1. לפנינו שתי תביעות שאוחדו. האחת, לפיצויים לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה - 1965 והשניה עניינה זכאות התובע לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

בלב המחלוקת עומדת השאלה מה היה תוכנה של שיחת טלפון שהתקיימה בין הצדדים ביום 12.11.09, האם הדברים שאמר הנתבע לתובע בשיחה זו מהווים עוולה לפי חוק איסור לשון הרע התשכ"ה - 1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע) והאם התובע התפטר בעקבות אותה שיחה בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג - 1963 (להלן: חוק פיצויי פיטורים).

2. רקע עובדתי:

א. התובע הוא טכנאי תקשורת שהועסק על ידי הנתבע בעסק ששמו ש.א. תקשורת, העוסק בבניית תשתיות תקשורת. התובע עבד אצל הנתבע מיום 1.1.2004 ועד להתפטרותו ביום 25.11.2009.

ב. בבוקר יום חמישי, ה - 12.11.09, בעת שנסע לעבודה, התובע הסיע במכוניתו את אשתו ועוד שני עובדים של הנתבע. כפי שסוכם מראש, העובדים ירדו בדרך, ב"צומת גהה", שם פגשו את הנתבע והמשיכו איתו לאתר עבודה מסויים. התובע המשיך בדרכו לעבודה באתר אחר, כשאשתו יחד איתו במכונית. לאחר שהעובדים ירדו ממכוניתו של התובע, הנתבע התקשר אל התובע, בעודו נוסע בדרך. לטענת הנתבע, היה על התובע לאסוף עובד נוסף שהמתין ב"צומת גהה", אך התובע רק הוריד את שני העובדים שהגיעו איתו והמשיך לדרכו לאתר העבודה, מבלי שאסף את העובד הנוסף.

ג. אין חולק שהשיחה בין הצדדים עלתה לטונים גבוהים ואף אין חולק שהצדדים ניהלו את השיחה באמצעות דיבורית המותקנת ברכב.

ד. בערבו של אותו יום, הנתבע התקשר אל התובע. על פי עדות הנתבע, מטרת השיחה היתה להתנצל על הרמת הקול כלפי התובע.

ה. התובע לא התייצב לעבודה לאחר יום 12.11.09. ביום א' שלאחר מכן, 15.11.09, התובע הודיע לנתבע שהוא חולה וכי יעדר תקופה ממושכת. התובע אף הגיש אישורי מחלה מיום 15.11.09 ועד יום 18.12.09.

ו. ביום 25.11.09 התובע שלח לנתבע מכתב התפטרות (נספח א' לתצהיר התובע). במכתב, המשתרע על יותר מעמוד, התובע ציין את הארוע מיום 12.11.09 כ"קש ששבר את גב הגמל" ואשר הביא אותו להתפטר. עוד נאמר במכתב, כי על אף שהתובע סבור שהנתבע אינו זכאי לכך, הוא מוסר הודעה מוקדמת בת חודש, כך שיום העבודה האחרון הוא 25.12.09.

ז. על פי עדות התובע, המכתב נכתב בעזרת בא כוחו (עמוד 4 לפרוטוקול, שורה 8).

ח. חרף אישורי המחלה, התובע החל לעבוד בחברה המתחרה בנתבע, ביום 1.12.09. כלומר חמישה ימים לאחר שמכתב ההתפטרות נכתב. על פי עדות התובע, אצל המעסיק החדש קיבל שכר גבוה יותר מזה ששולם לו על ידי הנתבע (עמוד 6 לפרוטוקול, שורה 29).

ט. להשלמת התמונה יש להבהיר כי כל המעורבים בפרשה הם דוברי רוסית ואף השיחה מיום 12.11.09 התנהלה בשפה זו. עוד יש להבהיר כי התובע מבוגר מהנתבע בעשרים שנים.

