1. כתב האישום מייחס לנאשם סה"כ שישה אישומים - חמישה אישומים ראשונים בעבירות של קבלת דבר במרמה, על פי סעיף 415 רישא לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") והתחזות כמהנדס, על פי סעיף 2(ב) בצירוף סעיף 14 לחוק המהנדסים והאדריכלים, תשי"ח-1958 (להלן: "חוק המהנדסים") ואישום שישי בעבירה של התחזות כמהנדס, על פי סעיף 2(ב) בצירוף סעיף 14 לחוק המהנדסים.

עם סיום פרשת ההוכחות הודיעה המאשימה כי היא חוזרת בה מאישומים 2 ו-6, לאחר שלא עמדה בנטל להוכחתם "בשל קשיים בהבאת העדים הרלבנטיים לאישומים אלו".

על פי המיוחס לנאשם, בחלק הכללי בכתב האישום, במועדים הרלוונטיים לכתב האישום היה הנאשם הנדסאי בניין בהכשרתו ולא היה מהנדס ו/או אדריכל.

הנאשם נהג להתחזות, במספר הזדמנויות שונות ובפני מתלוננים שונים, למהנדס ולאדריכל בהכשרתו, ולהציג עצמו בכזב ככזה, בכוונה להונות, ביודעו כי המתלוננים מעוניינים להתקשר עם מהנדס, וזאת במטרה לקבל במרמה מהמתלוננים עבודות שונות לביצוע (להלן: "מעשי המרמה").

במסגרת מעשי המרמה, נהג הנאשם להציג בפני המתלוננים מצג כוזב לפיו הינו הבעלים של חברות רשומות כדין בשם "א.ה. הנדסת בניין ובטיחות אליאס הרצל בע"מ" ו/או "א.ה. הנדסת בניין בע"מ" (להלן: "החברות").

במועדים הרלוונטיים לעובדות כתב האישום לא היה הנאשם הבעלים של החברות, וחברות אלה כלל לא היו רשומות כדין ברשם החברות.

בהתבסס על המצגים הכוזבים אותם הציג הנאשם, כמפורט לעיל, קיבל במרמה מהמתלוננים עבודות שונות לביצוע וכספים עבור ביצוען.

הנאשם לא ביצע את העבודות שנמסרו לו על ידי המתלוננים במסגרת מעשי המרמה, התחמק מהמתלוננים, לא החזיר להם את כספם, ולבסוף ניתק מהם מגע.

1. בתשובתו לכתב האישום אישר הנאשם שהוא הנדסאי בניין בהכשרתו וכי לא היה מהנדס או אדריכל בתקופה הרלוונטית לאישומים שבכתב האישום, אך הכחיש שהתחזה בפני מאן דהו כמהנדס.

לטענתו, כהנדסאי בניין במקצועו הוא מוסמך לטפל בבניינים עד 4 קומות כקונסטרוקטור וכך הציג עצמו והוא אף מוסמך להגיש בקשות להיתרי בנייה ברמות מסוימות.

עוד הוסיף וטען כי אכן היה לו עסק בשם "הנדסת בניין ובטיחות - הרצל אליאס", אך הוא לא הוצג כמהנדס ובכלל מדובר בסכסוכים אזרחיים שאין בהם שום דבר פלילי.

לגופם של האישומים השונים הודה באינטראקציות עם המתלוננים, הכול כפי שיפורט לגבי כל אישום בנפרד.

1. אישום ראשון

על פי עובדות האישום הראשון בחודש אפריל 2004 או בסמוך לכך, רכש משה ציוני (להלן: "המתלונן") דירה ברחוב דוידקה 10 בתל אביב וערך בה שיפוצים (להלן: "הדירה").

בין המתלונן לנאשם קיימת היכרות מוקדמת.

בתאריך 18.8.04 או בסמוך לכך, הוזמן המתלונן לדיון בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב בתביעה שהוגשה עקב בנייה ללא היתר, שבוצעה במסגרת השיפוצים בדירה (להלן: "התביעה").

בתאריך 5.10.04 או בסמוך לכך, ברחוב פילון 5 בתל אביב, מקום משכנה של מחלקת ההנדסה בתל אביב, פגש המתלונן בנאשם, וסיפר לו על התביעה.

הנאשם הציע למתלונן את עזרתו המקצועית בטיפול בתביעה וטען בפניו בכזב כי הוא מהנדס. סמוך לאחר מכן הגיע הנאשם לביתו של המתלונן, ערך סיור במקום, וטען בפניו בכזב כי תמורת סך של 1,200 דולר יפעל לקבלת האישורים הדרושים והיתר כדין מהעירייה (להלן: "הטיפול בהיתר").

בעקבות המצגים הכוזבים שהציג הנאשם והתחזותו כמהנדס, קיבל הנאשם במרמה מהמתלונן שיק בסך 1,000 ₪ כמקדמה עבור הטיפול בהיתר, ביודעו כי הטיפול בהיתר והתשלום עבורו נמסרו לו על סמך המצגים הכוזבים.

