<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד גיל יואש

הנאשמת וב"כ עו"ד ערן ראו

פרטוקול

ב"כ הנאשמת:

בהסכמת חברי, נבקש לשאול כמה שאלות את המתלונן ולהגיש באמצעותו מספר מסמכים.

ע"ת 1, מר ברקוביץ בנימין בן אביב, ממשיך להעיד תחת אותה אזהרה לומר אמת:

ת. אבקש להגיש תמונה של הגינה שלנו, התמונה צולמה בשנת 2008 וכך נראתה הגינה עד שעזבתי את הבית בסוף 2009.

ב"כ הנאשמת:

מתנגד להגשת התמונה. אני לא יודע מה תאריך הצילום.

ת. שתלתם דשא כדי לרמות את בית המשפט ולהעלים ראיות.

<#3#>

החלטה

לאור דברי המתלונן התמונה מתקבלת ומסומנת ת/8.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ז' תשרי תשע"ג, 23/09/2012 במעמד הנוכחים.

חקירה נגדית:

ש. אתה זוכר בחקירה הקודמת היה דיון לגבי כן תאונת עבודה או לא. זה לא שורש העניין, בזמנו הגשת תלונה במשטרה כלפי אותו נהג מונית מוריס שמעון.

ת. כן. ב – 18.5.91 נפגעתי ממנו, בשבת.

ש. אני מציג בפניך ת.פ 7408/91, אתה מכיר את הדיון.

ת. הכל מ – א עד ת'.

ש. הנהג זוכה לא מחמת הספק אלא זיכוי מוחלט.

ת. כן.

ש. כב' הש' כוחן קובעת בסעיף 10 כי המתלונן העליל עלילה על הנאשם במטרה לסחוט ממנו כספים בנסיבה זו החלטתי לזכות את הנאשם זיכוי מוחלט.

ת. אני עומד בבית משפט שהפרקליטות צריכה להגן עלי, אני נמצא לבד, מולי 20 עדים מכרם התימנים שבאו להעיד על כל מיני שקרים, אני עמדתי עם הגב אני זאת שהלסת שלי התרסקה והעין ימין הלכה, אבל אני לא רוצה להגיד שהשופטת קיבלה שוחד, השופטת עשתה עוול על עוול, אם היה פשע משתלם זה הפשע המשתלם של הבחור שיש לו 10 תלונות על תקיפות והיא מוציאה אותו נקי כי היה שם בעל מסעדה מכרם התימנים, לא יודע מה.

ש. מקריא לך מסעיף 7 להכרעת הדין, הנאשם עשה עלי רושם מהימן.

ת. פציעה קלה? היה לי לסת שבורה.

ש. יש פה פסק דין חלוט שקובע שהעללת עלילה על נאשם שזוכה זיכוי מוחלט שאלמלא הזיכוי הוא היה יושב בכלא. בסעיף ח'.

ת. אני סופר כבר 40 שנה אני כותב ספרי ילדים, עורך הדין שרצה להגן עלי גנב לי שני צ'קים של ביטוח לאומי, אני יש לי מחלת כתיבה, כתבתי לה אני ברחוב נהייתי עיוור אני בבית חולים וולפסון מוציאים לי את הלסת, חשבתי שאסביר לה שנפגעתי, פגעו בי, כל השיניים שלי עד היום אני לא יכול לתקן, אני עיוור בעין ימין ופתאום השופטת מוסיפה פשע על פשע.

ב"כ הנאשמת:

אני מבקש להגיש את הפרוטוקול.

הפרוטוקול מוגש ומסומן נ/7.

המשך חקירה נגדית:

ש. בסופו של דבר בית המשפט קבע שעדותך היתה עדות שקר והעללת עלילה ב – 91 על אדם חף מפשע, בית המשפט קבע שהתנהלותך במהלך הדיון ולאורך כל המשפט היתה התנהלות בלתי ראויה, הצפת את בית המשפט במכתבים, ההתנהלות גם מזכירה את ההתנהלות בתיק הזה. בתיק זה יש לפחות שלושה מכתבים שלך לראש שלוחת תביעות ולתביעות ראשון ומשטרת ישראל, הגשת תלונה ראשונה לאחר שהוגש כתב האישום בינואר 2010 אמרת שכתב האישום לא מתאים לך..

ת. אף פעם לא אמרתי, מה זה לא מוצא חן בעיני? כל מה שהיה צריך להוסיף הוספתי. בן אדם פשע צריך לשלם בדין, פתחו הגנה על פושעת.

ש.בש' 4 בהודעה שלך מ – 6.1 אחרי שהוגש כתב האישום, לגבי הקשר בין אותו זיכוי מוחלט להתנהלות אז, ש' 4, עכשיו הוגש נגדה בתביעות כתב אישום וראיתי שכתב האישום לוקה בחסר ולא מצויינים האיומים שעשתה לי.... כל הדברים האלה למעשה התווספו בינואר לאחר שהוגש כתב אישום, מה שהיה לפני 20 שנה, עם הצפת בית המשפט במכתבים והשקרים, אם אפשר שלפני 20 שנה בן אדם ישקר גם לפני 20 שנה ישקר גם עכשיו.

ת. אני אומר דבר אחד מאוד פשוט אם יתפסו אותי בשקר אחד במשפט הזה. שום שקר.

ש. בית המשפט קובע.

ת. אני ב – 91 רצחתי, חזרתי הביתה למשפחה, אמרתי לאישה שאני חולה סרטן והיא שמחה ומתעללת בי, מה הקשר 91, אני נעלב שאתם מגינים עליה.

ש. מה אתה אומר בין בני שב – 91 מה קרה היום שאתה אומר שהתיק הזה הוא תיק שכל הראיות טובות, אתה לא מעליל עלילה, לא הצפת את התביעה במכתבים.

ת. בשנת 91 שהתנהל המשפט בבית שמפט המחוזי אני באתי עם אמת לא היה שום שקר לקחו עבריין עם 10 תיקים על תקיפה ועשו אותו טלית שכולה תכלת עוד מעט עשו אותו ישו או משה רבנו, יש לי מספיק מסמכים להעיד ששתלתם דשא להעלים ראיות. יש פה שחרור בערבות שזהבה תפסו אותה בשנת 2000 גונבת מחנות בגדים, היא אומרת לי בוא תשחרר אותי. אז אני הפושע?

ש. ציינת שבמהלך כל השנים חית עם זהבה כבעל אוהב ומסור ופרנסת אותה.

ת. כן.

ש. אני רוצה להציג לך פרוט חיובים של כרטיסי אשראי משנת 2008 עד סוף 2009, אתה יכול לאשר שזה שלך.

ת. כן.

ש. 90 אחוז מהחיובים שאני רואה פה זה חיובי הימורים, פייס לוטו טוטו.

ת. מאשר.

ש. אתה חולה הימורים.

ת. לא. אני לא אוכל בחוץ, לא מעשן, לא משתמש בסמים.

ב"כ הנאשמת:

אבקש להגיש.

המתלונן טען שהוא חי עם הגב' המון שנים, בעל למופת ומתעסק בביתם המשותף ושלום בית. כאשר אני שואל אותו אם יש לו בעיית הימורים הוא טוען שלא. אני טוען שרוב הכספים שהוצאו שהוא חי בבית הם על הימורים. המסמכים האלה על מה שהם מעידים הם על אופיו הרע של המהמר. אדם שמהמר ב – 1000 ₪ גם אם מהמר כסף בחסות המדינה זה אדם שלא מתנהל טוב.

המשך חקירה נגדית:

ש. מציג מכתב שחרור מבית חולים שחזרת ב – 23.2.09 לאישפוז.

ת. כן.

ש. אתה מאשר שהיית מאושפז כמה זמן מ – 23.2.

ת. בוא נגיד 15 יום. מ – 24.2.09 הייתי עד 13.3 או 10.3.

פרשת הגנה

ע"ה 1, הנאשמת, מוזהרת כחוק לומר את האמת:

ש. כמה זמן את מכירה את המתלונן.

ת. 40 ומשהו שנה.

ש. באיזה שנה התחתנתם.

ת. 64.

ש. באיזה שנה התגרשתם.

ת. 77.

ש. מאז 77 עד היום את יכולה לתאר את מערכת היחסים שלכם.

