<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד עירית גלר

הנאשמים וב"כ עו"ד אהוד בן יהודה

פרוטוקול

ב"כ הנאשמים:

הצגתי לב"כ המאשימה אישור בדבר הרמת תרומה בסך 1000 ₪ לפנימיית בני ארזים.

בנסיבות העניין אני מבקש לכבד את ההסדר שהוצג ביום 26.11.12.

ב"כ המאשימה:

מצטרפת לבקשה.

<#3#>

פסק דין נאשמת 2 (ת.פ 15806-03-10)

לאור הודאת הנאשמת בעובדות כתב האישום המתוקן אני מוצאת כי עברה עבירות של תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה על סעיף 273 בחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן:"החוק"); הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה על סעיף 275 בחוק והעלבת עובד ציבור, עבירה על סעיף 288 בחוק.

לאחר ששקלתי את כל הנסיבות הצריכות לעניין ובהם גילה של הנאשמת, נסיבות חייה, העדר עבר פלילי, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירות, הודאתה של הנאשמת וחסכון בזמן שיפוטי יקר, והאינטרס הציבורי, מכבדת את הסדר הטיעון קובעת כי הנאשמת עברה העבירות המנויות לעיל, מבלי להרשיעה בדין.

הנאשמת תחתום על התחייבות בסך 5000 ₪ להימנע מלעבור עבירות בהן הורשעה בתוך שנה מהיום.

לא תחתם ההתחייבות תאסר למשך 5 ימים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ח' תשרי תשע"ד, 12/09/2013 במעמד הנוכחים.

<#5#>

גזר דין נאשם 1

1. הנאשם הודה בעובדות כתב אישום מתוקן והורשע בעבירת איומים, עבירה לפי סעיף 192 בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

2. מכתב האישום המתוקן עולה כי הנאשם ואושרת סבח (להלן: "המתלוננת") הינם בני זוג נשוי. ביום 16.3.2011, בעת וויכוח בביתם על רקע לבושה של המתלוננת, גידף הנאשם את המתלוננת באומרו כי היא פריחה והוא לא ירשה לה לצאת את ביתה אם לא תחליף את בגדיה.

בנסיבות אלה ניסתה המתלוננת לצאת מן הבית, אך הנאשם מנע זאת ממנה ואמר "אני אמעך אותך, אני ירצח אותך". בהמשך ניסתה המתלוננת לצאת מן הבית דרך מרפסת הסלון, והנאשם נצמד לגופה ואמר "את לא יוצאת מפה עם הגופיה" תוך שהניף את ידיו באוויר.

הנאשם המשיך לגדף את המתלוננת "פריחה זבל, לא מתבגרת" ומשחייגה המתלוננת באמצעות הטלפון הנייד למשטרה, תפס הנאשם בחוזקה את הטלפון מידיה ואמר לה "אני אמעך אותך, אני אמעך ואדרוך לך על הראש".

3. הנאשם צירף 3 תיקים, בהם הודה בעובדות כתבי אישום מתוקנים; בת"פ 15806-03-10 הורשע בהעלבת עובד ציבור, עבירה לפי סעיף 288 בחוק; בת"פ 4579-02-11 הורשע באיומים, עבירה לפי סעיף 192 בחוק; בת"פ 37030-09-10 הורשע בהחזקת סכין שלא למטרה כשרה, עבירה לפי סעיף 186(א) בחוק.

4. בעניינו של הנאשם הוגש תסקיר שירות מבחן שבחן, בין היתר, את שאלת ביטול הרשעתו. מהתסקיר עולה כי הנאשם כבן 41, נשוי בשנית, ואב לשני ילדים מנישואיו הקודמים ולילדה מנישואיו הנוכחיים. הנאשם מתגורר יחד עם משפחתו בראשל"צ, והוא בעל חברה להשכרת ציוד צמ"ה ושירותי בניה.