3. ההליך והעדויות –

א. הליך זה עוסק בשתי תביעות שאוחדו. התביעה הראשונה הוגשה במרץ 2010 לבית משפט השלום בפתח תקווה ועניינה פיצויים בסך 50,000 ₪ בגין עוולת לשון הרע. תביעה זו הועברה לבית דין זה על פי החלטה מיום 26.4.10 (כב' השופט שטרנליכט).

התביעה השניה הוגשה לבית דין זה כשנה לאחר הגשת התביעה הראשונה, בחודש אפריל 2011, ועניינה פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

שני ההליכים נדונו במאוחד על פי החלטה מיום 7.6.11 (סגן הנשיאה, כב' השופט טננבוים).

ב. מטעם התביעה נשמעו עדות התובע ואשתו. מטעם הנתבע נשמעו עדויות הנתבע ואביו, שאף הוא עובד בעסק של הנתבע. היינו, נשמעו עדויות רק של בעלי הדין ושל עדים בעלי קרבה מיוחדת להם. לא הובאה כל ראיה חיצונית או אובייקטיבית שתטה את הכף לכאן או לכאן.

ג. ביחס לעדות אשתו של התובע, יש לציין כי אין בה להועיל לתובע. ניכר היה מעדותה שהיא כועסת מאד על הנתבע וככל הנראה בשל כך לא השיבה לשאלות שנשאלה, אלא טענה בלהט שכל דבריה אמת (ר' למשל, עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 28-31, עמוד 9, שורות 6-7, שורה 13, 19). מעבר לכך, בנושא אורך תקופת המחלה של התובע, עדותה אינה מתיישבת עם העובדה שהתובע החל לעבוד כבר ביום 1.12.09 ("הוא היה חודשיים בחופשת מחלה נדמה לי" – עמוד 8 לפרוטוקול, שורה 19). בנסיבות אלה, אין בפנינו אלא עדות התובע בתמיכה לטענותיו.

4. תמצית טענות התובע

א. השיחה מיום 12.11.09 כללה צעקות רמות, קללות וגידופים קשים שהנתבע הטיח בתובע, באופן שהשפיל אותו ופגע בכבודו.

ב. הנתבע היה מודע לכך שהשיחה נעשית באמצעות דיבורית כך שנוסעים נוספים ברכב יכולים היו לשמוע אותה. אשתו של התובע שישבה עימו ברכב שמעה את הקללות. שמעו את השיחה גם שני עובדים שהנתבע הסיע ואביו של הנתבע שהיה עם הנתבע ברכב.

ג. בשעות הערב של אותו היום התקשר הנתבע אל התובע ושוחח עם אשתו. גם בשיחה זו כינה הנתבע את התובע ואשתו בכינויי גנאי מעליבים.

ד. האירוע המתואר אינו המקרה הראשון מסוגו. הנתבע קילל וגידף את התובע בשני מקרים קודמים, אך התובע מחל על כבודו. האירוע האחרון היה "הקש ששבר את גב הגמל".

ה. בנסיבות אלה, לא ניתן לצפות מהתובע להמשיך בעבודתו ועל כן התובע מסר את מכתב ההתפטרות מיום 25.11.09.

ו. התנהגות הנתבע מהווה עוולה אזרחית לפי חוק איסור לשון הרע ועל כן על הנתבע לפצות את התובע בסך של 50,000 ש"ח. בנוסף, יש לראות בהתפטרות התובע התפטרות שדינה פיטורים, ללא חובה ליתן הודעה מוקדמת לפי סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001 (להלן – חוק הודעה מוקדמת).

5. תמצית טענות הנתבע

א. התביעות הוגשו בחוסר תום לב, כאשר התובע התפטר על מנת לעבור לעבוד אצל מתחרה וכל טענותיו לגבי תוכן השיחה מיום 12.11.09, אינן אמת.

ב. אמנם הנתבע גער בתובע בשיחה מיום 12.11.09, אך הוא לא השתמש בשפה גסה או במילות גנאי ולא השפיל את התובע.

