כללי

1. לפני תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, יליד 1967, כתוצאה מתאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה -1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

התובע, הולך רגל, יליד 3.5.1967, נפגע בתאונה אשר ארעה ביום 25.8.06 כאשר הנתבע 1, נהג ברכבו לאחור במהירות ופגע בו.

1. התאונה ארעה בשעות העבודה במקום עבודתו של התובע, מוסך אשר בבעלותו, והוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. אין מחלוקת בין הצדדים ביחס לחבות הנתבעים לפצות את התובע בגין נזקי הגוף אשר נגרמו לו. המחלוקת ביניהם היא בשאלת גובה הפיצוי בלבד.

נכותו הרפואית של התובע

1. קודם לפתיחת ההליך, הסכימו הצדדים על מינויו של פרופ' וולפין כמומחה בתחום האורתופדי. פרופ' וולפין קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלה בדרגה קלה בטווח תנועות עמוד שדרה מותני, לפי סעיף 37 (7) (א) לתקנות המל"ל.
2. לכתב התביעה צרף התובע בקשה למינוי מומחים רפואיים, בהתאם לסעיף 6 א' לחוק הפלת"ד, בתחומים נוספים- בתחום האורולוגי ובתחום הפסיכיאטרי.
3. המותב הקודם אשר דן בתיק, קיבל את הבקשה והורה על מינויו של ד"ר אליאס אסחאק כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורולוגי.

ד"ר אליאס קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות צמיתה בתחום האורולוגי בגין שלפוחית רגישה או היפר אקטיבית בשיעור של 10% במערכת השתן לפי סעיף 23(2)א =II מותאם וכן נכות בשיעור של 10% בגין נכות במערכת המין לפי סעיף 24 (8)ב.

1. כמו כן, מונה על ידי המותב הקודם גם מומחה בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר פרחאת כמאל, אשר קבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 7.5% לאחר ניכוי של 2.5% בשל גורמי דחק שאינם נובעים במישרין מאירוע התאונה.
2. נכותו הרפואית המשוקללת של התובע, ככל שהיא נובעת במישרין מהתאונה, בהתאם לקביעת המומחים הרפואיים בתחומים השונים כאמור, הינה בשיעור של 32.56%.

איש מן המומחים לא נחקר בבית המשפט על חוות דעתו.

1. התובע טוען כי כל אחת מן הנכויות שנקבעו לו על ידי המומחים עומדת בפני עצמה והיא אינה נבלעת באחרת. לטענתו, יש לקבוע את נכותו התפקודית בהתאם לזו המשוקללת הרפואית.
2. הנתבעים טוענים בסיכומיהם כי הנכויות אשר נקבעו לתובע על ידי המומחים השונים הופרכו ואין לאמצן.

ביחס לנכות הנפשית טענו הנתבעים כי המומחה, ד"ר פרחאת קבע בחוות דעתו כי הנכויות אשר נקבעו לו בתחום האורולוגי והאורתופדי כבר כוללות בתוכן את הנכות הנפשית הנלוות לכל נכות רפואית, היינו הנכות האורתופדית כבר כוללת נכות נפשית ולפיכך אין לקבוע נכות נפשית נוספת שכן מדובר בכפילות.

לעניין הנכות האורולוגית טענו הנתבעים כי המומחה, ד"ר אליאס, לא קבע כיצד נובעת הנכות במישרין מהתאונה ובהעדר קשר סיבתי בין התאונה לנכות, אין להטיל את החבות בגין הנכות בתחום האורולוגי על הנתבעים. בנוסף, טענו הנתבעים, כי תלונותיו של התובע מתאימות לתחלואים מהם סובלים אנשים בגילו של התובע והן אינן נובעות מטראומה אלא מתחלואי הגוף וממחלות רקע נוספות מהן סובל התובע כגון סוכרת.

הנתבעים טענו כי תשובות המומחה בתחום האורולוגי לשאלות ההבהרה שנשלחו אליו, היו מתחמקות. לטענתם, המומחה בתחום האורולוגי קבע כי לא היתה פגיעה ישירה במערכת השתן וכי אם קיים לתובע נזק אורולוגי אזי הוא תולדה של פגיעה נוירולוגית. מנגד, קבע פרופ' וולפין כי אין לו לתובע כל פגיעה נוירולוגית וסתירה זו לא יושבה.

הנתבעים טענו כי מהתיעוד הרפואי עולה תמונה ברורה לפיה התובע כלל לא התלונן על פגיעה במערכת השתן סמוך לתאונה ואף יותר מכך, בבדיקות אשר נערכו לו מיד לאחר התאונה, צוין במפורש תפקוד תקין ושליטה מלאה על הסוגרים. עוד טענו הנתבעים, כי מתשובותיו של ד"ר אליאס לשאלות, עולה כי התובע התלונן על פגיעה במערכת השתן ומערכת המין חודשים לאחר התאונה וביחס להמצאות אבן בצינור השופכה וללא קשר סיבתי לתאונה. בנסיבות אלה, בהעדר קשר סיבתי בין התאונה לנזק אשר מקורו כאמור באבן ובהעדר פגיעה נוירולוגית, אין להטיל את הנכות האורולוגית לתאונה על הנתבעים.