שירות המבחן התרשם כי הנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי אך סובל מדימוי עצמי נמוך, ועל כן חווה את עצמו כמי שצריך להישען באופן טוטאלי על בת זוג דומיננטית וחזקה. לצד זאת, המתלוננת לקחה על עצמה את ריכוז השליטה והאחריות במישורים המשותפים של חייהם. מצב זה הביא את בני הזוג לקונפליקטים, קשיי תקשורת, מאבקי כוח ושליטה, שהובילו את הנאשם לחשש שהמתלוננת תנטוש אותו, ולכן הגביל את עצמאותה והתנהל מתוך קינאה אובססיבית כלפיה. כאשר הרגיש עצמו חלש ונעדר השפעה, נטה להגיב באופן אימפולסיבי ותוקפני שבא לידי ביטוי באלימות מילולית.

לאחר אירוע האיומים הראשון פנו הזוג לטיפול זוגי. בשיחה שערך שירות המבחן עם המטפלת הזוגית, סיפרה כי הנאשם הינו בעל מאפיינים אימפולסיביים הזקוק לטיפול בשליטה בכעסים. הנאשם החל לגלות מודעות ראשונית לקשייו אך הטיפול הקצר בן 3 חודשים לא אפשר ביסוס שינויים משמעותיים בהתנהגותו.

ביחס לעבירות האיומים תיאר הנאשם תקופת משבר על רקע כלכלי שהדרדר למאבקי כוח בינו לבין המתלוננת וגילויי קנאה כלפיה, אך שלל כוונה לממש את איומיו. לגבי העלבת עובדת הציבור, הנאשם הפחית מעוצמת תגובותיו בקונפליקט שהסלים עם השוטרת. שירות המבחן התרשם כי הנאשם הגיב באופן אימפולסיבי על רקע חווייתו האישית כי השוטרת נהגה בתוקפנות וזלזול כלפיו.

נראה כי כיום בני הזוג חווים רגיעה כששניהם דיווחו כי הנאשם נוטה לשלוט בכעסיו ולהגיב ברוגע ואיפוק, והם מצפים ללידת ילד נוסף. שירות המבחן התרשם מזוגיות תנודתית המאופיינת בכניסה לאידיליה ומעבר למשבר. הוצע לנאשם להשתלב בקבוצה טיפולית לגברים שפגעו בבנות זוגן המתקיימת בשירות, אך זה סירב והביע מוטיבציה נמוכה לעניין.

בנסיבות אלה נמנע שירות המבחן מהמלצה בעניינו, ונמנע מהמלצה על צו מבחן כחלופה עונשית המפחיתה סיכון. לגבי ביטול הרשעתו ציין שירות המבחן כי הנאשם לא הציג מסמכים המעידים על פגיעה בפרנסתו כעצמאי.

5. בטיעוניה לעונש טענה ב"כ המאשימה, כי הנאשם יליד 1972 ללא עבר פלילי. מתסקיר המבחן בעניינו עולה כי שירות המבחן התרשם שמדובר בנאשם אשר קיים סיכון להתנהגות אלימה ממנו בעתיד. הוצע לנאשם להשתלב בקבוצת טיפול, אך זה סירב והביע מוטיבציה נמוכה להשתלבות בתוכנית טיפול.

הנאשם בעל מאפיינים אימפולסיביים שזקוק לטיפול בשליטה בכעסים. בעבר החלו הנאשם והמתלוננת בטיפול זוגי אך הנאשם עזב את הטיפול לאחר זמן קצר, ולא הוביל לשינוי משמעותי בהתנהגותו. בני הזוג נטו לטשטש את בעיותיהם והקשר הזוגי מתאפיין בעליות ומורדות. כאשר משכללים את כל הנתונים מגיעים למסקנה כי נשקפת סכנה כי הנאשם יחזור על התנהגותו האלימה.

