1. בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי רכוש לרכב התובעת מסוג רנו מגאן שנפגע בתאונת דרכים בה היו מעורבים מספר כלי רכב ביניהם הרנו של התובעת, הטויוטה של הנתבעת 1 ויונדאי של צד ג' 1.

2. לגרסת התובעת ביום 4.8.09 נהגה ברכבה בכביש 5 סמוך בין מחלף מורשה לגלילות מכיוון מזרח למערב.

לפתע שמעה חקירת בלמים ופגיעת רכב מאחור. וכך תארה (בעמ' 2 ש' 21-27 לפר'):

"ש: מה הרגשת בעת שקרתה התאונה?

ת: נסעתי ושמעתי חריקות בלמים חזקות, ואז חטפתי את הבום הראשון, ואח"כ עוד בום. הזדעזעתי פעמיים.

ש: איזה בום היה יותר חזק?

ת: הראשון.

ש: איפה נפגע הרכב שלך?

ת: מאחור, ונדמה לי שמכסה המנוע התרומם מההדף שעפתי לרכב שהיה לפניי."

על פי תאורה כאמור הפגיעה הראשונה שבה חשה הייתה חזקה יותר והביאה לפגיעתה ברכב שלפניה.

לגרסת הנתבעות נהג הרכב שנסע לפני התובעת עצר לפתע – דבר שהביא לפגיעתה של התובעת ברכבו לעומת זאת הנתבעת 1 הצליחה לעצור את רכבה עד עצירה מלאה מבלי לפגע ברכב הרנו אלא שאז הגיח צד ג' 1 במהירות ופגע בטיוטה בעצמה רבה, הדפה אל רכב התובעת והסב לו נזק.

הנתבעת 1 העידה כי היא נסעה בכביש הנ"ל "בזחילה איטית" המאפיינת שיירת מכוניות, ובהיותה בנסיעה חשה חבטה חזקה מאחור מרכב יונדאי שפגע בה והדפה אל רכב הרנו שלפניה.

צדדי ג' הודו בכתב ההגנה בפגיעתו של צד ג' ברכב הטיוטה אלא שלטענתם רכב הנתבעות פגע קודם לכן ברכב הרנו ורק לאחר מכן צד ג' 1 פגע בטויוטה וזאת מבלי להדפו.

3. התובעת צרפה לתביעתה חוו"ד על פיה נגרמו לרכב נזקים בשני מוקדים והואיל והנזק בכללותו עלה על שווי הרכב נתבעו הנתבעות לתשלום שוויו בניכוי השרידים.

4. בדיון השני מבין השניים לא התייצב צד ג' וב"כ הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לפסוק בתובענה דנן על פי שיקול דעתו, לפי סעיף 79(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984 על סמך המסמכים בתיק, העדויות ולאחר שב"כ הנתבעות הגיש את כתב האישום, הכרעת הדין וגזר הדין בעניינו של צד ג' שהורשע על פי כתב האישום כי:

"נהג בחוסר זהירות, לא נתן תשומת לב לדרך, לא שמר רווח המאפשר לעצור את הרכב בכל עת כדי למנע תאונה, התקרב יתר על המידה אל רכב הטיוטה שלפניו, פגע בו והדף אותו אל רכב הרנו שנהדף אל רכב הפולקסווגן."

5. עיינתי בכל החומר שהוגש על ידי הצדדים לתיק בית המשפט – כתבי הטענות, העדויות לרבות אלו שהוגשו במשטרה, המסמכים והראיות שהוגשו על ידי הצדדים ולאחר שהבאתי בחשבון את טענותיהם של הצדדים ונתתי משקל למהותה של הרשעה על פי סעיף 42 א לפקודת הראיות ושקלתי הדברים אלו מול אלו ביחס לטענות השונות, אני פוסקת כדלקמן:

א. הנתבעות ישלמו לתובעת לסילוק סופי ומלא של כל התביעה סך כולל של 14,485 ₪ בצרוף ריבית והפרשי הצמדה למדד ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל וכן הוצאות בגין אגרה וסך של 1,700 ₪ בגין שכ"ט עו"ד. סכומים אלו ישאו הפרשי ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל.

ב. צדדי ג' ישלמו לנתבעות סך של 12,500 ₪ בצירוף בצרוף ריבית והפרשי הצמדה למדד ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל וכן הוצאות בגין אגרה ושכ"ט עו"ד בסך של 1,700 ₪.

הסכומים האמורים לעיל ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן היום, ח' כסלו תשע"ד, 11 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.