ת. לא היתה שום מערכת יחסים. מה שיש ביננו זה רק הורות משותפת לצערי. וחשבתי שהסיוט נגמר אבל השלתי את עצמי, הבן אדם רבץ שעות ליד הדלת של ביתי ועלה לשכנה שלי העדה שצריכה להגיע וחיפש אותי שם, דחף את הדלת וחיפש בחדר הילדים, למרות שאני 45 שנה אלימה, הוא רדף אחרי, הוא פשוט אובססיבי, זה אובססיה שלא היתה.

ש. בשנת 91 הדבר הזה גם עלה במהלך הדיון בהקשר של הכרעת הדין המזכה, מה שאין מחלוקת שבני המתלונן נפצע באיזה שהוא אופן, מה קרה בעקבות הפציעה.

ת. בתקופה זו היו לו כמה דירות, אז הוא היה גר בנביאים, הלכתי, אני חוזרת ורואה בן אדם מחרחר למוות. הוא הגיע אלי הביתה, הבן הקטן היה בבית, הוא נשכב על השטיח במצב אנוש, שבור, לא יודעת, מצב גרוע מאוד ואז הבן אומר לי הוא ימות תעזרי לו אז לקחתי אותו לבית חולים. מאז, חצי שנה טיפלתי בו במסירות ויש לי כאן ניר שהוא כותב זהבה טיפלה בי במסירות ודאגה לכל מחסורי.

ש. זה תמונה שלו.

ת. כן. כך הוא היה.

ב"כ הנאשמת:

אבקש להגיש.

מוגש ומסומן נ/8.

ש. כמה זמן טיפלת בו לאחר הפציעה.

ת. האמת שעברו שנים רבות, להערכתי 4, 5 חודשים.

ש. בכל אותה תקופה הוא גר איתך בבית.

ת. הוא גר אצלי, לא איתי, הוא גר אצלי כי הוא לא היה נייד, הייתי צריכה לקחת אותו עם האוטו, הוא היה צריך מעכבים בבית חולים וולפסון, גם לקחתי אותו שיעבור את הניתוח שאולי יציל את מאור עיניו.

ש. בני אומר ש – 45 שנה התעללת בו. ב – 91 התעללת בו שלקחת אותו הביתה.

ת. אם הייתי איתו 45 שנה הייתי מתעללת. בשנת 91 הוא קיבל טיפול מסור, הוא לא קרא לי זהבה, הוא קרא לי מלאך.

ש. טיפלת בו למשך מספר חודשים ואז מה הוא עזב.

ת. כשהוא הורידו לו את כל המערכות האלה אז הוא חזר לביתו.

ש. איפה זה היה ביתו.

ת. ברדיוס של מאה מטר, הוא בנביאים אני בבלפור.

ש. בין 91 לניתוח שהוא עבר בפברואר 2007 הניתוח ראשון היה ביניכם מערכת יחסים.

ת. הוא לא הפסיק לרדוף, לעקוב, זרק עלי אבנים כאלה מהחדר שינה, הוא אמר אני רוצה לראות מי זה הבן זונה במיטה שלי.

ש. הוא חשד שאת בוגדת בו למרות שאת לא נשואה לו.

ת. למרות שאני לא נשואה לו, הוא עמד ליד הדלת אמר אני רוצה לראות מי זה הבן זונה.

ש. בפברואר 2007 התגלה אצלו סרטן.

ת. לא. זה התחיל אצלו, ב – 2002 התחילו אצלו הבזקים בעין השניה והוא פחד להתעוור, והוא בא לבן וביקש שיעזור לו כי המצב לא היה טוב חשבתי שזה יהיה כמו ב – 91 שהוא יסיים תקופה ואני חוזרת לחיים שלי.

ש. ב – 2002 הוא שב ומתגורר אצלך.

ת. אחרי שהתחיל להשתפר הוא קיבל סרטן פרוסטטה, התחיל לטפל, לא הספיק לגמור עם זה, קיבל את הסרקומה שמלווה אותו עד היום הזה.

ש. אני נצמד לפברואר 2007, אני מבין וגם הבנתי מהמתלונן היה ניתוח, ניתוח לא קל.

ת. מי שהיה שם ליד חדר הניתוחים שבע שעות זה אני ולא הילדים שלי ולא המשפחה שלו.

ש. באותו ניתוח הוא עבר כריתה רצינית והגיע שוב למטפלת הסיעודית שלו, אליך.

ת. הוא הגיע לאחות הצמודה שטיפלה ללא הרף בבן אדם שהוא חולה סרטן והייתי בשוק מעצמי שאמרתי איך החיים מתאכזרים לבן אדם.

ש. במאי 2009 שנתיים ושלושה חודשים אחרי שהתחלת לטפל בו בעקבות הסרקומה, בני מגיש תביעה אזרחית לבית משפט למשפחה.

ת. נכון. הוא פשוט רצה... פעם אחת ב – 75 שעדיין אנחנו נשואים הוא לקח את כל הכסף המשותף שלנו וקנה וילה על שמו ואחרי שנתיים הוא התגרש ממני, היום בחסות בתי המשפט הוא רוצה לקחת ממני מה שאני מ – 75 עשיתי עד היום הפרדת רכוש.

ש. את מטפלת בו ב – 91 תקופה ארוכה וב – 2007 עד 2009 כאשר יש לאיש הזה פצעים מדממים. את מחליפה לו תחבושות, למה שהאדם הזה שנסמך עליך וטוען שהוא אוהב אותך מדוע שבמאי הוא יבקש לעזוב אותך.

ת. פנה אלי וביקש ממני והתחנן שנהיה זוג, יש לנו ילדים ויש לנו נכדים, שהילדים שלו היו שני עוללים קטנים מסכנים שבהם הוא התעלל אז זה לא נקרא, הוא לא היה אבא עכשיו פתאום שהילדים עצמאים ויש להם ילדים משלהם הוא אומר שאני מפרקת משפחה, אמרתי לו במפורש אני לא סובלת אותו לא רוצה להיות בת זוג שלו, התחנן שאסע איתו לחו"ל וגם את זה דחיתי על הסף.

ש. בני אומר שהתעללת בו שנים ארוכות, כתב האישום מייחס תאריכים ספציפיים, כל הזמן הוא סובל ממך, מדוע האדם הזה שזקוק לך מבקש לסיים את הקשר הזה.

ת. מה שהפריע לו זה לא אלימות ולא היתה אלימות מפני שזה הבית שלי מהסכם הגרושין, פשוט יצאתי בלילות, ביליתי בסופי שבוע וזה מה שהפריע לו, הוא רוצה לנקום ואם כבר הוא נוקם אז הוא נעזר בכתב אישום לקדם את הנושא האזרחי שלי, דירה שהוא רוצה עוד פעם להתחלק איתה.

ש. את נחקרת ב – 23.6.09 לאחר שבני הגיש תלונה, התלונה של בני מתחלקת בסופו של דבר לחמישה אישומים, באישום הראשון טוען המתלונן שאת החזקת מעדר בידיך ואיימת שתיתני לו אותו בראש. מה תגובתך.

ת. כמובן שאמרו לי את זה גם במשטרה, דרך אגב במשטרה לא אמרו לי שאני י כולה לקחת עורך דין. הצילום שהוא הביא זה פוטו מונטאז' יש לי דשא שלא נגעתי בו, על אחת כמה וכמה בתקופה הזאת שהוא התעלל ומה שהוא עושה, לי יש מצב רוח לשפץ ולסדר? לא נגעתי מאז שקניתי את הדירה.

ש. מציג תמונות של הדשא, ממתי התמונות האלה.

ת. חלק צולמו לפני שנתיים, חלק לפני שלוש וחלק חדש. אין לי דשא, הדשא צהוב והתחיל להלבין.

כל פעם היה אומר לי שהוא לוקח כלים מהאתיופים של העירייה שעובדים מסביב. לא יודעת איזה כלים, הייתי יוצאת בשעה שבע בבוקר וחוזרת בתשע עשר בלילה.

ב"כ הנאשמת:

אבקש להגיש.

התמונות מתקבלות ומסומנות נ/9 כאסופה.