סיכומו של דבר טענו הנתבעים כי נכותו של התובע ככל שהיא נובעת במישרין מהתאונה הינה הנכות האורתופדית כפי שנקבעה על ידי פרופ' וולפין בשיעור של 10% וזו בלבד. הנתבעים הוסיפו כי אף אם ייקבע שהנכות האורולוגית קשורה לתאונה, אזי היא אינה תפקודית ואין בה כדי להגביל את התובע בעבודתו.

1. אחר שעיינתי בחוות הדעת ובשאלות הבהרה והתשובות מאת ד"ר אליאס (נ/1) הגעתי לכלל מסקנה כי אין בהן כדי לגרוע מחוות הדעת ומהנכות כפי שנקבעה על ידי המומחה בתחום האורולוגי.

ד"ר אליאס קבע בחוות דעתו לעניין הפגיעה במערכת השתן כי לא זו בלבד שלפני התאונה לא נרשמה אף לא תלונה אחת בתחום האורולוגי אלא שלאחר התאונה התובע עבר אבחונים ובדיקות רבות אשר אינן קשורות באבן אשר נמצאה בצינור השופכה, במילים אחרות, ד"ר אליאס קבע בחוות דעתו על סמך הממצאים האבחנתיים והטיפוליים כי התובע סובל מדחיפות ותכיפות במתן שתן ודליפה אשר מקורן אינו חסימתי. כמו כן בתשובות לשאלות ההבהרה אשר נשלחו אליו השיב באופן שניתן להבין כי ככל שהנכות אינה נוירולוגית ובהתבסס על הממצאים האורתופדיים, ניתן להסיק כי הפגיעה האורולוגית, נובעת מהפגיעה האורתופדית בעמוד שדרה מותני. המומחה עמד על כך שהתובע כבן 39 בעת התאונה, לא סבל ממחלות כלשהן קודם לתאונה, ודאי לא מן הליקויים שאובחנו על ידי המומחה בבדיקתו את התובע.

באשר לפגיעה במערכת המין הרי שהתובע נשוי ואב ל-6 ילדים, לא התלונן מעולם על בעיה בתפקוד המיני. גם כאן התובע התלונן על ההפרעות בתפקוד המיני כחודש לאחר התאונה. מבדיקות שונות אשר עבר התובע התקבלה אבחנה כי התובע סובל מהפרעה אורגנית חלקית במערכת המין.

ד"ר אליאס אף ציין כי התובע נשאל על ידו והסביר כי לא התלונן מיד לאחר התאונה על המגבלה במערכת השתן והמין, למרות שחש בהן, משום שהיה טרוד במגבלות ובכאבים האורתופדיים ומשום הבושה שחש לפנות לטיפול בעניינים אינטימיים כגון דא.

שקלתי בכובד ראש את טענות הנתבעים, אולם איני יכולה לקבלן על יסוד המסמכים המונחים בפניי בלבד ובלא שהמומחה נחקר על חוות דעתו ועל תשובותיו לשאלות ההבהרה.

טענות אלו, טעונות דיון והוכחה והדבר לא נעשה בתיק זה.

לפיכך, לאחר שבחנתי את הטענות, אני מוצאת לקבל את חוות דעתו של המומחה בתחום האורולוגי, כלשונה, הן ביחס לקשר הסיבתי הן ביחס לשיעור הנכות הרפואית.

1. אשר לנכות הנפשית אשר נקבעה על ידי ד"ר פרחאת, הנתבעים לא שלחו שאלות הבהרה למומחה ולא ביקשו לחקור אותו על האמור בחוות דעתו. עתירתם כי בית המשפט יקבע שהנכות הנפשית נבלעת בתוך אותן נכויות שנקבעו בתחומים האחרים נסמכת על האמור בחוות הדעת. ד"ר פרחאת קבע בחוות דעתו כך:

"לציין, העמדה המקובלת בעת קביעת נכות נפשית כתוצאה מפגיעה גופנית היא שדרגת הנכות הקבועה לצד כל פגימה גופנית כוללת גם התגובה הנפשית הנובעת מהפגימה. כאשר דרגת התגובה הנפשית אינה חורגת בעוצמתה מזו ההולמת את אותה פגימה אין מקום להוסיף נכות נפשית נוספת" (ההדגשה במקור - ר.ג.מ).

ובהמשך הוסיף ד"ר פרחאת כך:

"במקרה בו אנו דנים מסקנתי היא שמדובר בפתולוגיה נפשית מסוג הפרעת הסתגלות דיכאונית חרדתית כתוצאה מאירוע התאונה, המושפעת מהאירוע עצמו, מצבו הרפואי הקיים כולל פגיעה בדימוי הגברי על רקע של פגיעה בתפקוד הגברי ובדרכי השתן אשר עבורם נקבעה נכות גופנית אורתופדית ואורולוגית ."

כפי העולה מחוות דעתו של ד"ר פרחאת, נכותו הנפשית של התובע נקבעה בשל פתולוגיה נפשית שהתובע פיתח כתוצאה מאירוע התאונה, באופן שמקשה עליו להסתגל למצבו החדש ובפרט הפגיעה בגבריותו ובתפקודו המיני.

כאמור, ד"ר פרחאת לא זומן לחקירה על חוות דעתו ואף לא התבקש להבהיר את האמור בחוות הדעת.