ג. הנתבע לא שוחח עם התובע בנוכחות אנשים נוספים. הנתבע לא ידע כי אשת התובע עדה לשיחה. הנתבע אף הורה לאביו שישב עמו בתחילת השיחה לצאת מהרכב. שני העובדים הנוספים שהסיע התובע לנתבע שהו מחוץ לרכב במהלך השיחה.

ד. בשעות הערב באותו היום התקשר הנתבע לתובע על מנת להתנצל על שהרים את קולו. בת זוגו של הנתבע ענתה לשיחה והיא זו שפנתה אליו במילות גנאי.

ה. האירוע המתואר אינו עונה על הגדרת "לשון הרע" על פי חוק איסור לשון הרע.

ו. התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים, מאחר שהתפטר ונסיבות ההתפטרות אינן עונות על התנאים שנקבעו בסעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים.

ז. התובע לא נתן הודעה מוקדמת כנדרש בחוק וכפי שהתחייב במכתב ההתפטרות. על כן בדין קוזזו דמי ההודעה המוקדמת.

ז. התובע הציג לנתבע אישורי מחלה כאשר בפועל החל לעבוד במקום מתחרה כבר ביום 1.12.2009 קרי, תוך כדי חופשת המחלה ותקופת ההודעה המוקדמת. לאור חוסר תום הלב של התובע, הוא אינו זכאי לסעדים הנתבעים.

6. שתי התביעות מבוססות על טענת התובע לפיה הנתבע דיבר אליו באופן גס ובוטה במיוחד. מדובר בטענה עובדתית אשר לא הוכחה. השיחה שבלב הסכסוך בין הצדדים לא הוקלטה ואין כל ראיה אובייקטיבית שממנה ניתן ללמוד מהם הדברים שהוחלפו בין הצדדים. מבין ארבעת העדים שהעידו בבית הדין, רק שלושה – התובע, הנתבע ואשת התובע, היו עדים לשיחה. כפי שפורט לעיל, איננו מקבלים את עדות אשתו של התובע. משכך, נותר לשקול את עדות התובע לעומת עדותו של הנתבע. בשים לב לכך שעל התובע מוטל נטל השכנוע, לא מצאנו סיבה להעדיף דווקא את עדותו של התובע על פני עדותו של הנתבע. נזכיר בעניין זה שאין חולק כי השיחה היתה קשה וכי הנתבע הרים את קולו על התובע. יחד עם זאת, אין כל הסכמה לגבי תוכן השיחה או הביטויים שהוטחו בתובע.

7. התובע נשאל בחקירתו הנגדית מדוע לא התייצבו עדים נוספים מטעמו, להעיד על תוכן השיחה, אך התובע נמנע מלהשיב (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 22-24).

8. זאת ועוד, מעדות התובע עולה כי בנושא אחר, ביחס לתעודות המחלה שהמציא לנתבע, עובר לסיום העבודה, לא אמר אמת. עניין זה שוקל לחובת התובע, בהערכת מהימנות עדותו. ובמה דברים אמורים? התובע המציא אישורי מחלה מיום 15.11.09 ועד יום 18.12.09. בתצהיר עדות ראשית מטעמו טען כי לא חש בטוב לאחר הארוע ונשאר בבית מספר שבועות (סעיף 23 לתצהיר). למרות עדות זו, התובע צירף לתצהירו אישור מהמעביד החדש אצלו החל לעבוד לאחר ההתפטרות, ומאישור זה עולה כי התובע החל לעבוד שם כבר ביום 1.12.09, היינו כשבועיים לאחר הארוע בעבודה ורק ימים ספורים לאחר ששלח את מכתב ההתפטרות לנתבע ובו ציין במפורש כי הוא נותן הודעה מוקדמת של חודש ימים (מכתב ההתפטרות נשלח ביום 25.11.09). הסבריו של התובע לצעדים אלה, היו מתחמקים ובלתי משכנעים (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 5-29).