ש. בני טען כתמיכה לעדות שלו לכך שהחזקת מעדר ואיימת שתיתנו לו את זה בראש שלא גדל דשא בגינה וביקשת ממנו שיעדור. מה היה המצב הגופני של בני באפריל 2009.

ת. שהוא יצא מבלינסון זה הסיבה שהוא תבע, שהוא ראה שהאחות רחמניה עדיין מלווה אותו לבית חולים וחובשת והכל בסדר. במרץ אפריל שהוא סיים וביקש ממני זוגיות ונדחה בצורה בוטה מיד נפתחו תיקים במשטרה.

ש. מה זה נדחה בצורה בוטה.

ת. אני לא מוכנה לחיות איתו.

ש. הכאת אותו.

ת. לא. הוא לא מפסיק, כמו עלוקה, כל רגע בוא נהיה זוג.

ש. האם בתקופה הזאת קיימת יחסי אישות.

ת. לא. אין מזל כזה, ולא היה. הוא סובל המון שנים מצהבת הפטטיס בי, מי מתקרב לדבר כזה וחוץ מזה אין לי רגשות אליו והוא יודע, לא השלתי אותו, עובדה שהוא ביקש שאסע איתו לחו"ל ולא הסכמתי.

ש. באישום השני, בפברואר 2009 במהלך ויכוח השלכת לעברו שלט טלויזיה שפגע לו בכתף והפך את המעמד של הטלפון.

ת. לא זרקתי. לא רק זה, אני עבדתי אז במנויים במפעל הפייס, ביקשתי שבועיים חופש כדי לטפל בו, כי היו צריכים להוציא לו רשת שנטמעה בגוף. השתילו לו כי ניסרו שם ואני מה זה דאגתי חשבתי הוא גם סיפר לכל השכנים הוא יהיה על כסא גלגלים, האמנתי כי הוא נסע לבד לבלינסון, לקחתי שבועיים חופש לטפל בו אז הוא הגיע מבית חולים אחרי ניתוח מסכן חיים אני אזרוק עליו שלט? בפרט שהוא התנהג נורמטיבי באותה תקופה, מתי הוא הפך להיות מפלצת, ממאי יוני שהוא הכניס את כל התביעות שלו, עברתי שבעה מדורי גהנום ונפתח תיק במשטרה.

ש. בן אדם לא בא ומגיש תביעה רכושית סתם, שוחחתם לפני זה.

ת. אצלו זה נורמה, כי הוא גנב 700 אלף, אני קיבלתי דירה והיום הוא מבקש את הדירה הזאת להתחלק איתי.

ש. לפני שהוא הגיש את התביעה הרכושית במאי, האם ידעת שזה עומד לבוא.

ת. לא. הוא ביקש זוגיות, נדחה כרגיל, לא תארתי לעצמי.

ש. האם יש לך הערכה מדוע במאי הוא מגיש את אותה תביעה רכושית.

ת. עד חודש אפריל הוא עוד קיבל עירוי והיה עסוק בעצמו. עד סוף 2007 קיבלתי את תדפיסי הבנק שלי, הבנק שלי בתל אביב ושלו בבת ים. עד 75 היתה לי ת.ד בסולל בונה. 2008 פרשתי לפנסיה ונעלמו הכל.

היות והוא היה בבית אני לא דיברתי איתו. הוא גילה את הפנסיה שלי, את מה שיש לי בבנק ומרוב משחקי מזל, אמרתי לך 10 שנים אחורה הוא השאיר של תדפיסים של ישרארט ו – 95 אחוז זה מפעל הפיס, באותה תקופה הוא הרוויח 3000 ₪ מביטוח לאומי כך שגם אם נתן 1000 שקל למפעל הפיס זה מוגזם.

ש. אישום שלישי, התווכחתם לגבי הרכוש ואז אמרת לבני אם זה ככה אני אשרוף אותך ואת הבית שלך.

ת. לא אמרתי אני אשרוף אותך. אני בכלל לא ידעתי, הוא עשה לי הרחקה מהבית שלי, לפני שכל הפרשה התחילה, שופטים לא שואלים איפה החוזה, זה שלך אתה דייר משנה, לא שאלו אותו, אישה בת 65 יצאה לפנסיה, אני הגעתי הביתה, הוא תופס אותי בשרוול כמעט קרע לי את החולצה הוא אומר אני מזמין שוטר אם את תעברי על החוק ותשארי בבית.

ש. צו הרחקה זמני נותנים ל – 24, 48 שעות.

ת. הוא זרק אותי מהבית שלי, הייתי המומה, לא ידעתי מהדברים האלה, אמרתי אני רוצה לראות את השוטר שירחיק אותי מהבית שלי, אני אשרוף את הבית הזה אבל הוא טרק לי את הדלת בפנים וכמובן זרק אותי לרחוב.

ש. יכול להיות שאת מצטערת על האמירה הזאת.

ת. אני מצטערת אבל במשטרה הודאתי שאמרתי אבל לא לשרוף אותו. הוא שקרן פתולוגי. היה ויכוח על הרכוש, על איזה רכוש הוא מתווכח איתי?

ש. למעשה מה שאת אומרת שבעידנא דריתחא כאשר את מגיעה הביתה ורואה שהבית שלך בעקבות צו הרחקה זמני אמרת לו אף שוטר לא יוציא אותי מהבית אם זה ככה אני אשרוף את הבית. האם היתה אמירה כלפי בני, שתפגעי בבני.

ת. לא, נראה לך שאני הייתי שורפת בית ששייך לי? בן אדם בא נושק ל – 70, לזרוק אותי החוצה שהוא דייר משנה משלם שכירות?

ש. באישום השלישי מדברים על שהגעת בבוקר ואיימת על בני שתשרפי אותו ובאותו יום ממש נאמר על ידי המאשימה שלאחר שגילית מכתב שכתב למשטרה כיוונת לעברו מספריים שהחזקת ביד שמאל, דקרת אותו בידו השמאלית ושרטת אותו בידך הימנית.

ת. תגובתי היא שהוא מתלונן סדרתי. קודם כל לא. אם חגית כותבת... נראהלי כמו עקיצת יתוש, אם באמת הייתי דוקרת איפה אישור רפואי, הרי הוא חיפש מתחת לאדמה ראיות, כדי לקבור אותי ולקחת את הכסף שלי, ואני גרושה ממנו והוא מת לחזור אלי ו אני דוחה אותו, זה מפריע לי.

ש. מדוע לא מתקבל על הדעת שבמתח הזה תקחי מספריים ותדקרי אותו.

ת. לא היה ביננו כלום, אני מגיעה כל יום בתשע עשר בלילה ורואה חדשות, הוא בא לדבר איתי אמרתי אני רואה חדשות, הוא היה פונה לחברות שלי שיתחננו אלי למה היא לא בת זוג שלי, מה אנחנו בסעודיה? יכריח אותי להיות איתו? וזה תודה רבה על טפול מסור של שלוש שנים.

ש. יום לאחר אותו ארוע דקירה את ובני מגיעים יחד לתחנת המשטרה בראשון לציון.

ת. אני לא הגעתי איתו לשום מקום.

ש. ב – 17.6 כתוב לאחר שהנאשמת יצאה מתחנת המשטרה בראשון האם הגעתם יחד למשטרה.

ת. הגענו ביחד, אני אמרתי לו חד וחלק או שאתה מבטל את השטויות האלה כי זה שקרים על גבי שקרים. הוא כל החיים שיקר. עובדה שהבן אומר שהוא שקרן. באותו יום הגענו למשטרה והיתה שם איזה חוקרת צעירה אז הוא אומר לה היא אומרת לו מה רצית, אמרתי לו או שאתה מבטל או שאתה עוזב את הבית שלי, למה אתה גר אצלי? תלך אצלך, יש לו חצי מליון בבנק. מה יש לו לחפש אצלי. אז החוקרת שואלת אותו אתה באמת רוצה לבטל, אז הוא רועד מפחד, הבימה פראייר לידו. בסופו של דבר ביטל את התלונה. העובדה שלי 10 מ' בכביש משה דיין, מה פתאום שאני אחזיר אותו הביתה. אוטו מודל 2007 עם 5000 ק"מ אז מה אני אכנס בקיר, מה פתאום שאני אתאבד, מי הוא, שיתאבד לבד.