שבתי ועיינתי בחוות הדעת ומסקנתי היא כי ד"ר פרחאת, הגם שמזכיר את העמדה המקובלת, מצא לנכון, במקרה זה, לקבוע נכות נפשית, שכן זו נובעת מן האירוע עצמו ולא מן המגבלות הרפואיות שנגרמו לו כתוצאה מן האירוע. ד"ר פרחאת ציין מפורשות כי בגין הפגיעה בדימוי הגברי על רקע הפגיעה בתפקוד הגברי ובדרכי השתן – בגין כך נקבעה נכות גופנית אורטופדית ואורולוגית.

יוצא כי הנכות שקבע ד"ר פרחאת, באה מעבר לשיעורי הנכות שנקבעו על ידי המומחים בתחומים האחרים.

לאור האמור איני מקבלת את טענת הנתבעים כי הנכות הנפשית נבלעת בנכות האורטופדית והאורולוגית.

הנכות התפקודית

טענות הצדדים

1. התובע טען בסיכומיו כי הינו בעל תעודה בגין השתתפותו בקורס ניהול מוסכים משנת 1991 וכן בעל תעודת הסמכה לתפקיד מנהל מקצועי במכונאות רכב מטעם משרד התחבורה. מאז שנות ה-90 הינו בעלים של מוסך עצמאי ולדבריו, את העבודה ביצע בעצמו ללא סיוע עובדים נוספים, במשך שנים רבות ופירנס את משפחתו בכבוד, תוך הקצאת כספים לחיסכון אשר באמצעותו רכש קרקע לצורך הרחבת העסק. התובע טען כי התאונה גדעה את שאיפותיו כיוון שפגעה קשות בתפקודו עד שהוא אינו מסוגל להרים משא העולה על 5 ק"ג, בשל הדחיפות במתן שתן וכן הגבלת יום העבודה ל-6 שעות בלבד.

התובע נאלץ בשל מצבו זה להעסיק עובדים בשכר, אולם מאחר והעסק נוהל על ידו בלבד, היעדרותו פגעה קשות בעסק עד אשר נאלץ לסגור את המוסך בשנת 2007.

התובע צרף לסיכומיו אישור של בודק רפואי מוסמך מטעם שירות התעסוקה משנת 2009 ממנו עולה כי התובע מוגבל לעבודה במשך 6 שעות ביום בלבד. אישור זה יש בו כדי להצביע על מגבלותיו של התובע, אולם אין בהם כדי לאמוד את כושר תפקודו מאז ועד היום.

1. הנתבעים טענו בסיכומיהם בהמשך לטענותיהם כפי שהובאו מעלה ביחס לנכות הרפואית, כי הנכות האורתופדית היא זו היחידה אשר טומנת בחובה גם מגבלה תפקודית, אולם נכות זו הינה בשיעור של 10% בלבד, כך שגם נכותו התפקודית לכאורה אינה מהווה מגבלה של ממש ואין בה כדי למנוע מהתובע להמשיך לעסוק במקצועו כמכונאי רכב וכמנהל מוסך.

בנוסף, טוענים הנתבעים, כי התובע, בניגוד לטענותיו בדבר נכות תפקודית משמעותית, עשה מאמצים כדי לרכוש קרקע באזור התעשייה בכפר ראמה על מנת להקים מוסך נוסף דבר אשר יש בו כדי להעיד כאלף עדים על כך שהתובע בעצמו ראה את עצמו מסוגל להקים ולנהל מוסך נוסף בבעלותו ולהמשיך בעיסוקיו.

הראיות

1. מטעם התובע, העידו התובע בעצמו ואשתו.

הנתבעים לא הביאו עדים.

1. התובע טען, בסעיף 3 לתצהירו, כי במשך השנים תיפקד באופן מלא וניהל מוסך באופן עצמאי אשר היווה מקור הכנסה יחיד של התובע ובני משפחתו. התובע הוסיף כי מלבד עבודתו זו במכונאות רכב וניהול מוסך, אין לו כל ידע וניסיון בתחומים אחרים, זה תחום עיסוקו היחיד. בהמשך תצהירו, בסעיף 8, הצהיר כי עבודתו זו היתה כרוכה במאמצים פיזיים וניהוליים במשך שעות רבות. כתוצאה מהתאונה חייו השתנו, מקצה אל קצה, והוא אינו מתפקד כפי שתפקד עובר לתאונה, עד אשר נאלץ לסגור את העסק אשר כאמור היווה מקור הפרנסה היחיד של בני המשפחה. לטענת התובע, כתוצאה מכך, הורע מצבה הכלכלי של המשפחה עד מאד והוא עצמו הפך טרוד וחרדתי ממצבו הרפואי הנפשי והכלכלי וזאת בייחוד לאור הפער בין מצבו קודם לתאונה למצבו לאחריה.

לתמיכה בטענתו צירף התובע לתצהירו תעודה רפואית על אשפוז בביה"ח "מזרע" בשנת 2011 זאת בשל מצב דכאוני כרוני בגינו נזקק לאשפוז וטיפול (ראו נספח ו' בעמ' 233) המצביע על תפקוד ירוד בשל מצב נפשי מתמשך של התובע.

1. התובע העיד כי לאחר התאונה שב למוסך והעסיק עובדים מתוך תקווה שמצבו ישתפר וכדי למנוע אובדן לקוחות, אולם משלא היתה הטבה במצבו הרפואי ומשהתקשה לנהל את ענייני המוסך, נאלץ לסגור את המוסך (ראו בעמ' 13 ש' 16-22).

