1. מבוא
2. התובעת, מור לוי טכנולוגיות בע"מ, מבקשת לחייב את נתבע 2, מר סער בליץ, בתשלום חוב, בגין ערבותו לחובה של נתבעת 3, חברת אקסלנט שיווק בינלאומי ופיתוח בע"מ (התובעת תקרא מעתה ולהלן: "התובעת"; נתבע 2 יקרא להלן: "הנתבע"; נתבעת 3 תקרא להלן: "אקסלנט").
3. התביעה כנגד נתבעת 1, נדחתה בהסכמה, ואקסלנט מצויה בהליכי פירוק ובהתאם ההליכים כנגדה עוכבו (נתבעים 1 ו – 2 יקראו להלן גם: "הנתבעים"). לאור האמור, פסק הדין יתייחס לשאלת חבותו של הנתבע בלבד.
4. בבסיס הדיון הינה ההסכמה כי הנתבע חתם על כתב ערבות לחובותיה של אקסלנט, אלא שלטענת הנתבע ובין היתר, ערבותו בוטלה, התובעת ידעה והסכימה לכך ולפיכך דין תביעתה להידחות.
5. העובדות וטענות הצדדים
6. התובעת הינה חברה העוסקת במסחר ושיווק מחשבים וציוד נלווה למחשבים.
7. אקסלנט עסקה, בין היתר, בשיווק ומכירת ציוד היקפי ותוכנות למחשבים, באמצעות האינטרנט.
8. הנתבעים שימשו בעלי מניות ומנהלים בחברת אקסלנט וחתמו על כתב ערבות, שאינו מוגבל בסכום במסגרתו ערבו להתחייבויות אקסלנט לתובעת. כנטען, כתב הערבות נחתם ונמסר לתובעת בשנת 1995.
9. בשנת 2005 נרכשה אקסלנט על ידי קבוצת חברות בשם "דטהסייף". לימים, נקלעה הקבוצה להליכי פירוק אשר תחילתם בהקפאת הליכים בחודש דצמבר 2009.
10. עד לאותו מועד, שררו בין התובעת לאקסלנט יחסי מסחר תקינים. בחודש נובמבר 2009 החלה אקסלנט לפגר בתשלומיה ובפועל לא שילמה חשבוניות בגין סחורה שסופקה מחודש אוגוסט 2009 ועד חודש פברואר 2010; סך חובה הנטען של אקסלנט הינו 211,797 ₪ - הסכום שנתבע. התובעת טוענת כי לאור ערבותו, חייב הנתבע לשלם לה את מלוא הסכום שנתבע.
11. הנתבע טוען מנגד כי טענות התובעת מהוות היתממות וחוסר תום לב, שכן התובעת יודעת כי בזמנים הרלבנטיים להיווצרות החוב, לא שימש הנתבע כמנהל ובעל מניות באקסלנט, וזאת כפי שאף עולה ממסמכים שצרפה התובעת לתביעתה.
12. לטענתו, אמנם הקים וייסד את אקסלנט (יחד עם נתבעת 2) ושימש בה כמנהל ובעל מניות אך זאת רק עד חודש ספטמבר 2005. בחודש ספטמבר 2005 נמכרה אקסלנט לחברת דטהסייף מערכות בע"מ, דטהסייף הפכה לבעלת 100% מהון המניות של אקסלנט, הנתבעים התפטרו מתפקידם כמנהלים, ובמקומם מונה מר עומר נירהוד מטעם דטהסייף, כמנהל יחיד בחברה. דיווחים מתאימים נשלחו לרשם החברות ובהתאם תמונה דומה עולה מדו"ח רשם החברות שצרפה התובעת.
13. במסגרת הסכם המכירה, התחייבה דטהסייף להחליף את הערבויות האישיות של הנתבעים אצל ספקיה של אקסלנט. עוד סוכם כי הנתבעים ירכשו 1.75% ממניות דטהסייף – שיעור מזערי שלא היה בו כדי להשפיע על השליטה והניהול בדטהסייף. הנתבע טען אף כי הועסק כשכיר בדטהסייף, ללא סמכות ניהולית כלשהי וללא זכויות חתימה.