9. בבואנו לשקול את גרסת התובע לעומת גרסת הנתבע, כאשר למרות שהתובע טען שהיו עדים לשיחה, לא זומן עד בלתי תלוי שיתמוך בגרסתו וכן בשים לב לכך שגרסת התובע לגבי מחלתו עובר להתפטרות התבררה כבלתי אמינה, נדחית טענתו העובדתית של התובע בנוגע לתוכן השיחה מיום 12.11.09.

10. המסקנה המשפטית העולה מהמפורט לעיל היא כי לא הוכחה עילת התביעה על פי חוק איסור לשון הרע. בעניין זה נפסק כי -

"אמירות מהוות לשון הרע, מקום שקיימת אפשרות אובייקטיבית כי פרסומן עלול להביא להשפלתו של אדם, או לעשותו מטרה לשנאה, בוז, או לעג מצד הבריות. משמעות הפרסום נלמדת מתוכו; הוא מתפרש על פי המובן הטבעי והרגיל של מילותיו, ועל פי הקשר הדברים בו הוא נאמר. מבחן הדברים הוא אובייקטיבי, ועיקרו במובן שאדם סביר מייחס לפרסום, בהקשר לשאלה האם היה באותו מובן כדי לפגוע בכבודו ובשמו של האדם. אמת המידה לבחינת לשון הרע אינה תלויה בכוונת המפרסם או באופן בו הובן הפרסום על ידי הנפגע.

... לגיבוש עוולה בגין לשון הרע, אין צורך להוכיח כי אדם בפועל הושפל או בוזה בעקבות ההתבטאויות הפוגעניות, די בכך שהפרסום עלול היה להביא לתוצאה כזו..." (רע"א 10520/03 בן גביר – דנקנר, (12.11.06); ר' גם א' שנהר, דיני לשון הרע (תשנ"ז) עמ' 121).

כפי שפורט לעיל, התובע לא עמד בנטל להוכיח את מהות הפרסום, קרי, תוכן הדברים שנאמרו על ידי הנתבע. משום כך דין התביעה המבוססת על הוראות חוק איסור לשון הרע, להידחות.

11. במאמר מוסגר נעיר שגם אם תוכן השיחה היה מוכח, כפי גרסת התובע, היתה נדרשת הכרעה האם הדברים שנאמרו "בעידנא דריתחא" חורגים ממתחם הסבירות ומהווים "לשון הרע" על פי מכלול הנסיבות. מעבר לכך, ספק בעינינו אם שיחה בין שניים, בדיבורית ברכב, כאשר הדובר אינו מודע לנוכחות אדם שלישי ברכב (אשת התובע), עולה כדי "פרסום", על פי הוראות החוק.

מכאן נפנה לבחינת טענות התובע על פי משפט העבודה, היינו התביעה לפיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.

12. אין חולק שלאחר השיחה מיום 12.11.09, התובע המציא תעודות מחלה עד ליום 18.12.09 והחל לעבוד בחברה מתחרה ביום 1.12.09. אין אף מחלוקת שמכתב ההתפטרות נכתב ביום 25.11.09, לאחר שהתובע פנה לייעוץ משפטי. את זכאותו של התובע לפיצויי פיטורים יש לבחון לאור הוראת סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים), בה נקבע -

"התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים."

