה, וכאשר זמן לא רב לאחר כניסתם, החלה סאגה מתמשכת ובלתי נגמרת של רטיבות וחדירות מים, שחזרה על עצמה כל חורף, וחרף נסיונות הנתבעת לתיקון הבעיה, נסיונות שלא צלחו, הדבר גרם לתובעים עוגמת נפש וסבל רב. ידוע כי בעיית רטיבות מתמשכת, מביאה עימה ריחות לא נעימים וחוסר נוחות רבה, וכאשר לא מדובר בחדר שאינו "חיוני" כגון חדר כביסה או מזווה, אלא מדובר בחדרי שינה, שאין עוררין שמדובר בחדר חיוני בדירת מגורים. אמנם מתחילת הדיון בפני, הפגינה הנתבעת, רצון לקחת אחריות על העניין, ולבצע הנדרש עפ"י הוראות מומחה ביהמ"ש. יחד עם זאת, במבחן התוצאה, מדובר בכשל מתמשך של ביצוע, הפועל לחובת הנתבעת, ומצדיק טענת התובעים לפיצוי ברף הגבוה.

נוכח האמור, ובנסיבות החריגות כאן, אני סבור שיש מקום לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש, אי נוחות וסבל, שנקבע לסך 30,000 ₪.

אובדן ימי עבודה

התובעים דורשים פיצוי בגין אובדן ימי עבודה ,טרחה ובזבוז זמן ובסך 20,000 ₪.

לטענתם , הפיצוי נדרש בעקרו בגין אובדן ימי עבודה, כל אימת שהמומחים מטעם הנתבעת, או מטעם בית משפט ביקשו לבדוק את הדירה. מדובר בעשרות ביקורים, וכן הימים שנדרשו לביצוע התיקונים, ובמשך 9 שנים רצופות בהם היו התובעים עסוקים במציאת יישום ופתרון לבעית האיטום והרטיבות שבדירה.

הנתבעת טוענת שיש לדחות התביעה בעניין, התובעים לא פרטו ולא הביאו ראיות לעצם אובדן ימי העבודה, לא פרטו היכן הם עובדים, כמה ימי עבודה החסירו, לא צורפו תלושי שכר, לא פרטו כיצד חישבו את סכום הפיצוי. לטעמה, לו היו בידי התובעים ראיות מוצדקות להוכחת הנזק הנטען , היו מצרפים אותם לתיק, דבר שלא נעשה ופועל לחובתם.

בעניין ראש נזק זה, ובהקשר של תביעת ליקויים דומה, נקבע ע"י כב' השופטת טל לוי, בתא (ת"א) 10221/08 קליין ישראל נ' פלסים חברה לפיתוח ובנין בע"מ [פורסם בנבו], בעמ' 22:

"אשר לאובדן ימי העבודה לצורך התיקונים הפוטנציאליים, אשר נתבעו כחלק מרכיב עוגמת הנפש. אציין כי ערה אני אמנם לכך שבנקודה זו תורג'מן לא הביאו את הראיה הטובה ביותר בקשר עם שוויים של ימי העבודה האבודים כך שהונח בפני מכתב מטעם מעסיקו של אברהם תורג'מן המציין שכרו בשלושת החודשים האחרונים. תורג'מן לא הביאו תלושי משכורת של אברהם תורגמן (היא הראיה הטובה ביותר בהקשר זה) ולא הביאו נתונים על משכורתה של רחל תורג'מן. בעניין זה ראו –

"בהקשר דנא הלכה פסוקה היא, כי בתביעות לתשלום כסף הכלל הינו הוא שעל התובע להוכיח לא רק העובדה שנגרם לו נזק, אלא עליו להוכיח גם - במידת ודאות סבירה - את גובה הנזק (ע"א 7905/98 Aerocon C.C. נ' הוק תעופה בע"מ, פ"ד נה(4) 387, עמודים 397-400 (2001); ע"א 355/80 נתן אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה(2) 800, עמודים 808-809 (1981)). אף לגבי התובעים 1-2, אשר פירטו בתצהירם מספר ימי העבודה שהפסידו, לא הובאה ראיה לתימוכין בטענה זו וממילא לשיעור הנזק. יחד עם זאת, ככל שמדובר בנזק כללי, שעניינו הפסד כספי בגין אובדן ימי עבודה בעתיד, הרי שכעולה מחווֹת דעת המומחה זהר, פרק הזמן לביצוע תיקון הליקויים בבתי מגורי התובעים נע בין 14 יום ל-21 יום. ברי כי בתקופה זו תידרש נוכחות מסוימת של התובעים בעת ביצוע התיקונים וכי אלה ייאלצו להעדר ממקום עבודתם. בנסיבות אלה, מצאתי כי יש לפסוק לכל משפחה סכום גלובאלי של 5,000 ₪, בגין אובדן ימי עבודה בעתיד". (וראו תא (י-ם) 2291/00 נוי עודד ואח' נ' ליאל חב' לבניין ונכסים בע"מ, עמ' 28 סעיף 65 לפסק הדין).