14. לאחר מכירתה של אקסלנט חדל הנתבע (ונתבעת 2) כדבר מובן מאליו, לעבוד באקסלנט, קיבל פיצויי פיטורין והחל לעבוד בדטהסייף, כסמנכ"ל טכנולוגיה, עד שזו קרסה.
15. עוד טוען הנתבע, כי משרדי אקסלנט הועברו למשרדי דטהסייף בלוד וכי ממועד פרישתו מאקסלנט, לא היה לו כל קשר לפעילות השוטפת של חברה זו וממילא לא לחובות שצברה. בהתאם, כל השליטה והניהול היו בידי מר עומר נירהוד ודטהסייף, ובידיהם בלבד.
16. הנתבע הודה כי חתם על הערבות, אך טען כי חתם בתנאי מוקדם ומפורש כי לחתימתו תצורף חתימתה של שותפתו - נתבעת 2. לפיכך, משאין מחלוקת כי זו לא חתמה על כתב הערבות, הרי שכתב הערבות בטל ומבוטל.
17. הנתבע טען גם, כי ערבותו בוטלה וכי באת כח דטהסייף הודיעה על כך לתובעת עוד בחודש אוגוסט 2006. הודעה על כך נמסרה לגברת רותי לוי, מנהלת התובעת ואמו של מנהלה הנוסף והמצהיר מטעמה, מר אבי לוי. דא עקא, בשל קריסת קבוצת דטהסייף לא נמצאו ראיות מקוריות לכך.
18. יתר על כן, הנתבע טען כי מנהלה של התובעת, מר לוי, ביקר במשרדי דטהסייף, וידע כי לנתבעים אין עוד קשר לאקסלנט.
19. עוד נטען כי בשל האמור, התובעת התרשלה בכך שלא דאגה להחליף את הערבויות, בפרט לאחר שנודע לה דבר שינוי הבעלות באקסלנט ומכירתה לדטהסייף.
20. הנתבע טען אף, כי חשבוניות התובעת נשלחו לכתובתה של דטהסייף חרף העובדה כי התובעת המשיכה וציינה כי שם הלקוח הינו אקסלנט.
21. עוד נטען כי בתאריך 10.4.2007, בשל בעיה תזרימית, התקשר מר נירהוד, מנכ"ל אקסלנט ודטהסייף, למר לוי ושוחח עמו בנושא. מכאן, כך נטען, היה ברור למר לוי ולתובעת כי כל בעיה כספית של אקסלנט תיפתר ע"י דטהסייף ומנהלה.
22. עוד טען כי בשנת 2005 ידע כל שוק המחשבים, לרבות התובעת, על השינויים בחברת אקסלנט וכן כי הנתבעים איבדו בה כל שליטה.
23. כמו כן טען, כי בשנת 2006 שלח מייל למר לוי בענין בעיה טכנית במוצר של התובעת, שם הופיע הנתבע בתוארו: "סער בליץ סמנכ"ל טכנולוגיהCTO קבוצת דטהסייף". מר לוי ראה את המייל, השיב עליו ולפיכך מסיק הנתבע כי זה ידע כי הנתבע מועסק כאיש טכני בלבד.
24. הנתבע טען גם כי למרות שחתם על ערבויות אישיות רבות, לא נתבע על ידי אף לא אחד מהספקים להם ערב, למעט התובעת. הוא הדגיש כי כל הזמנת הטובין מהתובעת נעשתה מבית דטהסייף, ע"י מנהל הרכש של דטהסייף ולתובעת היה ברור כי עסקיה הינם עם דטהסייף ועמה בלבד.
25. חיזוק לכך היא אף העובדה כי במהלך חודשים לאחר היווצרות החוב לא טרחה התובעת לפנות אל הנתבע בענין חוב כלשהו. למעשה, התובעת כלל לא פנתה לנתבעים בכל עניין כספי שהוא, ממועד מכירת אקסלנט כאמור.
26. בתאריך 14.1.2010 אף נפגש הנתבע עם מר לוי והאחרון לא אמר לו דבר בנוגע לחוב הנתבע.
27. הנתבע טען אף, כי לתובעת אין כל עילת תביעה וכי הגוף שעומד מאחורי התביעה היא חברת בסס"ח - החברה הישראלית לביטוח אשראי בע"מ (להלן: "בסס"ח"). התובעת הסתירה עובדה זו וכן את העובדה כי כבר קבלה תגמולי ביטוח עד לשלב מתקדם בהליכים, ולפיכך פעלה בחוסר תום לב.