באשר לעבירות האיומים ,טענה כי מדובר ברף העליון במדרג העבירה. המלל שהושמע על ידי הנאשם בא לידי ביטוי גם בהתנהגות עת הנאשם נצמד לגופה של המתלוננת וחטף את הטלפון הנייד מידיה, והניף את ידיו לעברה בעודו מגדף אותה. לדבריה, מדובר בהתנהגות ברוטאלית שמעידה על חוסר כבוד מינימאלי ועל מסוכנות גבוהה.

לגבי העבירה של העלבת עובדת הציבור, טענה כי מדובר בהתנהגות מכוערת כאשר הנאשם פנה לשוטרת שעצרה אותו ואת המתלוננת לשם בדיקת רישיונות, ובמקום למסור לידיה את המסמכים קרא לעברה יאאלה יאאלה לכי תזדייני, ובהמשך כשידיו מונפות באוויר קרא לה זונה מטומטמת תראי איך את נראית וזאת כאשר הוא רץ מהניידת לעברה.

לגבי החזקת הסכין, טענה כי הנאשם החזיק שני סכינים שנתפסו ברכבו, האחד בתא הכפפות והשנייה מתחת לכיסא הנהג. מכתב האישום עולה כי הנאשם הצהיר כי הסכינים משמשים אותו להגנה עצמית, מכיוון שבעבר היה מעורב באירוע דקירה והוא עובד בשטחים. לדבריה, הדבר מעיד כי הנאשם הצטייד בסכינים כדי להיות מוכן לקרב ובמקרה הצורך היה נכון לשלוף את הסכין. התנהגות מעין זו היא בדיוק הסיבה לאיסור על החזקת סכין.

עוד הוסיפה וטענה כי מתסקיר המבחן שנערך בעניינו עולה כי הנאשם לא לקח האחריות מלאה על מעשיו, טשטש את הבעייתיות שבהתנהגותו. הערכים החברתיים שנפגעו מהתנהגותו הם שלמות התא המשפחתי, הערך של הגנה על שלום הציבור ובטחונו, הערך של שמירה על הסדר הציבורי והגנה על עובדי ציבור.

לגבי ביטול הרשעתו של הנאשם טענה, כי המסמכים שהוגשו על ידי הנאשם לא מפרטים כיצד תפגע פרנסתו בצורה קונקרטית, והעבירות שביצע, ביניהן החזקת הסכין, הינן עבירות חמורות המצריכות ענישה של מאסר בפועל, על כן, על פי מבחני הפסיקה הנאשם לא עונה על הקריטריונים לאי הרשעה.

לגבי מתחם הענישה טענה כי העונש הראוי ימצא ביטוי במאסר בפועל של בן כמה חודשים ועד 10 חודשים.

על כן, עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם ענישה של מאסר בפועל, מע"ת וקנס כספי. בנוסף, עתרה להשמדת המוצגים.

6. ב"כ הנאשם טען בטיעוניו לעונש, כי יש למקם את מעשיו של הנאשם בקונטקסט הנכון. בנוגע לעבירת החזקת הסכין, הנאשם בהגינות אמר כי הוא נכנס לשטחים, בתקופת פיגועים, ועל כן הצטייד בסכין כדי להגן על עצמו. ב"כ הנאשם טען כי עובדתית מדובר בעבירה, אך העמדתו על כך לדין, מראה עד כמה התביעה מנותקת מהמציאות, לא מדובר באדם שיצא ממקום בילוי בשעת לילה מאוחרת כשהוא נושא בכליו סכין, אלא באדם שנכנס לצורך עבודתו לאזור מסוכן, והחזיק בסכין לשם הגנה עצמית. הנאשם לא היה מודע לכך שהוא מבצע עבירה, ולראייה שאחת הסכינים שנתפסה הינה סכין נוי.