על פרשנות סעיף זה עמד בית הדין הארצי בע"ע (ארצי) 354/07 אחים אוזן-חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ – טקין (25.1.10), שם נקבע:

"הזכאות לפיצויי פיטורים על פי סעיף 11(א) מותנית בשלושה תנאים מצטברים: ראשית צריך שאכן תתקיים 'הרעה מוחשית בתנאי העבודה'. שנית, כאשר מדובר בהרעה שבידי המעסיק לשנות, כך שלא תתקיים יותר, חובה על העובד העומד להתפטר בגינה להעמיד את המעסיק על כוונתו, כך שתהא לו הזדמנות להפסיק ולתקן את ההרעה, ורק אם ימנע המעסיק מלעשות זאת יחול על ההתפטרות סעיף 11(א) (ראה דב"ע נג/ 3-210 אהרון רביוב – נאקו שיווק בע"מ, פד"ע כז 514). לתנאי זה נקבע חריג לפיו כאשר ברור על פניו שאין בידי המעסיק לשנות ולתקן את ההרעה, אין לדרוש מהעובד שיתרה במעסיק (ראה דב"ע נו/ 3-288 רשת מעונות מרגלית – כהן (לא פורסם). התנאי השלישי לזכאות על פי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים הינו קשר ישיר בין ההתפטרות להרעה."

13. בענייננו אין מחלוקת שהנתבע הרים את קולו על התובע בשיחת הטלפון מיום 12.11.09. הנתבע עצמו הודה בכך בחקירתו הנגדית: "נכון, ועליתי בטונים. גערתי בו. צעקתי" (עמוד 10 לפרוטוקול, שורה 17). עד כדי כך גער הנתבע בתובע עד כי חש צורך להתנצל באותו היום, כפי שהעיד בחקירתו הנגדית: "... בערב של אותו יום כשדיברתי איתו, התקשרתי לאיגור לדבר על המקרה ולבקש ממנו סליחה על הטונים הגבוהים שהיו בבוקר" (שם בשורות 30-32 לפרוטוקול), ובהמשך: "הרגשתי שהדברים יצאו משליטה, כמעביד הרגשתי שהטונים לא היו במקום, יכולתי להגיד את הדברים בטונים קצת פחות..." (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 11-13).

14. אין לקבל מצב דברים בו יחסי העבודה מלווים בצעקות ובגערות בעובדים. העובד זכאי שינהגו בו בכבוד, ואף אם המעביד מוצא להעיר לעובד, אין בכך הצדקה להשפילו. יחד עם זאת יש לזכור כי עסקינן ביחסים בין בני אדם, יחסים קרובים שלעיתים קרובות מלווים גם ברגשות. יתכנו מקרים בהם העובד או המעביד יתרגז או ייעלב ואף יפרוץ ריב בין הצדדים. אף הדין מכיר בכך שלעיתים במקום העבודה נאמרים דברים ב"עידנא דריתחא" (דב"ע לב/ 3-26 חיים – אהרון ושות', פד"ע ד 149 (1972); ע"ע (ארצי) 1333/04 Bayolo – לוגסי, 6.2.06). השאלה האם מקום בו המעביד מרים את קולו על העובד מדובר ב"נסיבות אחרות שביחסי העבודה" בהן אין לדרוש מהעובד להמשיך בעבודתו, היא תלויית נסיבות. כך, למשל, האם מדובר במקום עבודה שבו יחס זה של צעקות וגרעות מהווה "נורמה", או שמדובר במקרה חד פעמי. בנוסף, יש ליתן משקל לשאלה כיצד הצדדים נהגו לאחר שהרוחות התקררו - האם מי שהרים את קולו התנצל אם לאו.

מקרה דומה לנסיבות שבפנינו, נדון בבית הדין הארצי לעבודה עוד בשנותיו הראשונות. גם באותו מקרה העובד טען כי המעביד קילל אותו ומשום כך התפטר. גרסתו העובדתית של העובד נדחתה ובית הדין הארצי פסק –

"מעשה פסול, כולל דיבור פסול, אף אם באים בעידנא דריתחא, דברים פסולים הם, וצריך לשקול אותם כנסיבות לעניין סעיף 11(א) סיפא, כאמור. אולם, משלא קיבל בית הדין האזורי את גרסת העובד ..., אין בהתפטרות של זה כדי לזכותו בפיצויי פיטורים מכוח הסעיף האמור..."