28. עוד נטען כי כמו יתר ספקיה חתמה התובעת עם דטהסייף על הסכם, ואף עובדה זו יוצרת מניעות והשתק.
29. הנתבע אף טען כי לאור העובדה כי בעת ביטול הערבות על ידיו לא היתה כל יתרת חובה של אקסלנט לתובעת, הרי שיכול היה לבטל את ערבותו בהודעה חד צדדית, בהתאם להוראות סעיף 15 לחוק הערבות, תשכ"ז – 1967 (להלן: "חוק הערבות").
30. יצוין כי התובענה הוגשה בסדר דין מקוצר ובהתאם ביקש הנתבע רשות להגן. לאחר שזו ניתנה, הוגש כתב הגנה מתוקן במסגרתו זנח הנתבע טענות שנטענו לרבות טענת התיישנות ומשכך לא ידונו.

ההחלטה בבקשת רשות להגן

1. בהחלטה ליתן רשות להגן נקבע בענין טענת ביטול הערבות, בין היתר, כדלקמן:

"העיון בנספחים ג', ה' ו-ו' לבקשה, מלמד כי "דטהסייף" הכינה מסמך, המודיע על החלפת הערבויות של הנתבעים לכל הספקים, ועוה"ד רוזן אף אישרה שאותו מסמך הועבר בפועל לכל הספקים לרבות התובעת (בהתאם לרשימת הספקים).

בנסיבות אלה סברתי כי לא ניתן בשלב זה של הדיון, לשלול את טענת הנתבעים, המופיעה בצורה ברורה ומפורשת בסעיף 22 לתצהיר, כי התובעת באמצעות מנהליה ידעו על ביטול ערבותם וכי התנהלותה של התובעת, עובר להגשת התביעה, מלמדת שאכן כך הוא.

לכן, לא מקובלת עלי טענת התובעת, כי לא נטען דבר ידיעת התובעת על החלפת הערבויות, אלא על החלפת הבעלות בלבד. משמע, גם אם הכלל הוא שאין שינוי הבעלים מביא, כשלעצמו, לביטול הערבות, הרי במקרה שלפנינו, הטענה על ידיעת התובעת היא טענה גורפת, הן על שינוי הבעלות, הן על החלפת הערבויות, ומכך אין להתעלם.

כפי שציינתי, אף התנהלות התובעת כפי המתואר בבקשה, שלא נסתרה, מחזקת את הגירסה כי התובעת ידעה שהנתבעים אינם ערבים עוד לחובות אקסלנט." (עמוד 4 – 5 להחלטה – ההדגשה אינה במקור).

1. כפי שיפורט להלן, קביעה זו בדבר ידיעת התובעת הן על שינוי הבעלות והן על החלפת הערבויות, אושרה במהלך שמיעת הראיות בתיק.
2. תיקון כתב ההגנה ודחיית התביעה כנגד נתבעת 2
3. במסגרת הבקשה לרשות להגן טענו הנתבעים כי חתמו על כתב הערבות וזאת טרם ראו את המסמך המקורי. לאחר שזה נתקבל, טענה נתבעת 2 כי חתימתה זויפה ובהתאם טען הנתבע כי לא היה חותם על כתב הערבות אילולא חתמה גם שותפתו. הנתבעים עתרו לתקן את כתב ההגנה ותיקון כאמור הותר.
4. לאור טענת הנתבעת הגיעו הצדדים להסדר דיוני במסגרתו בחן גרפולוג הנתבעים את טענת הזיוף שהעלתה הנתבעת. לאור ממצאי הגרפולוג כי חתימתה של נתבעת 2 זויפה, נדחתה בהסכמה התביעה כנגד הנתבעת.
5. ראיות הצדדים
6. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר אבי לוי אשר הגדיר עצמו כמנכ"ל ובעלים של התובעת (להלן: "מר לוי" או "מנהל התובעת"). כמו כן, הוגשה חוות דעת גרפולוגית, מטעם הגברת אורה כבירי לפיה הנתבע חתם בשם הנתבעת על כתב הערבות.
