1. לפניי תביעה כספית מיום 9.3.10 ע"ס 16,458 ₪, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.
2. נערכה לפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים, ובכללן עדויות הנהגים המעורבים.
3. במסגרת הישיבה שהתקיימה הושג בין הצדדים הסדר, כמפורט בפרוטוקול הדיון, על פיו, בין השאר, הסמיכוני הצדדים לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה ועל פי שיקול דעתי, ללא גבולות, ותוך מתן הנמקה קצרה ובסיסית בלבד, בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.
4. על סמך כל החומר שלפני, לרבות ממצאי חקירות העדים, תוך שאני נותן משקל להסכמה בין הצדדים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, אני פוסק כי לסילוק סופי ומוחלט של התביעה והסכסוך על הנתבעים 1 ו-3, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
   1. סך של 13,989 ₪ בגין הנזקים, בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, 9.3.10, ועד ליום התשלום המלא בפועל.
   2. החזר אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, 9.3.10, ועד ליום התשלום המלא בפועל.
   3. סך של 400 ₪, בגין שכר העדים הפסוק בו חויב הצד התובע.
   4. סך של 1,651 ₪, בצירוף מע"מ כחוק, בגין שכר טרחת עורך-דין.
5. בנוסף, בהתאם להסכמת הצדדים, אני פוסק כי הודעת צד ג' מתקבלת במלואה, ועל כן, על צד ג' לשלם לשולח ההודעה את הסכומים הבאים:
   1. כל סכום ששולח ההודעה, הנתבע 1, חויב לשלם לתובעת במסגרת פסק דין זה.
   2. החזר אגרת בית משפט ששולמה בגין הגשת הודעת צד ג', ככל ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת הודעת צד ג', 5.8.13, ועד ליום התשלום המלא בפועל.
   3. סך של 1,500 ₪, בצירוף מע"מ כחוק, בגין שכר טרחת עורך-דין.
6. הנמקה קצרה ובסיסית לפסיקתי האמורה:
   1. מצאתי להעדיף את גרסת הנהגת ברכב התובעת על פני גרסת הנהג ברכב הנתבעים, באופן ממנו עולה כי התובעת עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה.
   2. עדות הנהגת מטעם התובעת הייתה מפורטת, ברורה, הגיונית, עקבית, משכנעת ומהימנה. גרסת העדה פורטה בהרחבה כבר בטופס ההודעה.

לפיכך, מצאתי להעניק לעדותה משקל ראייתי ממשי.

• 1. מנגד, עדות הנהג מטעם הנתבעים הייתה לא משכנעת ולא הגיונית, שכן לפי עדות זו התאונה אירעה מאחר שרכב התובעת סטה אל עבר משאית הנתבעים, אשר חנתה בצד הכביש ולא הפריעה כלל לתנועה, ללא כל סיבה.

כמו כן, הנהג מסר מספר גרסאות שונות באשר למיקום משאית הנתבעים בעת התאונה.

לפיכך, מצאתי להעניק לעדותו משקל ראייתי נמוך.

• 1. נוסף לכך, תמונות הנזק לרכב התובעת מתיישבות טוב יותר עם גרסת התובעת מאשר עם גרסת הנתבעים.
  2. זאת ועוד, הנתבעים לא הגישו ראיות בשליטתם שמתבקש היה להגישן לאור המחלוקות בתיק.

ראשית, הנתבעים לא הגישו תמונות ברורות של רמפת המשאית, מהן ניתן היה ללמוד על סימוני האזהרה על גבי הרמפה בעת שהיא פתוחה.

שנית, הנתבעים לא העידו עדי ראיה מטעמם, אשר לטענתם ראו את התרחשות התאונה.

מחדלים אלו פועלים ראייתית לחובת הנתבעים.

• 1. לפיכך, אני קובע כי הסיבה העיקרית לקרות התאונה הנה רשלנות של הנתבעים 1 ו-3, אשר העמידו את משאית הנתבעים באופן מסוכן, כאשר רמפת המשאית פתוחה בגובה של כמטר ובולטת לכביש, והיא נעדרת סימוני אזהרה מספיקים המאפשרים את זיהוייה הברור בשעת חשיכה.
  2. עם זאת, אני מוצא גם להטיל על הנהגת ברכב התובעת אשם תורם בשיעור של 15%. זאת מכיוון, שאילו נהגה הנהגת בזהירות גדולה יותר, תוך מתן תשומת לב רבה יותר לנעשה בדרך ובהתחשב בתנאי הדרך, הייתה יכולה היא להבחין מבעוד מועד ברמפה, חרף אי סימונה ושעת החשיכה, שכן המדובר במכשול גדול יחסית, שמוקם בגובה של כמטר מעל הכביש, ברחובה של עיר.
  3. באשר לפסיקת ההוצאות ושכר טרחת עו"ד לטובת שולח הודעת צד ג' – מצאתי לפסוק את ההוצאות האמורות לעיל, מאחר שטענותיו של שולח ההודעה ביחס לפניותיו לצד ג' ולנציגיו מבעוד מועד לא נסתרו, ומאחר ששולח ההודעה נטל ייצוג משפטי והגיש כתב הגנה בהמלצתו של בית המשפט, לאחר שבית המשפט התרשם שאין זהות אינטרסים בין שולח ההודעה לבין צד ג'.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ב אדר ב תשע"ד, 24 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.