על דרך הפשרה

עסקינן בתביעה בגין נשיכת כלב.

לטענת התובע, ביום 12/6/09 (יום שישי) בשעת ערב, עת התהלך ברח' ירושלים בחיפה, נבח עליו כלבו של הנתבע. רעייתו של הנתבע, אשר ישבה על ספסל בסמוך, לא התייחסה לקריאת התובע להחזיק את הכלב ובסופו של דבר נשך אותו הכלב באחורי השוק השמאלי, תוך שהוא קורע את מכנסי הג'ינס שלבש אגב כך.

התובע טוען כי ניסה לברר מול רעיית הנתבע פרטים אודות הכלב, בעיקר האם מחוסן אם לאו. לשם כך ליוותה אותו רעייתו של הנתבע לבעלה אשר שהה בביתם. שם, סירב הנתבע למסור לו כל פרטים וסילק אותו מהמקום.

לדברי התובע, הזמין משטרה למקום ובעקבות כך מסר הנתבע את פרטיו.
כיומיים לאחר אירוע הנשיכה, מאחר והנשיכה אירעה ביום שישי לפנות ערב, ניגש התובע לקבל טיפול רפואי וחיסון וכן מסר תלונה במשטרה ודאג להסגרת הכלב לרשויות.

כעת תובע את נזקיו כתוצאה מאירוע הנשיכה. נזקים אלו מוערכים על ידו בסכום של 16,000 ₪.

התובע הגיש תצהירי עדות שלו ושל רעייתו. לתצהירים צורף מסמך רפואי של בדיקת רופא מיום 14/6/09 המזהה בממצאים "סימני נשיכה נקודתיים ללא סימני זיהום"; מסמכים של השירות הווטרינרי בדבר פרטי הכלב ותיעוד תהליך ההסגרה; העתק אישור הגשת תלונה למשטרה לרבות הודעתו במשטרה ודו"ח פעולה של השוטרים; תמונות של הנשיכה ומכנס הג'ינס וכן תמונות של הכלב אשר צולמו בעת האחרונה;

הנתבע מכחיש את אירוע הנשיכה. גרסתו של הנתבע נמסרת באמצעות תצהירי עדות שהוגשו מטעם רעייתו, אולגה ועדה נוספת בשם לינה.

הנתבע עצמו לא הגיש תצהיר מטעמו ואף לא התייצב לדיון.

לדברי רעייתו של הנתבע, לא התרחש כלל אירוע של נשיכה ואף אם התרחש, אזי לא נגרם על ידי הכלב שלהם. לדבריה, ביום האירוע הנטען ישבה על ספסל במקום יחד עם חברתה לינה. לפתע ניגש אליה התובע וטען בפניה כי הכלב שלה קרע לו את המכנסיים. לשיטתה, התובע התלונן אך ורק על עניין המכנסיים שנקרעו ואשר לדבריו עלותם עמדה על סך 800 ₪ ולא אמר דבר לעניין נשיכת הכלב.

אולגה הובילה את התובע לשוחח עם בעלה, הוא הנתבע, בביתם שנמצא בסמוך. הנתבע שמע את טענות התובע, טען כי לא קרה דבר ושלח אותו מהמקום. אולגה לא נמצאה במקום כאשר הגיעה המשטרה לביתם.

הגב' לינה אישרה בעדותה כי ישבה עם אולגה על הספסל, שמעה צעקה של התובע ואז ראתה מן העבר השני של הרחוב את התובע טוען שהכלב של אולגה קרע לו את המכנס. לדבריה, המכנס היה שלם, הגם שהודתה כי לא התקרבה לראותו. לדבריה, אותה עת היו במקום כ-5 כלבים נוספים ואילו הכלב של הנתבע נמצא כל הזמן ליד הספסל עליו ישבה עם אולגה.

בתום שמיעת העדויות, סיכמו הצדדים את טענותיהם, כאשר כל אחד חוזר על עמדתו, מפנה לסתירות שנפלו בעדויות הצדדים וכן למסמכים אשר הוגשו כחלק מהראיות בתיק.

במהלך הדיון, הצדדים הביעו הסכמתם למתן פסק הדין על דרך הפשרה לפי סעיף 79 א' לחוק בתי משפט.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הן בנוגע לעצם התרחשות אירוע הנשיכה והן בנוגע לאופן התרחשות האירוע וזהות הכלב הנושך ולאחר שעיינתי במסמכים שצורפו, בעיקר על ידי התובע, התמונות ובחנתי את עדויות הצדדים בתיק, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 5,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪ ובתוספת המחצית הראשונה של האגרה ששילם התובע בעת פתיחת התיק.

הסכומים ישלמו לתובע תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

נוכח האופן בו הסתיים ההליך, על דרך הפשרה ובישיבה אחת בלבד, ניתן פטור לנתבע מתשלום יתרת האגרה.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"ג, 10 ינואר 2013, בהעדר הצדדים.