7. מטעם הנתבע הוגש תצהירו וכן תצהירו של מר נירהוד עומר אשר היה מנהל ובעל מניות בדטהסייף. עוד הוגשו 3 חוות דעת גרפולוגיות על ידי הגרפולוג מר יצחק חג'ג' לפיהן חתימתה של נתבעת 2 זויפה אך לא על ידי הנתבע.
8. דיון והכרעה

החלטתי לדחות את התביעה. להלן טעמי.

• • הערבות בוטלה

1. מכלול הראיות שבפני הביאוני למסקנה כי ערבותו של הנתבע בוטלה, כי התובעת ידעה על כך והסכימה לכך. ודוק.
2. אין מחלוקת כי כתב הערבות דנן נחתם בשנת 1995 עת היתה אקסלנט בבעלות הנתבעים, אשר שימשו גם כמנהליה היחידים.
3. מהראיות שהוצגו אין אף מחלוקת כי בתאריך 29.9.2005 מכרו הנתבעים את מניותיהם וכל זכויותיהם באקסלנט, לחברת דטהסייף מערכות בע"מ (ראה הסכם המכירה - נספח א' לתצהירו של הנתבע). התובעת אף צרפה לכתב התביעה תדפיס רשם חברות (נספח ג') ממנו עולה כי בעלת המניות היחידה באקסלנט הינה חברת דטהסייף ומנהלה היחיד הינו מר עומר נירהוד. עוד עולה, כי מינויו של מר נירהוד כמנהל יחיד כאמור, הינו מתאריך 29.9.2005, מועד חתימת ההסכם.
4. התובעת אף צרפה דו"ח מטעם חברת דן אנד ברדסטריט ישראל בע"מ מתאריך 6.12.2009 ממנו עולה, בין היתר, כי הנתבעים חדלו להחזיק במניות אקסלנט ואף חדלו לכהן כדירקטורים בשנת 2005 (עמוד 12 לדו"ח - נספח ד' לתביעה); דו"ח זה תומך אף הוא באמור.
5. יוצא אם כן, כי אליבא דתובעת אין מחלוקת כי החל משנת 2005 לנתבעים לא היתה שליטה באקסלנט. אמנם, כפי שטען הנתבע וכפי שעולה מתדפיס רשם החברות של חברת דטהסייף מערכות בע"מ (נספח ה' לתביעה), מרבית מניותיה הוחזקו בידי חברת דטהסייף גרופ בע"מ ולנתבעים, הוקצו רק 1.75% מהון המניות המונפק.
6. למרות זאת, לא נסתרו טענות הנתבע כי לא שימש בתפקיד ניהולי וכי אחזקותיו היו מזעריות וחסרות משמעות ניהולית (סעיף 5 לתצהיר הנתבע). אף בחקירתו הנגדית עמד על כך הנתבע כי שימש כשכיר בחברה וכי לתפקידו לא היו משמעויות ניהוליות אלא טכנולוגיות-מקצועיות בלבד (עמוד 21, שורות 11-21). לכך יש להוסיף כי כמו בחברת דטהסייף מערכות, גם בחברת דטהסייף גרופ שימש מר עומר נירהוד כמנהל יחיד.
7. יתר על כן, אף טענות הנתבע כי לא היה לו קשר להזמנת סחורה מהתובעת וממילא קשר לחוב נשוא התובענה (סעיף 8 לתצהירו) לא נסתרו, לא בחקירה נגדית ולא על ידי מנהל התובעת, אשר כפי שיפורט להלן אין לו כל ידיעה אישית בקשר לכך.
8. המסקנה עד כאן כי בשנת 2005 הנתבע פרש מחברת אקסלנט, זו עברה לידיים אחרות, לא היתה לו עוד כל שליטה על פעילותה, הוא לא היה שותף בניהולה ואף לא היתה לו כל ידיעה בקשר עם היווצרות החוב נשוא התובענה.
9. בכך לא סגי, שהרי אם ערבותו של הנתבע שרירה וקיימת הרי שלא יהא באמור כדי לסייע לו. יחד עם זאת, יש במסקנה הנ"ל כדי לתמוך במסקנה, אליה אף הגיע בית המשפט אשר דן בבקשת הרשות להגן, כי הערבות בוטלה והתובעת ידעה על כך. ודוק.