סמוך לאחר מכן, כשניסה המתלונן לברר עם הנאשם כיצד מתקדם הטיפול בהיתר, טען הנאשם בפניו בכזב, כי העניין בטיפול וכי ההיתר יגיע אליו תוך מספר ימים, לקראת הדיון בתביעה בבית המשפט.

סמוך לאחר מכן, ביום בו נערך דיון בתביעה בבית המשפט, התייצב הנאשם בדיון ומסר למתלונן מסמך, עליו חתם בכזב "אליאס הרצל – מהנדס בניין", והדיון נדחה על מנת לאפשר למתלונן להציג את המסמכים הדרושים.

סמוך לאחר מכן ניסה המתלונן ליצור קשר עם הנאשם מספר רב של פעמים באמצעות הטלפון. כשעלה הדבר בידו, מסר לו הנאשם כי אינו מעוניין יותר לטפל בהיתר, לא החזיר לו את כספו וניתק ממנו מגע.

במעשיו המתוארים לעיל הציג הנאשם עצמו בכזב כמהנדס והתחזה ככזה, וקיבל במרמה את הטיפול בהיתר וסך של 1,000 ₪.

הנאשם הודה במרבית העובדות המתוארות באישום הראשון, אך כפר בכל העובדות המקימות עבירה, כמפורט להלן:

כפר בכך שהציג עצמו בפני המתלונן כמהנדס.

הכחיש שטען בפניו בכזב כי יפעל לקבלת האישורים הדרושים והיתר כדין מהעירייה תמורת סך של 1,200 ₪.

מודה כי קיבל מקדמה בסך 1,000 ₪ אך מכחיש שהכסף התקבל בעקבות מצג שווא.

כופר בכך שטען בפני המתלונן בכזב שהעניין בטיפול וכי ההיתר יגיע אליו תוך ימים ספורים, בתגובה לפנייתו אליו לברר כיצד מתקדם הטיפול.

מכחיש כי ביום בו נערך דיון בתביעה בבית המשפט מסר מסמך עליו חתם בכזב – לדבריו לא היה כאן כזב.

הנאשם הודה שלא החזיר למתלונן את כספו ולמעשה בכך שהפסיק את הטיפול בקבלת ההיתר, אך לטענתו כל זאת עקב מחלוקת שהתגלעה ביניהם ונבעה מדרישת המתלונן שיספוג את עלות קבלת מפת מדידה, אותה ביקש מהמתלונן להביא לו לצורך המשך הטיפול.

המחלוקת היא אפוא לגבי העובדות הבאות:

1. האם הציג הנאשם עצמו בפני המתלונן כמהנדס בניין, עובר לקבלת העבודה והמקדמה על חשבון התמורה עליה הוסכם, כטענת המתלונן.
2. האם חתם על המסמך, שמסר למתלונן, בעניין קבלת הטיפול בתיק הרישוי לתוספת בנייה, בשמו כמהנדס בניין במודע או מתוך "טעות בשיקול דעת", כטענתו בעדותו בבית המשפט, טעות אותה פירש ב"כ בסיכומיו כ"היסח דעת".
3. האם הוכח שאלמלא הציג עצמו כמהנדס והיה מציג עצמו כהנדסאי היה מקבל את העבודה מהמתלונן.

הראיות הנוגעות לשאלות שבמחלוקת מבוססות על עדותו של המתלונן ולא פחות מכך על גרסתו של הנאשם, הכול כפי שיפורט להלן:

המתלונן בעדותו בבית המשפט הדגיש פעם אחר פעם, הן במהלך העדות הראשית והן במהלך חקירתו הנגדית, כי הנאשם הציג עצמו בפניו כמהנדס בניין ולא כהנדסאי.

המתלונן הדגיש בעדותו כי "הוא אמר שהוא מהנדס עם רישיון שמוסמך לייצג מול עיריית תל-אביב ומול הגורמים הרלוונטיים. אם הייתי יודע שהוא לא מהנדס, לא הייתי פונה אליו"

לחיזוק טענתו הגיש המתלונן את כרטיס הביקור שמסר לו הנאשם ואשר תוכנו "א.ה. הנדסת בניין ובטיחות – אליאס הרצל בע"מ".

גם אם מסמך זה פתוח לפרשנויות שונות לגבי אופן הצגת הנאשם את עצמו, הרי שבמכתב שמסר הנאשם לידי המתלונן בתאריך 3.10.04 חתם באופן ברור ומפורש בשם "אליאס הרצל – מהנדס בניין", באופן שאינו משתמע לשתי פנים.

לא מדובר באותיות קטנות העשויות ללמד כי המסמך נחתם בהיסח דעת, כטענת בא כוחו, אלא באותיות גדולות וברורות המלמדות כאלף עדים שהמעשה נעשה במודעות מלאה.

כפי שיובהר בהמשך הנאשם עצמו אינו טוען שהדבר נעשה בהיסח הדעת ובעדותו בבית המשפט טען שעשה זאת מתוך טעות בשיקול דעת – טענה המצביעה על מודעות וכוונה להתחזות כמהנדס.

