1. התובע תאגיד בנקאי (להלן: הבנק) האוחז בששה שיקים משוכים על חשבונו של הנתבע (להלן: אחסאן) אשר חוללו באי-פירעון על ידי הבנק הנמשך. את השיקים סיחרה לבנק הנפרעת, חברת סעידה הספקה טכנית בע"מ (להלן: חברת סעידה).

2. הבנק הגיש שלושה מתוך ששת השיקים (שיקים מספר 0410141, 0410142 ו-0410143) לבצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה בתיק הוצל"פ 02-49347-09-0.

בהמשך הגיש הבנק לביצוע את שלושת השיקים הנותרים (שיקים מספר 0410144, 0410145 ו-0410146) בתיק הוצל"פ 02-27244-12-2.

בעלי הדין הסכימו כי ההכרעה בתובענה דנן תהא כוחה יפה גם בנוגע להליך נושא תיק הוצל"פ 02-27244-12-2.

3. לאחר שניתן לאחסאן רשות להתגונן (מותנית בהפקדת סך של 5,000 ₪, שהופקדו) הועבר ההליך לפסים של סדר-דין-מהיר. לפיכך תהא ההנמקה תמציתית, כמצוות הדין.

4. גרסת אחסאן נשמעה מפי אחיו ויסאם פרג' (להלן: ויסאם) מהנדס בניין שאותה עת היה בעל מניות בחברת בניה ומנהלה.

בתצהיר התומך בהתנגדות לביצוע שטר שהפך לכתב הגנה, טען ויסאם כי ביקש מאחיו אחסאן את השיקים כדי למסרם לידי חברת סעידה בעבור הזמנת חומרי בניין להם נזקק לצרכי עבודתו. אחסאן אכן מסר לו ששה שיקים על סך 5,700 ₪ כל אחד והוא, ויסאם, מסר אותם לידי חברת סעידה. בינו לבין חברת סעידה נתגלעו חילוקי דעות בעטיים ביקש מאחסאן להורות לבנק הנמשך לבטל את השיקים, וכך היה. מאוחר יותר פנה אליו מנהל חברת סעידה כמאל סעידה (להלן: כמאל) ובין השניים הושגה הסכמה, שלפיה שילם ויסאם סך של 34,200 ₪ במזומן (סכום ששת השיקים). לתצהיר צורף אישור כתוב על נייר פירמה של חברת סעידה, שלפיו שולמו לה 34,200 ₪ במזומן, ונוסף על כך שולמו לה 19,000 ₪ בעבור אספקת ברזל לפי הזמנה שאינה קשורה לשיקים דנן.

לטענת ויסאם, לנוכח מערכת היחסים רבת השנים לא ביקש מכמאל לקבל חזרה את השיקים שחוללו באי-פרעון (נשוא ההליך דנן וההליך הנוסף).

5. לפי התצהיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן טענת ההגנה של אחסאן (מפי ויסאם) הנה אפוא 'פרעתי'.

בחקירתו לפני כבוד הרשם הוסיף ויסאם כי חברת סעידה לא ספקה לו ממכר שהזמין, ומכאן כי קיים כישלון תמורה מלא.

6. היות שבתביעה שטרית עסקינן, נהנה האוחז מהחזקות המנויות בפקודת השטרות [נוסח חדש] ובתוך כך בחזקת התמורה. לפיכך כאשר מעלה הנתבע הגנה המעידה על פגם בזכות הקניין מוטל עליו הנטל להביא ראיות לסתור חזקות אלה. רק אם יעלה בידיו להניח תשתית עובדתית לביסוס הגנתו עובר הנטל לתובע - האוחז - להוכיח את מעמדו העדיף לעומת הצד הסמוך לעסקה. כפי שיפורט בהמשך, אחסאן לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח הגנה מפני הצד הסמוך לעסקה. די בכך כדי לקבל את תביעת הבנק.

7. בעצם, מגרסתו ומגרסת אחיו ויסאם עולה כי אחסאן נתן את השיקים מתנה לאחיו. אחסאן גם מילא את כל פרטיהם (סכום השיקים, שם הנפרעת ותאריך הוצאתם) מתוך ידיעה שבכוונת ויסאם למסרם תמורת סחורה שרכש מאת חברת סעידה. לפיכך מלכתחילה לא ניתנה תמורה בעד השיקים. מכיוון שכך, כאשר הגיעו אלה לידי צד שלישי (הבנק-התובע) די בכך שהוא אוחז בעד ערך כדי שזכותו תהא עדיפה על זו של הצד הסמוך לעסקה.

ראה בסוגיה בספרו של ש' לרנר, דיני שטרות, מהדורה שנייה [2007] בעמוד 301.

8. הבנק הוכיח מתן ערך בעד השיקים - ראה עדותו של מר יצחק סירוטה, ראש צוות יחידת הגביה של הבנק באזור חיפה, שלפיה נעשה ניכיון שיקים וחשבונה של חברת סעידה זוכה בסכומם. כן ראה דפי חשבון של חברת סעידה המאששים גרסה זו.

