(בקשה להפקדת ערובה)

רקע וההליך שבפניי

1. בפני בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ובהתאם לסעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט -1999.
2. המשיבה הינה חברה בע"מ שהוקמה בשנת 1988, בבעלותה אוטובוסים ועוסקת במתן שירותי הסעות. המבקש הינו תאגיד בנקאי אשר המשיבה ניהלה אצלו חשבונות בנק.
3. המשיבה טוענת בכתב תביעתה כי, בשנות ה- 90 וכן בין השנים 2000-2001, ניהלה את חשבונה אצל המבקש. על פי הנטען, המשיבה העמידה נכסים משועבדים כבטחונות לצרכי האשראי שניתן לה על ידי המבקש. לטענת המשיבה, המבקש דרש ממנה שתעמיד לו בטוחה נוספת בדמות חסכון, אם כי דרישתו נענתה בשלילה. המשיבה סברה כי די היה בנכסים שכבר שיעבדה לטובת המבקש.
4. המשיבה טוענת כי, פקידים מטעם המבקש לא חדלו לכל אורך הזמן מלהתריע בפניה כי, מרכיב הוצאות המימון הינו גדול, הולך ותופח ואינו מתיישב עם היקף הפעילות של החברה עד שלבסוף המשיבה נעתרה להפצרות המבקש בעניין תוכנית החיסכון. לפי טענתה, נפתחו חסכונות פרטיים של בעלי השליטה בחברה ואלה שועבדו כבטחונות לחובותיה בבנק.
5. על פי הנטען מנהל המשיבה לא חדל מלהשמיע בפני מנהל הבנק טיעונים כנגד הוצאות המימון הרבות שנושאת בהן המשיבה. המשיבה נענתה כי, היא מחויבת בריבית ובעמלות כמוסכם בין השניים.
6. לטענת המשיבה ככל והיא דרשה מהמבקש כי יבדוק את עצמו בעניין ניהול החשבון, העמלות והריבית, היא הייתה נתקלת ביד קשה בדמות צימצום היקף האשראי, חיוב בעמלות אשראי וכו'.
7. לפי המשיבה, המבקש סירב להגדיל את מסגרת האשראי, וזאת חרף שעבוד חוזה בין המשיבה למועצה המקומית חורפיש על סך של 1,000,000 ₪ לטובת המבקש. לאחר שביקשה המשיבה כי חשבונה יועתק לחשבון בנק אחר, נתקלה המשיבה בדרישה לפרוע את מלוא חובה כתנאי לכך.
8. המשיבה פתחה חשבון בבנק מרכנתיל. לטעמה לאחר שנודע למבקש אודות החשבון החדש, הוא מימש את כל הפיקדונות הנזילים ומימש שעבוד על אוטובוס.

1. עוד נטען מפי המשיבה, כי בעוד שהשניים מנהלים משא ומתן אודות החוב שנותר לאחר מימוש הפיקדונות, זרועו הארוכה של המבקש הגיעה לידי מיקורובוס שהסיע חיילים. המבקש אף תפס מיקרובוס במהלך הסעת חיילים.

1. בעקבות מעשה זה, פנה מנהל המשיבה למבקש, לשם הסדרת החוב. באותה עת, ביקש מנהל הסניף כי ישולם החוב על סך 435,000 ₪ לחשבון הבנק. מנהל המשיבה התבקש לחתום על כתב וויתור על תביעות כנגד הבנק. כך סוכם המתווה להחזרת כל השעבודים שנתפסו על ידי הבנק לידיו.
2. תביעת המשיבה היא בגין הנזקים שנגרמו לה מהתנהלות המבקש שבכללם, חיובי הריבית המקסימליים שחויבה בהם, הנזקים בגין עמלות הקצאת האשראי, התניית שירות בשירות (אשראי אל מול תוכנית חיסכון) וכן בגין עוגמת הנפש נוכח המאורע של הורדת החיילים ותפיסת האוטובוס.
3. מאידך טוען המבקש בכתב הגנתו מספר טענות מקדמיות שהדיון בהן נדחה עד למועד בירור התובענה. כן טוען הוא כי התביעה התיישנה לכל המאוחר בינואר 2002. עוד נטען כי, התביעות והחיובים בין השניים סולקו באמצעות כתב וויתור על תביעות, משכך המשיבה מנועה ומושתקת מלהעלות כל טענה בעניין זה.