כאן המקום גם להפנות לעדותו של המתלונן, שסיפר שפנה לעירייה לברר האם הנאשם אכן מוכר כמהנדס ונענה בשלילה וכן פנה בכתב למחלקת האתיקה במשרד התעשייה והמסחר בתלונה על התנהלותו של הנאשם, שלא טיפל בקידום ענייניו כפי שהתחייב בפניו, כשהוא מגדירו בכותרת המכתב ובגופו כ"מהנדס אליאס הרצל" – עובדה המלמדת על כך כי כך הציג הנאשם עצמו פניו ובתוארו זה הכירו – כשמתשובת מחלקת האתיקה למד שהנאשם כלל אינו מהנדס.

אם לא די בגרסתו העקבית והאמינה של המתלונן על האופן בו הציג עצמו הנאשם בפניו, עובר לקבלת העבודה והמקדמה, וכי לא היה פונה אליו אלמלא הציג עצמו בפניו כמהנדס, באה גרסת הנאשם עצמה ותומכת בגרסת המתלונן.

אמנם בפתח חקירתו במשטרה הכחיש כי הציג עצמו בפני המתלונן כמהנדס, אך כשהוצג בפניו המכתב עליו חתם בשמו כמהנדס בניין, לא הצליח להתחמק מהשאלה מדוע עשה כן וענה "אין לי מה להגיד. זה המכתב שאני נתתי למשה ציוני ולבית המשפט וזה מה שיש לי להגיד [...] אין לי הסבר. אני מודה. אני עשיתי את הדבר הזה וזה מה שיש לי להגיד".

יתרה מכך, הנאשם אינו מכחיש בחקירתו במשטרה את טענת המתלונן לפיה הציג עצמו בפניו כמהנדס בניין וכשעומת עם טענה זו כל שהיה לו לומר היה "אין לי תגובה".

אך בכך לא סגי, בסוף חקירתו למעשה מודה הנאשם בפה מלא כי נהג להתחזות כמהנדס וכך הסביר את הסיבה למעשיו "... אנשים שאתה אומר להם שאתה הנדסאי בניין הם לא בדיוק מבינים את ההבדל בין הנדסאי למהנדס, אז אני אומר להם שאני מהנדס כי זה נשמע יותר טוב. אני רוצה לתקן את עצמי אני אומר שאני כמו מהנדס". בדבריו למעשה סיפק הנאשם את המניע להצגתו כמהנדס ואינני נותנת אמון בניסיונו לתקן את דבריו לפיהן הציג עצמו "כמו מהנדס" שכן כפי שראינו הנאשם חותם על מסמכים רשמיים להצגה לבית המשפט לצד התואר מהנדס.

בעדותו בבית המשפט ניסה הנאשם להוליך בכחש את שומעיו ולהתחמק מהדברים הברורים והמפורשים שאמר בחקירתו במשטרה כשטען, בעדותו הראשית, שלא דיבר עם המתלונן כלל על הכשרתו והתייחס בעדותו בעיקר לסיבה מדוע לא השלים את עבודתו.

בחקירתו הנגדית, כפי שכבר הזכרתי לעיל, ביקש להכניס את מעשיו לקונטקסט של טעות בשיקול דעת, כשהתבקש להתייחס לסיבה שחתם על המסמך כמהנדס וכך אמר: "זה אומר ששיקול הדעת שלי באותו רגע לא היה מתאים. זה כמו טעות סופר. כיוון שבאותה תקופה הייתי חי בלחץ. החיים שלי לא היו טובים מבחינת עבודה והיה לי לחץ. זה טעות בשיקול דעת [...] טעות. טעיתי. אני מודה [...] זה מקרי. מדובר בטעות בשיקול דעת [...]".

מכל מכלול הראיות שהוצגו לפניי ופורטו לעיל עולה המסקנה כי הוכח מעבר לכל ספק סביר שהנאשם הציג עצמו בפני הנאשם כמהנדס "כי זה נשמע יותר טוב", וכי על יסוד המצג הכוזב קיבל את העבודה ואת המקדמה מהמתלונן, כטענת המתלונן, שנמצאה מהימנה עליי ולאחר שנדחות טענותיו של הנאשם כי עשה את שעשה, וודאי החתימה על המסמך שהוגש לבית המשפט, מתוך טעות בשיקול דעת. גם אם טעה הנאשם בשיקול דעתו ובחר להציג עצמו כמהנדס, עשה כן מתוך בחירה ובמודעות להשגת המטרה שלשמה נחתם המסמך בתואר "מהנדס בניין" ולא "הנדסאי בניין".

1. אישום שלישי

על פי עובדות האישום השלישי עובר לתאריך 15.9.06 או בסמוך לכך, פנתה מיה ציש (להלן: "המתלוננת") לנאשם בבקשה שיטפל עבורה בהליך של היתר בנייה לתוספת על הגג.

הנאשם טען בפני המתלוננת בכזב כי הוא מהנדס בעל משרד המתמחה בחישובים סטטיסטיים, וכי תמורת סך של 1600 דולר בתוספת מע"מ יערוך עבורה תכנית תכנון הנדסי לתוספת הבנייה, ויפעל לקבלת היתר כדין מהעירייה (להלן: "הטיפול בהיתר").