גם בענייננו אני מוצאת לנכון לבצע אומדן כללי, תוך שהבאתי בחשבון את פרק הזמן אותו אמד מומחה בית המשפט בקשר עם ביצוע התיקון (המומחה ביטלמן העריך את כלל התיקונים הן ברכוש המשותף והן בדירות קליין ותורג'מן כפרק זמן כולל של 3-4 חודשים וראו חוות דעתו מיום 9.12.2009 עמ' 28) וקובעת סכום של 5,000 ₪ בגין אובדן ימי עבודה. "

עולה מן האמור שככלל הנטל בעניין מוטל על התובע, וברחל ביתך הקטנה, לעניין גובה ההשתכרות, שאלת ההיעדרות מן העבודה, הפסד ימי חופשה, מי בפועל נכח בדירה בעקבות בדיקות ו/או עבודות ולאיזה משך זמן. התובעים אכן אינם עומדים בנטל זה,יחד עם זאת, וכפי שנפסק לעיל, ובמקרים נוספים, ומתאימים, לביהמ"ש הסמכות לפסוק פיצוי בקשר לראש נזק זה על דרך האומדנא, ואני סבור , שבנסיבות המקרה שבפני, ועפ"י החומר שבפני, וכאשר התרשמותי הברורה, שהתובעים אנשים נורמטיביים ועובדים, וטיפלו בעניין נשוא התביעה ברצינות הראויה, תוך בזבוז זמן רב ונמשך, וכאשר למן הגשת התביעה , לכל הפחות,נדרשו לענין בדיקות וטיפולים ראשוניים וחוזרים, לפחות 20 ימים או חלקם,שיש לפסוק לשני התובעים ביחד,על דרך האומדנא, סכום של 7,000 ₪ , ונוכח משך הזמן הלא סביר, שנדרשו לטפל בעניין מול מומחים ומתקנים רבים, ולפרקי זמן חוזרים ונשנים, לפני ואחרי הגשת התביעה.

אדניות

לטענת התובעים עלות ההשקעה באדניות, לרבות צמחיה ומערכת השקיה עומדת ע"ס 10,000 ₪,

הנתבעת טוענת שיש לדחות דרישה זו, מאחר שלא הובאו כל ראיות בעניין.

בעניין זה אין חולק בין הצדדים שמדובר באדניות רבות במרפסת גדולה במיוחד, כ- 115 מ"ר, ושבמסגרת טיפולה בבעית הרטיבות, הנתבעת הוציאה תכולת האדניות, ואף פירקה חלק מן הריצוף, אכן לא הובאו מסמכים המאשרים את הוצאות גינון אדמה, צמחים ואביזרי השקיה, שנרכשו ע"י התובעים, ועקב הטיפול הנדרש שבוצע, בשל בעית הרטיבות, ירדו לטימיון. ואולם הדעת נותנת שהתובעים שרכשו את הדירה נשוא הדיון, בין השאר בשל המרפסת הרחבה והאדניות, דאגו עם כניסתם לדירה החדשה לשתול צמחים באדניות ולטפל בהן, בהיעדר מסמכים להוכחת הנזק המדויק בראש זה, וכאשר שוכנעתי באופן מספק , ועפ"י מבחן השכל הישר, וכלל החומר שבתיק,שנגרם נזק בעניין, אני קובע אותו על דרך האומדנא, לסך של 5,000 ₪.

הוצאות שונות ומומחים

לטענת התובעים יש לפצותם בעלויות המומחים מטעמם ומטעם ביהמ"ש, בסך 5,363 ₪. ( טרמינל משנת 2005 בסך 1500 ₪ , טרמינל משנת 2008 בסך 1,155 ₪ , שמאי אבן בוחן 1,200 ₪ , מומחה מטעם ביהמ"ש מיכאל מרטון 1,508 ₪ ) , אגרת משפט, מחצית ראשונה, ועלות גישור אליו הופנו, וכן לפסוק לזכותם שכ"ט עו"ד בשיעור ראוי, המגלם גם את הבקשה לצו עשה/תיקון בעיית האיטום והרטיבות.

לטענת הנתבעת יש לדחות הדרישה בעניין, נוכח הפערים העצומים שנתגלו בין סכומי התביעה וממצאי המומחים מטעם ביהמ"ש, ולכל היותר ניתן לפסוק יחסית להיקף הליקויים המינורי שנמצא ואינו עולה על 20% מהנדרש.

מול הנדרש שצוין בתחילה, בסופו של יום , בהסכמת הצדדים, גובש הסדר לבדיקת ותיקון בעיית האיטום והרטיבות.

לגבי שאר הליקויים וירידת ערך, שולם מה שנקבע ע"י המומחה הנוסף, מר שנהב, ונופל משמעותית מן הנתבע במקור בעניין.

לגבי שאר הרכיבים, שנתבעו ונדונו לעיל, ועל פי ההסכמה הדיונית, התקבלה הדרישה הכספית בחלקה.

במצב זה, ועפ"י שיקול הדעת המוקנה לביהמ"ש בעניינים אלו, אני קובע שעל הנתבעת לשלם לתובעים בגין הוצאות הדיון סכום כולל של 5,000 ₪ נכון להיום.

ובנוסף עבור שכ"ט עו"ד, סך 10,000 ₪ בגין נושא הרטיבות, תביעה לצו עשה בעניין, וכן סך של 17.7% מכל חיוב כספי שנקבע בתיק לטובת התובעים, (כאשר המע"מ כלול בנפסק).

סוף דבר

1. התביעה בעניינים שעל הפרק, מתקבלת בחלקה וכלהלן:

2. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים :

א. סך של 30,000 ₪, בגין עוגמת נפש.

ב. סך של 7,000 ₪, בגין אובדן ימי עבודה ובזבוז זמן.

ג. סך של 5,000 ₪ בגין האדניות.

ד. סך של 5,000 ₪ בגין הוצאות דיון ,

וכן שכ"ט עו"ד כמצוין לעיל .

כל הסכומים , ישולמו בתוך 21 יום מקבלת הנתבעת פסה"ד, ולא, יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל,

המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים .

ניתן היום ח' תמוז תשע"ה, 25 ביוני 2015 בהעדר הצדדים.