טענות הצדדים במסגרת הבקשה

1. המבקש טוען כי סיכויי התביעה הינם קלושים, שכן רוב הטענות שנטענו על ידי המשיב התיישנו. עוד הוא טוען כי, אין זכות תביעה למשיבה מאחר והתביעות בין השניים סולקו באמצעות הסכם וויתור על תביעות.
2. כמו כן מוסיף המבקש, כי המשיבה הינה חברה בערבון מוגבל על סף הכרזה כחברה מפרת חוק ולא משלמת אגרה שנתית. נוסף לכך נכסי החברה רובם ככולם משועבדים לבנקים או גופים אחרים כמופיע בתדפיס השיעובדים. משכך עותר המבקש להפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו אם יזכה בדין. המבקש סומך את ידו על סעיף 353א לחוק החברות לפיו ניתן לחייב חברה בערובה וכי הנטל מוטל עליה לסתור את החזקה של החובה להפקיד ערובה.
3. בכלל זה מבקש הבנק, כי בבואו של בית המשפט לשקול חיוב בערובה, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה וכן את סיכויי התביעה הקלושים. המבקש עותר לבית המשפט כי יחייב את המשיבה בהפקדת סך של 90,000 ₪ לשם הבטחת הוצאותיו או לחילופין כל סכום אחר ראוי ומשמעותי.
4. מאידך טוענת המשיבה , כי הטיעונים המקדמיים של המבקש נדחו כבר על ידי בית משפט זה מפי השופטת מישורי מאחר והם מצריכים בירור עובדתי. עוד מוסיפה המשיבה כי במהלך 7 השנים האחרונות היא מנהלת פיעילות עיסקית וכן עומדת בכל התחייבויותיה.
5. נוסף לכך, לדידה, החזקה שבסעיף 353א' לחוק החברות ניתנת לסתירה, במיוחד במקרה שלה. המשיבה מצרפת לתגובתה, ראיה בדבר העדר חוב לרשם החברות, את דוחותיה הכספיים עד לשנת 2010, שישה דוחות משולמים למע"מ, דוחות כספיים של המשיבה לשנת 2010, העתק דפי חשבון בבנק ומכתב מרואה חשבון המטפל בחישבוניתיה מזה 10 שנים.

דיון והכרעה

1. זכות הגישה לערכאות השיפוטיות היא זכות מן המעלה הראשונה. זכות זו הוכרה על ידי פסיקת בית משפט העליון (ראה: רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ. נילי תעשיות מתכות בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 650). הכרה בזכות הגישה כזכות יסוד ועיגונה בדין יש בכוחה להבטיח את יתר זכויות היסוד (ראה: רע"א 733/95 ארפל אלומניום בע"מ נ. קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא (3) 577, 629).
2. יחד עם זאת, המחוקק הסמיך במקרים מיוחדים את בית המשפט להורות על הפקדת ערובה.
3. בכלל זה כך נקבע בסעיף 353א לחוק החברות נקבע:

"הוגשה תביעה על ידי חברה או חברת חוץ אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט ,לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את ההוצאות אם יזכה בדין".