בתאריך 17.9.06 או בסמוך לכך, ברחוב ויסבורג 15 בתל אביב או בסמוך לו, בעקבות המצגים הכוזבים שהציג הנאשם והתחזותו כמהנדס, קיבל הנאשם מהמתלוננת במרמה סך של 2,790 ₪ כמקדמה עבור הטיפול בהיתר, ביודעו כי הטיפול בהיתר ותשלום המקדמה נמסרו לו על סמך המצגים הכוזבים.

בתאריך 26.9.06 או בסמוך לכך, הגיש הנאשם לוועדה המקומית לתכנון ובנייה בעיריית תל אביב-יפו מסמכים שונים בקשר לטיפול בהיתר, שכללו בין היתר תצהיר מטעמו שנחתם בחותמת "אליאס הרצל הנדסת בניין ובטיחות בע"מ" וחישוב סטטיסטי לבדיקת המבנה (להלן: "מסמכי ההיתר").

מסמכי ההיתר הועברו על ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה בעיריית תל אביב-יפו לבדיקה על ידי מהנדס ישראל דוד, שקבע כי החישוב הסטטיסטי ירוד בצורה שאינה מאפשרת התייחסות.

סמוך לאחר מכן ניסתה המתלוננת ליצור קשר עם הנאשם, אך הנאשם התחמק ממנה, לא טיפל בהיתר, לא החזיר לה את כספה, וניתק ממנה מגע.

במעשיו המתוארים לעיל הציג הנאשם עצמו בכזב כמהנדס והתחזה ככזה, וקיבל במרמה את הטיפול בהיתר וסך של 2,790 ₪.

בתשובתו לאישום זה הודה הנאשם בכך שסיכם עם המתלוננת לערוך עבורה דו"ח לחיזוק המבנה ואת גובה התמורה שיקבל עבור עבודתו והתעלם בתשובתו מהטענה שהציג עצמו בפניה בכזב כמהנדס.

כמו כן הודה בקבלת המקדמה, אך כפר בכך שזה היה על בסיס מצג כוזב.

הודה בהגשת המסמכים שהכין לעיריית תל-אביב וכי נקבע על ידי מהנדס שבדק את החישובים הסטטיסטיים, שערך, שחלקם שגויים.

לדבריו סיכם עם מהנדס העירייה שיתקן את החישובים אך העניין עוכב לאחר מכן בעירייה. כשמסר זאת למתלוננת היא ביקשה ממנו להפסיק את הטיפול ובאמצעות עו"ד ביקשה את כספה חזרה וסוכם ביניהם כי יוחזר לה מחצית הסכום. מאחר שבאותה תקופה היה במצוקה כלכלית לא הצליח לגייס את הכסף.

המחלוקת הכספית בין המתלוננת לנאשם אינה רלוונטית לעניינינו והשאלה שנותרה במחלוקת היא האם אכן התחזה הנאשם בפני המתלוננת כמהנדס והאם יש קשר סיבתי בין הצגתו כמהנדס לבין ההתקשרות עם המתלוננת.

האם התחזה הנאשם בפני המתלוננת כמהנדס?

בעדותה בבית המשפט סיפרה המתלוננת כי פנתה אל הנאשם, כדי שיכין את כל המסמכים והתוכניות לקבלת היתר בנייה לתוספת חדר על גג דירתה, לאחר שהאדריכל שטיפל בתוספת הבנייה בביתה בדק ומסר לה את שמו של הנאשם.

לטענתה, בה דבקה בעדותה הראשית והנגדית, בפגישה "הנאשם הציג את עצמו כמהנדס" ואף הציג להם תעודת חבר מן המניין מ"לשכת המהנדסים האדריכלים והאקדמאיים במקצועות הטכנולוגיים בישראל" (להלן: "לשכת המהנדסים").

לחיזוק גרסתה הגישה גם את ההסכם שנחתם עם הנאשם בתאריך 15.9.06 בו ציין במפורש את תוארו כמהנדס כשרשם "הנני הרצל אליאס – מהנדס בניין ר.מ. 016/78 מתחייב בזאת לבצע את עבודות התכנון ההנדסי הכוללת...".

פנייתה ליחידה לרישום מהנדסים ואדריכלים במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה נענתה בתאריך 14.12.06, כי הנאשם אינו רשום בפנקס המהנדסים והאדריכלים בישראל, מה שמעמיד בסימן שאלה את האותנטיות של תעודת החבר שהציג בפני המתלוננת, אך משום שלצורך הדיון אין שאלה זו טעונה בירור לא אכריע בה ואשאיר אותה ב"צריך עיון".

אל מול עדות חד משמעית, עקבית וקוהרנטית זו ניצבת עדותו המבולבלת של הנאשם. כפי שכבר ציינתי בנוגע לעדותו באישום הראשון ניכר כי הנאשם מנסה לזרות חול בעיני הכול, באמצעות תרגילי פליק פלאק קדימה ואחור.

נפתח בגרסה שמסר הנאשם בחקירתו הראשונה במשטרה מתאריך 21.3.07.

כשנשאל האם הציג עצמו בפני המתלוננת כמהנדס בניין השיב בביטחון "לא הצגתי עצמי כמהנדס למיה. הצגתי עצמי למיה כאחד שמסוגל לטפל לה בכל נושא חישובי היציבות של המבנה שלה".