ראה בסוגיה בספרו של לרנר, שם, בעמוד 394; כן ראה ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן עליזה, פ"ד לח(4) 281 [1984].

לפיכך דין תביעת הבנק להתקבל אך מטעם זה.

9. גם אם נבחן את טענות ההגנה בהסתמך על מערכת היחסים בין ויסאם לבין חברת סעידה ייאמר כי שתי טענות ההגנה - 'פרעתי' וכישלון תמורה - אינן יכולות לדור בכפיפה אחת שהרי טענת 'פרעתי' מניחה כי נתקבלה תמורה ואילו טענת 'כשלון תמורה' מניחה היפוכו של דבר.

10. הסברו של ויסאם שלפיו מפאת היחסים הקרובים בינו לבין כמאל שילם לחברת סעידה את סכום השיקים אינו יכול להתקבל. לא זו בלבד שמדובר בעדות כבושה, שלראשונה הועלתה בתצהיר עדות ראשית וזכרה לא בא בתצהיר התומך בהתנגדות לביצוע שטר ללא נימוק המסביר הימנעות זו, אלא שאינה סבירה בעליל. יחסי ידידות כשלעצמם אינם עילה לתשלום כספים בעבור ממכר שלא סופק, לא כל שכן כאשר השיקים משוכים על חשבונו של אחיו (אחסאן, הנתבע) חוללו באי-פרעון, ואלה לא הוחזרו לידיו. יתרה מכך, אותה עת מצבו הכלכלי של ויסאם היה בכי רע, ולכן נאלץ לבקש עזרה מאחיו אחסאן כדי לשלם לחברת סעידה, בהמשך אף הפסיק את פעילות החברה שניהל, וכיום עובד כשכיר.

לא זו אף זו, בגרסת אחסאן וּויסאם נתגלו בקיעים ואי-דיוקים רבים. בין היתר, לא ניתן הסבר לכפל תשלום חלקי - בא כוח הבנק שלח מכתב דרישה לאחסאן לשלם את סכום השיקים. בעקבות מכתב זה פנה ויסאם לבא כוח הבנק ושילם לו 3,000 ₪ על חשבון החוב. חרף תשלום זה בסמוך לאחר מכן שילם לגרסתו לחברת סעידה את מלוא סכום השיקים. כמו-כן, אין הסבר מדוע שילם ויסאם את מלוא סכום השיקים לידי חברת סעידה, אף כי היה ידוע לו כי הבנק-התובע אוחז בהם.

בנסיבות אלה, גרסת פרעון השיקים מוטלת בספק.

11. יתרה מכך, עדותו של כמאל היתה חיונית כדי לתמוך בגרסת ויסאם, וחרף זאת לא הוזמן למסור עדות בלא שניתן הסבר לאי-זימונו (רק בסיכומיה, ולשאלת בית המשפט, השיבה באת כוח אחסאן כי כאמל לא זומן מאחר שלא הצליחה לאתרו). לא זו בלבד שההסבר לא ניתן בתצהיר, אלא שאף לא נעשה ניסיון לזמנו באמצעות בית-משפט.

אי-הבאת עד חיוני שיכול היה לתמוך בגרסת ויסאם מתיישבת עם המסקנה כי אין ממש בטענת 'פרעתי'.

12. אותו הדין בנוגע לטענת 'כשלון תמורה'. מלבד טענה סתמית וכללית, אין ראיה כי חברת סעידה לא ספקה את הממכר שהוזמן. אין ראיה בלתי תלויה התומכת בטענה זו, וכאמור כמאל, שיכול היה לאשש טענה זו, לא הוזמן להעיד.

13. אחסאן לא הניח אפוא הגנה הראויה להישמע בין הצדדים הקרובים לעסקה. די בכך כדי לדחות את הגנתו, ואין נפקא מינה אם מעמדו של הבנק הוא של אוחז כשורה, אם לאו.

14. מעבר לדרוש אפוא ייאמר, כי עלה בידי הבנק להניח תשתית עובדתית ממנה עולה כי נתן תמורה בעד השיקים (עם הפקדת השיקים זוכה חשבון חברת סעידה. העובדה שלאחר חילולם באי-פירעון חויב שוב החשבון אינו משנה את התוצאה – ראה בספרו של לרנר, שם, בעמוד 392 ואילך). כמו-כן הוכיח הבנק במידה הדרושה בהליך אזרחי כי במועד סיחור השיקים לא ידע על מצבה הכלכלי הרעוע של חברת סעידה.

15. סוף דבר, תביעת הבנק מתקבלת. הבנק רשאי להמשיך בהליכי הוצאה לפועל בתיק הוצל"פ

02-49347-09-0 ובתיק הוצל"פ 02-27244-12-2 כסדרם.

הנתבע ישלם לבנק הוצאות בגין ההליך בבית-המשפט בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין.

תוך 30 יום מהיום תעביר המזכירות לידי הבנק באמצעות בא כוחו את הסך של 5,000 ₪, שהופקד בקופת בית-משפט כתנאי למתן רשות להתגונן.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשע"ג, 14 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.