הנאשם הינו אדם ללא עבר פלילי, מפרנס בכבוד שתי משפחות, ו-12 עובדים בחברה בבעלותו. האיומים התרחשו עת היו בני הזוג במצב כלכלי בעייתי, ולטענתו של ב"כ הנאשם, אין זוג שלא חווה בעיות ביחסים שלא מתאפיינים בהרמת קול או בהנפה וזריקה של חפצים. בני הזוג הלכו ביוזמתם לטיפול זוגי והיום נמצאים ביחסים מעולים ומקיימים אורח חיים נורמטיבי.

לגבי העבירה של העלבת עובד ציבור טען, כי יש לקחת בחשבון כיצד עובדי ציבור מתנהגים ומדברים לאזרחים, ובעבירה מעין זו בוודאי שאין למצות עם הנאשם את הדין. הנאשם הודה ולקח אחריות על מעשיו המהותיים, והפנים שני דברים חשובים; על החזקת סכין ועל פתירת מחלוקות בינו לבין המתלוננת.

הרשעה בדין תביא להתרסקות וודאית של החברה שבבעלותו, שכן הוא מבצע עבודות מול חברות ציבוריות, והדבר מצריך עבר פלילי נקי.

על כן, עתר ב"כ הנאשם לבטל את הרשעתו של הנאשם.

7. הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה, ואמר כי למד את הלקח בנוגע להחזקת הסכין, וכיום אינו מחזיק בסכינים כלל, לא היה מעוניין להזיק לאיש ואם היה חושב שמדובר בעבירה לא היה נכנס למחסום. הסכין ששם בתא הכפפות הייתה סכין ששימשה אותו לצורך עבודתו, והסכין השנייה הינה סכין נוי שאמורה הייתה להימצא מחוץ לרכבו.

עוד מסר, כי מכיר את אשתו כ-10 שנים הייתה להם מערכת יחסים למופת, אך כשהעסק נכנס לקשיים התגלעו ביניהם הרבה וויכוחים, לאחר שהתפזר העשן הבינו כי הם לא מעוניינים לחיות כך וניגשו לטיפול זוגי. מזה כ-15 שנה מתנדב בכ- 4-5 גופים ותורם אלפי שקלים בחודש למטרת צדקה. לא הסכים להצטרף לטיפול מכיוון שלא חשב שהוא מתאים לקבוצת המשתתפים בקבוצה, ומדובר במקרה מיוחד, ולכן הסכים להשתתף בתוכנית טיפולית באופן פרטי.

8. המדובר בעבירות איומים (בשני מופעים), החזקת סכין שלא למטרה כשרה והעלבת עובד ציבור. בבואו לגזור את דינו של נאשם, עורך בית המשפט איזון ראוי בין אינטרס הנאשם לבין האינטרס הציבורי, ואף בוחן את נקודות ההשקה בין אינטרסים אלו. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט איילון בע"פ 91\1399 רוני ליבוביץ' נ' מדינת ישראל, פד"י מז' (1), 177, כדלהלן:

"אכן במסורת הפסיקה נקבעו כללים בדבר דרכי הענישה ומטרותיה שעל השופט לשקלם בבואו לגזור את הדין. אופייה של העבירה ונסיבותיה, עולמו של העבריין, עברו ועתידו, הצורך בהרתעתו של העבריין שהורשע ובהרתעתם של עבריינים בכוח, מידת התגמול וחובת השיקום, תיקון היחיד ותיקונה של החברה".

א. לעניין הרשעת הנאשם:

לאחר שהתרשמתי מטענות הצדדים, המלצת שירותי המבחן ומכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי ראוי להותיר את הרשעתו של הנאשם בדין.

ככלל הוא, כי משעבר נאשם עבירה המיוחסת לו בכתב האישום, הוא יורשע וייענש כהוראת האינטרס הציבורי ולשם הגשמת מטרות הענישה.