בגרסה שמסר בחקירתו השנייה במשטרה מתאריך 30.11.09 היה כבר הרבה פחות החלטי והרבה יותר מהוסס.

כשהוצגה בפניו טענת המתלוננת לפיה התחזה בפניה כמהנדס ואף הציג לה את התעודה מלשכת המהנדסים השיב "לא זוכר מה הגדרתי עצמי למיה [...] אולי הצגתי עצמי כקונסטורקטור ומתכנן שלד וזה אומר שאני רשאי לטפל במבנים של עד 4 קומות, כמתכנן שלד וזאת כהנדסאי בניין".

כשהתבקש להסביר מדוע לא הציג למתלוננת את תעודת ההנדסאי ובחר להציג את תעודת לשכת המהנדסים השיב "לא ראיתי צורך באותו רגע [...]".

אך הגדיל לעשות כאשר כשהוצג בפניו ההסכם בו, כאמור, הצהיר שהוא מהנדס בניין הגיב "ראיתי את המסמך בעבר והגבתי. אין לי מה להוסיף", אלא שטעות הייתה בידו - זו הפעם הראשונה שהתבקשה התייחסותו למסמך במהלך החקירה והוא התחמק מלהתמודד עם מעשיו. בהמשך ניסה לגלגל את האשמה בגין ההטעיה על כתפי האדריכל שהפנה אותם אליו "האדריכל שטיפל בהם [...]המליץ עליי ואולי הוא הטעה אותם ואמר להם שאני מהנדס, אני לא אמרתי למיה, אני לא זוכר". יחד עם זאת בחר הנאשם שלא לזמנו כעד הגנה אף שב"כ המאשימה הציגה בפניו אפשרות זו כאופציה.

אם בהודעתו השנייה במשטרה העלה כאפשרות את הסיטואציה לפיה האדריכל הציג אותו בפני המתלוננת כמהנדס, בעדותו בבית המשפט כבר התייחס לכך כאל אופציה וודאית כששב, בעדותו הראשית על טענתו כי לא הציג עצמו בפני המתלוננת כמהנדס, כשבחקירה הנגדית הדגיש, "לא הצגתי את עצמי בכלל. היה להם אדריכל שהציג אותי בפניהם. הוא אמר שאני מסוגל לטפל בעניין ולהגיש חישובים". אולם בהמשך עדותו נאלץ לאשר כי לא התקיימה פגישה משולשת ביניהם, כך שלא היה עד לאופן בו הוצג בפני המתלוננת על ידי האדריכל, אלא כי הם פנו אליו בעקבות המלצתו החיובית של האחרון.

כשהתבקש להסביר את הצהרתו בהסכם, לפיה הוא "מהנדס בניין", נתן שוב תשובה מתפתלת, מסתבכת ומתחמקת מלהתייחס לאותה הצהרה, באופן ששחקה עד דק את מהימנותו. וכך השיב לשאלות ב"כ המאשימה על כך שרשם שהוא מהנדס בניין ועל המטרה שלשמה זה נכתב "אכן כתוב מה שכתוב [...] הדבר הזה הוא לא הצגה, אלא מסמך כתוב. לא התייחסתי לזה, אלא רק לתוכן שלו מבחינת שכר טרחה [...] עושים הסכם לפני שהלקוח משלם, מה הדרישות ומה שכר הטרחה [...] יש חוק תכנון ובניה שקובע שהנדסאי מוסמך לטפל בתחום מסוים [...] כשמישהו מתבקש לטפל בעניין מסוים, קודם כל הוא בודק אם הוא מוסמך לטפל בעניין. הרעיון בשורש העניין כשחושבים על המהות של העבודה, ולא כל כך על ההגדרה של המקצוע. גם העירייה טועה מדי פעם ומגדירה הנדסאים כמהנדסים. גם ישראל דוד עושה את זה [...] זה לא נכון שאם אני מציג את עצמי כמהנדס ולא כהנדסאי – זה נשמע יותר טוב. זה לא מוסיף כלום כי שכר הטרחה קבוע. יש תעריף. אני אומר שאני מסוגל לבצע את העבודה כמו מהנדס".

כל זאת, כפי שכבר הוזכר בניתוח הראיות באישום הראשון, בניגוד לגרסה שמסר בעניין זה במשטרה שם התייחס לשאלת היתרון בהצגתו כמהנדס באופן הבא: "בגדול אין לזה שום יתרון אבל אנשים שאתה אומר להם שאתה מהנדס בניין הם לא בדיוק מבינים את ההבדל בין הנדסאי למהנדס אז אני אומר להם שאני מהנדס כי זה נשמע יותר טוב. אני רוצה לתקן את עצמי אני אומר שאני כמו מהנדס"

למעשה, כבר בחקירתו במשטרה, חזר הנאשם על הטענה שהעלה בהתייחסותו למעשיו באישום הראשון ולפיה "הכול היה בתום לב וללא כוונת זדון [...] כוונתי היא שלא התכוונתי לרמות אותם...".