כאשר נשאל התובע ביחס להקטנת הנזק והשתלבותו במעגל העבודה השיב כך:

"ש: למה לא פנית לשיקום מקצועי. במקום לשבת בבית. כמו מקום של מכירת חלפים.

ת: אם תמצא לי היום מחר אני מתחיל לעבוד.

ש: מה חיפשת.

ת: בחלקי חילוף. אצל מוסטפא בדיר אל אסד ואצל מוחמד בדיר אל אסד. לא מצאתי. אני לא יודע להפעיל מחשב. אני יודע מכונאות.

ש: מה הבעיה שתעבוד בעבודה, בתחום מכונאות רכב.

ת: איזה עבודה.

ש: למשל לתת הנחיה לעובדים, ואתה תגיד להם מה לעשות. כמו הפעלת המוסך.

ת: ניסיתי איזה שנה להמשיך כמו שאתה אומר ומצבי הבריאותי לא אפשר לי כל היום לעמוד ולהגיד לעובדים, למה לא עשית ככה וככה, אני לא אדם בריא. אני הסובל ויש לי קשיים ברגל שמאל. אני בן אדם שלא יכול. אושפזתי בבית החולים צפת זיו והייתי שבוע בכסא גלגלים.

ש: מה עשו לך בבית החולים זיו. זה לא היה אבן בכליה.

ת: אני מדבר על אורתופדיה, כאבים בגב, ברגל שמאל , על איזה עבודה אתה מדבר.

ש: אז אתה בעצם אומר שאתה לא יכול לעבוד בשום עבודה.

ת: אני יכול, למשל לעבוד בחילוף, לתת למי שרוצה ספרי או חלק, אבל ללכת למוסך להתכופף שיראו לי איפה הבורג וכו'.

ש: למה צריך להתכופף יש ליפט.

ת: צריך, כי לפעמים צריך להסתכל.

ש: חוץ מהבעיה בגב היו תלונות על הצוואר.

ת: כן, יש לי בעיה בצוואר. זה גרר עוד בלאגן.

ש: הייתה עוד בעיה לפני התאונה בצוואר.

ת: אני לא זוכר ." (ראו בעמ' 14 ש' 7-29)

ובהמשך:

"ש: אני חוזר אחורה לעניין השיקום, אתה לא פנית וביקשתם להשתקם, אז לא ידעת מה היה למל"ל להציע.

ת: הכוונה שלי הייתה לקבל קצבה. שיקום יתנו לי לעבוד, מה יתנו לי. לא שמעתי ולא רוצה לשמוע.

ש: ככה לא תוכל לעבוד בעבודה שמתאימה למוגבלות שלך.

ת: מצד שני כן חיפשתי עבודה שמתאימה לי.

ש: חיפשת עבודה שכן מתאימה לי לך לפי מה שאתה יודע (- כך במקור- ר.ג.מ.)

ת: מה שאני חושב שמתאים לי.

ש: וללמוד משהו שישקם אותך דרך המל"ל, מה הבעיה עם זה.

ת: צריך מאמץ פיזי.

ש: אולי יש מקצועות שלא צריך.

ת: יש מקצועות שצריך מאמץ פיזי, מחשב אני לא יודע לפתוח. יש לי אחד בביתו אני לא מתקרב אליו. "(ראו בעמ' 15 ש' 12-24)

כאשר נשאל התובע מה עשה מאז התאונה ועד היום על מנת להטיב את מצבו, השיב כי לא עשה דבר, והסתמך על קצבת הבטחת הכנסה שקיבל וקיווה לקבל גם קצבת נכות כללית אולם לא קיבל (ראו בעמ' 16 ש' 4-6).

1. אשתו של התובע מסרה בסעיף 1 לתצהירה כי מאז התחתנה עם התובע בשנת 1995 ועד קרות התאונה, היתה עקרת בית וטיפלה בששת ילדיהם. אשתו של התובע הצהירה כי מאז שהכירה את התובע, עסק במכונאות רכב בלבד והיה בעלים של מוסך ופרנס את המשפחה בכבוד. לטענתה, מאז התאונה וכתוצאה ממצבו הרפואי והנפשי הקשה של התובע, נאלצה לצאת לעבודה על מנת לפרנס את המשפחה (ראו סעיף 9 לתצהיר). עוד טענה אשתו של התובע כי בעלה הפך כתוצאה מהתאונה לאיש עצבני ומתוח ומצבו זה משפיע לרעה עליה ועל הילדים.

בעדותה ציינה כי עד התאונה לא נאלצה לצאת לעבודה זאת משום שעיסוקו של התובע במוסך אשר בבעלותו הספיק להם לכל צרכיהם. התובעת ציינה כי מאז התאונה מצב רוחו של התובע רע, הוא עצבני ותוקפני באופן שמשפיע עליה ועל הילדים.