בית המשפט משתמש בסמכותו שלא להרשיע נאשם בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי לנאשם מן ההרשעה, לבין חומרתה של העבירה. התרשמתי כי נסיבות שכאלו אינן מתקיימות בעניינו של הנאשם שמלפניי.

בע"פ 96\2513 מ"י נ' שמש, פד"י נ (3) 682 נפסק כי:

"שורת הדין מחייבת כי מי שהובא לדין ונמצא אשם, יורשע בעבירות שיוחסו לו. זהו הכלל. הסמכות הנתונה לבית המשפט להסתפק במבחן מבלי להרשיעו בדין, יפה למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. שימוש בסמכות הזאת כאשר אין צידוק ממשי להמנע מהרשעה מפר את הכלל. בכך נפגעת גם שורת שוויון לפני החוק" [שם בעמ' 638]

בע"פ 96\2083 כתב נ' מ"י, פדי נב (3) 337- נקבע כך:

"... הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל" (שם בעמ' 342)

עניינו של הנאשם אינו ייחודי כדי כך שיצדיק פגיעה ש"שורת שוויון", וייחשב כמצדיק את העדפת אינטרס השיקום בענישתו. חומרת העבירות בנסיבות המקרה, והבעת עמדתו של הנאשם כי אינו מעוניין להשתלב בקבוצה טיפולית, והמסוכנות הנשקפת ממנו אינה מאפשרת לוותר על ההרשעה מבלי שייפגעו שיקולי ענישה אחרים.

נופך הסלחנות הנלווה לאי הרשעה בגין עבירות אלו, אינו תואם את המאבק הנדרש בעבירות אלימות, הגם שהיא מילולית, שמבוצעות בתוך התא המשפחתי או מכוונות כלפי עובדי ציבור. החזקת הסכין על ידו ממחישה את הסכנה הטמונה באיומיו שמא יעבור מן המישור המילולי אל אלימות פיזית ממשית.

יפים לעניינינו הדברים שנקבעו ברע"פ 2038/04 לם נ' מ"י, פ"ד ס(4) 96, בזו הלשון:

"האיום הוא, אפוא, ביטוי שהמשפט מטיל עליו מגבלות תוך פגיעה בחופש הביטוי וזאת, כדי להגן על ערכים אחרים ובהם שלוות נפשו, בטחונו וחירות פעולתו של הפרט. האיום מסכן את חירות פעולתו של הפרט שכן, פעמים רבות, כרוך האיום גם בצפייה להתנהגות מסוימת מצד המאוים שהמאיים מבקש להשיג באמצעות האיום".

לעניין הסכנה הטמונה בהחזקת סכין, יפים הדברים שנשמעו בע"פ 2047/07 מלסה הנוק נ' מ"י (פורסם בנבו, 14.5.07):

"כבר נשתפך דיו רב ונשתברו קולמוסים ומקלדות בפסקי הדין של בית משפט זה ובתי המשפט האחרים לעניין "תת-תרבות-הסכין". לפנים היה אדם יוצא לרחוב ובידו או בכיסו ארנקו, מטפחתו ועטו. היום רבים היוצאים לרחוב וסכין בידם, או איש סכינו על ירכו, לאו דווקא כדי לקלף מפירות הארץ, ואך יוציאם פלוני משלוותם, ברב או במעט, תישלף הסכין; וסגולתה הטבועה של זו, שהיא עלולה לשפיכות דמים, וכדברי חכמים ש"הברזל מקצר ימיו של אדם" (ילקוט שמעוני, פרשת יתרו)."