מדובר בטענה אותה דחיתי, לאחר שבחנתי אותה שם ולא הובאו כל ראיות חדשות הנוגעות לאישום זה שיש בהם כדי לשנות מקביעתי ואולי אף יש בראיות שהובאו לעניין אישום זה, כפי שפורטו כאן בהרחבה, כדי לחזק את מסקנתי לפיה הנאשם הציג עצמו כמהנדס בפני המתלוננת - במודע.

האם יש קשר סיבתי בין הצגת הנאשם עצמו כמהנדס לבין ההתקשרות של המתלוננת עמו?

המתלוננת, שעדותה על כל חלקיה הייתה אמינה עליי, כפי שהבהרתי לעיל, העידה באופן נחרץ כי "אם הוא לא היה מציג עצמו כמהנדס לא היינו שוכרים שירותיו".

המתלוננת הדגישה כי היה ידוע לה שלא חייב להיות מהנדס רשום כדי לבצע את הפעולות שהנאשם התחייב עליהם בהסכם, אך מאחר ש"מדובר בבניין עם דיירים נוספים והחשיבות מבחינתי הייתה שאיש מקצוע יבדוק את הדברים, לכן חיפשתי מהנדס".

כשהתבקש הנאשם להגיב לטענת המתלוננת לפיה קיבל את העבודה רק משום שהציג עצמו כמהנדס השיב "בשום אופן לא. מיה הגיע אליי דרך אלייב. הוא המליץ עליי".

מעבר לחוסר האמון שהשרתה עליי עדותו של הנאשם, הנחרצות בה התייחס לטענתה מעוררת פליאה שכן הוברר שהנאשם לא היה נוכח בעת שהאדריכל היפנה את המתלוננת אליו ואינו יודע כיצד הציג את הנאשם בפניה וגם אינו יכול לדעת מה ביקשה המתלוננת מהאדריכל. גם אם היה יודע, היה מדובר בעדות שמועה והנאשם כאמור בחר שלא להביא את האדריכל כעד הגנה מטעמו.

משהאמנתי לגרסת המתלוננת לפיה לא הייתה מוסרת את העבודה לנאשם אלמלא הציג עצמו בכזב בפניה כמהנדס בניין ולאחר שגרסתה לא נסתרה ולא הופרכה בראיות של ממש, אני קובעת כי המאשימה עמדה בנטל להוכיח כי הנאשם התחזה למהנדס וקיבל במרמה מהמתלוננת את הטיפול בקבלת היתר בנייה וסך של 2,790 ₪ כמקדמה עבור הטיפול בהיתר הבנייה.

1. אישום רביעי

על פי עובדות האישום הרביעי, עובר לתאריך 28.11.06 או בסמוך לכך, פנתה ענת סהר (להלן: "המתלוננת") לנאשם בבקשה לקבלת חוות דעת מהנדס שתוגש לבית המשפט במסגרת תביעה אזרחית, בגין נזק שנגרם לדירתה.

סמוך לאחר מכן הגיע הנאשם לביתה של המתלוננת ברחוב רבי עקיבא 8 חולון, הציג עצמו בכזב כמהנדס, ערך סיור במקום, ודרש עבור חוות הדעת סך שך 2,000 ₪ (להלן: "חוות הדעת").

בעקבות המצגים הכוזבים שהציג הנאשם והתחזותו כמהנדס, קיבל הנאשם מהמתלוננת במרמה סך של 1,000 ₪, כמקדמה עבור הכנת חוות הדעת, ביודעו כי הטיפול בחוות הדעת והמקדמה נמסרו לו על סמך המצגים הכוזבים.

בתאריך 28.11.06 או בסמוך לכך, מסר הנאשם למתלוננת את חוות הדעת, שנחתמה בחותמת "אליאס הרצל הנדסת בניין ובטיחות בע"מ, קיבל במרמה סך של 1,000 ₪ נוספים וערך הסכם עם המתלוננת עליו חתם בכזב "אליאס הרצל – מהנדס".

סמוך לאחר מכן, כשהתברר למתלוננת כי חוות הדעת אינה עומדת בתנאים הנדרשים להגשתה בבית המשפט, פנתה לנאשם וביקשה ממנו לתקן את חוות הדעת.

הנאשם סירב לעשות כן, דרש סך של 4,000 ₪ נוספים עבור תיקון חוות הדעת, ולא החזיר למתלוננת את כספה.

במעשיו המתוארים לעיל הציג הנאשם עצמו בכזב כמהנדס, התחזה ככזה, וקיבל במרמה את הכנת חוות הדעת וסך שך 2,000 ₪.

בתשובתו לאישום הודה הנאשם בקבלת העבודה, בקבלת הכספים ובאי השבתם, אך כופר שזה היה עקב מצג כוזב.

לגבי ההסכם טען הנאשם שלא הוא הכין את הכיתוב, אלא המסמך היה מוכן מראש. הודה בחתימתו על ההסכם, אך טען שלא שם לב לכך שצוין בכותרת המסמך שמדובר "בהסכם עם המהנדס" וכי במקום המיועד לחתימתו נרשם "אליאס הרצל – מהנדס" וחתם בהיסח הדעת.