1. בהצעת החוק ובהצעה לתיקון לחוק צוין כי המטרה הייתה להחזיר לספר החוקים את סעיף 232 לפקודת החברות, אשר בוטלה עם חקיקת חוק החברות. נראה כי, לא הייתה כוונה כלשהי לשינוי הפסיקה שקובעת כי יחולו כללים מיוחדים בעניין חיוב חברה התובעת במתן ערובה להוצאות הנתבע , (ראהו: הצעת חוק החברות (תיקון התשס"ב-2002,ה"ח 638).
2. בהתאם לחזקה שבחוק שומה על התובעת לשכנע את בית המשפט כי אין מקום בנסיבות העניין להטיל עליה חיוב כמבוקש (ראו: בש"א (חיפה) 99\6294 איגור זימנקוב נ' S.R. INTERNATIONAL.10h19 , ניתן ביום 13.09.1999) ).
3. החזקה ניתנת לסתירה בשני אופנים, האחד ;במידה והחברה מוכיחה כי הינה איתנה דיה וכי היא תוכל לשאת בהוצאות הנתבע אם יזכה בדין. השני ; אם בית המשפט סבור כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את החיוב בערובה, (ראו: רע"א 07\10905 נאות אואזיס מלונות בע"מ ואח' נ' מרדכי (מוטי) זיסר ואח' (2008)).
4. ברע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ. בנק הפועלים [לא פורסם] התייחס בית משפט העליון לכללים שיש להחיל בכל הקשור בבקשה להפקדת ערובה כאשר התובעת היא חברה מוגבלת במניות.
5. וכך סיכם בית משפט העליון את ההלכה החלה בנושא זה:

"מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זה שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו...זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם הוצאות נתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג....זאת ועוד – על פי הפרשנות שהיתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש – כי שאלת סיכויי ההליך...גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה."

עוד נקבע באותו עניין כי הנטל מוטל על החברה להראות מדוע אין זה מוצדק לחייבה בהפקדת ערובה. בנוסף בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד או קלושים מאוד.

1. לאחר עיון בבקשה, בתגובה, בכתבי הטענות ומלוא החומר שצורף אליהם, הנני סבור כי דין הבקשה להתקבל.
2. בענייננו אינני סבור כי המשיבה הצביעה על טעמים אשר מצדיקים סטייה מן הכלל הקבוע באשר לחברה מוגבלת במניות.
3. עיון בחומר שצירפה המשיבה מעלה כי המשיבה צירפה דו"ח ביקורת מיום 30.11.2011 ערוך על ידי רואה חשבון מטעמה לשנים 2010 ו- 2009. כמו כן, צורף אישור רואה החשבון מאמצע שנת 2012 לפיו הדוחו"ת לשנת 2011 טרם הוגשו לרשויות המס מאחר וטרם הגיעה העת להגישם. אין כל הסבר מדוע לא הוגש מאזן בוחן או דו"ח רווח והפסד נכון למועד עריכת הבקשה. על פי המאזנים לשנים 2009 ו- 2010 הייתה המשיבה ביתרת הפסד של כ- 3 מיליון שקלים.
4. זאת ועוד, עיון בדוחות הכספיים מגלה כי חלק ניכר מנכסי החברה משועבדים לבנקים שונים וגורמים אחרים. יתרה מזו עיון בדפי חשבון הבנק לתקופה שבין אפריל - יולי 2012, מעלה כי המשיבה נמצאת ביתרת חובה על גבול מסגרת האשראי ונוטלת הלוואות רבות על מנת להגדיל את מסגרת האשראי.

1. לצד כל זאת, הנני סבור כי חתימת המשיבה על הסכם ויתור וסילוק טענות פוגע בצורה ניכרת בסיכויי התביעה.
2. כל אלו מובילים אותי למסקנה כי יש להורות למשיבה על הפקדת ערובה.

סוף דבר

1. אשר על כן הנני מורה למשיבה להפקיד בקופת בית המשפט סך של 15,000 ₪ עד ליום 15.07.2013, כערובה להבטחת הוצאות המבקש. ככל ולא תעשה כן עד למועד זה תידחה תביעתה.
2. המשיבה תישא בהוצאות המבקש בבקשה זו סך על של 1,500 ₪.

התיק יובא לעיוני ביום 16.7.2013.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מהחלטה זו לבאי כח הצדדים.

ניתנה היום, כ' סיון תשע"ג, 29 מאי 2013, בהעדר הצדדים.