1. כאמור, טוען התובע כי מצבו הרפואי הוא שגרם לסגירת המוסך ולאבדן מקור פרנסת המשפחה. מנגד, טוענים הנתבעים כי לאחר סגירת המוסך בבית ג'אן, פעל התובע לרכישת קרקע באזור התעשייה בכפר ראמה, לצורך הקמת מוסך חדש, זאת בניגוד לטענותיו כי איבד לחלוטין את כשר עבודתו הפיזי והניהולי כתוצאה מהתאונה. כלומר, לטענתם, לסגירת המוסך אין קשר לתאונה ואין בה כדי להצביע על אבדן יכולתו של התובע להתפרנס מאותה עבודה בה עבד קודם לתאונה.
2. הנתבעים מבקשים לסמוך טענתם זו על תביעה אשר הוגשה בשנת 2009, כשלוש שנים לאחר התאונה, על ידי התובע נגד מנהל מקרקעי ישראל, לאכיפת הסכם להחלפת קרקע. לטענת הנתבעים, התובע זנח את כוונתו להקים מוסך חדש בכפר ראמה, לא משום מגבלה רפואית כלשהי, אלא משום שתביעתו האמורה נדחתה.
3. התובע, בסעיף 4 לתצהירו, הצהיר כי עובר לתאונה, תכננן להרחיב את העסק ולהקים מוסך חדש בכפר ראמה. לשם כך פנה אל מנהל מקרקעי ישראל, עוד בשנת 2004, לרכישת קרקע. לטענתו, התאונה גדעה את תוכניותיו וכלשונו, "הביאה קץ לתוכנית והכוונה להרחיב את העסק" (סעיף 7 לתצהיר).

התובע לא הזכיר במילה כי נקט בהליך משפטי כלשהו להגשמת תוכניתו להקמת מוסך.

התובע נחקר בעניין. חרף טענתו האמורה כי בשל מצבו הרפואי ויתר על תוכנית הקמת המוסך בראמה, התברר כי התובע דבק בתוכניתו המקורית, זו מלפני התאונה, אך פסק הדין אשר דחה את תביעתו, הוא אשר גרם לכך שלא הוקם, בסופו של דבר, מוסך חדש.

כך, בתחילה:

"ש: אני מבין שבסעיף 4 לתצהיר שלך, לפני התאונה אתה תכננת להרחיב את הפעילות של המוסך ולהגיש תוכנית להקצאת קרקע בכפר ראמה

ת: נכון.

ש: מה רצית לעשות בקרקע.

ת: מוסך.

ש: לפי מה שכתבת בתצהיר בגלל התאונה, ירדת מזה.

ת: כן.

ש: אני מבין שכל הרעיון להקים מוסך באזור התעשייה ירד מהפרק. לכן במחצית השניה של 2007 חדלת מפעילות גם במוסך וגם מהרעיון לרכוש קרקע. בגלל מצבך הרפואי.

ת: כן." (ראו עמ' 12 ש' 14).

אך בהמשך, כאשר מתברר לתובע כי הנתבעים מודעים להליך המשפטי בו נקט כשלוש שנים לאחר התאונה, משיב הוא כך:

"ש: יש לך היכרות עם עו"ד עלא עלאדין. ואם כן, באיזה הקשר.

ת: כן מכיר. ירדתי מהעניין הזה אתה מבין." (עמ' 12 ש' 15).

כאשר נדרש הוא להשיב אודות היכרותו עם אותו עורך דין, מוצגת לפתע גרסה אשר לא נזכרה קודם לכן, ולפיה, המשיך התובע בתוכנית הקמת המוסך, גם לאחר התאונה, אך לדבריו, תכנן להעסיק אחרים. זאת, כאמור, חרף טענתו (סעיפים 21, 25 לתצהיר) כאמור, כי ניסה להעסיק אחרים במוסך הישן אשר היה קיים בעת התאונה, אך נסיון זה כשל.

"ש: ספר לבית המשפט באיזה הקשר הוא עזר לך.

ת: הוא ניסה אולי להשיג לי הקצאה על מנת שאעסיק מישהו אחר בעסק.

ש: נשאלת, וכתבת בתצהיר שהרעיון לרכוש קרקע ירד מהפרק בגלל התאונה. נשאלת מה ההיכרות שלך עם עו"ד עלא.

ת: על הקצאת קרקע בראמה אולי אני אעסיק מכונאי במקומי. אני אהיה מנהל והוא יעבוד.

ש: העניין לרכוש קרקע לא ירד מהפרק כמו שכתבת.

ת: ירד ב 80% כי אם אין לי יכולת, אני לא אוכל לעסוק בזה. לא רכשתי ולא ארכוש חזרה, גם אין לי כסף ו לי כוח להעסיק אנשים. אני אחשוב לכיוון אחר.

ש: אני אומר לך כי בשנת 2009 שכרת את שרותי עו"ד עלא והגשת בקשה לאכיפת הסכם חליפי לפיך תקבל קרקע באזור התעשייה בראמה.

ת: אני לא זוכר שנים, אבל יש דבר כזה, אולי ב 2009 או 2010. אבל ירדתי מזה." (עמ' 12 ש' 17-27)

ובהמשך, מודה התובע כי בפועל, לא ויתר מיזמתו ובשל מצבו הרפואי על תוכנית הקמת המוסך, אלא תביעתו נדחתה וזו הסיבה האמתית אשר גרמה לו לוותר על הקמת המוסך:

"ש: מה אמרת לעו"ד אל תמשיך בתיק.

ת: אין לי כסף ולא רוצה להמשיך.

ש: אני מציג מסמך מיום 4.10.11 פסק דין של מחוזי נצרת, בית המשפט דחה את הבקשה שלך לאכיפת ההסכם החלופי. אתה מכיר את הפסק דין.

ת: אני אומר לך ירדתי מזה." (ראו בעמ' 12 ש' 28-32)

"ש: למה אין זכר בתצהיר לזה שבשנת 2009 פנית לקבל במסגרת תביעה קרקע למוסך. כי כתבת אני הפסקתי ולא רציתי להקים מוסך וכו', אז כל הסיפור הזה היה ידוע לך.