(דב"ע לד/3-49 אהרונוב - עבד אל קאדר, פד"ע ה 472 (1974))

15. בנסיבות שהוכחו שבפנינו, הגענו למסקנה כי התובע אינו זכאי לפיצויי פיטורים. טענת התובע לגבי תוכן הצעקות, לא הוכחה. המעביד אמנם הודה שהרים את קולו, אך בערבו של אותו יום, התקשר להתנצל. בנוסף, גם לשיטתו של התובע, אשר טען כי לא היתה זו הפעם הראשונה בה הנתבע צעק עליו, שני המקרים הקודמים ארעו בעבר הרחוק – הארוע הראשון היה שנתיים קודם לכן והארוע השני היה שנה קודם להתפטרות (סעיף 20(א) - (ב) לתצהיר התובע). כלומר, אין מדובר במקום עבודה שבו התקשורת עם העובדים היא בצעקות או באופן משפיל, כעניין שבשיטה.

16. בנסיבות הענין, כאשר אין מדובר במקום עבודה עוין שבו הצעקות הן עניין שבשגרה, אלא התפרצות חד פעמית על עובד, כאשר המעביד התקשר להתנצל בסופו של יום העבודה, יש לראות בשיחה מיום 12.11.09 התפרצות "בעידנא דריתחא" שסופה בא עם התנצלותו של הנתבע בערבו של אותו יום. לפיכך, אין לראות את התפטרותו של התובע כהתפטרות בשל נסיבות אחרות שביחסי עבודה המזכה בפיצויי פיטורים לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים.

17. בשולי הדברים יש להעיר, כי העובדה שהתובע לא שב לעבודתו לאחר הארוע מיום 12.11.09, אלא המציא אישורי מחלה, שבדיעבד התברר שלא שללו ממנו את היכולת לעבוד אצל מעסיק חדש, וכמו כן הפער של שבועיים מהארוע שבבסיס ההתפטרות עד להודעת ההתפטרות, מחד גיסא, וסמיכות הזמנים, מאידך גיסא, בין הודעת ההתפטרות ובין תחילת העבודה אצל המעסיק החדש (בשכר גבוה יותר), מעוררים סימני שאלה בדבר הסיבות האמיתיות שהביאו להתפטרותו של התובע.

18. לסיכום האמור עד כה, התביעה לפיצויי פיטורים נדחית.

19. טענתו האחרונה של התובע היא כי לא היה מקום לקזז ממשכורתו האחרונה את תמורת ההודעה המוקדמת. לטענתו, בנסיבות התפטרותו, לא היה מקום לדרוש ממנו כי ימשיך לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת.

20. מאחר שהגענו למסקנה כי נסיבות ההתפטרות אינן מזכות את התובע בפיצויי פיטורים, איננו סבורות כי זהו המקרה המצדיק התפטרות ללא מתן הודעה מוקדמת. בעניין זה נפסק בדב"ע נד/223- 3 עסיס – שטרית (בן אבו), 9.4.95:

"כשם שמעביד חייב לתת הודעה מוקדמת לעובד, בעת פיטורים, כדי לתת לעובד אפשרות לחפש עבודה אחרת, כשהוא עדיין עובד ומקבל משכורת, כך חייב גם עובד המחליט להתפטר, לתת למעביד אפשרות לחפש לו מחליף ולהתארגן לקראת העבודה בלעדיו, לפני שהוא עוזב את העבודה.

רק במקרים חריגים, כאשר ההחלטה להתפטר נובעת מנסיבות יוצאות דופן, שאינן מאפשרות לעובד להמשיך ולעבוד, גם לא תקופה קצרה נוספת, יכול ותהיה הצדקה לוותר על חובת ההודעה המוקדמת, כגון עבודה בתנאי תברואה מסוכנים או בתנאים של חוסר בטיחות בעבודה, גילויי אלימות כלפי העובד וכיוצ"ב דברים חמורים."