10. עיון בכתב הערבות מלמד כי אין בו כל הוראה לענין אופן ביטולה.
11. הנתבע הצהיר ותצהירו לא נסתר, כי התובעת ידעה על שינויי הבעלות וכן כי לנתבעים לא היתה נגיעה לפעילות החברה ובוודאי שלא לחובותיה. זאת אף בשים לב לשנים שחלפו ממועד פרישתו מן החברה ועד לקריסת דטהסייף, שנים בהן היה לתובעת קשר ישיר עם דטהסייף ועם מנהלה, ועמם בלבד (סעיף 8 לתצהיר); ממילא וכפי שיפורט להלן מנהל התובעת לא סתר עובדות אלה בהיעדר ידיעה, ואי הבאת עדים רלבנטיים.
12. יוצא אם כן, כי ממועד פרישת הנתבע מאקסלנט ועד למועד היווצרות החוב, חלפו 4 שנים בהן לנתבע לא היתה עוד נגיעה לניהולה של אקסלנט וממילא לא הוכח אחרת.
13. עדותו של הנתבע כי הודעות על ביטול הערבויות נשלחו לכל הספקים ובכלל זה לתובעת, היתה מהימנה עלי.
14. הנתבע העיד כי בשנת 2006 נשלחו הודעות ביטול ערבויות של הנתבעים לכלל הספקים (עמוד 23, שורה 22). עדות זו נתמכה בנוסח פניה לספקים בדבר ביטול ערבויות הנתבעים, החלפתן בערבויות דטהסייף והדרישה להשבתם (נספח ד' לתצהיר הנתבע) וכן בנוסח אישור הספק (נספח ד'1).
15. אמנם המכתבים המקוריים שנשלחו לא נמצאו אך הוצג מכתבה של עו"ד עליזה רוזן מטעם דטה סייף אשר אישרה כי פעולת ביטול ערבויות הנתבעים אצל כלל הספקים בוצעה (מכתב מתאריך 30.5.2010 ומכתב מתאריך 2.6.2010 נספחים ה' ו – ו' לתצהיר הנתבע).
16. כמו כן, הוצגה טבלה ובה רשימת ספקים המחזיקים בערבויות אישיות של הנתבעים, אליהם נשלחו נוסח ביטול הערבויות. בטבלה זו מופיע שמה של הגברת רותי לוי – מנהלת התובעת כמי שקיבלה הודעה כאמור. טבלה זו המאשרת משלוח מכתבי החלפת הערבויות, לוותה בדואר אלקטרוני מתאריך 18.6.2006, המופנה למר עומר נירהוד ממזכירתו ובו אישור כי לספקים המופיעים בטבלה (ובכללם לתובעת), נשלחו מכתבי דרישה להחלפת ערבויות הנתבעים, בערבויות דטהסייף. באותה הודעת דוא"ל נכתב כי מקום שלא נכתב דבר בטבלה – לא היה מענה.
17. עיון בטבלה מלמד כי בעמודה בה מופיע שם התובעת, מופיעים מלוא הפרטים, לרבות פרטי איש הקשר (הגברת רותי לוי) משמע ניתן להניח כי מכתב כאמור התקבל אצל התובעת (נספח ז' וז'1 לתצהיר הנתבע). ממילא וכאמור, נמנעה התובעת מהבאת עדותה של הגברת לוי לסתור הנחה וטענה זו.
18. תמיכה לכך הוא תצהירו של מנכ"ל דטהסייף, מר עומר נירהוד, המאשר נוהל זה ואף את העובדה כי לתובעת נשלחה דרישה לביטול ערבויות הנתבעים ואף ערבות חלופית של דטהסייף. מר נירהוד אף הצהיר כי שוחח עם מנהל התובעת וזה ידע כי אקסלנט נרכשה, ואף הבטיח כי יחזיר את ערבות הנתבעים. מר נירהוד הדגיש כי אם לא היו מגיעים להסכמה כאמור, "לא הייתי רוכש ממנו טובין" (סעיף 6 לתצהירו).