ת: ירדתי מזה." (ראו בעמ' 13 ש' 10-12)

ועוד:

"ש: זה שהגשת בקשה לקבל מגרש ב 2009 זה אומר שהיית כן רוצה לנהל מוסך ולפקח על העובדים ואולי גם לעבוד קצת במה שתוכל. שילמת לעו"ד עלא אדין כסף.

ת: כן שילמתי לו.

ש: הגשת תביעה למחוזי ולא ירדת מהרעיון עד שניתן פסק דין ב 2011. זה לא מלמד על זה שכן רצית מוסך.

ת: חשבתי בהתחלה אבל ירדתי מזה.

ש: מתי ירדת מזה.

ת: דחו את זה וטוב שככה כי אין לי כסף חלאס ירדתי מהעניין.

ש: מאיפה היה לך כסף לרכוש את הקרקע שרצית לרכוש.

ת: עבדתי 23 שנים."(ראו בעמ' 17 ש' 1-10 ובהמשך בש' 18-32)

1. המסקנה מן האמור היא כי טענת התובע, לפיה מגבלותיו הגופניות הן שגרמו לכך שנאלץ לסגור את המוסך שהיה בבעלותו ושלא הצליח לשוב למעגל העבודה, דינה להידחות. מן הראיות עולה כי גם התאונה לא גרמה לתובע לוותר על תוכניתו להקים מוסך בראמה. התובע מסר, אמנם, בתצהירו, כי ביקש להקים מוסך חדש ואף החל בהליכים לשם כך, קודם לתאונה, אך טען כי התאונה גדעה את התוכנית. התובע הסתיר מבית המשפט כי פעל גם שנים לאחר התאונה לצורך אותה מטרה של רכישת קרקע והקמת מוסך חדש, בראמה, תחת המוסך הישן בבית ג'אן. עניין זה התברר רק במהלך שמיעת הראיות. לפיכך, איני מקבלת את טענת התובע כי התאונה גרמה לו לאבדן המוסך הישן ולכך שנאלץ לוותר על תוכניתו להקים מוסך חדש בראמה.

ברי כי לתובע נגרמה פגיעה תפקודית והעניין יידון מיד, אולם לא ניתן לקבל את טענתו כאילו איבד את המוסך ואת יכולתו להשתכר ממנו באופן מלא.

1. מן הראיות עולה כי אכן, כטענת התובע, לאורך השנים שקדמו לתאונה, עבד למחייתו ופרנס את בני משפחתו בכבוד באופן שלא חסר להם דבר ואף התכוון להרחיב את העסק. כיום, התובע אינו עובד.

עם זאת, איני מקבלת את טענת התובע כי אינו מסוגל לעבוד לחלוטין בשל מגבלותיו. מחקירת התובע, כפי שהובא לעיל, עולה כי הגם שעשה נסיונות ספורים למצוא עבודה, לא מיצה את האפשרות לנסות ולמצוא עבודה, בין היתר בסיוע המל"ל. התרשמתי כי התובע בחר להמשיך ולשבת בביתו, הגם שהמגבלות מהן סובל מאפשרות לו לעבוד, אולי אף בתחומים משיקים לתחום שבו הוא מבין, בקי ומנוסה.

1. הראיות וניתוח הדברים כפי שהובאו לעיל באו להבהיר את מצבו התעסוקתי, בפועל, של התובע, זאת על רקע טענותיו כי כשל בעיסוקו בגלל המגבלות שנגרמו לו בתאונה. כמו כן, רלוונטיים הם לטענת התובע כי חומרת הפגימות היא כזו המונעת ממנו תפקוד סביר במקצועו או בעבודות אחרות.

אך מעבר לאמור, עיון במגבלותיו של התובע, כפי שנקבעו ותוארו על ידי המומחים מלמד כי לתובע מגבלות שונות, בתחומים שונים, אשר מצטברות, אמנם, לנכות רפואית משוקללת בשיעור של כ- 32.56% אך במישור התפקודי, כפי שיובהר להלן, הן אינן משפיעות בצורה זהה ויש להעמיד את הנכות התפקודית על שיעור נמוך יותר.

במה דברים אמורים?

ראשית, לנכות בתחום האורטופדי, המדובר בנכות בדרגה קלה בטווח תנועות, כך קבע המומחה ובהתאם קבע את שיעור הנכות. ברי כי יש לנכות זו השפעה תפקודית, לאור סוג המקצוע שבו עסק התובע. עם זאת, המדובר במגבלה קלה אשר ברגיל, לולא היו קיימות מגבלות נוספות, היתה מצדיקה לדעתי בנסיבות, קביעת פיצוי גלובלי, אך בנסיבות כאן, לאור קיומן של נכויות בתחומים נוספים, תיקבע להלן הנכות התפקודית הכוללת, הנוטלת בחשבון גם נכות אורטופדית זו.