ש. הגעתם למשטרה, בסופו של דבר בני משך את תלונתו, בני טוען לאחר מכן שנכנסתם לרכב יחד ואיימת שתתנגשי מאחורי קיר או אוטובוס ותהרגי את שניכם.

ת. לא. קודם כל באותו יום באותה שעה...

ש. מה ההגיון לנסות לפגוע באדם שבאותו רגע לכאורה ביצע את מבוקשך משך את התלונה.

ת. איפה ההגיון, זה היה בהתחלה, הוא שם מכתב מסכן במשטרה אז על זה אני הולכת להתאבד, על זה אני הולכת להיכנס עם אוטו חדש בקיר, איפה ההגיון, צריך להיות מטומטם להתנהג ככה.

ש. ב – 24.6.09 יום לאחר שאת מוסרת את ההודעה במשטרה, יש דיון בבית משפט בנושא צו ההרחקה. המתלונן חוזר בו מהדברים לגבי צו ההרחקה ומבקש לבטל.

ת .הוא ביטל, נכון.

ש. את מאשרת שזה העמוד האחרון מהפרוטוקול.

ת. לאחר עיון, כן.

ש. ההחלטה של בית המשפט נאמר שנוכח העובדה שהמבקש מעוניין לחזור בו מבקשתו זו גם לאחר שבית המשפט הבהיר לו את בקשתו זו אני מורה על סגירת הבקשה והמתלונן אומר אני חוזר על כך שהדברים נאמרו, הוא מתכוון כנראה לאיזה שהם איומים, אבל בשלב זה אני מבקש לחזור בי מהבקשה ולבטל את הבקשה.

ש. זאת אומרת שאם אני מבין את מהלך הדברים נכון יש ארועים נוראיים בינך לבינו, את מתעללת בו, מכה אותו, לשיטת המתלונן, הוא מגיש תלונה למשטרה, הוא מגיע ב – 16 וחוזר מהתלונה. ב – 23 את נחקרת וב – 24 הוא חוזר בו מבקשת צו ההרחקה, את יכולה לנסות להסביר מה עובר בראש שלו.

ת. אני מכירה אותו 50 שנה ואני מוכרחה לומר שאני לא מכירה, זה שפל המדרגה שלא היה כדוגמתו בחיים. הגעתי לבריאות הנפש, ירדתי 15 קילו, זה בצע כסף, זה חולה נפש, חולה הימורים, אתם עוד לא מכירים ויודעים, הכל שקרים, זה פשוט לא יאמן, אם בן אדם מכבה סיגריות על הבן שלו ובסוף שהוא מתגרש ממני הוא כותב אני מוותר על הילדים ובפרט על הבן הגדול, בושה וחרפה.

ש. אני מחזיק בידי בדיקת פוליגרף שערכו לך במסגרת הסכסוך האזרחי ביניכם. תאשרי לי את נכונות הדבר.

ת. כן.

ב"כ הנאשמת:

אבקש להגיש את הפרוטוקול ואת בדיקת הפוליגרף.

הפרוטוקול מתקבל ומסומן נ/10.

ש. לשם מה נערכה לך בדיקת פוליגרף.

ת. כשאני הגעתי לאילת שהוא ביקש ממני לחבור אליו, חשבון הבנק היה פתוח על שמו, העברתי לשם הון עתק, שעמדנו לעזוב ולעבור לבת ים כולנו יחד האדון קונה וילה מפוארת שאני זרוקה באיזה בית, הוא טען לא עזבה לבת ים לפני שרוקנה את החשבון.

ש. נערכה לך בדיקת פוליגרף ב – 15.12.10 בתיק האזרחי.

ת. כן.

ש. הטענה במסגרת ההליך האזרחי היתה לגבי כספים.

ת. פנינו לבנק הפועלים ובבנק הפועלים נאמר שמשנת 69 עד 75 שהוא זרק אותי לבת ים, לא היה שום חשבון בנק ולא יפוי כוח.

ש. מה את יכולה לספר על טיב היחסים של בני עם ילדיכם המשותפים.

ת. הבן הקטן מרחם עליו, יוסי, עילאי לא יכול לראות אותו ממטר, הוא מתפלל, לא רוצה להגיד לכם למה. הוא לא מוכן אפילו לסייע לו שהוא יצא מבית חולים וגם השני והוא מטריד אותם ולא הגיע לא לברית, לא לבריתה, לא לבר מצווה, לאף מקום, חגים הם אצלי, כל שני וחמישי הם מגיעים אלי והוא לבד.

ש. יש לך משהו שאת רוצה להכות על חטא היום, את רוצה להגיד משהו לבני.

ת. לבני אי מה להגיד כי איך שהוא התנהג, האי אמון של כספים שנמצאים עד היום אצלו, אני מבקשת מבית משפט פעם ראשונה הודתי לשופטת שטיין שסוף סוף התפטרתי והוא לא עוקב אחרי כי הייתי במאסר עולם מהיום שהכרתי אותו ואני מקווה שירחיקו אותו ממני לעולם. למה הוא לא עזב, רע לו, אלימות, יש לו חצי מליון בבנק, הוא מצלצל לחברות שלי, הוא לא מפנים שבן אדם לא סובל אותו, טיפלתי מתוך רחמים, הוא יודע, אלוהים אדירים.

ש. אני מניח שחברי במהלך החקירה הנגדית יציג תמלולים של שיחות שבהם את נשמעת לא פעם מתבטא בצורה מאוד בוטה כלפי בני, מה יש לך לומר על זה.

ת. יש לי לומר על זה שבמשך 3 שנים תמימות שהוא חלה וגם לפני זה שהוא גר, הוא התנהג נורמטיבית והחשבתי שהבן אדם חלה אז הוא הפנים והגיע למסקנה שצריך להתנהג כמו בן אדם אבל ברגע שהוא התחיל להשתולל ולפתוח תיקים. אתה יודע מה ליאורה הקצינה אמרה שהוא מדפיס כרטיס כל יום אצלהם.

ש. את מרגישה שיש לך על משהו להתנצל.

ת. אני מצטערת כי זה לא מאפיין אותי אבל שזה קיצוני, התנהגות קיצונית ומפלצת שלא ברא השטן, זה היה בלתי נמנע ואת זה אני לא אעשה בחיים, גם אם ירק לי בפנים. זה היה בלתי נמנע כיוון שהוא התנהג נורמטיבית, התבטאתי, לא דקרתי. שאני אומרת בלתי נמנע אני מתכוונת שאולי התבטאתי לא כל כך יפה, והוא התחיל עם פרובוקציות, וגם הכניס לי מצלמות הביתה. אני יוצאת מהאמבטיה וצריכה להצטלם. ברגע שראיתי שהוא מתחיל להקליט אותי הוא התנהג בצורה ברוטלית, דבר של שנים.

ש. כמה זמן.

ת. הוא אומר מ – 2008.

ש. נניח שזה נכון ומ – 2008 הוא מקליט אותך האם הוא השמיע לך הקלטה שבה את נשמעת מכה אותו.

ת. לא.

ש. האם השמיע לך הקלטה שאת נשמעת סוטרת לו.

ת. לא.

ש. בני אמר שהיו שבועות ש 20 פעם ביום או בשבוע הוא היה מקבל ממך סטירה.

ת. לא.

ש. בני אומר שהיו שבועות שהוא חטף ממך סטירות ובעיטות. הוא מקליט אותך משנת 2008, הדעת נותנת שאפשר היה לתפוס את אחד הארועים בהקלטה. האם בני השמיע לך במהלך הסכסוך האזרחי או פה הקלטה שבה את נשמעת שאת מכה אותו.

ת. לא. הוא עם חגורה שחורה, ב – 2008 אחרי שעשה את הניתוח הוא עלה במשקל חזר להיות בריון, משך אותי מהסלון לחדר בשערות, הוא אומר כל המכות שלי יבשות שלא יראו.

ב"כ הנאשמת:

מציג תמונה של המתלונן לפני מחלתו.

המשך חקירה ראשית:

ש. ממתי התמונה הזאת.

ת. להערכתי גם שהוא עבר את הניתוח הוא היה נראה ככה. הניתוח זה מאחורה.

(במהלך העדות המתלונן נמצא באולם ומצחקק).