19. בחקירתו הנגדית חזר מר נירהוד על גרסתו כי מנהל התובעת הבטיח כי ישיב את הערבות. עדותו היתה מהימנה אף היא (עמוד 25, שורות 29-30). מר נירהוד הדגיש כי לא היה צורך בקבלת מסמך בכתב, שכן על התובעת היה להשיב את ערבות הנתבעים, כפי שסוכם עם מנהל התובעת; את הצהרתו כי שוחח עם מר לוי וסיכם עמו על השבת ערבות הנתבעים והחלפתה בערבות דטהסייף, אישר מר נירהוד בחקירה נגדית ועדותו כאמור היתה מהימנה אף בענין זה (עמוד 26, שורות 16-19).
20. תמיכה לכך הם הודעת דואר אלקטרוני ששלח הנתבע והושבה על ידי מנהל התובעת ובה מופיע כי הנתבע נושא בתפקיד טכני; העובדה כי לנתבע לא נשלחה כל דרישה לתשלום החוב טרם התביעה; והעובדה כי מנהל התובעת אף לא פנה אליו בענין זה עת נפגשו הצדדים (טענות שלא נסתרו).
21. סבורני כי כל אלה תומכים בידיעת התובעת ואף הסכמתה, למצער מכללא, כי הנתבע אינו עוד בעל דינה. אמנם בכל האמור אין מסמך כתוב כי אכן הערבות בוטלה, אך במאזן ההסתברויות, כשמחד העדויות והראיות הנ"ל ומאידך עדות יחידה מטעם התובעת (אשר אתייחס אליה להלן) נוטה הכף לטובת הנתבע.
22. מנגד, לא היה בעדות מנהל התובעת כדי לבסס את טענותיה ואף לא להרים את הנטל מקום שהיה צריך; עדות זו אף לא היתה מהימנה בעיני. ודוק.
23. מרביתה של עדות יחידה זו בוססה על עדויות מפי השמועה; מנהל התובעת הצהיר על תהליכים רבים אצל התובעת, כאשר אין לו ידיעה אישית לגביהם; כך ובין היתר, הצהיר כי לא הוא טיפל באקסלנט אלא אחר (בשם ניר) וכי הוא לא טיפל בעניינים נוספים - שכן הוא המנהל (עמוד 16, שורות 17, 21; עמוד 17, שורה 6 ועוד).
24. יתר על כן, לאורך כל עדותו העיד כי לא ידע על מכירתה של אקלסנט והחלפת הבעלות בה. מר לוי העיד כי ידע שבשנת 2009 הנתבעים שימשו כמנהלים באקסלנט (עמוד 15, שורה 5) וחזר והדגיש זאת בהמשך עדותו (עמוד 16, שורות 3-4). הוא אף העיד כי בשנים שלאחר המכירה, ההתנהלות עם אקסלנט היתה כתמול שלשום וכי למעשה לא חל כל שינוי (עמוד 17, שורה 12). מר לוי המשיך ושמר על קו עדות זה ואף כשנשאל האם דיווח לבסס"ח על שינו בעלות באקסלנט בשנת 2005, השיב: "לא כי לא ידעתי" (עמוד 18, שורה 21).
25. כלומר, מר לוי הציג קו אחד לפיו ההתנהלות מול אקסלנט לא השתנתה משך השנים וכי לא ידע דבר על מכירתה של אקסלנט ו/או על שינוי במעמד הנתבעים.
26. דא עקא, עדות זאת עמדה בסתירה לתצהירו שם הצהיר כי "אקסלנט שייכת לקבוצת החברות של דטהסייף גרופ בע"מ..." (סעיף 12 לתצהירו). היא אף עמדה בסתירה לעדותו לפיה: "אני לא קורא לך מיזוג בת, בשוק דיברו על מיזוג אין לזה משמעות ידנו שיש מאחוריהם שני ערבים חזקים שלא דרשו את הערבות חזרה, שהערבות היא כדת וכדין. ידעתי שהיה מיזוג" (עמוד 20, שורות 1-2; הטעויות במקור).
27. בהמשך שב וחזר בו משינוי גרסה זה ושב וטען כי: "לא ידעתי שחברת אקסלנט עברה לבעלות אחרת. הסניף שלהם בראשון לציון נשאר, המרכז הלוגיסטי עבר ללוד איפה שנמצא דטהסייף. לא פנינו בשום דבר לדטה הכל לאקסלנט." (עמוד 20, שורות 10-12).