כעת, לנכות האורולוגית. נכות זו, שנקבעה בשל תכיפות במתן שתן, יש בה כדי להשליך על תפקודו, זאת לאור מהותה ותיאורה שכן התכיפות במתן השתן מקשה על התפקוד היומיומי. עם זאת, חרף הקושי הנוצר כתוצאה מכך, דומה כי השפעת הנכות הזו על התפקוד היומיומי אינה בשעור זהה לשיעור הרפואי שנקבע. למסקנה זו הגעתי הן מעיון בדברי המומחה בחוות דעתו, במיוחד מתוצאות הבדיקות שנערכו לתובע והן מחקירת התובע ממנה עלה כי נסע נסיעה רציפה לבית המשפט, ללא עצירה, וגם במהלך הדיון, ישב התובע באולם בית המשפט, למעלה משעה וחצי, כשהוא נראה נינוח למדיי. גם אם נדרש התובע להטיל את מימיו בתדירות גבוהה מן הרגיל, איני רואה בכך מגבלה המפריעה הפרעה ממשית לעבודתו, גם אם מקשה עליה במעט. מסקנתי, אם כן, היא כי ההיבט התפקודי, הגם שמושפע מן הנכות, אזי לא במידה ניכרת וניתן להעמיד את שיעור הנכות התפקודית בתחום זה על מחצית מזו הרפואית.

אשר לנכות במערכת המין, לא מצאתי כי לנכות במערכת המין יש השלכה על עיסוקו של התובע ועל יכולתו להתפרנס. הגם שברי כי מטרידה היא את התובע, איני רואה כיצד משליכה היא על תפקודו במקום העבודה.

אשר לנכות הנפשית, כאמור, נכות זו נקבעה בשל פתולוגיה נפשית, לדברי המומחה, מסוג –

Adjusment disorder mixed emotion and coduct – chronic"". גם נכות זו היא בת השלכות על התפקוד, אך בשים לב לשיעור הנכות הנמוך, באופן יחסי, בתחום זה. עם זאת, יושם אל לב כי התובע אושפז במהלך התקופה שמאז התאונה ועד היום בשל בעייתו הנפשית והדבר מחזק את הצורך ליתן משקל של ממש לנכות זאת.

בסופו של יום, כאשר נבחנת הנכות התפקודית של התובע, לא ניתן להתעלם מכך שלתובע נקבעה נכות רפואית במספר תחומים, כאשר בכל אחד מן התחומים הרלוונטיים לנכות התפקודית – הנכות האורטופדית (10%), האורולוגית (10%) והנפשית (7.5%) – המדובר בשיעורי נכות שאינם גבוהים ואשר השפעתם על תפקוד התובע, במיוחד זו בתחום האורולוגי כפי שהובהר לעיל, אינה עומדת ביחס ישר לשיעור הנכות שנקבעה.

גם בתחום האורטופדי, כאמור, המדובר במגבלה קלה בלבד בטווח התנועות.

לאחר ששקלתי בדבר ובשים לב לדברים האמורים, אני מוצאת להעמיד את נכותו התפקודית של התובע, בשלושת התחומים האמורים, על שיעור של 20%.

חישוב הנזק

שכרו של התובע ערב התאונה

1. עיון בנספח ב' ונספח' ו' לתצהיר התובע וכן נספחים אשר צורפו לסיכומים מטעם הנתבעים מעלה כי שכרו של התובע ערב התאונה עמד על סך של 5,500 ₪ כשהוא משוערך להיום במעוגל.

הפסד השתכרות לעבר

1. התובע טוען כי היה באובדן כושר עבודה מלא במשך שנתיים מיום התאונה ולאחריהן היה באובדן כושר עבודה חלקי וכי הפיצוי בגין ראש נזק זה הינו בסך של 408,348 ₪.

הנתבעים טענו כי בהתאם לדיווח התובע למל"ל מחלקת נכות כללית, עבד במוסך עד 07/2007 לפיכך יש לחשב את הפסדיו בראש נזק זה מיום 7/07 ועד היום לפי נכותו האורתופדית כפי שנקבעה בשיעור של 10% לפיכך הפיצוי בראש נזק זה עומד על סך של 42,478 ₪.

1. אחר שעיינתי באישורי המחלה שצורפו לתצהיר התובע וכן בחוות הדעת של המומחים הגעתי לכלל מסקנה כי התובע היה באובדן כושר עבודה מלא במשך 10 חודשים מלאים, ואחר זאת ועד למועד פסק הדין היה באובדן כושר עבודה חלקי בהתאם לקביעת המומחים הרפואיים ולפי הנכות התפקודית שנקבעה מעלה – שכן זו המגבלה התעסוקתית אשר היתה בפועל לתובע. לפיכך, בתקופה הראשונה, הפסד ההשתכרות עומד על סך של 55,000 ₪ ואילו מאז ועד למועד מתן פסק הדין, נגרם הפסד בסך של 93,500 ₪. סה"כ הפסד השתכרות לעבר עומד על 148,500 ₪.

פגיעה בפוטנציאל ההשתכרות

1. התובע טען בסיכומיו, כי היה עתיד לעבוד במקצועו עד גיל 70 בהתאם לגיל יציאה לפנסיה של עובדים עצמאיים ולפיכך טען כי בגין פגיעה בפוטנציאל ההשתכרות זכאי הוא לפיצוי בסך 561,487 ₪ ובגין הפסדי פנסיה זכאי לפיצוי בסך 56,000 ₪.