המשך חקירה ראשית:

ש. מתי הוא יצא מהבית.

ת. ב – 2009 שניגשתי למשטרה שהוא משך אותי בשיער.

ש. מאז ועד היום יש ביניכם אי זה שהוא קשר.

ת. כלום. אני פוגשת אותו בבית משפט, אני מקווה שזה יגמר שאני לא אראה אותו, מתהפכים לי המעיים.

חקירה נגדית:

ש. כל מה שאמרת בבית משפט הוא אמת.

ת. אמת ויציב.

ש. כל מה שאמרת במשטרה אמת.

ת. שהגעתי למשטרה לא היה לי נסיון, עובדה שלא הכחשתי שאמרתי שאשרוף את הבית. אז הודאתי במה שעשיתי.

ש. את אומרת שכל מה שבני אמר במשטרה שקר.

ת. נכון.

ש. לא היו דברים מעולם.

ת. נכון.

ש. מעולם לא הרבצת ולא איימת עליו.

ת. לא.

ש. אם אומר לך שבמשטרה את מודה שתקפת אותו.

ת. בחיים לא אמרתי במשטרה שתקפתי אותו.

ש. לא אמרת שהדפת אותו.

ת. בוקר טוב, הוא ניסה לאנוס אותי אז הדפתי אותו, לא תקפתי. הוא גם תקף אותי.

ש. משך לך בשערות.

ת. נכון והפיל אותי על המדרגות. לא התלוננתי כי עורכת הדין שייצגה אותי הראשונה שהוא מכיר אותה אמר לי אם תעיזי להתלונן יזרקו אותך לדירה שהיתה ריקה וישאירו אותו בדירה שלך. שראיתי את השקית במקרר אמרתי לעורכת הדין לא מעניין אותי הפעם זה סופי, הלכתי לשם והוציאו אותו, שבעה מדורי גהנום עברתי, הוא הרביץ לי, ירק עלי, אני ישנה ב – 2 בלילה הוא דופק לי בדלת של חדר שינה, חיבל לי בכל מה שאפשר, לקח מים עם מלח ושפך בגינה. כל התחבושות המסריחות האלה הייתי צריכה לקחת מסכת אב"כ. הוא שם לי את התחבושות על המיטה, בכיור ובגלל זה הוציאו אותו, לא בגלל העיניים היפות שלי.

ש. שהגעת להעיד היום התעקשת שיהיה לך מסמך על הדוכן ואמרת שזה נקודות שלך שיעזרו לך להיזכר, בן אדם שאומר אמת לא צריך דף.

ת. מה שאותי מעניין הכי הרבה בן אדם אומלל מסכן תעזוב את הבית שלי למה אתה נדבק כמו קרציה.

ש. את גם בן אדם אומלל ומסכן שקיבלת מכות כל הזמן למה את לא עזבת.

ת. זה בית שלי.

ש. אני אומר לך שהתגרשתם ב – 77 אבל מעולם לא נפרדתם.

ת. אתה ליווית אותנו כל החיים? לא רק שהוא לא גר איתי, יש לי שיחה מועד הבית, הוא היה אצלי בביתו גנב מחשב של הילד ואני והעדה שלי עלינו למעלה לבית שלו בנביאים והבית מסודר עם הבגדים שלו והוא מספר סיפורים שהוא משכיר את הדירות....

ש. את אומרת שעילאי אומר שהוא שקרן.

ת. כן.

ש. ושהם לא מסתדרים.

ת. הוא בחיים לא הסתדר איתו.

ש. אז למה עילאי לא בא להעיד לטובתך.

ת. הוא בטיפולים פסיכולוגיים כל פעם שהוא כיבה עליו סיגריות, אין על זה התיישנות על כאלה מעשים, הוא צריך לשלם את חובו לחברה, הוא נשוי לגלוריה בארצות הברית והוא ברח משם כי הרביץ לה מכות רצח.

ש. אם את סובלת ממנו כל כך מדוע ריחמת עליו.

ת. שריחמתי עליו ב – 91 זה נגמר והיה נחמד, לקח את הדברים שלו ואני המשכתי בחיים שלי. הוא היה אדם אלים פחדתי להתלונן כי הוא אמר שישסף את גרוני ולא רציתי שהילדים שלי ישארו יתומים מפני שהוא מסוגל הכל הוא בן אדם אכזר מפלצת. אז קיבלתי אותו ב – 2002 כמו ב – 91 שיש לו הבזקים והוא עומד להתעוור, כל פעם שהייתי אומרת לו לעזוב בוכה כמו ילד ואז בא סרטן הפרוסטטה ואחר כך הסרקומה.

ש. את אומרת שידעת שהוא אוסף נגדך ראיות.

ת. לא ידעתי שום דבר כזה. אחרי זה שחקרו אותו כאן הוא אמר שקנה את המכשיר ב – 2008.

ש. באותה תקופה לא ידעת שהוא מקליט אותך.

ת. לא ידעתי. הוא התנהג בצורה נורמטיבית, אבל ברגע שהגיע דואר אלי הביתה הבן אדם התחרפן לגמרי, איבד את הכיוון, מהמר כפייתי מהמשפחה הזאת הרג את שני הוריו כדי לשלם את החובות של ההימורים, זה הוא.

ש. אמרת שלא ידעת שהוא הקליט אותך.

ת. בטח שלא.

ש. את אומרת שהוא קרא לך מלאך.

ת. נכון, ב – 91.

ש. ב – 2007 איך הוא היה קורא לך.

ת. הוא לא היה צריך לקרוא לו, הייתי עם ההמון הסוער, יצאתי לבלות, הוא מצלצל לבן הגדול שלי יש לי לחצים בלב.

ש. אם אני אומר לך שבתמלולים שבני הגיש את אומרת לו תקליט אותי.

ת. לא. אה תקליט אותי כי הוא בא המתין לי ליד הדלת ואז היה אומר בואי נסגור את הענין נמצא פתרון הוא ניסה לסחוט בואי תתחתני איתי נבטל את הכל. אמרתי לו בשום פנים, לכן אמרתילו תקליט, אתה מדבר על אוגוסט יולי. אם הייתי יודעת שב – 2008 הוןא מקליט הוא לא היה נשאר בבית.

ש. למה הוא ביטל את התלונה אם את לא רוצה להתחתן איתו.

ת. הוא לא ביטל, איזה הרחקה? הוא אמר שהיה לי איזה הסכם עם עורך הדין שלו שביקש לבטל, זה צריך להיות מפגר ללכת לעשות הרחקה לבעלת הבית. הזמינו אותי אחרי 4 ימים, הוא קורה לי, אמרתי אין לי מה לדבר איתך. הוא אמר כב' הש' אני רוצה לבטל, אמרתי שעליו אני לא מתפלא זה חולה נפש, אבל אתם שופטים משטרה תבדקו למי שייך הדירה, איך זורקים אשה בת 70, יצאתי לפנסיה.

ש. בני אמר שהצמדת לו סכין שאם לא יבטל את התלונה.

ת. אני צריכה להתאבד בגלל הטיפוס הזה, לא איימתי ולא סכינים, מהיום שהוא נולד זה שקר אחד גדול, אני שקרן פתולוגי, אני מהמר כפייתי.

ש. בתמלולים שומעים שאת מאיימת עליו שתיתני לו דברים בראש וסטירות.

ת. נכון כי כשאני עומדת במטבח והוא קורע את החולצה ויש לו כוח של סוס ואני פוחדת מהמחלה שלו, הדפתי אותו והלכתי לישון אצל נחמה חברה שלי בבת ים.

ש. לפי התמלולים את מדברת איתו בלשון בוטה ואת משפילה אותו ואומרת לו אל תעצבן אותי ושמדברים על נקיון של הבית את אומרת אני לא מנקה והוא ילקק את הבית.

ת. הוא לא מפסיק לטנף. אני יוצאת מהבית ועושה מהפכות וקורא לשכנים שיראו את הבלאגן.

ש. את אומרת אני מאיימת עליך תלך מכאן עכשיו לפני שתקבל קרש בראש.

ת. הוא לא הפסיק עם הפרובוקציה.

ש. הוא משך אותך בלשונך.