מעשי הנאשם אינם קלי ערך והפגיעה שתיגרם לו מהרשעתו אינה כה כבדה, על מנת שייקבע עניינו כיוצא דופן. לא שוכנעתי מהעדר יחס סביר בין חומרת העבירות לבין הנזק הצפוי לנאשם מהרשעתו. לא זו אף זו, הנאשם לא הוכיח פגיעה קונקרטית אפשרית בפרנסתו. העובדה כי הנאשם עומל כיום לשם השגת תעודת קבלן רשום, ומבצע עבודות לגופים ממשלתיים, אינה מובילה בהכרח למסקנה כי פרנסתו תפגע אם וכאשר יורשע. למעלה מן הצורך אציין כי חומרת העבירות, ונסיבות ביצוען כאשר מדובר בשלושה אירועים שונים, וכאשר הנאשם לא היה מוכן להירתם לטיפול ואף התפרץ לדברי התובעת בעת טיעוניה לעונש, מעידים על האימפולסיביות שבהתנהגותו ועל הסכנה העתידית לחברה הנשקפת ממנו. נוסף על כך הנאשם טען בתחילה כי הסכינים שנתפסו הינם להגנה עצמית, ובבית המשפט טען כי הם המשמשות אותו לעבודתו, כשאחת הסכינים הינה סכין נוי, עניין זה ממחיש את חוסר ההבנה של הנאשם ואי הפנמת חומרת המעשים שביצע. כאשר משכללים את כל הנתונים דלעיל ניתן להגיע למסקנה אחת ויחידה המחייבת את הרשעתו בדין, לצורך הרתעתו וריסון מסוכנותו לציבור.

ב. לעניין ענישת הנאשם:

הנאשם הבין את הפסול במעשיו והיה בעל השליטה היחיד בהם, שכן מעשיו לא הושפעו על ידי אחר. הנאשם בחר להתנהג בצורה אלימה כלפי המתלוננת, עקב חווייתו את עצמו כחלש מולה, והאיום נבע מרצונו להגביל את עצמאותה, ולהכתיב את מלבושיה. הנאשם הפגין בוז לאוכפי החוק ולובשי המדים, ופנה אל שוטרת בשפה שמוטב לא לחזור עליה.

הנאשם אף החזיק שתי סכינים מוכמנות בתוך רכבו, ואינני מקבלת את הטענה כי הן לא שימשו אותו למטרות פסולות, שכן אין לאדם שום סיבה להחביא סכינים בתוך תא בכפפות או מתחת למושב רכבו , אם הן נועדו למטרה כשרה או לנוי. העובדה כי אמר לשוטרים שעיכבו אותו כי הן משמשות לשם הגנה עצמית מחזקת מסקנה זו. על בית המשפט לתרום את חלקו במלחמה כנגד התנהגות אלימה מכל סוג, וכנגד תת תרבות הסכין.

9. בתי המשפט הטילו עונשים מגוונים בגין העבירות שביצע הנאשם, החל בענישה צופה פני עתיד וכלה במאסר בפועל למשך 12 חודשים. הגעתי לכלל מסקנה כי מתחם הענישה ההולם למעשה העבירה שביצע הנאשם, בהתחשב בערך החברתי שנפגע, מדיניות הענישה הנוהגת, ונסיבות ביצוע העבירה כהוראת סעיף 40ג(א) בחוק, כדלקמן:

מאסר בפועל בן כמה חודשים שיכול וירוצה בעבודות שירות וכלה במאסר של ממש למשך 10 חודשים, מע"ת וקנס כספי בגובה של אלפי שקלים.

בגזירת העונש המתאים לנאשם שמלפניי וכמצוות המחוקק בסעיף 40 יא' בחוק, יש מקום להתחשב בנסיבותיו האישיות, אשר אינן קשורות בביצוע העבירה. לזכות הנאשם זקפתי התנדבותו במסגרות שונות למען הציבור והמכתבים המעידים על תרומתו המשמעותית, הזמן שחלף מביצוע העבירות, כאשר לא נפתחו תיקים חדשים כנגדו, את העובדה כי שיקם את יחסיו עם המתלוננת, אשר צירפה מכתב שבו ביקשה את רחמיו של בית המשפט והתחשבותו בנאשם העומל יומם וליל לצורך פרנסת המשפחה, וכי כיום הם מצפים ללידת ילד שיצטרף לתא המשפחתי.