21. זאת ועוד - במכתב ההתפטרות שהתובע כתב, ביום 25.11.09, נרשם, בין השאר, כי -

"על אף שלדעתי בנסיבות הקיימות אינך זכאי לזה, אני נותן לך 30 יום הודעה מראש על התפטרותי... יומי האחרון בעבודה יהיה ביום 25/12/2009." (נספח א' לתצהיר התובע).

כלומר, במכתב ההתפטרות התובע התחייב לתת לנתבע הודעה מוקדמת בת 30 ימים. בפועל, התובע הציג אישורי מחלה ולא שב לעבודה. חרף אישורי המחלה, כבר ביום 1.12.2009 החל לעבוד במקום עבודה חדש. כפי שציינו לעיל, הסבריו של התובע לגבי התנהלות זו לא היו משכנעים. מעדות התובע משתמע שהיה מסוגל לעבוד, אך בחר שלא להגיע לעבודה אצל הנתבע (עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 5-11):

"ש: היית בבית באי כושר מוחלט ואני קורא באישורי מחלה שזה וירוס או דלקת, ומתחילת דצמבר כאבים בחזה, לחץ דם, שומנים בדם, ואני מבין שהיית במצב לא טוב בבית".

ת: לא נכון.

ש: אז מה האמת?

ת: למה לא יכול להזיז את הרגל?

ש: למה לא באת לעבודה?

ת: כי אחרי המלים האלה אני לא יכול לעבוד בכזה מקום."

התנהלות זו נגועה בחוסר תום לב, וייאמר מיד כי אין היא מקובלת עלינו.

21. לסיכום האמור עד כה, החובה ליתן הודעה מוקדמת לפיטורים או להתפטרות היא חובה הדדית הן של המעביד והן של העובד. בעניינו של התובע לא התקיימו נסיבות חריגות המצדיקות התפטרות ללא הודעה מוקדמת. בנוסף, התובע נהג שלא בתום לב והציג אישורים רפואיים שהוא עצמו לא פעל על פיהם. לפיכך, נדחית טענת התובע כי בנסיבות התפטרותו, לא היה עליו ליתן הודעה מוקדמת.

22. על פי תלושי השכר, הנתבע קיזז משכרו האחרון של התובע משכורת חודש אחד כתמורת הודעה מוקדמת. כאמור, התובע אמנם הציג אישורי מחלה, אך בפועל עבד החל מיום 1.12.09. כלומר, בפועל לא ניתנה הודעה מוקדמת לתקופה שמיום 1.12.09 ועד יום 25.12.09. בגין תקופה זו, הנתבע היה רשאי לקזז את תמורת ההודעה המוקדמת שהתובע התחייב ליתן. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שהתובע החל לעבוד אצל המעביד החדש ביום 1.12.09, ואישורי המחלה שניתנו על ידי רופא קופ"ח לתקופה שמיום 15.11.09 ועד יום 30.11.09 לא נסתרו, הנתבע היה זכאי לקזז תמורת הודעה מוקדמת רק בגין התקופה שמיום 1.12.09 ועד יום 25.12.09 (בה התובע עבד) ולא היה מקום לקזז את התקופה שמיום 25.11.09 (מועד ההתפטרות) ועד יום 30.11.09. מדובר בסכום של 951 ₪ (5,703 ₪ X 5/30 ימי מחלה).

23. סוף דבר – התביעות לפיצויים לפי חוק איסור לשון הרע ולפיצויי פיטורים נדחות.

התובע זכאי לתמורת הודעת מוקדמת בסך 950 ₪.

בהתחשב בפער שבין סכומי התביעה ובין התוצאה, נפסק שהסכום שנפסק לזכות התובע יקוזז כנגד הוצאות הנתבע בהליך זה, כך שאיש מבעלי הדין לא ישלם דבר לחברו.

ניתן היום, ד' סיון תשע"ג, (13 מאי 2013), בהעדר הצדדים.