ת. הוא לא רק משך אותי בלשוני, לא יכולתי להתקלח שהוא היה בבית. הוא בא מאחורנית וכמעט ביצע בי מעשה סדום ואז שצרחתי הוא יצא החוצה.

ש. אמרת את זה במשטרה.

ת. אמרתי הכל במשטרה.

ב"כ הנאשמת:

היא לא נחקרה על קרש בראש, אלא על מה שמיוחס לה בכתב האישום. אבקש להיצמד לעובדות כתב האישום.

ת. זה הסיבה שהוציאו אותו, אני באה עם שקיות שאריות מזוןן ואני בכל ללא אוכלת בבית. הוא הכניס רעלים, אמרתי להם תעשו טובה תכניסו למעבדה ותבדקו ואני מוכנה להיבדק אצל חוקר מספר אחד בארץ ותראו כמה הוא שקרן.

ש. הוא משקר בהכל.

ת. הוא שקרן פתולוגי.

ש. הוא סופר, כותב ספרים.

ת. שקרן פתולוגי. לא. הוא הוציא כל מיני חוברות, בדיחה של החיים ומחלק אותם, איזה סופר, מה הוא עושה מעצמו סופר? הוא לא גמר כתה ד', גר בצריף ועבד בשליחיות.

ש. שמעת את העדות שלו בפעם הקודמת, ראית איך הוא בכה על דוכן העדים.

ת. הכל צביעות, אם היה הולך להבימה היה מצליח יותר, סחטן.

ש. היה קשה להישאר אדיש למחזה שנגלה על דוכן העדים שמדבר על 40 שנה שהייתם ביחד.

ת. לא היינו ביחד, הגיע הזמן שתפנימו, הוא התחתן בארצות הברית עם גלוריה, הלך להוציא את המחשב שגנב לי מהבית.

ש. הוא לא גרר אותך לעשות הפלה.

ת. גרר אותי לעשות הפלה בשנות השישים כי פחדתי להתגרש.

.ש. הוא טוען שהתוודאת בפניו שהילד לא שלו.

ת. וואי זה לא להאמין, אם הייתי אומרת לו דבר כזה הוא היה שוחט אותי. כל שני וחמישי הייתי נדבקת במחלות מין, והתביישתי ללכת לרופא. בגללו יש לי רק שני ילדים.

ש. אני אומר לך שבמהלך 2009 את אמרת לבני במהלך ויכוח שאת תיתני לו מעדר בראש.

ת. במהלך ויכוח על רכוש, זה בדיחה (צוחקת) איזה רכוש, אין לנו מעדר, הוא לבד סיפר לי לא פעם אחת שבסביבה יש מלא אתיופים שעובדים בגינות של העירייה וכל פעם אומר לא צריך כלים, כל מה שנוגע זה ידיים שמאליות.

ש. מי זו השכנה שדיבר עליה חברה שלכם המשותפת שבני בא אליה והיא אמרה לו תגיש תלונה...

ת. צביה נמצאת פה ותשמע ממנה מה שהיה. הוא צלצל אליה, התחנן אליה. אחת הסיבות... הוא מצלצל אליה כל הזמן עד שראתה את המספר שלו הפסיקה לענות לו, היא לא מבשלת לי, לא רוצה להיות בת זוג שלי, ביקשתי ממנה שתיסע איתי לחו"ל על חשבוני, היא אמרה תעזוב אותה היא לא רוצה אותך. הוא כל הזמן היה אומר לה שלום ילדה, אישה בת 70, אני והיא יושבת לבד בחוץ בפרגולה והוא בסלון, כל הזמן מנסה להיכנס לאיפה שלא צריך.

יום אחד אני שומעת צעקות במדרגות, והייתי בהלם, שתי שכנות מאשמים אותו שהוא פרץ אליהם הביתה, אמרתי לו אל תעשה בושות תעזוב את המקום הזה, זה דו משפחתי שאפשר לקפוץ. היה אצלו גם שעון וגם נייד של השכנה.

ש. את אומרת שכל החיים הוא לא עזר לך, לא עשה לך מסאז'.

ת. הייתי נגעלת שהוא יגע בי, לא יכולתי ל התקרב אליו, הוא דחה אותי, משנת 91 הוא עם צהבת זה כמו איידס.

ש. את אומרת שכן אמרת לו שתשרפי את הבית והרכוש אבל לא אותו.

ת. בן אדם ב – 23:00 בלילה מגיע הביתה וזורקים אותו מהבית, אמרתי אני רוצה לראות את השוטר שיזרוק אותי מהבית. לא יאמן איך נותנים אפשרות לדבר כזה להתעלל באנשים.

ש. אני אומר לך שאת דקרת אותו ביד.

ת. שהוא יצא מבלינסון לא רצו להשאיר אותו בבית חולים, הכניסו לו מחט שימשיך לעשות עירויים בבית חולים, זה היה חודש ימים, אחרי זה שהוציאו היתה פריחה והוא אמר שאני דקרתי.

ש. אין מחלוקת שהרביצו לו ונפגע בעין.

ת. כן. קרה הארוע הזה. מישהו שהתקוטט איתו, זה קטטה. כתוב עקב קטטה בבית חולים.

ש. זה לא מישהו שתקף אותו מאחורה לפתע.

ת. מאיפה אני יודעת, אני גרה איתו? הוא בנביאים ואני בבלפור. הוא הלך לשם וניסה לסחוט את התוקף, למזלו הרע הקליטו אותו וזיכו את התוקף. הוא טוען שהבן אדם תקף אותו, הפך להיות צייר עם אקדח ביד, בחייך יש גבול.

חקירה חוזרת:

אין.

ע"ה 2, צביה שורקי, מוזהרת כחוק לומר את האמת:

ש. כמה שנים את מכירה את זהבה.

ת. 40 ו'. מעל 40 שנה.

ש. ואת בני גם.

ת. כן. הם היו נשואים.

ש. מה את יכולה לספר לגבי מהלך החיים המשותפים שלהם. ממה שאת יודעת.

ת. הכרנו שעבדנו יחד בבנק דיסקונט. אז הכרנו וזה ובעבודה חברות מהעבודה. לא חברות משפחתי. ואחר כך במשך השנים היינו נפגשות. אני הייתי נפגשת איתה כל הזמן. לא מפגש משפחתי.

ש. הית מגיעה אל בני וזהבה הביתה.

ת.ב דרך כלל שהוא לא היה. לא ראיתי אותו הרבה.

ש. פחות ראית אותו. זהבה היתה מגיעה אליך הביתה.

ת. כן.

ש. בני שוחח איתך לפעמים.

ת. בשנה, בתקופה האחרונה. לפני 4 שנים משהו כזה. אז הוא היה בא בטענות אלי כאילו שהיא לא מבשלת לו והיא לא רוצה להתחתן איתו הוא רוצה להתחתן והיא לא רוצה. שאולי אני אקשר ביניהם.

ש. שלום בית.

ת. כן.

ש. הם לא נשואים בתקופה הזאת.

ת. הם כבר לא נשואים תקופה ארוכה, 40 שנה, 35 שנה.

ש. 4 שנים אחרונות.

ת. הוא היה חולה ואז היא הכניסה אותו טיפלה בו.

ש. יצא לך לראות את זהבה מטפלת בו.

ת. ידעתי. גם הוא סיפר.

ש. מה הוא סיפר לך.

ת. שבזכותה יש מישהו שמטפל בו אחרת לא היה מי שיטפל בו.

ש. את יכולה לתת הערכה כמה שיחות ה יו משנת 2008 עד עכשיו מבני.

ת. היה לו סכום של כסף ורצה שאשכנע אותה שתיסע איתו לטיול לחו"ל. זה היה לפני כל הפרשה.

ש. במהלך כל התקופה שבני משוחח איתך, ידידת המשפחה...

ת. חברה של גרושתו.

ש. עלתה טרוניה מצד בני שהיא מכה אותו סוטרת לו.

ת. זה לא. רק עלתה טרוניה שהיא לא מבשלת לו, אמרתי לו אם לא מוצא חן בעיניך אתה יכול ללכת. היה אומר כל הזמן אני אוהב אותה ולא יכול לעזוב אותה. אמרתי לו אם היא לא מבשלת לך תבשל לעצמך או תלך.