28. אינני נותן אמון בעדות זו, בין היתר, בשל שינויי הגרסאות הנ"ל בלב ליבו של הענין, היותה מבוססת על עדויות שמיעה, ואף בשל התרשמותי כי העדות היתה מגמתית (ראה גם האמור בסעיף 2 לסיכומי הנתבע).
29. מהאמור יוצא כי מר לוי ידע על מיזוג; מר לוי אף אישר כי ידע כי המרכז הלוגיסטי של אקסלנט עבר ללוד, מקום מושבה של דטהסייף, וכאמור הצהיר כי אקסלנט הינה חברת בת של דטהסייף.
30. מכלול הראיות והעדויות דלעיל, מביאים אותי למסקנה כי במאזן ההסתברויות עדיפה עמדת הנתבע ועמדת מר נירהוד כי הערבות בוטלה וכי התובעת ומנהלה היו שותפים לכך. אף חלוף הזמן ממכירת אקסלנט עד להיווצרות החוב והעובדה כי לא נעשתה כל פניה ישירה לנתבעים טרם התובענה, תומכת ומחזקת את האמור.
31. לאור האמור אני קובע כי הערבות בוטלה בשנת 2006.
32. משכך אין מחלוקת וממילא לא הובאה כל ראיה אחרת על ידי התובעת, כי בעת ביטול הערבות, לא היה כל חוב לתובעת (סעיף 28 לתצהיר הנתבע). לפיכך ובהתאם להוראות סעיף 15 לחוק הערבות, רשאי היה הנתבע לבטל את ערבותו בהודעה בלבד ומשעשה כן אין הוא עוד חב לפיה.
33. סבורני כי די באלה כדי להביא לדחיית התביעה.
    • לא הוכח כלל כי הסחורה סופקה
34. הנתבע טען בהגנתו, בין היתר, כי ממועד פרישתו מאקסלנט לא היה לו קשר לפעילותה של אקסלנט ובוודאי שלא לחובותיה; עוד טען כי השליטה והניהול היו בידי מר נירהוד בלבד (סעיף 7 לכתב ההגנה; סעיף 2 סיפא לסיכומים).
35. בניגוד לנטען על ידי התובעת (בסיכומי התשובה מטעמה) די בטענת הנתבע כי אינו קשור לחוב כדי להטיל על התובעת להוכיח את קיומו של החוב.
36. דא עקא, החוב כלל לא הוכח. אמנם התובעת צרפה לכתב התביעה ולתצהירו של העד מטעמה חשבוניות העומדות כנטען בבסיסו של החוב. דא עקא, עיון בחשבוניות מלמד כי הן אינן חתומות על ידי מי מטעם אקסלנט כמקבל הסחורה ומשכך, לא ניתן לקבוע כי הסחורה אכן סופקה.
37. התובעת אף לא הצליחה לבסס את החוב בעדותו של מר לוי. בענין זה השיב מר לוי, בין היתר, כי לא טיפל בכך כי הוא מנהל (עמוד 16, שורה 21); בהמשך אף אישר כי אין בידי התובעת תעודות משלוח חתומות. כשעומת עם הטענה כי אין לתובעת הוכחה שאקסלנט קיבלה את הסחורה השיב כי טענה מעין זו לא נטענה ואם היה צורך היה דואג להמציא את התעודות החתומות: "ש. אני אומר לך טכנית כל פעם שאתם צלצלתם לחברה דטהסייף קיבלתם את ההודעה, מעולם לא שמעתם בטלפון את השם אקסלנט? ת. כל הזמנות רכש מגיעות לאקסלנט. אני לא ניהלתי את ההזמנות אלא איש מכירות בשם ניר ישראלי. הוא עובד שלנו עדיין היום. ש. מעולם לא קיבלתם חתימה על תעודות המשלוח של אקסלנט? ת. המשלוחים יוצאים עם חברת שליחויות. ליו.פי אס או לפדקס יש אנחנו לא מבקשים את זה. לשאלת בית המשפט – בעיני לא ראיתי אף תעודת משלוח חתומה על ידי אקסלנט. אני טוען שיש כאלה אבל לא בידי התובעת. אנו מקבלים אותם לפי דרישה. ש. אתם מעולם לא סיפקתם סחורה לאקסלנט אלא לדטה ואת החשבוניות הוצאתם לאקסלנט אבל כל המשלוחים הכל מופיע לדטה סייף? ת. סיפקנו אך ורק לאקסלנט. ש. אין לך שום הוכחה שאקסלנט קיבלה את הסחורה? ת. אפילו לא טענתם את זה." (עמוד 16, שורה 22 – עמוד 17, שורה 2).