ההסכם עליו חתם הנאשם הוגש בהסכמה ואביא את נוסחו כלשונו:

"הסכם עם המהנדס

תמורת הגשת דו"ח המהנדס הרצל אליאס לענת ואלי סהר בנוגע לדירה ברחוב רבי עקיבא 8 בחולון בתאריך 29.11.06 וקבלת התשלום במלואו, מתחייב המהנדס הנ"ל להגיע לפיקוח על עבודת התיקון במידת הצורך וכמו כן להגיע לבית המשפט למתן עדות במידה ויהיה צורך.

על החתום

אליאס הרצל – מהנדס ענת ואלי סהר

על פניו ניתן לטעון, שלאחר שלמדנו שהנאשם אינו מהנדס יש כאן מצג שווא והתחזות בפני המתלוננת וכך גם מבקשת ב"כ המאשימה שייקבע על יסוד האמור בהסכם המכיל שלוש שורות בלבד - במסגרתו נרשם לא פחות מ-4 פעמים תוארו של הנאשם כמהנדס וכשנדרש לכך, הן בחקירתו במשטרה והן בעדותו בבית המשפט, לא התכחש לחתימתו אך טען ש"לא שם לב לזה וחתם בהיסח הדעת".

גרסה דומה שהעלה בשני האישומים הקודמים נדחתה על ידי כבלתי אמינה ובלתי סבירה.

אולם בהתייחס לראיות שהוצגו על ידי המאשימה באישום זה, על אף חוסר סבירותה והגיונה של הגרסה אין לי אלא לקבוע שלא הוכחו יסודות העבירה של התחזות כמהנדס, מעבר לכל ספק סביר ולא הוכחו יסודות העבירה של קבלת דבר במרמה.

המתלוננת לא העידה בפני בית המשפט, מאחר שנפטרה טרם הגשת כתב האישום, ולא ניתן היה לקבל את גרסתה לגבי השאלות שבמחלוקת האם רישום תוארו של הנאשם, בהסכם, נעשה בידיעתה כי אין בו אמת ובכל מקרה לא הוכח, גם בהנחה שהיה מוכח שהנאשם התייצג בפניה בכזב, כי פעלה על סמך המצג הכוזב כשמסרה בידי הנאשם את העבודה ואת תמורתה.

1. אישום חמישי

על פי עובדות האישום החמישי דקלה גלילי (להלן: "המתלוננת") הינה הבעלים של מספר מועדונים באזור תל אביב, ביניהם מועדון "הקולג'" ברחוב שביל המרץ 6 תל אביב (להלן: "מועדון הקולג'").

בין המתלוננת לנאשם קשרי עבודה שנמשכו מספר שנים, במסגרתם ייעץ הנאשם למתלוננת לגבי רישיונות עסק ובטיחות.

הנאשם הציג עצמו בכזב, בפני המתלוננת, כמהנדס, והתחזה ככזה, בכל מהלך התקופה בה התקיימו ביניהם קשרי עבודה.

במסגרת קשרי העבודה בין הנאשם למתלוננת, בהסתמך על המצג הכוזב שהציג הנאשם בפני המתלוננת, לפיו הוא מהנדס בהכשרתו, קיבל הנאשם לטיפולו, במרמה, את הטיפול ברישיון העסק של "מועדון הקולג'".

בתאריך 23.7.09 או בסמוך לכך, הגיש הנאשם למינהל ההנדסה בעיריית תל אביב-יפו תצהיר שכותרתו "הצהרת מהנדס בדבר יציבות המבנה והתאמתו לשימוש המבוקש", שנחתמה בחותמת "אליאס הרצל הנדסת בניין ואדריכלות", כל זאת במסגרת הטיפול ברישיון העסק של "מועדון הקולג'".

במעשיו האמורים לעיל הציג עצמו הנאשם בכזב כמהנדס והתחזה ככזה, וקיבל במרמה את הטיפול ברישיון העסק של "מועדון הקולג'".

אין מחלוקת כי הנאשם, בתוארו כהנדסאי, מוסמך, על פי תקנות המהנדסים והאדריכלים (רישוי ייחוד פעולות), התשכ"ז-1967, לחתום על מסמכים ותצהירים במסגרת בקשות להיתרי בנייה עבור "מבנה פשוט", כהגדרתו בתקנות.

מטעם המאשימה העידו העדים הבאים:

רפ"ק דני פרץ – משמש כראש אבטחה ורישוי במחוז תל-אביב ובמסגרת תפקידו משמש כסמכות מקצועית בכירה במחוז תל-אביב לעניין רישוי ואבטחה.

על פי עדותו הגיש הנאשם טופס שכותרתו "הצהרת מהנדס בדבר יציבות המבנה והתאמתו לשימוש המבוקש" המתייחס לבקשה לרישיון עסק ל"מועדון הקולג'", אשר מולא על ידי הנאשם ובו כתוב לצד שמו ומספר ת.ז. שלו שהוא "מהנדס רישוי". אמנם מדובר בטופס מודפס שבו מופיע הכיתוב "מהנדס רישוי" בדפוס אך לדעת העד "מלכתחילה ברור לנו שלא היה משהו שנעשה בשגגה", ועל מה מבסס העד את הערכתו החד משמעית, על כך ש"ברור לנאשם שמותר לו כהנדסאי לחתום על מבנה פשוט" אך כאן "מדובר במועדון שנמצא במבנה לא פשוט. על מנת שיתקבל רישיון, חייב להיות מהנדס מבנים רישוי והנאשם לא עומד בקריטריון הזה [...] יש משרדים שבראשם עומד הנדסאי. כשצריך לחתום על מבנה לא פשוט, מביאים מהנדס שיחתום".