ש. שהוא התלונן את מייעצת לו לעזוב אותה.

ת. כן.

ש. לא ראית עם זה שום בעיה שאת חברה שלה.

ת. לא.

ש. ראית בזה דבר טוב לזהבה או רע.

ת. לא התערבתי בחיים, אני יודעת שהוא התלונן אלי והיא לא כל כך התלוננה. אז הוא היה מתלונן שהיא לא היתה מבשלת אמרתי לו לך תקנה ותבשל ואם לא טוב לך תעזוב אז הוא אומר אני לא יכול לעזוב אני אוהב אותה.

ש. יצא לך הכיר את עילאי ויוסי.

ת. שהם קטנים הייתי איתם יותר בקשר. שהם גדלו פעם ביקרתי אותם.

ש. את יכולה לספר על מצב היחסים בין בני לילדים.

ת. לא ראיתי.

ש. ובין זהבה לילדים.

ת. קשר הדוק.

ש. מהתשובות שלך אני לומד שעם זהבה יש להם קשר הדוק ועם בני לא.

ת. עם זהבה יש קשר, לגבי בני אני לא יודעת.

ש. משנת 2008 – 2010 זה יהיה נכון לומר שהיו לכם שיחות עם בני, דיברתם באופן רצוף.

ת. לפני המקרה, לא רצוף, היה מתקשר ומתלונן על אוכל והנה הוא פה ויודע שכך היה.

ש. זהבה טענה שמספר פעמים בני ביקש ממנה לנסוע לחו"ל והיא לא רצתה.

ת. כן. הוא סיפר לי. הוא אמר שהוא רוצה שהם יחזרו שיהיו יחד, והיא לא רוצה ושאני אשכנע אותה.

חקירה נגדית:

ש. איך את מגדירה את בני כבן אדם.

ת. אני גם לא מכירה. לא הייתי חברה שלו, אני מכירה שפעם היה נשוי לחברה שלי. אין לי קשרים איתו שישבתי איתו ושוחחתי איתו שהוא היה בא אלי הביתה ושוחחתי איתו, לא היינו חברים כאלה. אם היה קשר על זה שהוא בא ודיבר שאין לו אוכל ושהיא לא רוצה להתחתן איתו ושאני אדבר איתו אולי אשכנע אותו.

ש. לא מסתדרת לי התשובה שלך, את אומרת שאת 40 שנה אצלהם בבית.

ת. לא אמרתי. אני מכירה אותה 40 שנה, היתה תקופה שירדו לאילת, אני מכירה אותה מהעבודה.

ש. זאת אומרת שאת מבקרת אותם.

ת. אני לא ביקרתי אותה, היא יותר ביקרה אותי. אני רווקה אז היא באה אלי בתור חברות ולא מדברות לעניין.

ש. היא לא סיפרה לך על בני כלום.

ת. על בני היא לא היתה מספרת לי.

ש. את גם לא יכולה להכיר את בני מהסיפורים של זהבה.

ת. אני הכרתי כשהיה פונה אלי.

ש. הוא התחיל לפנות אליך ב – 2008 ואמר לך יש לי סכום כסף תגידי לזהבה.

ת. תשכנעי אותה שתיסע איתי לחו"ל למה אני נוסעת הרבה אז רצה שאשכנע. לא דיברתי עם זהבה. אמרתי ביניכם תסתדרו אתם. אני יודעת שהיא לא רוצה, מה אני אשכנע אותה? אני יודעת שהיא לא מעוניינת בכלל, היא לא היתה מתקרבת לפי מה שאני יודעת לא היה ביניהם יחסי אישות.

יכול להיות שאמרתי לה הוא רצה שתסעי איתו אבל לא ניסיתי לשכנע אותה לאור המצב.

ש. היא סיפרה לך על החיים במחיצתו.

ת. לא היינו מדברים במיוחד על זה. אני יודעת שזה בסדר, בא, שכר חדר אצלה.

ש. כל הרכוש שהוא שם במהלך השנים, עם ה – 16 דירות שהוא קנה.

ת. לא נכנסתי לדברים האלה.

ש. על המסאז'ים והמתנות שהיה קונה לה.

ת. לא שמעתי על זה.

ש. על זה שהוא היה מרביץ לה ומאיים עליה כל השנים.

ת. לא סיפרה לי שהרביץ לה, בתור חברה היא לא סיפרה לי, אם היה מרביץ היתה נשארת איתו.

ש. ושהוא ניסה לאנוס אותה.

ת. זה היא סיפרה לי, שהיא היתה אחרי ניתוח.

ש. מתי.

ת. בטח איזה 20 וכמה שנים.

ש. ושהוא ניסה לאנוס אותה בתקופה האחרונה.

ת. לא.

ש. ושהוא משך אותה בשערות.

ת. אולי לא היה נעים לה, בעניינים כאלה לא דיברנו.

ש. את הית עדה להתנהגות אובססיבית של בני כלפי זהבה.

ת. אובססיבית כן, כל פעם שהיתה נמצאת אצלי היו הרבה טלפונים מבני.

ש. היא היתה עונה לו.

ת. לא. כי היתה רואה את המספר לא היתה עונה. לא רצתה.

ש. למה לא רצתה . הם גרים ביחד חיים ביחד.

ת. הם לא חיים ביחד, הוא גר אצלה. טלפון אחד היא ענתה אולי קרה משהו. אחר כך עוד 20 טלפונים לא.

ש. מה היה תוכן השיחה.

ת. אני לא יכולה עכשיו לחשוב על זה מה הם דיברו.

ש. הוא היה קנאי.

ת. הוא היה קנאי, בטח, היה אובססיבי. הייתי אומרת לו היא לא מוצאת חן בעיניך עושה לך בעיות למה אתה חי אצלה, זה לא הבית שלך אתה יכול לעזוב.

ש. מה הוא ענה לך.

ת .היה אומר אני אוהב אותה רוצה להתחתן איתה וזה אובססיבי כי היא לא רצתה. היא כבר לא רצתה אותו שנים.

ש. בני סיפר שהיה בוכה לך המון ומשתף אותך לגבי החיים שלו עם זהבה.

ת. אף פעם לא. רק התלונן שהוא בבית ואין לו מה לאכול, אמרתי לו לך תקנה תבשל וזהו.

ש. ושהיא היתה מרעילה לו את האוכל.

ת. לא.

ש. ושהיא הרביצה לו.

ת. אף פעם לא סיפר שהרביצה לו.

ש. שהיתה מעבידה אותו שהיה חולה.

ת. בחיים לא.

ש. לא נתת לו עצות רכושיות לגבי הסכסוך שלהם.

ת. לא.

ש. לא אמרת לו שאתם ידועים בציבור והיא יכולה לקבל חלק מהרכוש.

ת. לא.

חקירה חוזרת:

אין.

ע"ה 3, אורה בנקהלטר, מוזהרת כחוק לומר את האמת:

ש. את מכירה את הנאשמת.

ת. כן.

ש. כמה שנים את מכירה אותה.

ת. 45 שנה.

ש. ואת המתלונן.

ת. גם. אותה תקופה.

ש. ספרי לבית המשפט ההתרשמות שלך מה היתה מערכת היחסים שלהם ב – 48 שנים האחרונות.

ת. אני מכירה אותם מהתקופה שהם עברו לגור בבת ים וגם את התעללות של בני נגד זהבה שהוא שבר לה את האף ופנסים בעיניים ופחדה להתגרש ממנו...

ש. מתי זה היה.

ת. ב – 75 מאז שאני מכירה אותה. 75, 76.

ש. איך את יודעת על הארוע הזה.

ת. מה זה איך אני י ודעת, הייתי חברה שלה.

ש. ניסית לעצור את זה, ראית שזה קורה.

ת. לא. ראיתי אותה עם אף שבור.

ש. היא אמרה לך שהוא עשה את זה.

ת. כן.

ש. היא התלוננה במשטרה.

ת. לא. היא פחדה ממנו.

ש. בשנת 91 בני נפצע בצורה קשה את יודעת מזה.

ת. בעין.

ש. בתקופה הזאת ליווית אותם.

ת. כן.

ש. מה קרה ב - 91.