38. במסגרת סיכומיה (סעיף 23) ובניגוד לעמדת העד מטעמה, לא טענה התובעת כי מדובר בהרחבת חזית אלא טענה בכלליות, כי אין מחלוקת כי הסחורה נשוא החוב הוזמנה על ידי אקסלנט וסופקה לידיה, בלא שהוצג בדל ראיה לכך. הניסיון לשפר עמדות בסיכומי התשובה, אין בו כדי לרפא את אי הבאת הראיות הרלבנטיות הנ"ל.
39. כאמור, מנהל התובעת כלל לא ידע לאשר את ענין אספקת הסחורה ואף לא הוגשה ראיה אחרת כי אכן כך הדבר. מנהל התובעת ציין כי ניתן היה לקבל אישור כאמור המצוי לטענתו אצל חברות השילוח אך התובעת לא עשתה כן; אף לא הובא לעדות הגורם המטפל בענין זה אצל התובעת.
40. בנסיבות אלה ומשלא הוכחה הספקת הסחורה נשוא החוב וממילא לא הוכח החוב, דין התביעה להידחות, אף מטעם זה.
41. חוסר תום לב וטענות נוספות
42. מקובלות עלי טענות התובעת כי לא הוכח כי תנאי לתקפות ערבותו של הנתבע, הוא חתימתה של הנתבעת 2. טענה זו עומדת בסתירה לנוסח כתב הערבות ולא הובאה כל ראיה אחרת לתמוך בה.
43. מכל מקום אין בכך כדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי, משנקבע כי הערבות בוטלה.
44. יחד עם זאת, סבורני כי מימוש הערבות על ידי התובעת, באופן בו נעשה, נגוע בחוסר תום לב.
45. כך, עת נוצר החוב בשנת 2009 לא פנתה התובעת אל הנתבע כלל וכלל, אף לא במכתב התראה כלשהו ואף לא בדרך אחרת טרם התביעה. בנסיבות בהן מדובר בערבות אשר נחתמה לפני למעלה מעשור, לאחר שהנתבע כבר אינו משמש משך שנים כמנהל בחברה לה ערב, וכאשר התובעת ידעה על כך ולמצער מוחזקת כמי שידעה, היה מקום לעשות כן. נראה כי בצר לה, כאשר בעלת דינה בפירוק, חיפשה התובעת להיפרע חובה ויהי מה, חרף האמור ומהאדם הלא נכון.
46. סבורני כי חיזוק לכך היא העובדה כי אף לא אחד מבעלי התפקידים הרלבנטיים אצל התובעת, ובכללם מי שפעל מול דטהסייף ואמור היה לדעת כי הנתבע אינו בתמונה, לא הובא לעדות. לבד מכך כי מחדל זה פועל אף הוא לרעת התובעת, הוא אף מעיד על חולשת תביעתה של התובעת על בסיס כתב ערבות ישן שבוטל.
47. לסיום, יצוין כי בשים לב לקביעות דלעיל אין כל משמעות להכרעה בין חוות דעת המומחים בענין זהות החותם בשמה של נתבעת 2 על כתב הערבות. כאמור אין מחלוקת כי הנתבע חתום על כתב הערבות; לא הוכח התנאי כי הערבות מותנית בחתימת שני הנתבעים; לשון כתב הערבות מלמדת כי די בחתימת אחד הערבים כדי שהערבות תחייב את החתום על כתב הערבות (סעיף 7 לכתב הערבות). לפיכך, אין כל צורך לקבוע ממצאים בענין זה.
48. סיכום
49. לאור האמור, התביעה נדחית.
50. בשים לב להליכים שנוהלו, למשכם ולקביעות דלעיל, מצאתי לחייב את התובעת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בשיעור 20,000 ₪, לתשלום תוך 30 יום.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, י' תמוז תשע"ג, 18 יוני 2013, בהעדר הצדדים.