לדברי העד על הנאשם היה למחוק את המילה מהנדס מהטופס וטענת הנאשם לפיה הוסיף לפני מספר הרישיון שלו את האות ה' אינה נוהג המוכר על ידו.

רפ"ק אילן צדוק – קצין בטיחות ארצי ומהנדס אזרחי במשטרה, משרת בחטיבת האבטחה האחראית על נושא רישוי עסקים ברמה הארצית.

העד הוציא, בתאריך 23.8.09 מכתב "התייחסות להצהרת מהנדס", שהתייחס לתצהיר עליו חתם הנאשם בקשר לרישוי על המבנה של המתלוננת ובו ציין כהאי לישנא "סמכותו של מר הרצל אליאס לאישור מבנה הינו 'מבנה פשוט'. מבנה זה (מועדון הקולג' – ה.נ.) הינו מבנה תעשיה בעל גובה של למעלה מ-20 מ' ומבנה זה מוגדר 'מבנה לא פשוט', רשאי לחתום רק מהנדס רישוי במדור מבנים".

על האמור במכתב חזר גם בעדותו בבית המשפט.

משמעות הדברים היא שאלמלא הציג הנאשם עצמו כמהנדס לא היה מוסמך להגיש את התצהיר בתמיכה לבקשה לרישיון עסק ל"מועדון הקולג'" ומכאן כי הוכח שהנאשם הציג עצמו בכזב כמהנדס בפני רשויות הרישוי בעיריית תל-אביב.

טענתו של הנאשם, אותה העלה לראשונה בחקירתו הנגדית, לפיה חתם על הטופס כמהנדס, לאחר שקיבל ייעוץ משפטי מעו"ד קלסי משה שזהו טופס קבוע שלא ניתן לשנותו, אך ניתן להוסיף את האות ה' לפני מספר הרישוי ובכך למעשה להצהיר שמדובר בהנדסאי - מעבר להיותה טענה כבושה, הרי שהיא הופרכה, כאמור לעיל, בעדותו של רפ"ק דני פרץ. עו"ד קלסי לא הובא כעד מטעם ההגנה, ע"מ לאמת את טענת הנאשם, בכך יש כדי ללמד כי עדותו לא הייתה תומכת בגרסת הנאשם ויש לראות בהימנעות זו חיזוק לראיות התביעה.

אישום זה מייחס לנאשם מעבר לעבירת ההתחזות כמהנדס גם עבירה של קבלת דבר במרמה מידי המתלוננת, קרי: את הטיפול ברישיון העסק של "מועדון הקולג'", על סמך המצג הכוזב והתחזותו כמהנדס.

המתלוננת לא העידה, לאחר שהמאשימה הצהירה שהיא אינה מצליחה לאתרה וויתרה על עדותה.

משכך, לא הוכח שהנאשם הציג עצמו בפני המתלוננת כ"מהנדס" ובכל מקרה כי פעלה על סמך המצג הכוזב, במסירת הטיפול, ברישיון העסק ל"מועדון הקולג'", לנאשם וכי אלמלא אותו מצג לא הייתה עושה כן.

1. לאור כל האמור לעיל התוצאה היא כדלקמן:
2. אני מזכה את הנאשם, לבקשת המאשימה, מהעבירות של התחזות כמהנדס וקבלת דבר במרמה, שיוחסו לו - באישום השני.
3. אני מזכה את הנאשם, לבקשת המאשימה, מהעבירה של התחזות כמהנדס, שיוחסה לו - באישום השישי.
4. אני מזכה את הנאשם מהעבירה של קבלת דבר במרמה באישום הרביעי.
5. אני מזכה את הנאשם מחמת הספק מהעבירה של התחזות כמהנדס -באישום הרביעי.
6. אני מזכה את הנאשם מהעבירה של קבלת דבר במרמה - באישום החמישי.
7. אני מרשיעה את הנאשם בעבירות של קבלת דבר במרמה, על פי סעיף 415 רישא לחוק העונשין ובעבירה של התחזות כמהנדס, על פי סעיף 2(ב) בצירוף סעיף 14 לחוק המהנדסים – באישום הראשון.
8. אני מרשיעה את הנאשם בעבירות של קבלת דבר במרמה, על פי סעיף 415 רישא לחוק העונשין ובעבירה של התחזות כמהנדס, על פי סעיף 2(ב) בצירוף סעיף 14 לחוק המהנדסים – באישום השלישי.
9. אני מרשיעה את הנאשם בעבירה של התחזות כמהנדס, על פי סעיף 2(ב) בצירוף סעיף 14 לחוק המהנדסים – באישום החמישי.

ניתנה היום, ו' חשוון תשע"ה , 30 אוקטובר 2014, במעמד הצדדים