הנתבעים טענו בסיכומיהם, כי סך ההפסד בגין ראש נזק זה הינו 75,000 ₪ זאת לאחר שלטענתם התובע לא הוכיח כי המוסך נסגר כתוצאה מהתאונה וכי לא הוכיח מדוע זה אינו שב למעגל העבודה. לעניין הפסד זכויות סוציאליות טענו הנתבעים כי התובע היה עצמאי והוא זה אשר צריך היה להפריש כספים לעצמו, משלא הוכיח התובע כי אכן הפריש כספים במהלך השנים, הרי שאין מקום לפסוק לו פיצוי בראש נזק זה.

1. נכותו התפקודית של התובע, כאמור, נקבעה על ידי בשיעור של 20%.

התובע, יליד 1967, מחזיק בתעודות של מכונאי רכב ומנהל מוסך. בעת התאונה ניהל מוסך ואף תיכנן להרחיב את עסקו בהמשך. בנסיבות אלה, אני מקבלת את טענתו כי היה ממשיך ועובד עד גיל 70, בדומה לבעלי עסקים עצמאים.

התובע, בן 39 בעת התאונה, לא הוכיח כי צפוי היה להשתכר בעתיד מעבר לשכרו קודם לתאונה ובעת התאונה, היו כבר שנות עבודה רבות מאחוריו.

לפיכך, החישוב לפי שכרו ערב התאונה והנכות התפקודית, מוביל לפיצוי, בראש נזק זה, בסך של 220,000 ₪ (במעוגל).

לעניין הפנסיה, מקבלת אני את טענת הנתבעים. ערב התאונה היה התובע עצמאי ולכן את החיסכון הפנסיוני היה עליו לצבור מהכנסתו שלו. לא הוצגו ראיות כלשהן כי התובע חסך לפנסיה ועל כן, משנקבע הפסד ההשתכרות כאמור, אין מקום לפסוק פיצוי נוסף בגין הפסד פנסיה.

עזרת הזולת

1. לאחר ששקלתי את הראיות בדבר מצבו של התובע לאחר התאונה ותקופת ההחלמה והטיפולים הממושכת, מכלול נכויותיו והמגבלות אשר נגרמו לו, מצאתי לקבוע בראש נזק זה, פיצוי גלובאלי אשר יעמוד על 5,000 ₪.
2. באשר לעזרת הזולת לעתיד, לאור שיעור הנכות ומהלך הטיפול בתובע לאורך השנים, בין היתר הצורך באשפוזים נוספים ובכלל זה בבתי חולים פסיכיאטריים, סברתי כי פיצוי גלובאלי בסך של 5,000 ₪, יהלום את הנסיבות בראש נזק זה.

הוצאות לעבר ולעתיד

1. התובע טען בסיכומיו כי מלבד הוצאות רפואיות ונסיעות רבות הרי שהוא נזקק להוצאות כביסה מוגברות ועתר לפיצוי בסך של 85,000 ₪

הנתבעים טענו בסיכומיהם כי התובע צרף קבלות בגין הוצאות בסך של 5,000 ₪ לכל היותר זאת למשך 8 שנים, וטענו כי יש להעמיד פיצוי בראש נזק זה בסך של 10,000 ₪.

אחר ששקלתי בדבר ובהתאם למכלול הראיות אשר הובאו לפני הגעתי למסקנה כי יש להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה בסך של 15,000 ₪.

הוצאות עבור תרופה שאינה בסל הבריאות

1. התובע טען כי יש לפצותו אף בגין הוצאות לרכישת תרופות לחזוק כוח הגברא אשר אינה מסובסדת על ידי קופות החולים ואשר עלותה 72 ₪.

הנתבעים טענו כי התובע כלל לא הציג קבלות בגין רכישת התרופה המבוקשת וכן בהעדר המלצה לנטילת התרופה על ידי המומחה בתחום האורולוגיה, ד"ר אליאס, אין הצדקה להיעתר לבקשה זו של התובע.

1. עיון בחוות הדעת מלמד כי המומחה ציין בחוות דעתו כי לדברי התובע, טופל בויאגרה עם "השפעה שולית בלבד". בנסיבות אלה, בשים לב לתיעוד הרפואי ולנכות שנקבעה לתובע ובשים לב לעלות התרופה, אני פוסקת לתובע פיצוי בראש נזק זה בסך של 5,000 ₪.

נזק לא ממוני

1. לתובע יליד 3.5.67, נקבעה נכות רפואית משוקללת בשיעור של 32.6%. התובע היה מאושפז בעקבות התאונה הנדונה באופן לא רציף, תקופה של 20 ימים.

כפועל יוצא, ובהתאם ל"תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים" (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו - 1976, זכאי התובע לפיצוי כספי בסך 70,000 ₪ במעוגל, בראש נזק זה, נכון להיום.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל, יישאו הנתבעים בנזקי התובע כדלקמן:

א. אבדן הכנסה לעבר - 148,500 ₪.

ב. הפסד פוטנציאל השתכרות לעתיד – 220,000 ₪.

ג. הוצאות בגין עזרת זולת לעבר ולעתיד- 10,000 ₪.

ה. הוצאות לעבר ולעתיד- 15,000 ₪.

ו. הוצאות עבור תרופה שאינה בסל – 5,000 ₪ .

ז. נזק לא ממוני- 70,000 ₪.

סכום הפיצוי הכולל עומד על הסך של 468,500 ₪.

לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד 13% + מע"מ.

כמו כן, יישאו הנתבעים באגרות המשפט אשר שולמו על ידי התובע, משוערכות למועד התשלום.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר.

ניתן היום, י"ב תשרי תשע"ה, 06 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.