ת. זהבה לקחה אותו אליה הביתה לטפל בו. שנה שנתיים, לא זוכרת, זו היתה תקופה ארוכה. אחרי זה הוא עבר לדירה שלו ברחוב הנביאים בבת ים.

ש. מתי שהוא שוב חזר להתגורר בביתה של זהבה.

ת. כשהוא חלה במחלת הסרטן, שהם עברו לראשון. ברחוב החליל.

ש. על איזה שנה אנחנו מדברים בערך.

ת. 6, 7 שנים, לא זוכרת.

ש. בתקופה הזאת היה לך קשר קרוב עם זהבה.

ת. כל הזמן. אמנם לא הייתי רואה אותה פיזית אבל היינו מדברות יום יום.

ש. מידי פעם היה יוצא לך הגיע לבית ברחוב החליל.

ת. כן.

ש. ראית את בני שם.

ת. כן.

ש. איך הוא היה נראה.

ת. על הפנים, חולה תשוש, עם תחבושות, הוא היה יושן בחדר של הממ"ד, היה יושב בשקט.

ש. יצא לך לראות את זהבה מחליפה לו תחבושת.

ת. פעם אחת ראיתי שהיא מחליפה לו תחבושת. מהקשר ביננו שמעתי לא אחת שהם בדרך לקופת חולים לבית חולים או שאחות מגיעה אלינו הביתה.

ש. לפי מה שאת מתארת זה אדם מסור.

ת. מאוד.

ש. בני היה מדבר איתך.

ת. שלום שלום או שהיה מתלונן שהיא לא מבשלת לו.

ש. את אומרת שהיה בינך לבין בני קשר של שלום שלום אבל היה מתקשר להגיד שהיא לא מבשלת.

ת. לא אמרתי שהתקשר, אין לו את הטלפון שלי.

ש. אז איך היה מתלונן.

ת. שהייתי באה לבקר, כאילו, לא מבשלת, אבל זהבה כן היתה מבשלת, זהבה כל סוף שבוע היתה מקבלת את הילדים ומכינה ערימות של אוכל שהיה מספיק לו לאכול.

ש. בני סיפר לך על התעללות של זהבה בו.

ת. מעולם לא. אבל אני יודעת שהוא רצה לקחת אותה לחו"ל והיא לא הסכימה לו, והוא סיפר שרוצה לפתוח איתה פרק חדש, פרק ב' ולהיות ביחד והיא לא הסכימה.

ש. זהבה אמרה לך למה היא לא מסכימה.

ת. לא מסכימה זכותה. אני יודעת שהיא דיברה על דברים אישיים שהוא חולה צהבת, והיא לא מוכנה להתקרב אליו, היא פוחדת.

ש. את הילדים את מכירה.

ת. בוודאי.

ש. איך את מגדירה את מערכת היחסים של הילדים עם בני.

ת. עם בני? אין ביניהם קשר, היה בר מצוות, לידה, בשום דבר הוא לא היה. גם בברית של הנכד הייתי והוא לא היה.

ש. יש לך מושג למה.

ת. הם כועסים עליו. על כל מה שהוא מלכלכך על האמא שלהם וזה שקר שבן אדם מטפלים בו והוא יורק לבאר והוא יכול להיות איתה 20 שנה בכיף בלי ללכלך, אבל הוא הוציא הכל החוצה והתחיל לשקר, ומעליל שהיא מרעילה אותו.

ש. שוחחת עם הילדים פעם.

ת. עם יוסי דיברתי לפני כמה חודשים וגם שהייתי בברית לא רצינו לדבר על זה.

ש. בני לא היה שם זה הנכד שלו.

ת. הוא לא היה, ברור שזה הנכד שלו.

חקירה נגדית:

ש. אם אומר לך שזהבה איימה על בני שתיתן לו קרש בראש וטוריה בראש. מה תגידי.

ת. זה נראה לך? שהדרדס הקטן הזה נגדו? היא יכולה להיות נגדו.

ש. לא צריך מסוגלות כדי לתת קרש בראש.

ת. אני לא מאמינה אבל לפעמים בין בני זוג אפשר להגיד לבעלי אני אתן לך כסא בראש אבל עלזה הולכים למשטרה? יש גבול לכל תעלול.

למה הוא לא מספר כמה היא טיפלה בי ומה היא עשתה בשבילי ולמה הוא לא מהלל את זה במשטרה, כי זה לא נוח. תשמע אנחנו לא ילדים קטנים.

ש. זהבה סיפרה לך שהוא ניסה לאנוס אותה.

ת. כן. לא פעם ופעם אחת אני יכולה לספר לך את זה זהבה עברה כריתה של רחם ואני הייתי השכנה והחברה היחידה שהייתי באה כל צהריים ובוקר כדי שאוכל להיכנס ולהביא לה אוכל ולטפל בה והיא סערורית ובוכה והבן אדם בא לאנוס אותה בזמן שהיא מחלימה מניתוח, כל הזמן היינו אחריה, אבל שהוא היה חולה היא טיפלה בו.

ש. בני סיפר לך על מה שהיא היתה עושה לו.

ת. מה הוא סיפר לי? מה היא היתה עושה לו?

ש. היה ביניכם שיחה.

ת. לא. ידעתי מה מצבו הבריאותי ובאמת היה יושב כמו בן אדם חולה היה שבר כלי.

ש. זהבה היתה מבקרת אותך.

ת. כן. היתה מבקרת אותי יותר.

ש. שהיא היתה אצלך בני היה מתקשר אליה בטלפון.

ת. לא זוכרת.

המתלונן:

היית צריכה להיכנס לבית סוהר על השקרים שלך.

ש. את יכולה לומר אם היתה אובססיביות בהתנהגות של בני כלפי זהבה.

ת. כן. הוא היה מחפש אותה בתקופה שהיתה שכנה שלי, והיה צועק למטה תעזבי את זה, היה עולה עולה אלי הביתה ועושה בדיקה בכל חדר כולל שרותים ואפילו בגג כדי למצוא אם היא מתחבאת. הוא רוצה לראות מי זה הגבר שיכנס לבית הזה. פעם אחת הוא זרק אבנים מלמטה למיטה לחדר שינה שלה. היא גרה בקומה ראשונה.

ב"כ הנאשמת:

אלו עדי.

לאחר הפסקה:

ב"כ המאשימה:

הגענו להסדר טיעון, שלפיו כתב האישום יתוקן על פי הנוסח שגובש בין ב"כ הצדדים, הנאשמת תודה, הצדדים יעתרו במשותף לסיום התיק ללא הרשעה וחתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירת איומים, על פי סעיף 72 (ב).

ב"כ הנאשמת:

מאשר את הסדר הטיעון.

הנאשמת:

מאשרת את הסדר הטיעון.

בית המשפט מסביר לנאשם כי אינו קשור בהסדר הטיעון.

הנאשמת:

הבנתי את הסברו של בית המשפט.

ב"כ המאשימה:

מגיש כתב אישום מתוקן.

ב"כ הנאשמת:

הקראתי לנאשם את כתב האישום המתוקן, הוא הבין את תוכנו, והוא מודה בעובדות.

הנאשמת:

אני מודה בעובדות.

<#6#>

פסק דין

לאור הודאת הנאשמת בעובדות כתב האישום המתוקן אני מוצאת כי עברה עבירה של איומים, עבירה על סעיף 192 בחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

לאחר ששקלתי את כל הנסיבות הצריכות לעניין ובהם גילה של הנאשמת, נסיבות חייה, העדר עברה הפלילי, כתב האישום שתוקן ומותן לאחר שמיעת הראיות, חלוף הזמן מאז ביצוע העבירה, הודאתה של הנאשמת וחסכון בזמן כתיבה שיפוטי יקר, והאינטרס הציבורי, מכבדת את הסדר הטיעון וקובעת כי הנאשמת עברה העבירה, המנויה לעיל, מבלי להרשיעה בדין.

הנאשמת תחתום על התחייבות בסך 5000 ₪ להימנע מלעבור עבירת אלימות, לרבות איומים, בתוך שנה מהיום. לא תחתם ההתחייבות תאסר למשך 5 ימים.

הראיות הוחזרו לצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.<#5#>

ניתן והודע היום ז' תשרי תשע"ג, 23/09/2012 במעמד הנוכחים.