10. לאחר ששקלתי את השיקולים השונים ובחנתי את טענות הצדדים ואת מכלול נסיבות העניין, אני גוזרת על הנאשם את העונשים כדלקמן:

א) מאסר בפועל למשך 6 חודשים.

לאחר קבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות, לפיה, הנאשם יכול לעבוד בכל עבודת שירות ללא מגבלה וניתנת המלצה על ידי הממונה להציב הנדון בעבודת שירות ציבורית, אני מורה כדלקמן:

הנאשם ירצה את עבודות השירות במקום העבודה מרכז קליטה ברנע אשקלון, ברח' בר כוכבא 209 אשקלון, 5 ימים בשבוע, 8.5 שעות יומיות.

הנאשם הביע את הסכמתו למקום העבודה הנ"ל להמרת המאסר בפועל בעבודות שירות. הריני קובעת, שהנאשם ישא את עונש המאסר שהוטל עליו בתיק זה ולמשך תקופה של 6 חודשים בעבודות שירות.

תחילת ריצוי עבודות השירות ביום 8.10.13 והנאשם יתייצב בפני המפקח על עבודות השרות בשעה 08:00 לצורך קליטה והצבה במפקדת גוש דרום ליד כלא באר שבע.

הובהר לנאשם כי עליו לעדכן את משרד הממונה בכל שינוי אם יחול בכתובת מגוריו, וכי עליו לעמוד בתנאי הפיקוח וביקורות הפתע וכל הפרה בעבודות השירות תביא להפסקה מינהלית ולריצוי העונש במאסר ממש.

לא יתייצב הנאשם לריצוי המאסר בעבודות שירות - תיחתם פקודת מאסר.

ב) מאסר על תנאי למשך 10 חודשים, והנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם כן יעבור בתוך שלוש שנים מהיום עבירת אלימות כנגד הגוף, לרבות איומים.

ג) מאסר על תנאי למשך 4 חודשים, והנאשם לא ישא בעונש זה אלא אם כן יעבור בתוך שלוש שנים מהיום עבירות כלפי עובדי ציבור.

ד) קנס כספי בסך 5000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו.

הקנס ישולם ב - 5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1.10.13 וב- 1 לכל חודש שלאחריו.

באם תשלום אחד מן התשלומים לא יפרע במועדו, יעמוד כל הקנס לפרעון מיידי.

מוצגים:

המוצגים יושמדו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

מזכירות בית המשפט תשלח בדחיפות העתק פרוטוקול ישיבת היום לממונה על עבודות שירות.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ח' תשרי תשע"ד, 12/09/2013 במעמד הנוכחים.

ב"כ הנאשם:

אבקש עיכוב ביצוע של עונש המאסר לצורך הגשת ערעור.

ב"כ המאשימה:

לאור המועד הקרוב לא נתנגד לבקשת חברי. נבקש שזה יהיה בכפוף להפקדת ערבויות והפקדת דרכון. עבודות שרות מחליף מאסר בפועל.

<#7#>

החלטה

מעכבת את ביצוע עונש המאסר בתנאי עבודות שרות עד ליום 27.10.13 שעה 08:00. כשעל הנאשם להתייצב בשעה זו במפקדת גוש דרום.

עיכוב הביצוע הינו בכפוף לתנאים כדלקמן:

א) הנאשם ימציא ערבון במזומן או ערבות בנקאית ע"ס 5000 ₪.

ב) הנני מורה על עיכוב יציאה מן הארץ, ובאם הנאשם מחזיק בדרכון עליו להפקידו במזכירות בית-המשפט.

הערבויות יופקדו עד ליום 8.10.13 במידה והנאשם יגיש ערעור על פסק הדין.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ח' תשרי תשע"ד, 12/09/2013 במעמד הנוכחים.